חיפוש בתוכן האתר

אור ל-ט' שבט ע"ד – בר מצוה שמשון יעקב מרדכי שי' בלוך – כפ"ח הדפסה דוא

בע"ה

אור ל-ט' שבט ע"ד – בר מצוה שמשון יעקב מרדכי שי' בלוך  – כפ"ח

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

א. שלשת הראשונים

ניגנו ניגון הכנה, ארבע בבות, ניע זשורצי. לחיים לחיים.

עמודי התווך של תוספות

רבינו הרא"ש אומר במקום אחד ששלשת עמודי התוך של בעלי התוספות הם רבינו תם, הר"י הזקן (רבינו יצחק), ורבינו שמשון (הר"ש). רבינו שמשון הוא רבינו שמשון משאנץ, בעל התוספות שאנץ, שמובא רבות בתוספות כרשב"א (שבתוספות אינו הרשב"א הידוע אלא רבינו שמשון בן אברהם). שוב, הרא"ש אומר שאלה שלשת עמודי התוך של התוספות, מבין הרבה בעלי תוספות.

רבינו יעקב תם הוא הנכד של רש"י, רבינו יצחק הזקן הוא הנין של רש"י ורבינו שמשון – שכידוע כתב פירוש על כל סדר זרעים ועל כל סדר טהרות, פירוש נפלא ביותר, ובכלל הללו אותו בני דורו יותר מכל רבני וצדיקי הדור – הוא התלמיד של ר"י הזקן, כלומר שהוא דור חמישי לרש"י. שוב, הרא"ש כותב ששלשת הגדולים ביותר, עליהם עומדת הפסיקה של כל בית ישראל, הם רבינו תם, ר"י הזקן ורבינו שמשון.

שמשון יעקב מרדכי – שלשה מגדולי הראשונים

כל זה הקדמה לדרוש את השם של חתן הבר מצוה שלנו – שמשון יעקב מרדכי. שמשון הוא רבינו שמשון ויעקב הוא רבינו תם. לפי זה, מי הוא מרדכי? בדור שאחרי בעלי התוספות, הדור של הרא"ש בעצמו, תלמידו של המהר"ם מרוטנבורג, היה עוד תלמיד גדול של המהר"ם מרוטנברג – המרדכי. רבינו הרמ"א מבסס הרבה מההלכה על דבריו. ידוע שהמרדכי נדפס בסוף כל מסכת בש"ס, יש מרדכי ארוך ומרדכי קצר. גם ידוע שהמרדכי מסר את נפשו על קידוש ה' – הוא ואשתו וחמשת הילדים שלהם, כולם ביום אחד קדשו שם שמים. אז הוא היה בגיל ארבעים ושמונה.

לכן רצינו לפתוח בכך שחתן הבר מצוה שלנו הוא על שם שלשה גדולי הראשונים במסורת בעלי התוספות. שוב, הרא"ש מסכם את פסיקת בעלי התוספות וכן המרדכי. זו כוונה חשובה בפשר השם שמשון יעקב מרדכי. דבר ראשון אנחנו מברכים את חתן הבר מצוה שיהיה בקי בכל התוספות שבש"ס, ושכל פעם שהוא לומד גמרא יסתכל בסוף המסכת וילמד את המרדכי ויהיה בקי גם בו. מרדכי הולך בדרך של רבינו שמשון ורבינו יעקב – שהוא רבינו תם.

שלישית הראשונים של האריז"ל

לפי האריז"ל יוצא שרבינו תם הוא בכלל גדול הראשונים. יש באריז"ל שלישיה, שאינה כמו השלישיה של הבית יוסף. השלישיה של הבית יוסף, לענין פסק ההלכה, היא הרי"ף, הרמב"ם והרא"ש. אבל לפי האר"י הקדוש שלשת הגדולים ביותר הם רש"י והרמב"ם ורבינו תם. הם בעצם הגלגול של רב ושמואל ורבי יוחנן – רב בימין, שמואל בשמאל ורבי יוחנן באמצע, שהוא העיקר, ולכן הלכה כרבי יוחנן נגד רב ושמואל. כך כותב האריז"ל שרבינו תם הוא רבי יוחנן – רש"י הוא רב, לימין, הרמב"ם הוא שמואל, לשמאל, ורבינו תם (שנקרא יעקב, כמו יעקב אבינו, שלכן נקרא תם, "יעקב איש תם יושב אהלים") הוא הקו האמצעי, עמודא דאמצעיתא. בכל אופן, היות שבין בעלי התוספות רבינו שמשון – בין שלשת הגדולים ביותר – הוא הבתרא, יש בו משהו מיוחד אפילו לגבי רבינו תם ור"י הזקן בעלי התוספות.

חמשת הדורות מרש"י עד רבינו שמשון

מרש"י עד רבינו שמשון יש חמשה דורות, שהדור השני לא מצוין באחד הגדולים – הוא בעיקר דור הבנות של רש"י – אחר כך יש את הנכד שלו, יש כמה נכדים והגדול שבהם הוא רבינו תם, הנין הגדול הוא ר"י הזקן, ואחר כך, בדור שאחריו, התלמיד המובהק והעיקרי שלו הוא רבינו שמשון, הרשב"א של בעלי התוספות.

אפשר לכוון את הדורות האלה או מלמעלה למטה או מלמטה למעלה. היות שיש מעלה בבתרא, שעומד על גבי כל הקודמים, אפשר לכוון מלמטה למעלה – שרש"י הוא הנפש, בנותיו הרוח, רבינו תם הנשמה, ר"י הזקן החיה, ורבינו שמשון בחינת היחידה.

