ה. סוד ה-מ במצוות הפורים

ארבע המצוות – יחוד הוי' וא-דני

יש ארבע מצוות של פורים שמתחילות ב-מ: מקרא (מגילה), משתה (ושמחה ויום טוב), משלוח (מנות), מתנות (לאביונים). רואים שכל המצוות של פורים שייכות לאות מ (אף שעד כה דברנו על צ) – מ-מ פתוחה עד ם סתומה. המלה משלוח כתובה פעמיים בסוף המגלה, פעם ראשונה רק "משלוח מנות איש לרעהו" ופעם שניה "משלח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים". לפי התנ"כים שתי הפעמים זה חסר – משלֹח אותיות חשמל, כידוע – אבל לפי המסורת שלנו בכתיבת המגילה, זה נגד כל המסורות ונגד כל התנ"כים, שהמשלוח הראשון כתוב מלא והשני כתוב חסר. "מתנות" כתוב עם ו – היה אפשר לכתוב את זה חסר, אבל זה עם ו. לכן יש כאן רק במלה הראשונה של כל מצוה – שכל מלה מתחילה ב-מ – יש חי אותיות: מקרא משתה משלוח מתנות. זה ההרכב הראשון שצריך לחשב, וזה עולה 2366 = הוי' פעמים צא (הוי' א-דני; ח בגדי כה"ג כפי שאמרנו קודם) = דוד (מלכות) פעמים יעקב (תפארת). זה כמו בסידור שכתוב שם הוי' ואח"כ מציירים לך את זה משולב יחד – זה כולל את כל הכוונות. מה הווארט בפשטות? שכל הכוונות שאפשר לכוון זה בארבע המצוות האלה, שהן עצמן כנגד י-ה-ו-ה, כמבואר בדא"ח (מקרא מגלה זה "אורה זה תורה", משתה זה "שמחה" וכו'). הממוצע של הוי' זה הוי' פעמים שילוב הוי'-אדנ-י, עיקר סוד היחוד והזיווג בכל מקום.

מ דקדושה ו-מ דקליפה

רק צריך להסביר מה זה ה-מ. כתוב בזהר שפינחס ראה אות מ באויר – וזה היה מלאך המות (מ של מות) – וכדי לבטל את זה הוא עשה "מעשה פינחס" עם תיקון המצח שלו, לכן זכה לציץ שגם בלט. הציץ זה לבלוט במקום שצריך, לקפוץ (וידוע שהקליפה ששונא זאת שמו סנבלט, כמבואר במ"א). יש כמה שקפצו – נחשון קפץ לים, פינחס קפץ, יש כמה קופצים. היכולת לקפוץ לתוך הענין, נגד כל הסיכויים להצליח – כשצריך – זה מעשה פינחס, זה להציץ ולבלוט. בזה פינחס בטל את ה-מ לשון מות. יש מ שהיא מעין החכמה, מים חיים מירושלים, ויש מ שהיא היפך החיים. צריך לשתות, אם כי שסתם מים זה לא – היום ה'משקה' זה המים (גם משקה מתחיל ב-מ), הכל תלוי במשקה. המשקה מבטל את ה-מ דלעו"ז, כמו פינחס. אמרנו שבתו"א אדה"ז מביא שלשה פתגמים מה זה ציץ – "יציץ נזרו", "מציץ מן החרכים", "נץ החמה". דווקא ב"מציץ" רואים את ה-מ לפני ה-צ.

כח המפעיל

נאמר עוד טיפה מה זה ה-מ: יש כתב מהמגיד – שכמדומני שעוד לא הדפיסו – שאלות שאדה"ז שאל את המגיד והתשובות שלהם. אנחנו הכי אוהבים לצטט משם ששאל את המגיד "מה בין אכל למאכל"? מה לכוון במלה אוכל ומה במלה מאכל? מה ההבדל ביניהם? אנחנו אוהבים את זה כי מהפרט עשה כלל גדול. יש מעל מאתיים צורות של שמות בלשה"ק (הרבה יותר מצורות הפעלים, שהן הגיוניות ומסודרות – שבע צורות), בספר המכלול של הרד"ק (זה מאד לא מובן), ואומר המגיד כלל גדול, שכל שם שיש בו מ בהתחלה זה קשור לצורת פועל שנקרא "מפעיל". ה-מ בראש שם יש לו כח של מפעיל את הדבר. הוא אומר ש"מאכל" זה כמו מאכיל – האוכל זה ה"מוצא פי הוי'" ("לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי הוי' יחיה האדם"), אבל אי אפשר לאכול את הרוחניות, את האויר, אז צריך שיתלבש בכלי שיאכיל לי את זה – וזה המאכל (מאכל = צא). זה מה שהמגיד ענה לאדה"ז, שמאכל זה הגשמיות שמאכילה את הרוחניות. והוא אומר שכל מילה זה ככה, שכל מילה שמתחילה ב-מ זה כח שמפעיל משהו.

זה הכוונה בכך שכל מצוות פורים מתחילות ב-מ (חוץ מזה שהכל זה מים – הכל זה משקה – והכל מבטל את מלאך המות שזה עמלק, הוא יצה"ר והוא השטן והוא מלאך המות, וכל מצוות פורים מבטלות אותו). אגב, יש אחד מהראשונים שכתב ספר שלם שבו כל מילה מתחילה ב-מ. ה-מ לפי המגיד זה מפעיל, כלומר שאם כתוב מקרא מגילה זה לא רק שאני קורא את המגילה, אלא שאני מקריא אותה. כמו ב"ויקרא שם בשם הוי' אל עולם" שחז"ל דרשו שהיה מקריא (אף שאין שם מ). כך זה כל המילים כאן, אם יש "מקרא מגילה" אני לא רק קורא, אלא עושה שאתה תקרא – מחדיר בתוכך את קריאת המגלה. משתה זה לא רק שאני שותה, אלא שאתה שותה (רק שכתוב קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים). אותו הדבר משלוח – לא רק שאני שולח, אלא שאני מעורר את השני לשלוח – נוהגים שאני נותן לך ואתה מיד מחזיר לי, משלוח זה גם שאתה תשלח. לגבי מתנות – על זה כתוב שיותר ממה שבעל הבית עושה עם העני העני עושה עם בעל הבית. במשלוח אני נותן לו והוא מחזיר לי, ובמתנות אני מקבל ממנו יותר ממה שאני נותן לו (לא בגשמיות אלא ברוחניות). בפורים העיקר שהוא נותן לי את שמחת פורים, כך כותב הרמב"ם. זה גם קשר בין מ ל-צ – שמתנות זה צדקה, זה עיקר המצוה וזה עיקר השמחה. אני נותן לו משהו והוא נותן לי את השמחה. השמחה באה ממנו. זה ה-מ, המפעיל. כנראה שכל הכח של פורים, לכל השנה כולה, זה כח המפעיל (מפעיל = 230 = זקף גדול, אמצע סדרת הצנה הנ"ל, פעמיים 230 = "קדש להוי'").

הפסקת ניגונים.