חיפוש בתוכן האתר

מוצש"ק פרשת שלח - טז סיון תשע"א הדפסה דוא

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א

מוצש"ק פרשת שלח - ברצלונה

ט"ז סיון תשע"א

בשבת דברנו על פירוש בעל אור החיים הקדוש בסוף פרשתנו:

גם רשם בדת האל (מנחות לט.) לעשות קשר התכלת עם הלבן להעיר במושכל נעלם כי הלבן הוא סוד החסד והתכלת הוא סוד הרחמים והוא סוד בחינת שמים ומדה זו מתיחסת ליעקב אבינו שהוא סוד התפארת. ואמרו מביני נסתרי התורה כי מדת התפארת תתאב למדת החסד שהיא מתיחסת לאברהם ולזה יקיף התכלת להלבן כאשר יקיף רוח לנשמה כידוע ליודעי חן. וראיתי להעיר למה לא הכשיר ה' צבע התכלת אלא מדג עולה מהים ולא משאר דברים שיש להם צבע זה עצמו ואולי שהוא מטעם עצמו שזה הוא סודו כאומרם ז"ל (חולין פט) ים דומה לרקיע והבן. גם להעיר שהרחמים ימשכו מהתורה הנרמזת בים, גם לרמוז כי הרחמים נמשכים מבחינה הנרמזת בדג, בסוד עינא פקיחא (זוה"ק ח"ג קכט:) כידוע לרואים באור החיים.

בדרך כלל כתוב שהתכלת סוד המלכות, בחינת "בנין המלכות מהגבורות", אבל כאן הוא אומר שהתכלת זו מדת הרחמים, מדת יעקב אבינו. אחר כך הוא ממשיך – כאשר עושים את הציצית חוט התכלת מקיף את הלבן, והוא מסביר שיעקב, הרוח, תאב לאברהם אבינו, לכן הוא מסובב אותו כמו שהרוח מסובבת את הנשמה כידוע ליודעי ח"ן. זה באמת חידוש, שהתכלת היא הרחמים-התפארת. הסברנו שבתכלת יש חן ויפי מיוחד, היא החן והיפי של הציצית.

לגבי היום, עודד שאל האם ללכת עם תכלת: כתוב בחסידות שהגלות של עם ישראל היא הגלות של החן, של היפי – היפי האמיתי שלנו הוא מה שנמצא בגלות בין העמים. ברגע שהיפי מתגלה זו הגאולה של עם ישראל. לפי זה, זה באמת קשור לתכלת. כל זמן שאנחנו בלי החן האמתי שלנו אין תכלת. החן הוא התכלת, התפארת – תפארת זו יפי. אם כי יכול להיות גם מלכות. בספר יצירה יש מתנה בכל ספירה, ומתנת החן במלכות. יש שבע תמורות, ובמלכות "תמורת חן כיעור". בתפארת זו מתנת הבנים, הזרע, כמו שיעקב אבינו מטתו שלמה ב-יב שבטי יה. בכל אופן, זה חידוש של ה"אור החיים".

רש"י, אמרנו שעל פי פשט תכלת הוא לשון כליון, לכלות, ורש"י מביא זאת. לא אמרנו קודם מה שרש"י מדייק שהתכלת באה להזכיר את שיכול הבכורות. שיכול ותכלת הם אותו דבר ("תרגום של שכול תכלא"). רואים כמה שיש דין בתכלת. כך על פי פשט, "פשוטו של מקרא" של רש"י. אחר כך הוא מוסיף, נותן בסוף (ד"ה "פתיל תכלת") שני רמזים בציצית: רמז אחד תכלת שרומז לשיכול בכורות. הרמז השני שיש ח חוטים בכל ציצית, כנגד שמונה ימים מיציאת מצרים עד שאמרו שירה על הים. כל המפרשים שואלים – מה זה שמונה ימים? הרי שירת הים היא ביום השביעי, שביעי של פסח. רוב המפרשים מסבירים שזה כולל את "אך ביום הראשון", היום שלפני פסח, בו מקריבים את קרבן פסח (שהוא התחלת יציאת מצרים, היציאה מרשות מצרים על ידי שחיטת אלהי מצרים. וכן איסור חמץ, שהוא זכר ליציאת מצרים,  נוהג מחצות יום י"ד). מקרבן פסח, שנקרא "ביום הראשון" בתורה, עד שביעי של פסח יש באמת שמונה ימים. יוצא שיש כאן ברש"י שני רמזים בציצית – שהתכלת היא דין, שיכול בכורות (ועוד, ש"מכתם היתה בלילה וכן צבע התכלת דומה לרקיע המשחיר לעת ערב"), אבל שמונת החוטים – שמפרידים אותם וסופרים אותם (לא יודע אם מישהו מכוון לכך...) – אמורים להזכיר לי את שירת הים, הודיה לה'. גם על מכת בכורות אני מודה, אבל שירת הים היא יותר ביטוי של חסד. לפי זה חשבתי, עצם המספר שמונה יותר נח ויותר 'בא' לספור, כשהכל אותו דבר – כשהכל לבן. גם לגבי התכלת יש כמה שיטות, אם חוט אחד או כמה חוטי תכלת. בכל אופן, ברגע שזה תכלת וגם לבן זה קצת מורכב, אז לספור פשוט שיש כאן שמונה חוטים זה יותר מורכב. אז כנראה שהיום, כשיש רק לבן, הרמז העיקרי הוא הרמז של שירת הים – שיש פה תזכורת כל יום שצריכים לשיר לה' שירה של הודיה.

