חיפוש בתוכן האתר

אור ל-ג' אלול ע"ג – שיעור פרשת שופטים – ירושלים הדפסה דוא

אור לג׳ אלול ע"ג – ירושלים

1.           שיעור פרשת שופטים

2.              א. רמזי תשע"ד בפרשת שופטים

3.               כוונות הבריאה מר"ח אלול

אנחנו בחדש הרחמים והסליחות, חדש התשובה, חדש של בריאת העולם – העולם נברא באלול, ב-כה באלול. כידוע, יש סדר של השתלשלות העולמות מר"ח אלול והלאה[1]. לפיו, היום הזה, ג אלול, הוא בינה דא"ק. בינה היא שרש התשובה. הצמצום הוא החטא, והכח של התשובה הוא לעשות תשובה על אף החטא – הרי "אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", אך מצד הנפש האלקית "כאשר היתה באמנה אתו" גם בזמן החטא ממש – והוא הכח של בינה דא"ק, הכח של ג אלול, כמו שנסביר בהמשך.

היום הראשון של ר"ח אלול, שהוא עדיין ל מנחם-אב, הוא עוד לפני הצמצום הראשון – השיעור שה' שער בעצמו בכח כל מה שעתיד להיות בפועל. אחר כך א-ב-ג אלול הם כח"ב דא"ק, עוד ז ימים כנגד ז"ת דא"ק, ז ימים כנגד ז"ת דעקודים, ז ימים כנגד ז"ת דנקודים – עולם התהו שנשבר – ואחר כך מגיעים ל-כה אלול, עוד ז ימי בראשית של התורה, הז"ת של עולם הברודים, עולם התיקון. ראש השנה הוא היום הששי של עולם התיקון, היום השני של ראש השנה – "יחינו מיֹמים" – כנגד שבת בראשית.

כל סדר בריאת העולם מתחיל מר"ח אלול – כך מוסבר אצלנו. "בראשית ברא אלהים את" – אלול-תשובה. התשובה היא הדבר הראשון שה' בורא – היא היתה כבר לפני בריאת העולם, אבל היא הדבר הראשון שה' מגלה בתוך הצמצום, בתוך החסרון, הוא המחשבה הקדומה דא"ק. אתאלול תשובה[2].

4.               סדר עמודי הפרשה: "צדק צדק תרדף", "שום תשים עליך מלך", "תמים תהיה עם הוי' אלהיך"

אנחנו בפרשת שופטים. הפרשה מתחילה "שֹפטים ושֹטרים" ואחר כך "צדק צדק תרדֹף", בהמשך כתוב "שום תשים עליך מלך" ועוד בהמשך "תמים תהיה עם הוי' אלהיך". יש שלשה עמודים עליהם עומדת פרשת שופטים, שלשה פסוקים – "צדק צדק תרדֹף", "שום תשים עליך מלך" ו"תמים תהיה עם הוי' אלהיך". התרגום מתרגם "צדק צדק" – "קושטא קושטא". כלומר, צדק הוא מדת האמת. צריך לרדוף את האמת, לאמת את המציאות, לאמת את הדין, שיהיה דין אמת לאמתו. "בצדק תשפֹט עמיתך" – ללמד זכות על כל יהודי – זה גם "צדק צדק". לגלות אצל כל יהודי שבתוך החטא שלו יש תשובה.

שוב, "תשובה קדמה לעולם" והיא מתגלה מיד עם ראשית בריאת העולם. אחרי שיש "צדק צדק", שיש עם שאוהב צדק, אותו עם שיש בתודעה שלו "צדק צדק תרדֹף" ראוי להעמיד מלך כמו שה' רוצה. כלומר, אחרי ה"צדק צדק תרדֹף" בא הרצון של עם למלך. הרצון גם מתלבש בלבוש של "ככל הגוים אשר סביבֹתי", ואף על פי כן, אם הרצון הוא של עם שרודף צדק ואמת הוא רצון טוב ויש מצוה בתורה להעמיד מלך. הפסוק אומר "שום תשים עליך מלך". "'שום' לעילא" – קודם כל צריך לשים את ה' למלך עליך למעלה – ומכחו "'תשים' לתתא" את בא כחו, המלך. כך הזהר מפרש. אחר כך, אחרי שיש צדק – תודעה של צדק – ואחרי שיש רצון וגם ביצוע של העמדת מלך, אפשר להגיע לכך שכל עם ישראל מתקשר לעצמות ה' בתמימות. שכל יהודי זוכה להיות "תמים תהיה עם הוי' אלהיך", שבא אחרי ההקדמה שלא להיות ככל הגוים שהולכים אחרי קוסמים ומכשפים למיניהם, אלא "נביא מקרבך מאחיך כמוני", ובעצם כל יהודי ראוי להיות נביא, כמו שיתקיים לעתיד לבא שה' ישפוך את רוחו על כולנו, "ונבאו בניכם ובנותיכם". כדי שנהיה נביאים זקוקים למדת התמימות – "תמים תהיה עם הוי' אלהיך".

