חיפוש בתוכן האתר

ליל פורים ע"ד – רמת אביב הדפסה דוא

ליל פורים ע"ד – רמת אביב

  התוועדות פורים

2.              א. "אכן אתה אל מסתתר" – תלית המן וסוד אסתר

3.               סוד אסתר – "אכן אתה אל מסתתר"

לחיים לחיים, פורים שמח. עכשיו שרנו את השיר "אכן אתה אל מסתתר". חז"ל אומרים "אסתר מן התורה מנין? 'ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא". הפסוק "אכן אתה אל מסתתר" מישעיהו הנביא הוא גם פסוק של אסתר, אותו מובן, אותה משמעות, "אכן אתה אל מסתתר". מה המשך הפסוק? "אלהי ישראל מושיע". כלומר, מתוך כך ש"אכן אתה אל מסתתר" ה' "אלהי ישראל מושיע" אותנו. הישועה באה מכח ה"חסד אל" שמסתתר (ע"ד "ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע"). מתי האל מושיע אותנו (כנוסח חותם הברכה שלאחר קריאת המגלה: "האל המושיע")? בפורים, היום.

אם נוציא מהביטוי "אל מסתתר" את אותיות אסתר – מה ישאר? יש שבע אותיות, אסתר הן 4, ויש עוד 3 – "אל מסתתר", למת, בגימטריא 470. 470 הוא גם "יהי אור ויהי אור". לאחר שכתוב "והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום ורוח אלהים מרחפת על פני המים" כתוב "ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור". אותו מספר בדיוק הוא "[ויאמר אלהים] נעשה אדם". כלומר, גם המאמר הראשון של מעשה בראשית וגם המאמר העיקרי של יום ששי – תכלית מעשה בראשית, "זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון", הקשר בין האדם והאור – הוא המספר הזה[1].

4.               מרדכי שבדור ואסתר שבדור – מעלת האשה בפורים

בכל דור ודור יש את המרדכי שבדור, מנהיג הדור, וגם יש את האסתר שבדור. אסתר היא דמות המופת של האשה היהודית, שמוכנה למסור את הנפש בשביל להציל את עם ישראל. כמו שנסביר, כתוב שהחג הזה, חג פורים, הוא חג של "שוין בקומתן" – חג של מרדכי ואסתר, לא יודעים בדיוק מי הכי חשוב כאן. מגלת אסתר נקראת על שם אסתר דווקא, לא 'מגלת מרדכי'.

החג הזה הוא חג של "שוין בקומתן" לגמרי, שהאיש והאשה שוים. אם כי בהתחלה מרדכי הוא הגדול, המבוגר, "ותהי לו לבת", "ויהי אֹמן את הדסה היא אסתר" – הוא מחנך אותה, הוא המשפיע והיא המקבל, "כאשר היתה באמנה אתו". בכל אופן, בנס, עם כל מה שהוא מדריך אותה, עיקר מסירות הנפש בפועל הוא שלה. או שהם לגמרי שוים בסוף, או שאסתר אפילו יותר גדולה ממרדכי.

בסוף המגלה כתוב "ותכתֹב אסתר המלכה בת אביחיל ומרדכי היהודי את כל תקף" – קודם אסתר ואחר כך מרדכי (וכן, קודם לכן, יש כמה פסוקים בהם אסתר קודמת למרדכי, כך היא ודאי בעיני המלך, שהרי היא המלכה, הזכאית ל"עד חצי המלכות", ומרדכי מתמנה על ידה להיות משנה למלך), "אשת חיל עטרת בעלה".

5.               להתחפש לצדקת – אסתר המלכה או הרבנית חיה מושקא

בכל אופן, "אסתר מן התורה מנין? 'ואנכי הסתר אסתיר'", וגם הפסוק ששרים בניגון המסורתי בחב"ד "אכן אתה אל מסתתר". רק שלא כולם יודעים שהמשך הפסוק הוא "אלהי ישראל מושיע". המספר שנשאר, 470, אמרנו שבכל דור יש מרדכי ויש אסתר. בדור שלנו אסתר היא הרעבצען. בשנת ההסתלקות של הרבנית חיה מושקא הרבי אמר לייסד 470 מוסדות חדשים בחב"ד. הוא נקט במספר מאד מסוים, שיעשו באותה שנה 470 מוסדות, כמנין חיה מושקא, וכך הוה.

אם כן, "אל מסתתר" היינו אסתר ועוד חיה מושקא. אם בת רוצה להתחפש בפורים – יש כאן הרבה בנות – או להתחפש לאסתר המלכה או לרבנית (יש כמה תמונות...). כמו שנסביר, בן כדאי שיתחפש או למרדכי היהודי או לאהרן הכהן – תיכף נסביר למה. אבל בת שתתחפש או לאסתר המלכה או לחיה מושקא, שביחד הן "אל מסתתר" (ובסוד "כל כבודה בת מלך פנימה", וכידוע כמה הרבנית חיה מושקא הצטיינה במדת הצניעות שלה).

אנחנו מסבירים כל שנה שלהתחפש, לשון התפעל, פירושו לחפש את עצמי. לכן כדאי מאד להתחפש לצדיק – הלואי שאהיה דומה לאותו צדיק, אזדהה עם אותו צדיק. הלואי שאמצא את עצמי בתוך הדמות של אותו צדיק או של אותה צדיקה.

6.               תלית המן ביום ה-אכן לשררתו

כתוב שכל ימי השררה של המן הרשע היו שבעים יום בלבד, וביום השבעים אחד הוא נתלה על עץ גבוה חמשים אמה. כתוב בספרים שהסימן הוא המלה אכןכן ימים הוא היה בשררה, בקש לאבד את עם ישראל, אבל ביום ה‑71, ה-א של אכן[2], ה' הפר את עצתו הרעה ותלו אותו ואת בניו על העץ. זה כתוב לגבי פסוק אחר[3], שתיכף נאמר אותו, שגם בו כתובה המלה "אכן". אבל גם הפסוק שלנו, מישעיהו, מתחיל אכן – "אכן אתה אל מסתתר".

7.               משמעויות והופעות "אכן" בתנ"ך

בדרך כלל התרגום מתרגם "אכן" כ"בקושטא" (באמת), אבל רש"י אומר שבכל מקום שנאמר "אכן" הכוונה "אבל" – בא על רקע אחר, הפוך. הייתי חושב כך וכך, אבל "איפכא מסתברא" (קשור לפורים, "ונהפוך הוא"), ההיפך הוא הנכון. אם כן, יש למלה "אכן" כמה גוונים של פירוש – או "בקושטא", באמת, או אבל (שתרגומו "ברם", כמו שאכן מתורגם "אכן" בכמה מקומות).

כמה פעמים כתובה בכל התנ"ך המלה "אכן"? כמובן שאכן היא תמיד התחלה של איזה משפט, או של פסוק שלם או של משפט שהוא חלק מפסוק. יש חי פעמים "אכן" בתנ"ך – לא הרבה "אכן". לכן, עם ל, יש כמעט מאתים. כן יש כמעט שש מאות. יש הרבה כן וגם הרבה לכן, אבל אכן – ב-א – יש מעט, רק חי פעמים בתנ"ך.

8.               "אכן... מושיע" – רמזי 'אכן'

נחזור לפסוק שלנו, "אכן אתה אל מסתתר אלהי ישראל מושיע". הפסוק מתחיל עם המלה אכן, שעולה 71, רמז ליום תלית המן על העץ ביום ה-אכן מאז גדל אותו המלך. המלה האחרונה היא "מושיע", שה' מושיע אותנו בישועה של פורים. כמה שוה מושיע? 426. נחלק ב‑6 (לא חייב להתחלק) – 71, אכן. כלומר, הפסוק הזה מתחיל ב‑71, אכן, ונגמר מושיע, שעולה שש פעמים אכן. נמצא שמסגרת הפסוק, התבה הראשונה והתבה האחרונה, היא שבע פעמים אכן.

עוד יותר – מה האות הראשונה של הפסוק? א. מה האחרונה? ע. האות הראשונה והאחרונה של כל פסוק הן הסימן שלו. אין הרבה פסוקים שמתחילים ב-א ונגמרים ב-ע – כתוב שה-ע היא המלבוש של ה-א. אם כן, הסימן של הפסוק הוא גם אכן. יש "אכן" בהתחלה, ראש וסוף הפסוק – אע – שוים אכן, והמלה האחרונה של הפסוק היא "מושיע" שעולה ו"פ אכן.

9.              ב. שבע הופעות עיקריות של "אכן" בתנ"ך

10.         פורים – חג של בחירה

היות שיש שבע פעמים "אכן" בפסוק "אכן אתה אל מסתתר אלהי ישראל מושיע" נבחר שבע הופעות של "אכן" בתנ"ך. כתוב שהיום הוא יום של בחירה, שה' בוחר בנו, "פורים פורים פורים לנו ברוך אשר בחר בנו". כל פורים הוא גורל, ומי שמכוון את הגורל, על מה יפול הגורל, שעל זה כתוב "בחיק יוטל את הגורל ומהוי' כל משפטו", זו הבחירה של העצמות בנו, בעם ישראל, שיותר גבוהה מהגורל סתם. הגורל יכול ליפול על כל דבר.

יש מאמר חשוב של הרבי[4] שמסביר שיש ארבע מדרגות מלמעלה למטה – בחירה (בחירת העצם), גורל (שהוא גם הקשר בין חג פורים ליום הכפורים, כ-פורים, שהמכנה המשותף שלהם שבשניהם יש גורל; יש מדרגה מאד גבוהה של גורל, "לפני הוי' תטהרו", שהגורל הוא למעלה משם הוי' וגם למעלה מקוצו של י של הוי', אבל עוד יותר למעלה ממנו יש את הבחירה), רצון (רצון פשוט, מה אני רוצה למעלה מהשכל שלי, למעלה מטעם ודעת, ואותו רצון הוא הקוצו של י), שכל ("טוב טעם ודעת למדני"). אלה ארבע המדרגות, כאשר השכל הוא המדרגה הנמוכה ביותר במערכת זו. ארבע המדרגות הללו הן גם י-ה-ו-ה. יש שכל, מעליו רצון, מעל הרצון יש גורל ומעל הגורל יש בחירה[5].

11.         בחירת שבעה "אכן" בתנ"ך

כל זה רק היה כדי לומר שהיום הוא יום של בחירה. לכן אנחנו נבחר מתוך ה-חי פעמים "אכן" בתנ"ך שבעה שאנחנו בוחרים בהם. למה נבחר בשבעה? כי הפסוק "אכן אתה אל מסתתר" מתחיל "אכן" ונגמר "מושיע" – סה"כ שבע פעמים אכן, אז צריך לבחור בשבעה 'אכנ'ים.

אם מתוך ה-חי בוחרים שבעה ראוי להתחיל מהתחלה – לבחור בראשון וגם באחרון, "הכל הולך אחר הפתיחה" ו"הכל הולך אחר הסיום". בתוך חמשה חומשי תורה יש רק שנים, אז כדאי שנבחר את שניהם. גם בתוך הנ"ך כדאי שנבחר את הראשון, כמו שאנחנו בוחרים את האחרון. אם כן, אם יש רק שנים בחומש וראשון ואחרון בנ"ך יש לנו כבר ארבעה. יש לנו את הפסוק שלנו, "אכן אתה אל מסתתר אלהי ישראל מושיע", כבר חמשה, אז צריכים לבחור רק עוד שנים. נאמר אותם לפי הסדר של התנ"ך ונתבונן בהם קצת, עד שנגיע לאיזה מבנה של שבעת ה'אכנ'ים האלה.

12.         תלית המן מכח המופלא שבסנהדרין

שוב, מה מניע אותנו? שכל "אכן" כאן הוא סוד תלית המן על העץ ביום השבעים ואחד. צריך לומר שמה שתולים אותו על עץ גבוה חמשים אמה, שרומז לשער הנון (ס"ת אכן[6]), הוא מכח אותו "מופלא שבסנהדרין". מעל לשבעים יש אחד. בקדושה יש שבעים, שבעים סנהדרין, אבל למעלה מהם יש את משה רבינו – "מרדכי בדורו כמשה בדורו".

יש עוד מאמר חז"ל, "מרדכי בדורו כאברהם בדורו"[7]. על אברהם כתוב "אחד היה אברהם" ו"כי אחד קראתיו" – הוא בחינת אחד, כמו משה רבינו, ה-א שלמעלה מה-ע (אברהם הוא "אב המון גוים", האב של ע אומות העולם, וכן האב הראשון של ע נפש יוצאי ירך יעקב נכדו. משה הוא ה-א לגבי ע הזקנים). לכן אנחנו רוצים ובוחרים להתבונן במלה הזו "אכן", שהיום הוא יום של אכן – פורים שייך ל"אכן".

13.         אהרן הכהן בסוד פורים

אולי קודם נאמר עוד רמז: אמרנו שחוץ ממרדכי היהודי כדאי להתחפש לאהרן כהן גדול, עם כל בגדי הכהונה שלו. אין תחפושת יותר יפהפיה מאשר להיות כהן גדול, שיש לך חשן משפט וציץ וכל הבגדים הכי יפים "לכבוד ולתפארת". כמה שוה אהרן הכהן? פורים. יש משהו מיוחד באהרן הכהן שהוא פורים. יש עוד מישהו ששוה פורים בחז"ל – נגיע אליו בהמשך בעזרת ה'. בינתים פורים הוא אהרן הכהן. אבל מה הנוטריקון של אהרן הכהן? אכן. הוא שוה פורים וגם רומז למלה המיוחדת שאנו מתבוננים בה – אכן.

14.         "אכן יש הוי' במקום הזה"

מה הפעם הראשונה של "אכן" בתורה? בתחלת פרשת "ויצא". יעקב אבינו רואה את ה"סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה ומלאכי אלהים עולים ויורדים בו והנה הוי' נצב עליו". הוא מתעורר בבקר ומה הוא אומר? "אכן". זו הפעם הראשונה שיש אכן בתנ"ך, בתורה – "אכן יש הוי'".

