חיפוש בתוכן האתר

גיל העולם - כח שבט תשע"א הדפסה דוא
אינדקס המאמר
גיל העולם - כח שבט תשע"א
השלמות
הערות
כל הדפים

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א

גיל העולם (מאנגלית) - יום הולדת לפרופ' אליעזר זייגר

כח שבט תשע"א

 

הערב בע"ה נעסוק בנושא מאד חשוב ומפורסם בעולם, ובנושא מאד חשוב בקבלה הקלאסית – תורת השמיטות. התורה אומרת שכל שבע שנים יש "שבת הארץ" שנקראת שמיטה, זמן להפסיק את העבודה של ששת שנות העבודה, שהן כמו ששת ימי המעשה והשמיטה היא כמו יום השבת. באותה צורה, על פי הפסוק בתהלים "כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול", מבואר שיש סדר של ששת אלפים שנה ואלף שביעי שהוא כמו שבת[א]. בקבלה מבואר לפי זה שהיה מחזור של שבעת אלפים שנה לפני העולם שלנו, ועוד חמשה מחזורים של שמיטות אחרי העולם שלנו – זו הסוגיה. בקבלה יש רק סמכות מובהקת אחת בימינו – האריז"ל – ומה שהוא אומר זו השורה האחרונה. נתחיל הערב לקרוא את הקטע הכי חשוב של האריז"ל שדן בנושא השמיטות. ברור שכל מה שהאריז"ל אומר מובא ומוסבר בחסידות. יש מאמר יסודי של אדמו"ר הזקן בתו"א, שמסביר בעומק את הענין הזה ומה הן באמת השמיטות.

קודם נקרא בפנים ונתרגם ונסביר. אחר כך נעבור לקטע אחר בעץ חיים. איך שהאר"י מסביר שהשמיטות אינן קיום של עולמות פיזיים אלא קיימות ברוחניות. החקירה הראשונה בעץ חיים היא למה ה' החליט לברוא את העולם, והחקירה השניה היא למה לא עשה זאת קודם.

מה שנקרא הוא בשער מאמרי רשב"י, בביאור האדרא – מהחלקים העמוקים ביותר בזהר:

עוד שם בדקל"ה ע"א וז"ל תאנא בצניעותא דספרא עתיקא דעתיקין כו' הה"ד ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום כו' [פותח בענין עולם התהו, שנקרא גם עולם הנקודים – שבעת המלכים שמתו.] וענין המלך השמיני הנקרא הדר כו' [המלך שהתורה לא כותבת שמת, ודבר חשוב נוסף – הוא היחיד ששם אשתו נזכר, מהיטבאל (= זמן). שני הדברים קשורים – אם אתה לא רוצה למות אתה צריך נישואין מאושרים, כמו שכתוב "ראה חיים [נצחיים] עם אשה אשר אהבת".]. כבר ביארתי קצת לעיל בתחילת אדרא זו בדקכ"ח ע"א ואמנם ענין יובן במ"ש הכתוב את שבתותי תשמורו [הסוד של המלכים ושל כל מה שקרה שם יוסבר דרך פסוקי התורה בענין שבת. כל תורת השמיטות מיוסדת על ששת ימי המעשה ושבת. בסוף כל ששה ימים יש שבת, ובסוף כל שבע שנים יש שמיטה, ועל דרך זה בסוף ששת אלפי שנים יש אלף השביעי, בחינת שבת. בפסוק "את שבתתי תשמורו" רמוזות שתי שבתות, לפי הכלל של "מיעוט רבים שנים".] ואמר ושמרו בני ישראל (דף ל"ז ע"א) את השבת לעשות את השבת [גם בפסוק הזה מופיעות שתי שבתות, "ושמרו... את השבת... לעשות את השבת". השאלה למה שבת, יותר מכל מצוה בתורה, היא כפולה] הרי כי בכל פסוק תמצא מוזכרים שתי שבתות ביחד ובכלל הדבר הוא להודיעך ענין טעות אחד נפל בפי קצת המקובלים כמו ספר קנה וספר בעל התמונה [צריך להקדים. יש ספרי קבלה של תנאים גדולים, רבי נחוניא הקנה ורבי ישמעאל כהן גדול, ויש מקורות שעוד קודמים לתנאים. אלה מקורות בעלי משקל כבד. אבל כבר מהמרמ"ק ברור שהספרים בשמות אלה שיש לנו אינם כאלה עתיקים ונכתבו לכל היותר מאה-מאתיים שנה לפני הרמ"ק והאריז"ל. אחרת האריז"ל לא היה בא ואומר שיש בהם טעות, שנפל טעות בפיהם, אלא שטעו בפירושם וכיוצא בזה. אנשים שואלים – ומה עם ספר יצירה? ומה עם הזהר? אולי גם הם לא עתיקים. יש בתורה סמכויות מכריעות, ביניהם הרמ"ק והעיקר האריז"ל, ואצלם אין ספק שספר הזהר וספר יצירה וספר הבהיר הם ספרי קבלה עתיקים, ובאותה מדה מאד ברור אצלם שהספרים האחרים אינם ספרי קדמונים, וביניהם ספר התמונה וספר הקנה. מה שאומרים הפרופסרים היום לא רלוונטי לנו – מה שנוגע הוא מה שהאריז"ל אומר. הוא האמין ודייק בכל אות בספר הזהר, ספר הבהיר וספר יצירה. אבל בספר הקנה וספר התמונה יש טעות בהבנה של מה שששמעו מהדורות הקודמים, וטעות זו נוגעת לתורת השמיטות. דרך ההסבר של זה יוסבר הענין של "המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלוך מלך לבני ישראל". בתורה מדובר על מלכים שמלכו לפני מלכי ישראל, אבל זה רומז למה שקרה לפני בריאת העולם שלנו. הרמ"ק הסביר שהספרים האלה אינם עתיקים, והאריז"ל בא ואמר שיש טעות חמורה בדבריהם בענין זה (שניהם הולכים באותה שיטה).] האומרי' כי שבע שמיטות יהיו בעולם וכל שבעה אלף שנה הם שמיטה אחת וכבר עברה שמיטה ראשונה ואנחנו עתה בשמיטה הב' הרומזת אל ספירת הגבורה [שמיטת הפחד, אחרי שמיטת החסד – שבעת אלפי שנות אהבה. לשיטתם המוטעית כעת נמצאים בשבעת אלפי שנות פחד, מבין שבע שמיטות כנגד מדות הלב.] וכיוצא בזה האריכו בדברים אשר לא כן ועתה אודיעך כי אין להאמין בדברים האלו וסיבת מי שהביאם לידי טעות הזה יתבאר בדברינו אלה.

יש ספר שנקרא לבנת הספיר, שלפי הרמ"ק הוא מאותו מחבר של ספר התמונה. היתה קבוצת מקובלים באשכנז לפני הרמ"ק והאריז"ל שראו את הזהר – שהופיע כמה מאות שנים לפניהם. הספר הזה נדפס רק לפני מאה שנים, אבל לפי הרמ"ק הוא חובר על ידי מחבר ספר התמונה. הוא מפרש חלקים מהזהר, התוספתא ומדרש הנעלם, והוא מאריך בביאור תורת השמיטות. לפי תורת השמיטות יש שבעה עולמות פיזיים, כמו העולם שלנו – היה אחד, ויהיו אחרינו עוד חמשה. חשוב להדגיש שאפילו מי שמאמין בשמיטות זה לא קשור לאבולוציה, כי לשיטתם היו עולמות מושלמים כמו שלנו – עם אנשים, חיות ובעלי חיים. אולי בעלי החיים היו דינוזארים, אבל היו שם גם אנשים – הכל היה שם. אחר כך הקיום של זה התבטל לחלוטין, לפי דברי המדרש החשובים (שנצטרך להסביר) שהקב"ה היה בורא עולמות ומחריבן, כי לא מצאו חן בעיניו. זה חז"ל, לא ספר התמונה. אלה דברי חז"ל שהרמב"ם במו"נ 'לא הסתדר' איתם, והסביר שהם דעת יחיד. יש מדרשים שהם דברי חז"ל במאה אחוז, אבל הרמב"ם בטל אותם. מדרש נוסף חשוב בענין, שלעולם שלנו קדם "סדר זמנים", וגם אותו הרמב"ם דוחה, כי מסביר שהזמן עצמו נברא ברגע הבריאה. אבל חז"ל אומרים שהקב"ה בורא עולמות ומחריבן ואומרים שהיה סדר זמנים, והרמב"ם הסביר – בלי בעיה – שהם המשך ישיר של אריסטו שהאמין בקדמות העולם (ובחז"ל זו דעת יחיד שנדחתה). אנחנו לא יכולים להסכים עם הרמב"ם הזה, כי אנחנו מאד מאמינים בקדושה ובאמת שבכל מלה של חז"ל, כדעת האריז"ל והחסידות, ורק צריכים לדעת איך להסביר. לפני שנכנסים ללימוד צריך להבין 'מי נגד מי' כאן. כמו שהקדמנו בהתחלה, זה נושא מאד מאד עמוק וחשוב, וצריך להבין אותו לעומק.

התחלנו לדבר על ספר לבנת הספיר, שמבאר חלקים בזהר, אבל חלק גדול מהספר מוקדש להסבר תורת השמיטות של ספר התמונה. אבל בספר זה אומר משהו שונה. הוא מביא את דברי הגמרא שהעולם יתקיים ששת אלפים שנה וחד חרוב. זו גמרא, אבל יש שם שתי דעות. יש את דעת רב קטינא, שאומר "שית אלפי שני הוי עלמא וחד חרוב" ואחר כך ה' יחדש עת העולם – "שמים חדשים וארץ חדשה". הרמ"ק אומר שסיום הפסוק הוא "אשר עומדים לפני", שזו לא בריאה חדשה, אלא הם עומדים לפני ה' ויופיעו לעתיד. יש שם את דעת אביי, שאומר ש"שית אלפי שני הוי ותרין חרוב". לכל אחד יש פסוק. הפסוק של רב קטינא הוא "ונשגב הוי' לבדו ביום ההוא", שבאלף השביעי ה' יהיה לבדו, והפסוק של אביי הוא "יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו", שצריכים לעבור אלפיים שנה, ורק ביום השלישי – אלף שאחר כך – ה' יחזיר אותנו לעולם הזה ויתן לנו חיים חדשים. אחרי שתי הדעות הללו הגמרא אומרת "תניא כוותיה דרב קטינא" – מביאה ברייתא (מקור תנאי, אחרי דברי האמוראים) שהעולם יתקיים ששת אלפי שנים וחד חרוב, וההוכחה מהפסוק "מזמור שיר ליום השבת". בספר לבנת הספיר אומר משהו שבהשקפה ראשונה נשמע נכון, מתאים מאד למנטליות של השמיטות – שאמרנו שהאריז"ל אומר שהיא טעות להבין את ענין השמיטות כפשוטו. הוא אומר שאביי, שאומר שהעולם יהיה חרב אלפיים שנה, מאמין שאנחנו בשמיטה השביעית – עברו שש שמיטות, וכעת אנו בשביעית – ומה בא אחרי השמיטה השביעית? שתי שנים של שביתת הארץ, שמיטה ולאחריה יובל. ביחס לשמיטות הקודמות, כל השמיטה השביעית היא בגדר שבת – מלכות ביחס לשש הספירות – ואחר כך באה שמיטה ויובל. אבל, רב קטינא – שהברייתא מצדיקה אותו – אומר שרק "וחד חרוב", ולא מזכיר שמיטה שהיתה קודם, ולשיטתו אנחנו בשמיטה הראשונה[ב].

אז כמה דעות יש לנו? בספר התמונה הוא אומר בצורה שאינה משתמעת לשני פנים שאנחנו בשמיטה השניה, שמיטת הפחד. הוא חוזר על זה שוב ושוב, וכך כתוב בכל המקומות, וגם האריז"ל מביא רק את השיטה הזו. זה מתאים לכך שלפני העולם שלנו היה עולם התהו, העולם של המלכים שמתו – "ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל", לפני עולם התיקון. חוץ מלבנת הספיר, לא מופיעה בשום מקום הדעה שאנחנו בשמיטה הראשונה או השמיטה השביעית.

