חיפוש בתוכן האתר

כח התפלה והלימוד של ילדי ישראל - אור ל-ח' ניסן ע"ד – יצהר הדפסה דוא

אור לח׳ ניסן ע"ד – יצהר

כח התפלה והלימוד של ילדי ישראל

כינוס ילדים לרפואת רחל בת נעמה (ב)

א. תפלה על יראת שמים – מפתח כל התפלות

תפלה לסיעתא דשמיא בביעור החמץ

חדש טוב לכולם. עוד מעט פסח, זמן חרותנו, ויוצאים ממצרים, יוצאים לחפשי מכל המיצרים, כל מה שמקשה עלינו, כל מה שמיצר לנו, יוצאים מהכל לחופש, לעבוד את ה' בשמחה. בזמן הזה כולם בבית עושים את כל ההכנות בבית לפסח שיהיה חג כשר ושמח – הרבה הכנות להוציא את כל החמץ.

צריך הרבה סיעתא דשמיא – ישנם סיפורי חסידים הממחישים איך שבלי סיעתא דשמיא, כמה שעובדים קשה, אי אפשר להוציא את כל החמץ מהבית, את כל הישות שיש בלב. צריך הרבה עזר מלמעלה. ריש לקיש אמר ש"אלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו אינו יכול לו [ליצר הרע, 'השאר שבעיסה']" – תיכף נדבר על ריש לקיש שאמר את המימרא הזו. לכן צריך לבקש מה'. כל מה שיהודי צריך, הן בחיים הפרטיים-האישיים שלו, והן בחיי הכלל, גאולה ומשיח, הוא צריך לבקש ולהתפלל לה'.

"הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים" – תפלה על יראת שמים תמיד נענית

יש מאמר חז"ל ידוע, "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים". יש על זה פירוש מאד יפה של הרבי מהר"ש מחב"ד, שהכל מדבר על תפלה, על בקשה מה' יתברך: "הכל בידי שמים" – כל מה שיהודי מבקש מה' בתפלה, עושר, חכמה וכו', דנים בשמים אם מגיע לו, וגם אם זה טוב בשביל לו. עושים בשמים דין וחשבון אם באמת מגיע לו מה שהוא מבקש ואם זה טוב לו, או שלא. כך על כל דבר, "חוץ מיראת שמים" – אם יהודי מבקש מהקב"ה יראת שמים, מהלב, באמת, אז מיד "כל הפושט יד נותנים לו". זה לא "בידי שמים" אלא מיד כשיהודי מבקש נותנים לו.

כשיש יראה יש הכל

מהווארט הנחמד הזה נלמד שכאשר מבקשים כעת מה' את הגאולה, שהכל ילך על הצד היותר טוב, גם בחיי הכלל וגם בחיי הפרט – צריך לבקש קודם כל יראת שמים. אם יש יראת שמים יש הכל. איך יודעים שאם יש יראת שמים יש הכל? יש פסוק בדברים "ועתה ישראל מה הוי' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את הוי' אלהיך וגו'". מה ה' מבקש מאתנו? יראת שמים. אחר כך יש שורה שלמה של דברים נוספים, אבל כולם השלכות של יראת שמים.

בעצם מה שה' שואל מאתנו הוא מה שאנחנו צריכים לשאול מאתו יתברך. הוא שואל מאתנו, אומר שאתם תשאלו אותי, תבקשו ממני, יראת שמים. אם תבקשו ממני יראת שמים בתפלה בטח אתן לכם את יראת השמים, ויחד איתה באים כל שאר הדברים הטובים, בגשמיות וברוחניות.

לקרוא לה' באמת – מניצוץ משה רבינו שבלב

רק מה? כתוב "קרוב הוי' לכל קֹראיו לכל אשר יקראֻהו באמת" – ה' קרוב לכל מי שמבקש מנקודת האמת שבלב. לכל יהודי יש נקודת אמת שבלב, שהיא המשה רבינו שבלב. הרי כתוב ש"משה אמת ותורתו אמת", וכתוב בתניא שלכל יהודי יש ניצוץ של משה רבינו בתוך הלב שלו, וניצוץ משה רבינו הוא נקודת האמת שלו. אפשר סתם לבקש, ואם סתם מבקשים יתכן שאפילו יראת שמים לא נותנים. אבל אם מבקשים באמת, מתוך נקודת האמת, מיד נותנים לך את יראת השמים.

