חיפוש בתוכן האתר

ז' תשרי ע"ג – כינוס מוסדות חינוך – ירושלים הדפסה דוא

ז׳ תשרי ע"ג – ירושלים

כינוס מוסדות חינוך

פעוטון, גנים, ת"ת, בי"ס בנות, ישיבה קטנה, ישיבת בע"ת

א. תיקון "עמק רום" – לפרוץ למציאות "ביד רמה"

תיקון עומקי הלב בעשרת ימי תשובה – תיקון "עמק רום" (נצח) ב-ח' תשרי

שנה טובה. גמר חתימה טובה לכולם. עכשיו אנחנו בתוך עשרת ימי תשובה, כולנו צריכים לעשות תשובה. בתוך עשרת ימי תשובה אנחנו היום ביום השביעי, ז' תשרי. כתוב בחסידות שכל יום בעשרת ימי תשובה עושים תשובה על משהו שקשור לאותו יום של עשרת ימי תשובה.

יודעים שבכל יום בעשרת ימי תשובה אומרים "שיר המעלות ממעמקים קראתיך הוי'" – אלו הימים העמוקים של כל השנה. כל אחד מגיע ל"עומקא דלבא", לעומק של הלב, ובתוך העומק של הלב – "ממעמקים קראתיך הוי'" – יש את כל כחות הנפש, הכל בעומק. כל יום עושים תיקון של אחד מהעומקים של הלב, אחד העומקים המנויים בספר יצירה.

היום נדבר על התיקון של מחר, של "עמק רום", העומק של ספירת הנצח בנפש. איך הולך סדר התיקון? ביום הראשון של ראש השנה עושים את התיקון של עמק הכתר, הספירה העליונה, האמונה התענוג והרצון של הנפש. אחר כך, ביום השני, מתקנים את העומק של החכמה (כתר-חכמה שייכים שניהם ל"עמק ראשית", שלכן יש שני ימים של ראש השנה, שני ראשים), ביום השלישי הבינה ("עמק אחרית"), ביום הרביעי הדעת ("עמק טוב" ו"עמק רע" כנגד תרין העטרין של הדעת, עטרא דחסדים ועטרא דגבורות), ביום החמישי החסד ("עמק דרום"), ביום הששי הגבורה ("עמק צפון"), ביום השביעי התפארת ("עמק מזרח"), ביום השמיני כבר ספירת הנצח – "עמק רום" בספר יצירה.

אם כן, נשיר עוד שיר – דידן נצח. בכלל, בכל הימים האלה אנחנו מנצחים בדין. אחר כך חוגגים זאת בסוכות, בשמחה רבה – לוקחים את הלולב והמינים ומכריזים "דידן נצח".

המגמה – לנצח!

שוב, התשובה המיוחדת אודותה נדבר היום היא תשובה של נצחון, שבעצם שייכת לכל עשרת ימי תשובה ולכל השנה כולה (היות שכל השנה כולה 'יוצאת' מעשרת ימי תשובה, וכמו שיתבאר שהנצח הוא הכח בנפש לצאת לעולם). צריך לנצח! כמו כל החילים והחילות בצבאות ה' – המגמה היא לנצח.

צריך לנצח את היצר הרע, ובלשון החסידות – לנצח את כל מה שמסתיר ומעלים על הגילוי של ה' בעולם, הגילוי של משיח בעולם, הגילוי של הגאולה. יש הרבה דברים שמסתירים, שמפריעים, וצריך להתגבר על כל הדברים שמפריעים, לנצח אותם, וככה לגלות את ה', לגלות את מלך המשיח, לגלות את הגאולה האמתית והשלמה בעולם. זה הענין המיוחד של היום.

איך עושים את זה? שוב, הכח הזה, הספירה הזאת, נקראת בספר יצירה "עמק רום" – צד מעלה. יש עמק רום, עמק תחת, עמק דרום-צפון-מזרח-מערב וכו'. יש משהו בספירת הנצח שצריך להגיע לגובה. כמו שכתוב על יציאת מצרים "ובני ישראל יוצאים ביד רמה". כדי לצאת ממצרים צריך לצאת ביד רמה, ותרגום אונקלוס מתרגם "בריש גלי". רש"י מסביר "'ביד רמה' – בגבורה גבוהה ומפורסמת". זה ענין של נצח. נצח זה "ביד רמה", "בריש גלי"[1], "בגבורה גבוהה ומפורסמת".

