חיפוש בתוכן האתר

בר מצוה יוסף יצחק שוקרון ל שבט תשע"א הדפסה דוא

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א

בר-מצוה יוסף יצחק שוקרון

אור ל-א דראש חודש אדר ראשון תשע"א

 

חתן הבר מצוה חזר על מה שהרב אמר בברית שלו.

לחיים לחיים יוסף יצחק, שתהיה חסיד ירא שמים ולמדן.

שמענו קודם שבשם יוסף-יצחק יוסף הוא על שם תוספת והתקדמות בעבודת ה'. בפרט כתוב – הרבי תמיד מסביר לגבי השם של הרבי הקודם – שיוסף זה תוספת ויצחק זה צחוק, כמו שכתוב "צחוק עשה לי אלהים כל השומע יצחק לי", צחוק זה הגילוי שלעתיד. זה מאד מתאים  לתאריך בר המצוה, "משנכנס אדר מרבין בשמחה", לעבוד את ה' בשמחה ובטוב לבב מרוב כל, ויש לנו השנה תוספת צחוק – שנה תמימה שיש בה שני אדרים. הרבי תמיד אומר שיש ששים ימים רצופים של שמחה, וכל מה שהוא היפך השמחה בחיים מתבטל בששים שמתחיל ממש מעכשיו, "מרבין בשמחה", וממילא זה היום של "יוסף יצחק", שמוסיפים עוד חדש נוסף של צחוק. בספר יצירה כתוב שבכל חדש יש את החוש שלו, והחוש של אדר הוא חוש השחוק. אז אם מוסיפים עוד אדר – מוסיפים עוד צחוק, עוד שמחה וטוב לבב, עוד "אז ימלא שחוק פינו". כשמשיח יבוא תיכף ומיד ממש הפה יתמלא צחוק ושמחה, שמחה פורצת את כל הגדרים וממתיקה את כל הדינים ופועלת אך טוב בגשמיות וברוחניות. בכך נפתח, שכעת יום של תוספת שמחה. היום זה היום שקובע על כל החיים, התחלת קיום תורה ומצוות ויום של דעת, אז ככה שיהיה כל החיים – תוספת של "עבדו את הוי' בשמחה". לחיים לחיים.

גם משיח הוא שמח, כתוב שהוא אותיות יִשמח וגם יְשמח – שמח בעצמו וגם משמח את כולם, וכך שגם אתה תהיה. מה שדברנו בברית איני זוכר, אז יתכן שיהיה פה כפל. בדרך כלל אני משתדל לא לומר את הדברים עוד פעם, אבל אם איני זוכר יתכן שתהיה כפילות. חוץ מהפשט של השם, שיוסף יצחק היינו תוספת צחוק – "צחוק עשה אלהים" – הגימטריא של השם מאד חשובה. קודם כל, השם יוסף יצחק הוא כפולה של שם הוי', וגם כל שם בפני עצמו הוא כפולה של שם הוי' – יוסף עולה ו"פ הוי' ויצחק עולה ח"פ הוי'. יחד עולה השם שלך – השם של הרבי הקודם – יד (חב"ד, דוד) פעמים הוי'. הדבר הכי פשוט להתבונן ולאמץ לעצמך, שאתה "יד הוי'". זה ביטוי שמופיע בתנ"ך, כמדומני עשרים פעמים.

