חיפוש בתוכן האתר

התוועדות סיום חומש ת"ת תורת חיים - ו ניסן תשע"א הדפסה דוא

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א

בקור ת"ת תורת חיים לסיום חומש

ו' ניסן תשע"א

נגנו "ממצרים גאלתנו".

כשיוצאים החוצה ויש יום יפה, שמים בהירים, איזה שיר מפרק שירה אפשר לשיר? [את השיר של השמים]. נכון, מכירים את השיר של השמים? ["השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע"]. כן, אבל יודעים לשיר? [השיר של השמש]. לא השמש, השמים, הכי חשוב זה השיר של השמים. נשיר את זה ביחד.

מה ההבדל בין השיר הזה לבין שאר השירים? שאר השירים של כל שאר פרק שירה הם שירים שמחים. מה יש בשיר הזה במיוחד? [שהוא רגוע]. איזו עוד מילה יש בשביל רגוע? [שקט]. שקט ורגוע, אבל מה זה עושה לי בלב שאני שר שיר רגוע ולא שיר שמח? [געגועים]. יפה מאד, זה עושה געגועים, ועוד מילה – זה עושה הרגשת דבקות. וכשמסתכלים על השמים צריכים להרגיש את ה' ורוצים להיות דבקים בה'. אז בשיר הזה יש געגועים ודבקות, זה מה שמיוחד בשיר הזה, השיר של השמים. איך כולם מגיעים בבקר לחדר? אבא מביא? איך רוב הילדים מגיעים? [אני עם האוטו של אבא]. יש מישהו שמספיק קרוב שהוא הולך ברגל? אתה הולך? במיוחד מי שהולך, אבל גם מי שנוסע ברכב, כשבאים בבקר לחדר ומסתכלים על השמים מאד טוב לשיר את השיר הזה, עוד לפני שמגיעים. זה שיר כשמסתכלים על השמים, וככה טוב כשמתחילים את היום, אפילו לפני התפלה, עם השיר הזה כאשר מסתכלים על השמים. זו יכולה להיות מחשבה טובה שהקב"ה מצרפה למעשה, אפשר לעשות את זה.

נשאל עוד משהו: מי אמר היום את הנשיא? מי זה הנשיא של היום? היום זה כבר ו' ניסן. אחרי התפלה, כל יום בתחלת חדש ניסן, צריכים לומר את הנשיא של היום – מי שהקריב את הקרבן לחנוכת המשכן. אז מי הנשיא של היום? אתה אמרת? לא אמרת היום? אמרת אתמול, אבל גם היום צריכים לומר. מי הנשיא היום? [שמעון]. זה אתמול, בשבת, אבל היום כבר ו', הנשיא הששי. [לוי]. לוי הוא לא אחד מהנשיאים, כי הוא נושא את הארון, יש לו תפקיד מיוחד. [יהודה]. יהודה היה ביום הראשון. [זבולון]. זבולון הוא הילד הששי של לאה, אבל הוא לא הנשיא הששי. [יוסף]. יוסף מתחלק, יש אפרים ומנשה – אפרים יהיה מחר ומנשה מחרתיים. אני רואה שלא אומרים את הנשיא כל יום [עד אתמול אמרו]. בסדר, אז אגלה את הסוד – הנשיא של היום הוא של שבט גד. גד הוא שם השבט, ואיך קוראים לנשיא שהביא את הקרבן? אליסף בן דעואל[א].

עכשיו אשאל שאלה: גד הוא שם מיוחד כי יש בו רק שתי אותיות. כל מלה שיש בה רק שתי אותיות היא משהו מיוחד ונדיר. יש עוד שבט שיש לו רק שתי אותיות? [דן]. יפה. אז בין השבטים יש שני שבטים ששמם מאד פשוט, עם שתי אותיות בלבד[ב]. כתוב שכל מלה שהיא רק שתי אותיות שייכת לחכמה[ג]. זו חכמה מיוחדת, קטן ומצומצם, רק שתי אותיות. עכשיו אשאל, איזה עוד שמות למדתם בחומש של אנשים שיש בשמם רק שתי אותיות, בתורה? [נח]. יפה. [שם]. אז יש לנו נח ושם, ומי עוד? [חם]. מי עוד? [שת]. לפי סדר הדורות, מכל מה שאמרו, שת הוא הראשון – הבן של? [אדם]. אדם הראשון, כן. אחר כך, מי השני? [נח]. לנח יש שני בנים. כנראה מאד אהב שמות קצרים. צריך להבין למה נח אהב שמות קצרים[ד]. כמו שיש לו שם קצר, הוא רצה שמות קצרים – שם בן נח וחם בן נח. לילד השלישי כנראה כבר לא מצא שם של שתי אותיות אז היה חייב ללכת על שם של שלש אותיות, יפת. יש עוד שם של מישהו בתורה עם שתי אותיות בלבד? יש את הבן הבכור של יהודה. איך קראו לו? [ער]. יפה, ער בן יהודה. באמת הוא לא היה ילד טוב[ה], אבל בכל אופן כתוב שהיתה לו נשמה מאד גדולה. הוא היה כל כך גדול שיש לו קשר למלך המשיח, ער בן יהודה. אם כן, כמה שמות יש לנו כבר? שת, נח, שם, חם, דן, גד, ער. יש לנו כבר שבעה שמות של שתי אותיות בתורה[ו].