הכח לפרוץ החוצה – ירידה למציאות דווקא מכח העליה ל"עמק רום"

מי שלומד קצת חסידות יודע שנצח הוא רגל ימין, כמו מי שקורא "פתח אליהו" לפני שבת כל שבוע – שם ספירת הנצח היא רגל ימין. חיל שיוצא לקרב לנצח יוצא ברגל ימין, עם הכח של הנצח. לגבי הרגלים בכלל יש ביטוי שכל הכח והענין של הרגלים הוא "יציאה לבר" – שיהיה לנו כח לצאת מתוך המסגרת המצומצמת שלנו. כל אחד נמצא בתוך מסגרת מצומצמת, והוא צריך לפרוץ – "ופרצת" – לצאת החוצה ושם לפרסם את האלקות בעולם, לפרסם את המשיח. הכח העיקרי שפורץ ויוצא החוצה הוא ספירת הנצח.

מצד אחד יציאה החוצה היא כמו ירידה, כי אדם שעוד לא יוצא החוצה הוא יחסית למעלה, ובשביל לצאת החוצה צריך כח בנפש לרדת לתוך העולם, לרדת לתוך המציאות. עולם הוא לשון העלם, כמו שאמרנו – צריך לרדת לתוך המציאות ושם להשפיע על המציאות, לגלות את ה' במציאות. לכן שואלים, מקשים קושיא: אם נצח הוא יציאה לבר, שצריך לצאת למציאות ולרדת למציאות, למה קוראים לו "עמק רום", שענינו התעלות לגובה?!

מתרצים ש"הא בהא תליא" – את הכח לצאת ולרדת לתוך המציאות צריך לקבל מהרם, מהקב"ה, מהכי-הכי גבוה. כמו שכתוב על מלך המשיח "הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד" – קודם כל צריך להיות "ירום", ועל ידי ה"ירום" אפשר לצאת החוצה ולהמשיך את גילוי אור ה' לתוך העולם. על כך נאמר "ובני ישראל יוצאים ביד רמה".

תשובת הצדיק על העדר פריצה החוצה

זה הענין העיקרי של כח הנצח בנפש, ועליו צריך לעשות תשובה. יש אחד שהוא מאה אחוז בסדר, צדיק גמור, בתוך ד' האמות שלו. אם הוא צדיק גמור בתוך הבית שלו, גם בתוך כל החברים שלו – האם הוא צריך לעשות תשובה? כתוב שהמשיח בא להחזיר את כולם בתשובה. מה עיקר התשובה בדור שלנו בכלל, ובימים אלו של עשרת ימי תשובה? לא להשאר צדיק גמור רק בתוך הבית שלך ובתוך המסגרת שלך. צריך לפרסם אלקות. "'ביד רמה' – בגבורה גבוהה ומפורסמת".

צריך לפרסם את הענין שלנו – תורה, מצוות, חסידות, פנימיות התורה, אור ושמחה. אז מה עיקר המסר? לפרסם. כמו שיש נס חנוכה ונס פורים שעושים לגביהם "פרסומי ניסא", כך עשית כל מצוה צריכה להיות "'ביד רמה' – בגבורה גבוהה ומפורסמת" – "ירום ונשא וגבה מאד". על כך צריך לחשוב. כדי לצאת צריך להתקשר לרום, לשרש האמתי של הנשמה – שרש הנשמה כמו שהיא מושרשת בעצמותו יתברך ממש. זה הביטוי שהרבי תמיד כותב, שיש שרש הנשמה, ולא רק שרש הנשמה אלא כמו שהיא מושרשת בעצמות ממש. זה הרום האמתי, ומשם מקבלים כח לרדת.

מ"ביד רמה" ל"רמה בים"

באותה פרשה בה כתוב "ובני ישראל יוצאים ביד רמה", פרשת בשלח, כתוב שוב את המלה "רמה", אבל בהקשר אחר – בתחלת שירת הים, אחרי קריעת ים סוף. תכלית ושלמות הגאולה של "ובני ישראל יוצאים ביד רמה" היא "אשירה להוי' כי גאה גאה סוס ורכבו רמה בים". כתוב "רָמָה", באותו ניקוד (קמץ קמץ, ניקוד הכתר, ויש לומר ש-ב פעמים קמץ הם כנגד ב פרצופי הכתר, עתיק ואריך), אבל מה הפירוש? בדיוק ההיפך – רש"י כותב שזו לשון תרגום והמשמעות היא השלכה למטה. לכאורה ממש דבר והיפוכו.