מה זה אומר? זה בא בכמה הקשרים, נאמר פסוק אחד שכתוב בו "יד הוי'", פסוק של נגינה. אנחנו חסידים ואנחנו רוצים לשמוח, לקיים את ה"עבדו את הוי' בשמחה" (יש פה חבר שמנגן, כל הזמן תוספת שמחה), ובתנ"ך תוספת שמחה היא תוספת נגינה. יש פסוק אצל גדול בעלי המופתים בנביאים, אלישע הנביא, שאומר "ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד הוי'". זה אחד הפסוקים שכתוב בו הלשון "יד הוי'" שרומז ל-יד פעמים הוי', יוסף יצחק. מה הפסוק אומר? מה הפשט? היה שם סיפור שמלך ישראל, שאז היה רשע, בא עם מלך יהודה, יהושפט הצדיק, לבקש ברכה בשביל לנצח במלחמה. הנביא היה בכעס על מלך ישראל שהיה רשע. כמו שהיום יבוא ראש ממשלה שמנהיג לא כראוי לבקש ברכה מהצדיק, ואת הצדיק ההנהגה שלו מרגיזה. גם הרבי לפעמים התרגז על הנהגה לא ראויה. כתוב שכאשר צדיק כועס, אפילו בצדק, השכינה מסתלקת ממנו. היות שהוא כעס על מלך ישראל, ראש הממשלה, שבא לבקש ברכה – והוא הכיר את מהותו – ובגלל שהוא כעס רוח הנבואה, השכינה, הסתלקה ממנו. לכן הוא היה צריך להחזיר זאת. איך מחזירים? הוא אמר "ועתה" – כתוב בחז"ל שכל פעם שכתוב "ועתה" לשון תשובה, הוא רוצה לעשות תשובה כדי שרוח הנבואה תחול עליו מחדש, ואיך עושה זאת? – "קחו לי מנגן, והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד הוי'". רש"י אומר שהנגינה תשמח אותו. אם אדם מתרגז הוא קצת עצוב, מעוצבן, מתוח, אז הוא צריך את הנגינה – שמחה ורגיעה בנפש, פשוט שירגיש טוב, אוז מתוך הנגינה הוא כבר כלי, הוא בטל את הרושם של הכעס ואז חוזר להיות כלי לקבל רוה"ק, וכך היה. מיד כשהמנגן נגן לו כתוב "ותהי עליו יד הוי'". זה אחד מפסוקי "יד הוי'", שפירושה שם "רוח נבואה" (כך גם בתרגום). ביוסף יצחק יש כח. כל יהודי צריך להיות עם נבואה. כמשיח יבוא אחד מסימני הגאולה יהיה "ונבאו בניכם ובנותיכם". מה זו נבואה? שיש חוש פנימי להכיר את האמת. אנו חיים בעלמא דשקרא שלא רואים את האמת, לכן הרבי אומר שהגאולה היא לפקוח את העינים. לזהות אמת, לדבר אמת, לשדר ולתקשר אמת, תלוי ברוח נבואה. צריך בשביל זה להיות שמח, ובשביל זה צריך לנגן. לא יודע אם אתה מנגן על כלי, אבל אצל חסידים ניגונים שרים בפה. יוסף יצחק צריך הרבה נגינה בשביל שרוח הנבואה, יד ה', תשרה עליו. כך כל אחד, אבל בפרט קשור ליוסף יצחק שעולה יד פעמים הוי'.

נאמר עוד ווארט קצר: כתוב ש"יד הוי'" הוא כמו כל בטוי של סמיכות לשם הוי' – כמו יד הוי', אזני הוי', עיני הוי' – שהכוונה היא שיש התגלות שלו בארבע מדרגות, כנגד י-ה-ו-ה. אם יש ביטוי "יד הוי'" יש את ה-י של יד הוי', את ה-ה העליונה שלה, ה-ו וה-ה התחתונה שלה (וראה גם סוד הוי' ליראיו שער "הוי' נסי"). מה זה?

כתוב בקבלה וחסידות על הפסוק שאומרים שלש פעמים ביום, "פותח את ידיך ומשביע לכל  חי רצון", "אל תקרי 'ידיך' אלא 'יודיך'" – היד כבר רומזת לאות יוד. כמו שה' פותח את היד שלו להשביע לכל חי רצון, כך יש בנפש את הכח לפתוח – יש יד קמוצה, סגורה, ובשביל לתת צדקה (כפשט הפסוק, שכאן ה' נותן צדקה) צריך לפתוח את היד. היהודי שהולך בדרך ה', "והלכת בדרכיו", צריך בנפש כל הזמן לפתוח את היד לתת, להשפיע. לפתוח את היד זה קודם לפתוח את החכמה בנפש. ה-י היא חכמה. יש כח לפתוח את החכמה, לקבל הברקה – הברקה שאני פה בשביל לתת. ה' ברא אותי בעולם הזה לא בשביל עצמי אלא בשביל לתת. זו ה-י של "יד הוי'".

