חיפוש בתוכן האתר

מוצאי כ"ד תמוז ע"ג – כפר חב"ד "מפעלות אלהים" ברכה ליום הולדת של אחד התורמים הדפסה דוא

מוצאי כ"ד תמוז ע"ג – כפר חב"ד

"מפעלות אלהים"

ברכה ליום הולדת של אחד התורמים

2.               שלשה מפעלים בתנ"ך

בפרק החדש שבעל יום ההולדת מתחיל לומר – פרק סו – יש פסוק "לכו וראו מפעלות אלהים נורא עלילה על בני אדם". בחרנו לדבר על הפסוק הזה כי יש שם את המלה מפעל. אחד משלש פעמים שיש מפעל בתנ"ך: בספר משלי נאמר "הוי' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז" (שהסברנו בחוברת חזון החברה הדינאמית, The Dynamic Corporation); בספר תהלים פרק מו נאמר "לכו חזו מפעלות הוי' אשר שם שמות בארץ" (דומה לפסוק שלנו) והפסוק כאן. הרמ"ע מפאנו מציין שלומדים את משמעות המלה מפעל מצירוף שלשת הפסוקים האלה בתנ"ך. שרש פעל, בלי מ, יש יותר פעמים בתנ"ך.

3.               מפעל – תכנית עסקית קפדנית

מסביר הרמ"ע מפאנו את ההבדל בין פֹעל למפעל: פעל הוא הפעולה במעשה והמפעל מה שעלה במחשבה. תכנית העל כאשר אדם בא להקים מפעל נקראת מפעל. כך הוא מסביר ביחס למעשה בראשית מה ש"עלה במחשבה לברוא את העולם במדת הדין" הוא המפעל ואילו הפועל הוא כאשר למעשה ראה שהעולם לא מתקיים ושתף עמו מדת הרחמים והקדימה למדת הדין.

כשהולכים להקים מפעל צריך שהכל יהיה מוגדר – תכנית עסקית – שהיא נעשית דווקא במדת הדין. לכן מה שעלה במחשבה לפניו לברוא את העולם במדת הדין הוא לא כי קודם ה' הוא בעל דין ואחר כך מתמתק, אלא ככה צריך להיות – כך הסדר של כל מפעל. כך ה' מלמד אותנו איך מקימים מפעל. אם רוצים שהמפעל יצליח צריכים בשלב שמכינים את התכנית הרבה דין, אבל אחר כך במעשה, כשאתה בא לבצע את המפעל שלך – שנקרא הפועל – הדינים חייבים להתמתק. אם הדינים לא יתמתקו בפועל כל המפעל בסכת קריסה. עולם התהו הוא הנסיון ליישם את המפעל בלי לעבור את השלב של שילוב מדת הרחמים במדת הדין ואף הקדמת הרחמים לדין ("ביום עשות הוי' אלהים ארץ ושמים").

4.               "מפעלות הוי'" או "מפעלות אלהים"

הכל נובע משאלה לגבי הפסוק בפרק מו – "לכו חזו מפעלות הוי' אשר שם שמות בארץ". יש 'שערוריה' של המפרשים אם כתוב שם שם הוי' או שם אלקים. יש מנחת שי מאד ארוך[1], שמצטט באריכות את הרמ"ע. במקום אחד בזהר כתוב, בפשטות, שכתוב שם "מפעלות אלהים" (יש הרבה מה להאריך, ואני מקצר). התרגום מתרגם שם הוי' ובכל דפוסי התהלים כתוב שם הוי'. רק בפסוק שלנו, בפרק ס"ו, אין מחלוקת – פשיטא שכתוב "מפעלות אלהים". שניהם מתחילים "לכו" – בפרק מו "לכו חזו מפעלות הוי'" ובפרק סו "לכו וראו מפעלות אלהים".