זה סדר הפרשה: "צדק צדק תרדֹף", אחר כך "שום תשים עליך מלך" ובסוף "תמים תהיה עם הוי' אלהיך"[3] ואז אתה תהיה נביא. לא שתרצה להיות נביא, תהיה תמים, והנבואה תבוא בדרך ממילא. תהיה תמים, כלשון רש"י על הפסוק "תמים תהיה" – "התהלך עמו בתמימות ותצפה לו ולא תחקור אחר העתידות אלא כל מה שיבא עליך קבל בתמימות ואז תהיה עמו ולחלקו".

5.     תשע"ד – צדק־מלך־תמים

אם יש פה שלשה עמודים בסדר של צדק-מלך-תמים – כך נקרא לו – נפתח עם החשבון הראשון. בחדש הזה, של ההכנה לשנה הבאה עלינו לטובה, כמו בכל שנה, מקיימים את מאמר חז"ל "סימנים עשה" – שצריכים לעשות סימנים לדברים חשובים, ואין לך דבר חשוב כמו שנה חדשה שבאה עלינו לטובה ולגאולה, לכן נוהגים לעשות הרבה גימטריאות וסימנים אחרים לשנה הבאה, החל מחדש אלול, חדש ההכנה לשנה הבאה. לכן נעשה היום כמה סימנים לשנת תשעד, והראשון שבהם מה שאמרנו כרגע – צדק-מלך-תמים. הביטוי הראשון מתחיל "צדק", הביטוי השני מסיים "מלך" והביטוי השלישי מתחיל ב"תמים". זה כמו הסדר של עב שמות – התחלה-סוף-התחלה.

6.     תשע"ד – מלך־עמלק־מקדש

כשמדברים על שלשה דברים בקשר עם העמדת מלך, מיד חושבים על מאמר חז"ל הידוע "שלש מצוות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ ישראל – להעמיד להם מלך, להכרית זרעו של עמלק ולבנות את בית הבחירה". יש עוד שלישיה, עוד שלשה עמודים – שלש מצוות הצבור, שלש מצוות הגאולה להן אנחנו מצפים.

שוב, אם כותבים או מחשבים אותן במלה אחת, שלש המלים הן מלך-עמלק-מקדש. נעשה גם את החשבון הזה, מלך-עמלק-מקדש, ונראה למרבית הפלא שעולה בדיוק צדק-מלך-תמים, תשעד. כלומר, תשע"ד היא השנה הכי טובה כדי לקיים את שלש מצוות הצבור שנצטוו עם ישראל בשעת כניסתם לארץ ישראל – להעמיד מלך, להכרית זרעו של עמלק ולבנות את בית המקדש. לפי סדר הפרשה יש קודם צדק, אחר כך מלך ואחר כך תמים.

כתוב שיונה הנביא זכה לנבואה שלו בשמחת בית השואבה במקדש. בבית המקדש יש השראת שכינה. כנראה שצריכים לבוא לבית המקדש בתמימות (וכמו שנאמר לגבי קרבנות המקדש "תמים יהיה לרצון"[4]). כש'תמים' נכנס לבית המקדש מיד שורה עליו רוח הקדש, רוח הנבואה, "ונבאו בניכם ובנותיכם" מכח המקדש, בסוד "ושכנתי בתוכם" (בתוך הלב של כאו"א). אם תמים, הנבואה, כנגד המקדש, צריך לומר ש"צדק צדק תרדֹף" קשור למלחמת עמלק (לפני "זכור את עשה לך עמלק וגו'" נאמר "אבן שלמה וצדק יהיה לך וגו'" ופרש"י: "אם שקרת במדות ובמשקלות הוי דואג מגרוי האויב שנאמר מאזני מרמה תועבת ה' וכתיב בתריה בא זדון ויבא קלון"), רק שהסדר כאן שונה.