כמה שוה "יש הוי'"? פורים. הפעם הראשונה שיש אכן – מיד יש פורים. פורים הוא "יש הוי'" – פורים הוא היש האמתי. "אכן יש הוי' במקום הזה ואנכי לא ידעתי" – גם פסוק של גימטריא, "אכן יש הוי' במקום הזה" שוה "ואנכי לא ידעתי". כמו "עד דלא ידע בין ארור המן וברוך מרדכי" (ששניהם שוים אותו דבר). כאן כל צד של המשואה – "אכן יש הוי' במקום הזה" שוה ברית שוה "ואנכי לא ידעתי". ארור המן שוה 502 שוה ברוך מרדכי. מה ההבדל? נס. "אכן יש הוי' במקום הזה" הוא נס ארור המן (והרמז: "אכן יש הוי'", אכן פורים = ארור), ואילו "ואנכי [שבו אותיות אכן] לא ידעתי" הוא נס ברוך מרדכי – בנס הם משתוים, "עד דלא ידע".

בכל אופן, זו הפעם הראשונה שיש "אכן" בתנ"ך. שוב, התרגום מתרגם "בקושטא", באמת ("תתן אמת ליעקב") יש הוי' במקום הזה ואנכי לא ידעתי. כנראה שזה השרש של פורים בחמשה חומשי תורה.

15.         "אכן נודע הדבר"

מתי הפעם השניה שיש "אכן"? כבר בתחלת חומש שמות – זו הפעם האחרונה שיש אכן בחמשה חומשי תורה. אחרי ראשית דרכו של גואל ישראל, ראשית דרכו של משה רבינו שהוא בחינת מרדכי שבדור, "ויך את המצרי ויטמנהו בחול". ביום השני הוא יוצא ורואה שני יהודים נצים, אחד מרים יד על השני, וכל מי שמרים יד על יהודי – כאן יהודי מרים יד על יהודי – נקרא רשע (מאמר של ריש לקיש, שיודע לתת מכות מתי שצריך, כפי שנראה בהמשך). אז משה רבינו, שנוכח שם, פונה ואומר לרשע "למה תכה רעך?!". הוא עונה – "הלהרגני אתה אומר כאשר הרגת את המצרי?". מה משה רבינו מגיב? "אכן נודע הדבר".

הפשט שם שהוא חשב שאף אחד לא ראה אותו, "ויפן כה וכה וירא כי אין איש", הוא חשב שאין שם אף אחד, "ויך את המצרי ויטמנהו בחול", הוא גם כסה את כל מה שהוא עשה, אבל "אכן נודע הדבר". מכאן לומדים, לימינו, שאם אחד עושה משהו גזעני – הוא לא יכול להסתיר את זה, לא יעזור לו שום דבר. יש שמאלני שיתפוס אותו ועוד יאמר לו "הלהרגני אתה אומר?!" – אתה לא רק גזעני נגד אלה, אתה גם רוצה להרוג אותי, "הלהרגני אתה אומר כאשר הרגת את המצרי".

זה הפשט, שהוא אומר שהדבר נודע, היתה דליפה. אבל רש"י כותב בשם חז"ל עוד פירוש, ש"אכן נודע הדבר" שהייתי תמה עליו, מה חטאו העם הזה – מה חטא עם ישראל – שהוא השתעבד, שעם שלם משתעבד מאות שנים לגוי, מה הוא כל כך אשם?! "אכן נודע [לי] הדבר" – כעת אני מבין למה, כי יש דלטורים בעם ישראל. שיש כאלה מלחמות היהודים ושנאת חנם ודלטוריא בתוך עם ישראל – זו הסבה לגלות, זו הסבה לשעבוד, "אכן נודע [לי] הדבר". ככה רש"י כותב. זו הפעם השניה, גם משהו מאד חשוב וחזק. גם כאן התרגום מתרגם "בקושטא".

16.         "אכן סר מר המות" (בהפטרת זכור)

אלה הפעמיים שיש "אכן" בתורה. אבל מה הפעם הראשונה שיש "אכן" בנ"ך? עוד יותר מחליט שהמלה הזו, אכן, כולה אומרת פורים – זה פסוק מתוך ההפטרה של היום. היום היתה פרשת זכור. הקריאה היחידה שלרוב הדעות היא מדאורייתא[8]. שכולם, גם אנשים וגם נשים (חג פורים הוא חג שאנשים ונשים שוים לגמרי, כמו שיתבאר), חייבים לשמוע – לבוא לבית כנסת היום ולשמוע את פרשת זכור, "זכור.. לא תשכח"[9] את אשר עשה לך עמלק.

בהפטרה קוראים את הסיפור של שמואל הנביא, שבשם ה' אומר לשאול מלך ישראל – המלך הראשון של עם ישראל – שיקיים את המצוה של "זכור", "לך והכיתה את עמלק והחרמתם את כל אשר לו ולא תחמֹל עליו והמתה מאיש עד אשה מעֹלל ועד יונק משור ועד שה מגמל ועד חמור" (בע"ה נחזור לפסוק הזה). בסוף שאול חומל על עמלק, על הצאן ובעיקר על אגג מלך עמלק, שהוא לא הורג אותו. הוא מביא אותו חי. ואז, באותו לילה, ה' כבר מתנחם שהוא המליך את שאול – כך הוא אומר לשמואל הנביא.

אז שמואל מגיע, מוכיח את שאול. שאול בתחלה אומר שקיימתי את דבר ה', אני מאה אחוז בסדר. צריך להוכיח אותו קשות – אתה לא מאה אחוז בסדר, אתה בכלל לא בסדר. סיפור שלם. בסוף שמואל אומר שיביאו לו את אגג. כתוב "וילך אליו אגג מעדנֹת" – התרגום של "מעדנת" הוא "מפנקא", גם כשהוא הולך לההרג הוא בפינוק, במעדנות, בתענוג של הקליפה – "ויאמר אכן סר מר המות". זה ה"אכן" הראשון בנ"ך. זו ההפטרה של פרשת זכור, סימן מובהק שזה קשור לפורים, דווקא המלה הזו.

17.         פגם אי-הריגת אגג ותיקונו

על ה"אכן" הזה נאמר הדרוש שאמרנו קודם, שזה רמז – כאילו ברוח הקדש של אגג – שרומז שמי שיצא ממנו (שבאותו לילה התעברה אשתו מאבותיו של המן) יקבל שררה במשך שבעים יום, יבקש לאבד את עם ישראל, אבל ביום השבעים ואחד הוא יתלה על עץ גבוה חמשים אמה – "אכן סר מר המות".

יש עוד כמה דרשות מאד יפות מה זה "סר מר המות"[10]. מר בגימטריא עמלק, אבל מה זה סר? בדרך כלל סר פירושו לסור, להסתלק. כאן רש"י מפרש שהמות סר אלי, לא סר ממני. סר הוא או שהתקרב או שהתרחק. הדרשות הנ"ל באות להסביר מה פירוש "סר מר המות", "סר" במובן הרגיל – הסתלק. אך לפי כל הפירושים הביטוי מתחיל "אכן".

אז שמואל לוקח אותו וכתוב "וישסף שמואל את אגג לפני הוי'" – זה אותו "לפני הוי'" שרמזנו אליו קודם, כמו "לפני הוי' תטהרו" של יום הכפורים. "וישסף" הוא מיתה משונה לגמרי – חתך אותו שתי וערב, לארבע חתיכות. זה סרט מאד מיוחד. משה רבינו "ויך את המצרי ויטמנהו בחול" וכאן "וישסף שמואל את אגג לפני הוי' בגלגל". אבל זה היה מאוחר מדי. אם שאול היה מקיים את הצו האלקי להחרים ולא לחמול, ולהמית את כולם, לא היה נשאר שריד ופליט לזרע עמלק. אבל כעת כן נשאר – ומזה יצא המן הרשע.

רק מה? הנחמה, כמו שאנחנו אומרים כל שנה, גם בזה יש איזה טוב – "מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק". בהמשך נגיע לשאלה אם בכלל יש תיקון לעמלק. על פי פשט אין, אבל לפי ההלכה יש, לפי הרמב"ם יש – מקבלים גרים מעמלק (והראיה מהנ"ל, שלמדו בניו של המן תורה בבני ברק). באיזה זכות מקבלים גרים מעמלק? צריך לחקור ולהבין. מצד אחד כתוב "תמחה את זכר עמלק מתחת השמים" ו"מחה אמחה את זכר עמלק" ומצד שני מקבלים גרים עמלק. שוב, זו הפעם הראשונה שיש את המלה "אכן" בנ"ך.

18.         "אכן אתה אל מסתתר"

אחר כך, מכאן, אנחנו צריכים כבר לבחור את השבע שאנחנו רוצים. עד כאן עשינו את שלש ההופעות הראשונות של "אכן" לפי הסדר. את ה"אכן" הרביעי נבחר בפסוק "אכן אתה אל מסתתר אלהי ישראל מושיע" בישעיהו הנביא (אם כי יש עוד כמה "אכן" ביניהם).

19.         "אכן חלינו הוא נשא" (יחס ישראל והאומות – התבוננות של פורים)

ה"אכן" החמישי, הבא לפי סדר התנ"ך, הוא בהמשך ישעיהו – הפרק של משיח, הסבל שהוא סובל כדי להציל את כל העולם כולו. לפי הפשט, רש"י וראב"ע ורד"ק, כל המפרשים אומרים שהפרק הזה לא מדבר על משיח אדם בשר ודם אלא על עם ישראל כולו. יש משיח, אבל כאן הפרק מדבר על כל עם ישראל. חז"ל מפרשים את הפסוקים האלו על משיח האיש. יש שם פסוק "אכן חלינו הוא נשא ומכאֹבינו סבלם ואנחנו חשבנֻהו נגוע מֻכה אלהים ומעֻנה". פרק שלם שמתאר את החולי של משיח – או עם ישראל או משיח ממש – שסובל עבור כל האנושות.

לפי הפשטנים אומות העולם אומרות "אכן חלינו הוא נשא" – הוא נשא את החולי שלנו. חליינו לשון רבים – המפרשים מסבירים שגם חולי הגוף וגם חולי הנפש, שני סוגי חולי. "אכן חלינו הוא נשא ומכאֹבינו סבלם ואנחנו חשבנֻהו נגוע מֻכה אלהים ומעֻנה" – המלה הראשונה היא "אכן". זאת אומרת ש"אכן" היא מלה של משיח – מה שמשיח סובל בשביל כל העולם כולו. כנראה בשביל לתקן את חטא אדם הראשון, שמזה כל החולי – גם בגוף וגם בנפש – של כל האנושות. הכל תוצאה של החטא הקדום, חטא אדם הראשון, והמשיח סובל ונושא זאת.

איך בדיוק זה מסתדר עם זה ש"לא יומתו בנים על אבות" זו חקירה שחוקר הרד"ק – שכל שכן איש ואחיו, שאחד לא סובל בשביל השני, לכאורה, וכל שכן אומה לעומת אומה. לומר כזה דבר, שעם ישראל יסבול בשביל כל האנושות – הרד"ק לא מבין איך יכול להיות כזה דבר. לכן הרד"ק כותב שכנראה שזה רק בדמיון של הגוים, שככה הם מדמים, אבל הוא לא תופס שיכול להיות באמת ככה – הוא חושב שזה נגד הכתובים. בכל אופן, נשאיר זאת – לא נכנס לזה כרגע.

מה שכן, זה נושא של פורים. הסבל של משיח או של עם ישראל כדי להציל את כל האנושות, לתקן את כל העולם כולו, להביא גאולה לא רק לעם ישראל אלא לכל העולם, זה נושא של פורים. מצד אחד "ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם", עומדים על נפשנו כדי להרוג את אויבינו ושונאינו, ומצד שני "ורבים מעמי הארץ מתיהדים כי נפל פחד היהודים עליהם", וכמו שאמרנו שלפי ההלכה אם עמלק חוזר בתשובה ומתגייר מקבלים אותו.

אם כן, יש משהו מיוחד בפורים של "כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כלם בשם הוי' לעבדו שכם אחד", תוך כדי תודעה שכל מה שסבלנו במשך כל הדורות, עד לדור האחרון (דור השואה), ואפילו קצת בדור שלנו – הכל בשביל להציל את האנושות ממדת הדין.

שוב, אני חוזר על זה כמה פעמים כי זה חידוש, צריך הרבה להתבונן בזה, אבל זו התבוננות של פורים. כל ה'אכן'ים הם התבוננות של פורים. "אכן חלינו הוא נשא ומכאֹבינו סבלם, ואנחנו [הגוים] חשבנֻהו נגוע מֻכה אלהים ומעֻנה", אבל כעת יודעים שכולנו תעינו, זה המשך הפסוק ("והוא מחלל מפשענו מדכא מעונתינו מוסר שלומנו עליו ובחברתו נרפא לנו. כלנו כצאן תעינו איש לדרכו פנינו והוי' הפגיע בו את עון כלנו").

20.         "אכן כאדם תמותון"

מה ה"אכן" הבא שנבחר? יש עוד אחד לבחור, ואחר כך ללכת לסוף – ל"אכן" האחרון של כל התנ"ך. ה"אכן" הבא שנבחר, שהוא "אכן" ששייך לפורים, הוא בספר תהלים (פרק פב). פסוק מאד חשוב, שלפי האריז"ל הוא המקור לכך שיש ליהודי נפש אלקית בכלל, שהוא "חלק אלוה ממעל ממש" בלשון אדה"ז בפרק ב' בתניא – "אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם", כשה' ברא אותנו הוא רצה שנהיה אלקים, "אכן כאדם תמותון וכאחד השרים תפֹלו".

ב"כאחד השרים תפלו" יש גם איזה רמז למה שאמרנו קודם, שכל ימי השררה (זה הביטוי, הימים בהם המן היה שר) היו שבעים יום, וביום ה-אכן הוא נפל. העלו אותו על עץ גבוה חמשים אמה, אבל הוא נפל. קודם הוא נפל על המטה שאסתר עליה, "הגם לכבוש את המלכה עמי בבית".