אחר כך כתוב, בקיצור, שה-ה הראשונה של יד הוי' קשורה לביטוי המופיע הרבה בחסידות – עד מקום שיד השכל מגעת. ביד אני גם תופס. כזורקים כדור צריך ידים טובות, ואני מושיט יד גם כדי לתפוס משהו. זה משל שמופיע הרבה בחסידות ביחס לכח השכל לתפוס. כשלומדים מאמר חסידות, או סוגית גמרא, צריך לתפוס. צריך גם לעבוד קשה, "יגעתי ומצאתי תאמין", ואם יגעים מצליחים ותופסים את הענין. כמו שהשכל מבריק, "פותח את ידיך-יודיך" בכח להבריק, כך השכל גם תופס. מתחיל מה-י, החכמה, ואחר כך יש את כח ה-ה הראשונה, בינה, כח התפיסה – שאתה תופס משהו שכלית. כמו שתופסים בשכל, יש גם דברים שצריכים לתפוס בגשמיות ולא להרפות מהם. גם לך יש את ה-ה הראשונה, יד הוי', כח התפיסה. עיקר תכלית האדם בעולם הזה היא לתת, אבל בשביל לתת צריך גם לתפוס. אם אתה תופס משהו אתה יכול אחר כך ללמד מישהו אחר. "תורת חסד" היינו תורה שאני לומד בשביל ללמד, כך חז"ל אומרים, אבל אני צריך לתפוס זאת טוב.

אחר כך ה-ו של שם הוי' היא התפעלות בנפש, מדות, אהבה ויראה. כתוב שבנפש כל מדה היא יד, בעיקר המדות העיקריות – יד הגדולה היא יד ימין ויד החזקה היא יד שמאל, שבנפש היינו התפעלות של אהבה והתפעלות של יראה. למה קוראים למדות ידים? כי הן התפשטות מהלב. כמו שהיד מתפשטת החוצה, כך התפעלות חזקה ממשהו – אם היא התפעלות שנוטה לימין, אהבה, נקראת היד הגדולה, ואם נוטה לשמאל נקראת היד החזקה, יראה. יש עוד יד – "ובני ישראל יוצאים ביד רמה". זו התפארת, יד שמתפשטת מהאמצע כלפי מעלה. כמו שאני מרים יחד ידים. זה כח בלב להתפשט מעל הראש. יש משהו בידים שמגיע יותר גבוה מהראש, כמו בפשטות, בגשמיות. כשאדם מתפלל – תפארת זה רחמי, תפלה – אז "ויהי ידיו אמונה עד בא השמש". משה רבינו הוא חכמה דאצילות, וכשמתפלל צריך כח בלב של התעוררות רחמים שהידים יגיעו גבוה מהראש, יד רמה. אלה הידים שמתפשטות מהלב – ה-ו של יד הוי'.

ה-ה התחתונה היא יד מלשון מקום, "ויד תהיה לך", והמקום מסמל יציבות בנפש. "יד הוי'" היינו שאתה עושה מקום ומתייצב במקום שכולו מוקדש לה'. בדיוק כמו פרשת השבוע, צריך לקשר לפרשת השבוע, פרשת תרומה, בה הפסוק העיקרי הוא "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". צריך לעשות לקב"ה מקום מיוחד לה' – בעצם צריך להיות כל העולם, אבל קודם עושים את המקום בלב של כל אחד – זה "יד הוי'", מקום. מקום יציב בארץ זו ה-ה תתאה של שם הוי'.

כאן עברנו בקיצור את ההסבר בחסידות של "יד הוי'": י של ה-י שבשם – כח הפתיחה. קודם האור היה נעלם בכתר, קמוץ, ובחכמה הוא נפתח. אחר כך יש עד היכן יד השכל מגעת בשביל לתפוס ענין בתורה, כח התפיסה. אחר כך יש התפעלות והתפשטות המדות מהלב, שבכלל זה שלש – יד הגדולה, יד החזקה ויד רמה. בסוף יש מקום בגשמיות, בעולם הזה, למטה מעשרה טפחים – שנזכה לעשות לקב"ה מקום, "מקדש איקרי משכן" ו"משכן איקרי מקדש", להשראת השכינה. לך קוראים יוסף יצחק, יד פעמים הוי', שתזכה לכל דרגות היד. שמתוך כל הדרגות תהיה לך הרבה הברקה, וכמו שאמרנו ההברקה העיקרית של חכמה יהודית היא שאני צריך להשפיע, ותתפוס הרבה בלימוד התורה, ושהלב יתפעל בהתפעלות של תורה, של חסידות, של אהבת ה' ויראת ה', ושתזכה לעשות מקום לקב"ה שישכון כבוד בארצנו הקדושה, בבית המקדש. כמו שהרבי היה תמיד מסיים שיחה, שנזכה כולנו ללכת לעלות לירושלים עיר הקדש, לבית המקדש, לקדש הקדשים, ולפעמים הרבי הוסיף ששם נרקוד כולנו עם הקב"ה והשכינה, זו ממש תוספת שחוק, יוסף יצחק.

