חיפוש בתוכן האתר

י"ד שבט ע"ד – ביקור מוסדות חינוך – ירושלים הדפסה דוא

י"ד שבט ע"ד – ירושלים

  ביקור מוסדות חינוך

2.              א. ועמך כולם מתוקים (גן "תורת חיים" בנים)

איזה ניגון של "פרק שירה" מכירים? [שרו "להוי' הארץ ומלואה"]

איזה חג מחר, היום בלילה? [ט"ו בשבט]. אז יש עוד שיר של ט"ו בשבט, "צדיק כתמר יפרח". יודעים לשיר את זה? [כן. שרו "צדיק כתמר יפרח"].

3.               תמר – צדיק מתוק וטוב

כמה פירות מיוחדים יש בארץ ישראל? [רימון]. נכון, אבל קודם שאלתי כמה אחד, שנים? [שבע]. נכון, שבע. מה אמרת? רימון וזית, ומה עוד? [תמר, חטה, שעורה, גפן, תאנה]. יפה, אז יש שבעה מינים. איזה שיר שרנו עכשיו? ["צדיק כתמר"]. איך קוראים לתמר בתורה? [דבש]. יפה, מה זה דבש? הכי מתוק. אז הכי מתוק הוא התמר, והתמר שהוא מתוק-מתוק הוא צדיק. כתוב "צדיק כתמר יפרח". כל הילדים צדיקים, כתוב "ועמך כֻלם צדיקים לעולם יירשו ארץ", עם כל הפירות של הארץ, ארץ ישראל, ובמיוחד הילדים מתוקים כמו התמר.

כתוב שהצדיק הוא גם טוב – "אמרו צדיק כי טוב, כי פרי מעלליהם יאכלו". הצדיק הוא טוב והוא מתוק כמו דבש. וכל הילדים ככה, טובים, "כי טוב", ומתוקים כמו דבש. נכון? ובמיוחד כשלומדים תורה, כי הדבר הכי מתוק הוא ללמוד תורה. אז הילד הוא מתוק והתורה מתוקה והכל מתוק, הכל תמר, הכל דבש. אז נשיר את זה עוד פעם ונחשוב על זה [שרו].

תלמדו הרבה תורה במתיקות ותגדלו כמו תמר, "כתמר יפרח" – גדול כמו עץ – ותהיו ילדים מתוקים וצדיקים. חג שמח, ראש השנה לאילנות ולעץ החיים, התורה היא עץ חיים. להתראות ילדים, צדיקים, מתוקים.

4.              ב. "אור כי טוב" ו"צדיק כי טוב" בתורה ומצוות (גן "תורת חיים" בנות)

5.               מעשים טובים – פירות האילן המתוקים

שלום לכל הבנות. איזה חג מחר, היום בלילה? [ט"ו בשבט]. חג של מי זה? [של האילנות]. נכון, של האילנות של ארץ ישראל. אנחנו זוכים להיות בארץ ישראל ויש פה אילנות טובים ופירות מתוקים. מה עשו לכבוד ט"ו בשבט? למדו את כל הפירות? [אוכלים פירות]. אוכלים פירות, אבל איזו עבודה עשו בגן לכבוד ט"ו בשבט? [גידלו עצים]. שתלו עצים בחצר פה? את יודעת איזה? [אנחנו שתלנו]. איזה סוג של עץ, את יודעת? [נרקיס ועוד]. יפה, זה פרחים לנוי. גם צריכים הרבה עצים של פירות מתוקים.

כתוב "ועמך כֻלם צדיקים", כל היהודים צדיקים, והפירות הם המעשים הטובים של הצדיקים. צריך הרבה פירות, הרבה מעשים טובים. לומדים תורה – העץ בעצמו הוא לימוד התורה. אבל הפירות של העץ הם המצוות, המעשים הטובים שעושים. למשל, כתוב "צדיק כתמר יפרח" – אתן מכירות את השיר? לא נשיר כעת, אבל מכירות? [כן] – "ועמך כֻלם צדיקים", כל הבנות צדיקות, והצדיק הוא כמו הדבש, הכי מתוק בשבעת המינים. כל המעשים הטובים הם פירות מתוקים.

6.               "האור כי טוב" ו"צדיק כי טוב"

כתוב "אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו". מישהי זוכרת על מה עוד בתורה כתוב "כי טוב", ממש בתחלת התורה? למדו על בריאת העולם? מה הדבר הראשון שה' ברא? [את האור ואת החשך]. נכון. קודם כתוב "והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום" ואחר כך נאמר "ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור". הדבר הראשון שנאמר עליו שה' ברא אותו בדבור, ב"מאמר", הוא האור. ה' אמר "יהי אור – ויהי אור". אחר כך ה' הסתכל על האור וכתוב "וירא אלהים את האור כי טוב", ה' ראה איך שהאור מאד טוב. אז יש שני דברים שכתוב עליהם "כי טוב" – "האור כי טוב" ו"צדיק כי טוב" (שהוא כמו העץ, התמר, עם הפירות).

7.               אור וצדיק – תורה ומצוות

"האור כי טוב" הוא התורה, כתוב "תורה אור", וה"צדיק כי טוב" הוא המצוות שכולם עושים, כל הבנים וכל הבנות עושים הרבה מצוות. על זה כתוב "אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו". לכן אני מאחל לכן שיהיה לכן הרבה אור וגם הרבה "צדיק", מצוות. נותנים כאן כל בקר צדקה לפני או אחרי שמתפללים? צריך לתת צדקה. מי שנותן צדקה הוא צדיק. צריך לתת הרבה-הרבה צדקה, להיות צדיק, ואז "אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו" – אוכלים את הפירות, את המצוות.

על כל דבר טוב שעושים מקבלים שכר. מה השכר הכי גדול וטוב? "שכר מצוה מצוה" – המצוה עצמה היא השכר הכי טוב, הכי מתוק. כשנותנים צדקה למישהו והוא שמח זה גורם לי כל כך הרבה שמחה שיותר מכל שכר אחר שאני יכול לקבל, השמחה של המצוה. שיהיה הרבה "אור כי טוב" בלימוד תורה והרבה "צדיק כי טוב" במצוות ומעשים טובים, והעיקר לתת הרבה צדקה ולהיות מאד שמחים לתת צדקה למישהו.

8.               "ועלהו לא יבול"

[גננת: למדנו שהשרשים הם הצדיקים, הגזע הוא התורה, הענפים אנחנו והפירות המצוות. ילדה שאלה מה הם העלים?] כתוב שהעלים הם "שיחת חולין של תלמידי חכמים". העלים הם כל מיני דברים שעושים כדי לעזור לעשות את המצוה, אז יש בהם קדושה של מצוה – סביב המצוה. בלי העלים הפירות לא גדלים. למשל, יש תלמיד חכם שצריך לעשות דברים ולדבר דברים שלא שומעים שהם קדושה, אבל חייבים בעולם הזה לדאוג לגוף. אבל באמת כתוב "ועלהו לא יבול", "ועלהו לתרופה", יש בעלים שלו דברים שהם רפואה. כתוב שדברי חכמים, דברי צדיקים, הם מרפא לנפש – "ועלהו לתרופה". אלה העלים שמגינים על הפירות.

9.               שנשמע בשורות טובות

שיהיה הרבה ברכה והרבה שמחה. זה חג לאילנות – כולן אילנות. מישהי זוכרת מה ראשי התיבות של שבט? שנשמע בשורות טובות. שתהיינה הרבה בשורות טובות וכל מיני דברים שמחים. אם באים הביתה ואומרים לאמא – הנה, עשיתי מצוה – זו בשורה טובה. שכל יום תבשרו הרבה בשורות טובות על כל המצוות והמעשים הטובים שעשיתן, שהן הפירות והמעשים הטובים של העצים של ארץ ישראל. כל הברכות, להתראות ילדות.

10.       ג. כלים ואורות בשבעת המינים (תלמוד תורה אור ישראל)

11.         חמשת מיני הארץ העליונה כלולים בחטה

שלום עליכם, מה שלומכם? [ב"ה. הרב ברך על קרקר]. משבעת המינים מה זה? [חטה]. איך כתוב בפסוק? חטה זה הראשון – "ארץ חטה ושעֹרה וגפן ותאנה ורמון [עד כאן 'ארץ' ראשונה, אחר כך יש 'ארץ' שניה] ארץ זית שמן ודבש". רק ב"ארץ" הראשונה, כמה אותיות יש? מי יכול לספור? רק מהמלה חטה – "חטה ושערה וגפן ותאנה ורמון". [אחרי כמה נסיונות... 22]. יש 22 אותיות. מחטה עד הסוף יש 22 אותיות – מה זה אומר? הדבר הראשון – "הכל הולך אחר הפתיחה" – הוא חטה.

חטה היא עיקר מאכל אדם. שעורה היא מאכל בהמה, אבל גם אנשים אוכלים אותה. כתוב "וזרעתי את בית ישראל ואת בית יהודה זרע אדם וזרע בהמה". יש יהודים שהם בחינת "זרע אדם" ויש יהודים שהם בחינת "זרע בהמה". יש מאמר של הרבי על "באתי לגני" של השנה שרובא דרובא של היהודים היום הם "זרע בהמה" והם זקוקים יותר מכולם לצדיק, להיות קשורים לצדיק שהוא בחינת רעיא מהימנא, הרועה ומפרנס את האמונה בנשמות ישראל.

צדיק היא האות של חדש שבט. "זרע בהמה" הם אנשי שעורה, גם אנשי סערה – סערת רוח. אנשים של סערה זקוקים במיוחד לרבי כדי להמשיך את האורות דתהו שלהם (שרש הבהמה הוא בעולם התהו, ושם יש אורות מרובים, אורות חזקים מאד) לתוך כלים דתיקון (וכך להביא את המשיח, כמו שלימד הרבי). במיוחד בשביל נשמות של זרע בהמה יש בכל דור ודור צדיק יסוד עולם. בכל אופן, שעורה היא השני. הדבר הראשון הוא חטה, מאכל אדם, שהוא הצדיק עצמו.

כמה שוה חטה? [22]. אז מה הרמז? מאד פשוט – חטה היא 22, ויש ב"חטה ושערה וגפן ותאנה ורמון" 22 אותיות. מה זה אומר לי? שהחטה כוללת את כל מה שיש ב"ארץ" הראשונה, העליונה. חטה היא חכמה וגם חסד. מה זה כב, מה הן כב אותיות, איפה יש כב אותיות? כמה אותיות יש באלף-בית, בתורה? כב אותיות. כל כב האותיות הן חטה.