שוב, הפסוק אומר "אכן כאדם תמותון" – "כאדם" היינו אדם הראשון, שהיה אמור לחיות לנצח, אבל חטא ומת. "וכאחד השרים תפלו", לאחר מה ש"אני אמרתי [רציתי שתהיו] אלהים אתם", רציתי שתהיו אלקים, שתחיו לנצח. זה הפסוק הששי, כבר אפשר לשמוע שכל הענין ש"אני אמרתי אלהים אתם" ו"אכן כאדם תמותון" קשור לפורים – רוח של פורים.

21.         "אכן רוח היא באנוש"

אחרון חביב, אמרנו שכאחרון נקח דווקא את הפעם האחרונה שיש בתנ"ך את המלה "אכן" – פסוק מאיוב, שגם מובא הרבה בחסידות – "אכן רוח היא באנוש ונשמת שדי תבינם". הוא מופיע בסוף ספר איוב, אחרי ששלשת הרעים של איוב מנסים לדבר על לבו, להוכיח אותו.

הראשון והעיקרי ביניהם הוא אליפז התימני, שהוא לא פחות ולא יותר מאשר האבא של עמלק – כבר קשר לפורים. הוא ושני רעיו לא מצליחים להוכיח נכון, אם כי כתוב שיש להם רוח הקדש. אבא של עמלק, אליפז, הוא נביא של אומות העולם – ככה חז"ל אומרים. אדם גדול מאד אליפז הזה. גם אליו צריך לחזור בהמשך. אבל כמה שהוא אדם גדול ונביא הוא לא מצליח לדבר נכון על לבו של איוב. אדרבא, ה' כועס עליו. הוא נביא, בעל רוח הקדש, אבל בכל אופן ה' כועס עליו שהוא לא דבר נכון לאיוב.

מי מופיע בסוף? אליהוא בן ברכאל, שלפי חז"ל הוא גם אחד הנביאים שעמדו לאומות העולם, אבל הוא יותר גדול משלשת הרעים של אביו. אבל לפי הסוד כתוב שהוא עצמו ניצוץ של מלך המשיח, והרמז שאליהוא בן ברכאל שוה משיח, וגם שאליהוא מתחיל אליהו שמבשר את בואו של מלך המשיח. הוא מדבר, ואומר "אמרתי ימים ידברו ורב שנים יודיעו חכמה" – הם זקנים ממנו, הוא צעיר יחסית, וישב והקשיב להם בשקט. הוא אומר שחשב שאתם החכמה, "אמרתי ימים ידברו ורב שנים יודיעו חכמה" אבל התאכזבתי מכם. "אכן [כאן במובן של אבל, מאד חזק] רוח היא באנוש" – לא תלוי בימים.

איך זה מוסבר בחסידות? שהחכמה שלהם, אפילו קצת רוח הקדש שהופיעה אצלם, היא בחינת אחור, לא בחינת פנים. מה שבחינת אחור הוא חכמה מצטברת, "ימים ידברו ורב שנים יודיעו חכמה", שכל יום הוא לומד עוד פרק של חכמת החיים, ונעשה חכם יותר, משכיל יותר. אליהוא חשב שמתוך האחור יזכו לפנים, אבל כעת הוא מבין שלא כך אלא שכל החכמה שלהם היא בחינת אחור ותו לא, לא בחינת פנים. ואז הוא מסיק "אכן רוח היא באנוש ונשמת שדי תבינם" – יש חכמה ורוח הקדש שהיא בחינת פנים, והוא זכה לה.

אליהוא ממשפחת רם – רם בגימטריא עמלק, אבל רומז לאברהם אבינו (כך מפרשים חז"ל). קודם היה "אכן סר מר המות" של אגג מלך עמלק, וכעת יש "אליהוא בן ברכאל הבוזי ממשפחת רם".

והנה, כל הפסוק – "אכן רוח היא באנוש ונשמת שדי תבינם" – החותם את כל חי ה'אכן'ים בתנ"ך עולה 2272 שעולה לב פעמים אכן! התבה החותמת את הפסוק, "תבינם" = ארור המן = ברוך מרדכי! תן לחכם ויחכם עוד[11]. שוב, הפעם הראשונה בתנ"ך היתה "אכן יש הוי' במקום הזה ואנכי לא ידעתי" והאחרונה "אכן רוח היא באנוש ונשמת שדי תבינם".

22.       ג. פרצוף ה"אכן"

אם כן, בחרנו את שבעת ה"אכן", כשהמקור שלנו היה "אכן אתה אל מסתתר אלהי ישראל מושיע", אכן בתחלה ומושיע בסוף, ששוים יחד שבע פעמים אכן, "כל השביעין חביבין". כעת נאמר בקיצור איך אפשר לעשות מבנה משבעת ה'אכנ'ים הנ"ל:

23.                       תפארת: "אכן יש הוי׳ במקום הזה" (שם הוי׳ באור־נה"א ובכלי־נה"ב)

את הראשון נשים בספירת התפארת, כי הוא פסוק בפיו של יעקב אבינו שהוא מדת התפארת. פסוק לאחר שה' מופיע לו בחלום, "והנה הוי' נצב עליו", שם הוי', ואחר כך הוא מתעורר בבקר ואומר "אכן יש הוי' במקום הזה ואנכי לא ידעתי". כתוב שהדעת היא פנימיות התפארת. הדעת היא בחינת משה והתפארת היא יעקב, "משה מלגאו ויעקב מלבר".

מה עיקר הווארט כאן? כתוב בקבלה שהחידוש של ספירת התפארת הוא שיש שם הוי' אפילו בכלי החיצוני של התפארת, בגוף החיצוני של התפארת יש הוי'. בכל שאר הספירות שם הוי' הוא רק בפנימיות, באור, לא בכלי. בכל ספירה אחרת בכלי יש שם קדוש אחר, לא שם הוי' המיוחד והמפורש. רק בספירת התפארת, שהיא מדת הרחמים, יש שם הוי' גם בחיצוניות, בתוך הכלי, בתוך הגוף.

איך נסביר זאת בקשר לפורים? כתוב שהגופות, החיצוניות של עם ישראל ולהבדיל שאר אומות העולם, נראים דומים, אותו דבר. זה שיש איזה חילוק, קדושה מיוחדת גם בגוף של היהודי, זה חידוש נפלא – חידוש של התניא. יסוד של כל החסידות, שגם בחיצוניות יש קדושה – שם הוי' שהוא שם העצם, שם המיוחד, שם המפורש, שם הרחמים.

ליהודים יש שלשה סימנים – רחמנים ביישנים וגומלי חסידות. בפורים מסבירים על "איש יהודי" שיהודי הוא הכופר בעבודה זרה. אבל איך בפשט אפשר לזהות יהודי? אחד שיש לו מדת הרחמים. החידוש שמדת הרחמים של יהודי היא דורך-און-דורך, לא רק בפנימיות אלא גם בחיצוניות. זה החידוש בפרק א' של התניא, שיהודי הוא רחמן גם מצד הנפש הבהמית, בטבע הגופני, הבהמי, של יהודי הוא רחמן. זה נקרא שיש לו שם הוי' גם בחיצוניות, גם בגוף.

יש הבדל גם בין הגוף והנפש הבהמית של היהודי לגוף של הגוי להבדיל. זה פלא גדול, על זה נאמר "אכן יש הוי' [פורים] במקום הזה", במקום החיצוני הזה. אפילו בתוך החלום, שכתוב בתניא שבדרך כלל הם ביטוי של הנפש הבהמית, לא של הנפש האלקית – החלומות הם כח המדמה. הוא מתעורר ואומר "אכן יש הוי' במקום הזה ואנכי לא ידעתי". לא ידעתי שגם בחיצוניות יש שם הוי' – חשבתי שיש בפנימיות אבל לא בחיצוניות. ה' אומר שדווקא במדה שלך – אתה התפארת, אתה הרחמים – "והנה הוי' נצב עליו", אצלך "יש הוי' במקום הזה" גם בחיצוניות. זה גילוי גדול, גילוי של פורים, שנשים אותו במדת התפארת. זו המדה של יעקב, שאומר את הפסוק הזה.

24.                       חסד: "אכן נודע הדבר" (פגם באהבת ישראל)

אחר כך, הפעם השניה היא "אכן נודע הדבר". מה זה "נודע הדבר" לפי רש"י? אמרנו קודם שהוא מפרש שנודע לי, משה, הדבר – למה מגיע לעם ישראל שעבוד. כי יש דלטורים, במלה הכי פשוטה – יש שנאת חנם בין היהודים. גם אחד מרים את היד על השני, רוצה להרביץ לו, וברגע שמישהו רוצה להוכיח אותו הוא אומר לו – אתה גזען בכלל, מה אתה מדבר?! איפה נכון לשים את ה"אכן" הזה? נשים אותו דווקא בספירת החסד, כי זה פגם באהבה. כמו שבראשון היה מובן שהוא כנגד הרחמים, כאן יש פגם באהבת ישראל.

האריז"ל אמר שהגאולה תלויה בדבוק חברים, וכל צדיקי עולם אמרו שהגאולה תבוא רק כאשר נתקן בתוכנו את הפגם של שנאת חנם, הפגם הזה של "אכן נודע הדבר". איך מתקנים את שנאת החנם של היהודים? על ידי אהבת חנם. כמה וכמה צדיקים אמרו את הווארט הזה.

25.                       גבורה: "אכן סר מר המות" (פגם בגבורת שאול ותיקון בגבורת שמואל)

אחר כך, הפעם השלישית – שהיא הפעם הראשונה בנ"ך – היא "אכן סר מר המות". זה בפי אגג מלך עמלק, שבאמת כעת הולכים להרוג אותו – "וישסף שמואל את אגג לפני הוי' בגלגל". את ה"אכן" הזה נשים בספירת הגבורה – הגבורה של שמואל, שמתקן את פגם חוסר הגבורה של שאול המלך הראשון, בשלו שאול הפסיד את המלכות שלו.

26.                       מלכות: "אכן אתה אל מסתתר" (סוד אסתר וגאולת המלכות)

"אכן אתה אל מסתתר", ששם "אסתר מן התורה מנין? 'ואנכי הסתר אסתיר פני'" נשים במלכות, אסתר המלכה – שם יש את הסתרת גילוי פני ה', גילוי אלקות. אבל שם גם "אלהי ישראל מושיע" – משם תבוא הגאולה, גאולת המלכות.

27.                       הוד: "אכן חלינו הוא נשא" (קלקול מערכת החיסון)

"אכן חלינו הוא נשא ומכאבינו סבלם וגו'" נשים בהוד. כל המחלות וכל הסבל שסובלים ממחלה הוא "הודי נהפך עלי למשחית", "כל היום דוה". משיח שסובל בשביל כולם מתקן את ההוד. במערכות הפיזיולוגיות ההוד הוא מערכת החיסון. כל החליים באים מקלקול מערכת החיסון, ספירת ההוד בגוף, כידוע אצלנו.

28.                       נצח: "אכן כאדם תמותון" (פגם בחיים נצחיים)

אחר כך "אכן כאדם תמותון וכאחד השרים תפלו" זה ההיפך של חיים נצחיים. כמו ש"אכן נודע הדבר" הוא ההיפך של אהבת ישראל, ולכן שמנו בחסד – פגם בחסד. כך כאן כתוב "אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם", שרציתי שתזכו לחיים נצחיים, כמו אלקים, שלא תמותו, אבל "אכן כאדם תמותון". הפגם כאן הוא בנצח.

אם "כאחד השרים תפלו" רומז לנפילת המן זה גם נצחון – שמנצחים את הקליפה שעומדת כנגדנו. לכן כל הנצחון של החג הזה הוא לתקן מה ששאול פגם בנצח, שהוא לא החרים את עמלק לגמרי, ואז שמואל היה צריך לתקן זאת בפסוק שקראנו קודם בהפטרה היום – "וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם".

29.                       יסוד: "אכן רוח היא באנוש"

אחרון חביב – "אכן רוח היא באנוש". "אמרתי ימים ידברו ורוב שנים יודיעו חכמה. אכן רוח היא באנוש ונשמת שדי תבינם" נשים בספירה שנשארה לנו – ספירת היסוד, הברית. שם יש או אחור, "ימים ידברו ורוב שנים יודיעו חכמה", או פנים, "אכן רוח היא באנוש ונשמת שדי תבינם".

השם הקדוש בפסוק הזה הוא שם שדי. כתוב שהשרש של שם ש-די הוא בבינה (סוד "אל שדי" שמאיר מבינה בעולם הבריאה, "אמא עילאה מקננא בכורסיא", כנודע בכתבי האריז"ל), אבל מקומו בלב – בחרנו רק שבע פעמים "אכן", כנגד מדות הלב – הוא בספירת היסוד. הפגם של היסוד ותיקונו גם קשור לשאול המלך, בהפטרה של היום, כי שרש שאול המלך הוא "שאול מרחבות הנהר" שבעולם התהו – היסוד (שאול) ששרשו בבינה (רחובות הנהר). זה ממש "ונשמת שדי תבינם".

ולסיכום:

חסד

אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר

גבורה

אָכֵן סָר מַר הַמָּוֶת

תפארת

אָכֵן יֵשׁ הוי' בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי

נצח

אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן

הוד

אָכֵן חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא וּמַכְאֹבֵינוּ סְבָלָם

יסוד

אָכֵן רוּחַ הִיא בֶאֱנוֹשׁ וְנִשְׁמַת שַׁדַּי תְּבִינֵם

 

מלכות

אָכֵן אַתָּה אֵל מִסְתַּתֵּר אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעַ

30.         צירוף החג"ת וצירוף הנה"י

אחרי שעשינו את המבנה של השבע, יש משהו יפה נוסף – שלשת ה"אכן" הראשונים שאמרנו הם בחג"ת, עיקרי המדות. אחרי "אכן אתה אל מסתתר אלהי ישראל מושיע", ששמנו במלכות, יש עוד שלשה שכנגד הנה"י. מי שבקי קצת בחכמת הצירוף יראה מה הם שני הצירופים, צירוף החג"ת וצירוף הנה"י, לפי הסדר שאמרנו אותם, שהוא סדר התנ"ך.