הדבר הכי 'גרוע' בתורת השמיטות הוא שמי שמאמין בשמיטות אומר שיש תורה אחרת בכל אחת מהשמיטות. התורה צריכה להיות בהתאם לאנשים ולמציאות העולם. לפי זה יש תורה של שמיטת החסד, וכעת תורה של גבורה, ואחר כך תורה של תפארת וכו'. זה רעיון לגמרי לא מקובל, סותר את העיקר של הרמב"ם שהתורה נצחית. מאמיני השמיטות אומרים שיש תורה אחרת, ועל זה הרמ"ק 'יורד' וצועק ביחס לדבריהם. בספר התמונה, בהקדמה לתמונה ג' באריכות גדולה, כתוב שלכל שמיטה יש תורה משלה. האריז"ל אומר שהמשמעות של כך שאנחנו בשמיטה השניה – לא במובן של תורת השמיטות, אלא לפי איך שהאריז"ל מסביר – היא לא שאחר האלף השביעי יחרב העולם ויברא עולם חדש, אלא שימומש פוטנציאל ההתקדמות שיש בעולם שלנו. אבל התורה לא תשתנה, תמשיך הלאה, ו"תורה חדשה" היינו פירוש חדש, גילוי אור חדש, של התורה שניתנה לנו מסיני על ידי משיח. אבל, בגלל שאנחנו בשמיטה השניה – במשמעות האמתית שלה – התורה מתחילה באות ב. אבל זו התורה היחידה, שמתחילה ב-ב, וה-א הופיעה במתן תורה, ה-א של "אנכי הוי' אלהיך".

הרמ"ק מדבר על תורת השמיטות, המוטעית, והדבר הראשון שהוא אומר שכל דבר אמתי בקבלה חייב להופיע בזהר, ומכיון שהתפיסה הזו לא מופיעה בזהר זה לבד מספיק בשביל לומר שזו תפיסה מוטעית. האריז"ל גם יסכים עם זה, אבל זה לא ה'קייס' שלו. הוא אומר שטועים במה שהם שמעו מהמורים שלהם – הם שמעו, אבל לא שאלו את מוריהם מה הם התכוונו. זה מוסר השכל שכאשר שומעים משהו מהמורה צריך לשאול מה הוא באמת מתכוון.

דע כי כאשר האציל המאציל העליון את העשר ספירות דאצילות הנה בתחילה האציל את השלש ראשונות אשר כבר ידעת כי אז הוא סוד שבת העליון [שלש הספירות העליונות הן כתר-חכמה-בינה – ולפעמים כוללים גם את הספירה הרביעית, דעת – אלה המוחין, והם נקראים שבת. זה כלל גדול באריז"ל, ששבת הוא יום של כחב"ד. זה מה שנמצא מעל העולם, כי העולם נברא בשבעה ימים, ז"ת, והמוחין (עם הכתר, העל-מודע) הם מה שנמצא מעל הבריאה. לכן שבת הוא היום שלפני היום הראשון של הבריאה, השבת העליונה. אם שבת באה בסוף השבוע היא מלכות, סוף הספירות, אבל התמצית של שבת היא השבת העליונה – כחב"ד.] אבל כאשר האצילם לא היו בתיקון גמור כפי הצורך [לא היו כלים מתאימים להכיל את האור הזה] ולכן לא עלה בחשבון ומספר יום השבת הזה הנז' [לפי הרש"ש, המפרש הגדול האמתי של האריז"ל, מסביר את כל מה שכתוב כאן לפי ימים בלוח השנה. מה שמדבר עליו כאן שייך אצלו ל-יז אלול[ג] ב"שנת תהו" שהיתה לפני הבריאה. אחר כך יש שבוע שמתחיל ב-חי אלול, והשבת שלו ב-כד אלול[ד], ואחר כך כה אלול הוא היום של "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ". ראש השנה, בו נברא אדם הראשון, היה יום ששי של ימי הבריאה, והיום השני של ראש השנה הוא השבת של מעשה בראשית. כעת מדובר על היום שנקרא יז אלול, השבת הראשונה, שלש הספירות הראשונות, שלפני בריאת עולם התהו. אבל, כפי שאומר, לא סופרים יום זה כשבת.] ואח"ך בשבוע השנית שהם שבעה ימים אחרים [מ-חי אלול עד כד אלול] האציל שבעה מלכי' הנרמזים בפסוק ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום וביום השבת שבסוף השבוע הזאת נאצל המלך השמיני הנקר' הדר ושם אשתו מהיטבאל כו' [המלך הזה הוא ראשית עולם התיקון – הוא ממלכי אדום, אבל ההקדמה ממנה מתחילה ההופעה של מלכי ישראל, והוא השבת של השבוע של התהו – הוא מתוקן, ולכן זה כבר נקרא שבת. זו השבת הראשונה שנקראת כך. הוא שבת כי יש לו נישואים מאושרים. הדר מהיטבאל עולים אשה, שבת הוא יום נקבי, אבל הוא שייך לספירת היסוד – אשתו לספירת המלכות והוא לספירת היסוד. לפעמים בספה"ק יום השבת הוא יסוד, לא תמיד מלכות. השבת הזו היא שבת של יסוד, השבת של הדר. בשבת הזו מופיעות שלש הספירות העליונות של עולם התיקון. בשבת הראשונה, יז אלול, הופיעו הג"ר של בן, אבל בשבת של כד אלול מופיעות הג"ר של שם מה, שמתחבר לשם בן כדי לתקן אותו.] ולסיבת אשר שלשה הראשונות לא היו מתוקנות לכן אלו השבעה מלכים לא יכלו לסבול אור המאציל [שבירת הז"ת תלויה בכך שהג"ר שלהם לא היו מתוקנים. מכיון שהג"ר לא מתוקנים הכלים היו קטנים ולא יכלו לסבול את אור המאציל ונשברו. הג"ר הם כמו ההורים של המדות, והאור היה גדול מדי בשביל מדות הלב שנשברו[ה].] ולכן היו כולם בחינת דינין [זה יסוד פסיכולוגי, שאם אדם חווה אורות גדולים ולא יכול להכיל אותם, הוא נעשה מאד 'דיני' – לא יכול ליצור יחסי אנוש עם אחרים, כי הוא שופט את כולם לחומרה, כולל את עצמו. בגלל שהיו דינים בלי רחמים כולם מתו ונתבטלו:] ומתו ונתבטלו האמנם כשיצא המלך השמיני הנקרא הדר יצא יותר מתוקן מכולם כמבואר אצלנו והמלך הזה הוא בסוד היסוד הנקר' הדר כמבואר [האריז"ל לא מזכיר כאן בפירוש את מאמר חז"ל שכולנו זוכרים, שאלמלי משמרין ישראל שתי שבתות מיד הן נגאלין. שתי השבתות שייכות ל"את שבתתי" ולכפילות של "את השבת". שתי השבתות הן השבת של יסוד ומלכות, הדר ומהיטבאל. אז בכל שבת יש לנו שתי שבתות, הצד הזכרי והצד הנקבי של השבת. בשרש יש את השבת של העל-מודע והשבת של המוחין, אבל בהקשר כאן מדובר בשבת של היסוד והשבת של המלכות.] בלשון האדרא בדקמ"ב ע"א ובג"ד ובכולהו כתרים כו'. ואתבסמו תיקוני נוקבא בהאי אמה דאקרי חסד [באהבתו לאשתו מתמתקים כל הדינים שלה] הה"ד ואלה המלכים כו' ויציאת המלך הזה היה ביום שבת השני [המלך הדר הוא השבת השניה. אמרנו שהשבת הראשונה לא נמנית, אבל השבת הראשונה שנמנית נקראת "יום שבת השני". למה היא נמנית? כי היא כבר מתוקנת.] ואח"ך נתקנו השלש הראשונות הנז"ל כנז' באדרא [זה מה שגרם לכך שהג"ר לא נשברו – ביום שבת יצאו הג"ר של שם מה לתקן את הג"ר של שם בן, ויחודם עולה מהיטבאל.]. ואז יצאו בשבוע השלישית שבעה ספירות תחתונות. אשר הם נקראים אצלנו בשם חסד גבורה ת"ת כו' עד ספירת המלכו' ואז ביום השבת השלישי יצתה (ד"ש ע"ג) המלכות ונמצא כי המלך השמיני שהוא נקרא הדר העליון והוא ממש יסוד נאצל בשבת שניה והוא קדם אל החסד אשר נקרא עתה אצלנו בשם ספירת החסד [כי הוא יסוד של כד אלול שקודם לחסד של כה אלול, יסוד של עולם קודם.]. ואח"כ ביום שבת השלישית נאצלה המלכות. וכבר אמרנו לעיל כי השבת העליון מכולם אשר בו נאצלו שלשה הראשונות בלי תיקון לא עלה בחשבון ונמצאו שתי שבתות [שנמנות] אחד שבו נאצל הד"ר העליון ואחד שבו נאצלה מלכות האחרונה משבעה ספירות שנאצלו אחרי הדר העליון ואלו הם סוד שתי שבתות הנז"ל בפ' את שבתותי תשמורו ובפסוק ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת [על השבת של הדר נאמר "ושמרו בני ישראל את השבת" ועל השבת השניה נאמר "לעשות את השבת" – שמירה ביסוד, שמירת הברית, ועשיה במלכות, תיקון פרצוף רחל[ו].]

ובזה תבין טעות המקובלים הנז' כי הם קבלו מרבותם הקדמונים ז"ל כי השבעה ספירות האלו שאנו קוראים אותם חסד וגבורה ת"ת נצח הוד יסוד מלכות אשר הם סוד שבעה אלפי שני דהוי עלמא הנה הם נאצלו אחר השבעה מלכים הראשונים הנקראים מלכי אדום ומזה טעו לומר דאם כן נמצא כי גם בז' מלכים הראשונים הנקראים מלכי אדום היה בהם המשך שבעה אלפים שנה אחרים כמו שהיו באלו השבעה ספירות האחרות [הטעות הראשונה היא שבעולם התיקון הספירות מתכללות ונהיות אלף שנים, והם טעו לחשוב שכך היה גם בשבעת מלכי התהו (אך לא יכול היה להיות כך, כי לא היו להם כלים והם לא יכול להתפתח כו').] ונמצא כי כבר אנו עתה בשמיטה שניה ומזה הוסיפו עוד לטעות ולו' שכיון שיש שתי שמיטות אם כן כך יתגלגל העולם עד תשלום שבע שמיטות [זו הטעות השניה, שיש עוד שמיטות הלאה.] ואין הדבר כן [הטעות שהם טעו דומה למה שהרבי הסביר כטעות של המדענים בגיל העולם – שלוקחים תהליכים כפי שהם היום ומניחים שכך היו וכך יהיו לעולם. זו טעות דומה – הם הבינו שאם בעולם שלנו כל יום-ספירה הוא אלף שנים, כך היה בעולם התהו וכך יהיה הלאה. אדמו"ר הזקן מסביר במאמר שלו שמלכי התהו אין להם כלים ולא יכולים להתפתח – זה עולם של נקודות, "נקודים", ואילו העולם שלנו הוא עולם של שטח, "פרצופים".]. אמנם השבעה מלכים דאדום לא נמשכו רק יום שבת אחד בלבד. (ע"ב) ותכף בשבוע השנית נאצלו שבעה ספירות האחרות [הספירות דתיקון, שמסוגלות להתפתח כל אחת לאלף שנים.] כנז' שהיו מתוקנות וכנגד אלו השבעה ספירות ימשך העולם שבעה אלפים שנה ואין עוד [ולא יהיו הלאה. כלומר, אפילו מה שיהיה אחרי העולם שלנו – אינו בריאה חדשה לחלוטין. הגמרא אומרת ש"חד חרוב" אין הכוונה שהעולם חוזר לתהו ובהו ממש, כאלו ששום דבר לא נברא. כמו שחורבן הבית הוא באותה ארץ ובאותה מציאות – הכל נמצא במקומו. כך ה"וחד חרוב" הוא המשך של אותו עולם, וממנו העולם מתפתח למשהו יותר טוב (כמו הגרעין שנרקב באדמה וצומח מחדש וכו').] כי השבעה מלכים ראשונים אין כנגדם בחינת עולם בפני עצמו כי לא היו מתוקנים והראיה לזה כי הנה הן עצמם חזרו אח"ך ונתקנו ע"י אלו השבעה ספירות אחרות ונתבסמו [לא שיש אחריהם עולם חדש, אנשים אחרים, חיות אחרות, עצים אחרים ותורה חדשה, ח"ו. הכל חוזר על עצמו בשביל תיקון – כמו גלגול. ואחר כך מסביר במילים של הזהר] כמ"ש בדף קל"ב ע"ב וז"ל וכד אתא האי דיוקנא אתגלפו כולהו ואתחזרו לקיומא אחרא מנהון אתבסמו כו'.