שמשון – בחינת משיח

מה זה אומר לגבי רבינו שמשון? שבעצם הוא בחינת משיח יותר מכולם. האריז"ל גם כותב ששמשון הוא בחינת משיח. "לפני שמש ינון שמו", שהולך על מלך המשיח, נוטריקון שמשון (ולפי הכתיב – "לפני שמש ינין שמו"). זה המזמור של שלמה בספר תהלים (פרק ע"ב), כמה דורות אחרי שמשון הגבור, אבל בזה שהוא כותב על משיח "לפני שמש ינון שמו" יש רמז ברור לשמשון כמלך המשיח.

אם תסתכלו בתהלים שם בפסוק שלפני "לפני שמש ינון שמו" תראו שם ס"ת שמשון ("יהי פסת בר בארץ בראש הרים ירעש כלבנון פריו ויציצו מעיר כעשב הארץ", והוא לפי הסדר שמופיע יותר מפורש בפסוק שלאחריו "לפני שמש ינין שמו" כנ"ל) – אחד המקומות היחידים בתנ"ך שיש ר"ת או ס"ת שמשון בחמש מילים רצופות.

אם כבר הזכרנו, בין ראשי התיבות של שמשון יש פסוק מובהק בנבואת דניאל שמנבא על מלך המשיח שראשי התיבות שלו הם שמשון. "ותדע ותשכל מן מצא דבר להשיב ולבנות ירושלם עד משיח נגיד שבעים שבעה ושבעים ששים ושנים תשוב ונבנתה רחוב וחרוץ ובצוק העתים". יש כמה לשונות מיוחדים של משיח, ואחד מהם הוא המופיע בפסוק זה – "משיח נגיד". כאן מגלים לדניאל את התאריך הסודי לבנין ירושלים על ידי משיח נגיד. ומכאן עולה רמז מאד יפה ששמשון הוא בחינת משיח.

רמזי משיח בשמשון יעקב מרדכי

המשיח הוא היחידה הכללית של נשמות עם ישראל. לכן אם נתחיל מרש"י הקדוש ונלך חמשה דורות – כנגד חמש העליות של מלך המשיח עצמו שבפסוק "הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד" – נגיע לדור של רבינו שמשון (בחינת "מאד", הרומז לשמשון הראשון ששפט את ישראל ומסר את נפשו לה' בבחינת "ובכל מאדך").

עוד דבר חשוב מאד בנוגע לרבינו שמשון – הוא עלה לארץ ישראל יחד עם עוד מאות רבנים ב"עלית בעלי התוספות". זוהי פעולה משיחית מובהקת (שחוזרת במהדורה הבאה – ראה לקמן בענין מהדורות – בעלית מאות משפחות חסידים יחד עם רבי מנחם מענדל מויטעפסק).

גם שני השמות יעקב ומרדכי רומזים למשיח: דוד ומשיח בן דוד נקרא "משיח אלהי יעקב", וחוץ מהמרדכי המקורי ש"מרדכי בדורו כמשה בדורו" ומשה "הוא גואל ראשון והוא גואל אחרון", גם המרדכי בראשונים הוא בחינת משיח – מכל גדולי הראשונים הוא קדש שם שמים עם כל בני משפחתו כנ"ל, גילוי היחידה שבנפש, בחינת משיח.

שלשת עמודי הפסיקה של הבית יוסף

אמרנו שלפי האריז"ל שלשת הראשונים העיקריים הם רש"י, הרמב"ם ורבינו תם. אבל לפי הבית יוסף, באופן בו הוא קובע את ההלכה בשו"ע, יש שלישיה אחרת. הוא כותב שאין לנו כבר יכולת וכח לפסוק כמו הראשונים, ישר מהגמרא (לא כל בני דורו הסכימו איתו, כידוע שהמהרש"ל לא הסכים איתו, אבל הוא היה ענו מאד ובזכות הענוה שלו הלכה כמותו). בענותנותו אמר שאיננו יכולים לצלול לים הגמרא כמו הראשונים ולאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא בעצמנו, ולכן צריך לקבוע כללי פסיקה. הכלל הגדול שלו שפוסקים כשנים מתוך שלשת הפוסקים הגדולים ביותר מבין הראשונים – הרי"ף, הרמב"ם והרא"ש.

איפה שם בעלי התוספות, כל בית המדרש של רש"י ובעלי התוספות? ברא"ש, שמסכם את כולם וכולל את כולם, כמו שאמרנו בהתחלה שהרא"ש הוא האומר ששלשת הגדולים של תוס' הם רבינו תם ור"י הזקן ור"ש, והוא כולל אותם. הבית יוסף כולל את הרא"ש, אז הוא כולל את כל בית המדרש של רש"י ובעיקר של בעלי התוספות.

התקשרות חסיד לכל גדולי הדורות החוזרים במהדורות שונות

מה שאנחנו רוצים להסביר: שמענו קודם איך שבר מצוה שייך להתקשרות, דעת. בר מצוה מקבל דעת, ובתניא בפ"ג כתוב שדעת היא התקשרות. צריך להיות מקושר לרבי ובכלל לרביים מהבעל שם טוב והלאה – הכל נקודה אחת (כמו שאמר הרבי). עד כדי כך שגדולי הצדיקים אמרו שכל מה שלפני הבעל שם טוב הוא עולם התהו – כל העולם התחיל מחדש מהבעל שם טוב והלאה.

אז איפה המקום להתקשר חזק למה שאמרנו כעת, ששלשת שמות בר המצוה רומזים לשלשת עמודי פסיקה מבין הראשונים? ברכנו ואחלנו לבר מצוה שיזכה ללמוד הרבה גמרא והרבה רש"י ותוס' – ובעיקר תוס', עם שלשת העמודים שלהם – וגם שיהיה בקי במרדכי. איפה זה משחק אצל חסיד, שחסיד הרי צריך להיות מקושר לרבי ולכל הרביים?