מה מיחד את האדם? שהוא מדבר, "ויהי האדם לנפש חיה", "לרוח ממללא". הכח של האדם לדבר, וגם בדבור שלו הוא מנהיג, הוא מלך, "באשר דבר מלך שלטון". בשביל להנהיג האדם צריך כב אותיות, שהן ה-חטה, אבל בעצם החטה כוללת את כל חמשת המינים של הארץ העליונה[1].

12.         כב אותיות הארץ העליונה ו-י אותיות הארץ התחתונה

אם כבר, נכתוב על הלוח את הארץ השניה – "ארץ זית שמן ודבש". כמה אותיות יש כאן בלי המלה "ארץ"? [10]. אז תחת ה"ארץ" הראשונה יש 22 אותיות ותחת ה"ארץ" השניה יש 10. מישהו זוכר משהו שעשר ועשרים ושתים הולכים יחד? [פרשת שבוע]. עשר כמו עשרת הדברות, אבל מה הקשר בין עשר לעשרים ושתים? [לב]. נכון, ביחד זה לב, אבל איפה ראינו ש-לב מתחלק לעשר ועשרים ושתים?

לומדים פה ספר יצירה? יש פה "שערי ציון"? חסידים של פעם היו אומרים מתוך ספר תפלות שנקרא "שערי ציון", ושם כתוב שכאשר אוכלים אומרים – על השלחן צריכים לומר דברי תורה, ודברי התורה על השלחן שאומרים הם – ספר יצירה. כעת יש לנו הסבר למה באוכל אומרים ספר יצירה.

איך הוא מתחיל? "בשלשים ושתים נתיבות חכמה ברא ה'... בסופר וספר וספור" ואחר כך כתוב ששלשים ושתים נתיבות חכמה מתחלקות ל"עשר ספירות בלימה" ו"עשרים ושתים אותיות יסוד". כלומר, ה' ברא את העולם ב-לב נתיבות שמתחלקות ל-י ספירות ו-כב אותיות.

13.         מיני האורות – "שמן למאור" ו"כי מתוק האור"

כתוב בתניא שעשר הספירות הן האורות ועשרים ושתים אותיות הן הכלים. איך זה רמוז כאן בפסוק? ה-י הם "זית שמן ודבש". איך קוראים לשמן בתורה? אוכלים לשמן, אבל הוא גם "שמן למאור". וכתוב "כי מתוק האור", מה הכי מתוק בארץ ישראל? הדבש, הסוף. גם המתוק הולך על אור – שמן הוא אור ומתוק הוא אור, אז כל ה"זית שמן ודבש" קשור לאור.

כתוב "ברישא חשוכא והדר נהורא" – לפני שיש אור ממש צריכים חשך, שהוא שלב של התגלות האור. איפה יש כאן חשך? מי שאוכל זיתים בלי להמתיק אותם בשמן זית, מה הזית עושה? [שכחה]. מהן אותיות שכח? כשאדם שוכח משהו, לאיפה הולך מה שהוא ידע? זה כבר לא באור שלו, במודע שלו, לאן זה הולך? ל-חשך. כשאדם שוכח משהו, מה שהוא ידע הולך לו לתוך החושך – הלא-מודע שלו. כשאדם מודע למשהו, זוכר אותו, זה אור. כשהוא שוכח זה חושך. לכן הזית לפני השמן הוא ה"ברישא חשוכא", אבל יש בזה עצמה, ואחר כך ה"שמן" הוא כבר "למאור", וכשרואים את האור כתוב "מתוק האור", שזה ה"דבש". כתוב בתנ"ך שמי שאוכל דבש "אורו עיניו".

14.         קדימת הכלים לאורות

אם כן, כל ה"זית שמן ודבש" הם עשר ספירות, אורות, ואילו "חטה ושערה וגפן ותאנה ורמון" הם הכלים, כב אותיות. למה הכלים הם לפני האורות? לכאורה קודם צריך אור ואז כלים. למה ה-כב כאן לפני ה-י? כתוב בחסידות ששרש הכלים יותר גבוה משרש האורות. הכלים הם כמו מצוות לגבי תורה.

מה הרבי היה אומר? "המעשה הוא העיקר". "חטה ושערה וגפן ותאנה ורמון" הם יחסית המצוות. כדי לתקן את המציאות, כמו המציאות כאן בארץ ישראל (מציאות היינו מצות א"י; יא היינו החצי של כב אותיות המצטרפות ל-יא זוגות), צריך כב אותיות-כלים, שהם הדוברות – הכח לדבר חזק, לומר לכולם מה שצריך לומר. אבל צריך גם את ה"זית שמן ודבש", שזה האור.

זה אחד הסודות היפים בתוך מבנה הפסוק הזה. יש "ארץ" של כלים ו"ארץ" של אורות, פעמיים "ארץ", וכידוע שארץ היא נוטריקון "אור זרֻע לצדיק [מצות, כלים]".

[יש גם ישוב בארץ ישראל שנקרא על שם השמן, איזה? יש שם התוועדות שבוע הבא.]. יצהר. יצהר זה יציאה מבית הסהר – נושא ההתוועדות שבוע הבא. צ ו-ס (של יציאה וסהר) מתחלפות. צ היא האות של חדש שבט ו-ס היא האות של חדש כסלו, בו אדמו"ר הזקן ואדמו"ר האמצעי יצאו מבית הסהר, וזכו להפיץ את השמן, הרזין דרזין דאורייתא של תורת החסידות, ביתר שאת ויתר עז.

מאד נחמד כאן, יש לכם את המקום הכי יפה שראיתי.

[רבי שמעון שלח פה את החרוב עד לחניה – נתנו לרב חרוב]. נשמור את זה לט"ו בשבט...

15.         אור ישראל – אורות ואותיות

איך קוראים לישיבה שלנו פה? [אור ישראל]. אור זה אור, אבל מה ר"ת של ישראל שתמיד מובא בחסידות? יש ששים ריבוא אותיות לתורה. מי אמר את הרמז הזה? הבעל שם טוב מביא את הרמז בכתר שם טוב, אבל בשם אחד מגדולי הדורות לפניו – בעל המגלה עמוקות.

אם כן, ישראל קשור לאותיות, שאמרנו שהן כלים, שרש הכלים. מי היה קודם? האור או ישראל? קודם היה ישראל בעל שם טוב, והוא האיר את העולם, כמו שקודם היה אברהם אבינו ואז "אברהם התחיל להאיר". קודם יש את מציאות העצם ואז בא הגילוי-אור שלו. אז בעצם ישראל הוא שרש הכלים, שהוא קודם – "סוף מעשה במחשבה תחלה". מה שהוא עושה – הוא מאיר אור (וכידוע הפירוש בחסידות למעשים טובים שהם מעשים מאירים, החל ממה שישראל מלמד תורה אור).

16.         כל הפסוק נכלל באורות

נחזור לפסוק – כמה מילים יש בכל הפסוק? 10. כלומר, לפעמים מספר האותיות של הביטוי הראשון של התחלת הפסוק הוא הסימן לכמה מילים יש בכל הפסוק, אבל כאן זה הפוך – מספר האותיות של הביטוי שבסוף הפסוק הוא הסימן של כמה מילים יש בכל הפסוק. קודם קצת 'קפחנו' את הכבוד של האורות, שהם רק בסוף כאן, אבל בעצם האורות כאן – כמו עשרת הדברות – כל הפסוק כולו כלול בתוך עשר האותיות האלה, שרומזות לכל עשר המילים.

17.         אורות דתהו בכלים דתיקון

שוב, תלמדו בשמחה, שיהיו לכם הרבה אורות וגם הרבה כלים לעשות הרבה "ופרצת". מה הנוסחא של ביאת משיח שהרבי אמר, איך מביאים משיח? עם "אורות דתהו בכלים דתיקון". לא סתם אורות אלא "אורות של תהו", אורות של הזית, שבעצם הוא "יתרון האור מן החשך", אבל ב"כלים דתיקון", לכן אוכלים חטה שכוללת את כל הכלים. ככה נביא את מלך המשיח בקרוב ממש.

18.       ד. עץ החיים: אמונה־דעת־השתדלות־הצלחה (בית ספר "יעלת חן")

[הבנות: ברוכים הבאים בשם ה']. ברוכות כל הנמצאות, שיהיה הרבה שפע ברכה בגשמיות וברוחניות, לכל הבנות, לכל המשפחות ולכל עם ישראל.

19.         השרף עולה באילנות

קודם היינו בגן של הבנות ושם היתה בת ששאלה שאלה מאד יפה וחשובה. נחזור על השאלה וגם נפתח קצת את התשובה: הגננת למדה את הבנות על העץ, העץ של ט"ו בשבט, מה שכתוב בחסידות – שבעץ יש שרשים, יש גזע, יש ענפים ויש פירות. ככה מסבירים, יש ארבע מדרגות. השרש – את כל החיות האילן יונק מהשרש.

אולי מישהי יודעת, למה ט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילנות? [העצים מתחילים לפרוח]. לא רק זה שמתחילים לפרוח, אבל משהו שקורה בתוך העץ ממש? [הפירות]. לא רק זה, משהו שקורה ממש בתוך העץ. [השרף עולה]. בדיוק, השרף, שהוא החיות מהאדמה, עולה. העץ קצת התייבש בחורף, עד שהגיע לט"ו בשבט, אבל בראש השנה לאילן השרף – החיות, ההתלהבות, מה שמפריח את הפרחים ומוציא את הפירות – מתחיל לעלות בתוך העץ.

20.         "לאתדבקא באילנא דחיי"

מאיפה העץ מקבל את החיות שבאה מהאדמה? דרך השרשים. יש שרשים, יש את הגזע, יש את הענפים שמתפשטים, ויש בסוף פירות על הענפים, שזה התכלית. איך מסבירים את כל המדרגות האלה בחסידות? כתוב שצריך להתקשר ולהתדבק ב"אילנא דחיי". מה זה "אילנא דחיי"? [שצריך להדבק לרבי]. נכון, תיכף נסביר, אבל מה התרגום של אילנא דחיי? [אילן החיים]. איך אומרים את זה בתורה? ["עץ החיים"]. נכון, "אילנא דחיי" הוא "עץ החיים". עץ החיים הוא התורה, הוא כולל גם את המצוות – הכל. צריך להתדבק באילנא דחיי. זה גם קשור למה שחסידים מתקשרים לרבי ב-י' שבט ו-יא שבט, ואז זה נכנס ל-טו בשבט, בו "סיהרא באשלמותא".

