חיפוש בתוכן האתר

ז אדר תשס"ט - ישיבת תומכי תמימים פריז הדפסה דוא
אינדקס המאמר
ז אדר תשס"ט - ישיבת תומכי תמימים פריז
Page 2
כל הדפים

ז' אדר ס"ט (כנראה) – ישיבת תומכי תמימים בפריז

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א

 

[השיעור ניתן בעברית, ובין פיסקה לפיסקה היה תרגום לצרפתית]

יש פסוק חשוב במגלת אסתר, שכתוב "רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר" – אחד הפסוקים הכי חשובים. הפשט הוא שמרדכי אומר לאסתר שאם לא תלכי לאחשורוש, שזה סכנת נפשות, אז ה' יציל את היהודים באופן אחר – או שאת תזכי לכך או שה' יציל אותנו ממקום אחר. בכל אופן, זה ביטוי חשוב, שאומר שה' תמיד יציל אותנו – "בכל דור עומדים עלינו לכלותנו והקב"ה מצילנו מידם", כמו שאומרים בהגדה של פסח – והישועה תבוא או ממקום שחשבתי או ממקום שלא חשבתי עליו (שזה "מקום אחר"). רוח זה גם להרגיש מרווח, להתרווח, וזה גם כמו רווח בעסק. זה קשור למה שדברנו על המשבר הכלכלי בעולם. לפעמים אדם פותח עסק, וחושב להרויח מזה, אבל לא יודע שבסוף הרווח יבוא לו ממקום אחר שלא חשב עליו. יש גימטריא חשובה: "רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר" = 1020 = השגחה פרטית. יש בזה שני פירושים, שני כיוונים, או שההשגחה פרטית זה שפתאום יש השגחה ומקבלים את הרווח ממקום בלתי צפוי, ויש פירוש (חשבתי על זה כי אמרת בדרך "איזה השגחה פרטית"), שיהודי צריך להיות פתוח להשגחה פרטית – ללכת עם זה, לא לסרב, לזרום עם ההשגחה הפרטית. אם באמת אדם כל פעם, כל יום שיוצא לרחוב, הוא מחפש השגחה פרטית – זה הסגולה שאחר כך הרוח והצלה יעמוד לו ממקום אחר. רק שנבין, זה שני כיוונים: או שההשגחה הפרטית זה בעצמו מה שבא ממקום אחר, או איך זוכים לזה – אם האדם כל יום רואה את זה ופתוח להשגחה הפרטית אז יזכה ל"רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר", ממקום שלא חשב עליו בכלל, פתאום, בהפתעה. גם על משיח כתוב "פתאום יבוא האדון", ממקום שלא חשבנו שיבוא ככה – כתוב שמשיח זה כמו מציאה, שבא בהיסח הדעת, בהפתעה, פתאום. איך מכינים כלי לפתאומיות הזאת? שמחפשים השגח"פ בחיים.

השגחה פרטית (= י פעמים אמונה – שזה הממוצע של כל אות ב-השגחה פרטית – אמונה בכל עשר כחות הנפש). [שאלה: הבנו אתמול שכל הענין הגשמי של הכסף נגמר, וזה קשור לזה ש"נגמרה עבודת הבירורים" ו"הנה הנה משיח בא", אז מה עוד חסר?] כתוב שאחד הפירושים של ממון זה מונה, שמונים אותו, אבל זה גם לשון אמונה. הבירורים נגמרו – אבל האמונה לא נגמרה. אדרבה, צריך להתחזק באמונה. במקום הממון הגשמי צריך את הממון הרוחני, אמונה בה'. "בכל מאדך" זה אהבת ה' הכי גבוהה, וזה מדרגת האמונה – צריך להאמין בה', ולא להאמין בכסף. זה "'בכל מאדך' – בכל ממונך", בכל האמונה שלך. זה לא להאמין בכסף, מי שמאמין בכסף זה "אלהי כסף ואלהי זהב", אלא רק להאמין "כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל". שוב, אמונה זה א מונה – אז במקום לספור כסף אפשר לעשות הרבה גימטריאות. זה עוד יותר יקר.