כמו שאמרנו קודם בשם האר"י הקדוש – הכל חוזר בתקופות שונות. מה שאצל התנאים הוא רב ושמואל ורבי יוחנן, אחר כך אצל הראשונים הוא רש"י והרמב"ם ורבינו תם, ואחר כך כנראה מהבעל שם טוב והלאה זה הרביים עצמם. מי שיש לו טפה חוש יכול לנחש או לכוון מי כנגד מי – 'מי נגד מי' למעליותא. אבל ברור שהדברים חוזרים, "דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת".

תוספת חמשה פוסקים לשלשת עמודי הפסיקה

איפה יש רמז לכל מה שדברנו עד עכשיו? נחזור לבית יוסף. הבית יוסף אומר שאין לנו כח לפסוק כמו הראשונים, לפי הסברות, אלא רק לפי רוב דעות. המהרש"ל אומר שהוא לא שקול, שלוקח שנים שהם בדרך כלל אותה שיטה – הרי"ף והרמב"ם – נגד הרא"ש, שמייצג את רש"י וכל בעלי התוספות. זה לא פייר, לא שקול טוב, שנים נגד אחד – והרי העיקר הוא הרא"ש, בעלי התוספות. כך ממילא השיטה של הרמ"א, אז יש משקל אחר.

אבל נחזור לשיטת הבית יוסף: הוא כותב בהקדמה שלא תמיד יודעים בבירור מה שיטות הרי"ף הרמב"ם והרא"ש, כך שאפשר לנקוט בכלל הגדול שלו של שנים נגד אחד. מה עושים כשדין מסוים איננו כתוב בפירוש באחד משלשת הגדולים האלה, והשנים האחרים חולקים? הוא אומר שצריך להוסיף לשלשת הראשונים העיקריים עוד חמשה גדולי ראשונים, שכולם בדורות שאחרי התוספות – בדור של המהר"ם מרוטנבורג והלאה – ומי הם? יש לו בעצם שמונה רבנים גדולים לפיהם הוא פוסק – שלשה ועוד חמשה במקום שצריך. החמשה – הרמב"ן, הרשב"א, הר"ן, המרדכי, הסמ"ג (רבינו משה מקוצי). אלו החמשה הנוספים של הבית יוסף אחרי שלשת הגדולים – הרי"ף, הרמב"ם והרא"ש.

קודם כל, הרווחנו מזה שהמרדכי נמצא שם. שמשון-יעקב הם חלק מהרא"ש, שכולל את כל בעלי התוספות, והוא בעצמו כותב שהגדולים הם רבינו יעקב תם ור"י הזקן ורבינו שמשון. המרדכי הוא אחד מהחמשה של הבית יוסף. כל החמשה האלה שוים – רמב"ן, רשב"א, ר"ן, מרדכי, סמ"ג.

שלשה-חמשה-שבעה

מה מתבקש מכך על דרך רמז? הבית יוסף הוא גם רוח הקדש, כפי שלמדנו לפני כמה ימים ב"היום יום" שעד הט"ז והש"ך כל המחברים כתבו ברוה"ק, ודאי וודאי שהבית יוסף כתב כך. מה זה רומז? שייך למצות קידוש החדש עליה קראנו לפני כמה ימים – שכוללת (לדעת הרס"ג והרמב"ם) מצות עיבור השנה. התחילו בשלשה, דנו בחמשה וסיימו בשבעה, שנלמדים במסכת ראש השנה מסדר ברכת כהנים. אם יש לבית יוסף שלשה ואז חמשה מתבקש להמשיך הלאה שיש שבעה.

מי הם? אצל חב"דניק פשוט שהשבעה שאחרי השלשה והחמשה הם שבעת רבותינו נשיאינו, נשיאי חב"ד, מאדמו"ר הזקן שהוא פוסק בנגלה ובנסתר ועד הרבי שגם פוסק בנגלה ובנסתר, וכך כל הרביים. כל זה מתגלגל בדרך הרמז. רק שנבין שצריך להיות מקושר לראשונים ולאחרונים ולדעת שבעלי החסידות הם מהדורה חדשה של הראשונים.

ללמוד מכל המהדורות

הבעל שם טוב אמר בפירוש ש"אני מהדורה חדשה של ספר חובת הלבבות". אם יש מהדורה חדשה – בדרך כלל מסתמכים עליה. בכל אופן, צריך לדעת שזו מהדורה חדשה של מהדורה קודמת, ומי שעוסק בהיסטוריה גם אוהב את המהדורה הראשונה ורוצה לרכוש אותה – משלם הרבה כסף בשביל עותק נדיר של המהדורה הראשונה. לכן אנחנו מברכים את הבר מצוה קודם כל שתהיינה לו כל המהדורות של כל גדולי ישראל – מאברהם אבינו, משה רבינו והלאה, שהכל חוזר מהדורות מהדורות. מהדורה היא כמו דור, "דור הלך ודור בא", והמהדורה האחרונה היא שבעת הנשיאים של גדולי החסידות.

כל זה אמרנו כדי להתבונן בשם של הבר-מצוה: מי הוא שמשון (חוץ משמשון הגבור וסבא שמשון)? אחד מבעלי התוספות, שבמדה מסוימת הוא המופלא מכולם, דבר שמתבטא בפירוש הר"ש על סדר זרעים וסדר טהרות. פירוש מופלא, ממש כמו אמורא, כמו גמרא על המשנה, וכך באמת שבחו אותו. יעקב – שתדע שחוץ מכל היעקב החשובים שיש בעולם הוא רבינו תם. ומרדכי – המרדכי. דבר ראשון, כל שלשת הגדולים האלה לא בזבזו את הזמן שלהם. זה העיקר – שנצלו כל רגע ללימוד תורה, לגדול בתורה, ולהנציח את התורה, להוריד ולהנחיל את התורה לעם ישראל, לפסוק את התורה לעם ישראל. שתהיה כמו כולם.