השאלה אם יש עוד כמה. אם זה רק שבע זה גם משהו מאד יפה, "כל השביעין חביבין", אבל יש עוד? בשביל עוד צריך לחשוב הרבה הרבה, ולדעת טוב טוב את התורה. אמרנו שלנח יש רק שתי אותיות. [גוג?]. קודם כל, גוג הוא לא בתורה אלא בנביא, וחוץ מזה יש לו שלש אותיות, לא גג אלא גוג. יש מישהו דומה לגוג, גם גוי רשע שמשה רבינו הרג. איך קוראים לו? [עוג]. עוג מלך הבשן. אבל איך כותבים, עם ו או בלי ו? כותבים עם ו. יש פעם אחת בנביא שכתוב "ועג" בלי ו, אבל בכל התורה זה עם ו, לכן לא נחשב אותו שם של שתי אותיות. יש שבעה עמים של כנען. יש לנו מצוה להכנס לארץ ישראל ולרשת את עממי כנען, ובשם של אחד מהם יש רק שתי אותיות. יש הכנעני ו... [החתי]. איך קוראים לו? בני? [חת]. כמו האות חית, אבל בלי י. השם של חת כתוב בפרשת נח – הבן של מי הוא? הבן של כנען. כנען הוא הבן של מי? מי האבא של כנען? [חם]. יפה, אז יש נח ויש לו בן חם ויש לו בן כנען ויש לו בן חת. זה עוד שם בתורה רק עם שתי אותיות. מי שקורא את פרשת נח עם כל הצאצאים מוצא עוד אחד עם שתי אותיות בלבד, בן של ארם. יש ארץ ארם. ארם הוא הבן של מי? [תרח]. תרח הוא הרבה יותר מאוחר, זה בפרשת נח. כולם שם בני שם, בני חם או בני יפת. לבן הארמי – מאיזה בן של נח היה לבן הארמי? [יפת]. לא. למה אברהם אבינו ויצחק אבינו, כל האבות, התחתנו עם נשים מארם? למה רצו להתחתן עם נשים מארם, במשפחה של אברהם[ז], יצחק ויעקב? כי ארם שייך למי? [שם]. ארם הוא בן של שם. היהודים מתחתנים רק עם יהודים, אבל אז עוד לא היו יהודים, אז צריך להתחתן עם המשפחה – בנים של ארם. לארם היו כמה ילדים, ורק לאחד יש שתי אותיות – שם מאד מיוחד. נראה אם המלמדים יודעים? [מש]. יפה. שמעתם פעם על ילד שקוראים לו מש? כן, מה קורה כאשר מוסיפים למש ה? [משה]. כנראה למשה רבינו יש איזה קשר למש. אז כמה יש לנו כבר? כמה שמות בתורה רק של שתי אותיות? קודם היה לנו שבעה והוספנו שתים [תשע]. יפה.

יש עוד שנים, אבל הם משהו קצת סודי, בגלל שזה דרוש של חז"ל. יש פסוק בחומש במדבר, שעוד לא למדתם, שה' עשה נס מאד גדול לעם ישראל כשהיו בדרך להכנס לארץ ישראל, והאמוריים התחבאו בתוך ההרים, וחשבו שהיהודים יעברו בעמק, בנחל ארנון, והם יצאו וירו עליהם חצים מלמעלה, חס ושלום. איזה נס ה' עשה? אם רואים את המקום הללו, מעברות ארנון, צריכים לומר ברכה – שייך לניסן, חדש הנסים – ברכת "שעשה לנו נס במקום הזה". איזה נס ה' עשה? [שהציל אותם]. כן, אבל איך עשה את הנס? [הוא הרג את כל הגוים בתוך ההרים, ההרים נמעכו ואז הם מתו]. מצוין. שני ההרים היו עם בליטות ושקעים, והאמוריים התחבאו בשקעים, במערות, אבל ה' עשה נס שכאשר ארון הקדש התקרב, וארון הקדש היה מנמיך את כל ההרים, שבני ישראל ילכו במישור, ואז ההרים עם הבליטות היו בצד ארץ ישראל – ארץ ישראל היא כמו כלה ועם ישראל כמו החתן – וכמו שהכלה מתקרבת לקראת החתן, ככה ההרים עם הבליטות התקרבו ונכנסו להרים עם השקעים ומעכו את כל הגוים. היהודים עלו מלמעלה ולא ידעו משום דבר, כי הכל היה מישור.

אז מי הודיע להם על הנס? [משה]. גם משה לא ראה את זה. אף אחד לא ראה את זה. מי הודיע להם שהיה כזה נס גדול? קודם כל, מה אמרו? אחרי שהודיעו להם על הנס אמרו שירה. איזו שירה? כמו שאחרי קריעת ים סוף אמרו שירה, שירת הים, שהיא השיר של יציאת מצרים. כך גם כאן, אחרי הנס הגדול הזה אמרו שירה. איזו? ["אז ישיר משה ובני ישראל"]. זו שירת הים. שירה זו מתחילה "אז ישיר ישראל", בלי משה. איזו שירה? [האזינו]. לפני האזינו, בין שירת הים לשירת האזינו יש עוד שירה – שירת הבאר. רש"י אומר שאחרי שההרים נצמדו והיה מישור ההרים שוב נפרדו, והבאר עברה שם, והאיברים וכל הדם של הגוים שנהרגו נכנסו למים – זה קצת מלוכלך, לא כל כך סימפטי שהבאר תקבל את כל הלכלוך זה – ואז הם ראו בתוך הבאר והבינו מה שקרה ואמרו שירה. ככה רש"י מביא ממקום אחד בחז"ל. אבל בגמרא כתוב דבר אחר לגמרי. יש פסוק "את והב בסופה", שלומדים ממנו הרבה דברים.