בחג"ת זה היה תפארת-חסד-גבורה, אמצע-ימין-שמאל, ויה – הצירוף של התפארת. כעת אני מדבר למי שבקי טפה בחכמת הצירוף בקבלה. שלשת הראשונים יוצרים את הצירוף אמצע-ימין-שמאל, הצירוף של התפארת – הראשון ביניהם. אחר כך, בשלשה שכנגד הנה"י, הסדר הוא הוד-נצח-יסוד, שמאל-ימין-אמצע, היו – הצירוף של ההוד. בחג"ת הצירוף היה של הספירה הראשונה, התפארת (לא חייב להיות), ובנה"י הצירוף היה של הספירה הראשונה, ההוד (גם לא חייב להיות).

מה הקשר בין תפארת והוד בחכמת הצירוף? שהם אור ישר ואור חוזר של אותו צירוף. ההוד מחזיר אור חוזר לאור הישר של ספירת התפארת. איך רואים? הסדר בדיוק הפוך – אמצע-ימין-שמאל לעומת שמאל-ימין-אמצע. את זה אמרתי כמאמר מוסגר.

אחרי כל זה אפשר להתבונן ב"אכן". שוב, אנחנו תולים כעת את המן מכח ה-א של אכן. ה-א שלמעלה מהשבעים, כמו המופלא שבסנהדרין, בחינת משה, מרדכי, אברהם ("אחד היה אברהם"), כל ה'אכן'ים האלה. שנזכה ל"אכן אתה אל מסתתר אלהי ישראל מושיע".

אחרי ההתבוננות הזו נשיר עוד פעם את הניגון.

31.       ד. "מאיש עד אשה" – ניצוצות אליפז ותמנע שבעמלק

32.         "מאיש עד אשה" – שויון האיש והאשה בעמלק

בהפטרה שמואל אומר לשאול "לך והכיתה את עמלק והחרמתם את כל אשר לו ולא תחמל עליו והמתה מאיש עד אשה מעֹלל ועד יונק משור ועד שה מגמל ועד חמור". בדרושים[12] שואלים למה אצל איש ואשה כתוב "מאיש עד אשה" ואצל השאר כתוב "מעֹלל ועד יונק, משור ועד שה, מגמל ועד חמור". אצל כולם כתוב "ועד", ורק בהתחלה, בין האיש והאשה, כתוב "עד" בלי ו.

מוסבר הענין שכאשר כתוב "ועד" הכוונה "לא זו אף זו" – לא רק עולל אלא גם יונק, לא רק שור אלא גם שה, לא רק גמל אלא גם חמור. כאשר יש סדר של "לא זו אף זו" הראשון הוא יותר מובן והשני פחות ולכן הוא חידוש שצריך להוסיף. כתוב שעולל יותר גדול מיונק, אז לא רק עולל אלא גם היונק הקטן ממנו. לא רק שור, שהוא יותר חשוב, יותר גדול, אלא "ועד שה" שפחות חשוב ממנו. לא רק גמל, שהוא יותר גדול, אלא גם חמור שיותר פשוט, יותר קטן. לכן כתוב "ועד", כך מוסבר הפשט.

אבל אצל איש ואשה החידוש – שהזכרנו גם קודם – שאצל עמלק, וממנו לומדים גם אצלנו לחג פורים, ב"איש עד אשה" הפירוש שהאשה אצל עמלק היא לא פחות בכלל מהאיש, היא שוה לאיש לכל דבר, ויכול להיות שהיא אפילו יותר חשובה מהאיש. כך מוסבר הפשט בכך שכתוב "מאיש עד אשה" ואחר כך בכל השאר "מ... ועד...".

בדרושים מביאים מכתבי האריז"ל שבקליפה בכלל ובקליפת עמלק בפרט האשה יותר חזקה מהאיש. אבל שוב, "כי ממנו נקח לעבוד את ה'", "מאויבי תחכמני", לכן בחג פורים – כמו שאמרנו בהתחלה – גם לאשה הגבורה של חג פורים יש מעלה לגבי האיש, אסתר לגבי מרדכי, "מאיש עד אשה".

33.         סדר ארבע המדרגות במחית עמלק

מה הסדר בארבע המדרגות שיש פה? כתוב שזה מהפנים אל החוץ: איש ואשה הם ברי דעת, גדולים. לילדים אין עדיין דעת, ולכן שם – שאין דעת – יש חלוקה בין הגדולים לקטנים, "מעֹלל ועד יונק". אחר כך יש בהמות טהורות, "משור ועד שה". אחר כך יש בהמות טמאות, "מגמל ועד חמור". בכולם יש מדרגות חוץ מהאיש והאשה, שאין בהם מדרגות שונות. זו המשמעות של "עד" בלי האות ו.

אם כן, יש תופעה מאד יפה אצל עמלק, שממנה צריך ללמוד לגבינו. כל חג פורים הוא חג של "עד" – "חיב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע", "עד" ולא "ועד", ה"מאיש עד אשה", "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי". כמה שוה עד-ועד-ועד-ועד הכתובים כאן בפסוק (מה ששאול היה אמור לקיים)? רק ג"פ ועד זה עמלק ואחר כך נוסיף את ה-עד זה 314, שם ש-די. חוץ מהשם הקדוש, שהוא גם שם של פורים – קודם אמרנו את הפסוק "אכן רוח היא באנוש ונשמת שדי תבינם" – מה זה בפורים? מרדכי היהודי.

34.         ארבע הפעולות במצות שמואל – ארבע כוסיות בפורים

זה חג שצריכים להחרים, יש ארבע פעולות כאן, עם קוצו של י – "לך והכיתה... והחרמתם... ולא תחמל... והמתה"[13]. בסעודת פורים מותר לשתות ארבע כוסיות (שביחד לא עוברות את הרביעית) – הראשון "לך והכיתה", השני "והחרמתם", השלישי "ולא תחמל" והרביעי "והמתה" ואז כתוב "מאיש עד אשה וגו'", ארבע המדרגות שכנראה גם מקבילות לארבעת הפעלים שיש כאן. בראשון יש קוצו של י – "לך והכיתה". איפה היה החטא בכל הארבע האלה? שהוא חמל, "ולא תחמל עליו" (ב-ו של שם הוי' ב"ה, מדת הרחמים והחמלה)[14].

35.         "מאיש עד אשה" – "זֵכר עמלק" ולא "זָכר עמלק"

קודם אמרנו שלפי הרמב"ם מקבלים גרים מעמלק. מה הכח המיוחד שיש אצל עמלק, שצריך להוציא ממנו, שגם זה הענין של חג פורים. אם יש איזה ניצוץ קדוש שם צריך להוציא אותו. אם לא היה שום ניצוץ קדוש הוא לא היה קיים במציאות כלל. בכל אופן, הוא העם הכי גרוע מכל העמים, הכי שונא ישראל בעצם, שיש מצוה למחות אותו.

ידוע שטעו ב"תמחה את זכר עמלק", שיואב למד מהמלמד – זה ענין של מלמדים בחדר, שהמלמד לא למד נכון – והוא קרא "זָכר עמלק" ולא "זֵכר עמלק". התורה מדגישה לא לקרוא זָכר, למה? צריך לדעת שכאן האיש והאשה שוים. קודם כל שנדע שהאיש והאשה שוים אצל עמלק. ממילא, מרובה מדה טובה, כל שכן וקל וחומר אצל מרדכי ואסתר.

36.         רצון תמנע אם עמלק להדבק בישראל

כתוב שהכח שיש לעמלק, מה שאין לאף עם אחר, הוא בגלל האבא והאמא שלו. קודם הזכרנו את האבא שלו, אליפז, שבספר איוב הוא אליפז התימני, הרֵע הראשון של איוב. בתורה הוא רק אליפז, בלי הכינוי התימני. מי האמא שלו? קוראים לה תמנע – "ותמנע היתה פילגש לאליפז".

מה הסיפור של תמנע? כתוב שתמנע רצתה להדבק בעם ישראל והיא באה לאבות העולם ובקשה שיקבלו אותה, שיגיירו אותה, וסרבו. היא באה ליעקב אבינו ובקשה להנשא לו, שיקרב אותה, רצתה להדבק בזרע אברהם, ויעקב סרב לקבל אותה. אז היא אמרה שאם איני זוכה להיות יהודיה, שיגיירו אותי, לפחות – כדי להדבק משהו בזרע אברהם, אפעס וואס – אלך ואעשה פילגש לאליפז שמזרע אברהם אבינו. היא היתה בת גדולים, מזרע המלכות. ממנה דווקא יצא אבי אבות השונאים של עם ישראל, האויב המושבע של עם ישראל, שהוא עמלק.

37.         עצת אליפז לבנו עמלק

כתוב במדרש, בתנא דבי אליהו, שעמלק פעם אחת בא לאבא שלו, אליפז, ושאל אותו מי יירש את העולם הזה והעולם הבא. אליפז אמר לו, לעמלק הקטן, שתדע לך שיש עם ישראל בעולם ובסוף הם יירשו גם את העולם הזה וגם את העולם הבא. לכן, אם אתה רוצה לזכות במשהו, תלך ותחפור להם בורות ותסלול להם כבישים ותעבוד נאמנה כת"פ לעם ישראל – ואז תזכה משהו בגדולה שעם ישראל עתידים לרשת גם את העולם הזה וגם את העולם הבא.

ככה אליפז אומר לעמלק, אבל במקום שעמלק יקבל את דברי אביו, יכבד את דברי אביו ויקיים את המצוה שבעצם עשו הרשע אבי אליפז קיים, כיבוד הורים, עמלק עשה בדיוק ההיפך. מה שהוא שמע מאבא שלו רק קומם אותו והרגיז אותו, ומאותו רגע והלאה הוא החליט שבכל מחיר, בכל כח שבעולם, הוא לבטל זאת – הוא מתנגד לעם ישראל בכל תוקף ובשום פנים ואופן לא מוכן להיות ת"פ שלהם. שלא היה ולא יהיה מה שעם ישראל לוקחים את כל הקופה, יורשים את כל העולמות, העולם הזה והעולם הבא – לא מוכן לקבל זאת בשום פנים. כך כתוב במדרש, בתנא דבי אליהו.

מה לומדים מכאן? הסיפור הזה מובא אפילו בהלכה. יש תשובה של האבני נזר[15] שמביא את התנא דבי אליהו בדיון הלכתי, שתיכף נאמר. מכאן לומדים שלאליפז יש איזו זיקה לקדושה – אליפז מכיר מי עתיד לרשת את העולם הזה והעולם הבא, ישראל, והוא אפילו נותן עצה לבן שלו, שזו בעצם עצה לעצמו, עצה לכל הגוים שבעולם, שאם אתה רוצה לזכות במשהו יחד עם ישראל לך תעבוד בשבילם, תהיה ת"פ שלהם.

כתוב שלולא החטא המקורי של אדם הראשון בגן עדן מקדם, שהנחש פתה את חוה והיא הלכה ופתתה את אדם הראשון, הנחש הזה – אם היו עומדים בנסיון – היה הופך להיות השמש הגדול של האנושות, של אדם. עמלק הוא בעצמו הנחש. התכלית של הנחש היא להיות משרת, שמש, של עם ישראל – אותו דבר עמלק, ככה אבא שלו אמר לו.

38.         ניצוצות אליפז ותמנע נפלו בעמלק

זה שאבא שלו כל כך חכם, יודע את האמת, וגם יכול לתת עצה לבן שלו – לך תהיה ת"פ של ישראל, זו העצה שלך – אומר משהו מאד גדול על האבא הזה, על אליפז. על תמנע אמרנו מה הניצוץ שלה – שהיא רוצה בכל מחיר להדבק בזרע אברהם. לכתחילה היא רוצה להדבק באברהם יצחק ויעקב, ורק בדיעבד היא הולכת ומתחתנת כפילגש עם אליפז בן עשו.

לכן כתוב בדרושים שהניצוצות של הקדושה שיש בשני ההורים של עמלק – מצד האבא ומצד האמא – הם ניצוצות כל כך גדולים שאין כיוצא בהם. ניצוצות קדושה כל כך גדולים הוא מקבל בגנים שלו מאבא ואמא שלו, שלשום גוי בעולם אין כאלה ניצוצות קדושה גדולים. אם אומרים כזה דבר מדהים, אז למה עמלק הוא הכי גרוע מכולם? למה דווקא על עמלק נאמר "תמחה את זכר עמלק מתחת השמים", ולדייק שזה זֵכר, האיש והאשה שוים.

אז כתוב שהיא הנותנת, הניצוצות גדולים מאד, אבל זה מתערב אצלו והחתיכה נעשית נבלה, כידוע ההסבר בחסידות. בגלל הניצוצות, בגלל הקדושה הגדולה שמתערבת בעמלק, יש לו הכח הכי גדול בכל העמים להתנגד ולהלחם נגד עם ישראל. אין שום דרך פשוטה לשחרר את הקדושה שיש לו. זה כל כך מעורב, כל כך הפך להיות נבלה בתוכו, שאי אפשר להוציא זאת כמו שאפשר להוציא משאר העמים.

39.         עשו-עמלק – פגם החזיר – פנימיות רקובה וחיצוניות טהורה

כשהתורה מונה את החיות הטמאות לגמרי, יש את הגמל, שפן, ארנבת – שכולם מעלי גרה ולא מפריסי פרסה – ויש את החזיר (שעשו-עמלק נמשל לו) שמפריס פרסה ולא מעלה גרה. בפשטות כתוב בחסידות שיש קליפה שסימן הטהרה שלה הוא בפנימיות, רק שבחיצוניות הוא טמא – מעלה גרה בפנימיות ומפריס פרסה בחיצוניות. אצל כולם, חוץ מהחזיר, סימן הטהרה הוא בפנימיות וסימן הטומאה בחיצוניות. רק אצל החזיר סימן הטהרה הוא בחיצוניות ואילו בפנימיות הוא טמא לגמרי.