 

ב. יחוד התורה וישראל

רמזי השם בחכמת המספר

נמשיך עם גימטריא של השם: צירוף שלשת השמות יוצא משהו מאד יפה בחכמת המספר – רבוע כפול. המספר הוא 1152, הרבוע הכפול של 24 (צרופי שם א-דני וכו', 4 בעצרת).

קודם נאמר עוד משהו – בקריאת השם על שם, שמשון יעקב על שם הסבא רבא של הבר-מצוה ומרדכי על שם הדוד. רק שמשון יעקב, על שם הסבא רבא – חוץ מזה שהאריז"ל אומר ששמשון הוא בחינת משיח ויעקב רומז ל"משיח אלהי יעקב" כנ"ל – הוא צירוף משיחי, היות ששוה משיח במילוי (מם שין יוד חית). בכלל, כתוב ששמשון יעקב רומז לפסוק "לישועתך קויתי הוי'" – פסוק שיעקב אבינו אומר בשם שמשון. זה הפסוק היחיד ש"שכינה מדברת מתוך גרונו" והוא מתוך גרונו של אחד מצאצאיו. ככה רש"י מביא את דברי חז"ל. זה פסוק שמייחד בין שמשון ליעקב בעצם עצמיותם, פסוק משיחי לגמרי.

המספר של שמשון יעקב הוא 878, משיח במילוי. כשמחברים לזה מרדכי (274) מקבלים 1152 – רבוע כפול של כד כנ"ל, זאת אומרת שהערך הממוצע של שני המרכיבים (שמשון-יעקב מכאן ומרדכי מכאן) הוא כד ברבוע. זה בחכמת המספר.

חבור תורה-ישראל

מה המספר הזה אומר בתורה? החבור של ישראל ותורה. ידוע ש"תלת קשרין מתקשראן דא בדא", ישראל באורייתא ואורייתא בקוב"ה, ובמקום אחר בזהר כתוב ש"כולא חד". רק ישראל-תורה עולה השם של הבר-מצוה שמשון יעקב מרדכי. כל יחוד הוא בחינת דעת, כעת הוא בר מצוה שמקבל דעת, ויש רמז בשם שלו שהוא החבור-היחוד בין התורה וישראל.

בר מצוה – הכח לא להסיח את הדעת

קודם שימי חזר שיחה של הרבי בענין תפלין, שלפי הרמב"ם יש שתי מצוות – תפלין של יד מצוה בפני עצמה ותפלין של ראש מצוה בפני עצמה. תפלין היא מצוה מיוחדת של בר מצוה. איך זה רמוז בגימטריא של השם שלו, שהוא היחוד בין ישראל לתורה? הרי כתוב שהתפלין של יד הם לקשר את הלב לה' ותפלין של ראש לקשר את הראש-המח לה' – הכל התקשרות, דעת, מה שמקבלים בבר מצוה כנ"ל.

נאמר קודם משהו לגבי דעת: מהי דעת בתניא פ"ג. הוא אומר שדעת היא התקשרות והתחברות, ואחר כך כותב שעיקר הדעת היא לא להסיח דעת. כך אפשר להסביר בפשט גמור מה הבר-מצוה מקבל. כמו שאמרנו קודם שמברכים אותו כמו הר"ש בעל התוס' ורבינו תם והמרדכי, שהם היו אנשים גדולים שודאי לא הסיחו דעתם לרגע מהתורה. אם כעת נחמד ומתחשק ללמוד תורה, אבל כעבור חצי שעה אני רוצה לאכול ארטיק או משהו טעים ואז מסיח דעת מהתורה – זה ילד, אחד כזה שלפעמים מתלהב מללמוד תורה ולעשות מצוות ובזמנים אחרים מתלהב מלאכול משהו טעים. מילד אי אפשר לצפות ליותר מזה, למה? כי אין לו דעת. זה בדיוק המבחן של דעת.

לבר דעת יש משהו עיקרי בחיים והוא לא מסיח ממנו דעת. לכן המצוה העיקרית של בר מצוה היא תפלין, שאסור להסיח מהם דעת. זה עיקר הענין – התקשרות, כל הזמן להיות מקושר בלב ומקושר במח, תפלין של יד ותפלין של ראש.

משיח בא בהיסח הדעת – "שבע יפול צדיק וקם"

בכל זאת כתוב ש"אין משיח בא אלא בהיסח הדעת". איך זה הולך יחד? איך זה מתקשר? זה קשור למה שהסברנו בשיעורים הקודמים, שאדמו"ר הזקן כותב בסדור עם דא"ח שכאשר אומרים בתפלה "סומך נופלים" צריך לכוון שהנופלים הם דוד המלך ומלך המשיח (בר נפלי). הוא כותב ש"סומך נופלים" קשור לפסוק "שבע יפול צדיק וקם".

אמרנו שילד הוא אחד שלפעמים מתלהב מדברים שבקדושה ולפעמים שוכח את זה ומתלהב ממשהו אחר – זה ילד, אי אפשר לצפות ממנו יותר. דעת היא התקשרות. מה זה "שבע יפול צדיק"? שיש מי שיש לו דעת, אבל אצלו – אם לפעמים יש רגע של היסח הדעת (כמו שהבעל שם טוב מפרש "אשרי אדם לא יחשב הוי' לו עון" – אשרי אדם כזה שאם לרגע הוא לא חושב על ה' זה נחשב אצלו לעון חמור), של מחשבה על משהו אחר, זו נפילה עבורו. אצל ילד זה לא נפילה, אי אפשר לצפות ממנו שיחזיק ראש כל הזמן בעניני קדושה דווקא כנ"ל, אבל אצל בר דעת זו נפילה.