יש מאמרי חז"ל שמקדימים את מלחמת עמלק. הסדר של הברייתא בגמרא ושל הרמב"ם הוא הסדר של מלך-עמלק-מקדש, אבל כאן בפרשה יש צדק-מלך-תמים. אם כי שמיד אחרי "צדק" יש כבר כמה מצוות מקדש, ובעצם הוא כבר נמצא מהמלה הראשונה של "שפטים ושטרים תתן לך", כי השיא של מינוי שופטים הוא הסנהדרין שיושבים ליד המזבח, בלשכת הגזית.

7.     תשע"ד – "ולא תקים לך מצבה"

בהמשך כתוב "לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח הוי' אלהיך אשר תעשה לך" – איסור נטיעת אשרה בכל העזרה, כך פוסק הרמב"ם. אחר כך כתובה עוד מצוה, "ולא תקים לך מצבה". שתי המצוות האלה, של אשרה ומצבה, הן צמד שהולך יחד. לפי הרמב"ם הטעם שלהם הוא משותף – שכך היו נוהגים עובדי עבודה זרה, לנטוע אשרה ולהקים מצבה. נעשה עוד גימטריא: "ולא תקים לך מצבה" (מצות לא-תעשה מן התורה) שוה גם תשעד. יש הרבה הלכות ועיונים עמוקים במצוה של "ולא תקים לך מצבה", סימן שהשנה הבאה עלינו לטובה היא שנה שכדאי מאד ללמוד לעומק את המצוה הזו.

8.               איסורי אשרה ומצבה

המפרשים אומרים שגם זה קשור למקדש, אבל קצת בעקיפין, כי האיסור להקים מצבה הוא בכל מקום, ולא רק במקדש. האיסור הקודם, של אשרה, הוא רק בעזרה. יש מאן דאמר שאומר שבכל הר הבית אסור לנטוע אשרה, עץ, אבל אנחנו לא פוסקים ככה – הרמב"ם פוסק שרק בעזרה אסור לנטוע עץ, ואפילו לבנות כל מבנה (בית או אכסדרא) מעץ. לא רק עץ נטוע, אלא כל בנין עץ אסור בכל העזרה. אבל אחר כך כתובה מצבה, והסימן של תשע"ד הוא "ולא תקים לך מצבה". מצבה היא מלה מאד חשובה.

המשך הפסוק הוא "אשר שנא הוי' אלהיך". על אשרה לא כתוב שה' שונא אותה, אלא דווקא על המצבה כתוב שה' שונא אותה. אשרה היא לכאורה יותר עבודה זרה מאשר מצבה, ואף על פי כן עליה לא כתוב "אשר שנא הוי' אלהיך" כמו על המצבה. ושוב, נשים לב ששני הפסוקים באים בהמשך לפסוק "צדק צדק תרדֹף" – הפסוק השלישי בפרשה. אחרי פעמיים צדק, "צדק צדק תרדֹף", באים שני איסורים שודאי קשורים אחד עם השני. לכן כל מוני המצוות מונים אותם יחד, כפי שהם כתובים בתורה, "לא תטע לך אשרה" ו"לא תקים לך מצבה"[5].

9.               מחלוקת אם איסור מצבה רק לע"ז או גם לשם שמים (והקשר לג' אלול)

רק מצבה הוא מספר מאד חשוב, 137 – מספר מאד אהוב אצלנו, כמו קבלה ועוד כמה מילים. למה ה' שונא את המצבה? חז"ל אומרים שבזמן האבות המצבה היתה אהובה, אבל כיון שכחות הטומאה אמצו דבר שקודם היה בחזקת טהרה ואפילו קדושה ועשו ממנו עבודה זרה המצבה הפכה להיות שנואה, וכך היא נשארה, שנואה, "אשר שנא הוי' אלהיך". לעניננו, מה יכול להיות ר"ת מצבה? נראה אם למישהו יש דמיון פרוע... ניתן רמז, שה-מ של מצבה היא מדינה [הרב הזכיר את זה פעם]. אני לא זוכר, אבל "אין כל חדש תחת השמש"[6].