הרמ"ע מפאנו כותב את הרמז המפורסם ש"נורא עלילה על בני אדם" ס"ת אלהים – מביא זאת כהוכחה שכאן כתוב שם אלקים (דבר שכולם מסכימים, הוא רק מסביר שיש כאן 'חתימה'). המנחת שי מביא באריכות את כל המקורות שיש בפרק מו שם הוי' וכל המקורות שיש שם אלקים – יש המון מקורות חוץ מהזהר – ובסוף מכריע שצריך להיות שם אלקים (מכל מיני טעמים שהוא מביא, צריך לקרוא ולנתח). הרמ"ע מפאנו אומר הפוך – שמה שכתוב בזהר שם אלקים היינו כי לפעמים שם הוי' הוא במשמעות של דין, כדלקמן. כמובן שאנו סוברים שצריך להיות כתוב הוי', כמו שכתוב בכל גרסאות התהלים שלנו (וקצת הוכחה לכך על דרך הפשט – הפסוק שלפני "לכו חזו מפעלות גו'" הוא "הוי' צבאות עמנו משגב לנו אלהי יעקב סלה", פסוק שחוזר כלשונו ממש בסוף הפרק, שמכאן 'טבעי' שבפסוק הבא יופיע שם הוי', "לכו חזו מפעלות הוי'", דהיינו המפעלות של "הוי' צבאות עמנו וגו'". ואילו בפרק סו בפסוקים שלפני "לכו וראו מפעלות אלהים" יש רק את שם אלקים, ודוק).

5.               גם פנימיות הדין במעשה בראשית היא שם הוי'

למה צריך שיהיה שם שם אלקים? כי כתוב "אשר שם שמות בארץ", והזהר אומר שאם היה שם הוי' היה צריך להיות "אשר שם קיום בארץ" – שמות, שממה וחורבן, בא משם הדין. מי שאומר זאת בזהר הוא רבי יהודה (שהוא שייך דווקא לספירת החסד, כמו שרבי לוי'ק אביו של הרבי תמיד מביא בשם מפרשי הזהר), ואחר כך יש דעת רבי חייא שמשמע – לא בפירוש – שחולק (אומר שכן אפשר שיהיה שם הוי', כי קורא לפי המדרש "אשר שם שֵמות בארץ", שמות קדש בתוך המציאות, שבאים משם הוי'). בהמשך הזהר יש מאמר של רבי אליעזר בו כתוב בפירוש "לכו חזו מפעלות הוי' וגו'". בכל מקרה זו מחלוקת בזהר, או בין שתי השמועות (סוף בראשית ותחלת נח בזהר) או בתוך אותה שמועה בין רבי יהודה ורבי חייא.

הרמ"ע אומר שצריך להבין שגם לפי רבי יהודה כתוב הוי', ומה שהוא אומר שלא יכול להיות הוי' כי כתוב "אשר שם שמות בארץ", היינו שלעתים שם הוי' הוא מדת הדין – כמו שנאמר לפני המבול "וירא הוי' כי רבה רעת האדם בארץ... ויאמר הוי' אמחה את האדם אשר בראתי..."[2] וכמו שכתוב במהפכת סדם ועמרה (באותו פסוק פעמיים, ובהדגשה "מאת הוי'" דווקא) – "והוי' המטיר על סדם ועל עמרה גפרית ואש מאת הוי' מן השמים". הוא לא מסביר למה יכול להיות כזה דבר, שיוצא מן הכלל לגמרי, אבל רש"י כותב בפירוש שמעשי הרשעים הופכים שם הוי' למדת הדין (ועל ידי תפלת הצדיקים שם אלקים, מדת הדין, מתהפך למדת הרחמים, כמו שנאמר בסוף המבול "ויזכר אלהים את נח... ויעבר אלהים רוח על הארץ...").