חז"ל אומרים דבר שקשור לפרשת השבוע שקראנו אתמול. איזו פרשה? [מצורע]. ומה היה הסיפור בהפטרה? [על ארבעת המצורעים]. כן, ומה הם עשו? הם עשו משהו שמישהו לא מצורע היה יכול לעשות? מצורע זה לא טוב. מה עושים עם מצורע? איפה הוא יכול להיות? יכול להיות בתוך העיר עם כולם? [לא, מחוץ לעיר]. אבל לפעמים יש מעלה גדולה שהוא בחוץ, כמו בהפטרה. מה קרה בזכות זה שהיו בחוץ? [הם הצילו את עם ישראל]. נכון. דרך אגב, איזה מחנה זה היה? של ארם, שדברנו עליו קודם. הם הלכו לשם וראו שכולם ברחו, כי ה' עשה נס. ה' עשה קולות כאילו רודפים אחריהם, וכל מחנה ארם ברחו והשאירו הכל. הכל היה בזכות שהמצורעים היו בחוץ, היו רעבים מאד והיו מוכנים ללכת והכי הרבה יהרגו אותם, אבל בזכותם ניצל עם ישראל – שהם באו ובשרו. זה היה בנביאים, אבל חז"ל אומרים שגם בזמן שהיו במדבר היו שני מצורעים. כמו מבוגרים היו? ששים רבוא ועוד. ומבין כולם היו רק שני מצורעים, להם קראו את והב. לאחד קראו את – זה היה השם שלו. שמעתם מישהו שקוראים לו את? היה אחד, יהודי מצורע, שקראו לו את. למצורע השני קראו הב[ח]. מה קרה? אחרי שעברו את ההר במישור וה' עשה נס, ה' אמר – מי מודיע את הנס שעשיתי. כולם עברו, ההרים נפתחו, והם היו בסוף המחנה בחוץ – הסתכלו וראו את כל האיברים והדם (והבאר לא התלכלכה). בזכות ששני המצורעים היו מאחורה הם ראו את הנס, הלכו לספר את הנס לבני ישראל ואמרו שירה. [גם משה היה מצורע]. כן, ביד שלו, אבל מיד התרפא, וגם מרים היתה מצורעת והתרפאה. אבל מי שהיו מצורעים כל הזמן הם "את והב", ומה הפירוש "בסופה"? הם היו בסוף המחנה, ולכן אחרי שההרים נפתחו הם הסתכלו וראו מה קרה. וכמו בהפטרה של אתמול, הם הלכו ובשרו לעם ישראל שאמרו שירה על הנס. אם כן, יש עוד שנים עם שם קצר – את והב. איזו מילה אפשר לעשות מ"את והב", עם ו החיבור ביניהם? [אהבה]. יפה, "ואהבת"[ט] – "ואהבת את הוי' אלהיך", "ואהבת לרעך כמוך" – אז יש סוד מאד גדול בשני השמות האלה.

איזה יהודי הוא מצורע? [מי שאמר לשון הרע]. יהודי שאמר לשון הרע לכן הוא נעשה מצורע. אבל אני שואל שאלה אחרת. יש יהודי מאד גדול שכתוב שהוא מצורע. מי זה? [משה]. היד שלו הצטרעה לקצת זמן, אבל מי כל הזמן מצורע? [משיח]. יפה, מלך המשיח, הוא "חיוורא דבי רבי", המצורע של בית רבי, והוא סובל את כל העוונות שלנו. אם יש שני מצורעים, אחד את והשני הב, מה השרש של שניהם? כמה משיחים יש? [שלש, שנים]. קודם כל יש שנים, יתכן שיש גם שלישי, אבל קודם כל יש שנים. איך קוראים להם? [משיח בן דוד ומשיח בן יוסף]. כנראה ששני המצורעים, שלאחד קוראים את ולשני הב, הם שרש הנשמה של משיח בן יוסף ומשיח בן דוד[י], והם מספרים לעם ישראל את הנסים שה' עושה, וברגע שמספרים את הנסים שה' עושה לנו בני ישראל אומרים שירה.