גם שמעתי שאתה מדבר על גאולה נאו, הרבי מדבר על גאולה ואמר "משיח נאו". הרבי עצמו אמר למה אומר נאו באנגלית. כשצדיק אומר מלה בלועזית יש לו כוונה, זה לא סתם, והרבי אמר שכאשר אני אומר נאו אני מכוון שכותבים זאת כך ושזה שם קדוש – על דרך המקובלים – וזה אל הוי'. יש פסוק בתהלים בסוף הלל – "אל הוי' ויאר לנו", שמתוך השם הזה ה' מאיר לנו אור של גאולה. זה נאו, וכשאומרים משיח נאו ומצרפים את האותיות (תיכף נדבר מה זה צירוף) זה אותיות חשמונאי (שייך לחנוכה, עוד מעט פורים, אבל להיות חשמונאי זה להגיע ל"דידן נצח" – כך צריך במיוחד בארץ ישראל, בעוד שבפורים "אכתי עבדי אחשורוש אנן", זה עבודה בחו"ל, והמיוחד בחנוכה שיש לוחמים יהודים בארץ ישראל ובזכות זה ה' עושה נס ואז נס חנוכה). אבל מה עם "גאולה נאו" (כך אמרת, גם בהשגחה פרטית)? גאולה זה מה, הרבי אומר שצריך להמשיך את ה-א לתוך ה-גולה ואז הופך לגאולה. זה שם מה, אבל אם אני אומר גאולה נאו זה ביחד אמונה. בזכות האמונה תהיה לנו גאולה, לחיים לחיים!

אם שני ילדים יבואו לאבא ויגידו שיש להם ריב ורוצים שיעשה משפט – אז הוא צריך לעשות משפט צדק. הפסוק זה "כי אלהים שפט זה ישפיל וזה ירים" – זה הפסוק שחז"ל דורשים, שהוא לוקח מאחד ונותן לשני, זה הכל משפט. משפט זה לפי האמת של התורה, התיקון של כל אחד ואחד. משפט זה עושה טוב – יש שתי ספירות, נצח והוד, כמו מאזנים – כף אחד יורד וכף אחד עולה, פלוני אתה זכאי פלוני אתה חייב. אצלנו בדרך כלל האבא לא שופט את הילדים, אבל הקב"ה גם שופט. זה מה שהסברנו אתמול. אתמול הסברנו "כי אלהים שפט", אבל דברנו על משה רבינו, שהיום זה היום שלו, והוא נקרא "איש האלהים". לפי הזהר זה "בעלה דמטרוניתא", הוא כמו הבעל, שהוא אומר והיא עושה – "אבא אומר ואמא עושה" – הוא אומר לאלקים איך לשפוט. כשמשה רבינו אומר – כמו יוסף, שמשביר לכל אחיו – הוא אומר לה' להשפיל את הגוים ואת כל הכסף לתת ליהודים, לבנים שלו.