אפשר לומר טפה יותר עמוק: לפי איך שהסברנו מהרמ"ע מפאנו שמה שעולה במחשבה תחלה הוא תמיד דין זה לא כי אתה כזה בעצם, אלא כי אתה יודע שכדי להקים את המפעל צריך לתכנן אותו בדיוק, אבל אם אחר כך תקפיד שיהיה בדיוק כפי שכתבת בתכנית אז כל העסק ישבר. הכל גלוי וידוע לפניו מראש, זאת אומרת שגם למדת הדין שעלתה במחשבה יש פנימיות נסתרת של שם הוי'. כלומר, מה הוא שם הוי' של מדת הדין? אפילו ש"אשר שם שמות בארץ" לפי הפשט – חורבן – היינו סתירה על מנת לבנות (כמו בימי בין המצרים, "על מנת שיעלה אריה וכו'"), וממילא גם הדין הוא משם הוי', רחמים, לצורך בנין יותר טוב, בנין נצחי.

6.               הקשר בין מו ל-סו

ברגע שמגיעים לשנת ה-סו צריכים לחזור עשרים שנה אחורה, לשנת ה-מו. מו ועוד סו עולה יחד שם מלא, הוי'-אלהים – רמז שיש פה שם הוי' ושם אלקים, שם הוי' בפרק הראשון ושם אלקים בפרק השני, ו"שמש ומגן הוי' אלהים", שני הפסוקים הולכים יחד, "לכו חזו מפעלות הוי' וגו'" ו"לכו וראו מפעלות אלהים וגו'". גם לכו-לכו עולה קיב, שם מלא (כלומר, לכו הוא הממוצע בין מו ל-סו).

7.               חיזוק מספרי לסברת הרמ"ע

יש כאן פנינה שמחזקת מאד את סברת הרמ"ע מפאנו: אחת הנפקא-מינות בין הוי' לאלקים היא מספר האותיות. רוצים לחזק את הרמ"ע, שכתוב הוי' בראשון, ואז בשני הפסוקים יש 64 אותיות (ואחרת 65 אותיות). כלומר, דווקא אז יש דין אותיות. שם הוי' הוא כוונת "סוף מעשה במחשבה תחלה" – עלה בתחלה דין לשם הרחמים, סוד הצמצום הראשון:

ל כ ו ח ז ו מ פ

ע ל ו ת י ה ו ה

א ש ר ש ם ש מ ו

ת ב א ר ץ ל כ ו

ו ר א ו מ פ ע ל

ו ת א ל ה י ם נ

ו ר א ע ל י ל ה

ע ל ב נ י א ד ם

זה הרבוע בתהלים של כל בעל מפעל, והנה – הפנות הן מפעל!

8.               השרש בתוספת מ – הדבר כפי שעלה במחשבה

נחזור למה שהרמ"ע מפאנו חלק בין מפעל לפֹעל, שלכאורה לא כמו הפירוש המפורסם של המגיד מה קורה כששמים מ בתחלת שם (מהווארטים שאדמו"ר הזקן שמע ורשם ממנו), לפיו ה-מ משמשת ע"ד לשון מפעיל (כמו מאכל לעומת אוכל ה"מוצא פי הוי'" שעליו יחיה האדם הוא האוכל, אבל ה'יד' שלו, החיצוניות שלו, הגשמיות של האוכל שמאכילה לנו את האוכל עצמו היינו המאכל). כאן יש חידוש, הסבר לכאורה אחר לגמרי, ל-מ בתחלת שם שהפועל עם מ הוא כמו שהדבר עלה במחשבה ובלי ה-מ הוא הפועל שיוצא במציאות (אך כדי לישב את השמועות י"ל שה-מ שבראש הפועל הוא סוד שרש הכלים שלמעלה משרש האורות, ועל כן מפעל הוא דין, אך לאחר הצמצום שעל ידי מדת הדין נמשך הקו, סוד קדימת הרחמים לדין, ואזי הדין נכנע ומתמתק ברחמים). מאיפה הרמ"ע מוכיח זאת? מהפסוק במשלי "הוי' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז" פסוק של המפעל כמו שעלה במחשבה.

