חיפוש בתוכן האתר

ה שבט תשס"ט - ברית שלום דב בער גינזבורג הדפסה דוא
אינדקס המאמר
ה שבט תשס"ט - ברית שלום דב בער גינזבורג
Page 2
Page 3
Page 4
Page 5
Page 6
כל הדפים

ה' שבט ס"ט – ברית לשלום דוב בער גינזבורג שי' – בית החייל, ת"א

סיכום שיעור הרב יצחק גינזבורג שליט"א

א. לחיות עם הזמן – יציאת מצרים בחת"ת וב-ה' טבת

לחיים לחיים, מזל טוב לכולנו.

אדמו"ר הזקן אומר שצריך לחיות עם הזמן, עם הפרשה, והיום בהשגח"פ ששי של פרשת בא. המיוחד היום שקוראים על יציאת מצרים בפועל. כל יום צריך לזכור יצי"מ, והשרש של זה בתורה זה היום. הפסוק האחרון – שהוא פרשיה בפני עצמה – "ויהי בעצם היום הזה הוציא הוי' את בני ישראל מארץ מצרים על צבאתם". זה "בעצם היום הזה" כל יום, אבל זה בא מעצם היום זה. דבר מענין שכתוב בספר "דבר יום ביומו", שהרבי אהב לצטט, ש-ה' שבט זה שבעים יום לפני חג הפסח וכתוב בחז"ל שביום הזה זורעים את השעורה בשביל להקריב את מנחת העומר ביום השני של חג הפסח. הבעל שם טוב למד אותנו שהכל הולך אחרי ההכנה, שעיקר עבודת ה' זה ההכנה למצוה, וההכנה לחג הפסח בכלל ולמצות העומר בפרט – העומר זה תיקון הנפש הבהמית והתכללותה בנה"א (כמו ששמענו קודם במאמר "אשרי תבחר ותקרב" על ארבע המדרגות בזה), שחיבור כל זה ביחד זה חלק ממצות ספירת העומר – זה היום. כך כתוב בגמרא, ויש על כך תוס' וכמה חקירות למה דווקא ביום הזה זורעים את מה שעתיד להיות העומר. אם כן, יש לנו פה שני עדים – שגם בתורה קוראים ממש היום על יציאת מצרים, שזה חג הפסח, וגם שהיום זה בדיוק שבעים ימים לפני החג ובו עושים את המעשה הראשון לקראת הגאולה, לקראת יציאת מצרים, הזריעה של מה שעתיד להיות העומר.

נתבונן רגע בפסוק הזה, שהוא פרשיה בפני עצמו: "ויהי בעצם היום הזה הוציא הוי' את בני ישראל מארץ מצרים על צבאתם". יש בפסוק יג מלים, רמז ליגהמ"ר – כאן ברגע הפריעה, ברגע שאמרו "כשם שנכנס לברית וכו'", הציבור הכריז יחי אדוננו. בעדות המזרח גם מכריזים משהו – מכריזים יגהמ"ר. למה אומרים יחי? רוצים התגלות. מה זה התגלות? התגלות העטרה, התגלות יגהמ"ר. כתוב בקבלה שברגע שפורעים אומרים יגהמ"ר – "מל ולא פרע כאילו לא מל", צריך לפרוע (פרעה של קדושה), וברגע שיש התגלות העטרה (העטרה זה הכתר, כל יהודי הוא מלך, בבבלי כתוב בני מלכים ובירושלמי כתוב מלכים, גילוי העטרה זה גילוי מהות היהודי) יש התגלות יגהמ"ר. זה גילוי הכתר – יג תיקוני דיקנא דאריך אנפין – אז אומרים יגהמ"ר (ג"פ, כמו ג"פ "יחי אדוננו"). אם כן, בהפסוק – ב-ה הידיעה – של יצי"מ יש רמז ל-יג תיקוני דיקנא, תיקוני דמהימנותא (כפי שנקראים בזוה"ק, בספד"צ) – תיקוני האמונה, המדרגה הכי גבוהה בכתר. אמונה פנים ואחור – א אמ אמו אמונ אמונה אמונה מונה ונה נה ה –עולה ברית (ואמונה, כפי הכלל בזה). ברית זה שלמות התגלות האמונה. זה גם הפשט של ברית – ברית אמונים, אמון מלא אחד בשני, התקשרות באמונה. בכל אופן, יש כאן התגלות יג תיקוני דיקנא, יג תיקוני דמהימנותא, וזה רמוז ב-יג תיבות הפסוק של יציאת מצרים.