זה ההבדל בין עשו ועמלק לשאר. יש מאמר חז"ל שבשעבוד ארבע הגלויות הגמל הוא כנגד בבל, השפן כנגד פרס ומדי (של פורים), הארנבת כנגד יון, אבל אדום – שהוא עשו ועמלק נכדו – הוא החזיר. כתוב שמכל העמים, חוץ מעמלק, כאשר יבוא מלך המשיח ויגאלנו תיכף ומיד ממש מקבלים תשורה ושי – רק מעמלק לא מקבלים. מסבירים על דרך זה, שלכולם יש איזה סימן טהרה בפנימיות והחיצוניות לא בסדר, טמאה. אבל אצל עמלק הפנימיות רקובה וטמאה ונבלה לגמרי, והוא רק מפגין חיצוניות.

40.         החזרת החזיר – תיקון היח"צנות

כאשר לומדים את הדרושים האלה בחסידות יוצא שאם כבר אפשר – וחייבים – גם לעשות לעמלק איזה תיקון בסוף, זה תיקון היח"צנות. שוב, כתוב שהכח של עמלק הוא ביח"צנות. הוא יחצ"נ בעצם, מראה את הטלפיים שלו, ראו כמה שאני טהור – אני מפריס פרסה. הפנימיות שלו טמאה ורקובה לגמרי, הוא לא מעלה גרה, חזיר.

אבל על החזיר כתוב שהקב"ה עתיד להחזיר לנו אותו. מה זה להחזיר את החזיר? להחזיר לנו את החוש ביח"צנות – זה להחזיר את החזיר. כי לעם ישראל, כידוע, יכולת הדוברות והיח"צנות מאד חלשה. ככל ששייכים יותר לקדושה היח"צנות עוד יותר גרועה, יותר חלשה, כי ככל שקשורים לקדושה פחות אוכלים חזיר. לכן אין את כח היח"צנות. אבל הקב"ה עתיד להחזיר את החזיר – לתת לעם ישראל חוש ביח"צנות.

41.         קליפת אליפז-תמנע-עמלק

כל זה מוסבר לגבי האופי המיוחד של עמלק. ושוב, הקדושה שבלועה ומעורבת בתוכו היא הכי חזקה – הקדושה של אליפז והקדושה של תמנע, שלכל אחד יש מעלה. ניתן קודם כל סימן, שנזכור אותם: מה סופי התיבות של אבא אליפז, אמא תמנע והילד עמלק? זעק. זו מלה מתוך המגלה – "ויזעק זעקה גדולה ומרה". מה הוא חשב כאשר הוא זעק? הוא זעק על הקליפה הזו, שיש פה קליפה של אליפז-תמנע-עמלק – הוא נתן זעקה גדולה ומרה, צריך להתגבר על הקליפה הזו.

42.         חקירת האבני נזר: תיקון עמלק – השלמה או גיור?

שוב, מה יכול להיות בכל אופן התיקון שלהם? הם יכולים לבוא ולהשלים. כאשר פותחים את הרמב"ם כתוב שכל העמים, כולל עמלק, יכולים להשלים. כאשר עם ישראל בא לארץ ישראל לעשות מלחמה, גם ז' העממין שיש מצוה להחרים אותם, "לא תחיה כל נשמה", אם הם באים ומשלימים מקבלים אותם. מה זה להשלים? שמקבלים עליהם מס ועבדות. הרמב"ם כותב שצריכים לקבל גם שבע מצוות, גם לשלם מס לעם ישראל וגם עבדות. כלומר, שנכנעים לגמרי לעם ישראל – זה להשלים. לא להתגייר – במקרה הטוב זה נקרא גר תושב.

הרמב"ם כותב בפירוש שגם עמלק יכול להשלים בתור עם, ואז מקבלים אותם. להשלים זה בדרך כלל בתור עם – שהעם נכנע, מרים דגל לבן, מרים ידים, ומקבלים אותם אם משלימים. אבל יש משהו אחר – להתגייר. אמרנו שיש תשובה של האבני נזר, ובתשובה הוא אומר שיש חקירה וצד לומר שנוכל לקבל את עמלק בתור משלים – שיקבל מס ועבדות – ולא לקבל אותו בתור גר צדק.

מה הסברא? כאן הוא מביא את המדרש שאמרנו קודם, שאליפז אבי עמלק אמר לו שתיקונך, בני היקר, הוא להכנע לעם ישראל – להיות ת"פ של עם ישראל. לא להתגייר – פשוט לחפור בורות וכו' וכו', לעבוד בשביל עם ישראל. אז עמלק התקומם – בשום פנים ואופן הוא לא יכול, לא מסוגל ולא רוצה ולא מקבל על עצמו, להכנע בפני עם ישראל. ניט-שייך שאני נכנע למישהו, ליהודי הזה. לכן הוא נעשה שונא מושבע של העם הזה.

אומר האבני נזר שגר צדק שמתגייר נעשה כאזרח הארץ – זה לא תיקון בשביל עמלק. יש סברא כזו – חקירה מאד יפה. הוא אומר שאם הוא יתגייר להיות יהודי זה לא יתקן אותו, כי גר הוא לא נכנע לגמרי לעם ישראל. התיקון היחיד של עמלק הוא רק כניעה גמורה, וזה דווקא להשלים ולקבל מס ועבדות ושבע מצוות, אבל גר הוא שוה. הוא אפילו אומר בתשובה שאם פתאום יאמרו לגר שאתה צריך להכנע בפני שאר היהודים יכול להיות שהוא יתקומם – מה פתאום?! הוא הסכים להתגייר על מנת שהוא יהיה שוה עם כולם, ובאמת ככה התורה רוצה.

43.         תיקון עמלק בכיבוד הורים: השלמה מצד אליפז וגיור מצד תמנע

שאר האחרונים לא מסכימים, אומרים שעמלק גם יכול להתגייר. הוא רק אומר סברא שעיקר התיקון של עמלק הוא הכניעה, ולכן יש סברא שבתור משלים אפשר לקבל אותו אבל בתור גר אי אפשר לקבל אותו. בכל אופן, ההלכה – רובם ככולם של האחרונים אליבא דרמב"ם סוברים – שיכול גם להשלים וגם להתגייר.

בכל אופן, למדנו מכאן שאלה שתי בחינות שונות. כעת נחזור לאבא ואמא של עמלק. מה שמתבקש, מאד פשוט – אמא שלו רצתה להתגייר ואבא שלו לימד אותו כניעה. היות שיש לו גנים של שניהם, גם של האבא וגם של האמא, צריך לומר – משהו מאד חלק ופשוט לומר – שמה שמקבלים אותו בתור משלים הוא בזכות ומכח ירושת אביו אליפז ומה שמקבלים אותו כגר צדק ממש הוא מכח אמו תמנע[16].

קודם עשינו רק את סופי התיבות שלהם, זעק. כעת נעשה את כל הגימטריא שלהם – אליפז, תמנע, עמלק – 928. מספר מאד אהוב אצלנו – "כבד את אביך ואת אמך"[17]. אם כן, התיקון של עמלק הוא "כבד את אביך ואת אמך". זה שייך כמובן גם לנו – כתוב שמכל עשרת הדברות זה הדבור הכי חשוב, שהקב"ה שם את הכבוד של אבא ואמא אפילו לפני הכבוד של עצמו. זה מאמת את כל קדושת עשרת הדברות. אם עמלק רק היה מקיים זאת, "כבד את אביך ואת אמך", הכל היה בסדר. כתוב שעשו כן קיים זאת (בחיצוניות על כל פנים), כפי שאמרנו קודם.

44.         דילוגי הדורות ביחוס עמלק

כתוב שאליפז היה בסדר יחסית (הוא לא קיים את ציווי אביו להרוג את יעקב, ואך כתוב שלמד מיעקב תורה) כי גדל בחיקו של יצחק. כמו שהרבה פעמים אנחנו אומרים שהנכד מקבל דווקא מהסבא, כתוב שאליפז גדל לא אצל אביו עשו הרשע אלא בחיקו של יצחק, ואילו עמלק גדל בחיקו של עשו – גם לא קבל מהאבא אלא מהסבא. התיקון כאן הוא לחבר את אליפז ליצחק, ורק שעמלק יקבל מהם. אליפז-יצחק שוה פורים. אחד הסודות של פורים הוא לחבר את אליפז ליצחק, בחיקו הוא גדל.

ידוע שאברהם-יצחק-עשו-אליפז-עמלק עולה ה"פ עמלק, ה"פ ספק – רמז מפורסם אצלנו. אבל אם מחשבים בדילוג, הדילוג השני, יצחק-אליפז, עולה פורים. לכאורה עשו היה צריך לגדול בחיקו של אברהם, אבל כנראה שלא זכה לקבל מאברהם סבו. עמלק קבל מהסבא שלו – עשו. אליפז קבל מהסבא שלו – יצחק. זה סדר הדורות בדילוג.

45.         "מי יתן טהור מטמא" בסוד פורים

כמה זה אברהם-עשו-עמלק? 864 (שלש פעמים 288, רפח ניצוצין קדישין) – פסוק שנוגע לפורים, "מי יתן טהור מטמא לא אחד". חז"ל דורשים פסוק זה: "אברהם מתרח, חזקיהו מאחז, יאשיהו מאמון, מרדכי משמעי, ישראל מאומות העולם, העולם הבא מן העולם הזה"[18].

דורשים על ששה דברים, שהראשון הוא אברהם מתרח והרביעי הוא מרדכי היהודי משמעי – חכם גדול שקלל את דוד המלך. הוא טמא, אבל יצא ממנו מרדכי היהודי. אחר כך, מי שבא אחריו, הוא עם ישראל כולו מאומות העולם ואחרי זה העולם הבא מהעולם הזה.

יש לומר שששת הדברים שחז"ל מונים על "מי יתן טהור מטמא לא אחד" (אברהם מתרח, חזקיהו מאחז, יאשיהו מאמון, מרדכי משמעי, ישראל מאומות העולם, העולם הבא מהעולם הזה) הם כנגד שש התבות של "מי יתן טהור מטמא לא אחד". סימן שמרדכי משמעי הוא כנגד "מטמא", כנגד "לא" – "ישראל מאומות העולם", כנגד "אחד" – "העולם הבא מהעולם הזה", "מי" – "אברהם מתרח", וכך הלאה.

זו התבוננות שלמה שלא נעמיק בה כרגע. רק נאמר שהמלה "מטמא", שהיא עיקר החידוש כאן, היא – לפי הסדר של חז"ל – "מרדכי משמעי". שמעי הוא דמות ידועה. יאיר, אבא של מרדכי, הוא לא כל כך ידוע. לגבי קיש – "מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש איש ימיני" – הוא גם ידוע, אבא של שאול המלך. זו זיקה בין מרדכי לשאול המלך. אבל האריז"ל אומר משהו חשוב מאד – כעת נעבור לעוד ענין שלם. האריז"ל אומר שקיש, הסבא-רבא של מרדכי היהודי, הוא בעצם לקיש של ריש לקיש, רבי שמעון בן לקיש. אותו לקיש, שהוא האבא של ריש לקיש, הוא בעצם קיש – האבא של שאול, שממנו גם יוצא מרדכי היהודי, גם בבחינת "מי יתן טהור מטמא" ("מרדכי משמעי").

46.         סיכום

איך הגענו לכל זה? אמרנו שבדילוג אברהם-עשו-עמלק עולים "מי יתן טהור מטמא לא אחד", רק שלכאורה כאן הסדר הפוך – טמא מטהור, מאברהם מגיעים לעשו ועמלק, שני הטמאים, ועיקר הטמא הוא עמלק. ואילו יצחק-אליפז הם פורים. ככה מתחלקים חמשת הספקות, חמשת העמלקים, מאברהם עד עמלק עצמו.

אם כן, מה אמרנו? ווארט מאד יפה, שלעמלק מצד אבא שלו יש איזה כח להשלים – להכנע – ואז מקבלים אותו, ומצד אמא שלו יש לו כח להתגייר כגר צדק, להתדבק ממש בעם ישראל, ובזכות אמו תמנע מקבלים את עמלק[19]. זה לא סותר את "תמחה את זכר עמלק מתחת השמים".

שוב, הלימוד הוא שאצל עמלק האיש והאשה שוים, וכל שכן וקל וחומר אצלנו – זה מסר כללי של חג פורים. שאיש ואשה ביהדות, בחג פורים און א גאנץ יאר פורים, שוים. כתוב שעד ביאת המשיח, ולא עד בכלל, איש ואשה לא שוים בקומתן. אחר כך הם שוים בקומתן, ואז, לאחר ימות המשיח, יש גם מדרגה שהאשה גבוהה מהאיש (בסוד "אשת חיל עטרת בעלה"). אבל קודם צריכים להיות שוים בקומתן, "מאיש עד אשה", מכח אליפז ותמנע אצל עמלק.

47.       ה. תיקון מרדכי בריש לקיש

48.         "ומרדכי לא יכרע" – תיקון השתחוואת יעקב לעשו

אם הזכרנו את ריש לקיש נגיע לסיום. כתוב שמרדכי היהודי בא לתקן את החטא של יעקב אבינו. זה גם תיקון של פורים. מה החטא של יעקב אבינו? חטא גדול מאד. מי זה יעקב אבינו? הבחיר שבאבות, הכי צדיק, הכי מתוקן בין האבות של עם ישראל ("בעל עולם האצילות", עולם התיקון). מה החטא שלו? "שופריה דיעקב מעין שופריה דאדם הראשון". החטא של אדם הוא האכילה מעץ הדעת (פנימיות התפארת, מדת יעקב כנ"ל). מה החטא של יעקב? הוא תקן חטא אדם, אבל בכל אופן יש לו חטא.

מה החטא שלו? שהוא השתחוה לאחיו עשו, הוא נכנע לו. כדי לתקן את החטא הזה של יעקב אבינו, שהשתחוה לעשו, הוא צריך להתגלגל במרדכי היהודי ומרדכי היהודי "לא יכרע ולא ישתחוה". מיהו יהודי? הוא יהודי. לכאורה יעקב הוא היהודי הראשון, הראשון שמטתו שלמה וכל צאצאיו יהודים. אבל דורשים מיהו יהודי על מרדכי, בזכות שלא כרע ולא השתחוה – הוא לא נכנע לעשו-עמלק.