זה הקטע הראשון. נעשה הפסקה, ואחר כך נמשיך.

לא קראנו מהרמ"ק, שיורד מאד חזק על ספר התמונה ועל תורת השמיטות. אדמו"ר הזקן שעוסק בכך בתורה אור, והוא אחרי האריז"ל והרמ"ק שירדו חזק על ספר, אבל אצלו יש יותר כבוד לספר התמונה. נראה איך הוא אומר את זה:

הענין יובן ע"פ הקדמה דהנה איתא בס' התמונה (בהקדמה לתמונה ג' דכ"ז כ"ט ל"א) שזה העולם הוא שמיטה שניה ולפניה הי' ג"כ שמיטה אחת שהיתה נמשכת ממדת החסד והשמיטה דעכשיו (ר"ל שית אלפי שני דהוי עלמא וחד חרוב) הוא ממדת הפחד ולכן דרכיה חזקים וקשים ורעים כו'. דהיינו שהי' בה חורבן בית ראשון ושני כו'. משא"כ בשמיטה הראשונה שהיתה ממדת חסד היתה העבודה [עבודת ה'] באופן אחר וגם התורה הי' באופן אחר יעו"ש והיו רק טוב וחסד כו' כך דעת ס' התמונה [הוא לא אומר שספר התמונה אינו ספר עתיק, בניגוד לרמ"ק ולאריז"ל שאומרים שזה לא ספר אוטנטי, יש לאדמו"ר הזקן יותר כבוד לספר.] ואחריו נמשכו המקובלים האחרונים [לפני האריז"ל] לדון מזה שמוכרח להיות עוד חמש שמיטות אחר שמיטה זו כי צ"ל ז' שמיטות כנגד ז' מדות עליונות כו' (וכמ"ש שם בסה"ת) [איך אדמו"ר הזקן אומר כעת?] אבל האריז"ל פליג ע"ז [הרבה יותר 'מנומס' ממה שראינו קודם. הוא לא אומר שזו טעות מוחלטת, אלא מביא זאת כמחלוקת – שתי דעות שונות. אפילו שמאד ברור שאדמו"ר הזקן מסכים לדעת האריז"ל, ולא לדעת ספר התמונה וכל המקובלים, אבל אומר זאת בצורה הרבה יותר 'פרווה'.] במה שלמדו שצ"ל עוד ה' שמיטות וגם בענין מה שעוה"ז הוא שמיטה שניה עם היות דס"ל ג"כ כן [כלומר, גם הוא סובר שזו השמיטה השניה, אבל לא בדרך שהם פירשו.]. ולכן פתחה התורה בבי"ת בראשית לומר שכבר היתה שמיטה א'[ז] ועכשיו היא שמיטה שני' [אם כן, אדמו"ר הזקן לא חושש מלהשתמש בטרמינולוגיה של שמיטה ראשונה ושמיטה שניה, ובהמשך יסביר שיש נשמות שבאו מהשמיטה הקודמת – משה רבינו וחנוך, הם 'חוצנים' מעולם אחר, עולם קודם, שבאו לעולם שלנו.]. אבל פי' האריז"ל [למושגים שמיטה ראשונה ושניה הוא שונה לגמרי, והוא מסביר] דאין הכונה לומר שהי' עולם גשמי כמו עוה"ז דעכשיו עם שמים וארץ גשמיים ודצח"מ כי זה לא הי' רק בשמיטה זו דוקא לבד וענין השמיטה שהיתה לפני זו הוא ענין עולם התהו דהיינו ענין ז' מלכין קדמאין דתהו שמתו שהוא ענין ספירות רוחניי' כנודע וענין שמיטה דעכשיו הוא ענין עולם התקון שנעשה אח"כ [אחר כך בא הסבר גדול לפי החסידות מה הכוונה תהו ותיקון ומה המשמעות של כך שמשה בא מעולם התהו לעולם שלנו. אם עולם התהו הוא חסד וטוב נקיים, מה הוא צריך לעשות בעולם קשה וחזק כמו שלנו, למה צריך לרדת לכאן – זה מאד קונטרה-אינטואיטיבי.] 

בשביל להוציא מדעה קיימת צריך לומר משהו במילים מאד חזקות. אחרי שהרמ"ק והאריז"ל אומרים משהו בכל התוקף, ואדמו"ר הזקן – וכך כולם – מקבלים את דעתם לחלוטין. אחר כך גם כשלבנת הספיר מציע עוד דעות, אף אחד לא מתייחס לזה – כולם מתייחסים למה שכתוב בפירוש בספר התמונה שזו השמיטה השניה, ולכך שהאריז"ל אומר שלא יהיו עוד שמיטות.

לפני שנמשיך: אמרנו שמלכי התהו הם דינים כי הם אורות מרובים וכלים מועטים (ומה ששמיטה זו היתה בבחינת חסד היינו מצד האורות המרובים בלבד, התפשטות אור ללא גבול, ודוק). עצם המציאות של אורות מרובים בלי כלים מתאימים להכילם מעורר דינים ושיפוט. אך ככל שנעמיק להסביר את ענין עולם התהו לפי חסידות תבוא המתקה יותר ויותר.

רבי חיים ויטאל, המוסר הראשי של דברי האריז"ל, היה מקובל גדול עוד לפני שהגיע לאריז"ל – למד גם את ספרי המקובלים האחרונים, ואף הכיר את הרמ"ק. דברי הבקורת החריפה של הרמ"ק על ספר התמונה הם בספר שיעור קומה אות פג. במה שנקרא כעת נראה שגם לאחר הרמ"ק והאריז"ל יש זכר לתורת השמיטות, אבל גדולי המקובלים הספרדים הסבירו שמי שחושב שעדיין היו מקובלים אחרי האריז"ל שקבלו את תורת השמיטות לא הבינו את המקובלים הללו. אמרנו שתורת השמיטות לא מצדיקה את האבולוציה, כי כל עולם עומד בפני עצמו, ואילו אבולוציה מדברת על התפתחות בעולם אחד. אבל, יש דמיון, כמו שקשה להוציא אנשים מתפיסת האבולוציה, כך בקדושה קשה לשחרר אנשים מתורת השמיטות. האבולוציה מאד תופסת את הנפש השכלית, כך תורת השמיטות מאד אטרקטיבית משום מה ללומדי קבלה. אוהבים לחשוב שמה שקורה בהוה היה בעבר (ויהיה בעתיד). טוענים שאם מאמינים בגלגולים, למה לא להאמין בגלגול של כל העולם. לא 'הבינו' את האריז"ל בענין, ומי שבאמת יכול להסביר זאת בעומק זו החסידות, החל מהמאמר של אדמו"ר הזקן בתו"א שקראנו ממנו קודם. נקדים גימטריא יפה: אנחנו היום ב"שמיטה שניה" – שמטה עולה 354 ו-שניה עולה 365. יש הרבה סוגיות שצריך להבין בהקשר זה, והסוגיא הראשונה היא סוגית שנחשבת "סוד" גם לפי הרמב"ם – הלוח העברי מאזן בין שנת הלבנה, שיש בה שנד ימים, לשנת החמה, שיש בה שסה ימים, והמושג "שמטה שניה" מאחד את שניהם, חיבור שהוא "סוד העבור".

העץ חיים פותח בשתי חקירות – למה ה' ברא את העולם, ולמה ברא אותו בזמן בו ברא אותו (ענין מאד מוזר, והתשובה שנותן בסוף עוד יותר מוזרה מהשאלה...):

החקירה ב היא קרובה אל שאלת מה למעלה ומה למטה מה לפנים ומה לאחור במס' חגיגה פ' אין דורשין [לפני שנים לא היה ברור במדע שהעולם התחיל מהמפץ הגדול, אבל בקוסמולוגיה של עשרות השנים האחרונות זה ברור – יש לכך יותר ויותר הוכחות. כעת יש את החידוש של "יש מאין", המפץ הגדול. לקח זמן להפנים את הענין, ורק בתקופה האחרונה המדענים הגדולים התחילו לתהות – מה היה לפני המפץ הגדול?! לפני שהמפץ הגדול נעשה 'עובדה' לא היתה שאלה מה היה לפניו, אבל ברגע שהוא נכנס כעובדה השאלה הכי גדולה בקוסמולוגיה היא האם היה לפניו משהו ומה היה לפניו. הרמב"ם אומר שהזמן נברא עם הבריאה, ולכן לפני זה לא היה זמן. אבל השאלה הזו במדע, היא החקירה הזו שמובאת כאן בע"ח. לפי התפיסה שאנו כעת בשמיטה השניה, יש מי שחושב שהיא פרק זמן שהתחיל לאחר המפץ הגדול (כלומר שכל סדר השמיטות התחיל מהמפץ הגדול וכעת אנחנו בשמטה השניה), אבל יותר טוב לומר שמהמפץ הגדול עד עכשיו הכל שמיטה אחת, ולפני כן היתה השמיטה הראשונה (באמת עולם אחר לגמרי). מי שלא מקבל את דעת הרמב"ם, שלדעתו השאלה לא רלוונטית, אומר שאולי היו עולמות לפני המפץ הגדול, ושהיתה התקרבות של עולמות שגרמה למפץ הגדול (כך קיימת היום סברה בין המדענים). זה הכל בגדר דמיונות כמובן, אבל רואים שהמדענים כבר חושבים על כך שאולי היו עולמות לפני המפץ הגדול.]

עוד הקדמה: אמרנו שנושא השיעור הוא "גיל העולם", וכנראה יותר מדויק לומר "גיל היקום". גיל היקום = צדיק (גיל העולם = צדק – "צדק צדק תרדף", שמטה רודפת שמטה, וד"ל), בכל דור יש "צדיק יסוד עולם" שמחזיק את העולם, והוא עצמו "גיל היקום". מה הכוונה? זה נשמע רעיון משונה. למה אמרנו את הגימטריא הזו? יש מליון גימטיריאות, אז אם אומרים כנראה שיש כוונה יותר עמוקה. צריך לשאול – מה אתה מתכוון בגימטריא? זה מבוסס על סיפור מפורסם על הרוז'ינער הקדוש (בחב"ד קראו "דער הייליגער" רק לו), חי לפני 150 שנה. באו אליו חסידים ואמרו לו שכעת אומרים שהעולם מסתובב סביב השמש, לא כמו שלמדנו בחיידר שהשמש מסתובבת סביב העולם. מה הרבי אומר? כמו גדולי צדיקי פולין, הוא לא ענה תשובה רציונאלית, אלא אמר – לא משנה, הכל תלוי ברצון צדיקי הדור... אם הצדיק אומר שהשמש סובבת את כדור הארץ ככה זה, ואם הצדיק אומר שכדור הארץ סובב את השמש ככה זה. הוא צדיק יסוד עולם, ואיך שהוא מחבב כך הולך. אם כעת אומרים ככה, כנראה כי הצדיק מחבב זאת. כך נסביר גם ביחס לגיל היקום, הצדיק עצמו הוא גיל היקום – כמה שהוא זקן, זה גיל היקום[ח]. אם הוא רוצה להיות בן 5771 שנים זה גיל העולם, אבל אם הצדיק בעצמו רוצה להיות בן 15 מליארד שנה – שכך יהיה לו בפספורט – זה גיל העולם. אומרים בחיוך, כי זה לא תשובה שכלית, גם לא לפי שכל של תורה (כפי שהרבי הסביר), אבל כך אמר אחד מגדולי הצדיקים, מי שחתר להיות מלך המשיח. עוד גימטריא: גיל היקום בגימטריא חקי הטבע (גיל העולם = חק הטבע), גם זה הצדיק ותלוי בו. הכל אחד. זה נקרא "מילתא דבדיחותא" שצריך להקדים לשיעור. לחיים לחיים.