9.               "פעל אלהים" ו"פעל הוי'"

שוב, יש שלשה פסוקי מפעל בתנ"ך: "מפעלות הוי'", "מפעלות אלהים", "מפעליו מאז". בכל התנ"ך יש פעם אחת "פֹעל הוי'" בישעיהו – "ואת פֹעל הוי' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו", ופעם אחת, בתהלים, "פֹעל אלהים". פעל הוי' בגימטריא דבר, כל דבר בעולם הוא "פעל הוי'", "דבר הוי'". פעל אלהים בגימטריא צמצום. כל דבר הוא "פעל הוי'", והצמצום – כדי שלא תראה את הבורא בנברא – הוא "פעל אלהים". צריכים את שניהם, כמבואר בשער היחוד והאמונה בתניא.

10.         רמזי פעל ומפעל

דרך אגב, אם נלך לפסוק שאמרנו מישעיהו, "פעל הוי'" – חז"ל לומדים בגמרא מ"את פעל הוי' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו" שמי שמוכשר לכך מצווה ללמוד מדע. מי שלא מסתכל בזה ולא לומד מדע יש בידו עבירה חמורה. זה הפסוק של חיוב לימוד מדע – סוגיה שלמה בגמרא. גימטריא ששייכת לספר של 137 (המספר ה'סודי' של המדע המודרני) – כל הפסוק "ואת פעל הוי' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו" = 1370, י"פ 137. המלה האמצעית, יביטו, עולה 37, ו-ראו עולה ט"פ 23 (זוג המספרים). "ואת פעל הוי'" = תריג, אורות.

כמו שיש "פעל הוי'" ו"פעל אלהים" יש גם "מפעל הוי'" (בפסוק כתוב רק "מפעלות הוי'"). אמרנו ש"פעל הוי'" עולה דבר, אז "מפעל הוי'" עולה מדבר, "צלם אלהים". צלם אלקים בו האדם נברא הוא "מפעל הוי'" – התכלית של כל מעשה בראשית. היות שבכל מלה יש ד אותיות נעשה הכאה פרטית – י פעמים מ (400), ה פעמים פ (400), ו פעמים ע (420), ל פעמים ה (150) – עולה 1370, הגימטריא של הפסוק הנ"ל "ואת פעל הוי' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו"!

נקח את המלה מפעל, שעולה 220, ונמלא אותה: מם פא עין למדשסה, ה"פ חכמה. בשביל שהמפעל שלך יצליח צריך לשמור את שסה מצוות לא תעשה. המפעל הוא מצוות עשה, כמו שנראה תיכף, אבל הגדרים והדינים כדי שיצליח טוב הם הקפדה על שסה מצוות לא תעשה. נחבר את השרש (220) והמילוי (365) – 585, כפולה של 13, 13 פעמים מה (אדם). כאשר נחבר את שלש הרמות – פשוט, מילוי ומילוי המילוי (כנגד כח"ב) – נקבל 1781 = 137 כפול 13.

11.         "לכו חזו"

לא הסברנו כמובן את כל ה"נורא עלילה על בני אדם" – ספר בפני עצמו... רוצים להביא על פי הזהר עוד הוכחה שבפסוק הראשון צריך להיות שם אלקים ולא שם הוי', כי כתוב שם ש"חזו" לשון "חזות קשה הוגד לי" – יש קושי במלה "חזו". בפסוק הראשון כתוב "לכו חזו", ואם זו "חזות קשה" צריך להיות "מפעלות אלהים". דווקא בפסוק השני כתוב "לכו וראו", אבל שם מוסכם שכתוב שם אלקים.

איך אפשר להסביר הפוך, שדווקא "חזו" שייך לשם הוי'? על דרך "מבשרי אחזה אלוה", שדבר שאתה לא יכול לראות אותו באספקלריא המאירה – ישירות – אתה רואה באחוריים. אפילו משה רבינו – "תמֻנת הוי' יביט" – הוא במראה אחוריים. אבל על שם אלקים כתוב "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה" – את שם אלהים ("מי... אלה") אפשר לראות, אבל את שם הוי' שמתלבש בו אפשר רק לחזות (כי הוא מתלבש בשם אלקים).