לכן חז"ל שואלים על הפסוק "מה הוי' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה", האם יראה היא דבר כזה קל? ועונים "אין, לגבי משה רבינו מילתא זוטרתי היא", 'כן, לגבי משה רבינו היא דבר קל'. מה הכוונה לפי הפירוש שלנו? שאם אתה מעורר ושואל מה' – כמו שה' שואל מאתנו – יראת שמים, "כי אם ליראה", מתוך נקודת האמת שבלב שלך, המשה רבינו שבלב שלך, זה דבר קל כי מיד נותנים לך, "כל הפושט יד נותנים לו".

כמו שמשה רבינו הוא בחינת האמת שבלב כל יהודי כתוב שהוא גם בחינת "מה". משה מתחיל מ ונגמר ה, ומשה רבינו גם אמר על עצמו ועל אהרן אחיו "ונחנו מה". אנחנו אין, קודם כל בטלים לרצון ה' – מה שה' רוצה אנחנו עושים. לכן גם הפסוק הזה מתחיל "מה הוי' אלהיך שואל מעמך" – ה' שואל ממך "מה". סימן שנקודת האמת היא ה"מה" של משה רבינו. "אין דבר העומד בפני הרצון" – אם יהודי באמת רוצה להיות ירא שמים הוא זוכה לכך, כך לפי הפירוש שלנו.

לבקש יראת שמים ולזכות לסיעתא דשמיא בכל

יש שני פסוקים, "עבדו את הוי' ביראה" ו"עבדו את הוי' בשמחה" – מי שעובד את ה' ביראה מיד עובד את ה' גם בשמחה (הסיום של הפסוק "עבדו את הוי' ביראה" הוא "וגילו ברעדה"). הווארט היה שכעת זמן שצריכים סיעתא דשמיא, ומה שצריכים לבקש הוא יראת שמים – אם אני מבקש באמת בוודאי ה' נותן – וביחד עם יראת שמים טהורה באות כל הברכות, הן בגשמיות והן ברוחניות. שנזכה לכל הברכות, לכל אחד ואחד ולכל עם ישראל. שנזכה לשלמות עם ישראל ולשלמות ארץ ישראל.

ב. הנצח בפרצוף המימרות של ריש לקיש – תורת ילדי ישראל

חבת ריש לקיש לילדי ישראל ולימודם

נאמר עוד משהו בקיצור: הזכרנו את שם האמורא המאד חשוב של ארץ ישראל, שהיה מאד קשור לארץ ישראל והיה מוכן להלחם בחירוף נפש על ארץ ישראל – ריש לקיש, החבר והגיס של רבי יוחנן. הוא, בין היתר, מאד אהב ילדים. יש לו שלשה מאמרים בגמרא לגבי המעלה המופלאה, העצומה, של לימוד תורה – כמובן לימוד תורה ביראת ה' טהורה, יראת שמים כמו שדברנו עכשיו – לימוד תורה של תינוקות של בית רבן. תינוקות אין הכוונה לתינוק קטן, אלא כולם כאן – כל הילדים הם תינוקות של בית רבן. את מעלת הלימוד של תינוקות של בית רבן אין לשער – זה משהו אין סופי. מה המאמרים שלו? יש לו שלשה מאמרים אחד אחרי השני.

"אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל פיהם של תינוקות של בית רבן"

המאמר הראשון: "אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל פיהם של תינוקות של בית רבן". כל העולם מתקיים רק על לימוד התורה של הילדים בחדר. ככה צריכים כל הילדים לדעת, שכל העולם קיים רק כי אנחנו לומדים תורה בחדר.

הגמרא שואלת – מה עם הרבנים הגדולים? ההבל של לימוד התורה שלהם לא מקיים את העולם? רק של הילדים? וחז"ל אומרים – כן, רק הילדים, דווקא הילדים, לא החכמים והרבנים. לימוד התורה של הילדים מקיים את כל העולם כי הוא "הבל שאין בו חטא". הגדולים, כמה שיהודי גדול יכול להיות צדיק, אבל ברגע שהוא גדול ודאי הוא עשה משהו לא מאה אחוז בסדר, לכן כשהחכם הכי גדול, הצדיק הכי גדול, לומד תורה – ההבל שיוצא מפיו הוא הבל שיש בו חטא.

ככה כתוב, ש"אינו דומה הבל שיש בו חטא [לימוד תורה של החכמים הגדולים] להבל שאין בו חטא [שהוא הבל הלימוד של כל הילדים שיושבים כאן]". דווקא על הבל הלימוד הטהור, כמו של כל הילדים הטהורים, מתקיים העולם. זה המאמר הראשון.