לחיים לחיים, שתהיה ילד שמח עם הרבה נגינה. המילים האחרונות ששמענו מהרבי היו "ברוב שירה וזמרה", כך נזכה למשיח. זו התשובה, "ועתה" – אם עושים תשובה נגאלין ואם לאו אין נגאלין. ומה התשובה שלנו? לנגן הרבה ניגונים, "ועתה – קחו לי מנגן", כך עושים תשובה, "והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד הוי'", לחיים לחיים.

הבר מצוה חזר על המאמר של רש"י ור"ת מאשא עיני.

מתוך מה ששמענו נאמר עוד משהו על תפלין. חדש אדר הוא חדש הצחוק – ובמיוחד בשנה זו בה יש שני אדרים, יוסף יצחק – וכתוב גם שלכל חדש יש את השבט שלו. השבט של אדר הוא נפתלי, אחרון הנשיאים, וכתוב שהוא צרוף אותיות תפלין. אם כי שמענו שצירוף של רש"י הוא י-ה-ו-ה וצירוף של ר"ת הוא י-ה-ה-ו – הצירופים של ניסן ואייר, שני החדשים הראשונים – אבל איפה הם כלולים כאחד (כמו שגם שמענו)? צריך לומר שהחדש שלפני זה, כמו שגם כתוב בחסידות, הוא הכח ההיולי שכולל את כל השנה, כל מה שיהיה אחר כך. גם תפלין של רש"י שכנגד ניסן בפרט ותפלין של ר"ת שכנגד ניסן בפרט, אבל מי שכולל את שניהם הוא נפתלי. במיוחד בשנה זו שיש שני אדרים, כנגד שני זוגות תפלין. אם כי שכתוב שבאדר ב' מכוונים את כל השבטים יחד, אבל כפי שהם כלולים באדר-בנפתלי, בתפלין. מה שחוק ופורים אצל נפתלי דווקא? כתוב שנפתלי אותיות נפת-לי, בסדר ישר. ישראל דורשים לי-ראש (שייך לתש"ר), בקצת שינוי סדר האותיות, אבל בנפתלי לפי הסדר – נפת לי. נפת זה מתיקות, נפת צופים, והיא מעוררת בנפש שמחה וצחוק. "נפתלי אילה שלחה הנתן אמרי שפר" – ענג ושחוק. לכן הוא קשור לצחוק, קשור לפורים, והוא תפלין. כמו שברכנו קודם שכל החיים וכל המצוות יהיו תוספת שמחה בעבודת ה', מתחיל מתוספת שמחה בתפלין.

נקשר את זה לענין של "יד הוי'". בתפלין קודם מניחין תפלין של יד ואחר כך של ראש. יד בחינת יעקב – "ידו אוחזת בעקב עשו" (הוזכר גם במאמר מהברית, שיעקב צריך להתגבר על הספק של עמלק). תפלין של יד הם שתמיד יעקב יתגבר ויאחז בעקב עשו. התש"י כנגד הלב, שם יש את מלחמת היצרים. אחר כך ישראל זה לי-ראש, אחרי שנאבק במלאך ומנצח אותו (בלב) זוכים לתש"ר. יש שיחה של הרבי, שאנו תמיד מסבירים באריכות, למה מניחים קודם תש"י אף שתש"ר יותר נעלים. הרבי מדמה זאת לסדר של מורנו הבעל שם טוב ואדמו"ר הזקן. הוא אומר שהבעל שם טוב הוא בחינת תש"י, כנגד הלב, והוא ה"לב ישראל חי" – זה הפתגם שלו, הוא גילה שבכל יהודי הלב חי ותוסס ומלא התפעלות. כמו שאמרנו קודם, יש "יד הגדלה", "יד החזקה", "יד רמה" בלב – עולים יחד בעל שם טוב. צריך להתחיל ממנו, הוא מגלה זאת, ואחר כך – כסדר הדורות – זוכים שיבוא אדה"ז ויגלה את המוחין, חכמה-בינה-דעת, שזה ראש, השכל שבראש, תפלין שבראש.