אם אתה אומר שהשמיטה הראשונה היתה לפני המפץ הגדול זה משנה את התמונה לגמרי. אם יש למישהו בעיה עם גיל של מליארדי שנים, אפשר לומר שצדיק הדור הוא פוטון, והעולם קיים רק דקה – לפי אינשטיין הפוטונים הם מחוץ לזמן, זמן 0. הזמן הוא יחסי, לכן יש בעיה עם גילאים שונים של היקום, אבל לא בעיה קשה – הזמן הוא יחסי. הרמב"ם אומר – ביחס לסדר זמנים – שאם אין עצמים שזזים אין זמן. כך הוא מסביר פילוסופית מהו זמן. לכן "סדר זמנים" תלוי בקיום פיזי של העולם. לפי הרמב"ם אם המדע מוכיח משהו צריך לקבל זאת, ואז לפרש איך התורה מתאימה לדברים. היום יודעים שהמדע לא יכול להוכיח שום דבר. אבל יש את התפיסה שאם משהו מונח בדעתי במאה אחוז אתבונן ואמצא אותו בתורה. זה ענין חשוב.

אחרי ההקדמות נקרא את החקירה השניה:

והנה להיות השאלה זו עמוקה מאד אשר כמעט מסתכן האדם בהעמיק הסתכלותו בחקירה זו. וענינו כאשר הזכירו חז"ל במשנה הנ"ל כל המסתכל בד' דברים אלו ראוי לו שלא בא לעולם [מה למעלה מה למטה מה לפנים מה לאחור וכל שלא חס על כבוד קונו ראוי לו שלא בא לעולם]. וע"כ לא נוכל להרחיב ולהעמיק בחקירתם. אמנם נבאר בע"ה ראשי פרקים כמציץ מן החרכים בלתי הסתכלות בדברים העמוקים והמשכיל על דברינו אלה ימצא טוב טעם ודעת אם יבינהו [האריז"ל אומר שיפתח כאן רק פתח כחודו של מחט, אבל אם התלמיד מבין ומשכיל ימצא טוב טעם ודעת. כך חז"ל מנחים לגבי לימוד מעשה מרכבה, שמוסרים לתלמיד חכם אמיתי רק ראשי פרקים והוא מבין את עומק הדברים מדעתו.]. והנה ענין החקירה הזאת אשר שואלים למה בריאת עוה"ז היה בזמן שהיה ולא קודם או אח"כ. ולכן צריך שתדע את אשר נבאר בחיבורינו. והוא כי הנה נודע כי האור העליון למעלה למעלה עד אין קץ הנקרא א"ס שמו מוכיח עליו שאין בו שום תפיסה לא במחשבה ולא בהרהור כלל ועיקר. והוא מופשט ומובדל מכל מחשבות והוא קודם אל כל הנאצלים והנבראים והיצורים והנעשים ולא היה בו זמן התחלה וראשית כי תמיד הוא נמצא וקיים לעד ואין בו ראש וסוף כלל [הדבר החשוב כאן, שלא אומר שהקב"ה הוא מחוץ לזמן, אלא רק שאין הגבלה לזמן שלו. על זה נאמר "ושנותיך לא יתמו" – השנים של ה' לא מתחילות ולא נגמרות, אבל יש לו שנים. זו הסיבה לכך שכאשר אדמו"ר הזקן אמר שהזמן הוא נברא – כמו הרמב"ם, אבל לא תלה זאת בפילוסופיה של הרמב"ם, אלא בכך שכך שמע מרבו המגיד ששמע כך מהבעל שם טוב – היו צדיקים אחרים בדורו שאמרו שלא מאמינים שהמגיד אמר כך, כי אם אומרים שאין לזמן של הקב"ה התחלה וסוף לא שוללים את זה שיש לו זמן, כך משמע מהחקירה השניה בתחלת עץ חיים. ההסבר הוא פשוט, שודאי בעץ חיים הוא מאמין שהקב"ה הוא לפני הזמן ולמעלה ממנו, ורק אחרי הצמצום יש זמן. אבל כאן טרם הסביר את סוד הצמצום, ולכן מדבר כאילו אין סוד הצמצום – לפי קבלת הרמ"ק, שהכל השתלשלות. אם אדם קדמון משתלשל מה' ישירות יש זמן, אבל אחרי שיסביר שיש צמצום ואחריו אדם קדמון מובן בפשטות שלפני הצמצום לא היה זמן. אבל מה שנראה לנו פשוט לא היה פשוט אפילו לגדולי הצדיקים.]. והנה מן הא"ס נשתלשל אח"כ מציאות המאור הגדול הנקרא א"ק לכל הקדומים [כאן רואים שלא מזכיר שהיה באמצע צמצום] כמ"ש בענף ג'. ואח"כ נשתלשלו ממנו האורות הנתלין בא"ק הנה הם אורות רבים היוצאים מתוכו ומאירין חוצה לו. מהם תלויין ממוחו ומהם מגולגלתא ומהם מעיניו ומהם מאזניו ומהם מחוטמו ומהם מפיו ומהם ממצחו חוצה לו ומהם סביבות גופו [מונה שמונה אורות – כנגד שמונה נרות חנוכה] שהוא בחי' ז' תחתונים שלו ובסביבותיהם אורות רבים מאירים ונתלים בהם הנקרא עולם הנקודים [מה שנקרא השמיטה הראשונה] ואח"כ נשתלשלו ממנו ד' עולמות אבי"ע הידועים ומפורסמים כנזכר בזוהר ובתיקונים. ואמנם אצילות א"ק הזה ומכ"ש שאר עולמות שתחתיו כנ"ל היה להם ראש וסוף והיה להם זמן התחלת הויותן ואצילותן משא"כ בא"ס הנ"ל. והנה מן העת וזמן אשר התחיל התפשטות והשתלשלות האורות והעולמות הנ"ל מאז התחיל הויות הנבראים כולם זה אח"ז עד שבא הדבר אל המציאות אשר הוא עתה [המציאות שהתורה מתחילה ממנה, מבריאת העולם בששה ימים.] וכפי סדר ההתפשטות וההשתלשלות כסדר הזמנים זה אח"ז כך נעשה ולא היה אפשר להקדים או לאחר בריאת עוה"ז כי כל עולם ועולם נברא אחר בריאת עולם שלמעלה ממנו וכל העולמות היו נבראים ומתפשטים ומשתלשלים והולכים זה תחת זה בזמנים שונים ומאוחרים זא"ז עד שהגיע זמן בריאת עוה"ז ואז נברא בזמן הראוי לו אחר בריאת העולמות העליונים אשר עליו ודי בזה כי לא נוכל להרחיב ולהעמיק ביאור זה הענין ככל הצורך ואיך וכמה ומתי:

כל המפרשים צועקים געוואלד על הפירוש שלו – למה א"ק נברא אז, ולא קודם או אחר כך. לא הסברת כלום! בלשון חז"ל, "הדרא קושיא לדוכתא". זה רק מעלה את הקושיא למעלה במליון דרגות. אבל החידוש הוא שכל סדר השתשלשלות לוקח זמן. זה 'אבולוציה' – השתלשלות. הרמב"ם אומר שלפני שהיה עולם פיזי לא היה זמן, והאריז"ל לא אומר כך כלל – אצלו (לפי המשתמע מחקירה זו, לפני הצמצום, כלומר לפני שחדש לנו את סוד הצמצום כנ"ל) יש זמן אצל ה', שאין לו התחלה וסוף, ואחר כך יש התחלה של זמן בא"ק, ואחר כך יש השתלשלות שאיננו יודעים כמה זמן היא לוקחת. כל שלב לוקח זמן, הרבה זמן או מעט זמן איננו יודעים. אבל מה הוא מתכוון? מה הוא עונה לשאלה?

אותה שאלה אפשר לשאול על המקום. למה אנחנו יושבים כאן? למה העולם כאן ולא במקום אחר? זה נשמע משונה. בעץ חיים מוסבר שה' עשה צמצום בשביל לברוא את היקום "בנקודה האמצעית" של אור אין סוף. גם על כך צועקים געוואלד, הרי אין נקודה אמצעית לאין סוף. אפשר לשאול למה היה בנקודה זו ולא בנקודה אחרת, כמו השאלה על הזמן. מה התשובה? נאמר עוד ווארט חסידי: אם אני שואל אותך מה אתה עושה כאן ולא במקום אחר? למה אתה בזמן הזה ולא בזמן אחר? התשובה היא שאני כאן במקום הזה ובזמן הזה הכל בהשגחה פרטית מאתו יתברך, כדי שנפגש. למה ה' ברא אותי כעת ולא אחר כך? למה כאן ולא במקום אחר? השגחה פרטית! וכך יש לומר לגבי כללות סדר ההשתלשלות – למה ה' ברא אותו בזמן הזה ובמקום הזה? השגחה פרטית! זה נשמע משונה, על מי ההשגחה? אבל זו לא בדיחה (אף שנשמע כך). השאלה למה נברא במקום הזה היא כמו השאלה על הזמן – מה למעלה ומה למטה מתיחס לזמן ואילו מה לפנים ומה לאחור מתיחס למקום. אולי אם נעמיק, גם התשובה של העץ חיים היא 'השגחה פרטית'. מה הוא אומר? שהעולם הזה התחתון נברא בזמן זה כי חכה להשתלשלות עולם הקודם להסתיים, וכך כל הדרך למעלה, עד אדם קדמון, ולפניו יש אין סוף.

המקובל הגדול אחרי האריז"ל היה הרש"ש, ואחד מגדולי תלמידיו היה ה"תורת חכם". כעת נקרא קטע מ"שמן ששון", מגדולי המפרשים של העץ חיים, שמביא קטע מתורת חכם ודן בו. פירושו על הקטע שקראנו בעץ חיים:

...דאין הענין כמו שאמרו קצת מן המקובלים דיש ז' שמיטות בעולם וכל ז' אלפי שנה הם שמיט' אחת וכבר עברה שמיטה א' ואנחנו בשמיטה ב' הרמוז אל ספירת הגבורה וכו' יע"ש שהאריך בסיבת טעות זה אלא הענין הוא כנז"ל יע"ש ועיין בספר תו"ח ד' ע"ו ע"א תוך ד"ה והנה נבוא וכו' דכתב דביום א' של בריאת העולם כבר הפרט הא' של חסד כבר היה לו ו' אלפים שנה באותו היום ונדבק במאציל יע"ש [בקטע הראשון שקראנו מהאריז"ל אמרנו שהיו שבעה ימים של תהו, ואחריהם שבעה ימים של תיקון, ושבעת ימי התיקון מתפתחים להיות שבעת אלפים שנה. רבו של התורת חכם, הרש"ש, הכי העמיק בהתפתחות של המושגים בעץ חיים – בהתכללות שלהם, בריבוי הפרטים ובעובי שלהם. תלמידו המובהק לא אומר כאן שמהיום הראשון התפתחו שית אלפי שני, אלא שביום הראשון עצמו כבר היו כלולים שית אלפי שני. זה לא  מה שאמרנו קודם, ועל כן השמן ששון לא ירד לסוף דעתו של התורת חכם. אחרי שהיום הראשון נשלם להתכלל מיניה וביה כ'שמטה' שלמה של שית אלפי שני וכו', כמו כל דבר שנשלם – הוא חוזר למקורו, "נדבק במאציל". זה ציטוט מהתורת חכם ועל מנת שלא יסתור את דעת האריז"ל בענין השמטות צריכים להסבירו כנ"ל. אחרי שהשמן ששון מביא אותו בהמשך לדברי האריז"ל על השמיטות, הוא כותב:] ולא זכיתי להבין אחר ראות דברי רבינו הנז' בש' מאמר רשב"י שם [איך דבריו של מקובל גדול, שאין ספק בעולם שלא יאמר שדברי האריז"ל לא נכונים, יתיישבו עם דברי האריז"ל.].