21.         "סיהרא באשלמותא" (וארבע דרגות בלימודי שפה)

מה מיוחד בכל חדש ביום ה-טו, שהוא שיא החדש? [אמצע החדש]. נכון, הביטוי הוא "סיהרא באשלמותא". מה זה סיהרא? [הירח שלם]. סיהרא זה הירח ואשלמותא זה שלמות. יש פה שיעור בארמית, אידיש ואנגלית? צריך להיות שיעור בלשון. יש ארבע מדרגות בלשון – קודם לשון הקדש, אחר כך לשון תרגום, ארמית, כמו כאן סיהרא באשלמותא, אחר כך צריך ללמוד אידיש, השפה שבה דברו הרביים (והחסידים) מאז מורנו הבעל שם טוב, ואחר כך, כדי שיוכלו לעשות מבצעים ולקרב בנות מחו"ל שיודעות רק אנגלית, אז גם אפשר ללמוד קצת אנגלית כדי לקרב את הבנות. זה ארבע מדרגות (כנגד ארבעה עולמות) – גם כמו העץ – משהו מאד חשוב.

צריך ללמוד גם ארמית, כמו כאן – "סיהרא באשלמותא". כשהלבנה במילואה זה השיא של החדש, חמשה עשר בשבט (יום ה-יה של חדש ה-וה, שבו יש הארה מיוחדת של שם המיוחד, שם הוי' ב"ה). כל הימים עד חמשה עשר בשבט הם עליה, כמו שאדם עולה בסולם, או במעלות, או בכבש של המזבח – עד שמגיע לראש המזבח, "סיהרא באשלמותא", חמשה עשר בשבט.

22.         שרשים-גזע-ענפים-פירות – רביים-תורת החסידות-חסידים-מעשים טובים

מה השרשים? כמו שאמרת קודם, שכל העץ הזה הוא להתקשר לרבי, להתקשר לחסידות בכלל. מה השרשים? הצדיקים, הרביים בעצמם, שמהם אנו יונקים – החיות עולה דרכם, השרף. מה הגזע, מי שזוכרת? [הרבי]. כתוב שהשרשים הם כל הצדיקים, מהבעל שם טוב והלאה, גם הרבי. הכל קשור לרבי, אבל כשמחלקים את זה לשרשים וגזע וענפים ופירות השרשים הם כל הרביים, כל הצדיקים.

מה הגזע שיוצא מהם? [החסידות]. נכון, זה נקרא תורת החסידות – התורה שכל הרביים, כל הצדיקים, מלמדים. העצם הם הצדיקים, בלי הצדיקים אין תורה, אבל הצדיקים מלמדים אותנו תורה ומגלים תורה עד ל"תורה חדשה" של מלך המשיח – כל זה נקרא הגזע.

מה זה הענפים? [החסידים]. יפה. ומה הפירות? [המעשים הטובים]. כן, המעשים הטובים שהחסידים עושים. הרי כל המטרה של כל הדבר הזה, כל העץ חיים, היא שיהיו הרבה חסידים – שכל היהודים יהיו חסידים – ושיעשו הרבה מעשים טובים, הרבה פירות מתוקים, ואז יבוא מלך המשיח ותהיה גאולה, הכל יהיה מתוק. היום העולם קצת מר, יש דברים מרים קצת, אבל כשיבוא משיח הכל יהיה מתוק כמו הפירות של ט"ו בשבט, הפירות של ארץ ישראל – זה על ידי ריבוי מעשים טובים.

23.         עלים – שיחת חולין של תלמידי חכמים

עד כאן זה אמור להיות ידוע, המבנה הזה של העץ, מה הילדה בגן שאלה? אבל מה עם העלים? מה הם העלים? הסברתם מהם השרשים, הגזע, הענפים והפירות – אבל יש גם עלים. עלים הם חשובים מאד, בלי עלים העץ לא חי ואין פירות. הגננת לא ידעה מה לענות, אז יש איזו בת שחושבת מה עונים לשאלה זו, מה הם העלים? [השליחויות]. יפה, אבל השליחויות הם חלק מהמעשים הטובים. יש לעוד מישהי רעיון?

אומרים תהלים כל יום? [כן]. הפרק הראשון של תהלים הוא פרק מאד חשוב, הראש של כל ספר תהלים. יש שם ביטוי "ועלהו לא יבול". כתוב שהצדיק הוא כמו העץ חיים, וכתוב ש"עלהו לא יבול". מה זה "יבול"? [יהיה נבול]. נכון, לא יתייבש. שהעלה יהיה ירוק וחי ורענן. מישהי יודעת איך חז"ל מפרשים על תלמיד חכם את מה שכתוב "ועלהו לא יבול"? מהו העלה של התלמיד חכם, שהוא העלה של העץ, העלים של החסידים? העלים שומרים על הפירות. חז"ל אומרים ש"ועלהו לא יבול" היינו "שיחת חולין של תלמידי חכמים".

24.         דברי תורה גם בדבורים הנצרכים

מה זה "שיחת חולין" בכלל? [שיחה של חול]. כל הזמן התלמיד חכם רק אומר שיעורי תורה, כל היום כל היום, וגם הבנות – רק דברי תורה ורק מצוות מעשיות כל היום? אכן כתוב "ודברת בם", שעיקר הדבור יהיה "בם", בדברי תורה, ולא בדברים אחרים. אבל בכל אופן, לפעמים בבית מבקשים מאמא כוס שוקו או משהו כזה? יש כזה דבר? זה דברי קדש או דברי חולין? כשסתם מדברים. הרי בן אדם צריך לדבר, בן אדם הוא "מדבר", יש כל מיני דברים שמדברים, ולא כל היום ממש רק לומדים תורה (עד כדי כך שרבי שמעון בר יוחאי תמה למה ה' לא ברא לאדם שתי פיות – אחת לדבר דברי תורה ותפלה ואחת לדבר דברי חולין!). אדם לא צריך לדבר שטויות, צריך לדבר דברים נצרכים (לא "דברים בטלים" היינו דברים שאינם נצרכים) – כמו כוס השוקו, הוא צריך אותה על הבקר – אבל זה נקרא דברי חולין.

מה כתוב על תלמיד חכם? כולם צריכים להיות תלמידי חכמים. כל בת מברכים שתהיה חסידה, יראת שמים ולמדנית. אז כל בת צריכה להיות תלמידה חכמה, צדיקה וחכמה. מה זה דברי חולין של תלמיד חכם? שגם כשאומרים משהו, כמו שאמרנו קודם, איזה משפט שהוא לא ממש דברי קדושה אבל הוא בלול, כולל בתוכו בהעלם הרבה קדושה.

יש גם רמזים, כשתלמיד חכם אומר משהו, אף על פי שלא כולם מבינים בדיוק מה הוא אומר – מבינים רק את הפשט, את החיצוניות – אבל יש הרבה נשמה, פנימיות. היות שהתלמיד חכם כולו תורה, גם בדברי חולין שלו יש הרבה דברי תורה, גם אם לא כולם מבינים. על זה כתוב "ועלהו לא יבול", ה"דברי חולין" שלו זה לא סתם, ולא רק שלא סתם, אלא בלי זה אין פירות – אין עץ חי בכלל.

25.         לשבח את ההשתדלות – "יגעתי ומצאתי תאמין"

כך הסברנו בקיצור. כעת נקח את כל מה שאמרנו ונעשה עוד משהו, ששייך פה לבית ספר יעלת חן: כשבת מצליחה במבחן, איך צריך לשבח אותה? צריך לשבח אותה 'הצלחת, כמה שאת חכמה', או שצריך לשבח אותה 'ברוך ה' שהצלחת, כנראה שמאד השקעת, הרבה עבודה, עשית הרבה השתדלות כדי להצליח במבחן'? מה יותר טוב, איך צריך לשבח? [האפשרות השניה]. נכון, צריך בעיקר לשבח את ההשתדלות, לא רק את התוצאה (את ההישגים). אם יש השתדלות ממילא יש גם תוצאה, אבל העיקר הוא ההשתדלות שאדם משקיע בלימודים.

אם משקיעים – מה כתוב? "יגעתי ומצאתי תאמין". "לא יגעתי", אם האדם לא משתדל ואומר "לא יגעתי ומצאתי אל תאמין", אין כזה דבר. גם אדם מאד מוכשר, מאד חכם, אם הוא לא ישתדל – בסוף הוא לא יצליח. אם הוא אומר שהשתדלתי ואף על פי כן לא הצלחתי – גם אל תאמין לו, כנראה לא השתדל מספיק. זה כלל גדול אצלנו. לכן זה העיקר.

26.         השתדלות ותוצאה – ענפים ופירות

נחזור לעץ של ט"ו בשבט, ונעשה משהו אחר לגמרי. בתוך העץ, מהי ההשתדלות ומה היא התוצאה? [השרשים זה ההשתדלות, הם משתדלים להצמיח את העץ]. ההשתדלות צריכה להיות סמוכה לתוצאה. [אז הענפים והפירות]. נכון, מהי התוצאה ממש? הפירות. שיש תוצאות, אדם הצליח ויש תוצאות. מה מוציא את הפירות? הענפים? אז ההשתדלות היא הענפים שמתפשטים מהגזע והתוצאה בסוף היא הפירות. לפי זה צריך להתבונן, לחשוב, מהו הגזע ומה הם השרשים, ואחרי שיהיו לנו את כל הארבעה צריך לחזור ולשאול מה עם העלים, כמו שהילדה שאלה בגן.

27.         גזע – הדעת (כלל התכונות והכשרונות)

אם הענפים הם ההשתדלות שמשקיעים בלימודים – בת משקיעה, עושה שיעורי בית, משתדלת – והתוצאה בסוף, שהיא מצליחה במבחן, היא הפירות. מה זה הגזע? [רצון]. יפה, זה בהחלט יכול להיות רצון. יש עוד רעיון מה זה הגזע? הענפים הם השתדלות והם באים מתוך הגזע. מה הגזע? [הלמידה]. גם קרוב. עוד רעיון? [השתדלות]. אמרנו שהשתדלות היא הענפים. בשביל להשתדל מה צריך להיות? באמת מה שאמרת למידה זה טוב, כי לפני שעושים מאמץ צריך איזה ידע. אבל עוד יותר לעומק?

איך התחלת התפלה, הבקשה הראשונה שמבקשים מה' בשמו"ע? יש שלש ברכות ראשונות שאינן בקשות אלא שבח לה'. אחר כך יש את הברכה הראשונה שמבקשים משהו מה'. מה הדבר הראשון שמבקשים. ["אתה חונן לאדם דעת"]. בלי שיש לאדם דעת, שה' חונן אותו בדעת, הוא לא יכול להשתדל כלום. הדעת כוללת את כל התכונות הטובות שה' חונן אותנו – גם רצון, גם יכולת למידה, אבל עיקר התכונות הטובות שה' חונן אותנו הוא הדעת.