דברנו באחרונה שהיום צריכים כל החסידים וכל עם ישראל כולו – כשיבוא מלך המשיח – להתקשר חזק לבעל שם טוב. עוד פעם, צריך להתקשר לבעל שם טוב וממנו תהיה בחינת המגיד ובחינת אדמו"ר הזקן – כך אמר רבי אייזיק מהומיל. שוב, צריך לחזור לשרש. זה גם ל"יד הוי'", שחוזרים לתפלין של יד. ארבע פרשיות התפלין הם כנגד שם הוי', רק שבתש"י הן נסתרות ובראש זה מתגלה, כי יש ארבעה בתים נפרדים (ודווקא אדה"ז מקפיד שהם יהיו נפרדים לגמרי, על פי ההלכה), ושם שם הוי' מתגלה גם כלפי חוץ. לכן אפשר לפרש ב"יד הוי'" שקודם יש את ה"יד", אבל "הוי'" עדיין נעלם בתוך היד, ועיקר הגילוי של הוי' הוא לי-ראש, ישראל, ששם השם מתגלה לגמרי גם כלפי חוץ, שעל זה כתוב "עין בעין יראו בשוב הוי' ציון", שם הוי' יתגלה לעיני כל חי. זו השלמות של "יד הוי'", שאומרת שצריכים להתקשר לחזק ליד הגדלה יד החזקה יד רמה בגימטריא בעל שם טוב. לחיים לחיים, שנזכה לכל השמחות, יוסף יצחק.

צריך גם לשיר וגם לרקוד – נעשה ריקוד, סדר ריקודים.

השלמה (אחרי השיעור):

אמרנו ש-יוסף יצחק עולה יד פעמים הוי'. "יד הוי'" (בחיבור פשוט) עולה 40, שהוא גם יד בהכאה – י פעמים ד. כלומר, רק יד כבר רומז ל"יד הוי'" (מ). ג ידות, "יד הגדלה", "יד החזקה", "יד רמה", הן כנגד ג"פ שעלה משה רבינו להר – פעם ראשונה ימי חסד (תורת חסד), פעם שניה ימי דין (שהיה צריך להתפלל, עמוד העבודה) ופעם שלישית ימי הרחמים (כפשוטו, ארבעים ימי אלול וכו'). ג"פ "יד הוי'" עולה 120, 120 יום, שרומזים לכל חיי משה רבינו. עוד דוגמה ליחס בין יום לשנה (שדובר בשיעור הקודם) – ש-120 שנה של משה הן ג"פ 40, "מן המים משיתהו" – ביטוי עם ג"פ מ פתוחה ועוד מם סתומה אחת. כמו ש-י פעמים ד עולה מ. י פעמים ה פעמים ו פעמים ה עולה 1500 – גימטריא מפורסמת. יד הוי' בחשבון הזה חוזר להיות כפולת יד – 1540, יד פעמים נס (קשור ל"הוי' נסי"), והוא המספר הראשון אחרי 120 (ג"פ מ) שהוא גם משולש בשני ממדים וגם טטרא-הדרון (משולש בשלשה ממדים). 120 הוא משולש 15 וטטרא-הדרון 8 ו-1540 משולש 55 וטטרא-הדרון 20. המספר שלפני 120 הוא 10, משולש 4 וטטרא-הדרון 3. כמה שמשה הוא ראש ולי-ראש וכו', הכל כאן יד – יד הוי'.

הפעם הראשונה שיש "יד הוי'" בתנ"ך ("הכל הולך אחר הפתיחה") היא "יד הוי' הויה במקנך" במכת דבר. בכל הסמיכויות – חמשים שערי בינה – יש משהו מיוחד ביד ה', כי בפעם הראשונה הולך עם "הויה", לשון נופל על לשון, צירוף שם הוי' (הצירוף של אב). אמרנו שיש הרבה משמעויות בתנ"ך של "יד הוי'" – יש דברים קשים ויש דברים יותר טובים, כמו הפסוק שאמרנו. אבל בכל "יד הוי'" יש תוקף – גם רוח הנבואה היא בדרך של תוקף, אפשר לומר שקשור ל"מזליה תקיף" של חדש אדר. מתאים לאלישע שהוא טיפוס תקיף, מצד הגבורה.