האוטוריטה האחרונה אצל הספרדים בביאור דברי האריז"ל הוא ה"כרם שלמה" (אביו של הרב אליהו עליו השלום). הוא אדם מענין מאד, למד באוקספורד, התקרב ליהדות ולקבלה, והוא 'אחרון המוהיקנים' של המקובלים הגדולים. יש לו פירוש על העץ חיים, כרם שלמה. כשהוא מגיע לנקודה זו, של החקירה השניה, הוא מביא את השמן ששון ואת התורת חכם שלא מבין איך התורת חכם יכול לומר מה שאמר, ומסביר שאם תסתכל בתוך התורת חכם תראה שהכל לפי דברי רבו הרש"ש, שהסביר שהאריז"ל אמר רק את השלד, את הכללים, ויש המון המון פרטים בתוך הדברים. בשביל להבין צריך להוסיף עוד ממד שלם – האריז"ל דבר בשני ממדים וצריך להתבונן בשלשה ממדים. ובשביל להבין את המעבר משני ממדים לשלשה ממדים צריך להוסיף עוד אין סוף אינפורמציה. ובנוסף, הכל כמו מעגלים שונים בשעון – שעות ודקות ושניות. כל מה שהאריז"ל אומר קורה בכל רגע בכל עולם, במעגלים שונים. לכן יום אחד במעגל מסוים הוא אלף שנים מושלמות במעגל אחר, וכשמשהו מושלם הוא חוזר לה' (וכפי שהוסבר לעיל).

צריך להבין מה זה אומר בחסידות. הבעל שם טוב אומר שאדם יורד לחיות בעולם שבעים שנה בשביל לקיים מצוה אחת, נקיה, בלי פניה. תעשה מצוה אחת שלמה, נקיה, וזה מצדיק את כל החיים שלך. מה שהוא אומר כאן – זה תרגום של הרש"ש להבנה חסידית, הרש"ש והבעל שם טוב היו מקבילים, ומה שהרש"ש אמר בקבלה הבעל שם טוב אומר בחסידות, בחיים האמתיים בעולם האמתי, בעולם של הלב – שברגע שקיימת מצוה חיית שבעת אלפים שנה. בקבלה שבעת אלפים שנה הם הזמן לתקן את כל רפח הניצוצות, כל מה שנשבר – זה הזמן שצריך בשביל להשלים הכל. אם הרש"ש אומר שהכל קורה כל הזמן ברמות שונות, במעגלי זמן שונים, של שעה ויום ושנה וכו', מי שמגיע לשלמות בעצם עובר שבעת אלפים שנה, ואז הוא חוזר להדבק במאציל, שהרי זו הסיבה של כל התהליך. זו הדרך בה הכרם שלמה מסביר, ואם מסתכלים בתורת חכם ברור שזה הפירוש, ואין שום קשר לשמיטות במה שהוא אומר. הוא אומר שהכל מתחולל בכל רגע. זה חוזר למה שאמרנו קודם, שהזמן הוא יחסי.

מה שהרש"ש אומר קשור למתמטיקה דיסקרטית. יש מעגלים בתוך מעגלים של הזמן, ובכל אחד אפשר לדבר על שמיטה שלמה – שבעת אלפים שנה – ואם עשית משהו מושלם פירושו שהוא עבר שבעת אלפים שנה. אם יום החסד של הבריאה נשלם הוא כלל שמיטה שלמה. יום 'נקי' של הבריאה כולל את כל שבעת אלפי השנים, וחוזר להכלל בקב"ה. לפי זה "חד חרוב" אין פירושו שהקב"ה מחריב את העולם ובורא עולם חדש, כפי הטעות, אלא שהכל חוזר למקור ונדבק בבורא. באמת, גם התיאוריה שהאריז"ל סתר חוזרת שוב, בגירסה חדשה ומתוקנת. יש את הגרסה שאדמו"ר הזקן הסביר. קודם אמרנו שאפשר לחזור ולומר שאנו חיים בשמיטה השניה, אבל  צריך להסביר זאת בדרך אחרת. כעת אמרנו משהו עמוק, לפי דעת הרש"ש והתורת חכם – משהו עמוק שאפילו השמן ששון אומר שלא מובן, אבל לכרם שלמה אין איתו שום בעיה – זו החזרה בתוך האריז"ל של מושג השמיטות, שההשלמה של כל פרט נקראת "שבעת אלפים שנה" או 'שמיטה'. זו נקודה מאד בסיסית.

יש ענין דומה לשמיטות שמופיע בחז"ל. חז"ל אומרים שעד מתן תורה היו אלף דורות – "דבר צוה לאלף דור". כעת נמצאים בערב ר"ח אדר, שמרבין בשמחה, ואדר רומז ל-אלף דור. מבריאת אדם הראשון היו רק 26 דורות עד מתן תורה, אז מה קרא ל-974 דורות? חז"ל אומרים שהיו אלף דור בסך הכל, מתוכם 974 לפני בריאת העולם, והם 'קומטו', כי הנשמות של דורות אלו היו אנשים רעים. אמנם הקב"ה מחזיר אותם אחד אחד ושותל אותם במשך הדורות עד שיבוא משיח לתקן אותם (כמו שאמרנו שהעולם שנחרב לא נחרב לגמרי, אלא חוזר כדי לקבל תיקון), ואלו עזי הפנים שבכל דור ודור, השבים מאותם 974 דורות.

זו בעיה חדשה, על מה מדברים? אבל זה ישירות מחז"ל. יש שתי דעות. יש דעה אחד שכל 974 הדורות הללו היו בתוך אלפים שנה שהתורה קדמה לעולם – עוד מאמר חז"ל חשוב. חז"ל אומרים שהתורה היתה "יום יום" לפני בריאת העולם, וזו הכוונה שהתורה מכונה "חמדה גנוזה" שלא נתנה עד אלף דור, שמתוכם תתקעד קומטו ו-כו דורות היו עד משה רבינו. זו דעת רש"י, והיא הדעה הסמכותית ביותר בענין.

בעקבות שיטת רש"י הבה"ג עושה חשבון כמה שנים משך כל דור, לוקח לגמרי ברצינות ועושה חשבון מדויק, ואומר שכל דור הוא קצת יותר מ-2 שנים, כי יש כאן 2000 שנים ו-974 דורות. כל זה קשור לשאלה אם הכל היה לפני המפץ הגדול או אחריו. לפחות לפי הדעה שהיו 974 דורות לפני "בראשית", זה היה לפני המפץ הגדול של בריאת העולם והאדם. אבל יש דעה שכל אלף הדורות היו בין "בראשית" ל"יהי אור". לפי הזהר "יהי אור" הוא המאמר הראשון, לא כמו הגמרא שאומרת ש"בראשית" הוא המאמר הראשון. כלומר, ששני הפסוקים של "בראשית... והארץ היתה תהו..." כוללות 974 דורות[ט].

אז יש שלשה פירושים אמיתיים בענין זה – א) שהיו 974 דורות לפני בראשית (לפני המפץ הגדול מתי שלא היה, שהרי כשאנו אומרים "המפץ הגדול" אנו מתכוונים לאירוע של "יש מאין", כפי שהרמב"ן וכל שאר הפשטנים מסכימים ש"ברא" היא המלה היחידה בלשון הקדש ל"יש מאין" ואחרי "בראשית ברא" הכל הוא "יש מיש", אז נברא החומר ההיולי ברגע אחד, וממנו נברא הכל בהמשך), לפני הבריאה. ב) ויש דעה שניה שזה אלפיים שנה שהתורה קדמה לעולם. ג) ויש דעה שהכל היה בין "בראשית" ל"יהי אור" (מתאים לדעת הכרם שלמה, שהכל יכול להכנס ברגע אחד).

מה היה משך כל דור בשנים? יש דעה שהכרם שלמה מביא שכל דור היה מאה שנה[י] (זה לעומת הקצה השני של הבה"ג שמשך כל דור היה קצת יותר משנתיים בלבד). יש דעה אחרת שכל דור היה 94 שנה המבוסס על החשבון שמבריאת העולם עד מתן תורה חלפו 2448 שנים, ובזמן זה היו 26 דורות, אם כן יוצא שכל דור נמשך 94 שנים. ויש דעה נוספת שדור הוא 70 שנה – "ימי שנותינו בהם שבעים שנה". ויש דעה שדור הוא 50 שנה, עולמו של יובל. ויש עוד דעות. בכל מקרה, יש בזה דעות שונות ואין הסכמה.

נחזור לכרם שלמה, המקובל הספרדי הגדול האחרון, שאומר שדור הוא מאה שנה, ומסביר מה הכוונה. רוצים לעבור על דבריו כדי שנבין איך מקובל חושב. הוא ודאי לא חושב על מליארדי שנה של אבולוציה. איך הוא חושב? כמו שראינו כעת. הוא מסביר את חשיבתו בענין זה בביאורו על הקטע הזה בעץ חיים שזה עתה קראנו. הדבר הראשון שיש לו התחלה בזמן הוא אדם קדמון, כמו שקראנו. כל אחת מתשע הספירות שלו נמשכת עשרת אלפים שנה, והוא מסביר למה – כי הספירות של עשיה הן שנה, ושל יצירה עשר שנים, בריאה מאה שנים, באצילות אלף שנים, ובאדם קדמון – דרגה אחת מעל – כל ספירה היא רבבה. מהדברים המיוחדים בעברית שיש מלה מיוחדת לעשרת אלפים, לא כמו באנגלית ושאר השפות. בלשה"ק יש יחידות, עשרות, מאות, אלפים, רבבות (כנגד נרנח"י, אין יחידה בלעומ"ז) – דבר מאד חשוב. כמו למשל 60 רבוא יוצאי מצרים שהם 60 רבוא שרשי נשמות.

עכשיו, במאמר מוסגר, המדענים היום מדברים על כך שעברו בערך 13.7 מליארד שנים מהמפץ הגדול. אף אחד לא מציין שהחלק המשמעותי של המספר הזה הוא המספר הכל כך חשוב בפיזיקה, 137, שהוא ההפכי של ה-fine structure constant. לאף אחד אין בראש שיש כאן השגחה פרטית נפלאה במדע. אפשר לכנות זאת במילה האנגלית synchronicity, סינכרוניה בין המספר החשוב אולי בפיזיקה ובין גיל היקום המקובל על רוב המדענים.

עכשיו במקום לומר 13.7 מיליארד שנים, בואו נאמר את אותו מספר כ-137 משהו. אז כמה אפסים יש אחרי 137 כאן? 8. לומר 13.7 מיליארד שנים למעשה לא אומר הרבה. הדרך היותר משמעותית מבחינה תורנית היא לומר שיש כאן 137 עם עוד 8 אפסים. כיוון ש-4 אפסים הם רבוא ועוד 4 אפסים הם עוד רבוע, אז 8 אפסים הם רבוא ברבוע (לשון נופל על לשון, ובסוד א נשמת ע כנודע). כידוע שיש בתורה משמעות מיוחדת למספרים רבועים. אז יש כאן 137 רבוא ברבוע. לומר זאת במונחים של 137 בלי נקודה עשרונית, יוצא שיש פה 137 רבוע ברבוע שנים. כיוון ש-8 הוא חזקה של 2, 2 בחזקת 3, זה אומר שמספר זה הוא ביטוי מושלם של 10 עצמו כיוון שזה יוצא 10 ברבוע ברבוע ברבוע (בתלתא זימני הוי חזקה של שלמות ההתכללות, סוד הרבוע). ושוב, מליון הוא אלף ברבוע, אבל אלף אינו רבוע. אבל מאה מליון הוא רבבה ברבוע. כשרבבה בעצמו הוא רבוע של מאה, ומאה הוא רבוע של 10. אז מאה מליון הוא המספר בעל משמעות הרבה ביותר בהקשר של גיל היקום לפי המדע, הוא 10 ברבוע ברבוע ברבוע. אם מכפילים אותו ב-137 זה גיל היקום לפי הדעה במדע שיש היום. זו ההשגח"פ, או כפי שמכנים זאת מחוץ לעולם היהודי, synchronicity, שמצאנו בכך. זו גם השגח"פ שככל הידוע לנו אף אחד עוד לא ציין זאת.