אחד מגדולי הצדיקים של החסידות הכללית, בספר "שם משמואל"[2], שואל: איך יתכן שבאותה פרשה מופיעה אותה מילה בפירוש של דבר והיפוכו – קודם "גבורה גבוהה ומפורסמת" ואחר כך השלכה לים? הוא אומר שכתוב קודם "אשירה להוי' כי גאה גאה" – שה' מתגאה על הגאים, ומי שהוא גאה ה' משליך אותו למטה, ואלה המצרים הרשעים. לכן, כדי להשליך, ה' קודם כל רומם אותם – רומם אותם כדי להשליך אותם, "רמה בים". "רמה" בעברית היינו לרומם ו"רמה" לשון תרגום הוא להשליך למטה.

כמו שכך בקליפה, לא בקדושה, הרי "מרובה מדה טובה" – גם אנחנו בקדושה צריכים ללמוד מכך, שכדי להוריד דברים, ואפילו להשליך דברים, להשליך את סודות התורה בראש כל חוצות, קודם צריך לעלות מעלה-מעלה, אבל בלי שום שמץ של גאוה. צריך בלי שום שמץ של גאוה להגיע לרום, "ובני ישראל יוצאים ביד רמה", ואז יש כח אחר כך לקחת את הרום הזה וממש להשליך אותו למטה, שישטוף – כמו שהמצרים נשטפים וטובעים במים – את כל העולם כולו במי הדעת של משיח, "כי מלאה הארץ דעה את הוי' כמים לים מכסים".

כדי לעשות זאת צריך לעלות לעומק רום, וכך לקבל כח על כל השנה כולה לצאת ולהשליך ממש – להשליך פרסום בלי סוף, להשליך פלייארים בלי סוף, אין סוף פרסום, "בגבורה גבוהה ומפורסמת". הכל מתוך העליה למעלה, ל"עמק רום"[3].

עיקר התשובה: כמה אני יכול להשפיע על מי שנמצא בחוץ?

כל ילד וכל ילדה צריך לחשוב: אני צריך ללמוד הרבה תורה, צריך להיות צדיק וחסיד וירא שמים ולמדן – הכל. אבל יחד עם זה, לכל ילד ולכל ילדה יש אחריות להשפיע על החוץ. זה מה שהרבי רוצה, שכולם יהיו חילים ומשפיעים, שיוכלו ממש להשליך את האור שקבלו בחיידר או בבית הספר אל הרחוב ממש – לזכות את כל היהודים בכל העולם באור כי טוב. זו התשובה שלנו.

כל אחד צריך לומר – מה אני צריך לעשות כדי לחזור בתשובה? שוב, התשובה היא שכל אחד יחשוב כמה אני יכול על אלו שנמצאים בחוץ. קודם כל אני מבקש מה' כח, שבשנה הזו אוכל להשפיע על הרבה יהודים, שאפנים את האור בתוך עצמי ואוכל להוציא אותו החוצה. שוב, צריך לעלות לשרש, להתקשר לשרש, לה' יתברך, לרבי, ומשם לקבל כח לרדת ולהשליך את הדברים למטה. זו העבודה היום, בדור שלנו.

שה' יעזור לנו שכולנו נקבל החלטה טובה לעשות תשובה. ומהי התשובה שלנו? לפרסם את הענין שלנו. יש לנו ענין – כל אחד שיושב כאן, גם הקטנים וגם הגדולים וגם הבינונים, יודע שיש לנו ענין. את הענין צריך לפרסם. אם נפרסם את הענין שלנו, יבוא משיח צדקנו תיכף ומיד ממש.

נשיר שוב "דידן נצח", ונחשוב על "עמק רום" ועל "רמה בים" עד "כי מלאה הארץ דעה את הוי' כמים לים מכסים".

כעת נשיר כמה ניגוני יום כיפור. נראה אם מכירים את ניגון "יעלה" – הניגון הראשון ששרים אחרי תפלת עמידה בליל יום כפור. תוך כדי זה, יש לנו שמחת חאלקה-אופשערניש – נעשה תוך כדי. אחר כך שרים "דרכך".