[אפשר להכניס לקול היהודי רק הווארט הזה שכאשר מתרגזים על המדינה רוה"ק מסתלקת, והתיקון הוא לנגן ניגון. ודאי צריך לכעוס על המדינה – והוא דווקא כועס כאשר יש איזה דוס יותר טוב, יחסית, יהושפט, אבל גם הוא ממשלתי, גם משתתף עם מדינת ישראל, כל הסיטואציה מרגיזה אותו לגמרי, ובצדק – אבל באמת השכינה מסתלקת ממנו כשכועס, אז כתוב שצריך נגינה בשביל להיות שמח ולקבל חזרה את רוה"ק. הווארט של "ועתה" לשון תשובה אף אחד לא מזכיר כאן.]

אפשר להגיד ששלש פעמים "יד הוי'" ימים הם כנגד י-ה-ו בפירושי "יד הוי'". הפעם הראשונה היא חוש הראיה, חכמה, "פותח את ידיך" – עשרת הדברות, "יודיך". הגר"א אומר שחוש הראיה בסיון ואנחנו סוברים בתמוז, אבל זה בארבעים ימים אלה. הימים השניים הם בעיקר חדש אב, חוש השמיעה-התפיסה. בכח התפיסה היה אחר כך חטא המרגלים, שלא תפסו את הענין נכון – "כי חזק הוא ממנו" – וגם תיקון חטא המרגלים הוא התבוננות. תיקון חטא העגל הוא הסתכלות. השטן בלבל אותם והראה להם את מטת משה עפה באויר – פגם של עינים. פגם המרגלים הוא פגם של שמיעה, של אזנים. חדש אלול הוא באמת חדש הרחמים, והוא עכשיו כולל את כל הידות של ה-ו, המדות, והעיקר זה הרחמים. מה הווארט? שצריכה להיות עוד יד בשביל "יד הוי'" במובן של מקום ה'. מאד יפה שמשה ירד מההר פעם שלישית, למחרת יום כפור, הוא צוה על מלאכת המשכן. אחרי כל הרוחניות, שהוא שלש פעמים בתנ"ך, יש את ה-ם הסתומה – "ושכנתי בתוכם", "בתוך-ם". אם עושים חשבון של עוד ארבעים ימים יוצא תאריך חב"די חשוב – עוד עשרים ימים בתשרי ועוד עשרים ימים בחשון, מגיע ל-כ חשון, יום החמשים של השנה, יום ההולדת של הרבי הרש"ב, סיום ה-ם סתומה לפי זה. אם כן, אפשר לחבר את כל הדרוש הזה למשה בהר ומשה בארץ, לעשות יד לה' יתברך.

עוד תוספת: אמרנו שהחשבון הוא יד פעמים הוי', אבל בפרטיות יוסף עולה ו"פ הוי' ויצחק עולה ח"פ הוי' – לא מתחלק ל-י ו-ד אלא ו ו-ח. מה אומר? קשור לכך ש-יד זה חב"ד. הבינה והדעת תלויות זו בזו, "אם אין בינה אין דעת, אם אין דעת אין בינה". חכמה נפרדת, הולכת יחד עם יראה ולא עם אחד המוחין. צריך לומר ש-יוסף, ו"פ הוי', זה בינה דעת, ו-יצחק – ששרשו בגבורה דעתיק – הוא ה-ח, חכמה. ב-ד יכול להיות בינה-דעת, ואז הצירוף הוא בדח, מתאים לשמחה וצחוק (בדיחה), וזה הצירוף של גבורה, יצחק. יכול להיות גם דבח, הצירוף של יסוד, יוסף. שני הצירופים האפשריים כאן הם ממש יוסף יצחק. לפי סדר השם נכוון קודם דבח ואז בדח.

פתיחה לנושא של יד הוי' – כל ילד נעשה בר מצוה ב-יג שנים ויום אחד, כאשר נכנס לשנת ה-יד שלו, ומתחיל במצוה בהנחת תפלין של  יד. כמו ששנת החאלקה היא "קדש הילולים להוי'", השנה הרביעית, בבר מצוה נוספות עשר שנים ומתחיל את שנת ה-יד – מתחיל לומר פרק י"ד בתהלים, ומתחיל להעשות יד ה', שליח של ה'. כל בר מצוה שייך לענין של יד ה', ובפרט יוסף יצחק שעולה יד פעמים הוי'. 

Joomla Templates and Joomla Extensions by JoomlaVision.Com
 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2017. מלכות ישראל - האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com