הרמב"ם ושאר ראשונים פוסקים שהמצבה אסורה בכל מקום – לא רק במקדש, ואפילו לא רק בארץ ישראל, אלא בכל מקום. הרמב"ם ורוב הראשונים פוסקים שאסור להקים מצבה מדאורייתא אפילו בכוונה להשתמש בה לעבודת ה' יתברך. אם המצבה היא לשם עבודה זרה – פשיטא. החידוש שהקמת מצבה אסורה אפילו בכוונה לעבוד את ה'. האבן-עזרא בחומש כותב שהמצבה אסורה רק לשם עבודה זרה, ויש אחרונים שצועקים עליו, שאתה סוטה מדברי חז"ל, שאמרו שמצבה אסורה אפילו לשם שמים.

יש בזה אריכות של הרי"פ פערלא על ספר המצוות לרבינו סעדיה גאון, שמביא שורה ארוכה של ראשונים – לא ידועים כל כך – שסוברים אליבא דהלכתא כאבן עזרא, שמצבה אסורה רק לשם עבודה זרה, ועצם הקמת המצבה לשם שמים לא נכללת באיסור. אם אדם מקריב בחוץ על מצבה או מזבח שבנה בחוץ לשם שמים, עצם ההקרבה ודאי אסורה – זה שחוטי חוץ – אבל הקמת המצבה לשם כך לא אסורה. זה חידוש מאד גדול. שוב, צריך להסתכל שם בדבריו, שיש הרבה ראשונים שסוברים לא כמו הרמב"ם, לא כמו שנפסקה ההלכה, שמצבה לשם שמים מותרת[7].

למה אנחנו מדייקים את זה? כל אחד יכול לחשוב מה זה קשור ל-ג' אלול, אם המצבה הזאת – שקשורה למדינה ציונית בארצנו הקדושה – אם ההקמה שלה ("לא תקים לך") היא לשם שמים או לשם עבודה זרה. אם זה לשם לא-שמים, פשיטא שאסור – איסור נורא. אבל לגבי אם יש בזה לשם שמים – יש בזה מחלוקת ראשונים. עד כאן הערה אחת, שצריך להמשיך לחשוב עליה.

10.       ב. אור־נגה־הלל

11.         "אנה לידו ושמתי לך" ו"אני לדודי ודודי לי"

בלי לשכוח את המהלך הזה, נלך לעוד פרק: יש כמה רמזים ידועים של חדש אלול. הר"ת המפורסמים ביותר הם "אני לדודי ודודי לי", אבל האריז"ל אוהב דווקא את ראשי התיבות "אנה לידו ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה", שאפילו משה רבינו – אותיות שמה – צריך לנוס לעיר מקלט, להקלט בתורה (בבחינת מקיף) ולקלוט את התורה (בבחינת פנימי), "תורה צוה לנו משה", בזמן הזה, בירח הזה, חדש אלול. מה שמשותף לשני הרמזים האלה הוא בעיקר המלה הראשונה. בביטוי "אנה לידו ושמתי לך" המלה הטעונה ביותר היא "אנה" – משהו לא טוב, תאונה. הקב"ה אומר שאפילו אם "אנה לידו" יש "ושמתי לך" – יש לאן לברוח, לא אבדה תקוותנו. על כל פרשת דרכים כתוב "מקלט מקלט", בגימטריא משיח – יש משיח (על אם הדרך) דווקא במצב של "אנה לידו ושמתי לך". ברמז הזה הרבי מסביר את עבודת לימוד התורה של חדש אלול. הרמז המפורסם יותר, "אני לדודי ודודי לי" ששרנו קודם, הוא הרמז של עבודת התפלה.