מרדכי הוא משבט בנימין, ולמה דווקא שבט בנימין זכאי לתקן את חטא יעקב שהשתחוה לעשו? האריז"ל אומר כי בנימין לא נולד כאשר יעקב וכל השבטים השתחוו לעשו, הוא היה בבטן. בנימין אומר – אני לא השתחויתי לעשו, ולכן רק לו יש את הכח לתקן את חטא יעקב שהשתחוה לעשו. אז בא מרדכי, אבל מה? פה יש לימוד גדול וחשוב ביותר – לפעמים עושים תיקון עצום, תיקון עולם, לתקן את יעקב אבינו, ותוך כדי התיקון עושים עוד חטא. לכן צריך עוד פעם להתגלגל, כי לפעמים תיקון הוא כמו ללכת מן הקצה אל הקצה – והרי לפי הרמב"ם צריך לשאוף בסוף להגיע למיצוע, לשביל הזהב, לאמצע.

49.         ריש לקיש – תיקון סיכון כלל ישראל על ידי מרדכי

מה החטא של מרדכי? כשאומרים כאן חטא זה לא חטא בכוונה, לא ח"ו איזה יצר הרע – גם לא יעקב אבינו וגם לא מרדכי – אבל חטא הוא חסרון. מה הבעיה של מרדכי? הרי "לא יכרע ולא ישתחוה". הוא סרב בכל כח להכנע להמן הרשע – הוא עצמו רב גדול, אבל אם היה שואל את הרבנים ספק אם היו אומרים לו לנהוג כך, כי פיקוח נפש דוחה את כל התורה כולה, כך היו סוברים. האם באמת המן הוא עבודה זרה? הוא לבש צלב? לא כל כך פשוט. אולי כן. היו מוצאים איזה היתר, שהעיקר לא לסכן את עם ישראל כולו – "עם מרדכי".

לכן הוא עשה משהו נועז, בהוראת שעה, כמו שמעון ולוי בשכם שהרבי כותב בשיחה שעשו לפי מה שהכתיבה להם היחידה שבנפש. עוד פעם, מי שאמר לו מה לעשות הוא היחידה שבנפש, לא הרבנים – זו הוראת שעה. הוא עשה משהו – בשביל זה יש לנו חג פורים, זכותו. אבל על כך שהוא סיכן את כל עם ישראל הוא צריך לחזור בגלגול ולתקן זאת. מה התיקון של אחד שבגלל ש"לא יכרע ולא ישתחוה" סיכן את כל עם ישראל? האריז"ל אומר שהתיקון הוא ריש לקיש[20].

50.         ריש לקיש ורבי יוחנן – מרדכי ואסתר

לכן החג הזה הוא חג של ריש לקיש ושל הגיס שלו, רבי יוחנן[21]. אמרנו שאהרן הכהן שוה פורים ושתיכף נזכיר עוד מישהו ששוה פורים. כמה שוה רבי יוחנן? פורים. אבל האריז"ל לא אומר שמרדכי היהודי התגלגל ברבי יוחנן אלא בריש לקיש. אם ריש לקיש הוא מרדכי היהודי, מי צריך להיות רבי יוחנן ששוה פורים? אסתר המלכה. יוחנן לשון חן וכן אסתר המלכה נושאת חן בעיני כל רואיה (ופעם אחר פעם מוצאת חן בעיני המלך אחשורוש, מי שאחרית וראשית שלו).

איך עוד אני יודע שרבי יוחנן הוא אסתר המלכה? כי כתוב "שופרך לנשי" – אתה יפה כמו אשה. ככה ריש לקיש אמר לו. מה רבי יוחנן אמר לו? "חילך לאורייתא" – תשקיע את הכח שלך לתורה, תלמד תורה, כך נאה וכך יאה לך. הוא אמר "חילך לאורייתא" והוא ענה לו "שופרך לנשי" – סימן שרבי יוחנן הוא בחינת אשה. רבי יוחנן אמר שאין הכי נמי – אני נשי. הפוסק העיקרי בדורו הוא רבי יוחנן (נגד רב, נגד שמואל, נגד ריש לקיש, נגד כל גדולי דורו), הוא מרא דתלמוד ירושלמי וגם בבבלי הלכה כמותו נגד כולם. עיקר ההלכה כמותו, והוא אסתר המלכה.

איך אני יודע שהוא היה נשי, חוץ מהאמירה "שופרך לנשי"? כתוב שלא גדל לו זקן. האריז"ל צריך לשבור את הראש למה לא גדל לו זקן – גבר בלי זקן?! – אומר שהוא שייך לפרצוף אבא עילאה (שמוסתר תחת הדיקנא דאריך ואין לו זקן לעצמו), סיפור שלם. אבל ריש לקיש אומר פשוט – אתה דומה לאשה. הוא הסכים אתו – אני באמת דומה לאשה ביופי שלי, אבל יש לי אחות עוד יותר יפה ממני, ואם תחזור בתשובה אתן לך אותה. כך באמת היה.

51.         מכירת ריש לקיש עצמו ללודאי

בכל אופן, האריז"ל כותב בפירוש שריש לקיש הוא מרדכי היהודי, ומרדכי היהודי הוא יעקב אבינו[22]. איך ריש לקיש תקן את החטא של מרדכי שסיכן את כל עם ישראל? ריש לקיש זבין נפשיה ללודאי[23]. כתוב שריש לקיש מכר את עצמו לאוכלי אדם[24]. היה שם שבט של אוכלי אדם וריש לקיש מכר את עצמו להם. בשביל מה הוא מכר את עצמו? האריז"ל אומר שעשה זאת כדי לתקן את מרדכי היהודי[25]. עוד פעם, מרדכי סכן את כל עם ישראל, אז התיקון כאן הוא להפקיר את עצמו מדעת ולמכור את עצמו ללודאי.

זה משהו מופלא. מה הכוונה שהוא מכר את עצמו? הוא היה ראש השודדים לפני שהוא חזר בתשובה. לפי התוספות, וככה מסתבר מהרבה מקורות, הוא היה ישיבה-בוחער קודם. הוא למד קודם, רק ירד מהדרך עד שנעשה ראש השודדים. אז יש לו הרבה נסיון עם שודדים. בכל אופן, אחרי שהוא קפץ לירדן ושחה ורבי יוחנן אמר לו "חילך לאורייתא" וכו' הוא חזר בתשובה. הוא בעל תשובה.

אם אמרנו[26] ש"בעלי תשובה ישתלטו על המדינה" – למי התכוונו? לריש לקישים. במשפט "בעלי תשובה ישתלטו על המדינה" הכוונה מי שהולך בדרכו של ריש לקיש, בעל תשובה כמותו, גדול בתורה כמותו – כאלה צריכים להשתלט על המצב. אחרי שהוא חוזר בתשובה, בין היתר, הוא מוכר את עצמו לאוכלי אדם.

כתוב בגמרא שהוא מכר את עצמו לאוכלי אדם, אבל היתה לו תכנית – הכל היה מתוכנן היטב. הוא לקח עמו שקית שלא רואים מה יש בה, ובתוך השקית היה כדור של עפרת – משהו מאד קשה. הוא ידע שאצל הלודאי, אוכלי האדם האלה, יש מנהג שבאותו יום שהולכים להרוג אותך ולאכול אותך נותנים לך לבקש מהם כל מה שתרצה. הלשון בגמרא היא שנותנים זאת כדי שכאשר יהרגו אותך תמחל להם – תמחל להם על זה שאוכלים אותך. זה המנהג שלהם, הנימוס שלהם. בסדר. הוא ידע מראש שככה המנהג.

הגיע אותו יום שהולכים לאכול אותו, ואז מותר לך לבקש מה שאתה רוצה. הוא אמר שאני מבקש לקשור את כלכם, ועם השקית שלי משהו תמים לגמרי אתן לכל אחד מכה וחצי ("חייתא ופלגא") על הראש, זה הכל. בסדר, הרשו לו הוא קשר את כולם, הוא בא לראשון, נותן לו מכה על הראש, יצאה נשמתו, אבל יחד עם זה השפתים שלו נפתחו עם השינים והיה נראה כאילו הוא צוחק עליו, שהוא מחייך. הוא הסתכל עליו אתה צוחק עלי?! נשאר לי עוד חצי מכה לתת לך אז הוא נתן לו עוד חצי. הלך לשני אותו דבר, וכך לשלישי עד שגמר את כולם. הוא חזר הביתה.

יש המשך לסיפור, איך הוא נהג בהמשך החיים שלו אחרי שחזר הביתה – סיפור שלם במסכת גיטין (מז, א). סיפור מתאים לפורים – כדאי שכולם ילמדו. לפי האריז"ל זו סוגיא של פורים, לכן כדאי שכולם יסתכלו שם במסכת גיטין מה המשך הסיפור. המשך הסיפור לכאורה לא נוגע, אך ודאי אם כתוב בהמשך זה כן קשור.

האריז"ל אומר שבסיפור בו ריש לקיש הרג את כל הלודאי, כל אוכלי האדם, הוא תקן את החטא של מרדכי שסכן את כל עם ישראל. הוא לא מסביר את עצמו יותר מדי – מה התיקון? מה הוא תיקן? אז הוא סיכן את כל עם ישראל – כמובן שהוא גם היה חלק מהסכנה, המן הולך להרוג גם אותו ולא רק אותו אלא את כולם, אבל התיקון שהוא צריך לחזור ולסכן את עצמו לגמרי על מנת לחסל את השודדים האלה, את הקליפה הקשה הזו של לודאי[27].

52.       ו. מחלוקת רבי יוחנן וריש לקיש ב"תנו לנו אחד מכם"

53.         מחלוקת רבי יוחנן במסירת יהודי מסוים שהגוים דורשים

נקשר זאת להלכה מאד חשובה שהאריז"ל לא מזכיר בהקשר הזה: מה הדין אם יש שיירה של יהודים שנוסעים במדבר, ופתאום באים שודדים מזוינים, צבא של אויב, ואומרים ליהודים – או שתתנו לנו אחד מכם להרוג אותו או שנהרוג את כולכם? פשיטא שבמקרה הזה לא מוסרים יהודי, אף על פי שכולם יהרגו – אין בזה מחלוקת.

אבל יש עוד מצב, שהגוים אומרים ליהודים "תנו לנו פלוני" – מזהים אותו, מצביעים על מישהו מסוים, שאנחנו רוצים את הפלוני הזה, אנחנו רודפים אותו וצריכים להרוג אותו, מסרו לנו את פלוני – ואם לא נהרוג את כולכם. כאן יש מחלוקת בין רבי יוחנן וריש לקיש. רבי יוחנן אומר שברגע שהגוים הצביעו על מישהו מסוים נותנים אותו כדי להציל את כולם, ואילו ריש לקיש אומר שלא – לא נותנים אפילו שמצביעים על מישהו, אלא אם כן, יש יוצא מן הכלל, הוא חייב מיתה כשבע בן בכרי. אם אותו אחד הוא בלאו הכי חייב מיתה כמו שבע בן בכרי, שמרד במלכות בית דוד – סיפור בתנ"ך – אז מותר למסרו, כמו באותו סיפור של האשה החכמה, ששכנעה להרוג בפנים את שבע בן בכרי ולמסור אותו, ובכך היא הצילה מפני יואב את כל העיר. ככה אומר ריש לקיש.

54.         אליהו הנביא: מדת חסידות לא למסור גם חייב מיתה שהגוים דרשו

אחר כך, בתלמוד ירושלמי (מסכת תרומות) כתוב על רבי יהושע בן לוי – מישהו חדש – שכל יום ויום אליהו הנביא היה בא ומדבר איתו. איפה הוא היה גר? בלוד. לא בכדי שהוא גר בלוד וקודם דברנו על לודאי – אותם אוכלי אדם הם לודאים (ואכן יש מחלוקת בין המפרשים אם מדובר באותו מקום או לא). הגמרא מספרת על רבי יהושע בן לוי שהיה גר בלוד ופעם אחת הגיע יהודי שהיה חייב למלכות מיתה והוא ברח ללוד. אז הקיפו את כל העיר הצבא של המלכות – זה היה בזמן שמלכות רומי השתלטה כאן בארץ – ודרשו אותו. או שתתנו אותו או שהורגים את כולכם. כאן לכאורה אפילו אליבא דריש לקיש נותנים אותו, כי סימנו מישהו אחד ואותו אחד היה חייב מיתה. אז רבי יהושע בן לוי באמת מסר אותו (על ידי פיוס, כלומר ששכנע אותו שיסכים להמסר כדי להציל את כל העיר).

אחר כך אליהו הנביא לא הופיע יותר לדבר איתו הרבה זמן. אחרי תקופה ארוכה, לאחר שהוא צם הרבה צומות שוב זכה לגילוי אליהו, והוא שאל אותו – למה לא באת כל כך הרבה זמן? הוא אמר לו – אתה מוסר יהודי לגוים?! בלשון הגמרא, לפי גרסת הכסף משנה (אצלנו כתוב "ולמסורות אני נגלה?!"): "לדילטור אנא מתגלי"?! קודם דברנו על דילטורים, בפירוש הפסוק "אכן נודע הדבר". כאן רבי יהושע בן לוי מסר יהודי כדי להציל את כל העיר, ואותו יהודי היה חייב מיתה, וסיימו אותו. אבל אליהו אומר לו – אבל זו מדת חסידות?! סימן שאפילו במקרה כזה זו לא מדת חסידות למסור יהודי לגוים – אפילו שהוא חייב מיתה, אפילו אליבא דריש לקיש – ולכן אליהו הנביא לא בא אליו.