28.         שרשים – אמונה

מה השרשים? מה השרש של הדעת בתוך האדמה? הגזע הוא הדעת, הענפים הם ההשתדלות וההצלחה במבחן בסוף היא התוצאה, הפירות, אז מה הם השרשים? מה צריך לבוא עוד לפני דעת? בלי דעת אדם לא יכול לעשות שום דבר, גם לא להשתדל, אבל עוד לפני דעת מה צריך להיות? [בינה]. אם זה הולך לפי סדר חב"ד, חכמה-בינה-דעת, זה בינה, אבל כאן דעת כולל את כל הכוחות השכליים של האדם – "אתה חונן לאדם דעת... חננו מאתך חכמה בינה ודעת", כולל כל החב"ד, ובסוף מברכים "ברוך אתה הוי' חונן הדעת", שכולל הכל.

מה בא עוד לפני זה? אם במלים של ספירות, מה לפני כל החב"ד? [כתר]. יפה. כתר הוא למעלה מהכל, וכתר הוא באמת שרש כי הוא לא-מודע, כמו משהו תת-קרקעי, לא רואים אותו. מה יש בכתר בנפש? גם רצון, כמו שאמרו קודם, וגם תענוג, אבל העיקר – שהוא השרש האמתי של הדעת – הוא [אמונה]. אמונה פשוטה.

29.         עלים – הנסיונות בדרך להצלחות

אם כן, השרש האמתי הוא אמונה, הגזע הוא הדעת, הענפים הם ההשתדלות ובסוף התוצאה הטובה, ההצלחה, היא הפירות. רק צריך להשלים את העלים, מה הם העלים לפי זה? קודם אמרנו שאם הפירות הם מעשים טובים של החסיד אז העלים הם "ועלהו לא יבול" – שיחת חולין של ת"ח שצריכה לימוד, שיש בזה בעומק תורה. מה שנראה חולין אבל באמת יש בו קודש. מה זה יכול להיות במשל השני שלנו? העיקר הם ההשתדלות והתוצאה. מה העלים? יש רעיון?

כשאדם משקיע הרבה כחות במשהו, יש כל מיני ניסויים. אפילו למשל בגמרא, כשמתבוננים עמוק באיזו סוגיא ותלמידי החכמים משוחחים בינם לבין עצמם, מתפלפלים, לא תמיד מגיעים ישר לתוצאה. לפעמים לפני התוצאה הסופית יש עוד משהו.

[מורה: שאלה, יתכן שילדה משתדלת ואין לה ציון טוב, היא מצליחה – אבל הצלחה אחרת]. יש בדרך, לפני התוצאה הסופית – ולא חייב להיות שהתוצאה הסופית היא לקבל מאה במבחן, אלא פרי מתוק בסוף – הרבה עלים, כמו הוה-אמינא בגמרא. כל בן אדם שרוצה משהו, מתבונן, משתדל – עושה ניסויים. לא כל הניסויים מצליחים עד הסוף, אבל בתוך כל ניסוי יש משהו מאד חשוב, לכן זה ממש חלק מהתורה.

מה זה הוה-אמינא, מישהי יודעת? מחשבה ראשונה, שהחכם, התנא, הצדיק הכי גדול, בתחלה חשב ככה ובסוף או שבעצמו חשב אחרת או מישהו אחר אמר אחרת וזו המסקנה. אם המחשבה הראשונה לא היתה חשובה לא היו כותבים את זה בתלמוד. כל השלבים עד לתוצאה הסופית חשובים מאד. הכל תוצאה של ההשתדלות.

מה אמרנו קודם? שאם אדם אומר "יגעתי ולא מצאתי" אל תאמין – כנראה לא השתדלת מספיק. הוא השתדל, הוציא כל מיני דברים, אבל זה לא היה שוה – לא הצליח בסוף. אל תאמין לו – חשוב והכרחי שיוציא כל מיני עלים, והם-הם הסוללים לו את הדרך להצליח להגיע למסקנה האמיתית בסוף, להגיע לפרי.

ועוד, ועיקר, העלים הופכים את אור השמש לחיות ומזון לעץ כולו – תופעה זו היא מעלה עצומה (עלה לשון מעלה) שיש בעלים אפילו ביחס לפירות. והיינו כאשר לומדים תורה לשמה, ב"הוה אמינא" יש בטול (מצד החכמה שבנפש) שלו מעלה (שמקבלת מאור השמש כו') ביחס לשמחה של המסקנה (מצד הבינה שבנפש), הפרי בסוף. מי שמשתדל כמו שצריך מוציא עלים שהם עצמם טובים ובריאים ורעננים (כנראה שאותו אחד שאמר "יגעתי ולא מצאתי" הוציא רק עלים צהובים – כמו השבלים הצנומות שראה פרעה בחלום – לא עלים ירוקים ורעננים) ומכוחם יוצא בסוף הפרי המתוק. הפרי הוא בזכות העלים.

30.         כל שלבי החיים חשובים – צמיחה מתוך שרף האמונה

יש פה הרבה מה להתבונן. מה אמרנו עכשיו? שהעלים הם שלבים שהם לא תמיד המסקנה בסוף, אבל הם שלב לקראת המסקנה. כל השלבים שאדם עובר בחייו, גם דברי חולין, שיש לכל אחד ירידות ועליות וכל מיני דברים בחיים – הכל צריך להיות חדור עם ההשתדלות שלו לעבוד את ה', צריך לנבוע מהדעת שלו ש"אתה חונן לאדם דעת", ובעיקר צריך לינוק את השרף מהאמונה. מה זה שרף? כמו שאומרים "חסיד שרוף" למעליותא – הרבה התלהבות שיונקים מהאמונה החזקה. ושוב, כל העלים שומרים על הפרי.

אם כן, אפשר פה הרבה להתבונן ולהוסיף, ואם כל המורות תתבוננה יחד עם הבנות ודאי יצאו הרבה חידושים. חידושים הם גם פירות. לפעמים יש חידושים לא מאה אחוז נכונים, שהם עלים, אבל גם "ועלהו לא יבול" – שגם שזה לא מאה אחוז נכון (היות שהתלמיד עדיין 'ירוק', וכמדת ה"גולם" בפרקי אבות, שעתיד להיות חכם באמת), זה עוזר להגיע לסוף, לתוצאה המתוקה.

שכל הבנות תהיינה פירות מתוקים של ט"ו בשבט, עם כל שבעת המינים של ארץ ישראל. שנזכה לשלמות ארצנו הקדושה עם כל הפירות וכל הברכות. שתהיה הרבה הצלחה, מאמונה לדעת, השתדלות ופירות, עם כל העלים הירוקים הרעננים. כל טוב ולהתראות.

31.       ה. שבעת המינים ועשר הספירות (תלמוד תורה "תורת חיים")

הילדים שרו ניגון "קריעת ים סוף", "כתיבה וחתימה טובה", "צדיק כתמר יפרח". זה השיר של התמר, מה השיר של הארץ, ארץ ישראל? "להוי' הארץ ומלואה".

32.         חלוקת זהב בשבעת המינים

מי זוכר את הפסוק של שבעת המינים, של ט"ו בשבט? ["ארץ חטה ושעֹרה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש"]. יפה, "ארץ חטה ושערה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש". כמה מינים יש בפסוק הזה? [7]. השבעה מתחלקים בשתי צורות לחמש ושתים. כשיש חלוקה של 7 ל‑5 ו‑2, איך קוראים לחלוקה הזו? אולי מישהו יכתוב את הדברים על הלוח. כש-ז מתחלק ל-ה ו-ב, איזה מלה זה עושה? [זהב]. קוראים לזה חלוקת זהב, הרי ז שוה ה ועוד ב.

בפסוק הזה ה-ז מתחלק ל-ה ו-ב. איך מתחלק? [בגימטריא]. לא רק בגימטריא, במבנה הפסוק. יש פה שבעה מינים, אבל פעמיים כתוב "ארץ". כמה מינים יש אחרי ה"ארץ" הראשונה? [5]. זה גם נוגע להלכה, איך? על איזה פרי מברכים קודם, אם יש ענבים ויש תמרים, על מה מברכים קודם? [תמרים]. למה, הרי הם האחרונים? [כי הם יותר קרובים ל"ארץ"]. איזה מספר ל"ארץ"? [2]. וגפן? [3]. הגפן הוא שלישי לארץ הראשונה והתמרים-הדבש השני לארץ השניה, אז הוא יותר חשוב. וכך לגבי החמשה הראשונים עצמם, אם יש לפניו תאנה ורמון מברך על התאנה.

שוב, כמה מינים יש ב"ארץ" הראשונה? [5]. ואחרי ה"ארץ" השניה כמה? [2]. אז השבע מתחלק ל-ה ו-ב? כלומר, יש לנו בעצם ארץ של זהב, "ארץ זבת חלב ודבש" – זבת כמו זהב. כל הארץ היא זהב, כל הפירות זהב, שוה זהב. לפני כמה ימים למדנו שכל יהודי יהלֹם (כל יהודי = יהלֹם), אך צריך לשים את היהלום במושב טוב (בסוד "ולכל בני ישראל היה אור במושבותם"), במושב זהב (טוב), והמושב הטוב הוא ארץ ישראל, ארץ זהב.

נשאל הפוך, יש עוד דרך ששבעת המינים מתחלקים לחמש ושתים, אבל הפוך – קודם השנים ואז החמשה. אם יש שתי דרכים של חלוקה זה כמו "על פי שני עדים יקום דבר", שהתורה מאד רוצה להדגיש שהשבע מתחלק לחמש ושתים.

33.         חלוקת זהב במנורת הזהב

לפני שנראה איך זה ביחס לשבעת המינים של "ארץ חטה ושערה וגו'", מה הכלי העיקרי במקדש שיש בו שבע שמתחלק לחמש ושתים? [המנורה]. כשמסתכלים על כלי המנורה לא רואים במוחש את החלוקה לחמש ושתים, אבל איך שבעת קני המנורה מתחלקים? [חמשה שמיטיבים לפני התפלה, ואחרי התפלה עוד שנים]. קודם מדליקים – לפי הרמב"ם היינו ההטבה – את החמש, כמו שאומרים בברייתא של אביי בסידור כל בקר, ואחר כך (אחרי דם התמיד) מיטיבים את שני הנרות. יש כאן חלוקה של חמש ושנים.