"תכלת דומה לים וכו'" זו מימרא של רבי מאיר בעל הנס (כך מקובל, שסתם רבי מאיר זה הוא). הוא אומר את הדברים הכי מיוחדים. [הנס שהציל את הגיסה שלו במסירות נפש מקובה של זונות – סיפור שלם בגמרא. לשומר הגוי, ששיתף פעולה בסוף, הוא הבטיח עולם הבא, וגם אמר לו – שם זה המקור – שאם נמצא בצרה יאמר "אלוקא דמאיר ענני". הציון שלו בטבריא על הכנרת כנודע]. בכל אופן, מה ששמתי לב – לזכור ששמונת החוטים מזכירים את שירת הים. שמונה למעלה מהטבע. גם הקושיא כאן, שצריכים להוסיף את היום הקודם כדי שיהיה שמונה. הרמז הכי יפה, שלא ראיתי מי שכותב, שמתחיל "אז ישיר" – א לפני השבעה ימים ("אך ביום הראשון" כנ"ל) ו-ז ימים. מישהו היה יכול לומר שזה לפי השיטה שיש חוט אחד תכלת – א' תכלת ו-ז' לבן – אבל ברגע שאומרים שמונה, יותר נח שהכל יהיה לבן, הכל חסד. בכל אופן, שנזכה לעשות מה שה' רוצה.

[דברו קצת על התכלת בימינו. הראשון שחידש זה היה הרבי מראדזין, אחר כך הרב הרצוג, והיום זה משהו אחר. דברנו שאחד מסימני התכלת האמיתית שלא דהה. כאן, הרבה חברה שלנו גם הולכים עם זה, נראה שזה לא מחזיק מעמד.]

בפרקי אבות שקראנו היום נאמר שרבן יוחנן בן זכאי שאל את תלמידיו "איזו היא דרך טובה שידבק בה האדם" ורבי אומר (בתחילת הפרק) "איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם". [העירו: "דרך טובה" שייך ל"טובה הארץ מאד מאד" שהיה בפרשה – דבק זה ד פעמים בק, בק זה אמונה]. אלה ארבע מילים ("טובה הארץ מאד מאד"), שהערך הממוצע של כל מלה הוא אמונה (כאשר כל אמונה עולה ו צירופי טוב), כפי שדברנו היום, אז הוא אומר שזה רמוז בתבת דבקד פעמים בק, ד פעמים אמונה, "טובה הארץ מאד מאד" [העירו: זה גם "אומר לדבק טוב", "טובה הארץ מאד מאד"]. כל הענין של ארץ ישראל זה זיווג, "יבעלוך בניך". לכן כתוב שכל זר שטוען שהוא בעל הבית על ארץ ישראל זה בחינת ניאוף, ככה אנחנו צריכים להרגיש. זו לא סתם הארץ שלנו, זו האשה שלנו – "כי יבעלוך בניך", "ארצך תבעל". הנביא חוזר על הדימוי של הבעל והאשה בנוגע לעם ישראל ארץ ישראל. ככה צריכה להיות הזיקה ל"טובה הארץ מאד מאד". אתה לא פורש מהאשה (משה שפרש מן האשה, על פי הדבור, לא זכה להיכנס לארץ ישראל). כל הקשר בין עם ישראל לארץ ישראל הוא שלום בית, צריך לשמור על השלום-בית. כתוב שהמושג "טוב" זה גם זיווג בקבלה. כתוב "לא טוב היות האדם לבדו". שניהם נאמרו בהקשר של אדם וחוה, "לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו" ואחר כך "ודבק באשתו והיו לבשר אחד", אז טוב ודבק הולכים יחד, ויש פסוק "אומר לדבק טוב הוא".