והנה, אצל משיח כתוב "שבע יפול צדיק וקם", ועל זה נאמר שאין משיח בא אלא בהיסח הדעת. כלומר, שמשיח בא מתוך נפילות של דעת, מתוך רגעים של חלישות הדעת ביחס למילוי תפקידו ומימוש ייעודו (כמו שמצינו גם אצל משה רבינו), אבל מיד הוא תופס את עצמו "וקם" (בעזרת השי"ת – "כי יפֹל לא יוטל כי הוי' סומך ידו"). שוב, "אשרי אדם לא יחשב הוי'" – שרגע אחד מסיח דעת מה' – "לו עון", הוא מיד תופס את עצמו שנפל בעון.

אבל כאשר משיח (וכל מי שמאמין בביאתו – "אחכה בכל יום [וכל היום] שיבוא") נופל הוא קם למדרגה גבוהה יותר מאשר היה קודם הנפילה, הוא קם למקום שבאמת למעלה מהדעת, היינו שמגיע לכתר עליון (מלשון "כתר לי זעיר", לשון המתנה, הפירוש הגבוה ביותר של "כתר", כנגד הראש העליון של הכתר, רדל"א, אמונה פשוטה, שמשם כח המסירות-נפש). אצלו ירידה תכלית העליה – הוא נופל ממדרגות של הדעת כדי מיד לקום לכתר שלמעלה מהדעת. בכל אופן, כל התהליך הזה יכול להתחיל רק מבר מצוה, מהיום שהוא מקבל דעת (ו"עומד על דעתו", רק אצל מי שעומד שייך ליפול ולקום).

תפלין של יד ("בכל לבבך") ותפלין של ראש ("בכל נפשך") ל"בכל מאדך"

נחזור לרמז: יש פירוש אחד, שהתפלין של יד שקושרים כנגד הלב הם בשביל לקשר את הלב לה' – על זה נאמר "ואהבת את הוי' אלהיך בכל לבבך", שצריך לאהוב את ה' בלב בשני היצרים. גם זה כח של בר מצוה, שיכול לקשר את לבו לה' ולעבדו בשני יצריך. לקחת גם את החשק לאכול משהו טעים ולשעבדו לשם. זה תפלין של יד, "בכל לבבך", "בשני יצריך". אבל תפלין של ראש הם כבר "בכל נפשך". הרבה פעמים כתוב בחסידות ש"בכל לבבך" זה לב ו"בכל נפשך" זה מח. הסדר שקודם מניחים תפילין של יד ("וקשרתם לאות על ידך") ואחר תפלין של ראש, "והיו לטטפת בין עיניך".

אם תפלין של יד הם "בכל לבבך", לקשר את הלב לה', ותפילין של ראש "בכל נפשך", לקשר את המח ללב, אז מהו "בכל מאדך"? חז"ל אומרים על זה שני פירושים, "בכל ממונך" ו"בכל מדה ומדה שהוא מודד לך הוה מודה לו מאד מאד". לכן יש פירוש פשוט ש"בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך" היינו שתי מצוות התפלין, והתכלית שלהן היא להגיע ל"בכל מאדך", בכל ממונך (מתוך התודעה שככה מודים לו יתברך מאד מאד על כל הטוב אשר גומל אתנו תמיד), לתת בשופי, "פזר נתן לאביונים [ר"ת נפל כנודע, כך קמים מכל נפילה] צדקתו עומדת לעד [היינו סוד העמידה על דעתו בעמידה איתנה, ועד להגשמת ייעודו בחיים]", לפזר לצדקה. זה רמז שתכלית ההתקשרות של התפלין היא "בכל מאדך", בכל ממונך, ו"מאדך" על דרך הפסוק שאמרנו קודם, העליה החמישית של מלך המשיח עצמו, עד בחינת "מאד" – "הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד".

נמצא שעל ידי קיום מצות תפלין, מה שאינו מסיח דעת מהתפלין, גם "כי יפֹל לא יוטל כי הוי' סומך ידו" וגם הוא סומך יד נזקקים על ידי שפותח את ידו ומפזר לצדקה, ובכך הוא מקיים את תכלית מצות התורה להדמות אליו יתברך, בבחינת "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון" – לתת עד בלי די ולהמשיך ברכה עד בלי די.

תפלין של יד – התקשרות לישראל; תפלין של ראש – התקשרות לתורה

אבל אמרנו ששמו של הבר-מצוה רומז ליחוד של תורה ולישראל. על פי פשט, "ואהבת את הוי' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך", הכל אהבת ה'. אבל הרבה לפני שמגיעים לפסוק זה בסדר התפלה כותב האריז"ל שעוד לפני שמתחילים להתפלל צריך לומר "הריני מקבל עלי מצות עשה של 'ואהבת לרעך כמוך'", ואי אפשר בלי זה להתחיל לעבוד את ה' ב"עבודה שבלב זו תפלה".

ידוע הפירוש שתפלין של יד הם כנגד מורנו הבעל שם טוב ואילו תפלין של ראש הם כנגד אדמו"ר הזקן (שני המאורות הגדולים שנולדו בח"י אלול, החיות של חדש הרחמים והתשובה מאהבה). לפי זה מתבקש לפרש שתפלין של יד הם לקשר את הלב לישראל – אהבת ישראל של הבעל שם טוב – ותפלין של ראש הם לקשר את המח לתורה (סוד שני-אור, אור הנגלה דאורייתא ואור הנסתר דאורייתא). לשם כך פתחנו בגימטריא שלך, שאתה שוה ישראל-תורה, שהם התפלין.