מה הנר המערבי לפי החלוקה הזו? [הששי]. קודם כל, מה מיוחד בנר המערבי? מה הנס שלו? נס שהוא עדות שהשכינה שורה בישראל. מה הנס? [שכל הנרות פונים אליו]. אם זה האמצע, כל הנרות פונים אליו – "אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות". אבל יש שיטה אחרת, וכך פוסקים בסידור בבקר, בשני הנרות שמדליקים בסוף הנר המערבי הוא השני. כשנכנסים להדליק את הנרות נכנסים מאיזה כיוון? [מזרח]. לפי הדעה שהמנורה היא מזרח-מערב (יש דעה שהיא צפון דרום), הנר הראשון שפוגשים הוא הכי מזרחי ואחריו, הנר השני, הוא יותר מערב מהראשון – הוא הנר המערבי. בו קרה נס, שמדליקים אותו ראשון והוא נדלק יותר מכולם. שוב, זו עדות שהשכינה שורה בישראל.

זה רק היה לומר שהדבר ה"זהב" העיקרי במקדש – המנורה היא מנורת זהב, הכלי העיקרי שכולל ז ז קנים שמתחלקים ל-ה ו-ב. לפי זה מה הנר המערבי כאן, בשבעת המינים? ה"זית שמן", שבאמת ממנו מדליקים את המנורה, "שמן למאור".

34.         חלוקת זהב בברכות המינים

נחזור לשאלה המקורית, איך רואים שהחלוקה של חמש ושתים היא גם הפוכה, קודם שתים ואז חמש. מה מיוחד בשני המינים הראשונים ומה מיוחד בחמשת המינים שאחריהם? נחזור, כתוב "ארץ חטה ושערה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש". מה המיוחד? [שני הראשונים ממיני דגן והשאר פירות]. בדיוק. שני הראשונים הם מיני דגן, עושים מהם לחם, חולקים ברכה לעצמם – צריכים לברך ברכת המזון מן התורה אחריהם. שני הראשונים הם חלוקה בפני עצמה, ואחר כך יש חמשה פירות – גפן, תאנה, רמון, זית שמן, דבש (תמרים). אם כן, רואים ששבעת המינים שבפסוק זה מתחלקים לחמש ושתים בשתי צורות שונות, כולו אומר זהב.

35.         משבעה מינים לעשרה מינים (כנגד עשרת הדברות)

נמשיך להתבונן בפסוק: כמה מילים יש בכל הפסוק? "ארץ חטה ושערה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש" – כמה מילים? [10]. כמו עשרת הדברות שקוראים בשבת זו. יש פה עשר מילים, אבל יש רק שבעה מינים – עשר מילים שבהן שבעה מינים. כעת שאלה קצת יותר קשה, האם יש איזו דרך שבאמת שבעת המינים הם עשרה מינים ולא רק שבעה? שבע הוא חביב, "כל השביעין חביבין", אבל עשר זה שלמות (הקדושה), "העשירי יהיה קדש להוי'". האם יש למישהו רעיון איך משבעת המינים יש עשרה, בדיוק כמו בלוחות הברית?

איך היו מחולקים עשרת הדברות? חמש מכאן וחמש מכאן. אמרנו שהחלוקה הראשונה היא שני מיני דגן ואחר כך פירות האילן. יש למישהו רעיון [מחטה עושים לחם, מזית שמן ומגפן יין]. אבל זה מה שכתוב. איך מגיעים משבעה מינים לחמשה כנגד חמשה, כמו עשרת הדברות. למדו מסכת פסחים? [כעת לומדים, פרק שביעי]. מכמה מיני דגן אפשר לעשות מצות בפסח? [חמשה מינים]. מכירים את המושג הזה? יש חמשה מיני דגן. אבל בפסוק יש רק חטה ושעורה. איך מהשנים מגיעים לחמשה? [יש עשר מילים בכל הפסוק ואפשר לחלק לשנים]. אבל אני שואל משהו אחר, רק על מיני דגן – בפסוק כתובים שני מיני דגן, חטה ושעורה, אבל במשנה כתוב שיש חמשה מיני דגן. מה זה? איך מגיעים לחמשה מיני דגן?

מה הם? [חטה, שעורה, כוסמין, שיפון, שבולת שועל]. יפה מאד, אבל כתוב רק חטה ושעורה – יש עוד שלשה שהתורה לא כותבת? [עוד שלש המילים של הפסוק]. באמת יש עוד שלש מילים בפסוק, שתיכף נבדוק את החשבון שלהן, אבל בפשט – התורה כותבת רק שני מינים וחז"ל אומרים שיש חמשה מינים, יש שלשה מינים שלא כתובים? [צריך לומר שאותם לא הזכירו בפסוק]. זה לא תירוץ. אני רוצה לדעת איך כן הזכירו אותם. [אולי בגלל שלא נשתבחה בהם ארץ ישראל]. לא, משהו אחר.

המלה חטה, היא לא רק חטה – היא כוללת עוד סוג, תת-מין של חטה. גם כוסמין הוא מין חטה. כלומר, המלה חטה בפסוק כוללת שני מיני דגן. המלה שעורה כוללת שלשה מיני דגן, כי שעורה כוללת גם שבולת שועל וגם שיפון[2]. אם כן, רק בשתי המלים חטה ושעורה כלולים באמת חמשה מיני דגן. מה יוצא לנו? שיש חמשה מיני דגן ויש חמשה פירות האילן – בדיוק חמש מול חמש, כמו בעשרת הדברות.

מה צריך לומר? שחמשה מיני דגן, שכלולים בחטה (שני מיני דגן) ושעורה (שלשה מיני דגן), הם כנגד חמשת הדברות שבלוח ימין של עשרת הדברות (לפי זה, "אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום", ושהן פרשיה אחת בתורה, יהיו כנגד החטה), ואילו חמשת מיני פירות האילן, גפן ותאנה ורמון זית שמן ודבש, הם כנגד חמשת הדברות שבלוח שמאל של עשרת הדברות – לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב, לא תענה, לא תחמוד. אם כן, פירות הארץ הם ממש כמו עשרת הדברות[3].

36.         שלשת המינים הנסתרים – "חי חי הוא יודך כמוני היום"

נראה איך באמת יש רמז יפה שיש פה שלש מילים נותרות בפסוק חוץ משמות שבעת המינים. הרי יש עשר מלים בפסוק. מה שלש המלים חוץ משבעת המינים? יש פעמיים ארץ ועוד מלה, כי "זית שמן" כולל שתי מלים. אז צריך להחליט מה המלה העיקרית ומה המלה הנוספת. אם נאמר ש"זית" הוא המלה העיקרית ו"שמן" הוא תוספת (וכן הוא על פי פשט), אז נעשה חשבון של המלים הנותרות – ארץ-ארץ-שמן. כמה שוה? [972]. יפה, נחלק לשלש כי יש כאן שלש מילים – מה הממוצע? [324]. יפה, מה נקרא מספר מושלם, מספר של התכללות מושלמת? אתם ודאי לומדים את הצורות העיקריות של המספרים. מה המספר המושלם, כי יש בו תכלית ההתכללות? [רבוע]. נכון, 324 הוא רבוע? כן. של מה? כמו שלומדים את לוח הכפל צריכים לדעת את כל הרבועים, לפחות עד 1000. לא בקיאים בזה? זה רבוע של חי.

יש פסוק שחזקיהו המלך (שהיה ראוי להיות משיח) אומר, "חי חי הוא יודך כמוני היום" – חי פעמים חי. בשביל מה ה' נתן לנו את ארץ ישראל? איך קוראים לה? "ארץ החיים". כל הפירות של ארץ ישראל (המסמלים את המצות שיהודים מקיימים בארץ ישראל) הם "וחי בהם". אז שלשת המינים הנסתרים, כך נקרא להם, באמת מכוונים כנגד ארץ-ארץ-שמן (ובסוד "כי לא על הלחם [העשוי מחמשת מיני דגן] לבדו ['חטה ושערה'] יחיה האדם כי על כל מוצא פי הוי' [סוד 'ארץ-ארץ-שמן', כל מה שה' אומר בפסוק] יחיה האדם"[4]).

37.         שיר פשוט-כפול-משולש-מרובע בעשר הספירות

כעת נעשה את העיקר: אם יש עשר מילים בפסוק, אמרנו שהן כנגד עשרת הדברות, אבל מה העשר הראשון שלומדים בחסידות? [עשר ספירות]. נכון. כשלומדים עשר ספירות, מה מיוחד? למה הכל בתורה קשור לעשר? קוראים לזה שיר. מאד נהניתי כשנכנסתי ושרו את השיר של קריעת ים סוף, שבת שירה – השבת שאנחנו יוצאים ממנה לשבת של עשרת הדברות. כל עשר ספירות נקראות שיר, כי עשר היינו 1‑2‑3‑4. איך קוראים לזה בזהר הקדוש, בחסידות? צריך לדעת – "שיר פשוט, שיר כפול, שיר משולש, שיר מרובע". יחד זה עשר (שהוא שיר עשיר, הכולל ארבעה שירים).

מה זה בספירות, מה השיר הפשוט הראשון? [כתר]. מה השיר הכפול? חכמה ובינה. השכל, המוחין. מה השיר המשולש? חסד-גבורה-תפארת, עיקר הרגש בלב, עיקר המדות שבלב. מה המרובע, הארבע שבסוף, איך קוראים לספירות האלה? [נצח-הוד-יסוד-מלכות].

38.         חלוקת עשר המילים בפסוק שבעת המינים

לא כל פסוק שיש לו עשר מלים מתחלק בצורה מובהקת לשיר פשוט, שיר כפול, שיר משולש, שיר מרובע. אבל הפסוק שלנו, של ארץ ישראל, של ט"ו בשבט, מתחלק כך בדיוק – כי על כל הפירות האלה צריך לומר שירה, ברכה ושירה, כמו ששרנו קודם את שירת התמרים (וכמו שנאמר בפרט לגבי מצות רבעי – רמז לשיר פשוט... שיר מרובע – "ובשנה הרביעת יהיה כל פריו קדש הלולים להוי'"). זה הדבר העיקרי, שנכתוב על הלוח את כל הפסוק, אבל בצורת שיר פשוט, שיר כפול, שיר משולש, שיר מרובע:

 

 

ארץ

 

 

 

חטה

ושעֹרה

 

 

וגפן

ותאנה

ורמון

 

ארץ

זית

שמן

ודבש

כאן רואים בדיוק את החלוקה לפעמיים ארץ, כי השורה התחתונה מתחילה שוב "ארץ". אין כמעט פסוק שיש לו מבנה כל כך מובהק של עשר שמתחלק לשיר פשוט, כפול, משולש, מרובע.