ב. "הורית דרך תשובה לבת השובבה"

כל עם ישראל – "בת השובבה"

אחרי ראש השנה בא "צום גדליה". לפעמים, אם ראש השנה חל להיות ביום חמישי בשבוע, שבת תשובה היא ב-ג' תשרי וצום גדליה הוא ביום ראשון (ראשית ימי המעשה, כמו היום, ז' תשרי, בקביעות שנה זו). אבל אם, כמו השנה, ראש השנה הוא בימים ב'-ג', צום גדליה הוא ביום רביעי. כלומר, צום גדליה יכול להיות גם לפני שבת תשובה (אם ר"ה חל בימים ב', ג' או ז') וגם אחרי שבת תשובה (אם ר"ה חל ביום ה').

בסליחות של צום גדליה אומרים את הסליחה "הורית דרך תשובה לבת השובבה, בין כסה לעשור עדיך לשובה, השיבנו הוי' אליך ונשובה". מפיוט הסליחות הזה, ששייך לכל עשרת ימי תשובה, רואים שכולנו – גם הילדים-בנים וגם הבנות וגם הגדולים – נקראים "בת השובבה"[4]. כמובן הכי מתאים לבנות, אבל כל עם ישראל, כולנו, "בת השובבה". אומרים בימים האלה "הורית דרך תשובה" – שהקב"ה מורה לנו, "בת השובבה", את דרך התשובה – בכל הימים שהם "בין כסה לעשור".

"בין כסה לעשור" – הוצאת עשרת כחות הנפש מהכח אל הפועל

"כסה" הוא ראש השנה, שהוא ראש חדש והלבנה-הירח מתכסה בו. לא רואים את הירח, לכן החג נקרא "כסה". למה "עשור" הוא יום כפור? כי הוא היום העשירי של חדש תשרי, החדש השביעי המושבע בכל טוב, והוא בחינת "העשירי יהיה קדש להוי'". לכן יום כפור נקרא חג העשור.

לכל אחד יש עשרה כחות בנפש, שבשרש הם עשרה עומקים בנפש – הכל מתגלה בחג העשור. מהו "כסה"? ששום דבר לא גלוי עדיין, הכל מכוסה. מה הכוונה? הכל נמצא בכח. יש אצל כל אחד ואחד מאתנו הרבה דברים שנמצאים – מלה בלועזית – בפוטנציאל, נמצאים בכח ולא יצאו עדיין לפועל. "בין כסה לעשור" הם הימים שכל מה שנמצא אצלנו בכח, בכסה, יתגלה – עד חג העשור. כמו שדברנו קודם, צריך את הכל לגלות ולפרסם.

ההתקדמות עד סוכות (ושמחת תורה) – הכח להוציא החוצה את עשרת כחות הנפש שהתגלו

אחר כך עוד יותר גלוי, "בכסה ליום חגנו" – כשמגיע ליום החמשה עשר, בו סיהרא באשלמותא, הירח שהיה מכוסה ונסתר לחלוטין מתגלה לגמרי, ואז צריכים להיות עוד יותר בשמחה, "זמן שמחתנו". אבל קודם כל בא חג העשור, שענינו לגלות את כל מה שהיה ב"כסה", שכל עשרת כחות הנפש יתגלו.

הרבי אומר שכל אחד צריך להיות שליח לפרסם את האלקות, ואם השליח מוסיף את חג העשור – את עשרת כחות הנפש שלו – אזי שליח[5] ועוד י עולה משיח. כך כל אחד מגלה את ניצוץ מלך המשיח שטמון בכח, בכסה, בתוך הנשמה שלו.

ביום כפור כל אחד צריך להיות עשר, זה חג העשר. בראש השנה אנחנו עדיין אפס, אבל יש עשרה ימים לעלות מאפס לעשר. אפשר לחשוב שגם עשר הוא מספיק – הוא קבל במבחן עשר ביום כפור – אבל צריך לקבל חמש עשרה, עשר ועוד חמש. אחר כך מוסיפים עוד יום ועוד יום (עד שמגיעים ליום ה-כב, כנגד כב אותיות הא-ב, שמיני עצרת ושמחת תורה[6]). העשר הוא באמת להיות שלם בכל עשרת כחות הנפש, אבל להוסיף עוד חמש פירושו לקבל עוד כח להוציא את הדברים החוצה.