55.         פסק הרמב"ם כריש לקיש וכדברי אליהו הנביא

כעת צריך להסתכל ברמב"ם. כשפותחים את הרמב"ם – הלכות יסודי התורה, התחלת הרמב"ם ממש, הלכות שהן יסוד כל התורה כולה, כמו אהבת ה' ויראת ה' ואמונה בה'. מיד אחרי שהרמב"ם מבאר את חמש המצוות הראשונות – האמונה בה', איסור ההיפך, יחוד ה', אהבת ה', יראת ה' – המצוות התמידיות, אחר כך הוא מביא את הלכות קידוש ה', ובין היתר הדין הזה – פרק ה הלכה ה (והסימן: "בן הא הא אומר לפום צערא אגרא"). הוא פוסק הלכה כריש לקיש, שרק אם מסיימים מישהו והוא חייב מיתה מוסרים אותו, אבל הוא כותב שגם זו לא מדת חסידות – כמו הסיפור בירושלמי:

נשים שאמרו להם עובדי כוכבים תנו לנו אחת מכן ונטמא אותה ואם לאו נטמא את כולכן יטמאו כולן ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל וכן אם אמרו להם עובדי כוכבים תנו לנו אחד מכם ונהרגנו ואם לאו נהרוג כולכם יהרגו כולם ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל ואם יחדוהו להם ואמרו תנו לנו פלוני או נהרוג את כולכם אם היה מחוייב מיתה כשבע בן בכרי יתנו אותו להם ואין מורין להם כן לכתחלה ואם אינו חייב מיתה יהרגו כולן ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל.

כל המפרשים של הרמב"ם מהראשונים עד האחרונים צועקים געוואלד על הפסיקה הזו של הרמב"ם – איך זה שהרמב"ם פוסק נגד הכלל הגדול, כלל ברזל בפסיקה, שרבי יוחנן וריש לקיש הלכה כרבי יוחנן?! הרבה אומרים שכנראה שזה מכח הסיפור של הירושלמי, מכח אליהו הנביא.

56.         דעת ריש לקיש מתאימה לאופיו

בכל אופן, זה נשאר שאלה מאד פתוחה בראשונים והאחרונים, שכאן הרמב"ם פוסק כמו ריש לקיש נגד רבי יוחנן – דווקא בדין כזה שמאד מזכיר לי את האופי של ריש לקיש עצמו. עוד פעם, נאמר שזו הלכה שנוגעת לצפור הנפש של ריש לקיש – תיקון של מרדכי היהודי. לפי האריז"ל – אתה סכנת את עם ישראל, לך סכן את עצמך כדי לתקן זאת. אבל סכן את עצמך ממש – תמכור את עצמך לשודדים אוכלי אדם. זה תיקון של מרדכי היהודי, תיקון של פורים.

כנגד זה יש את ההלכה הזו של ריש לקיש, שאומר שלא מוסרים יהודי לגוי אפילו שהוא מסכן את כולם (כאילו שריש לקיש אומר לנו אני סכנתי את עצמי כדי לתקן מה שמרדכי סכן את כולם, ובכך גיליתי את האמת הצרופה שבהנהגת מרדכי, איך שמרדכי ועם מרדכי כולא חד ממש ואין כל הבדל בין הסיכון שלו לסיכון של כולם, וכעת אני אומר שעבור כל יהודי, כל מרדכי, צריך עם מרדכי למסור את נפשו בפועל ממש[28]).

57.         מדת החסידות – להלחם במסירות נפש

נאמר בקיצור איזה ווארט כאן: מה יכול להיות מדת חסידות לא למסור אחד שחייב מיתה ובכך לסכן את כולם? כעת הגוים הולכים להרוג את כולם. מה הסברא של רבי יוחנן? נחזור לרבי יוחנן, שיש לו סברא נשית יותר. ריש לקיש כאן הוא יותר גברי. מה הסברא של רבי יוחנן (שאפילו אינו חייב מיתה כשבע בן בכרי מוסרים אותו אם יחדוהו)? הרי בתוספתא כתוב שאותו אחד הוא כמו שבע בן בכרי.

הכסף משנה כותב שיכול להיות שהרמב"ם מסתמך על המשמעות של התוספתא, שכתוב בה כשבע בן בכרי, היינו שחייב מיתה כשבע בן בכרי. אבל שואלים – רבי יוחנן גם יודע מה שכתוב בתוספתא, ואף על פי כן הוא אומר שמוסרים אחד שיחדוהו גם אם אינו חייב מיתה כשבע בן בכרי. על פי פשט צריך לומר שרבי יוחנן סובר שמה שנאמר בתוספתא כשבע בן בכרי היינו רק לענין היחוד, שמזהים את המבוקש בשמו, כמו שיואב ייחד את המבוקש בשמו, שבע בן בכרי, אך לא לענין זה שהוא חייב מיתה (כשבע בן בכרי).

והנה, יש סברא בלחם משנה שיתכן שיש רוח אחת פתוחה שיש אפשרות לברוח – שכל השיירה תברח למדבר וכך ינצלו מהשודדים. אם יש אפשרות לנוס, לברוח, זו סברא לא למסור. זו סברא שמחזקת את ריש לקיש – לא למסור, כי לא בטוח שיהרגו את כולם, אולי אפשר לברוח למדבר.

אחרי קצת מחשבה נאמר רק ווארט, וצריך עדיין הרבה להתעמק בסוגיא הזו. היות שריש לקיש הוא גבר, מה שמצטייר אצלי מאד שהוא לא מוכן להכנע לגוים אפילו שאומרים שיהרגו את כולם – כי יש עוד אפשרות. כמו שיש אפשרות לברוח יש אפשרות לעמוד על נפשם.

פלא בעיני – יש על הרמב"ם חוץ מכל המפרשים על הדף ליקוטים וספר המפתח, ובכל מה שהסתכלתי לא ראיתי אף אחד שרומז כלל וכלל שיש אפשרות שהיהודים פשוט יעמדו על נפשם. זה ביטוי מהמגלה, של פורים. שהיהודים יעמדו על נפשם להלחם נגד הגוים. לא מוסרים אף אחד מאתנו, ונגד האיום שלכם – נראה, יש הוי' אלהי ישראל ("יש הוי'" = פורים), ה' אתנו, יש הקב"ה בעולם – גם כאשר "אכן אתה אל מסתתר" בכל זאת "אלהי ישראל מושיע". כמו שיש ווארט בלחם משנה שאולי יברחו – יש גם אפשרות שיתקוממו. אני רק זורק את הרעיון הזה, וצריך להתבונן בסוגיא.

בכל אופן, הבאתי את כל הסוגיא הזו רק לומר שיש כאן יוצא מן הכלל נגד כללי הפסיקה – שהרמב"ם פוסק כאן כמו ריש לקיש נגד רבי יוחנן.

58.         ריש לקיש – תיקון שאול המלך

בכלל, ריש לקיש לפי האריז"ל הוא התיקון של מרדכי היהודי. אומר האריז"ל עוד משהו – שריש לקיש הוא גם התיקון של שאול המלך. לכן הוא בן לקיש, קיש, האבא של שאול. והוא מכר את עצמו ללודאי כי בסוף ימיו הוא נפל על החנית שלו, על החרב שלו, ובעצם הוא התאבד במלחמת פלשתים, מסר את עצמו למות (המדרש אומר שאפילו הקב"ה התפלא בפני מלאכי השרת איך זה שבריה שבראתי יורד למלחמה עם שלשת בניו תוך כדי ידיעה ברורה שהולך להיהרג). הוא אומר שאותם לודאי שריש לקיש מכר את עצמו להם הם-הם הפלשתים שהוא התאבד בפניהם.

לכן, כדי לתקן את ההתאבדות של שאול במלחמת הפלשתים בהר גלבוע ריש לקיש צריך למכור את עצמו ללודאי. שאול המלך הוא משיח ה', נשמה מאד גבוהה, אורות דתהו יחסית לדוד המלך שהוא כלים דתיקון[29], צריכים את שניהם כדי להביא משיח, שני משיחי ה' (על דרך משיח בן יוסף ומשיח בן דוד), ולכן ריש לקיש צריך לתקן את שאול ולמכור את עצמו ללודאי.

איך קונן עליו דוד אחרי ששמע את השמועה הרעה שהוא נהרג במלחמה? בין היתר הוא אומר שלא תעלוזנה בנות הערלים. האריז"ל אומר ווארט מאד יפה, שכנגד זה – יש את עצם הדבר שהוא נהרג במלחמה הזו, אצל הפלשתים, ויש שהגוי כאשר מתגבר על הקדושה הוא שמח וצוחק, ההיפך מקדושת פורים – כנגד זה היה הווארט בגמרא שאחרי מכה אחת על הראש הפה שלהם נפתח כאילו הם צוחקים. אז הוא אומר – אתה צוחק עלי? מגיעה לך עוד חצי מכה. אומר האריז"ל שזה בא לתקן את מה שצחקו ושמחו בנות הערלים כאשר שאול נהרג.

זה גם משהו יפה, שמעשה אחד עושה שני תיקונים בבת אחת – במעשה שריש לקיש מכר עצמו ללודאי הוא תקן גם את שאול וגם את מרדכי[30]. כלומר, הוא בעצם גלגול של שניהם יחד – בא לתקן את שניהם יחד. בהיותו גלגול של שאול הוא בחינת משיח בן יוסף, ואילו רבי יוחנן, לפי זה, הוא משיח בן דוד (רבי יוחנן = פורים = דוד פעמים דויד כנודע).

59.         הלכה כרבי יוחנן בדרך כלל – הלכה כאסתר המלכה

לחיים לחיים, שנזכה לכל התיקונים האלה. כמו שאמרנו, אם ריש לקיש הוא מרדכי היהודי ורבי יוחנן הוא אסתר המלכה – בכל מקום הלכה כרבי יוחנן, אסתר המלכה (משיח בן דוד כנ"ל), אכן יש כמה יוצאים מן הכלל שהלכה כמו ריש לקיש (מרדכי היהודי, משיח בן יוסף[31]). יש מה שכתוב בגמרא יוצאים מן הכלל בהם הלכה כמו ריש לקיש, אבל בסוגיא הנ"ל לא כתוב ולכן כולם מתפלאים על הרמב"ם שפוסק כמותו. בענין הזה של נפשות, של מלחמה בגוים, של מסירות נפש לא למסור אפילו אחד מישראל – בכגון דא הרמב"ם תופס דווקא את הראש של ריש לקיש ולא של רבי יוחנן. אבל בכל מקום הלכה כרבי יוחנן[32]. זה מרדכי וזה אסתר, שניהם בחינות של פורים.



[1]. בכתבי האריז"ל, סוד עת ("ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע" כנ"ל וכן "עת לעשות להוי' הפרו תורתך") היינו י"פ הוי' אהיה, סוד משקל (ראה בעץ חיים שער האונאה).

[2]. ה-א של אכן היא-היא ה-א של "לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא", כלומר לא כאשר חשב המן כאשר הכין את העץ עבור מרדכי אלא "בקושטא", תרגום "אכן", הוא הכין את העץ עבור עצמו – "ויתלו את המן על העץ אשר הכין למרדכי וחמת המלך שככה" ("אשר הכין" אותיות אכן – והוא נוטריקון אכן – ואותיות שירה, ודוק).

[3]. ראה לקמן הערה י.

[4]. "על כן קראו לימים האלה פורים" תשי"ג (קונטרס פורים תשנ"א).

[5]. בחירה גורל (כנגד יה, יחודא עילאה) = 464 = 2 פעמים רלב (עסמ"ב, ד"פ חן). רצון שכל (כנגד וה, יחודא תתאה) = 696 = 3 פעמים רלב (יב פעמים חן). במספר סדורי, מרדכי = אסתר = 58 = חן (במספר הכרחי). בחירה גורל ר"ת בג (2‑3), רצון שכל ר"ת רש (200‑300), ודוק.

[6]. אכן הוא אכ-ן, אכ = אהיה (השרש של אמת אמת היא אהיה פעמים אהיה; "אך" הוא לשון מיעוט, ובא למעט את הכל חוץ מה-ן), שם הבינה שבה ן שערים, ובפורים צריכים להגיע "עד ועד בכלל" ("עד דלא ידע כו'"), עד לשער ה-ן. כאשר בונים סדרה רבועית משלש האותיות של "אכן" (1, 20, 50), נמצא שהבסיס הוא יא (הנקודה האמצעית של אך, סוד "חד ולא בחשבן" כנודע) והמספר הבא בסדרה יהיה אמןאכן לאמן, עד כאן ארבעת המספרים הראשונים של הסדרה = "אנכי אנכי"), לשון אמונה, ורומז לאמ-ן, אמא עילאה ושער ה-ן שבה.

[7]. אברהם ועוד הוי' = מרדכי, סוד "למען הביא הוי' על אברהם גו'". הערך הממוצע של אברהם משה מרדכי = 289 = טוב ברבוע = "ברא אלהים" ("בהבראם" – באברהם). יש כאן יג אותיות, כאשר האות האמצעית היא ה-ש של משה (ש = משולש כד) ושאר האותיות = 567 = 7 פעמים 81 (9 ברבוע, אנכי כנ"ל), הר"ת של שלשת השמות.

[8]. וראה לקו"ש חכ"א בשיחה לפרשת זכור אודות המעלה בכך שקריאה זו היא מדאורייתא (וש"נ השיטות השונות בזה).

[9]. "זכור... לא תשכח" = 992 = מלכות מלכות (יש לומר כנגד מלכות שאול ומלכות דוד, אורות דתהו בכלים דתיקון, ראה לקמן), יהלום אל ("אכן אתה אל מסתתר"). והוא עולה שושן פורים, י"ל ש"זכור" (בפה) הוא בעיקר כנגד פורים דפרזות ("פתח פיך ויאירו דבריך") ואילו התוספת "לא תשכח" (בלב) הוא בעיקר כנגד שושן פורים (שלפי תקנת חז"ל קשור לקדושת ארץ ישראל, כמבואר באריכות במ"א, ארץ ישראל = לב פעמים הוי' [שושן פורים הכל יהלומים: שושן פורים = יהלום אל, הר"ת שפ = יהלום יט, הס"ת ןם = יהלום ט, האמ"ת של שושן = יהלום יז, האמ"ת של פורים (במגלה מופיע פורים וגם פֻרים, כלומר שה-ו לחוד וה-רי לחוד) = יהלום ב ועוד יהלום יד, ודוק]).