39.         כתר, מוחין ומדות – "ארץ, חטה ושעֹרה, וגפן ותאנה ורמון"

מה רואים כאן? אפשר ללמוד מזה הרבה דברים. מה כאן השכל? שוב, השכל הוא חכמה ובינה. ארץ היא הכתר (רצון פשוט שלמעלה מטעם ודעת), השיר פשוט. מה השכל? [חטה ושעורה]. זה בדיוק מה שאמרנו. כתוב, כמו בפסח, שאין אדם יודע לקרוא אבא עד שיטעם טעם דגן. כתוב שטעם דגן נותן דעת "אתה חונן לאדם דעת" נותן שכל לאדם. לכן זה העיקר, הלחם, שיש עליו ברכת המזון. רק מה? החטה היא החכמה והשעורה היא כמו חמשים... מה קשור לבינה? [חמשים שערי בינה]. שעורה היא כמו שער. יש חמשים שערי בינה. כמה שוה חטה בגימטריא? [22]. מה זה? מה יש 22 בתורה? [אותיות]. אותיות התורה. חטה היא "אורייתא מחכמה נפקת", היא החכמה, כב אותיות התורה. השעורה היא ההשערות, השערים, של הבינה. זה עיקר השכל, את זה דווקא רואים כשכותבים את הפסוק במבנה הנכון שלו.

לפי זה, מה הם הגפן התאנה והרמון? מה זה עושה ליהודי? כשאוכלים אותם בקדושה, עם הכוונה הנכונה לעבוד את ה' יתברך, מה מעוררים הפירות האלה? [חסד-גבורה-תפארת]. אלה עיקר המדות שבלב, עיקר הרגש בלב, אהבת ה' ויראת ה' ורחמים – לרחם על החבר. עיקר מדות הלב מתעוררות מהגפן והתאנה והרמון. ועוד, ראשית השיר המשולש היא הגפן, שנדרש ג-פן, ג פנים, הגפן הוא המין השלישי בפסוק וכולל ג מינים (שהם ג פנים שבלב) – "וגפן ותאנה ורמון".

40.         "המעשה הוא העיקר" – "ארץ זית שמן ודבש"

כמו שאמרנו קודם, הכי יפה בצורה זו הוא מה שמלמד למה יש בפסוק פעמיים "ארץ". "ארץ" היא כתר (רצון כנ"ל), וכאן רואים שהכתר משתקף, חוזר עוד פעם, באיזו ספירה? מה הספירה הראשונה של השורה התחתונה? [נצח]. איפה כתוב שהכתר משתקף בעיקר בנצח? באיזה מאמר חסידות שקשור ל-י' שבט? איך קוראים להמשך הזה? ["באתי לגני"].

בהמשך של "באתי לגני" עיקר הווארט, עיקר הנושא של כל ההמשך, הוא שכח הכתר מתגלה בנצח, בנצחון של היהודי. זו הארץ השניה. איזו מלה זו מתחלת הפסוק? [המלה השביעית]. "כל השביעין חביבין". יש את הראשון, המלה הראשונה, "ארץ", והמלה השביעית היא שוב "ארץ" – היא נצח.

מה השורה התחתונה בכלל, נצח-הוד-יסוד-מלכות, איך הרבי קורא לזה? מה העיקר תמיד בלשון הרבי? [מלכות]. בסוף מגיעים למלכות, אבל כל השורה. יש ביטוי "ה... הוא העיקר" – מה העיקר? ביטוי שהרבי תמיד חוזר עליו. יש משהו שהוא העיקר, השורה התחתונה. [יסוד?]. יש ביטוי פשוט, לקוח מהמשנה בפרק ראשון של פרקי אבות. המחשבה היא העיקר? הדבור הוא העיקר? לא. מה העיקר? [המעשה]. נכון, "המעשה הוא העיקר", זו השורה התחתונה.

גם פלא, "זית שמן" – שמן זה רזין דרזין דאורייתא, זה חסידות. דבש זה מתיקות. רואים שדווקא הפירות האלה בסוף, שהם כנגד הוד יסוד ומלכות – בפירוש כתוב ש"שמן" הוא היסוד וה"דבש"-התמר הוא המלך של העצים, המלכות – רואים שסך הכל שלהם, שכל הרזין דרזין וכל המתיקות של התורה שאנו לומדים, הכל בשביל המעשה, "המעשה הוא העיקר". זו השורה התחתונה.

אלה רק כמה דברים שאפשר ללמוד דווקא כשכותבים את הפסוק בצורה הזו.

41.         מיום ה-גפן ליום ה-דקל

נסיים עם עוד רמז יפה: מי יכול לחשב איזה יום אנחנו בשנה? אנחנו ב-יד שבט, ערב ט"ו בשבט – איזה יום זה לפי קביעות השנה הזו מראש השנה? כמה ימים עברו מראש השנה עד היום? זה הרמז האחרון. אי אפשר לעשות את זה מהר, צריך קצת לחשוב. כמה ימים עברו מראש השנה עד היום, י"ד שבט (זו כוונה מיוחדת של היום)? בשנה הזו בחשון היו 30 ימים וגם בכסלו. [133]. מצוין, יפה מאד. איזה אחד מהמינים קשור לזה שהיום הוא היום ה‑133 של השנה? יש בפסוק איזה רמז לזה?. אם היו רק 29 ימים בחשון ט"ו בשבט היה היום ה‑133, אבל לפי קביעות השנה הזו ערב ט"ו בשבט הוא יום ה‑133. מה יש כאן 133? [גפן]. יפה, היום יום ה-גפן מראש השנה. ראשית מדות הלב לפי ציור הפסוק, ראשית השיר המשולש.

מה יהיה מחר, איזה יום? [134]. פה אין 134, אבל יש מלה מאד פשוטה, שלש אותיות, שקשורה לאחד המינים – שם העץ עליו גדל אחד המינים. איזה מלה פשוטה? [דקל]. יפה, דקל. איזה מין זה דקל? [דבש]. דבש, התמרים גדלים על הדקל. אז מה הם שני הימים האלה? חבור של תחלת הרגש, הגפן, עם סוף המעשה, "סוף מעשה במחשבה תחלה", הדקל. זה יחוד מאד יפה, יחוד של השיר המשולש עם השיר המרובע – תחלת השיר המשולש, הגפן, וסוף השיר המרובע, הדבש, שהוא התכלית. בזה אנחנו נסיים, אלה מחשבות גם בשביל היום וגם בשביל מחר, והעיקר הוא להתבונן כאן במשולש הזה ולראות איך הוא בדיוק מסביר את הסודות של כל הפירות, כל המינים של ארץ ישראל.

שיהיה ט"ו בשבט שמח, ראש השנה לאילן, חג לאילנות, וכולם אילנות – צדיק שלומד תורה הוא אילן, "האדם עץ השדה". כל הילדים כולם "עץ חיים למחזיקים בה".

42.       ו. פרי המלכות (מדרשת "בינא לבא")

[המדריכה ספרה שנולדה במופת של ר' אשר]. זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל, שנזכה ללמוד מהתורות שלו.

43.         תמר – פרי המלכות-האשה

נאכל מהתמרים – זה הכי מתוק ובאמת כדאי לאכול. בשבעת המינים התמר הוא האחרון, והוא נקרא בתורה דבש – "ארץ זית שמן ודבש". היות שיש שבעה מינים, יוצא שהתמר הוא המלכות – ככה גם האריז"ל אומר. המלכות הוא גם האשה – האשה בישראל היא המלכות, ובין המינים היא מכוונת כנגד התמר. האריז"ל כותב שהרמז הוא בכך שהתורה קוראת לתמר דבש – בגימטריא אשה. זה סימן אחד.

גם העץ של התמר, הדקל, נקרא בחז"ל המלך של כל העצים. בכל מין שה' ברא, בכל סוג של בריאה, יש מלך. כמו שהאריה הוא מלך החיות, השור הוא מלך הבהמות, הנשר הוא מלך העופות – כך התמר הוא המלך של העצים. זה המלכות. התכלית היא שנזכה להגיע למלכות. כדי להגיע למלכות צריך תמר. קודם כל, זה בזכות נשים צדקניות, היינו מה שהמלכות, האשה, מכוונת כנגד התמר.

עוד דבר, השם תמר הוא שם של אשה צדיקה, אשת יהודה, האמא של פרץ וזרח – התאומים. היא מסרה את נפשה כדי להיות האמא של פרץ וזרח. כתוב שתמר המקורית מתקנת עוד שתי נשים בתנ"ך שנקראו תמר. יש שלש נשים בתנ"ך שנקראות תמר. חזרה של תופעה שלש פעמים נקראת חזקה. אחרי תמר אשת יהודה יש עוד שתי תמר, עם סיפורים שצריכים תיקון, והיא מתקנת אותם (במסירות נפש שלה).

44.         "ופרצת" – לכבוש את הארץ על ידי "פרו ורבו"

תמר זכתה להוליד שני בנים צדיקים, ופרץ הוא האבא של דוד המלך וממילא גם האבא של משיח בן דוד. משיח בן דוד עצמו נקרא פרץ, הפורץ. גם הסיסמא שלנו, של כל החסידים ובמיוחד חב"ד, היא "ופרצת" – הכל פרץ, צריך לפרוץ.

הפירוש הפשוט של לפרוץ הוא להוליד הרבה ילדים – זה תלוי באשה. בתחלת הבריאה כתוב "פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשֻה ורדו". "ורדו" פירושו למלוך, וכדי למלוך צריך הרבה "פרו ורבו" (הברכה של ר' אשר לאמא שלך), וכשארץ ישראל מתמלאת יהודים ממילא היא נכבשה לפנינו ואפשר להגיע למלכות ה', מלכות מלך המשיח. זו המצוה הראשונה שה' אמר לאדם הראשון – "פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשה ורדו". "ורדו" זה מלכות, סוד התמר. [תברך אותנו]. כל דבר תורה זה ברכה, הכוונה היא לברך.

45.         ברכת שלום בית

בכל הפסוק של שבעת המינים יש עשר מילים – "ארץ חטה ושערה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש" – שבעה מינים ועשר מילים. גם בעשר המילים האחרון הוא ה"דבש". ספירת המלכות היא או השביעית מהחסד או העשירית מהכתר – ובשתי הבחינות התמר-הדבש הוא המלכות.

אם כי המלכות היא כנגד האשה, אבל יש עוד נשמה של גבר שהוא המלכות של עם ישראל – דוד המלך. רק מה? הוא צריך להיות נשוי. לכן כתוב ש-דבש ר"ת דוד בת שבע. כשעושים את הגימטריא – דוד בת שבע עולה שלום בית. הברכה שכולן תתחתנה, תקמנה בתים נאמנים בישראל – הכל יהיה דבש, הרבה שלום בית, הרבה "פרו ורבו". מתחילים משבעה ילדים, אחר כך מגיעים לעשרה ילדים, ואחר כך ממשיכים הלאה.