נלך הלאה, נספור את האותיות – יש בפסוק הזה בדיוק 50 אותיות. 50 זה התגלות של נ שערי בינה בכלל, ובפרט של שער ה-נ של הבינה. וגם זה כתוב במפורש בקבלה, שבברית מילה יש התגלות של ה-כל – היסוד נקרא "כי כל בשמים ובארץ" – ואז מתגלה הכללות-השלמות של האדם, ויש שם התגלות של כל נ שערי בינה. בלשון הקבלה זה נקרא "שאול [היסוד] מרחבות הנהר [אמא, הבינה]", כל נ שערי בינה מתגלים בזמן הברית. גם במשך החיים כשהיהודי "נטיר בריתא" – "ועמך כלם צדיקים", "צדיק יסוד עולם" – יש גילוי זה (כתוב שמשה לא השיג זאת בשכל, אבל כל יהודי משיג זאת, בעצם היחידה שבנפש שבו שלמעלה מעלה מטעם ודעת, בזמן הברית). כתוב בזהר הקדוש שהרמז לחמשים שערי בינה – מושג נפוץ, שכולם מכירים אותו, אבל מאיפה זה? החבר של נש"ב זה לב נתיבות חכמה, שסימנם ידוע – בסיפור מע"ב יש לב פעמים שם אלקים (מ"בראשית ברא אלהים" עד "וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד"), אבל מה זה חמשים שערי בינה? מאיפה זה בא? כתוב בספר הזהר הקדוש שחמשים שערי בינה זה בא מזה שיציאת מצרים – שזה אולי חוט השדרה של כל התורה כולה, של כל המצוות, הכל זה "זכר ליציאת מצרים" (יציאת מצרים = יא פעמים אנכי [מי שאנכי], גילוי עצם החד ולא בחושבן, והוא עולה נעשה ונשמע דמתן תורה ועולה משה אהרן מרים = שלשה דברים [מנהיגים] שעל ידם ניתנה תורה לישראל וכו', "על שלשה דברים העולם עומד", כמבואר במ"א), זה הדבור הראשון של עשרת הדברות "אנכי הוי' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים" (וכתוב בתניא של היום שזה כולל את כל התורה כולה) – שמופיעה חמשים פעמים בכל התורה כולה, וזה המקור של המושג הזה חמשים שערי בינה.