"הבל שאין בו חטא" – אוירו של משיח

אנחנו אוהבים לעשות גימטריאות, והביטוי כאן הוא מאד חשוב – "הבל שאין בו חטא" (בו לומדים תורה והוא המקיים את העולם). כמה שוה? משיח בן דוד (אחר כך תעשו את החשבון). החדש המסוגל ביותר לביאת משיח בן דוד הוא החדש הזה, חדש ניסן, "ראש השנה למלכי ישראל" (חדש ניסן הוא החדש של שבט יהודה, שבט המלוכה בישראל, ממנו יוצא דוד מלכא משיחא), חדש של גאולה, עליו נאמר (בתחלת "פרשת החדש" שקראנו בשבת) "החדש הזה לכם" שעולה אף הוא בגימטריא משיח בן דוד ו"הבל שאין בו חטא".

אם כן, כל ילד שמוציא מפיו הבל שאין בו חטא של דברי תורה מוליד בהבל פיו אור ואויר של משיח. הבל הוא בעצם אויר (שיוצא מהפה) – יש שיחה מפורסמת של הרבי שאוירו של מלך המשיח הוא אפילו יותר גדול מאורו של משיח. יש אור של משיח ואויר של משיח, ואויר הוא אפילו יותר גדול מאור – אויר הוא הבל. בהבל שאין בו חטא של תינוקות של בית רבן בוראים אויר של משיח, וממילא זה מביא את כל הברכות והגאולה תבוא בזכות זה. זה מאמר ראשון של ריש לקיש.

"אין מבטלין תינוקות של בית רבן אפילו לבנין בית המקדש"

אחר כך הוא אומר עוד מאמר מאד חשוב (מאמרים די מפורסמים, שכולם מכירים, לפחות את שני הראשונים): "אין מבטלים תינוקות של בית רבן אפילו לבנין בית המקדש". אפילו אם צריכים לבנות כעת את בית המקדש, יותר חשוב הלימוד של הילדים בחדר, ולכן לא מבטלים את הלימוד הזה – הבל שאין בו בחטא שכל העולם כולו קיים עליו – אפילו בשביל לבנות את בית המקדש.

"כל עיר שאין בה תינוקות של בית רבן מחריבין אותה"

מה המאמר השלישי? יש לו נגיעה מיוחדת למה שקורה היום בארץ, וגם למה שקורה כאן ביצהר ואפילו למה שקרה לפני כמה ימים ביצהר: "כל עיר שאין בה תינוקות של בית רבן מחריבין אותה". לא פחות ולא יותר. שאם אין חדר ואין תלמוד-תורה והילדים לא לומדים תורה אז ח"ו לא מגיע למקום להמשיך להתקיים, לכן מחריבים את המקום.

מה הכוונה מחריבים? שמן השמים גוזרים שהמקום הזה לא זכאי להשאר. אפילו אם יש קצת חורבן באיזה מקום, מוסר ההשכל שצריך לקחת מהענין הוא שחייבים כאן להתחזק בלימוד תורה של תינוקות של בית רבן. כל שלשת המאמרים האלו הם מאמרים של ריש לקיש, אחד החכמים הכי קשורים לישוב ארץ ישראל ולהבאת הגאולה בארץ ישראל כנ"ל.

כל המאמרים האלה קשורים אחד לשני – תיכף נסביר קצת – הכל קשור לקיום המציאות, שתלוי ועומד על הבל פיהם של הילדים שלומדים תורה. אבל כאן, המאמר האחרון הכי חזק – שאם אין חדר מחריבים את המקום ח"ו.

"אל תגעו במשיחי" – כח השמירה של לימוד תשב"ר

מה צריך לחשוב אם יש אפילו במקצת משהו של היפך הקיום והיפך הבנין (כמו חורבן, קצת חורבן)? מוסר ההשכל שחייבים להתחזק מאד-מאד בלימוד התורה של הילדים. אם יש מספיק טוב ומספיק חזק לימוד תורה של הילדים אז אי אפשר לנגוע – "אל תגעו במשיחי", אל תגעו בילדים שלומדים תורה (הילדים – "תינוקות של בית רבן" – גם נקראים "משיחי", עוד מאמר חז"ל), וגם אל תגעו באף בית של משיחי.

איך רש"י מסביר פשט למה קוראים לילדים הקטנים "משיחי"? כל ילד הוא משיח?! מתאים מאד למה שאמרנו קודם שהגימטריא של "הבל שאין בו חטא" היא משיח בן דוד, אבל מה הפשט? רש"י אומר שהיו נוהגים פעם למשוח ילדים בשמן, לסוך אותם. דווקא ילדים מושחים בשמן, ולכן קוראים לילדים משיחי. אבל מכאן אפשר ללמוד שלכל ילד יש סגולה משיחית לגמרי, שאין למבוגר. על משיח כתוב ש"משיח בונה מקדש", משיח בונה את ארץ ישראל – הכל מכח הילדים שלומדים תורה בטהרה.