נחזור כעת לדברי הכרם שלמה שמסביר שכל דור הוא מאה שנים. נתון שכל ספירה של אדם קדמון היא 10000 שנים. כלומר, שכעת כשאנו באים להבין מה הם 974 הדורות שלפני בריאת העולם, עלינו לדעת עוד שהמספר 100 שנים לדור מגיע מפרקי אבות. בפרקי אבות הגילאים – גיל האדם – הם עד 100 – "בן מאה כאילו מת עבר ובטל מן העולם" (ולע"ל נאמר "לא יהיה משם עוד עול ימים וזקן אשר לא ימלא את ימיו כי הנער בן מאה שנה ימות והחוטא בן מאה שנה יקלל", וכן היה קודם מ"ת). חז"ל אומרים שהנשר חי מאה שנה. בכל אופן, בספירות של אדם קדמון מכתר עד יסוד יש 90 אלף שנה – שהן 900 דורות (כשכל דור הוא 100 שנים). אז בהשתלשלות של 9 הספירות הראשונות של א"ק יש 900 דורות. נשארו עוד 74 דורות שהם 7400 שנה. מה עם מלכות דאדם קדמון? זה עוד עשרת אלפים שנים שנעשות החיים של האצילות – המלכות דא"ק נעשית העולם הבא אחרי א"ק, היא מחיה את עולם האצילות. באצילות כל פרצוף עד ישסו"ת נמשך 1000 שנה. שני הפרצופים הראשונים של אצילות הם עתיק ונוקביה, אחר כך אריך ונוקביה, אבא ואמא. כל פרצוף באצילות הוא 1000 שנה, אז כאן מגיעים כבר ל-6000 שנה, 60 דורות, וצריך להסביר רק עוד 14 דורות. שני הפרצופים הבאים הם ישראל סבא ותבונה. כל ספירה של פרצוף מאלה היא 100 שנה. שלש הספירות התחתונות שלהם נעשות מוחין לז"א, אז יש רק שבע ספירות של כל אחד – וביחד 14 ספירות, 1400 שנה. אז הזמן מהכתר דא"ק (שם הזמן מתחיל) עד פרצוף ז"א, הנקרא עולם הזה, לוקח בדיוק 974 דורות, 97400 שנים.

ככה מקובל חושב. יוצא שהכרם שלמה לא מסביר כמו רש"י, שאצל רש"י ראינו ש-974 הדורות הנ"ל שייכים לאלפיים השנים שהתורה קדמה לעולם, כי אלפיים השנים שהתורה קדמה לעולם היינו חו"ב – מוחין דז"א, בהן מלובשים הנה"י של ישסו"ת. יש באלפיים השנים האלו שתי בחינות – מצד אחד (פנימיות החו"ב דז"א) הם האלפיים שנה שקדמה תורה לעולם אך מצד שני (חיצוניות החו"ב דז"א) הם עשרים הדורות הראשונות מבין ה-כו דורות מאדם עד משה, דהיינו כ הדורות מאדם עד אברהם, ואח"כ יש עוד ו"ק דז"א שכל ספירה היא מאה שנה, דור אחד, כנגד ו הדורות מיצחק עד משה, ודוק היטב. שוב, רואים איך מקובל חושב, שכל השתלשלות הזמן היא השתלשלות העולמות מאדם קדמון ומטה. מה שיוצא בסוף דבריו שכעת איננו יודעים כמה זמן בדיוק לקח לבריאה להתרחש, "כי כל עולם ועולם נברא לאחר העולם שלמעלה ממנו, וכל העולמות היו מתשלשלים בזמנים שונים, אחד אחרי השני. עד שהגיע זמן בריאת העולם הזה, ואז נברא בזמן הראוי לו, אחר בריאת כל העולמות שמעליו. ודי בזה כי אפשר להרחיב בזה עוד ככל הצורך ואיך וכמה ומתי". "איך" עולה א-ל, ו-כמה עולה א-דני, ושלש המלים יחד עולות שלש פעמים יעקב. אז איננו יודעים לא איך, לא כמה, ולא מתי. זו גימטריא יפה כדי לסיים את החלק הזה.

רק פתחנו את הנושא של גיל היקום עם השיטות השונות שלו בתורה. הרבי אמר בתוקף שלא מוציאים את הפסוקים מפשוטם. למדע אין הוכחות, ושיטות החישוב מסתמכות על זה שהחוקים של הטבע קבועים ואוניברסליים. אמרנו שכאשר הצדיק רוצה אחרת – החוקים משתנים. צדיק = חקי הטבע כנ"ל. אחד ההסברים בשיעורים שלנו הוא שגיל העולם משתנה בעולמות אבי"ע. מכל עולם רואים את גיל העולם אחרת. אפשר לראות את העולמות כרמות תודעה, ובכל רמת תודעה מסתכלים על המציאות בצורה אחרת, כמו דרך עדשה אחרת. זה לא אומר שאין באמת עולמות שונים, רק שניתן גם להבין את סוד העולמות כרמות שונות של תודעה, זו אחת הדרכים להסביר מה זאת אומרת שיש עולמות שונות. החסידות מסבירה שעולם העשיה הוא של עשיה, יצירה של רגש, בריאה של שכל ואצילות של בטול.

לפי מעמדו של הצדיק הוא נמצא בעולם מסוים – בתוך העולם שלנו – ובכל עולם גיל העולם משתנה, כיוון שהצדיק רואה את המציאות מתוך אותה רמה של תודעה. הסברנו כבר פעמים רבות שכל התפיסה של האבולוציה, כל התפיסה המדעית היום היא תפיסה הבאה מרמת התודעה של "אף עשיתיו", מהתיחסות למציאות ולגיל היקום מתוך ראיה של עולם העשיה גרידא. וזה בא רק אחרי שמאבדים קשר עם האלקות (סוד תבת "אף"). רק בעשיה הכל נראה כתהליכים המצריכים אורך זמן רב מאד. ולכן רוב המדענים עדיין אינם מאמינים, אם כי זה דבר שנמצא בשינוי ובע"ה עוד ישנתה עוד. בעולם העשיה המדע תופס שיש השתלשלות של מליארדי שנים. בעולם היצירה, רואים את המציאות מתוך ארכיטיפים, ושם העולם נברא בששה ימים והעולם הוא בן 5771 שנה. בעולם הבריאה העולם נברא מחדש בכל רגע.

כשהרבי התייחס לנושא של גיל היקום הוא השתמש בשני טיעונים שמסבירים שלא חייבים לקבל את הטענות המדעיות. הראשון הוא כמו שאמרנו. שאין סיבה להניח שחקי הטבע קבועים ואין בהם שום שינוי, וגם הקבועים (כמו fine structure constant) יתכן שמשתנים, כך גם מהירות האור.

הטיעון השני שהרבי עושה בו שימוש הוא רוחני יותר. כשקראנו זאת לפני שנים הרגשנו שזה טיעון יותר טוב כי הוא מופשט, רוחני יותר (ועל כן הוא פחות מתישב על הדעת של בר שכל אנושי, שמבחינתו הוא טיעון גרוע יותר). אולי הקב"ה ברא את העולם עם מאובנים (שבאמת נפלו מעולמות קדומים רוחניים, מהשמטה הקודמת לפי הבנת האריז"ל – המאובנים הנמצאים בעולם שלנו הם בסוד "רשימו" של עולם התהו שנשבר ונפל למטה). אם אני מאמין שהעולם נברא, הקב"ה יכול לעשות זאת בכל אופן שירצה. אנחנו אהבנו את זה כי יש לזה פחות קשר עם המציאות כפי שהיא מתגלה בפשטות (וכנ"ל היינו יתרון דווקא לאנשים שהם קצת מרחפים מעל פני גשמיות העולם הזה ובכך רגישים לרפח ניצוצין שנפלו לתוך עולמנו מעולמות עליונים). הדרך הכי טובה להסביר את זה היא להגיד שהעולם נברא עם זכרון (על דרך אדם וחוה שנבראו בני עשרים לפי חז"ל, שי"ל דהיינו עם זכרון של עשרים שנים אחורה). אולי כל העולם נברא עם זכרון שהוא בן 13.7 מליארד שנה. זה ההסבר השני של הרבי. לפי הטיעון הראשון אי אפשר למדוד מתי העולם נברא כי החוקים משתנים. לפי הטיעון השני, אי אפשר בעצם למדוד כלום והמדידות לא מועילות כי אולי העולם נברא רק ברגע זה ממש, רק עם זכרון של כך וכך שנים אחורה. העולם אפילו לא צריך להיות בן 5771 שנים, אמנם אני מאמין בזה כי ככה מתועד בתורה, אבל אין שום דרך להוכיח לכאן או לכאן. במידה מסוימת זה באמת נכון, כי אנחנו מאמינים שהקב"ה בורא את העולם בכל רגע ורגע. בריאה זו נקראת "חידוש הישנות" בחסידות. זה עוד אפשרות להסביר את השמיטות, שיש חידוש מוחלט – אבל עם זכרון (וכנ"ל בסוד הרשימו של עולם התהו). ועוד יותר, יתכן שה' 'חולם' אותנו כרגע (משל של רבי אייזיק) כי הכל הוא בעצם ה' ואנחנו בכלל לא קיימים. זו המציאות בעולם הבריאה.

אז שוב, שני הטיעונים שמביא הרבי שייכים לעולם היצירה ועולם הבריאה. בעולם של "אף עשיתיו" יש זמן מינמאלי ששינויים לוקחים. לאנשים יש קשר עם התחושה שיש שינויים מינימאליים, ולכן כל זמן שלא תוכל להוכיח לי שאמנם היה שינוי במהירות האור או קבוע אחר, אז אנשים ימשכו לכיוון שהם קבועים. אם מוכיחים לי שכעת יש מהירות קבועה לאור, אני רוצה להאמין שתמיד היה כך. בעולם של "אף עשיתיו", אין לי שום סיבה לחשוב שהטבע משתנה, אז למה שאחשוב שהטבע משתנה. אני אומר שהחוקים קבועים (והרי "המוציא מחברו עליו הראיה" – ואני כרגע מוחזק בחקי הטבע כפי שאני מודד אותם היום), וכך אני מחשב אחורה שהעולם הוא בן 13.7 מליארד שנה.

עליה מעולם לעולם היא "יציאת מצרים" – אנחנו משתחררים מאיזה שיעבוד מחשבתי. לחשוב שהכל קבוע ותמיד היה אותו דבר כובל אותי. אמנם גם בקדושה עולם העשיה נראה כך: שהכל קבוע. השו"ע גם אומר מה צריך לעשות, תמיד אותו דבר (וכנ"ל ההלכה קובעת "המוציא מחברו עליו הראיה"). לפי זה יוצא שהצדיקים בדורות הקודמים הם בדיוק כמו צדיקים בדורות האלה, שהרי "המעשה הוא העיקר", ומדובר באותו שו"ע המורה הלכה למעשה. כלומר, יש גם עולם העשיה בקדושה – שהכל אותו דבר (ומבואר במ"א שבכל עולם ועולם יש שתי רמות כלליות של תודעה, חוץ מעולם העשיה, שבבחינה זו הוא העולם היחיד שהנו אחיד). איפה אנו מוצאים שהצדיקים שונים זה מזה? בעולם היצירה, ברגשות, בתיקון המדות. תיקון המדות אומר שאני כאן בשביל לשנות את עצמי, כמו שאומר הרס"ג. אם אני כאן בשביל לשמור שו"ע זה לא בשביל לשנות את עצמי אלא רק כדי לעשות מה שכתוב שצריך לעשות. אם אני צריך לשנות את עצמי זה שינוי בי, בלבי, וזה כבר תפיסה של עולם היצירה. אין סיבה לומר שחקי הטבע כעת הם כמו שהיו פעם, כי יש שינויים אמתיים. לפי זה, קל להסביר את התורה כפשוטה, בריאה בששה ימים וגיל העולם 5771 שנים, וזה קרה בזמן כל כך קצר כי בהתחלה דברים זזו מהר מאד ועוד שינויים היו בחקי הטבע. זה על פי הטיעון הראשון של הרבי.