12.         "אשר שם שמות בארץ" בסוד שם הוי'

רצינו יותר מזה, עוד רמז שבפרק מו חייב להיות שם הוי': הרמ"ע כותב שאחרי "לכו וראו מפעלות אלהים" באות חמש מלים עם חתימת שם אלהים "נורא עלילה על בני אדם". לכן הייתי רוצה שאחרי "לכו חזו מפעלות הוי'" תהיינה ארבע מילים שכנגד אותיות שם הוי'. באמת, יש ארבע מילים "אשר שם שמות בארץ" אך איך הן קשורות לשם הוי'? קשור גם ל"חזו". אחת מסודות שם הוי', שנקרא "שם בן ד", הוא שאחרי הרביעיה הראשונה של המספרים, 1-2-3-4, שעולה י, יש עוד רביעית מספרים, 5-6-7-8, ש-5 ועוד 6 עולה וה ו-7 ועוד 8 עולה יה. כל קבוצה נוספת ברצף של 4 מספרים היא תוספת 16 הוי', מב, חן, עד וכו'. יש י ואחר כך תוספת הוה תוספת 16 אין סופית. ה-י היא התכנון, על שם המחשבה (כמו שמפרש רש"י עה"פ "אז ישיר משה ובני ישראל"), ואחר כך כל רביעיה נוספת היא עוד ה-ו-ה.

מהרביעיה השניה – ה-ו-ז-ח – אפשר לעשות מילה: חוזה. כל פעם שכותבים חוזה – אם זה חוזה עסקי או ה' ישמור חוזה גירושין ("ספר כריתות"), או כל חוזה שבעולם – צריך לכוון שצריך רחמנות בחוזה, שם הוי', שם הרחמים. נצמצם כל מלה מ"אשר שם שמות בארץ" במספר קטן אחרון – אשר = ו, שם = ז, שמות = ח, בארץ = ה – אותיות חוזה, סה"כ עולה הוי'. איך יודעים שזו באמת הכוונה? כי כתוב בהתחלה "חזו" – "אשר שם שמות" במספר קטן אחרון של כל מילה (ו"בארץ" ה תתאה, שמשלים).

13.         להסתובב בעולם ולראות מפעלים

עוד משהו נחמד בזהר: הזהר שואל למה כתוב "לכו חזו" ולא "באו חזו" (כלשון הזהר "תא חזי", או בגמרא "תא שמע", וכן עד"ז למה "לכו וראו" ולא "באו וראו"), ואומר ווארט מאד פשוט, שכדי לראות את מפעלות ה' צריך להסתובב הרבה בעולם. ידוע שבעל מפעל נוסע לכל העולם, לאירופה, לאמריקה, למזרח הרחוק, לדרום אמריקה. כדי לראות את מעשי ה' במפעלים צריך ללכת-להסתובב הרבה. עיקר בעל המפעלים בתורה הוא זבולון, שהיה מפליג בים למדינות רחוקות, היום הוא טס הרבה.

14.         רמזי מפעלים

רמז אחרון חביב: כתוב "מפעלות" "מפעלות" "מפעליו" = ג"פ מלכות (31 במשולש). המפעל-התכנון העיקרי הוא איך עושים מלכות (שייך לתנועה שלנו "דרך חיים")[3]. כל מלכות עולה ב"פ אברהם (רמח, קודם היה שסה). קצת יותר מזה (גם ראיה שצריך להיות בתחלה הוי' ובסוף אלקים) – "מפעלות הוי'", "מפעלות אלהים", "מפעליו" (בלי סמיכות) – תוספת הוי'-אלהים לג"פ מלכות, ואז מקבלים 1600, 40 ברבוע, משהו מושלם[4].