הויה, חיות, קיום

אמרנו שרק נקשר בקיצור בין שלשת המאמרים. כשה' בורא את העולם כתוב שיש שלשה שלבים:

יש את עצם הדבור בו ה' בורא את העולם – "בעשרה מאמרות נברא העולם" – ובו ה' מהוה את העולם יש מאין. "והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום", שממה, וה' ברא "מאינו ישנו" (זה הביטוי בספר יצירה).

אחרי שה' עשה יש מאין – משהו מלא כלום – יש עוד שלב. כמו שבהתחלה "וייצר הוי' אלהים את האדם עפר מן האדמה", יצירה של גוף, ואחר כך "ויפח באפיו נשמת חיים". יש להוות יש מאין ויש להחיות את הדבר שמתהוה יש מאין.

אחר כך יש דבר שלישי, הרי החיות היא כמו דופק, כמו נשימה, שיש בזה "רצוא ושוב". כתוב שצריך לקיים את הוסת הזו של רצוא ושוב. "והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק" – לכל דבר חי יש נשימה, דופק, רצוא ושוב, וכדי שזה יתמיד צריך קיום (על זה נאמר בסוף הפסוק הנ"ל של יצירת האדם "[וייצר הוי' אלהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים] ויהי האדם לנפש חיה").

אז יש להוות, להחיות ולקיים. לא מספיק חי לבד, צריך "חי וקים" (כמו שאומרים "דוד מלך ישראל חי וקים") – שהחיות ממשיכה ומתמידה כל הזמן. ההתמדה – הקיום – היא על ידי אור מקיף. החיות היא אור פנימי ומה שמקיים אותה הוא אור מקיף. אז צריך שלש פעולות – להוות, להחיות, לקיים.

שלשת המאמרים כנגד הויה-חיות-קיום

כך אפשר להסביר את שלשת המאמרים מהסוף להתחלה:

האמירה בסוף, שעיר שאין בה ילדים שלומדים תורה מחריבים אותה, היא בכוונה כמו שכתוב בתניא – שאם לרגע אחד ה' מפסיק להוות את המציאות העולם חוזר להיות אין ואפס ממש כמו לפני ששת ימי בראשית. זה אומר שלהוות את העולם יש מאין זה מכח הילדים שלומדים תורה, ואם לרגע מפסיקים המקום נחרב מעצמו – חוזר לאין ואפס, כמו לפני ששת ימי בראשית.

מה זה בית המקדש? הוא נקרא בחז"ל "בית חיינו". כל המצוות שעושים בבית המקדש הן חיות – "כי הם חיינו ואורך ימינו". עיקר חיות היהודית במצוות קשור דווקא למצוות של המקדש. שם אנחנו שואבים חיות.

מה זה שתלמוד תורה של ילדים יותר חשוב גם מבנין בית המקדש, שלכן לא מפסיקים אותו בשביל בנין בית המקדש? כי עיקר החיות של עם ישראל, אפילו יותר מבית המקדש, הוא הלימוד של הילדים. הלימוד של הילדים מחיה את כל התורה והמצוות של כל היהודים בכל העולם – הוא מקור החיות של עם ישראל כולו, "וחי בהם". כמו שאמרנו קודם ש"הבל שאין בו חטא" שוה משיח בן דוד, הוא שוה גם למלה חיות – זה מקור החיות של כל התורה והמצוות, ולכן זה יותר חשוב גם מלבנות את בית המקדש – כך אומר ריש לקיש.

במאמר הראשון המלה בפירוש היא קיום – "אין העולם מתקיים", והכוונה מתמיד להתקיים, להתהוות ולחיות, וקיום העולם הוא בשביל הבל פיהם של תינוקות של בית רבן.

כך אפשר להבין את שלשת המאמרים – כנגד להוות, להחיות ולקיים.