כל הנושא הזה חשוב לנו, כי הרבי דבר על זה. למה הרבי התעסק עם השאלות האלה? כי היה צורך לענות לסטודנטים באוניברסיטה. באו סטודנטים לרבי ושאלו אותו את השאלות האלה, והרבי ענה בבחינת "דע מה שתשיב". כפי שכבר דיברנו בעבר, כל הענין של הדור שלנו הוא לכבוש את האקדמיה (שרק על ידי כך אפשר להחזיר את העולם בתשובה), זה כמו הכיבוש של ארץ ישראל. בלי לכבוש את האקדמיה אתה לא שינית כלום, נשארת באותו מקום. אמנם, כל בעל תשובה שעושים זה מצוין, זה משלים 7000 שנה בפרט, אבל בשביל הכלל צריך משהו מעבר. וזאת הסיבה שעיקר זירת הפעילות שלנו באקדמיה. האקדמיה נמצאת ב"אף עשיתיו", המקום שבו אין שום תודעה אלקית, ולכן יש שם דינים וכעס, וחרון אף של מקום בעולם, כי שם שולטים דפוסי חשיבה השוללים את קיום הבורא ואת ההשגחה הפרטית. משם צריכים לצאת. והטיעון הראשון של הרבי נועד כדי להוציא את הסטודנטים מהתפיסה הזאת שלהם. עכשיו אם הרבי הצליח או לא זו שאלה אחרת. אם היה מצליח במאת האחוזים משיח כבר היה כאן. משמע שזו משימה מתמשכת. לפני כמה שנים דיברנו על כך שהיה גביר שרצה לתרום 100 מליון דולר (רבוא ברבוע) לטובת חינוך יהודי. כשנודע לרבי שיש כזה גביר, הוא הזמין אותו אליו ובילה עמו שעות ביחידות בנסיון לשכנעו שהדבר הכי חשוב בשביל העם היהודי זה חינוך שדווקא תנועת חב"ד יכולה לתת. הגביר לא השתכנע ואמר לרבי בצורה דוגרית מאד, אני לא מאמין שהדרך שלך תצליח לחדור לעולם, להגיע לכולם, לצאת החוצה בצורה שתתקבל על דעת כולם. מן הסתם הוא טעה. אבל בסיכומו של דבר הכסף לא ניתן. מכאן רואים שהרבי, הצדיק של הדור מנסה לעשות דברים וזה לא תמיד מסתייע, ובכל זאת הוא מקדיש את עצמו עם כל לבו למשימה. ביחס לסטודנטים, כמו עם הגביר, היתה השפעה, אבל לא מספיק. דברי הרבי ודאי השפיעו על חב"דניקים, אבל זה לא היה צבור היעד – צריכים להגיע לאקדמיה. ככל שנבין יותר לעומק את הטיעונים שהרבי נתן, נוכל להסביר אותם יותר טוב כדי שיפוצו חוצה יותר.

שוב, ההסבר הראשון של הרבי, שחוקי הטבע לא קבועים – הסבר שיש לו בסיס מדעי – שייך לעולם היצירה. הסברנו שהשינויים בטבע באים מהצדיק, שמשנה את לבו. ההסבר השני, שהעולם נברא עם זכרון – יתכן שנברא ברגע זה עם זכרון – שייך לעולם הבריאה. העולם נברא עם המאובנים. במאמר שהתחלנו לקרוא מאדה"ז הוא מסביר שהשמיטה הראשונה היא רק מחשבה, ולכן משה היה "כבד פה וכבד לשון" – מי שבא מהשמיטה הראשונה הוא בעצם קשור עם מחשבה, ולכן לא אחד שמצליח להתבטאות בעולם הזה. גם בהקשר הזה, הטיעון השני של הרבי שייך לעולם המחשבה. ההסבר השני של הרבי שייך לעולם המחשבה, שכל טהור. גם במדע היום יש מושג של "ניסוי מחשבתי" – דבר שאינשטיין השתמש בו הרבה בנסיון לשלול את המכניקה הקוונטית. ניסויי מחשבה טובים בשביל דברים שאי אפשר לבדוק אותם במעבדה. כל דבר שהוא ניסוי מחשבתי קשור לעולם הבריאה. באותו אופן, הטענה שהעולם נברא עם זכרון (עם מאובנים) – וזה כמו לומר שיתכן תיאורטית שהעולם נברא בזה הרגע עם זכרון – זה טיעון השייך לעולם הבריאה, עולם של שכל טהור, שם יש רק טיעונים שכליים טהורים. גם לגבי מאובנים, להוכיח שבאו ממחשבה של הקב"ה (מהשמיטה הקודמת) זה לא דבר שאפשר להוכיח.

נסביר עוד נקודה שלמדנו בעבר בנושא של גיל היקום. אם העולם נברא עם מאובנים, אז מדוע? מדוע ה' עשה כך? חייבים לומר שהדינוזאורים הם דמויות נפולות מעולמות רוחניים קודמים שהתגשמו בנפילתם (כנ"ל). זה אחד הדברים הבסיסיים שאנחנו מלמדים כל השנים בהקשר לטיעון השני של הרבי. הרבי לא דיבר על הנושא הזה של מאובנים, אבל בגלל שאנחנו מאד אהבנו את הרעיון הזה (מתוך תחושה שיתכן שאני נברא ברגע זה ממש, יש מאין ואפס המוחלט, עם זכרון), כדי להוסיף נפח לטיעון, שאלנו מדוע העולם נברא עם מאובנים וענינו כנ"ל. זה רעיון שמופיע בהרבה ספרי קבלה. כך ביחס לשמיטות כנ"ל, האריז"ל מסביר כמו שראינו, שהשמיטה הראשונה היתה בגדר מחשבה בלבד. כל הקיום שלה הוא רק במחשבתו של ה'. באופן דומה אפשר להוסיף הסבר נוסף לכל הענין של גיל היקום, שלמעשה העולם קיים רק בתוך מחשבתו של ה' ואין לו שום קיום מחוצה לה. הרבי לא מביא טיעון זה, אבל טיעון מסוג זה יהיה שייך להתסכלות של עולם האצילות, שם יש רק את ה' עם מחשבתו שהם אחד. זו ההגדרה של האצילות, יש שם רק את ה'. זה כמו ביחס ל"חד חרוב", השיטה של רב קטינא שראינו מקודם. והוא אמורא יחסית נדיר בגמרא. פירוש שמו "קטן", והיינו כמו שחז"ל אומרים לגבי כל מי שנקרא קטן, שמקטין את עצמו[יא]. זה גם רומז שרק מי שבאמת מקטין עצמו יכול להבין את כל הנושא הזה של 6000 שנים ועוד חד חרוב, זה הכל קשור במוחין דקטנות. אפילו אביי רוצה להרחיב קצת את הטווח ומוסיף עוד כמה אלפים. הפסוק שהביא בשביל ה"חד חרוב" הוא "ונשגב הוי' לבדו ביום ההוא". והיום של האלף השביעי, הוא השבת, היום של האצילות בכתבי האריז"ל. אז אצילות היינו "ונשגב הוי' לבדו ביום ההוא". וביום הזה הכל נשאר, לא שנעלם מן הקיום, אלא שמה שנחרב זה כל התודעה העצמית שקיימת כרגע. זה הפירוש החיובי של "חד חרוב". וביום ההוא יהיה רק ה' אחד. הכל ה' וה' הכל. ואז אי אפשר בכלל לדבר על רגע של בריאת העולם ברגע זה או אחר.

אז שוב, בבריאה הכל נברא ברגע זה עם זכרון. בעולם היצירה העולם נברא בששה ימים וכו' והחוקים משתנים ובהתחלת הבריאה היו השינויים הרבה יותר מהירים ממה שהם היום, וממילא הכל לקח רק זמן קצר, והטענה כאן שאין שום דרך להסיק אחורנית מההווה שחוקי הטבע תמיד עבדו באותו אופן. ובעולם העשיה – אחרי ההפסק של "אף עשיתיו", שבגלל הפסק זה אז ההנחה הפשוטה היא שהעולם קיים, ואני קיים, ואם ה' קיים זו כבר שאלה – וממילא המסקנה היא שהעולם נברא לפני 13.7 מליארד שנה, כי אין שום השגה שיש ה' וממילא הכל קבוע ולא משתנה. הרעיון הזה של 13.7 מיליארד שנים הוא גם כן ניצוץ שנפל, וגם את זה צריך להחזיר להקשר של התורה. כידוע המספר 137 עולה קבלה, ולכן העלאת הניצוץ הזה יש בכח הקבלה. קבלה ר"ת השתחוו לה' בהדרת קודש". אדה"ז במאמרו מסביר שכל היתרון בכך שמשה ירד לשמיטה שלנו, מעולם התהו לעולם התקון הוא שרק בעולם שלנו יש את הכלל של נעוץ סופן בתחלתן. לכן, עם כל כמה שהתודעה הזאת של עולם העשיה נובעת מניצוץ שנפל מטה מטה, לתוך המציאות התחתונה של עולם העשיה, שם כבר אין תודעה אלקית כלל, הרי שיש את הכלל שנעוץ סופן בתחילתן, ואפשר להעלות את הרעיון הזה. אבל בעולם התהו, השמיטה הראשונה, אין שם את הכלל הזה. ואמנם, כשמגלים שנעוץ סופן בתחתלתן, מתקיים הפירוש של "גם" ב"אף עשיתיו" כלומר שאפילו כל המחשבות הנפולות שנובעות מכפירה, גם אותן ה' עשה, גם הן הגיעו במקורן מתוך עולם האצליות. יש שם איזה ניצוץ שיחזור בזמן ש"ונשגב ה' לבדו ביום ההוא". כל זה ביחס להסברים השונים של גיל היקום. רק לחזור שוב, בעולם הבריאה אין שינוי במחשבה כמו שיש בלב ביחס לעולם היצירה. בעולם היצירה יש כל הזמן יצירה, כלומר נתינת צורה חדשה, הגדרה מחדש.

כעת אחרי שלמדנו שאי אפשר לאמץ כלל את דברי ספר התמונה כרלוונטיים לגיל היקום – צריכים 'להוציא מהתמונה' את ספר התמונה (וזה כולל גם את כל הפירושים הנלווים אליו) – נשאל שאלה חדשה. על מה סומכים אנשים רבים שאינם בהכרח מקבלים את האמירה הברורה של הרבי שאין סיבה להוציא את מעשה בראשית מפשטם ולפרש את כל סיפור הבריאה כמו משל המתייחס לא לימים של 24 שעות אלא לתקופות זמן ארוכות? על מה הם נסמכים כשהם מפרשים שכל יום בבריאה ארך זמן רב.  יש אנשים שלא מוכנים לקבל מה שהם מכנים אמונה עיוורת ומה שהרבי אומר שהעולם בן 5771 שנים, ובכל זאת אי אפשר לומר שהם כופרים בעיקר. ישנם חכמים ורבנים רבים שאינם סוברים כמו הרבי והם אומרים שיותר הגיוני להם לומר שכל יום בבריאה מסמל תקופה ארוכה יותר. הרמב"ם ודאי וגם הרבי לא היו קוראים למי שחושב כך כופר. הרבי פשוט היה אומר שאיש כזה טועה, כי אין סיבה רציונלית לשלול את הפשט של התורה גם בסיפור הבריאה. וממילא אומר הרבי, "אני מקבל את הפשט של התורה כי אין סיבה לא לעשות זאת. וכל מה שטוען המדע הוא רק בגדר טענה אבל אין בזה שום הוכחה המחייבת להוציא את התורה מהפשט בכל הקשור לימי הבריאה" (זה בעצם אותו הגיון ממש שראינו לעיל לגבי מחשבת ה"אף עשיתיו" – "המוציא מחברו עליו הראיה". רק שאצל הרבי הפשט של התורה הוא מוחזק ולא חקי הטבע. בסגנון החסידי הידוע, אצל הרבי התורה בפשיטות וחקי הטבע בהתחדשות ואילו אצל המדען ההיפך הוא הנראה לו). אבל אם דוקא התיאוריות המדעיות גורמות לך לשמחה, מה אפשר לומר? ברור שככל שתתקרב לחב"ד כך תקבל שמחה מדברים אחרים, אבל לעת עתה, בוא נחשוב מה תוכל לומר.