46.         "פרו ורבו" – מלימוד התורה ללידה

כתוב ש"פרו ורבו" מתחיל מזה שלומדים תורה, כי לימוד תורה מפרה את השכל של הקדושה. "זרעא חייא וקיימא" בא מהשכל, אז קודם צריך להפרות, לעשות "פרו ורבו", בתוך הראש, וגם בתוך הלב (שבו נמצאת "עין השכל שבלב", עין השכל שב"בינה לבא"). לשם כך יש כאן מדרשה (שנקראת בשם "בינה לבא"). ממילא אחר כך זה ממשיך "פרו ורבו" בפועל ממש.

שתהיה הרבה ברכה במקום הזה והרבה שמחה. כל המינים ובמיוחד התמר. עשר המילים הן גם כנגד עשרה דורות מהבעל שם טוב, אז התמר הוא הדור העשירי, דור הגאולה. שוב, בזכות הנשים הצדקניות תבוא הגאולה. "צדיק כתמר יפרח". ועוד, שבט ר"ת שנשמע בשורות טובות!

47.       ז. שבעת המינים בברכת המוציא (ישיבת "תום ודעת")

48.         עשר המילים בפסוק שבעת המינים – כוונת הטור בברכת המוציא

נלמד משהו ששייך לחמשה עשר בשבט, ראש השנה לאילן. בפסוק "ארץ חטה ושערה וגו'" יש עשר מילים – יש שבעת המינים אבל יש כאן עשר מילים. האם יש מישהו שעושה ענין מזה שיש עשר מילים בפסוק? כן. כתוב בטור שזו כוונה שצריכים לכוון כאשר אומרים "המוציא". קודם נקרא את הטור, הלכות ברכת המוציא סימן קסז:

ויתן שתי ידיו על הפת שיש בהן י' אצבעות [י אצבעות כנגד הספירות, כמו עשרת הדברות – חמש בכל לוח (כמבואר בספר יצירה, שעשר הספירות הן חמש כנגד חמש, כמו האצבעות). הב"ח אומר לכוון לעשר הספירות. יש כאן מקור מתי אדם נעשה מקובל – כשאומר המוציא.

אבל קודם נקרא מה הטור אומר בפשטות, מה לכוון כאשר שמים עשר האצבעות על הפת:] כנגד י' מצות התלויות בפת לא תחרוש בשור ובחמור כלאים לקט שכחה פאה בכורים תרומה מעשר ראשון מעשר שני חלה [אלו עשר מצוות התלויות בפת[5]. זו הכוונה הראשונה – הוא שם את שתי הידים עם עשר האצבעות על הלחם ומכוון שהן כנגד עשר המצוות התלויות בפת. הבית יוסף מביא שבמדרש "ויכולו" כתוב "לא תחסום" במקום ביכורים, אבל הטור מביא מהירושלמי כמו שקראנו כאן. כתוב שבשנה השנית והשלישית לשמיטה יש מעשר עני במקום מעשר שני. יוצא ביחד עשר מצוות.

ממשיך הטור:] ולכך יש י' תיבות בברכת המוציא [ברוב ברכות הנהנין כמה תיבות יש? בורא פרי הגפן, בורא פרי האדמה, בורא פרי העץ – יש תשע תיבות. אבל ב"המוציא" יש עשר תיבות. עשר תיבות, ידוע – כמו שתיכף נראה בב"ח – שהן כנגד עשר הספירות.

הפשט שיש עשר ספירות כי הן "שיר פשוט [כתר], שיר כפול [חכמה-בינה], שיר משולש [חסד-גבורה-תפארת], שיר מרובע [נצח-הוד-יסוד-מלכות]", 1‑2‑3‑4, משולש של ארבע. גם בברכת המוציא מכוון ככה: "ברוך" הוא הכתר. מישהו זוכר בחסידות שכתוב ש"ברוך" זה כתר. זה נקרא "שיר פשוט", כאשר אומרים את המלה "ברוך".

מי שלמד את המשך ע"ב של הרבי הרש"ב – תלמדו אותו בע"ה – רואה שדי קרוב להתחלה הוא כותב כוונה (משהו די נדיר בחסידות), שכאשר אומרים "ברוך" צריך לכוון כנגד הכתר, שהוא "ראש ומקור כל ברכה". אחר כך "אתה הוי'" הוא השיר הכפול, "אלהינו מלך העולם" השיר המשולש, והשורה התחתונה, "המוציא לחם מן הארץ", היא השיר המרובע. כעת אנחנו בתקופה של שירה – יוצאים משבת שירה, וגם כל התורה כולה נקראת שירה, "כתבו לכם את השירה הזאת".

מה הוא כותב כאן? שיש עשר תיבות בברכת המוציא, וממשיך:] וי' תיבות בפסוק מצמיח חציר לבהמה [ועשב לעבודת האדם להוציא לחם מן הארץ. מהפסוק הזה חז"ל לומדים במסכת ברכות את נוסח ברכת "המוציא". אז באותו פסוק, "מצמיח חציר לבהמה, ועשב לעבודת האדם, להוציא לחם מן הארץ" – עשר תיבות, שגם מתחלקות לשיר פשוט ("מצמיח"), שיר כפול ("חציר לבהמה"), שיר משולש ("ועשב לעבודת האדם") ושיר מרובע ("להוציא לחם מן הארץ"). את הכוונה הזו מביא מתוספות, שאפילו לא מציין שיש עשר מילים בברכת המוציא, אלא רק את עשר המילים בפסוק הזה.

ממשיך הטור ואומר:] וי' תיבות בפסוק [עוד פסוק שצריך לכוון. כלומר, לפי הטור – ובמיוחד לפי הב"ח שנראה – כל פעם שאומרים "המוציא" יש כוונה מאד עשירה לכוון. זה פסוק מ"אשרי", לפני "פותח את ידך"] עיני כל אליך ישברו [ואתה נותן להם את אכלם בעתו. גם את הפסוק הזה צריך לכוון.]

וי' תיבות בפסוק ארץ חטה ושעורה [כאן המקור שהוא מציין כדבר מאד חשוב שבפסוק של ט"ו בשבט יש עשר מילים, וצריך כל פעם שאומרים "המוציא" לכוון עשר המילים האלה. גם הוא מתחלק – "ארץ" הוא הרצון, הכתר, "למה נקראת שמה ארץ? שרצתה לעשות רצון קונה". אחר כך "חטה ושעורה", מיני דגן. אחר כך השלישיה "וגפן ותאנה ורמון". ובסוף עוד ארבע מילים, "ארץ זית שמן ודבש" (שוב פותח ב"ארץ", עוד רצון).

והוא מסיים:] וי' תיבות בפסוק ויתן לך [תחלת הברכה שיצחק אבינו מברך את יעקב אבינו בלא יודעים, במחשבה שזה עשו, לכן כתוב ששרשה הכי גבוה – רדל"א. בכל הברכה יש עשר ברכות, אבל רק בפסוק הראשון יש עשר תיבות – "ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ ורב דגן ותירוש".].

אז כמה כוונות יש כאן בטור, שאת כולם צריכים לכוון ב"המוציא" עם עשר אצבעות על הלחם? כוונה ראשונה – עשר מצוות. כוונה שניה – עשר מילים בברכה שאני מברך כעת. שלישית – עשר תיבות ב"מצמיח... להוציא לחם מן הארץ". רביעית – עשר תיבות ב"עיני כל אליך ישברו...". חמישית – עשר תיבות ב"ארץ חטה ושעורה...". שישית – עשר תיבות בברכת "ויתן לך...". אם נצרף גם את עשר האצבעות עצמן, יש שבעה דברים שמכוונים כשאומרים ברכה. זה הלכה, הטור.

49.         כוונת הב"ח בברכת המוציא – עשר ספירות ויחוד שמים וארץ

נראה את הב"ח, הכי מענין כאן:

ויתן שתי ידיו על הפת שיש בהן עשר אצבעות וכו'. כך כתבו מקצת מפרשים על שם הירושלמי פרק קמא דחלה ומדרש ויכולו. [עד כאן מעתיק מ]ב"י. ונראה דטעמו על שם הפסוק (תהלים קמה טז) פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון [קודם כל, רואים כאן שכל כוונה קשורה למעשה. המעשה ששם את הידים על הפת, ולכן קושר הכל לפסוק שאחרי "עיני כל אליך ישברו", הפסוק שבגללו אומרים "אשרי" שלש פעמים ביום.] והוא על שם הפסוק (דברים כח יב) יפתח יי' לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך בעתו [מתי אומרים בנוסח שלנו "פותח את ידך"? לא ב"המוציא" אלא בברכת המזון, דאורייתא. את הברכה הראשונה תקן משה רבינו עצמו, ברכת "הזן", ולפי נוסח ספרד וכך נוסח חב"ד אומרים לפני החתימה "פותח את ידך". איפה כתוב הפסוק הזה? בתהלים. "לית מילתא דלא רמיזא באורייתא", והוא אומר שזה רומז לפסוק קודם בתורה – "יפתח הוי' לך וגו'".

הוא ממשיך:] וכבר ידעת מאמר רז"ל בכתובות (ה.) גדולים מעשה צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ דאילו במעשה שמים וארץ כתיב (ישעיה מח יג) אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים [באיזה מאמר חסידות זה כתוב, שהיינו אמורים ללמוד וודאי למדו כאן? בפרק הראשון של "באתי לגני". עם כמה ידים ה' ברא את השמים? יד אחת, יד ימין. עם כמה את הארץ? יד אחת, יד שמאל. זה לגבי מעשה שמים וארץ,] אבל במעשה צדיקים כתיב (שמות טו יז) מקדש אדני כוננו ידיך [בנין המקדש נקרא מעשה צדיקים, כי מכח הצדיקים המקדש נבנה, ושם כתוב "כוננו ידיך", שתי ידים.]

וזהו אמרו [ב"אשרי"] פותח את ידיך שתי ידים היד ימין בה' אצבעות הן השמים [הוא מוסיף משהו, כשאני שם את עשר האצבעות על הלחם יש יד ימין ויד שמאל. ביד ימין ה' בורא שמים וביד שמאל ה' בורא את הארץ. אבל "מעשה צדיקים" הם שתי ידים יחד, סימן שיש גם שמים וגם ארץ. ] יפתח את אוצרו הטוב לתת מטר ארצך היא היד השמאל בה' אצבעות יסדה ארץ [מה שיתוף הפעולה כאן בין הימין והשמאל:] שאין טיפה [של גשם, הברכה מן השמים] יורדת מן השמים שאין התהום עולה כנגדו טפחיים (תענית כה ע"ב)

הנה אם כן בפתיחת שתי ידיו יתעלה בעשר אצבעות אלו [מה שהב"ח מוסיף כאן, משהו מאד חשוב, שכוונה לא רק משהו נחמד אלא פועלת משהו במציאות. כמו המקובלים שמייחדים וכל הכוונות הן לפעול יחודים במציאות, לפעול למעלה ולמטה.] שיוריד גשמי ברכה ורצון כמו ששאל חוני המעגל [שיהיו גשמי ברכה. הוא אומר שכוונת המוציא מסוגלת ממש לפעול ירידת גשמי ברכה מן השמים, כמו חוני המעגל, על ידי שיש גם העלאה. איך קוראים להעלאה בלשון החסידות? אתערותא דלתתא.