12.         סכנת הדרך – "אנה לידו" – ותיקונה במסירת "אני לדודי"

שוב, המשותף הוא המלה הראשונה, "אנה" ו"אני" – שתי מלים מאותו שער. ה"אנה" הלא-טוב, התאונה, הוא בגלל ה"אני" – ה"אני" גורם לתאונה הזו, ל"אנה". מה התיקון של ה"אני" שמתוכו האדם יכול להגיע ל"אנה" ח"ו? למסור אותו לה', "אני לדודי". ואז "ודודי לי", ואז "ושמתי לך מקום", לכתחילה (ללא "אנה לידו"), אף ש"כל הדרכים בחזקת סכנה". מהו השער המשותף בין אנה לאני – אן (גם לשון און, "ראשית אוני"), "ולאן אתה הולך". "מאין באת" עם י, אבל יש "ולאן אתה הולך" – לא משנה לאיפה אתה הולך, ברגע שאתה הולך אתה הולך ל"אן", ואז יש סכנה של "אנה לידו".

בכל אופן, יהודים יודעים זאת אבל הם לא פוחדים מללכת, לא מסתגרים בבית. מצד אחד יש חודש שלם להכנס לעיר מקלט ולא לצאת ממנה, אבל מצד שני הגדר של כל יהודי הוא "מהלך" – "ונתתי לך מהלכים בין העֹמדים האלה". מי שעומד, סטאטי, אין סכנה בחייו. אבל מי שהולך הוא בסכנה, "כל הדרכים בחזקת סכנה", ויהודי הוא מהלך. רבי זושא למד שבעה דברים מגנב, ואחד מהם הוא "מעמיד עצמו בסכנה". יהודי כל הזמן מעמיד עצמו בסכנה מעצם היותו מהלך, ההליכה היא החוש של סיון – מתן תורה. איך היהודי מציל עצמו מהסכנה? מוסר את ה"אני לדודי", מוסר אותו לה' מתוך אהבת דודים.

13.         להפוך את ה"אנה" ל"נאה"

נתבונן בווארט שאמרנו עכשיו. אפשר להתבונן במלה "אנה" ולעשות ממנה "כלה נאה וחסודה". בשבועות האחרונים דברנו על כלה הימים – משולש עשר, שסיומו עשרת ימי תשובה – בין חמשה עשר באב ליום כפור. במרכז של המשולש יש חדש אלול, "אני לדודי ודודי לי", המאמר ב-ה הידיעה של הכלה. איזו כלה? נאה וחסודה, כפי שמשבחים בית הלל כל כלה בישראל. קודם כל היא נאה. הכלה היא האני. ברגע שהכלה נאה היא גם שמורה, לא יקרה לה שום מקרה רע ח"ו. זה הרמז שהתיקון של "אנה לידו" הוא נאה.

14.         יג מדות הרחמים – יג לשונות של אור

נמשיך להתבונן: כתוב שבחדש אלול יש אור גדול שלא מאיר בכל השנה כולה. מה האור של חדש אלול? יג מדות הרחמים. בעצם האור הגדול הזה קשור למשל של אדמו"ר הזקן ש"המלך בשדה ומקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה לכולם פנים שוחקות". שוב, בלשון הקבלה, באלול יש התגלות של יג מדות הרחמים. ידוע אצלנו – מוסבר באריכות בפרטיות במקום אחר[8] – ש-יג מדות הן יג לשונות של אור שיש בלשון הקדש, בלשון המקרא. האור של חדש אלול הוא כל יג האורות של יג מדות הרחמים, החל מ"אל רחום וחנון" (ר"ת אור). השמות הן אור, בהר, זהר, נהר וכו' – יג אורות. כל האורות האלה מאירים עכשיו לכל נפש יהודית כדי לעורר אותה בתשובה.

15.         יג אורות – יג דורות

לפני כמה שבועות אמרנו ש-יג מדות הרחמים הן גם כנגד יג דורות ממתן תורה, דרך אחיה השילוני שקבל ממשה רבינו ואחר כך היה הרבי של מורנו הבעל שם טוב, ומכחו יש חיבור ישיר בין משה רבינו לבעל שם טוב, ואז ממשיכים ללכת הלאה מדור לדור עד שמגיעים לדור שלנו, שהוא כבר הדור ה-יג, כנגד "ונקה". המלה "ונקה" היא המדה האחרונה, "הכל הולך אחר החיתום", היא הכולל שכולל את הכל, כמבואר בקבלה. חז"ל אומרים "'ונקה' לשבים", סימן שהדור שלנו הוא דור של תשובה פשוטה לה', כמו שננסה להסביר יותר הערב. אז, כמו שהרמב"ם מבטיח, "סוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין".