תשובת "בת השובבה" – להשתמש בכח השובבות להפיץ את היהדות החוצה

כל הענין קשור באופן מיוחד ל"בת השובבה". איך בת השובבה צריכה לעשות תשובה? לפי החסידות כל תשובה צריכה להיות "מיניה וביה", צריך לקחת את הכח, האנרגיה, של הבת השובבה ולעשות ממנו תשובה. לכן יש כאן לשון נופל על לשון.

זו ודאי כוונת הפייטן שכתב את הסליחה, "הורית דרך תשובה לבת השובבה, בין כסה לעשור עדיך לשובה, השיבנו ה' אליך ונשובה" – הכל חרוז של תשובה. ומה מתחרז עם תשובה? "בת השובבה". סימן שלבת השובבה יש הכי הרבה כח להפיץ את היהדות החוצה עם השובבות שלה, עם כח השובבות עצמו – רק שתנצל אותו נכון, ניצול של ספירת הנצח. לכן עיקר התשובה שלנו היא התשובה של בת השובבה, שתצא החוצה ותפיץ יהדות. אז היא מנצלת נכון את השובבות שלה – זו התשובה שלה.

מזלה של "בכל" (בת אברהם) "בין כסה לעשור"

איך עוד יודעים שמדובר כאן בבת? כולנו בת, אבל יש דגש גדול על בת ממש. איך יודעים? כל התקופה נקראת "בין כסה לעשור". נשאל שאלה ראשונה – מה ראשי תיבות "בין כסה לעשור"? ["בכל"]. איפה כתוב בתורה "בכל"? כתוב "ואברהם זקן בא בימים והוי' ברך את אברהם בכל". איך חז"ל לומדים? מה היה לאברהם? [בן] רש"י אומר שבכל בגימטריא בן, אבל מה חז"ל אומרים? ש"בכל" הוא שם של מישהי – כתוב ש"בת היתה לאברהם אבינו ו'בכל' שמה". מתי היא נולדה? מתי המזל של הבת הזו של אברהם אבינו שנקראת בכל? לכל אחד יש מזל, כמו יום הולדת, והמזל של בכל הוא "בין כסה לעשור", בעשרת ימי תשובה[7].

היות שאברהם אבינו הוא הנדיב[8] של נשמות ישראל, הבת הזו – שהיא בת שובבה – נקראת בשיר השירים "בת נדיב". ובעצם, כל יהודי נקרא "'בת נדיב' – בתו של אברהם אבינו. הבת הזאת שייכת בפרט לספירת הנצח, היינו מה שהיא עושה תשובה (אתהפכא על השובבות שלה) ומנצלת את כל השובבות שלה להפיץ יהדות בראש כל חוצות בימים אלה ובכל השנה כולה.

איך עוד יודעים? נעשה משהו יותר עמוק, לילדים היותר גדולים: כמה שוה "בין כסה לעשור"? נספור עד 10 (מכסה עד עשור), אם מישהו ידע טוב – אם לא נגיד. [753]. כמה זה שוה? מי ההורים של בכל? איך קוראים להם? [אברהם ושרה]. כמה שוה אברהם ועוד שרה? [753]. בדיוק אותו דבר! כלומר, "בין כסה לעשור" הם אברהם ושרה, והר"ת הם הבת שהולידו בימים האלה (בלשון החסידות: בנין המלכות בעשרת ימי תשובה).

שוב, הבת הזו היא "בת השובבה" שעושה תשובה – היא מגיעה עדיך (בבחינת "שובה ישראל עד הוי' אלהיך") ונשובה. שוב, כדאי מאד לזכור את הסליחה של צום גדליה, שהיא הסליחה של כל תקופת התשובה הזו, כל עשרת ימי תשובה, כללות כל עשרת העומקים – "הורית [תורה לשון הוראה] דרך תשובה, לבת השובבה, בין כסה לעשור עדיך לשובה, השיבנו הוי' אליך ונשובה".

יום "שם השם"

איך קוראים לחג שאחרי יום כיפור? [סוכות]. מיד אחרי יום כיפור, למחרת ממש – מה אומרים לכל אחד אחרי נעילה? [גמר חתימה טובה]. לא, גמר חתימה טובה כבר היתה. מאחלים גוט יום טוב – חג שמח. מיד אומרים חג שמח. למה? כי לא רק חג סוכות, שיבוא עוד ארבעה ימים, הוא חג שמח – ממש כל יום כפור הוא להכנס ל"גוט יום טוב", חג שמח.