אז כמה שמות יש עכשיו, לפי מאמר חז"ל זה? 11. גם לקב"ה יש שמות בתורה. יש לו שמות שהם רק שני אותיות? [יי]. זה לא שם בתורה אלא קיצור בסידורים, אבל זה לא שם. איזה שם יש של ה'? [י-ה]. נכון. איפה כתוב השם הזה בתורה? בחומש שמות, שאתם מסיימים כעת. איפה כתוב בחומש שמות השם הזה? קשור גם ליציאת מצרים. [אחד "עזי וזרמת יה" ואחד "כי יד על כס יה"]. יפה, שניהם בפרשת בשלח. קודם בשירת הים, השיא של יציאת מצרים וכל הנסים, ואחר כך במלחמת עמלק. איך אני יודע שהתורה רוצה להדגיש שם את היחוד של שתי האותיות? רק פעמיים שם י-ה בתורה. איך אני יודע שהתורה כאן רוצה להדגיש שתי אותיות? כתוב "כי יד על כס יה". חמש מלים, וכמה אותיות יש בכל מלה? [2].  משהו מיוחד. יש עוד פעם בתורה חמש מלים רצופות של שתי אותיות? [נראה לי שכן]. יש עוד פעם אחת, כשבנימין נולד, מה המילדת אמרה לרחל אמנו? גם מתחיל "כי". מי למד חומש בראשית? כשבנימין נולד מה אמרה? [שלא תפחד]. כן, אבל מה הפסוק? "כי גם זה לך בן". פעמיים בכל התורה,  משהו  חשוב. יש עוד שם של שתי אותיות, יותר פשוט... [א-ל]. נכון.

אם כן, כמה שמות יש בתורה, של "הוי' איש מלחמה" ושל בני אדם? [17]. איך קפצנו ל-17? קודם היו 11, ועוד שני שמות של ה' – 13. לא סתם, אלא יש רמז – "והב". מבין ה-13 שאמרנו כמה גוים יש? (היו צדיקים, אבל גוים) – שת (היה צדיק, אבל היה גוי), נח (גם צדיק), וגם שם. שת, נח, שם, חם, חת, מש – כמה לא-יהודים? 6. כמה יהודים? דן, גד (השבט של היום, לכן התחלנו בכך), ער, את, הב (שני המצורעים שהם שני המשיחים) – 5. כמה של ה'? 2. יש מושג אצל הבעל שם טוב עולמות-נשמות-אלקות. הגוים הם עולמות, היהודים נשמות וה' אלקות. איזו מלה נוצרת מהמספרים? "והב". אם כותבים הפוך, "והארץ היתה תהו ובהו"[יא]. כתוב שבהו היינו בו-הוא, שנראה ריק אבל ה' נמצא בו.

נסיים את הדרוש הזה ונאמר מה אפשר ללמוד מכל אחד. אמרנו שכל שם קצר הוא מאד גבוה, דווקא בגלל שהוא גבוה. יש לפעמים דברים קצרים שדווקא בגלל שהם קצרים יש בהם הרבה עצמה, המון כח, בא ממקום מאד גבוה[יב]. כתוב שבחכמה יש אותיות קצרות, מקום מאד גבוה בחכמה שיש רק שתי אותיות. העובדה שיש 13 שמות כאלה בכל התורה מאד חשובה. אם יש 13 שמות, כמו אותיות יש? [הוי']. הוי', 26. מכל אחד צריך ללמוד משהו, בכך נסיים. התחלנו מגד, אבל מכל אחד מהשמות אפשר ללמוד משהו חשוב:

נתחיל מהתחלה – שת. שת הוא לשון יסוד, הרומז ליסוד אמונתנו בה', כמו שפותח הרמב"ם את ספרו: "יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון וכו'". והוא רומז ל"שויתי[יג] הוי' לנגדי תמיד". לשוות (גם לשון שוויון, הכל שוה – הכל ה') היינו כמו לשית, לשים, כל הזמן לשים את ה' לפניו. את זה לומדים משת. שת גם רומז לאבן השתיה, שמשם הושתת העולם, והוא במקום קדש הקדשים של בית המקדש[יד].

מה צריך ללמוד מנח? מה זה להיות נח? כמו שלומדים פרק שירה בעל פה, יש מי שיודע פרקי אבות בע"פ. מה צריך להיות נח? "כל מי שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו, וכל מי שאין רוח הבריות נוחה הימנו אין רוח המקום נוחה הימנו". פעם אחת הבעל שם טוב יצא לתלמידים שלו ואמר רק את המשנה הזאת בלבד, וכולם התעלפו, כי אמר כל כך חזק – שזו כל התורה כולה. אם אתה נח לבריות ואנשים אוהבים אותך סימן שגם ה' אוהב אותך, ואם לא – אז לא. זה מה שצריכים ללמוד מנח, כל  מי שנח לבריות, אם אנשים אוהבים אותך, סימן שגם ה' אוהב אותך[טו].

מה לגבי שם? איפה יעקב אבינו למד תורה? "יעקב איש תם ישב אהלים", ואיפה למד? [אצל שם ועבר]. כן, והעיקר הוא שם. כל התורה היא שמותיו של הקב"ה, הכל שם אחד גדול. שם אומר שצריכים ללמוד הרבה תורה. זה מה שלומדים משם.

מה לגבי חם? חם לא היה כל כך צדיק, אבל אנחנו רוצים ללמוד משהו טוב מכולם. מה הבעל שם טוב היה עושה, אומר ומברך, כאשר לקח את הילדים לחדר בבקר (חוץ מזה שכנראה שרו "השמים מספרים כבוד אל", כמו שאמרנו קודם). הוא היה שם את היד שלו על הלב של הילד וברך אותו 'זאלסט זיין א ווארמע איד' – שתהיה יהודי חם, באידיש. ליהודי צריך להיות חם בלב, עם הרבה אהבת ישראל, ואת זה לומדים מחם[טז].