בקיצור, מה שהוא אומר כאן שעשר האצבעות כוללות גם העלאה מלמטה למעלה וגם המשכה מלמעלה למטה. יד ימין מלמעלה למטה ויד שמאל מלמטה למעלה. איך אומרים בלשון החסידות? [מ"נ ומ"ד]. זה בלשון הקבלה. בלשון החסידות – אתערותא דלתתא ואתערותא דלעילא.] (תענית יט.) משביע לכל חי רצון במזון הנמשך ממקור קדושת שמו וממקור הרצון מקדושת עשר הספירות [כאן פעם ראשונה שהוא אומר שכל הדבר הזה הוא כנגד עשר ספירות, שלא היה כתוב בטור – לא כותב כאן קבלה. מאד מענין, שהב"ח הוא נגלה לגמרי, וכאן הוא כותב בפירוש קבלה, שכל הסיפור הזה הוא עשר ספירות.] וזהו משביע לכל חי רצון [להמשיך את המזון ממקור קדושת שמו וממקור הרצון מקדושת עשר הספירות. הוא ממשיך, כאן כשקוראים את הב"ח רואים איך הוא יוצא מגדרו מרוב התפעלות בברכה הזו.

כעת הוא הולך לעשות מזה משיח לגמרי, גאולה. למה? מתוך הכוונה הזו הוא ממשיך וכותב:] ובפתיחת קדושה זו [על ידי הידים, שפותחות כאן את מקור הקדושה.] עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכו' [זה כבר יעוד, הבטחה משיחית וגאולית לגמרי, שאם מברכים נכון עם הכוונה הראויה של המוציא זה מקרב את היעוד שארץ ישראל תוציא גלוסקאות.

מה זה "המוציא לחם מן הארץ"? הוא אומר שהפשט שהלחם צריך לצאת מהארץ שלם, גלוסקאות, בלי צורך לעשות מלאכות, יא המלאכות שיש בתחלת לט מלאכות שבת – הארץ מיד מוציאה את הלחם. זה מה שאומר הפסוק ומה שאומרת הברכה. אם כן, הברכה הזו היא משהו משיחי לגמרי. "בורא פרי הגפן", "בורא פרי העץ", "בורא פרי האדמה", "בורא מיני מזונות" היינו איך שה' בורא לפי הטבע של היום. אבל "המוציא לחם מן הארץ" – מגיעים ללחם רק אחרי הרבה עבודה, היום לא יוצא לחם כמו שהוא. לא שמים לב, אבל "המוציא לחם מן הארץ" הוא רמז מאד ברור לנס שעתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות.]

ולכוונה זו יתן שתי ידיו על הפת שיש בה עשר אצבעות כנגד עשר מצות התלויות בפת להמשיך קדושת עשר ספירות למטה [אחרי עשר המצוות, הוא אומר שהדבר השני שמכוונים הוא עשר ספירות, מה שלא כתוב בטור.] מאוצרו הטוב את השמים לתתו בארץ ולתתו בפת להשביעו [להשביע את הפת, את הלחם וכן להשביע את האדם האוכל את הלחם. כמו שכתוב "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי הוי' יחיה האדם", הוא אומר שמתוך הברכה ממשיכים ממקור הרצון של ה' להשביע את הפת] מן הקדושה ומן הרצון ולכך יש עשר תיבות בברכת המוציא שיכוין על לשעבר ועל להבא [יש בגמרא דיון אם "המוציא" "אפיק משמע או מפיק משמע", שהוציא כבר או שעתיד להוציא. הוא אומר שגם את זה וגם את זה. בברכת "המוציא" אני צריך לכוון כמובן גם על הלחם הזה שה' נותן לי, אבל צריך לכוון גם על העתיד, על הלחם שיצא שלם מן האדמה] לעתיד שתוציא ארץ ישראל גלוסקאות כמו שאמרנו (סע' ד) כי אז יתגלה הקדושה ויתפרסם לעין כל [כל הזמן מדברים על גילוי קדושה, התגלות, ומה זה? כשהטבע משתנה יש גילוי קדושה.]

ועשר תיבות בפסוק מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבודת האדם להוציא לחם מן הארץ שהוא מבואר דיאמר הכתוב כשם שהוא יתברך מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבודת האדם חציר ועשב ממש כך יוציא לחם ממש מן הארץ [כעת הוא מתבונן רגע בפסוק הזה, "מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבודת האדם" – חציר ממש ועשב ממש, אז גם – "להוציא לחם מן הארץ" הוא לחם ממש, כמו החציר והעשב,] והן הגלוסקאות שתוציא ארץ ישראל לעתיד והכל נמשך מקדושת עשר ספירות [חוזר על הענין הזה.] וכן עשר תיבות שבפסוק עיני כל ובפסוק ארץ חטה ובפסוק ויתן לך כולם מכוונים על לעתיד [כל הפסוקים האלה, כולל הפסוק של ט"ו בשבט – "ארץ חטה ושעורה" – כל פסוקי עשר מילים מכוונים בעיקר על משיח, על העתיד.] שתוציא ארץ ישראל גלוסקאות ממקור קדושת עשר ספירות להשביע לכל חי רב פעלים [מאיפה הניב "חי רב פעלים"? ["בן איש חי רב פעלים"], קשור לבן איש חי, דמות חסידית.] מקדושת מקור הרצון אל כל זה יכוין בהנחת שתי ידיו בעשר אצבעות על הפת כשיברך המוציא.

זו הלכה, הלכה של הב"ח. צריך לחזור על הטור ועל ההלכה הזו של הב"ח ולנסות ליישם.

שוב, מה שיוצא מהב"ח שזו לא סתם כוונה, תרגיל במחשבה, אלא זה פועל במציאות – מביא לימות המשיח. אם כן, כל הענין של ט"ו בשבט הוא ממש להביא לימות המשיח. עד כאן. שיהיה בהצלחה.



[1]. 22 הוא מספר מחומש – מתאים לחמש התבות של חמשת המינים הכלולים בארץ הראשונה – ואחת הצורות לציירו הוא כך (ע"פ דילוג לינארי של 1 4 7 10... בציור זה מתגלה שבעצם 22 הוא מעין מספר 'קדמי' של 10 [בתוספת ל‑10 מה שקדם לו], מכאן אפשר להשכיל בסוד קדימת שרש הכלים, 22, לשרש האורות, 10):

ח

ט ה ו ש

ע ר ה ו ג פ ן

ו ת א נ ה ו ר מ ו ן

    שלש השורות הראשונות כוללות את שלשת המינים הראשונים עד גפן – ג-פן. השורה התחתונה כוללת את שני המינים האחרונים "ותאנה ורמון". שתי השורות העליונות – מ-ח עד ש = חשך. השורה השלישית = אור אור ("יהי אור ויהי אור") – "כיתרון האור מן החשך", "כפלים לתֻשיה". השורה התחתונה = "מעז יצא מתוק" – לאהפכא טעמין מרירו למיתקא שיותר מאשר לאהפכא חשוכא לנהורא כידוע. והוא גם עולה "פנים בפנים דבר הוי' עמכם [בהר מתוך האש]" – "בהר" לשון בהירות אור ו"מתוך האש" היינו תוקף האור היוצא מן החשך, וכפירוש הרמב"ן למעשה בראשית שהחשך שקדם לאור היינו יסוד האש. והוא גם עולה "הראני נא את כבדך", וד"ל. והוא עולה חשך אור אור (שלש השורות העליונות) ועוד חטה (כב אתוון דאורייתא)!

[2]. ראה שיטות נוספות בזה – לפיהן גם שיפון הוא מין חטה – באנציקלופדיה תלמודית ערך דגן וש"נ.

[3]. חמשה מיני דגן = 520 (20 פעמים הוי' ב"ה). חמשה פרות = 1039. 520 הנו הנקודה האמצעית של 1039, מכאן שהדגן הוא סוד הנקודה האמצעית, הפנימיות, של הפרות, הימין (אנכי...) בתוך השמאל (לא תרצח...), וד"ל.

[4]. "חטה ושערה" ועוד "ארץ... ארץ... שמן" = 1575 = 5 פעמים 315, הערך הממוצע של 5 המלים (שכנגד חמשת מיני דגן). 315 = 7 פעמים אדם, שם מה ב"ה (סוד התיקון של ז מלכין קדמאין של תהו, על ידי ז המינים של ארץ ישראל, ארץ הזהב), וכידוע סוד זה בכוונות האריז"ל.

[5]. לפי סדר זה, המלכות (שכנגד התמר, "ודבש"), היא מצות חלה, מצוה המסורה לאשה דווקא, בחינת מלכות (וכנ"ל בדברים שנאמרו לבנות "בינה לבא"). השער של חלה הוא חל, והוא רומז לחולין שנעשו על טהרת הקדש, כמבואר במ"א (ראה עמודיה שבעה פרשת שלח יום ששי).

    והנה, בפסוק "ארץ חטה ושערה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש" (שבו עשר תבות) יש חל אותיות המתחלקות ל-כה (של הארץ הראשונה: "ארץ חטה ושערה וגפן ותאנה ורמון") ו-יג (של הארץ השניה: "ארץ זית שמן ודבש"). שני המספרים האלה – כה ו-יג – הם מספרי השראה רצופים: כה הוא מספר ההשראה ה-ד ו-יג הוא מספר ההשראה ה-ג. נמצא שבחכמת החשבון מבנה האותיות של פסוק זה (וסוד חל, שער חלה) רומז לסדרה של חיבורי שני מספרי השראה רצופים: 2 6 18 38 66 102 146... בסדרה זו, 102 = אמונה, 146 = חכמה חכמה (עולם, "כלם ב-חכמה עשית"), סוד אברהם (רמח), כמבואר במ"א. ארבעת המספרים הראשונים של הסדרה עד 38 = 64, 8 ברבוע = אדם חוה. שבעת המספרים הראשונים של הסדרה עד 146 = 378, חשמל (עין אברהם), וד"ל.

Joomla Templates and Joomla Extensions by JoomlaVision.Com
 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2017. מלכות ישראל - האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com