לכן גם הרמב"ם מחלק את מצות התפלין לשתי מצוות – אם אלה כנגד מדרגות שונות באהבת ה', "בכל לבבך ובכל נפשך וגו'", אז הכל מצוה אחת (אכן מדרגות שונות, אך כל המדרגות של אהבת ה' נכללו במצוה אחת מבין תריג מצות התורה), אבל אם שתי התפלין, של יד ושל ראש, הן כנגד אהבת ישראל בלב ואהבת ה' שהיא אהבה שכלית במח, בחינת תורה, אז כמו ששתי האהבות הן שתי מצוות מוצדק לחלק תש"י ותש"ר לשתי מצוות.

אהבת ישראל בלב ואהבת ה' בראש

מה ההבדל ביניהן? כמו שאמרנו הרגע, אהבת ה' היא בעיקר אהבה שכלית. לכן לפני שאומרים "ואהבת את הוי' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך" אומרים "שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד" (ומוסיפים "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד"), מצות ההתבוננות (ביחודא עילאה ויחודא תתאה). צריך להתבונן ומתוך ההתבוננות של "שמע ישראל וגו'" באים ל"ואהבת".

אבל על אהבת ישראל לא כתוב לפניו – שמע, ישראל הם טובים ונחמדים וכו'. אדרבא, בתחלת אותו פסוק כתוב "לא תקם ולא תטר את בני עמך [ואהבת לרעך כמוך אני הוי']", יהודי עשה לך רע, אבל "לא תקם ולא תטר" ובלי הרף עין אומרים "ואהבת לרעך כמוך אני הוי'". למה? כי אהבת ישראל אצל יהודי היא טבע, עיקר הטבע היהודי. ידוע הווארט בחסידות שאם לוקחים יהודי וסוחטים אותו כמו סמרטוט בסוף יוצאת ממנו טפה של אהבת ישראל. לכן את המצוה של אהבת ישראל מכוונים על הבקר, לפני התפלה, בלי שום הכנה – היא דבר אוטומטי, ספונטאני.

לכן, יש בתפלין של יד מוחין (פרשיות תש"י), אבל כולם בתוך בית אחד – לא מחולק לפרטים נראים לעין. אין שם חלוקה חיצונית שעל פי התבוננות. יש מוחין, יש תורה שם, אבל זה בבית אחד – אהבה מסותרת שבלב, משרש האצילות של "אצילי בני ישראל". ואילו אהבה שכלית של אהבת ה' היא מעולם הבריאה. יש מעלה גדולה באהבת ישראל שהיא אצילות, כי זה טבע – הטבע העצמי של היהודי. זו כוונת השם שלך, שאתה שוה ישראל-תורה, בסוד אהבת ישראל בלב ואהבת התורה (שהיא בעצם אהבת ה', שהרי "אורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד", וכידוע שבלשון חז"ל התורה מכונה "רחמנא") במח.

רמזי קיצור השם – החסד של בר המצוה

יש עוד הרבה לדרוש, רק נסיים בעוד ענין: היות שיש שלשה שמות, וקשה כל פעם לומר את כולם, וגם אפשר להתבלבל, לכן קוראים לך בקיצור שימישמשון, יעקב, מרדכי. כמעט דילוג שוה, כמו הרבה מקומות שיש ר"ת וסיום באות האחרונה. ככה הקיצור-הכינוי שלך, משהו מאד מכוון. לא רק שמכוון בדילוג, אלא שגם אם נחשוב רגע על הגימטריא. כמה שוה שימי? אמרנו שהכל יחד שוה כד ברבוע כפול, ו-שימי שוה 360 – מה המכנה המשותף? חסד, שם עב.

במאמרי "באתי לגני" של השנה, על אות ד', הרבי מדבר על שם עב – ה"איתן שבנשמה", משהו עצמי. זה שייך למה שהסברנו על אהבת ישראל, שבאה משם ע"ב, בחינת אצילות, משהו עצמי שלמעלה מבירורים (שגם כאשר יש מקום לנקום ולנטור מיד מעבירים ואוהבים). בסה"כ שמשון יעקב מרדכי עולה 16 פעמים עב, ורק שימי – הקיצור – עולה ה פעמים עב. 16 הוא הוה, אבל הקיצור הוא רק ה-ה האחרונה. הגימטריא העיקרית של עב היא חסד.

אני מכיר את חתן הבר-מצוה ויודע שמה שמאפיין אותו בעיקר, יותר מכל מדה אחרת, היא חסד – החסד הזה משקף את עצם הנקודה היהודית, וזה בעיקר בא לידי ביטוי באהבת ישראל. נאחל שלא תסיח דעת מאהבת ישראל ומאהבת ה', וכנ"ל שלא תסיח דעת גם מלימוד התוספות, וגם אם אתה מדי פעם נופל זו בחינת משיח – המשיח נופל ומיד קם. לחיים לחיים, שנזכה לביאת משיח תיכף ומיד ממש.

הניגון של חתן בר-המצוה, מיום ההולדת שלו ממש, הוא "להוי' הארץ ומלואה" מפרק שירה. לכבוד האחות הקטנה של הבר מצוה, חנה'לה, היא אוהבת את "אשר ברא" החדש – הניגון של התאומים של הבר מצוה.