[כשבמשנה אומרים יושר לא מתכוונים לאמת?] כתוב תפארת. תפארת קשורה לאמת, "תתן אמת ליעקב", אבל הכוונה היא כמו שאומר – "תפארת לעושיה ותפארת לו מהאדם". יושר זה כמו הרמב"ם, שביל הזהב, הממוצע. [אבל אם צריך להיות טוב בעיני כולם זה למעלה מהאמת, מתעלם מהמציאות]. לא, כתוב "והייתם נקיים מהוי' ומישראל", צריך נשיאת הפכים של שניהם. אבל דברנו היום על איזביצא, וזו אחת הנקודות שהוא מסביר – צריך להשתדל שיהיה "והייתם נקיים מהוי' ומישראל", שימצא חן גם בעיני הבריות, אבל הוא שואל מה אם אי אפשר? (מענין שלא הרבה שואלים). אז צריך לדאוג שיהיה נקי קודם כל בעיני ה', ולא בעיני אנשים. כמו ההלכה הראשונה בשו"ע, "הוי עז כנמר", לא להתבייש מפני המלעיגים.

... אתה מדבר על רבי יהושע בן פרחיה, רבו של אותו האיש, שדחה אותו בשתי ידים וממנו לומדים לא לדחות בשתי ידים. יש שיחה מאד חזקה של הרבי על זה. הוא היה 150 שנה לפני התאריך שלהם. הרמב"ן בויכוח אומר לכמרים שיש לנו ויכוח לגבי האיש, מתי הוא היה. הרמב"ן לא אומר שהיו שנים, אלא שיש לנו ויכוח לגבי התאריכים. הכל סביב זה שאותו כומר, יהודי משומד, שהתווכח איתו – הדבר הכי חשוב שהוא הביא הוא המדרש שמשיח נולד ביום של חורבן הבית, אז הוא מפרש פשוטו כמשמעו שביום החורבן נולד המשיח. הרמב"ן צוחק עליו, ואומר שגם לפי התאריך שלך וכל שכן לפי התאריך שלי – זה לא הוא. לפי התאריך שלך הוא נולד שבעים שנה לפני החורבן ולפי התאריך שלי מאה שנה לפני זה. אם אתה רוצה להתעקש שפשוטו כמשמעו, שנולד באותו יום והוא היום בן אלף שנה, איני מקבל זאת – זו אגדה. לא דברנו על זה בשיעור. זה אחד הדברים הנועזים שהרמב"ן אומר בויכוח, שאיננו חייבים להבין באגדות פשוטן כמשמען. הוא רומז שיש סוד פנימי לאגדה, אבל לומר שהוא נולד באותו יום ממש, והוא בן אלף שנה ומסתתר באיזה מקום – בזה איני צריך להאמין. בכל אופן, הרמב"ן אומר לו, הבאת מדרש שסותר את השיטה שלך. יש כאן הכנה למהר"ל מפראג. הרי המהר"ל מפראג הוא הכי גדול בפירוש האגדות, והרבה פעמים הוא מסביר שהאגדות לא חייבות להיות פשט. הוא מסביר שאלה דברים פנימיים – זה יסוד החסידות. הוא לא אומר זאת על כל אגדה, אבל יש אגדות מסוימות שהוא מסתייג ואומר שלא חייב להיות שהיה בפשט, שבאמת קרה, אבל יש בזה סוד פנימי. הרבי משתדל ככל האפשר להעמיד גם את האגדות של חז"ל על פשוטן – זה לכתחילה, אם אפשר להיות "והייתם נקיים מהוי' ומישראל"... המהר"ל, גדול מפרשי האגדות כנ"ל, מדגיש שלא תמיד חייבת האגדה להיות כפשוטה. הרמב"ן בויכוח אומר חזק, כדי לשלול אותם, שלא מקבל את זה שאדם נולד וחי אלף שנה (וכעת מסתתר באיזה מקום). במקרה הזה גם הרבי לא יפרש שהמשיח נולד לפני אלפיים שנה, אלא שיש בזה ענין פנימי (וכידוע ופשוט שבכל דור ודור יש מי שראוי להיות משיח אם יזכה הדור כו'). נגד הכמרים הוא אומר שאם אתה מתעקש שזה פשט איני מקבל זאת, גם שזה מדרש חז"ל, ואני מפרש בצורה אחרת. זה לכבוד הרמב"ן זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן.

... בחומש דברים "שכינה מדברת מתוך גרונו של משה", בחסידות כתוב שבשאר החומשים "שלישי המדבר" הוא עצמות ומהות, הוא אומר "וידבר הוי' אל משה לאמר". [אז כשזה לא שלישי המדבר, מה זה?]. במשנה תורה משה עצמו מדבר. [אבל יש שם הרבה מצוות?] שכינה מדברת מתוך גרונו. [אז מה ההבדל בין זה לשלישי המדבר?]. למעשה, במצוות, זה אותו הדבר. אבל כתוב שמשנה תורה, היות שמשה רבינו אומר זאת, זה מעבר מתורה שבכתב לתורה שבעל פה. זה שרש לתורה שבעל פה בתוך התורה שבכתב.


Joomla Templates and Joomla Extensions by JoomlaVision.Com
 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2017. מלכות ישראל - האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com