מה הוא היום-טוב הזה? חג של מורנו הבעל שם טוב, שאמר שמיד אחרי יום כיפור יש חג שקוראים לו "שם ה'", "גאטס נאמן". יש כמה פירושים למה הוא נקרא כך, ואחד מהם שכל עשרת ימי תשובה אומרים "המלך הקדוש" ובמוצאי יום כפור חוזרים לומר "האל הקדוש" (ויש עוד הרבה סיבות). בכל אופן, זה גילוי של שם ה'.

אם כן, כל עשרת הימים האלה הם כדי שבסיום הטוב של עשרת הימים האלה יתגלה שם ה' בעולם – "והיה הוי' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה הוי' אחד ושמו אחד". זה מה שאנחנו רוצים – הכל הכנה לכך. ודאי שחג סוכות הוא זמן שמחתנו, "ושמחת בחגך", אבל כל עשרת הימים הם כדי להגיע לחג שבסיום עשרת הימים האלה ממש, גאטס נאמן, חג שמח. לכן מאד מתאים שנשיר "ושמחת בחגך" בתוך הכנה. השאלה אם יש כאן גם מקום לרקוד – ננסה (הצליחו...).



[1]. לנו הורה הרבי – לגבי פעילות "גל עיני" (לציין שהשנה הזאת היא תהא שנת גל עיני) שהיא צריכה להיות "בריש גלי".

[2]. ד"ה "אשירה להוי'" תרע"ו (וראה גם שם ד"ה "אשירה להוי'" תער"ג).

[3]. נמשיך להתבונן בסוד "ביד רמה": שלש פעמים נאמר "ביד רמה" בתורה – פעמיים באותו הקשר, יציאת מצרים: "ובני ישראל יֹצאים ביד רמה" "[ממחרת הפסח] יצאו בני ישראל ביד רמה לעיני כל מצרים", ופעם אחת (ביניהן) בהקשר שלילי של עבודה זרה: "והנפש אשר תעשה ביד רמה מן האזרח ומן הגר וגו'". בכולן ת"א "בריש גלי". וראה בבעל הטורים שבא ללמד שפסל מיכה עבר בים כו' כמ"ש "ועבר בים צרה". והנה, בפסוק בזכריה "ועבר בים צרה" הס"ת הן רמה, ורמה בגימטריא פסל מיכה! נמצא שה"רמה" של הקדושה הוא תיקון פסל מיכה. בחסידות (שארית ישראל לרבי ישראל יפה, תלמיד אדה"ז, במכתב מכ"ב סיון הנדפס בדף נ"ה בספר) מבואר שפסל מיכה היינו יראת העונש, שאינה מצד הקדושה אלא מצד קליפת נוגה, שבה תערובת טוב (דהיינו מה שמצד יראת העונש נמנע מלעבור עבירה). התיקון הוא להתקשר לעמק רום, וממילא לקיים את הוראת הבעל שם טוב לא לפחד משום דבר, כולל יראת העונש, רק מהשי"ת בכבודו ובעצמו.

    אם כן, נמצא שיש ג לשונות, מעין גזרה שוה – רמה רמה בים בים: "ביד רמה" "רמה בים" "ועבר בים צרה" (= 625 = 25 ברבוע = 5 בחזקת 4) = 1183 = 7 פעמים 13 ברבוע. הס"ת = 299 = 13 פעמים 23, חיה, הרוא"ת = 884 = 13 פעמים 68, חיים, ודוק.

    והנה, "ובני ישראל יצאים ביד רמה" "יצאו בני ישראל ביד רמה לעיני כל מצרים" = 2592 = 2 פעמים 1296 (הממוצע של שני הלשונות), 36 ברבוע, 6 בחזקת 4. "והנפש אשר תעשה ביד רמה מן האזרח ומן הגר" = 2593 = 2592 הנ"ל ע"ה (כל שלשת הלשונות של "ביד רמה" עולות 72 ברבוע ע"ה)! יש כאן 81 אותיות, 9 ברבוע:

ו ב נ י י ש ר א ל

י צ א י ם ב י ד ר

מ ה ו ה נ פ ש א ש

ר ת ע ש ה ב י ד ר

מ ה מ ן ה א ז ר ח

ו מ ן ה ג ר י צ א

ו ב נ י י ש ר א ל

ב י ד ר מ ה ל ע י

נ י כ ל מ צ ר י ם

    והנה, ו אותיות "ביד רמה" מצטרפות ל"הדברים". "'ביד רמה' – בגבורה גבוהה ומפורסמת" = 1332 (יהלום 36) = "וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר", פסוק הכותרת של עשרת הדברות. 1332 = 36 פעמים 37. "בריש גלי" = 555 = 15 פעמים 37. ג הלשונות יחד = 1887 = 51 פעמים 37 (שיחד עם 613 = "ירום ונשא" = 2500 = 50 ברבוע, כמבואר במ"א). ביד רמה בגבורה גבוהה = 500, ומפורסמת = 832 = לב (כבוד) פעמים הוי' = ארץ ישראל = אור הכתר וכו'. וכן ג האותיות האחרונות של ומפורסמת = 500, ולפניו = 832, ודוק. ב"'ביד רמה' – בגבורה גבוהה ומפורסמת" יש כה אותיות, ה ברבוע:

ב י ד ר מ

ה ב ג ב ו

ר ה ג ב ו

ה ה ו מ פ

ו ר ס מ ת

    שני האלכסונים = 500, השאר = 832 (אותה חלוקה שראינו לעיל פעמיים)! הציר המרכזי והשורה האמצעית = 289 = טוב ברבוע. ד הפנות = 448 = 7 פעמים 64, 8 ברבוע, השאר = 884 = 68 פעמים 13, 34 פעמים 26, בן פעמים טוב = "ביד רמה" "ביד משה ואהרן". השורה העליונה = 256 = 16 ברבוע וכו'. וביחד עם השורה התחתונה = 962 = 26 פעמים 37, כאשר השאר = 370 = 10 פעמים 37.

    והנה, בכל תנ"ך אין ר"ת "ביד רמה", אך יש ג"פ ס"ת, כאשר העיקר ביניהם הוא תחלת פרק קי בתהלים: "לדוד מזמור נאם הוי' לאדני שב [לימיני עד אשית איביך הדם לרגליך]". שש תבות אלו – "לדוד מזמור נאם הוי' לאדני שב" = 841 (= "ממחרת הפסח [יצאו בני ישראל ביד רמה לעיני כל מצרים]) = 29 ברבוע = 21 בהשראה, דהיינו 21 ברבוע ועוד 20 ברבוע. והנה, ג התבות שבהן ס"ת "ביד" – "לדוד... לאדני שב" = 441 = 21 ברבוע (אמת), ואילו ג התבות שבהן ס"ת "רמה" – "מזמור נאם הוי'" = 400! מה-ב של "שב" יוצא תבת "ביד" בדילוג שוה מכאן ומכאן: "לאדני שב לימיני עד". ובהמשך הפסוק יש "רמה" בדילוג שוה: "[אשית איביך] הדם לרגליך". מכל הנ"ל יוצא ש"ביד רמה" נאמר על מלך המשיח, "ירום [ביד רמה] ונשא וגבה [בגבורה גבוהה] מאד [ומפורסמת]" כנ"ל.

[4]. הערך הממוצע של ב תבות "בת השובבה" הוא חוה ברבוע (הכנף היא אם, חוה היא "אם כל חי").

[5]. שליח עולה יציאה לבר כמבואר לעיל, והוא שמח.

[6]. ימי החג בחדש תשרי הם: א ב י (עד כאן, מראש השנה עד יום כפור, שגם נקרא "ראש השנה" בתנ"ך, עולה יג, כנגד יג מדות הרחמים המאירות ברוב עוצמתן ביום הקדוש) יה כב (העולים יחד לז, יחידה, והוא מספר הראשוני ה-יג) – סה"כ נ, כנגד נ שערי בינה, סוד "נודע בשערים בעלה בשבתו עם זקני ארץ [האושפיזין של סוכות]", וד"ל. כשמעלים כל אחד מ-ה המספרים הנ"ל ברבוע עולה הכל 814 = 37 פעמים 22!

[7]. יש לעשרה ימים מיוחדים אלו שני שמות: עשרת ימי תשובה בין כסה לעשור = 2496 = הוי' פעמים סוד הוי', ודוק.

[8]. נדיב = בן דוד. בנדיבות של אברהם אבינו טמונה שרש נשמת משיח בן דוד הממשיך "חסדי דוד הנאמנים" (בסוד "נעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן").

Joomla Templates and Joomla Extensions by JoomlaVision.Com
 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2017. מלכות ישראל - האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com