יש חת, כמו  חתת. חוץ  מזה שצריכים לומר חת"ת, מה הפשט של חתת? כתוב "ויהי חתת אלהים על הערים". מה זה חתת? [פחד]. אז חת אומר שצריכים פחד יצחק, שצריכים יראת שמים.

מה לגבי מש? [יש "ולא ימוש"], אבל מה אומר מש? שצריכים לממש כל דבר. מה נקרא לממש משהו? למה הרבי אומר הרבה פעמים ממש, וגם אדמו"ר הזקן בתניא אומר המון פעמים ממש – החל מ"חלק אלוה ממעל ממש". המון ממש, גם בתניא וגם אצל הרבי. למה? מה זה לממש משהו? לפעמים צריכים לעשות איזו מצוה וקשה לעשות, לא כל כך קל לבצע, אבל בנפש יש איזה דחף – צורך, כח – שאני חייב לממש את הדברים הטובים, שלא ישארו סתם דבורים בעלמא, שצריכים לקיים את הדברים בפועל ממש, שכל מה שיש לי בכח יהיה בפועל. זה נקרא לממש. מש אומר שצריכים לממש כל דבר טוב.

מה דן אומר? נעשה גימטריא אחת: ראיתם במאפיה איך אופים מצות. כמה שוה מצה? [135]. יפה. כאשר ה' אמר לאברהם אבינו בברית בין הבתרים שהולכת להיות גלות מצרים, והיהודים יהיו שם 400 שנה, ואז כתוב "וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול". כתוב בקבלה ששתי המילים העיקריות הן "דן אנכי", שהן גם השרש של שבט דן, ו"אנכי" היינו "אנכי מי שאנכי", עצמות ה'. כמה שוה דן? [54]. כמה שוה אנכי? [81]. כמה זה 54 ועוד 81? [135]. יפה, ומה זה היה? מצה. אז כשאופים[יז] מצות (ומסדרים את המצות בקערה בליל הסדר ואח"כ מקיימים את מצות אכילת מצה) צריך לכוון "דן אנכי", שכל מצה היא "דן אנכי", "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול". שבט דן אומר שצריכים לעשות דין כדי להוציא את כל הניצוצות (ה"רכוש גדול") מהעולם הזה – צריך לעשות דין נגד הרשעים, אלה שמשעבדים את עם ישראל (מכח הניצוצות שיש אצלם). גם בלב יש את יצר הרע שמשעבד אותנו, וצריך לעשות בו דין – "דן אנכי", מכח העצמיות של ה' שנכנס ועוזר לנו. זה מה שדן אומר.

מה לגבי גד? מה גד אומר? זה הנשיא של היום. מה בפסח כמו המלה "גד"? [הגדה]. נכון, הגדה לשון גד. מה עיקר המצוה של ליל הסדר, עוד לפני אכילת המצה? [לקרוא את ההגדה]. ואיך זה כתוב בחומש שמות? ["והגדת לבנך"]. נכון, זו המצוה להגיד לבן. אז גד הוא מצות החינוך. פסח הוא חנוך, שצריכים להמשיך את הדברים הלאה, להגיד אותם. חז"ל אומרים שהגדה היינו דברים שמושכים את הלב, וצריכים להגיד לבנים בדרך שמושכת את הלב. צריכים לחנך, להמשיך הלאה, וגם כל ילד צריך לחנך ולעזור לילד השני ללמוד. זה גד של היום הזה.

אחר כך יש ער, מה הוא אומר? יש מישהו שנרדם כאן? ער אומר שצריך להיות ערני. מה זה ערני? כשלומדים תורה צריך להיות ערני. יש פה מישהו לא ערני? צריך להתעורר. מה זה ערני? לא לישון. בלילה צריך לישון, כדי שבבקר אקום ערני. ער אומר שכל הזמן צריך להיות ערני, ער.

מה את אומר? יש את והב. מה את אומר? כל פעם שכתוב "את" בתורה, כמו "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ", מה זה לפי חז"ל? [האותיות]. רומז לאותיות, אבל חז"ל אומרים ש"את" בא לרבות משהו שטפל לדבר הנזכר. כמו, כתוב "את הוי' אלהיך תירא", צריך לפחד מה', ולמה כתוב "את"? חז"ל אומרים שבא לרבות תלמידי חכמים, שצריך יראה גם מהם. הצדיק הוא טפל לה', וה"את" מרבה אותו. את אומר שצריך להיות טפל לעיקר – כל אחד שיהיה טפל – אבל צריך להתחבר. בעצם את אומר שצריך התקשרות לצדיק, שצריך להיות "את" – להיות בקשר עם הצדיק אבל לדעת שאני טפל אליו, להתרבות לצדיק. כמו "'את הוי' אלהיך תירא' לרבות תלמידי חכמים" – הצדיק הוא "את" לגבי ה', ואני צריך להיות "את" לגבי הצדיק.