מפעלות הוי' מפעלות אלהים קדם מפעליו מאז (כל פעם הביטוי המלא) הן ז מילים שעולות 1792 – המתחלק ב-7, ממוצע כל מלה הוא 256, 16 ברבוע, 4 בחזקת 4, 2 בחזקת 8. הערך הממוצע של כל מלה הוא אהרן אותיות נראה כמבואר בדא"ח על הפסוק "אשר עין בעין אתה נראה הוי'". והנה, הפנימיות של השרש פעל היא האות ע (שבתוך אותיות פל, לשון פלא – "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך"), "עין רואה" ("לכו חזו" "לכו וראו") שבמילוי המילוי – עין יוד נון – עולה 256. אלה רק סימנים יפים שהביטויים האלה הולכים יחד. יש עוד הרבה רמזים בחבור הפסוקים, אבל העיקר הוא פנות הרבוע הנ"ל.

עוד רמז: יש מפעל ופֹעל, שתי בחינות – לפי הרמ"ע קודם מפעל ואחר כך פעל – יחד עולה 400, 20 ברבוע (רבע מ"מפעלות הוי'", "מפעלות אלהים", "מפעליו").

15.         מפה ועלילה

איך להתבונן במלה מפעל גופא, נוגע דווקא לפסוק בפרק ס"ו: ב"נורא עלילה על בני אדם" יש רמז שה-על של מפעל הוא לשון עלילה. בתכנון המפעל צריכה להיות בסוף עלילה. אמרנו שעיקר המפעל הוא להקים מלכות, וודאי שמלכות היא עלילה. אם אתה גם משדר נכון ועולה על העלילה של ה' אפשר להצליח בעלילות שלך – שיהיה תיאום בין העלילות. לפי זה מה הן האותיות מפ? אפשר לומר שלשון מפה. מפעל הוא לשון של מפה ועלילה. צריך מפה – למפות את השטח, את הבעיות, את הכל – וצריך עלילה.



[1]. וזה לשונו:

לכו חזו מפעלות אלהים – זהו אחד מן המקראות הקשין אצלי במקרא אם כתיב כאן אלהים או שם הוי' כי שני כתובים הן בספר תילים אחד בזה המזמור ואחד במזמור ס"ו אותו שבמזמור ס"ו כתוב לכו וראו מפעלות אלהים ואין בו מחלוקת וכן היא בבראשית רבה פרשת פ"ד אבל זה בסי' מ"ו רואה אני בו מחלוקת גדול בין הספרים מימי עולם ומשנים קדמוניות כי בספרי הדפוס שאצלנו וגם בספרים כ"י מדוייקי' כתוב מפעלות ה' בשם של הוי' וכן תרגם המתרגם וכן הוא במאיר נתיב שורש פעל וכן פי' החכם יחייא והחכם אלשיך בפירושיהם על תילים והרי איתא בפ"ק דברכות ובבראשית רבה פרשת פ"ח ובזוהר ריש פ' נח. אבל בזוהר סוף פרשת בראשית ר' יהודה פתח לכו חזו מפעלות אלהים אשר שם שמות בארץ וגו' והתם דריש טעמא דקרא מ"ט כתיב בשם אלהים ולא בשם של יו"ד ה"א והכי נקיט בפרשת ואלה שמות דף ה'. והרמ"ע ז"ל במאמר שברי לוחות כתב בלשון הזה בפרשת בראשית מהזוהר דף נ"ח ב' ר' יהודה פתח לכו חזו מפעלות אלהים והיא גופא קשיא ניתי ספר תהלים ונחזי. דהא מפעלות ה' כתיב דע כי תרי קראי נינהו חד במזמור מ"ו לכו חזו מפעלות ה' אשר שם שמות בארץ. וחד במזמור ס"ו לכו וראו מפעלות אלהים נורא עלילה על בני אדם והאי קרא תניינא דיק שפיר כי מה שהוא נורא עלילה מפעלות הדין הוא. ואחרי שזכר שם אלהים בדקדוק לפי צורך הדרוש חזר וחתמו בסופי תיבות נורא עלילה על בני אדם. ומספר הראשי תיבות בגימטריא אנ"י יהו"ה אלהיכ"ם. וגם כל המזמור מראשו לסופו מיוסד על שם אלהים זולתיי הזכרה אחת באל"ף דלי"ת שגם הוא דין. ולנו בו עיונים נחמדים בדבר הלמד מעינינו בפסוק עולות מחים ובדבר הלמד מסופו בפסוק אחרון יעויינו במקומן אשר יש להם יחס אמיץ עם הכלל הזה שכל המזמור ההוא פיוס רב ורם לגבורה של מעלה אבל ההוא קרא במזמור קמא לא ברירא לן מילתא אי הוי' דקאמר רחמי דווקא בהא אפליגו ביה תנאי התם בפרשת בראשית ור' יהודה שפיר ידע דכתיב הוי' ור' יצחק הכי נמי דאתא לסיועיה והאי דפתח ביה בשם אלהים אינו אלא לדרשא והכי קאמר כיון דפשיטא לן ה' הוא אלהים מוכחא מילתא דהכא בדינא משתעי קרא מכמה טעמי חדא דנקט מפעלות ואשכחן בדוכתא אחרינא דכתיב מפעלות אלהים ותו ליכא בקראי כי האי גוונא אלא ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז והתם נמי בדינא איתמר שהרי בתחלה עלה במחשבה לברא את העולם במדת הדין והנה פועל ה' ודכוותיה נאמר ומה שיצא אל גמר המעשה על ידי קדימת החסד ושתופו עם הדין אבל מפעל מורה כח הראשון שעלה במחשבה כדמוכח קרא בסדר משלי וכן בנוסח זכרונות דראש השנה אתה זוכר את כל המפעל. ועוד האי תנא לסיועיה למלתיה דריש חזו מלשון חזות קשה וכן שמות מלשון שממה כדאיתא התם וכל אלו הן ראיות נכוחות לפי סברתי לפרש אותה האזכרה דבדינא איתמר וכמוה בסדום גפרית ואש מאת ה' אבל בריש פרשת נח בדף ס' רבי אלעזר פתח בהאי קרא בדרשא אחריתא דלא עסיקי ואתיא בדינא אלא ברחמי דוקא ודרש שמות כמו ויקרא את שמו נח לאמר זה ינחמני והוא לא החליף את האזכרות דלא אצטריך ליה ונשתבשו ספרי הזוהר ממוסיף גורע שכתב שם חזות קשה הוגד לי גנוב הוא אתו מפרשת בראשית כי שם ביתו ואין בזה ספק אע"פ שראיתי מן המפרשים הנאים והמשובחים מי שכתב בהפך עד כאן לשונו. ואנכי לא ידעתי בנסתרות ממני רק הנגלות לנגד עיני מפי ספרים ומפי סופרים בז' נוסחאות ועוד בספר אחד כתיבת יד מכמה מאות שנים מספרד ואשכנז כתוב מפעלות אלהים גם במזמור מ"ו וכן ראיתי בדפוס קדמון וכן הוא בילקוט תהילים ובמדרש אסתר רבתי אצל פסוק קצף בגתן ותרש. וכן מצאתי בהגהות הגמרא דפוס קוסטאנטינה שנת רע"א בפרקא קמא דברכות וכן משמע מפירוש רד"ק דתילים וכן פירשו בעל נורא תהלות ומאיר תהלות והר"ר ר' יוסף יעבץ גם המאיר נתיב בשרש חזה כתב לכו חזו מפעלות אלהי' וכן בשרש אלה כתוב אלהים בשני הפסוקים וכן משמע פשט לשון הזוהר בפרשת בראשית מלבד מה שנכתב דוגמתו בפרשת ואלה שמות. סוף דבר הכל נשמע כי אלהים כתוב גם בזה המזמור ומה גם כי פשט שני המזמורים מוכיח שכלם מיוסדים על שם אלהים. עוד מצאתי ראיה מהמסרה שכתוב מפעלות אלהים בב' מקומות כי במקרא גדולה מערכת אות האל"ף נמסר אלין מלין דמשמשין אלהים ולית דכוותייהו וסי' ברכו אלהים לית. ההר אלהים לית וכו'. והתם חשיב ואזיל לכולהו ואם איתא דחד מהני תרי קראי כתיב מפעלות ה' הוה ליה למימני' אידך דכתיב אלהים בהדי הנך דמשמשין אלהים ולית דכותייהו ומדלא מני ליה בהדייהו שמע מינה דתרוייהו כתבין אלהים, וזו היא אצלי ראיה שאין עליה תשובה. הגם הלום ראיתי אחר כתבי שרשים כתיבת יד שבמקום שכתוב בשרשים שאצלנו בדפוס שרש פעל לכו וראו מפעלות אלהים כתוב שם לכו חזו מפעלות אלהים. וכן בספר בעל הלשון שדרכו להעתיק דברי השרשים כתוב כן ראו עיני ושמחתי שזה מבואר בעצמו שהשרשים שבדפוס היה מתוקן מתחלתו ונתעות מהמדפיסי' לפי שמצאו כתוב מפעלות אלהים וחשבו שטעה הסופר בין חזו ובין ראו ותקנו לפי דעתם לכו וראו ונסחת שרשים כתיבת יד ובעל הלשון מאושרת בעיני כי היא שוה עם גרסת רד"ק בפירוש תילים. ואף על פי שאיני כדאי להכניס עצמי בין מחלוקת הבאים בכתב הקודש וכל שכן בשמות הקדושים לא יכולתי לסרב לגדולים אשר חלו פני לכתוב להם מה שמצאתי על זה והם יבחרו הטוב בעיניהם ואם שגיתי יבינו לי וה' הטוב יכפר בעדינו ויצילנו משגיאות עד יבא מורה צדק ויורנו את אשר נדבר. ועיין מה שכתבתי במזמור ס"ו ובמזמור פ"ג:

