ג. "חדשו מעשיכם", "שפרו מעשיכם"

חידוש ושיפור – ניסן ותשרי

שבת מברכים אלול כוללת את כל חדש אלול, כנ"ל, וחדש אלול כולל את כל השנה הבאה החל מתשרי וכו'. כתוב "תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב". עיקר מה שצריך לכוון ב"שנה טובה" הוא שיהיה הרבה גילוי אלקות. כך מפרשים בחסידות את סיום הפסוק – "משפט לאלהי יעקב", משפט כמה גילוי אלקות יהיה בשנה הבאה. הפסוק מתחיל מ"תקעו בחדש שופר", שחז"ל דורשים "חדשו מעשיכם" ו"שפרו מעשיכם". ודאי כבר דברנו על זה, אבל יש נקודה שאיני זוכר שהסברנו: תמיד הכלל הגדול אצלנו שהתחדשות שייכת לאביב, "החדש הזה לכם", והתחזקות ושיפור – תשובה – שייכת לחדש תשרי.

חוש התיקון – שינוי ושיפור

החוש של חדש אלול, ההקדמה לתשרי, הוא חוש המעשה-התיקון – לא לזרוק מכונה מקולקלת ולקנות חדשה, אלא למיין את החלקים, להחליף את החלקים הרעים, לתקן את הבינוניים ולחזק את הטובים (כמו שמסביר הרבי הריי"צ). עיקר התיקון, אחרי פירוק המכונה – אני עצמי – הוא ביחס לחלקים הבינוניים. התניא הוא ספר של בינונים. צריך גם להחליף חלקים שליליים ולחזק טובים, אבל החוש של חדש אלול הוא חוש התיקון – לתקן את הבינוניים. גר שמתגייר כתינוק שנולד, אבל בתשובה לוקחים משהו קיים ומשנים אותו (אך להשאיר את מהותו הקודמת). מה ההבדל בין שיפור – "שופר" – לבין שינוי של "שנה טובה" (יש ארבעה ראשי שנים, כולל ר"ח ניסן, אבל בתשרי העיקר זה ראש השנה לשנים ובניסן העיקר זה "ראש חדשים" ובחינת ה"שנה" שבו טפלה לבחינת ה"חדש" שבו). גם שינוי זה בדבר קיים, ולא בריאה יש מאין, אז מה ההבדל בין שינוי לשיפור? המשמעות של שיפור היא תמיד לעשות יותר טוב, אבל שינוי הולך לכל הכיוונים. לכן חייבים לומר "שנה טובה" – ששינוי ודאי יהיה פה, והעבודה שלנו היא לדאוג שתהיה שנה טובה, שינוי לטוב הנראה והנגלה לנו ולכל עם ישראל.

ראשית תודעת ראש השנה – "החדש השביעי" ל"ראש חדשים"

אם עבודת אלול ותשרי היא השינוי והשיפור, למה אומרים "תקעו בחדש שופר"? למה מקדימים "חדשו מעשיכם" ל"שפרו מעשיכם"? עוד לפני שיש את עצם הענין של ראש השנה, "מצות היום בשופר", צריך להיות "חדש השביעי" כפי שנקרא חדש תשרי בתורה. ראש השנה בתורה הוא ראש חדש השביעי. זה כמו שמוסבר במאמר הראשון של הרבי, שמעלת השביעי – "כל השביעין חביבין" – היא רק בזכות הראשון, רק בכך שהוא שביעי לראשון. השביעי (בחינת המלכות) מצד עצמו "לית ליה מגרמיה כלום", רק מה שהשביעי הוא שביעי לראשון – כמו משה רבינו שהוא שביעי לאברהם אבינו (וכמו הרבי שהוא שביעי לאדה"ז). יש מחלוקת אם "האיש משה ענו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה" כולל את האבות או לא, אך בכל אופן היסוד אצלו (בתודעת עצמו, לאו דווקא איך שהחסידים תופסים אותו) – כמו אצל הרבי – זה שהוא שביעי לראשון (שמזה יובן שבמאמר הראשון רצה הרבי לגלות את בחינת עצמו לחסידים, שהוא עיקר ענין התגלות מלך המשיח, וד"ל).