רוב הצדיקים בעולם רוצים להשפיע טוב גם בגשמיות, שכל אחד יהיה עשיר. כמו הרבי – הרבי אמר שכל אחד צריך להיות עשיר, כל יהודי צריך להיות עשיר. אבל אין כלל שאין בו יוצא מהכלל. היו צדיקים, אפילו בתוך חב"ד, שזה לא היה פשוט שזה הכי טוב לכל אחד להיות עשיר, כי כתוב שלעשיר יש נסיון יותר קשה להיות יהודי טוב, עם כל המצוות, אפילו מאחד שהוא עני. זה שייך לצרפת, בכלל רציתי שנדבר בכבוד אכסניא. הרבי היה פה, ומאד אהב את צרפת – אמר ש-צרפת זה 770, זה פרצת. לכבוד אכסניא נדבר קצת על צרפת. את מה שהזכרנו אמר הרבי, אבל בזמן אדמו"ר הזקן – בכל דור יש את הצדיק שבדור, המשה שבדור, ויש את ההמן הרשע שבדור, הכח הכי טמא שבאותו דור, זה כמו משה ובלעם – ומי היה הלעו"ז של אדמו"ר הזקן? נפוליאון. גם צדיקים גדולים מתלמידי הבעל שם טוב, כמו החוזה מלובלין והמגיד מקוזניץ ורבי מנדלי מרימינוב – שלשה צדיקים גדולים מאד שרצו שנפוליאון ינצח, יכבוש את כל העולם, וזה מה שיביא את המשיח. זה שלשה צדיקים, אבל אדמו"ר הזקן חשב אחרת – שאם נפוליאון ינצח יהיה טוב ליהודים בגשמיות, יהיו עשירים, אבל הם ירדו ברוחניות. אז הוא היה המנגד לנצחון של נפוליאון. ואז היה ראש השנה, זה סיפור מפורסם שהצדיקים עשו בינם לבין עצמם איזה הסכם סמוי, שמי שיתקע בשופר ראשון הוא ינצח. כל המלחמה הזו לא היתה מלחמה של נפוליאון והגוים אלא בין אדמו"ר הזקן לבין שלשת הצדיקים הגדולים הללו. כאשר המגיד מקוזניץ קם והתכונן להתפלל מהר כדי לתקוע ראשון בשופר, ואז כשלקח את השופר הרגיש ברוח הקדש – ממרחק של אלף קילומטר – ואמר שהליטוואק כבר תקע (כך כינו את אדמו"ר הזקן) והוא ניצח. למה? כי אדמו"ר הזקן קם מוקדם הלך למקוה ומיד תקע – עוד לפני התפלה. מה רואים? שאדמו"ר הזקן חשב שאז לא היה טוב ופשוט שכל היהודים יהיו עשירים. אם זה לא היה גורם לירידה ברוחניות – אז טוב, אבל אדמו"ר הזקן אמר שהרוחניות יותר חשובה מהגשמיות. אחר כך היה עוד רבי של חב"ד, אדמו"ר המהר"ש, שהיו לו הרבה חסידים פשוטים, כפריים, כמו שהבעל שם טוב קרב יהודים פשוטים. הוא אמר שלפי סדר השתלשלות צריכים להיות עשירים ועניים, משפיע ומקבל.

לשבת לפני פורים קוראים שבת זכור, "זכור את אשר עשה לך עמלק", וכל פורים זה מלחמת עמלק. כתוב בפרשה החסידית, תו"א לפרשת תצוה (שבדרך כלל קוראים לפני פורים, לכן זה שם), שהבגד של הכהן הגדול שהוא הכח לנצח את עמלק זה הציץ על המצח. "ציץ נזר הקדש" על מצח אהרן – אם כי אהרן לובש את זה, אבל זה כח של משה רבינו, שלו הכח להלחם בעמלק. הבעל שם טוב אומר ש-עמלק בגימטריא ספק – ספק באמונה – וכל בעיה, ספק באמונה, זה בא מעמלק. זה הזמן שצריך להכרית אותו, "תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח", ולמי יש את הכח הזה? רק למשה רבינו, אבל בבגדי הכהונה זה הציץ. הוא על המצח, וכתוב שהמצח זה תוקף הרצון, לכן כתוב בציץ "לרצון להם לפני ה'", שהציץ מעורר רצון של ה' – שזה הרצון גם כן לנצח את הקליפה, את המנגד, כמו שאמרנו שאז, בדור של אדמו"ר הזקן, עמלק התלבש בנפוליאון. אבל בכל דור ודור יש עמלק, ורק משה יכול לנצח אותו. אהרן מלהיב את הלבבות לעבודת ה', אבל רק משה יכול לנצח את עמלק. זה הענין של פרשת זכור, של פורים, "מרדכי בדורו כמשה בדורו". ושוב, זה קשור לציץ – מה היה כתוב עליו? "קדש להוי'", על המצח (שוב, מצח זה הרצון התקיף). אחר כך יש שלשה פסוקים על הציץ, ובסוף כתוב "לרצון להם לפני ה'".



 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2017. מלכות ישראל - האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com