מה הב אומר? על "את והב בסופה" רש"י אומר ש"והב" הוא כמו "יהב", שנתן. לפי רש"י הפשט הוא שלא שני אנשים אלא "את והב בסופה", מה שה' נתן בסופה – שה' נתן לנו נסים. אז הב הוא לתת, והוא אומר כל הזמן לתת – לתת צדקה, לתת לחבר, גם ברוחניות, ללמד אותו, גם בגשמיות, לעזור לו. [זה הר"ת של אנכי, "אנא נפשי כתבית יהבית"]. נכון, יפה מאד, אז יהב הוא ה-י של אנכי – לתת את התורה, ובכלל לתת, כמה שיותר.

נשארו לנו רק שני השמות של ה', שם א-ל ושם י-ה. [זה אליה]. יפה, הוא חבור של שני השמות של ה'. אליה הנביא, מבשר הגאולה, מחבר את שני השמות. במדות של הלב, מה זה שם א-ל? [רחמים]. שם הוי' הוא רחמים. על שם א-ל יש פסוק, "חסד אל כל היום". הב הוא נתינה כל היום, ושם א-ל קשור לחסד. יש עוד דברים שקשורים לחסד. צריכים "חסד א-ל כל היום" – כל היום לתת – אבל כתוב גם "ואל זועם בכל יום", צריכים שניה אחת שה' זועם. צריך שניה של כעס, אני כועס על היצר הרע. אז צריכים כל הזמן להיות חסד, אבל עם יכולת רגע אחד לכעוס על היצר הרע. ה' הוא נושא הפכים, רק הוא יכול להיות שני דברים ביחד, אז א-ל הוא כל הזמן חסד ואהבה, אבל גם בתוך הא-ל עצמו יש את היכולת, מתי שצריך, לכעוס על היצר הרע. את זה לומדים מא-ל, יש א-ל בתוך היהודי[יח].

מה לומדים משם י-ה? יש י-ה-ו-ה, אבל רק י-ה היינו הנסתרות, משם י-ה לומדים שצריכים ללמוד הרבה חסידות. משם לומדים שבכלל צריך ללמוד תורה, אבל משם י-ה לומדים שצריכים ללמוד חסידות[יט], ללמוד דברים עמוקים על ה' יתברך ולהתבונן בהם.

כך עברנו על כל יג השמות של שתי אותיות, עם מוסר השכל מה כל אחד מלמד אותנו. בע"ה יעשו חזרה על הדבר הזה.

[נשיר כמה נגונים שלמדנו בת"ת]. שרו "בנה ביתך". מי יודע מאיזו עיירה הניגון הזה? [נעוויל]. מה הרבי הרש"ב אמר על העירה הזו? איזה פסוק דרש על נעוויל? כותבים נעוויל, אבל כשאומרים נשמע כמו מילה אחרת. הוא דרש את הפסוק "הללוהו בנבל וכנור". נבל הוא הכלי של דוד המלך, של מלך המשיח, ודרש זאת על נעוויל. זה ניגון של נעוויל.



[א] המיוחד בשם זה הוא שהוא מתחיל ומסיים עם שם אל: אליסף בן דעואל ("אני ראשון ואני אחרון", ונעוץ סופן בתחילתן; אליסף בן דעואל = ד פעמים אלהים, סוד "ומבלעדי אין אלהים"). וראה לקמן לגבי השם אל, שם ה' בן ב אותיות. ר"ת אליסף בן דעואל = גד. ד פעמים הוא נקרא אליסף בן דעואל (וכך בפרשת הנשיאים שאומרים היום) ופעם אחת אליסף בן רעואל (יחס של "ואד יעלה מן הארץ" כנודע), ר"ת אבר = 29 פעמים גד. אליסף בן דעואל אליסף בן רעואל = 884 = 34 פעמים הוי' = אחד פעמים חיים = בן פעמים טוב. יש עוד אליסף בתורה, משבט לוי: אליסף בן לאל, נשיא בית אב לגרשוני (אליסף בן לאל = 294 = ו פעמים גד ברבוע כללי = אין מלך בלא עם). אליסף = 181, מספר ההשראה העשירי (יהיה קדש להוי'). נמצא שיש ו אליסף בתנ"ך = 1086 = שרה רבקה רחל לאה, ארבע אמהות של עם ישראל, מהן עיקר השראת האלקות לנשמות ישראל (בסוד מקיפין דאמא). גד רומז ל-ג אבות ו-ד אמהות (והוא נולד בן גד ליעקב – ג כנגד ראובן שמעון לוי ו-ד כנגד יהודה דן נפתלי גד, ודוק; כל גד השבטים הראשונים ללידה = 1432 = ד פעמים משיח), ו-ד פעמים כתוב אליסף בן דעואל עם ד כנ"ל, הכל בסוד "שלשה המה נפלאו ממני וארבעה לא ידעתים" (ומונה ד דווקא), וד"ל. במילוי, אליסף: אלף למד יוד סמך פא = 406 = גד פעמים חן (נח שמצא חן בעיני הוי').

[ב] דן נולד לפני גד (דן הוא הבן ה-ה ליעקב וגד הבן ה-ז כנ"ל, סוד "זה הדבר אשר צוה הוי'", וד"ל). אך דן יוצא מה-ד של גד, כידוע הכלל בזה, ודוק. במשולש פרטי, ג-ד = ו-יגד הוא הנשיא ה-ו ודן הוא הנשיא ה-י, ודוק.