ז  כ  ו  ר

ל  א  ת

ש  כ

ח

    הפנות: זרח – "זרח בחשך [שלש האותיות האחרונות של המשולש] אור לישרים". שאר אותיות המשולש = 777 = מרדכי פתחיה (שמו של מרדכי, כמבואר סוד זה במ"א), וביחד עם הנקודה האמצעית – אזרח, רמז לאברהם אבינו שנקרא "איתן האזרחי" (אזרח סוד ריו שעולה 6 בחזקת 3, מדות לוחות הברית, שאר האותיות = 776 = ופרצת = ביאת המשיח וכו').

[10]. ראה בפירוש חומת אנך (אותיות אכן) על הפסוק, ואלה דבריו על הפסוק:

אכן סר מר המות. שמעתי מהרב החסיד כמהר"ר דוד מלמד ז"ל משם הראשונים שתי דרכים כי הנה חוץ מהמות עצמו יש מרירות נטפל אל המות אם יהרגנו הדיוט כאלו הוא שפל וירוד. אבל אם המלך והשלטון הורגו בעצמו לא יש מרירות זה ונשאר המות לבד. ואגג בראותו שהגישוהו לפני שמואל הנביא ע"ה הבין שהוא בעצמו רוצה להורגו אמר אכן סר מר נסתלק מרירות המות כיון שהורגו גדול שבישראל ונשאר המות לבד. א"נ שמרירות המות הוא שלא ישאר לו זרע והוא שידע שנתעברה אשתו ועשה כשפים להצילה ומשם יצא המן נסתלק המרירות וז"ש אכן סר מר המות כי כבר יש לו זרע מרעים עד כאן שמעתי מהרב הנז' ז"ל. וכפי דרך הראשון שהיה מתנחם אגג שחיק ומחיק שנסתלק המרירות גם על זה פקח שמואל הנביא ע"ה ועשה לו מרירות יותר קשה להמיתו במיתה משונה. וישסף שמואל מיתה משונה והוא מרירות יותר מאשר דימה דאיברא דהיה על ידי שמואל ומצד זה לא יש מרירות אבל וישסף שמואל מרור כורך מצד אחר. ולי ההדיוט אפשר כי עמלק גימטריא מר ורצה לומר שעתה שמשאיר זרע נתבטל מעמלק המות שלא נמחה עמלק כאשר דימה שאול וכאשר נצטוה וז"ש אכן סר מ"ר המות נסתלק מעמלק המות כאמור. א"נ במ"ש הרב עיר וקדיש הרשב"א הלוי ז"ל בספר הנחמד מנות הלוי שכל שררת המן הרשע היתה ע' יום וביום ע"א נתלה ואגג איליא נפל בפומיה אכן סר מר דעיקר מרירות המות הוא אכ"ן גימט' ע"א סר המן זהו מר המות דביום ע"א נתלה המן הרשע כן יאבדו כל אויביך ה'.

[11]. התבה האמצעית של הפסוק, "באנוש" = שטן (שמופיע בתחלת ספר איוב, כשם שאליהוא בן ברכאל מופיע בסוף ספר איוב). "אכן... תבינם" = נחש הקדמוני, שהוא הוא השטן, בחינת עמלק והמן הרשע.

    ידוע ששטן ופנינה לשם שמים נתכוונו, השטן בעולם הבריאה (עולם השכל), פנינה בעולם היצירה (עולם הרגש), ואילו המן בעולם העשיה (בחינת "אף עשיתיו"). שטן פנִנה המן ר"ת שפה, סוד "ויהי כל הארץ שפה אחת" בדור הפלגה (זו ה"שפה" הראשונה בתורה – "הכל הולך אחר הפתיחה") ו"כי אז אהפך אל עמים שפה ברורה וגו'", בירור ותיקון השפה, שפת כל האנושות ("לקרא כלם בשם הוי' לעבדו שכם אחד") בביאת משיח צדקנו.

    האריז"ל כותב שכשאדם במצב של "לבסומי בפוריא" עליו להתבלבל ולומר "ברוך המן", היינו התנוצצות ממה שמצד שרשו המן התכוון לשם שמים כמו שטן ופנינה.

    "אכן... אנוש... תבינם" = 932 = עץ הדעת טוב ורע (שעולה ד פעמים עץ החיים, הערך הממוצע של כל תבה, סוד "זכור [את אשר עשה לך עמלק]"). שטן פננה המן = עץ הדעת = 9 פעמים אכן (בכל התנ"ך יש חי פעמים "אכן" = פעמיים "עץ הדעת", י"ל כנגד "עץ הדעת טוב" ו"עץ הדעת רע", שבזהר מכונה אילנא דמותא, וד"ל).

    יש בפסוק "אכן רוח היא באנוש ונשמת שדי תבינם" 7 מלים ו‑27 אותיות, בדיוק כמו הפסוק בו פתחנו – "אכן אתה אל מסתתר אלהי ישראל מושיע" – ודוק.

[12]. לתוכן פרק זה ראה דרוש בענין מחית זכרו של עמלק ב"קונטרס הדרושים" בסוף הספר תורת מיכאל (לרב מיכאל פארשלגר).

[13]. "והכיתה... והחרמתם... ולא תחמל... והמתה" = 2116 = 46 ברבוע (הערך הממוצע של 4 הפעולות = 529 = 23 ברבוע = תענוג וכו' [נצחון קליפת עמלק בא משרש התענוג בנפש, כמבואר במ"א]). וביחד עם "לך [והכיתה...]" (הקוצו של י) = 2166 = 6 פעמים 361 = 19 ברבוע (הערך הממוצע של כל תבה).

[14]. חטאי שאול: הריגת נוב עיר הכהנים – חטא בחסד (הכהן הוא איש חסד) וגבורה (עצם ההריגה של חפים מפשע); חמלה על עמלק – חטא בתפארת ויסוד (על הצאן – "משור ועד שה", כנגד ה-ו, מדת הרחמים – ועל אגג); שלא חכה שבעה ימים לבואו של שמואל – חטא בנצח (שעל כן מלכותו לא נמשכה); שאלתו (שאול לשון שאלה) באוב – חטא בהוד, "הודי נהפך עלי למשחית", ודוק.

[15]. או"ח תק"ח.

[16]. תיקון הכלל מצד אבא ותיקון הפרט מצד אמא, וד"ל.

[17]. והוא עולה "תורה חדשה" שעולה הלכה קבלה במספר קדמי (י"ל שמצד ההלכה [שבתורה חדשה, סוד "הריעו להוי' כל הארץ"] עמלק יכול להשלים ולהכנע לישראל [לציין שהערך הממוצע של ד אותיות עמלק = הלכה], אך מצד הקבלה [שבתורה חדשה, סוד "השתחוו להוי' בהדרת קדש"] עמלק יכול להתגייר ממש, ומקבלים אותו בתשובה כו'). חלק הקדמי של הלכה קבלה = 731 (137 הפוך, 137 = קבלה) = "מאיש עד אשה", ודוק.

[18]. אברהם חזקיהו יאשיהו מרדכי ישראל העולם הבא = 1690 = הוי' פעמים א-דני (עשר פעמים אחד ["מי יתן טהור מטמא לא אחד"] ברבוע).

[19]. יש לומר שאותיות עם של עמלק הן מתמנע, ה-ל של עמלק מאליפז וה-ק של עמלק (ס"ת עמלק) מיצחק (ס"ת יצחק). שאר אותיות תמנע אליפז = מרדכי מרדכי. וביחד עם שאר אותיות יצחק = שושן ("[ליהודים היתה אורה ושמחה] וששן [ויקר]". והנה, תמנע ועוד יצחק = ו פעמים אליפז (אליפז פנים ואחור), ודוק.

[20]. ריש לקיש עולה מרדכי ועוד 676, הוי' ברבוע.

[21]. וראה בארוכה גם בשיעור ליל פורים ס"ז.

[22]. יעקב מרדכי ריש לקיש = 1406, היהלום של הבל (יחידה). רבי שמעון בן לקיש = 1170 = הוי' פעמים מה (המילוי העיקרי של שם הוי' ב"ה, שם מה החדש, המתקן את עולם האצילות). וביחד עם יעקב = 1352, הרבוע הכפול של שם הוי' ב"ה (כאשר הוי' ברבוע הוא ההפרש בין מרדכי לריש לקיש כנ"ל).

[23]. ראה לקמן שיעור אור לכ"ו אדר ב'. יש עוד דמות מוכרת שכתוב עליה בחז"ל ש"זבין נפשיה" – "המן זבין נפשיה למרדכי". סימן מובהק שסיפור זה של "ריש לקיש זבין נפשיה ללודאי" שייך לפורים. בסוף מרדכי, הקונה, הרג את המן, הנקנה (לאחר שהנקנה בקש להרוג את הקונה), אך כאן ריש לקיש, הנקנה, הרג את הלודאי, הקונה, ודוק.

[24]. אוכלי אדם = 112, סוד מעבר יבק (שעולה שם מלא הוי' אלהים וכן אהיה הוי' א-דני), המעבר מהעולם הזה לעולם הבא. מבואר בכתבי האריז"ל שעיקר כוונת פורים הוא להמתיק ג שמות אלהים, ג גבורות, על ידי ג שמות הוי' (כלומר לכוון שפורים = ג"פ יבק, ג"פ הוי' אלהים. כוונה זו שייכת במיוחד לטבילת הלחם במלח בסעודת פורים, כידוע הכוונה בכתבי האריז"ל שמלח = ג"פ הוי' על מנת להמתיק את ג האלהים; פורים ועוד מלח = 414 = אור אור = אור אין סוף וכו', וכאשר נוסיף יין נקבל 484 = 22 – כב אתוון דאורייתא – ברבוע, סוד היחוד של שמחה ענוה בפורים). כנראה שבסעודת פורים, כשמקיימים "עד דלא ידע", עושים תיקון לאותם לודאים אוכלי אדם, כמו שעשה ריש לקיש (שלפירוש הבעש"ט, מובא בתולדות, הרג את היצר הרע כו'; והוא גם קשור עם הסיפור המובא במסכת מגילה שתוך כדי סעודת פורים, עד דלא ידע, קם רבה ושחטיה לרבי זירא כו').

[25]. לפי זה משמע שמעשה זה היה לאחר שחזר בתשובה (שעשה תיקון למרדכי במודע), וכן משמע בפשטות מדברי הבעש"ט ותלמידיו (ראה בעש"ט עה"ת בראשית קנו-קנז והנסמן שם במקור מים חיים). בספר נוצר חסד כותב שריש לקיש עשה מעשה זה כשפרש מחבורת הלסטים שהיה להם לראש, והתחיל לחזור בתשובה בחילא יתיר, ועשה זאת כדי לקיים "באותו פרק באותה אשה כו'". אבל בעלי התוספות כתבו שמעשה זה היה לפני שחזר למוטב, שהיתכן שלאחר שחזר למוטב ימכור את עצמו לאוכלי אדם?! וראה עוד באריכות בענין זה בשיעור אודות דמותו של ריש לקיש – כ"א טבת ע"א.

[26]. שיעור ג' אלול ע"ג.

[27]. הבעל שם טוב מסביר (בעש"ט עה"ת בראשית קנז) שבמכה השלמה ("חייתא") הוא הרג את ג הקליפות הטמאות לגמרי (בחינת שדין נוכראין, יצר הרע של גוים), אך עם חצי המכה ("ופלגא") הוא הרג את החצי הרע של קליפת נוגה (בחינת שדין יהודאין, יצר הרע של יהודים) תוך כדי הכללת החצי הטוב שבה בקדושה. הריגת גקה"ט הוא ענין קיום התומ"צ בשלמות (ובמסירות נפש) נגד פיתויי היצר הרע, ואילו הריגת הרע של קליפת נוגה הוא ענין המלחמה התמידית (גם של הצדיק הגמור, עד הרגע האחרון, וכמסופר על מורנו הבעש"ט עצמו, וכן על האריז"ל) לא להתגאות במעשיו הטובים, שהנחש הקדמוני לא ישלוט עליו בעקב, בסוף מעשה הטוב.

[28]. ועל ידי זה יתגלה לנו אליהו הנביא ויבוא משיח בן דוד ויגאלנו.

[29]. שאול המלך ועוד דוד המלך = ישראל. צריכים את שניהם יחד. בעבר האורות דתהו רדפו את הכלים דתיקון, ועל כן שאול, שהיה בבחינת משיח בן יוסף, נהרג (על דרך מיתת המלכים בעולם התהו). אך היום אנו מתפללים שמשיח בן יוסף לא יהרג, אלא יתחבר עם משיח בן דוד (ובסוד המלך השמיני, הדר "ושם אשתו מהיטבאל", וד"ל).

[30]. שאול מרדכי = 611 = תורה = "רצוא ושוב" (= אהבה פעמים בטול). וביחד עם רבי שמעון בן לקיש (= 1170 = 26 פעמים 45 כנ"ל) = 1781 = 13 פעמים 137, אהבה (אחד) פעמים קבלה = ישחק במספר קדמי (אברהם במספר קדמי = 959 = 7 פעמים 137).

[31]. הלכה כריש לקיש בקנין פירות שאינו קנין הגוף (כלומר שהם שני מושגים נפרדים, וקנין הגוף הוא ביתר תוקף ומס"נ מאשר קנין פירות; עבודת הצדיק לה', בחינת רבי יוחנן, הוא בחינת קנין פירות, אך עבודת הבעל תשובה את ה', בחינת ריש לקיש, הוא בחינת קנין הגוף). לריש לקיש קנין הגוף הוא גדר מיוחד בפני עצמו, הבא לידי ביטוי כאשר "זבין נפשיה ללודאי" (וכן כאשר המן "זבין נפשיה למרדכי"), ודוק.

[32]. הלכה כרבי יוחנן = 416 = 16 פעמים 26 = לב פעמים אחד.

Joomla Templates and Joomla Extensions by JoomlaVision.Com
 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2017. מלכות ישראל - האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com