לא עשינו אז הקבלה בין האורות לדורות. כל דור הוא אור[9]. ידוע בקבלה ש-אור שוה אין סוף, כינוי של ה' יתברך, אז הוא כנגד "א-ל". השם הבא ב-יג אורות הוא 'בהר' – "בהיר הוא בשחקים" – בהירות. לפי הדורות זה כבר "משה קבל תורה מסיני". 'בהר' רומז ל"בהר סיני". בגימטריא בהר שוה אור, שני השרשים שוים, אבל 'אור' הוא הכלל ו'בהר' הפרט הראשון המתגלה מתוכו. אז מאד מתאים – ועל זה לא דברנו כלל בשיעורים הקודמים – ש'אור' כנגד "אל" ו'בהר' כנגד משה שקבל תורה מסיני. יש פרשה בתורה "בהר סיני" – בהר. אחר כך, אחיה השילוני. מה האור השלישי (מי זוכר את סדר האורות)? 'זהר'. מאד מתאים, כי אחיה השילוני, חוץ מזה שהוא הרבי של הבעל שם טוב, כתוב בספר הזהר שהוא הרבי של רשב"י, רבי שמעון בר יוחאי, מחבר ספר הזהר. לכן אין אור יותר מתאים לאחיה השילוני מאשר זהר, "והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע".

אחר כך, האור הרביעי, הוא 'נֹהר' – גם מלשון נהר שלום, "ונהרו אליו כל הגוים" לעתיד לבוא, אבל נהרה היא סוג של אור (בתנ"ך – "תופע עליו נהרה"). מי הדור של נהרה? הבעל שם טוב. גם מאד מתאים לו – הוא ("תופעה" של) נהרה וכולם נוהרים אחריו. מי הדור הבא? 'נגה' – הרב המגיד ממעזריטש. וכך הלאה והלאה, לא נפרט את כולם כרגע, עד שמגיעים לדור ה-יב, הדור של הרבי, והוא לשון 'הלל' – "בהלו נרו עלי ראשי". הלל הוא להלל ולשבח וגם סוג של אור – "פתח פיך ויאירו דבריך", הלל הוא אור שיוצא מהפה. הוא גם אור שנמצא על הראש, כמו נר על הראש, וגם מאיר דרך הפה (סוד דעת דרדל"א דגניז בפומא). מה האור המיוחד של ההמשך, מה שקראנו התקופה השלישית של הרבי, הדור שלנו – 'טהר', "כעצם השמים לטהר".

אולי נלך עוד אחד הלאה אחרי המגיד – ידוע שיש חמשה הר'ים בין האורות: בהר זהר נהר צהר טהר[10]. חמשה בין יג השמות הנרדפים לאור נגמרים הר – כל הר הוא אור (והוא סוד "הֹר ההר, מקום קבורת אהרן, "באורך נראה אור" – הר בתוך אן, "לאן אתה הולך", ל"[הר ה]הר"). אמרנו ש'בהר' הוא משה רבינו, זהר אחיה השילוני, 'נהר' הבעל שם טוב ו'טהר' הדור האחרון. מי ה'צהר'? אחרי ה'נגה' – אדמו"ר הזקן, הצהריים ("עצם היום", גילוי האור העצמי של היום כאשר השמש בראש כל אדם). עד שמגיעים להר החמישי צריכים להגיע לסוף, תיקון ה-יג. "כעצם השמים לטהר". טהר הוא נקי, בלי עננים, בדיוק כמו המלה "ונקה". "נקיות מביאה לידי טהרה" – מאמר מפורסם של רבי פינחס בן יאיר ("פתח דבריך יאיר מבין פתיים").