והנה, ב-גד ימי בראשית יש דן תבות בנות ב אותיות! כל זה (12) שבטי יה (ב-ב אותיות) עולים דן ועוד גד פעמים נח שם חם!

[ג] מוחין דאבא, בחינת תלמוד ירושלמי, שאוהב לקצר מלים, ובפרט שמות, כגון רבי בא במקום אבא וכו'. החכמה היא ראשית הגילוי במודע שבנפש – ברק המבריק על השכל, כמראה הבזק, שמופיע ומיד מתעלם (אלא אם כן נתפס במח הבינה). והיינו בסוד תבה קצרה בת ב אותיות, "שער", פנים ואחור (ישר והפוך) כמו נח-חן וכו', וכדלקמן.

[ד] נח הוא יסוד אבא, הבא אל התבה, סוד אותיות קצרות, כדלקמן.

[ה] "ויהי ער בכור יהודה רע בעיני הוי'" – ער-רע על דרך נח-חן – "ונח מצא חן בעיני הוי'", 'משחק' של היפוך שתי אותיות, סוד ה"חן" כנודע. ער נמשך ל"שקר החן" ואילו נח הוא בחינת חן אמת. והנה, "ויהי ער בכור יהודה רע בעיני הוי'" כתוב פעמיים בתנ"ך, פעם אחת בתורה ופעם שניה בדברי הימים. "ונח מצא חן בעיני הוי'" ועוד ב פעמים "ויהי ער בכור יהודה רע בעיני הוי'" = גד פעמים משה (השביעי לאברהם, עליו נאמר "כל השביעין חביבין"). בתורה כתוב "ויהי ער וגו' וימתהו הוי'", בד"ה – "ויהי ער וגו' וימתהו". "ונח מצא חן בעיני הוי'" ועוד "ויהי ער וגו' וימתהו הוי'" = 1911 = 3 פעמים 637 (גד ברבוע פעמים 13) = יראת הוי', רמז ל"[שקר החן והבל היפי אשה] יראת הוי' [היא תתהלל]". וביחד עם "ויהי ער וגו' וימתהו" = 3375 = יה בחזקת ג!

והנה, נכדו הקטן (ארם הוא בנו הקטן של שם ומש הוא בנו הקטן של ארם) של שם הוא מש, שם הפוך! "הפך בה והפך בה דכולא בה". התכלית (הנכד הקטן כנ"ל) הוא להפוך את השם! שם קיים את "נח מצא חן" בשלמות (הוא כבד את אביו בשלמות). הגם שיש שם פרטי "חן" בנ"ך אך אין זה בנו או נכדו של נח (וכמובן שאין רע צאצא ער בתורה), רק אצל שם מצאנו את תופעה זו בשלמות. והנה, בין "שם" ל"ומש" יש 10 מלים ו-42 אותיות בתורה: "[בני שם] עילם ואשור וארפכשד ולוד וארם. ובני ארם עוץ וחול וגתר [ומש]" = 2701 (חכמה במשולש) = "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ"! נמצא רמוז שכל מעשה בראשית הוא כדי להפוך את שם למש, בסוד "ונח מצא חן בעיני הוי'" (הפסוק החותם את פרשת בראשית)! הפסוק "ובני ארם עוץ וחול וגתר ומש" = 1480 = 40 פעמים 37 = 10 פעמים פסח. והקשר לחג הפסח, בנוגע ל"אחרון אחרון חביב", מש, י"ל שמש ר"ת מים שלנו, תחלת קיום המצוה של אפית מצות מצוה, ודוק.

והנה, בדברי הימים מש נקרא משך, כמו שגם ליפת יש בן בשם משך. משך אותיות שכם – "ויקח שם ויפת את השמלה וישימו על שכם שניהם וגו'". מש משך = שת, וכך נסגר המעגל של ששת הגוים בני ב האותיות, ודוק. "וישת מן היין... ויקח שם ויפת את השמלה וישימו על שכם שניהם וגו'" – שת ועוד ה פעמים שם! ה פעמים שם = ה עולמות: אדם קדמון אצילות בריאה יצירה עשיה (ממוצע כל עולם = שם, סוד "חמשה שמות נקראו לה – נרנח"י", שהן כנגד ה עולמות א"ק אבי"ע כנודע). נמצא ששת הוא למעלה מכולם (סוד עצם הנשמה שלה חמשה שמות), בסוד המלבוש של רלא שערים של ב-ב אותיות, וד"ל. שת ועוד ה"פ שם = 2400, וע"ה = גד בחזקת ד, ודוק.

על דרך זה יש להתבונן בהיפוך כל אחד מהשמות הקצרים בני ב האותיות: שת-תש וכו' (בפרט, בקשר ליום זה: גד-דג – סוד "אשת חיל עטרת בעלה", וד"ל).

[ו] הסימן עד כאן הוא גדג יהודים ו-ד אינם יהודים.