הרי יציאת מצרים זה לידת העם – בינה זו אמא, ולצאת ממצרים זה גם להוולד מחדש, וחמשים פעמים מוזכר הענין הזה של יציאת מצרים בתורה. על זה יש בספר הפרדס לרמ"ק, הספר הכי חשוב בקבלה לפני האר"י, שספרו בנוי על לב נתיבות חכמה (יש בו לב שערים, עץ חיים בנוי על חמשים שערי בינה, יש בו חמשים שערים), יש פרק או שער שלם על ה-לב נתיבות, אחת לאחת, ועוד שער של חמשים שערי בינה. הוא מאד מתלבט, בגלל שהזהר אומר בפירוש שהמקור של חמשים שערי בינה זה חמשים ההזכרות של יצי"מ בתורה, אבל אם פותחים את התורה וסופרים יש כמה עשרות פעמים יצי"מ יותר מחמשים. זו לכאורה קושיא עצומה, לכן הוא צריך מאד מאד לדחוק לאיזה יציאות מצרים הזהר התכוון ולאיזה לא – ודאי הזהר התכוון להקשר מסוים של יציאת מצרים, לא סתם הזכרה, וצריך עוד תנאי, עוד מדד, איזה יציאת מצרים סופרים ואיזה לא. לכן הוא 'שובר את הראש' שער שלם כדי להגיע בדיוק למספר של חמשים פעמים יצי"מ, על מנת 'להצדיק' את מה שכתוב בזהר. בכל אופן, מה שכן, ללא שום בעיה וספק, מהזהר רואים שיש קשר הדוק ומהותי בין לצאת ממצרים לבין המושג חמשים שערי בינה. על חמשים שערי בינה כתוב ב"אשת חיל" (עוד מעט שבת ואומרים את זה לפני קידוש) "נודע בשערים בעלה בשבתו עם זקני ארץ". פרק אשת חיל מסודר ע"פ אלף-בית, וזה הפסוק של האות נ. "בעלה" זה הקב"ה והוא "נודע בשערים" – נודע לכל יהודי, "כל חדא וחדא לפום שיעורא דיליה, לפום מה דמשער בליביה". האר"י אומר שלכל יהודי יש שער, והרח"ו אומר שלא קבל ממנו את הסוד איך מגלים מה השער של כל היהודי (אפילו לגבי עצמו הוא מתלבט). לכל יהודי יש יום מיוחד בספירת העומר (שהיום מתחילים להתכונן לה – שבעים ימים עד הספירה ועוד חמשים ימים עד מ"ת, "תספרו חמשים יום", ס"ה 120 יום מהיום עד מ"ת – יש כאן הכנה מאד חשובה ב-ה שבט; 120 יום אלה הם כנגד 120 יום שהיה משה אח"כ בהר, עד שירד ביום הכפורים עם הלוחות השניות של בעלי תשובה). בכל אופן, יש כאן קשר מובהק בין ה"נודע בשערים בעלה", שה' נודע לכל יהודי בשערים – לפי השער שלו, "כל חדא וחדא לפום שיעורא דיליה", איך וכמה שהוא מסוגל לשער (אם זה שייך לאחת המדרגות ששמענו קודם במאמר זה שייך למדרגת בית, איך הוא משער את האצילות, לכן "אמא מקננא בכורסיא", עולם הבריאה שבמאמר היה בית) – לבין ה-נ של אשת חיל, החמשים שערים (זה לא כתוב, אבל מאד בולט). נודע = 130 = ההוי' (נודע אותיות נועד, סוד "הילכו שנים יחדו [ה' וישראל] בלתי אם נועדו" = "שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד", כמבואר במ"א). דברנו על בינה, אבל "אם אין דעת אין בינה" – העיטרא דחסדים שבדעת (שכנגד פרשת "שמע ישראל וגו'" בתפילין) מורכבת מה"ח, כל חסד זה שם הוי' ו"נודע" זה ההוי' (גם בעיטרא דגבורות יש נודע, ודוק).

זה מאמר מוסגר. אבל יצא רמז מאד מובהק שיציאת מצרים קשורה לשער החמשים, וצריך לחפש אם מישהו עלה על זה שיש בדיוק חמשים אותיות בפסוק העיקרי של יציאת מצרים. הגם שיש איזו בעיה לכאורה אם מספר יציאות המצרים בתורה, אבל כאן יש לנו תופעה מובהקת ופשוטה – יש פסוק אחד, הפסוק העיקרי של יציאת מצרים, החותם את החת"ת של היום, שיש בו יג תיבות ו-נ אותיות בדיוק (סה"כ יש כאן סג כוללים, שם הבינה, משם יציאת מצרים כנ"ל; סג הכוללים ביחד עם הגימטריא של כל הפסוק "ויהי בעצם היום הזה הוציא הוי' את בני ישראל מארץ מצרים על צבאתם" = 2860 = נס [ימין] פעמים הוי' ב"ה = אהבה פעמים אהבה רבה, ודוק; בדבור הראשון של עשרת הדברות, ה'מזכיר' את הפסוק שלנו כנ"ל, "אנכי הוי' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים" יש ט תבות ו-מא אותיות, ס"ה נ כוללים, רמז לשער ה-נ שנתגלה בשעת מ"ת. שני הפסוקים משלימים: "ויהי בעצם היום הזה הוציא הוי' את בני ישראל מארץ מצרים על צבאתם" "אנכי הוי' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים" = ג"פ 1764 – מב בריבוע = זה [נבואת משה רבינו] פעמים אמת [משה אמת ותורתו אמת – אין אמת אלא תורה]). בפסוק הראשון של התורה, בראשית, יש ז מילים ו-כח אותיות, ועל זה רש"י רומז – שזה דבר מהותי – בפתיחת פירושו "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים". בזה שהוא פותח את הפירוש עם המלה כח יש רמז מובהק למספר האותיות בפסוק. עד כאן פתיחה, בשביל החידוד.

 



 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2017. מלכות ישראל - האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com