 

ג. "נפתחו השמים ואראה מראות אלהים" (בבקר אחרי התפלה[ב])

אמונה – פתיחת הנבואה

יש פסוק בתחלת ספר יחזקאל, תחלת מעשה מרכבה, שמובא במאמר ששימי חזר – "נפתחו השמים ואראה מראות אלהים". אנחנו מאד אוהבים את הפסוק הזה.  יש רמז יפהפה, שלא כתוב במאמר – נראה אם אתה יכול לומר לי – מה ראשי התיבות של הפסוק "נפתחו השמים ואראה מראות אלהים"? איזו מלה אפשר לעשות מראשי התיבות? קודם כל, זה ביטוי יחודי מאד – חמש מילים שבכל מילה יש חמש אותיות. חמש פעמים חמש, אז אפשר לכתוב את זה כמו רבוע של חמש על חמש. אבל השאלה היא מה ראשי התיבות? אמונה. פתיחת השמים ופתיחת החזון והנבואה – לכל יהודי יש נבואה בלב, אבל כדי להגיע לנבואה הפתח הוא אמונה. צריך אמונה טהורה.

אמונה-תמונה

כתוב שאמונה, על ידי אתב"ש, אם רק מחליפים את ה-א של אמונה ב-ת, מה זה הופך להיות? תמונה. במתן תורה כתוב "כי לא ראיתם כל תמונה", אבל כאן הנביא אומר "נפתחו השמים ואראה מראות אלהים", כלומר יש בחינת תמונה ("מראות אלהים") בקדושה, וגם על משה רבינו כתוב "ותמֻנת הוי' יביט". אדמו"ר הזקן אומר ש"תמֻנת הוי' יביט" הפירוש שהוא מביט על העולם בעינים של ה' – יש תמונה של ה', התמונה איך שה' רואה את העולם – וזה נקרא "מראה אחורים", ככה רש"י כותב. אין הכוונה שיש לה' תמונה ח"ו, הרי אין לו גוף ואין לו דמות הגוף, אבל זו תמונה איך ה' רואה את העולם – שלמעלה היש ולמטה האין. אז ה' משתקף באין של "כולא קמיה כלא חשיב".

מאמונה לצדקה – המשכת עצם המוחין ל"עולם חסד יבנה"

בכל אופן, זה הראשי תיבות – ההתחלה היא אמונה. אז הברכה הכי חשובה להתחיל בעבודת ה' שלך, צריך לתקוע יתד חזק מאד באמונה – באמונה של אבותינו הקדושים, שהם מאמינים ואנו מאמינים בני מאמינים. במיוחד אברהם אבינו, עליו כתוב "והאמן בהוי' ויחשבה לו צדקה" – מתוך אמונה באים לצדקה, המצוה הכוללת את כל מצות התורה. "והאמן" חסר כתיב, גם צירוף אותיות אמונה, ראשי התיבות של הפסוק הזה. אז הכל מתחיל מהאמונה של אברהם אבינו, ובזכות האמונה הטהורה שאנו יורשים מאבותינו הקדושים, אתה תהיה יהודי חסיד, כמו שכתוב במאמר הזה.

יש במאמר הזה הרבה חסד וגם מוחין, עצם המוחין. עיקר הנקודה של המאמר הוא שעל ידי התפלין ממשיכים ל"עולם חסד יבנה" את עצם המוחין (כמו ביגיעה בתורה יומם ולילה). במקום אחר הרבי מסביר שכדי להביא את הגאולה צריך להמשיך א בתוך גולה, שהופכת להיות גאולה, וב-א הוא מסביר שלשה פירושים, כשהפירוש הכי גבוה הוא המשכת עצם המוחין – אלף אותיות פלא. כשממשיכים את עצם המוחין בתוך המציאות של הגולה זה הופך אותה להיות גאולה. השגת עצם המוחין מתחילה מאמונה חזקה (כמו בשער היחוד והאמונה בתניא). שוב, שה' יתן לך הרבה אמונה חזקה, לחיים לחיים.

"ואהיה אצלו אמון"

נעשה עוד רמז פשוט: אם עושים מהחמש מילים האלה רבוע של חמש על חמש, מה הפנות? קודם אמרנו שראשי התיבות הם אמונה. מה הפנות של הרבוע? אמון (אמונה בלי ה-ה):

נ  פ  ת  ח  ו

ה  ש  מ  י  ם

ו  א  ר  א  ה

מ  ר  א  ו  ת

א  ל  ה  י  ם

איפה כתובה המלה אמון? כתוב על התורה, קשור ללימוד תורה. "ואהיה אצלו אמון". מישהו זוכר איך חז"ל דורשים? זו התחלת מדרש רבה. כתוב "ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום". ה"אמון" הזה הוא עוד לפני השעשועים – יש מדרגה של השעשועים העצמיים, מדרגה מאד גבוהה, ועוד לפני כן התורה אומרת "ואהיה אצלו אמון".

לתקן את העולם באמצעות התורה

מה זה "אמון"? יש מאמר מפורסם של חז"ל, שתמיד מביאים בחסידות – "אני הייתי כלי אומנותו של הקב"ה במעשה בראשית". התורה אומרת שאני הייתי כלי האומנות של הקב"ה במעשה בראשית, התורה היא כלי אומנות להוות את המציאות ולפעול בתוך המציאות (אתה אוהב לעשות דברים?). זה "אמון", התורה שהיא כלי אומנות של ה'. כל העולם נקרא "מעשה ידי אמן". ה' הוא האמן והוא עושה זאת בכלי האמנות שלו, התורה. אלה הפנות של הרבוע.