[ז] אברהם רת"ס ארם. בתחילה אברם היה אב לארם, ולאחר שה' הוסיף לו את האות ה וקראו אברהם נעשה "אב המון גוים". אך האות ר של ארם לא זזה ממקומה, נמצא שלאברהם עדיין יש לו זיקה מיוחדת לארם, ארץ-עם מוצאו. ארם הוא מספר ברית. ארם ר"ת אש רוח מים, ג היסודות העליונים (שאר האותיות של אש רוח מים [אותיות משיחו] = יעקב יעקב = יוסף יצחק). ה' אמר לאברם "לך לך וגו' אל הארץ אשר אראך" כדי להוסיף לו את יסוד העפר – "הכל היה מן העפר וגו'" (סוד עפרון החתי כנודע).

[ח] הב = 7 = גד. הב לשון נתינה כדלקמן, וכן דרשו חז"ל לגבי ג-ד: גומל דלים. בהכאת אותיות, הב = 10 ו-גד = 12, יחד = כב אתוון דאורייתא. 22 חלקי 7 היינו היחס בין הקו המקיף את העיגול לבין הקוטר (עיין פירוש הגר"א לתחילת ספר יצירה), ודוק.

הערך הממוצע של ד אותיות את הב = אמונה, יחד הם מגלמים את אמונת ישראל, אמונה בביאת המשיח בב"א. ממוצע ב השמות = צדיק, בסוד "ועמך כלם צדיקים", ב צדיקים (ב משיחים) – את והב.

[ט] אותיות תבואה – ר"ת "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם" = אור אור ("ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור"). "את והב בסופה" = שניאור, שני אורות, אור הנסתר ואור הנגלה. פנות המשולש (היורד מ-ד ל-א) והאות האמצעית של "את והב בסופה" הן אותיות אהבה, ודוק. אהבה = והב. "בסופה" אותיות סוף הב – שניהם, את והב, הלכו בסוף המחנה (אחרי דגל מחנה דן, המאסף את כל המחנות, קשר בין את ו-הב לדן = גד פעמים בן דוד, ודוק), אבל י"ל שהב הלך בסוף בסוף = "אחרון אחרון חביב". נמצא שאת רומז למשיח בן יוסף (שגם בו אותיות סוף, היסוד הנו סיומא דגופא, חותם אמת) והב למשיח בן דוד (דוד = הב הב, בחינת מלכות, סופא דכל דרגין, חותם על גבי חותם), ראה לקמן.

[י] משיח בן יוסף משיח בן דוד ועוד את והב (עם ו החיבור, ככתוב בתורה, שניהם כאחד ממש, אותיות ואהבת) = שבת שבת (אלמלי שמרו ישראל ב שבתות כהלכתן – מיד נגאלים).

[יא] במשולש פרטי, בהו (והב) = טל = הוי' אחד. וביחד עם כל יג השמות המתבארים כאן (שעולים 2679) = 2718 = ברכת כהנים. ברבוע פרטי, בהו = 65, שם אדנ-י, וביחד עם בהו השמות = 2744 = 14 (דוד = הב הב כנ"ל) בחזקת 3 (חלק המילוי הפשוט של כל כב אתוון דאורייתא כנודע), ודוק.

[יב] הדוגמה העיקרית – תפלה קצרה, תפלת משה לרפואת מרים אחותו כשהיתה מצורעת: "אל נא רפא נא לה". התפלה הזאת 'פוגעת' בעצמותו יתברך ממש (יותר מכל תפלה אחרת, תפלה באריכות, בהתבוננות), כמבואר בדא"ח. תפלה זו מתחילה "אל", שמו של ה' בן ב אותיות. וכן כל מלה בתפלה זו היא בת ב אותיות חוץ ה"רפא", המלה המרכזית והפועל של הבקשה (אך גם ב"רפא" העיקר הוא אותיות רפ, השער, לשון רפיון כנודע).

[יג] שויתישת ויי = הוי'.

[יד] אדם הוא אדם דוד משיח. והוא בונה מקדש – שת. וסוף פעולותיו להחזיר את כל העולם לקרוא בשם ה', סוד אנוש – "אז הוחל לקרוא בשם ה'".

[טו] נח גם רומז למצות שמירת שבת, יום מנוחה, ששקולה כנגד כל התורה כולה, ומעידה על בריאת העולם ב-ז ימים, סוד גד.

[טז] וכמו שנאמר "חם לבי בקרבי וגו'".

[יז] אף = אנכי.

[יח] והיינו מה שיהודי הוא בר דעת (משא"כ אל אחר אסתריס כו'), בבחינת "אל דעות הוי'" – דווקא השם הקצר אל נושא יחד את שתי הדעות, דעת עליון בסוד "חסד אל כל היום" (על ידי בטול במציאות) ודעת תחתון בסוד "ואל זעם בכל יום" (בחינת בטול היש). בסוד אלב"ם אל הוא פרצוף הכתר, א מצד פנימיות הכתר, תענוג (השרש של "חסד אל כל היום") ו-ל מצד חיצוניות הכתר, רצון (השרש של "ואל זעם בכל יום").

[יט] וביגיעה דווקא, בסוד "לפום צערא אגרא" ("וחיי צער תחיה... אשריך וטוב לך"), כמבואר לילדים לפני כמה ימים (בסוד הנשיא לבני יששכר, נתנאל בן צוער). ועל כן נאמר "אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו".

Joomla Templates and Joomla Extensions by JoomlaVision.Com
 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2017. מלכות ישראל - האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com