הקדמת שיקוף שרש האני לתיקון האני

בחת"ת של היום, "שביעי" של ראה, הכל מתחיל מ"שמור את חדש האביב", אבל המפטיר הוא כבר חג הסוכות בחדש השביעי – "ושמחת בחגך... והיית אך שמח". עבודת החידוש של ראש השנה, החדש השביעי, היא בעצם זכר – "יום הזכרון" – לחדש של ניסן. זו התחושה שאני שביעי, בלי זכות עצמי, ולכן אני הכי משקף את החדש הראשון – אבל זה לא תיקון האני אלא רק שיקוף שרש האני (שרש השביעי בראשון[ו]). תיקון האני היינו תיקון חטא אדם הראשון, שחטא בראש השנה, אך זהו היום בו נולד-נברא יש מאין – קודם כל הוא התחדש (כ"זכרון ליום ראשון" – זכרון לר"ח ניסן לדעת רבי יהושע, בו נברא במחשבה), ולאחר שחטא התחיל לבנות את עצמו, לתקן את עצמו על ידי עבודת התשובה, "שפרו מעשיכם", "מצות היום בשופר". אחרי זכרון ההתחדשות של ניסן "מצות היום בשופר" היא תיקון ה'עצמי' (כפי שהוא במציאות לאחר החטא – "כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". והיינו מה שעיקר ה'עצמי' של האדם מתגלה במדת השפלות שלו) של ראש השנה – השיפור והשינוי לשנה טובה (כאשר בטוחים אנו שנזכה בדין המלך המשפט, הלא הוא אבינו שבשמים, ומקיימים בעצמנו "לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדנינו ואל תעצבו כי חדות הוי' היא מעזכם").

חידוש ושיפור – הבעל שם טוב ואדמו"ר הזקן

הכל קשור עם "ומל הוי' אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך". אמרנו שהפסוק קאי על אבא ובן (כל אב ובן בישראל, סוד "אבן ישראל"), אבל זה גם אבא ונכד. הרי זה פסוק של חי אלול (חי מילים ו-אלול אותיות, כנ"ל), ובברכת חדש אלול צריך להתכוון בעיקר ל-חי אלול – החיות של אלול – ואם כן "את לבבך ואת לבב זרעך" רומז בפרט לבעל שם טוב ואדמו"ר הזקן (כאשר "ואת" היינו רמז למגיד). באותו יום נולדו שני המאורות הגדולים, וזה בעצם היחס ביניהם: הבעל שם טוב הוא החידוש של החסידות, והקשר שלו לאלול ותשרי הוא כמו "תקעו בחדש", "חדשו מעשיכם" – צריך גם בחינה של תינוק שנולד. אדמו"ר הזקן הוא עצם תורת החסידות, ה"שפרו מעשיכם" של ה"מצות היום בשופר".

"משמרין שתי שבתות" – שבתות עקב וראה

שמואל שלנו נולד בשבת פרשת עקב ונימול בפרשת ראה, סוד "אלמלי שמרו ישראל שתי שבתות מיד נגאלין" – חיבור עקב וראה. "עקב תשמעון" זו שמיעה ו"ראה" זו ראיה. ב"עקב תשמעון" צריך שהעקב – עקבתא דמשיחא – צריך להפוך להיות מבהיק כעקבו של אדם הראשון לפני החטא, בסוד החשמל, והרמז: חשמל = עקב ראה. כמו שהעקב צריך לשמוע ("עקב תשמעון") כך הוא גם צריך לראות – "עין בעין [ע של עקב] יראו בשוב הוי' ציון". ר"ת עקב-ראה הוא ער – תיקון "ער בכור יהודה", שהוא נשמת מלך המשיח. כתוב בקבלה ש-ער הוא עקב האדם על ראש הנחש ו-רע מתאר מצב הפוך. הזמן המיוחד לכוון כוונה זו הוא בפרשיות עקב-ראה, לכן יש כאן סוד מיוחד של "שתי שבתות" שבשמירתן יחד "מיד הן נגאלין".