[2]. בכל אחד מארבעת הפסוקים האחרונים של פרשת בראשית (פסוקי ההקדמה למבול שבפרשת נח) יש שם הוי':

"וירא הוי' כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבת לבו רק רע כל היום.

וינחם הוי' כי עשה את האדם בארץ ויתעצב אל לבו.

ויאמר הוי' אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים כי נחמתי כי עשיתם.

ונח מצא חן בעיני הוי'.

    ויש לומר שהם כנגד ארבע אותיות שם הוי' – ראיה בחכמה (י), נחום (שנוי מחשבה) בבינה (ה), אמירה-החלטה למחות (להוציא לפועל את מחשבתו) במדות (ו), מציאת חן במלכות (ה). מצד שם הוי', שבמקורו הוא אכן מדת הרחמים, כדי להצדיק את המבול (צדק מלכותא קדישא) חייב להיות צדיק אחד שראוי להציל כו', היינו המלכות של שם הוי' שהופך מרחמים לדין על ידי מעשי הרשעים, ודוק.

[3]. ה"מפעל" היחיד בתנ"ך בר"ת לפי הסדר הוא "מלכות פרס עֹמד לנגדי". דניאל איש חמודות ראוי להיות מלך המשיח המקים את המלכות של הקדושה, והנה (שר) מלכות פרס עומד לנגדו – את זה לעומת זה עשה האלקים. ובעומק, צריכים ללמוד ממלכות פרס דוקא איך להקים את מפעל המלכות של הקדושה, וד"ל. ב"מלכות פרס עמד לנגדי" יש יו אותיות – אמצע הרבוע אותיות פרמד (חי ברבוע), רמז לצורת הפירמידה, צורת המלכות.

[4]. ועוד, הערך הממוצע של מפעל מלכות הוא משיח כאשר הכנף הוא מנחם, שמו של מלך המשיח, מי שמקים את מפעל המלכות בישראל.

Joomla Templates and Joomla Extensions by JoomlaVision.Com
 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2017. מלכות ישראל - האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com