לבנות בית חדש (תיקון) במקום שומם (תהו) – כח לימוד הילדים

לעניננו, אם כעת צריך עוד פעם לבנות בית חדש על מקום שומם – כי היה בנוי והפך להיות שומם – צריך עוד פעם על התהו, "והארץ היתה תהו", לעשות ישוב ארץ ישראל ולבנות בית, זה מכח הלימוד של הילדים. קודם כל להוות יש מאין. לילדים יש כח לעשות יש מאין (כמו שדווקא ילדים מסוגלים ביותר לחוש, באופן טבעי לגמרי, את התהוות העולם יש מאין בכל רגע תמיד – "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית") – שבמקום שומם, בכל גבעה שוממה, בונים בתים. אחר כך בתוך הבית מכניסים חיות (של תורה ומצות). אחר כך יש אור מקיף שמקיים את החיות. כל שלשת הדברים שהסברנו עכשיו – כולם מכח תינוקות של בית רבן.

"כל המלמד את בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו"

נסיים בעוד שני דברים שאמר ריש לקיש: הוא אמר ש"כל המלמד את בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו". זה בשביל המלמדים כאן. כל מי שמלמד תורה, לכל ילד, לכל יהודי, אומר עליו הכתוב "מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו".

מה פירוש עשה אותו? ברא אותו. כמו הביטוי מספר יצירה "עשה מאינו ישנו" – ברא יש מאין. הוא משתמש במלה עשאו כי מוכיח מפסוק – "כמו שנאמר 'את הנפש אשר עשו בחרן'". שאברהם ושרה עשו ממש נפשות, בראו נפשות גרים יש מאין. כשמלמדים תורה צריך להתבונן – כל מלמד, וגם כל ילד שמלמד את השני, האח הגדול לומד תורה עם הילד הקטן – שבלימוד בוראים מחדש את הלומד.

"בן שלש שנים הכיר אברהם את בוראו"

עוד דבר: יש מאמר של ריש לקיש במדרש, מחלוקת עם רבי יוחנן, באיזה גיל אברהם אבינו (שעשה את הנפשות בחרן) הכיר את ה'. ריש לקיש אומר בגיל שלש – כשהיה ממש תינוק – אברהם הכיר את בוראו. רבי יוחנן אומר שהוא הכיר את בוראו רק בגיל ארבעים ושמונה.

מה לומדים מכאן? מה המדה המיוחדת של ריש לקיש? ריש לקיש אומר שכל ילד יהודי בן שלש – כולנו בנים של אברהם אבינו – צריך להכיר את ה'. מאיזה פסוק הוא לומד את זה? יש כמה פסוקים, אבל אחד מהם הוא "אחד היה אברהם". הוא אומר שכל מקום שכתוב בו "היה" היינו מתחלתו ועד סופו – מגיל שלש הוא כבר הכיר את ה'. איך זה משתקף? בהבל פיו כשהוא לומד תורה.

רבי יוחנן אומר ש"היה" הכוונה שמתחלתו יש לו תכונה זו בכח – שמתחלתו יש לו יעוד לקבל תורה ולהכיר את ה' ולפרסם אלקותו יתברך לכל באי עולם, אבל לא שממש בפועל הכיר אז את ה'. זו מחלוקת איך לפרש את המלה "היה" בביטוי "אחד היה אברהם" – האם כל הזמן היה, או שרק היה לו יעוד בכח לעתיד. ריש לקיש הוא פשט, ש"אחד היה אברהם" כל הזמן.

המשכיות הדורות וחינוך הבנים – כח הנצח

כל המאמרים האלה של ריש לקיש – כל מה שאמרנו עכשיו – שייך לספירת הנצח. כתוב שנצח ההוא "ברא כרעא דאבוה" – מה שהבן, התלמיד והילד, ממשיך את כח האבא ואת כח כל הדורות של עם ישראל.

"נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להלחם", ועם הכח הזה של הילדים שלומדים תורה – כמו שעשה והבין ריש לקיש – ננצח. שיהיה "דידן נצח" (נסיים בשיר הזה) – כל מה שדברנו כעת הוא איך הילדים מנצחים את כל מה שצריך לנצח. שיהיה "דידן נצח". נצח הוא גם נצחון בקרב וגם נצחיות – שתהיה לנו ארץ ישראל נצחית, שנזכה בקרוב לבית המקדש השלישי והנצחי, ושכל הבתים בארץ ישראל יהיו נצחיים.

אם לימוד התורה של תינוקות של בית רבן חשוב יותר מבנין בית המקדש, "בכלל מאתים מנה" ובזכותם ודאי נזכה לבנין בית המקדש במהרה בימינו, ושם נאכל מן הזבחים ומן הפסחים (כמו שכתוב בהגדה של פסח). שיהיה לכולם "זמן חרותנו" באמת. נשיר "דידן נצח" ואחר כך "שיבנה בית המקדש".

Joomla Templates and Joomla Extensions by JoomlaVision.Com
 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2017. מלכות ישראל - האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com