אז יש גם ר"ת אמונה והפנות הן אמון – זה שיהיה לך הרבה כלים, צריך כלים. התורה היא כלים לממש את האמונה בתוך המציאות, בתוך העולם. מה האמונה שלנו? שיבוא משיח תיכף ומיד ממש. צריך בשביל זה כלים. מה הרבי אמר, איך הדרך הישרה להביא משיח? ללמוד עניני גאולה ומשיח. זה "ואהיה אצלו אמון", עוד יותר גבוה מהשעשועים העצמיים של ה' עם אותיות התורה הקדומה.

כתוב שאמונה יותר גבוהה מתענוג. אמונה היא רדל"א (הראש הראשון של הכתר) שלמעלה מהתענוג (הראש השני של הכתר). קודם כתוב "ואהיה אצלו אמון" ואחר כך "ואהיה שעשועים יום יום". שיהיה לך גם מתוך האמונה שעשועים והמון כח להביא משיח. זה העיקר. לחיים לחיים. [להחליף את השעשועים?] לדעת קודם כל שיש עוד משהו שיותר מהשעשועים, וזה אמונה פשוטה. שעשועים הם גם טוב, אבל צריכים להגיע לשעשועים מתוך אמונה פשוטה. מי שיש לו אמונה יודע איך להשתעשע, איך שה' רוצה שנשתעשע בתורה שלו.

ניגנו הבינוני.

"הוי עז כנמר"

לחיים לחיים, בשורות טובות. לא יודע אם שמעת אתמול, אמרנו שכל השם של הבר מצוה קשור לחסד, כל הגימטריאות הן כפולות של חסד – גם שימי כפולה של חסד, גם השם המלא וגם הקיצור. אהבה היא חסד. כעת יש המשכת מוחין בעצם על ידי התפלין, כמו התורה – להתחבר עם החסד. זה בר המצוה.

בכל אופן, יש עוד רמז שבו נסיים. מה הראש-תוך-סוף של "נפתחו השמים ואראה מראות אלהים" – האות הראשונה והאחרונה והאמצעית (שהיא הנקודה האמצעית של הרבוע)? נרם. איזה מילה אפשר לעשות מהאותיות האלה? נמר. אתה אוהב נמרים? [לא] אבל כתוב, ההלכה הראשונה בשו"ע, היא "הוי עז כנמר".

זו גם התחלה, כל הפסוק הזה הוא התחלה. אמונה היא התחלה, תורה שהיא כלי אומנות להביא משיח היא התחלה, והעיקר – בלב, יחד עם כל האהבה האין סופית בלב, צריכה להיות מדה של "עז כנמר". אנחנו "עזין שבאומות". זו הפתיחה של השו"ע, כך כותב אדמו"ר הזקן. הרבי הרש"ב לפני הבר מצוה היה בקי בכל השו"ע, אבל לפחות צריך לדעת מה ההלכה הראשונה. "הכל הולך אחר הפתיחה". מה ההלכה הראשונה של השו"ע של אדמו"ר הזקן? "הוי עז כנמר". מה הפירוש של זה? שלא להתבייש. [לא להתפעל מהעולם]. אן-התפעלות, נכון, לא להתבייש מפני המלעיגים. לחיים לחיים.

החסד בברזיל

[הוא הילד הראשון שלנו שנולד בברזיל]. ברזיל זה פשוט שליחות, שליחות של הרבי, אז אתה ילד של שליחות. שליחות היא כל מה שדברנו: כדי להיות שליח צריך להיות עז כנמר, צריך להיות עם הרבה חסד ואהבת ישראל, הרבה אמונה – אמונה שאפשר לממש את השליחות – הכל ענין של שליחות. גם מוחין בעצם כדי לדעת מה לעשות בשליחות בדיוק, איך לעבוד נכון. ברזיל רומז לברזִלי הגלעדי, שעשה חסד עם דוד המלך. סימן שמי שבברזיל שייך לחסד. קודם כל, ברזיל היא דרום – הכיוון של החסד, "הלוך ונסוע הנגבה" – ואחת הדמויות הבולטות של חסד בתנ"ך היא ברזילי, שעשה חסד גדול עם דוד. דוד גם ברך אותו וצוה לשלמה המלך שימשיך לעשות חסד איתו ועם בנו, הרבה חסד. מספרים שכאשר הרבי הקודם הגיע לאמריקה (וגם אחר כך בתחלת נשיאות הרבי) המוסדות, ישיבת תו"ת וכו', הוחזקו בעיקר על ידי כסף מברזיל. ברזיל היא מקור של חסד, שם עושים הרבה חסד.

זו ארץ עם המון אוצרות טבע שאף אחד לא מגיע אליהם בכלל. מישהו כאן פעם טייל באמאזון? את דני הופמן רופא השינים מבת עין אתה מכיר? הוא עשה את כל האמאזון. הוא טפל בשיני ראשי השבטים שרצו לאכול אותו שם... במקום לאכול אותו הוא טפל בשינים של ראש השבט... היתה תכנית ברדיו שהוא ספר על כך. ודאי מיעוט מאד קטן של תושבי ברזיל הגיעו לתוך ברזיל. ברזיל היא עולם מלא. היא גדולה כמו כל אמריקה... ברזיל כולל אותיות ברזל, ולזה אנחנו מוסיפים שה-י היא יעקב עצמו – ברזל הן נשות יעקב, בלהה-רחל-זלפה-לאה, וה-י היא יעקב עצמו. ברזיל שוה אברהם עם הכולל, אבל ראשי התיבות הם יעקב עם ארבע הנשים שלו. זו גם ארץ של בניה, של ברזל, זה העסק של מר אליה הורן...

 

 



[א] נרשם על ידי איתיאל גלעדי. לא מוגה.

[ב] מסוכם מהקלטה.

Joomla Templates and Joomla Extensions by JoomlaVision.Com
 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2017. מלכות ישראל - האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com