ולסיכום כל האורות-דורות כנגד יג המדות[11]:

אור הקב"ה-סיני א-ל

בהר משה    רחום

זהר אחיה השילוני   וחנון

נהר הבעל שם טוב ארך

נגה הרב המגיד  אפים

צהר אדמו"ר הזקן ורב חסד

זיו אדמו"ר האמצעי  ואמת

חשמל   הצמח-צדק   נצר חסד

יקר הרבי המהר"ש לאלפים

בהק הרבי הרש"ב נשא עון

זרח הרבי הריי"ץ ופשע

הלל הרבי       וחטאה

טהר דורנו      ונקה

16.         המלבי"ם: שלשה סוגי אור עיקריים – אור, נגה, הלל

למה אנחנו אומרים את כל זה (חוץ מעצם הענין, החשוב בפני עצמו)? יש מלבי"ם, שכידוע הוא הבקי – ואפשר לקרוא עליו מאמר חז"ל "אבוך במאי הוי זהיר טפי", לשון זוהר – בלפרש ולהבדיל בין שמות נרדפים בלשון המקרא. זה הכתר המיוחד לו זכה המלבי"ם. כשהמלבי"ם מדבר על שמות נרדפים של אור, לא ראיתי שהוא מזכיר את כל ה-יג יחד ומנסה להבדיל ביניהם, אבל כן יש מלבי"ם מאד חשוב ויסודי שבכל לשונות המקרא של אור יש ג ראשים. שוב, הסבה שאנחנו מדברים על זה, כי חדש אלול הוא חדש בו כל האורות האלה מתגלים, כאשר "המלך בשדה". הוא אומר ששלשת האורות העיקריים, שלשת הסוגים השונים והעצמיים של אור, הם אור-נגה-הלל. זה כלל גדול אצל המלבי"ם.

17.         אור ונגה – אור ישר ואור חוזר

למה דווקא אלה? הרי, כמו שאמרנו, יש עוד הרבה – יש יג. למה הוא בחר את שלשת אלה לעיקריים? הוא מסביר בפשטות ש"אור" הינו אור השמש, אור ישר, אור שמאיר מתוך עצם המאור, כאשר המאור הוא מאור שמאיר אור עצמי. אותו אור עצמי שמאיר מעצם המאור נקרא אור סתם. אבל נגה הוא אור חוזר, אור של מקבל – שקבלתי אור ואני מחזיר אותו, כמו הירח, הלבנה. מהו הלל? בשני הסוגים הכלליים הראשונים – אור, שהוא אור ישר, אור עצמי, ונגה, אור חוזר (יש מעלה באור חוזר, כתוב שיש באור הירח מעלה וגם חן מיוחד שאין באור השמש – במדה מסוימת הירח משבח את אור השמש) – יש תיקון האור. שני סוגי האור האלה, של השמש והירח, כמו שהתורה מעידה ביום הרביעי למעשה בראשית, מאירים לארץ ולדרים עליה. מקור האורות האלה הוא בשמים. הגם שיש אור גם למטה – אש, נר – אבל מקור כל האור הוא בשמים.

18.         הלל – אור הכוכבים המושך (שלא ניתן להשתמש בו)

יש את סוג האור שהוא אור השמש ואת סוג האור שהוא אור הירח – שבא בעיקר לאחר מיעוט הירח (כמו שרבי אייזיק מסביר בעומק מופלא במאמר "שני המאורות" שלו) – ויש עוד סוג. הרי ביום הרביעי של מעשה בראשית, שה' ברא את השמש והירח, הוא ברא גם את הכוכבים לשרת את הירח, לפייס את הירח על מיעוטו.

איך קוראים לכוכב השחר? כתוב שהכוכב הכי יפה שיש בשמים – שהוא גם סימן של גאולה, נקרא "אילת השחר", נקרא גם – "הילל בן שחר"[12]. למה קוראים ל"אילת השחר" הלל? מסביר המלבי"ם שיש אור המתנוצץ ברקיע השמים והוא לא בכדי להאיר את הארץ – אי אפשר לקרוא ספר לאור הכוכב – אלא רק מתנוצץ ברקיע, אבל בעצם ההתנוצצות שלו הוא יפהפה.