אחד החברים עשה חישוב שאם כל יום בבריאה הוא 7000 שנה, ובנוסף לומר שכל שנה כזאת היא לא שנה שלנו (של 365 ימים) אלא שנה של הקב"ה, עליה נאמר שכל יום של הקב"ה הוא כמו אלף שנים שלנו. כלומר שבכל שנה של הקב"ה יש 365,000 שנים שלנו. נכפיל זאת ב-7000 (כי כאמור בכל יום של הבריאה יש לפי התרגיל המחשבתי הזה 7000 שנים) – זה נשמע נחמד, לא?! – אז שוב, החישוב הזה אינו נובע מספר התמונה, אלא זה חישוב גרידא, שיש בו איזה הגיון פשוט. יוצא בכל אופן, שכל יום של הבריאה מקביל לבערך 2.5 מיליארד שנים. כל שעה יוצאת בערך רבוא ברבוע, כלומר 100,000,000, שנים. ואז אם נחשב כמה זמן עבר מתחילת הבריאה (עם עלות השחר של היום הראשון) ועד לחטא אדם הראשון, שלפי הגמרא התרחש בתחלת השעה העשירית ביום הששי, יעלה הכל 13.7 מליארד שנים! וזו תוצאה מתמטית נכונה. אז זה נשמע נחמד מאד, ואני מסכים שיש כאן דוגמא של השגחה פרטית שיצא המספר הזה. בנוסף יש כמה וכמה הקבלות יפות בין השעות של היום הששי לבין התפתחויות משוערות היום ביחס לזמן הופעות בעלי החיים וכו', אבל אין זה מעניננו כעת.

[זה נשמע דומה לסברת התורת חכם שאומר שביום הראשון של הבריאה יש 7000 שנים, אך כמו שראינו למעלה, זה לא שייך בכלל לשיטת השמיטות, שם בכל יום יש רק 1000 שנים? נכון, זה יותר דומה לתורת חכם, כי באמת מי שאמר את שיטת השמיטות גם סבר שכל יום בבריאה מייצג 1000 שנים של קיום של העולם שלנו, רק שהוסיף שכל התהליך של הבריאה יחזור על עצמו 7 פעמים. אבל כמובן זה לא יתאים לחישוב של השמיטות בכלל, בגלל בעיות נוספות בחישוב... לכן אין מה להתייחס בכלל לנושא השמיטות. צריך לשכוח מהמקום ממנו מי שעשה את החשבון הזה שאב אותו, ולהתייחס רק לחשבון בצורה מופשטת.] רק אמור כך: זה נשמע נחמד, כל יום שקול ל-7000 שנים, ובסופו של דבר הזמן מעלות השחר של היום הראשון עד תחילת השעה העשירית, שהרי הוא חטא בסוף השעה התשיעית, ומאותו רגע תבונתו של אדם ירדה מטה מטה עד שהגיע לידי מודעות עצמית, והתחילה המודעות שלנו ביחס לזמן. ברגע שיש תודעה אנושית כמו שאנחנו מכירים אותה, אחרי החטא, זה משנה לגמרי את התפיסה ביחס לממד הזמן.

עד כאן יצא לנו בהשגחה פרטית שיש בזה הקבלה למספר של 13.7 מיליארד שנה. אבל האמת שזה עד כאן. כל מה שעשינו עכשיו זה בחינת שעשועים. כשעושים דברים כאלה, ויש לך מזל, כלומר השגחה פרטית, אז תהיה התאמה במידה מסוימת, אבל לא באופן מוחלט. לו מה שעשינו היה מתחיל לגמרי מהגיון תורני אמיתי, אזי הכל היה מתאים בדיוק. ביחס לרעיון הזה, ההתאמה היתה מתבטאת בכך שכל פרט היה מתאים. כלומר, כל תאור או בדל של תאור שיש לנו בתורה לגבי מה קרה ומתי, היה מתאים בדיוק עם ההשערות המדעיות לגבי מה קרה באותו פרק זמן. אבל בפועל הדבר היחיד שמתאים מכל התמונה הזאת שנוצרה מהשעשוע שלנו היא שאם נדמיין – לפי התאור השני של הבריאה, שהחיות נבראו מעט אחרי בריאת האדם שהיה בשעה הרביעית, אז יוצא שהחיות נבראו לפני חצי מיליארד שנים, תקופה הנקראת במדע הפיצוץ הקמבריאני. אבל שום דבר אחר לא מתאים. אם כן, כל הענין לגמרי מופקע, חוץ מההשגחה הפרטית שיצא לנו ביחס ל-13.7 מיליארד שנים.

עכשיו ישנם אנשים אחרים, גם מדענים, שמנסים להקביל בשיטה זאת בין למשל ביום השני לבריאה עם בריאת הרקיע, לתאר בריאה של איזו נביולה (nebula) בחלל, וכו'. אמנם, השאלה הכי בסיסית שנותרת תמיד היא מה לעשות עם בריאת הצמחיה ביום השלישי, שהרי אפילו אם עמדה על פני הקרקע ועוד לא יצאה, מכל מקום משהו קרה ביחס לצמחיה, וכל זה מתרחש לפני בריאת השמש והירח. אז שוב, זה ממש מגוחך להקביל ככה. מאידך, מי שמבין את תאור הבריאה כפשוטו, וזה קשור לנושא מחזור המים שאנו עוסקים בו במקום אחר, מבין שביום השני והשלישי – מעשה המים שם – הכל קשור עם תאור של מחזור המים, של אידוי וכו'. המלבי"ם למשל מתייחס לשאלה כיצד תתכן צמחיה בלי שתהיה שמש. הוא עונה שצמחיה למעשה אינה צריכה לראות את השמש, היא רק צריכה אור, ואור כמובן היה שם לפני השמש. צמחיה גם זקוקה לחום, וגם חום כבר היה לפני בריאת השמש.

באופן אישי, המקום בו הייתי מתחיל להסביר את מעשה בראשית ולפענח את הכוונה על פי פשט, הוא שביום הרביעי, אז ה' תלה את המאורות, הכוונה למעשה היא שהאטמוספירה התבהרה מספיק עד שאפשר ניתן היה לראות את הגופים השמימיים מכדור הארץ ועל פיהם לקבוע מועדים. וזה לפי מה שהתורה אומרת, שהמאורות נתלו כדי לאפשר לנו לספור את הימים ולחשב את הזמנים והמועדים. וכדי לעשות זאת צריכים לראות את השמש והירח. וכלל גדול בתורה (כפי שמבואר באריכות במ"א) שהתיאורים הטבעיים של התורה הם שילוב בין המציאות ה'אויקטיבית' לבין ההשקפה ה'סוביקטיבית' על מציאות זו.

מה הכוונה בכך שהרקיע נעשה ביום השני? הרקיע הוא האטמוספירה. עכשיו זה ענין בפני עצמו, אבל כמעט לפי כל המפרשים, יש חלק מסוים של האטמוספירה הנקרא "רקיע" ורוב מחזור המים, קליטת האדים, העננות, והממטרים מתרחשים מתחת לגובה זה של האטמוספירה. אבל יש גשמים יוצאים מן הכלל, וזה מבוסס על הרבה מאמרי חז"ל, ואצל המלבי"ם זה ההבדל בין "גשם" ל"מטר", שלפי איך שהוא מוכיח מהתנ"ך וממאמרי חז"ל (וכפי שמסביר רבינו בחיי), גשם זהו משקע שנופל כתוצאה ממחזור המים הפשוט שמתחת לרקיע. אבל יש משקעים שמקורם מלמעלה לרקיע, והוא נקרא מטר.

לפי כל ההסברים המוזרים שהזכרנו למעלה, היום השני מתייחס לתקופה שלפי המדע היתה הרבה לפני בריאת כדור הארץ. וזה כמובן נוגד לו רק את פשט התורה, זה גם נוגד כל דרוש שאפשר להגיד, שהרי מאד ברור שגם אם נוציא את דברי התורה מפשטם, עדיין התיאור ביום השני מתייחס לכדור הארץ. להפוך את הרקיע, ואת היבשה המתגלית, ואת הצמחיה, הכל לכל מיני תופעות המתרחשות בחלל זה, לפחות לדעתי, מגוחך. התורה מדברת על כדור הארץ בכל הקשור לדברים הנ"ל.

אולי ביחס לתאור מ"בראשית ברא" עד "יהי אור" ביום הראשון, אולי שם אפשר לדחוס הרבה מאד שנים והמון דורות כמו שראינו מקודם. ובכלל, אם כבר אמרנו זאת, הרי שאם יוצאים מן הפשט מי אומר שכל יום מייצג כמות שווה של זמן. כל החישוב הזה שעשינו כשעשועים, כולו מנקודת מבט של עולם העשיה, מנטליות של עולם העשיה. אם 974 דורות עברו בשני הפסוקים הראשונים בלבד, אז אולי צריך לומר שהיום הראשון מייצג הרבה יותר זמן מהיום השני של הבריאה. זה הרבה יותר הגיוני (וישנם מדענים בני תורה שסוברים כך). אבל בכל מקרה מאד ברור שלפי פשט התורה (אם אכן סוברים שגם במעשה בראשית קיים הכלל ש"אין מקרא יוצא מידי פשוטו", ולא כסוברים אחרת) ביום הראשון יש כבר שמים וארץ, כפי שאנחנו מכירים אותם (אמנם במצב שונה מאשר הם היום, שהרי אז הם היו בראשית התהוותם, "והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום וגו'"), ולא בתור איזה משל למשהו שאירע אחרי המפץ הגדול. וביום השני יש רקיע שהוא האטמוספירה של כדור הארץ, ומשהו מתרחש שם שמבדיל בין מים עליונים ותחתונים. וביום השלישי המים התחתונים מתחברים ביחד, ונוצרת צמחיה כי כבר יש מחזור מים שפועל. ויש חום, אך עדיין האטמוספירה "עבה" מדי מכדי לאפשר לשמש להיראות דרכה. אבל יש חום ויש אור המאפשרים פוטוסינתיזה, ואז הצמחיה יכולה להתחיל באיזה שהוא אופן בסיסי. ואז האטמוספירה מתבהרת ואז הכל ממשיך, מגיעים הדגים והצפורים והזוחלים, ואז החיות וכו'. מה מדד הזמן, אלא אם כן יש סיבה אמיתית לומר אחרת, יש להניח כמו שאמר הרבי שהזמן הוא כפשוטו (ויש בנוסף ההסבר של ארבע העדשות הנ"ל, והוא כנראה נצרך כדי שהדברים יתישבו על דעתם של בני דורנו, ראה אגה"ק כה. וכן יש הסברים נוספים חשובים שנתבארו במקומות אחרים ולא הועלו כאן).

אז הדבר הראשון אם אתה תלמיד שמסור לתורה, לא אומר תלמיד חכם – כי אף אחד פה לא תלמיד חכם במעשה בראשית – אבל אם אתה תלמיד שמסור לתורה אתה לא אומר שהרקיע וכו' זה נביולה שהתפתחה בחלל. ושוב השאלה הבסיסית שתמיד נשארת זה היום השלישי והרביעי. וכשמתחשבים בזה לומר שכל יום מייצג בדיוק אורך זמן שווה, אין דרך טובה להסביר מה קרה בימים אלה. זה גם נכון לגבי היום החמישי – הציפורים והדגים, שלפי החשבון הנורא נחמד הזה שיצא 13.7 מיליארד שנים, זה התרחש לפני 4 מיליארד שנים, וזה המון לפני הזמן שהמדענים היום משערים. ושוב, נחזור לצמחיה. זה שיש צמחיה ביום השלישי, אי אפשר לפרש שזה רק ה"בכח", פוטנציאל, של העצים, שהרי כל ה"בכח" של מעשה בראשית, זה רק בשניה הראשונה. אלא ברור שהכוונה פה לאיזה צמחיה ממשית. ויש מפרשים שאומרים שהמדובר בעצים ממש, ומה שלא "צמחו" עד שהאדם התפלל עבור הגשמים הכוונה ל"מטר" הזה שהזכרנו מקודם. היה כבר מחזור מים, והוא גידל עצים בצורה טבעית, אבל עוד לא היו צמחים שגדלו כתוצאה מתפילתו של האדם. הם לא היו צמחים על טבעיים, אלא טבעיים.

ובזה נסיים ונאחל לכולם חלומות שמחים על בריאת העולם מחדש, "השמים החדשים והארץ החדשה". ושנזכה לתפוס גם את עולם האצילות שאולי אנחנו לא נמצאים כאן בכלל, וכו'...



 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2017. מלכות ישראל - האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com