אנחנו מדברים על הבנות היפיפיות בשבועות האחרונים. אמרנו שיש משהו באור הנגה שיותר יפה אפילו מאור סתם, אור השמש שהוא אור עצמי (אור ישר, אור זכרי). זה קשור לכוונת חנוכה שלנו, שאחרי יג שמות של אור יש ח שמות של יפי – יפי הוא אור המאיר בתוך כלי (גוף). ברגע שיש אור חוזר מתחיל להתעבות כלי להכיל את האור, ולכן יש בזה יותר יפי מאשר באור המקורי הישר. יש גם משהו בהתנוצצות – שמישהו מתנוצץ, הוא כוכב מתנוצץ ברקיע – שאני לא יכול להשתמש בו, אבל אני נמשך לכוכב, יש משהו שמושך אותי אליו. כוכב בשמים מעורר בנשמה כח אדיר להמשך לשמים, אפילו יותר מאשר השמש והירח. כשאדם רואה שמש, וגם ירח, אין בו כלות הנפש לעלות ולהכלל בתוך השמש דווקא. אבל יש משהו בכוכב, כמה שהוא קטן – למראית עין על כל פנים (אובייקטיבית יתכן שבשמים הוא מאד גדול, יותר מהשמש, אבל כך הוא נראה לעיני) – הוא רק מתנוצץ, אבל יש בו משהו 'קוסם'.

מבטלים בפרשה את מושג הקוסמים למיניהם, אבל יש גם קסם חיובי – יש משהו קוסם בכוכבים יותר מאשר ב"מאורות הגדולים" לפני מיעוט הירח וגם אחריו. האור הזה, של ההתנוצצות – הוא לא אור להאיר. אמרנו שהאור להאיר הראשון הוא אור עצמי כי יוצא מעצם המאור של השמש. האור הזה, ה"הילל בן שחר", הוא לא להאיר, אבל במדה מסוימת הוא יותר עצמי, כי הוא רק הוא בעצמו – זה מה שקוסם[13].

19.         אור-נגה-הלל – תיקון "אנה לידו" – בסדר הדורות

עד כאן הבאנו ואפילו קצת הרחבנו את מה שכתוב במלבי"ם, תוך כדי הנסיון שלנו להסביר אותו. בכל אופן, זה כלל גדול אצלו – שבגדול יש שלשה סוגי אור, אור-נגה-הלל. ניתן להם רמז: ראשי התיבות של אור-נגה-הלל אנה – "אנה לידו ושמתי לך", המלה הראשונה ברמז האר"י לחדש אלול. יהודי מהלך, הוא בחזקת סכנה של "לאן אתה הולך", וצריך אור שישמור אותו. צריך את כל שלשת ראשי האור לשמור אותו.

ננסה להבין זאת לעומק, גם עם כמה רמזים חשובים בחכמת החשבון. בין יג האורות, יג לשונות האור, הראשון הוא 'אור'. מה לגבי 'נגה'? הוא החמישי. מה לגבי 'הלל'? (כל שלשת עמודי המלבי"ם) הוא ה-יב. כלומר, אצל המלבי"ם שלשת עמודי האור הם כנגד ה' ("אל [רחום וחנון]"), הרב המגיד ממעזריטש והרבי. זה שהמגיד כאן יוצא הנגה, שהוא האור החוזר, מאד מתאים – כי כולו מקבל, המקבל ב-ה הידיעה, מהבעל שם טוב (הנהר, "יהי אור" מתורגם "יהי נהורא"[14]). הוא מחזיר את האור ואפילו מיפה אותו – מחזיר את האור ביפוי, באיפור (לפני שבוע דברנו קצת על איפור). הוא מאפר את האור, ולכן בזכותו החסידות התפשטה בכל רחבי תבל – "ואֹרח צדיקים [צדיקי החסידות] כאור נגה הולך ואור עד נכון היום".

בסוף ההלל, שהוא ה"הילל בן שחר", כוכב השחר, שכבר מנבא את הגאולה לבוא. מה ההלל הזה? יש בהלל הלול, ומה ההלול אצל הרבי? שהכל נגמר, הכל בסדר, הכל משובח, הכל מוכן ואו-טו-טו משיח בא, "הנה זה בא" וכבר בא. מצד אחד, אין מי שמהלל את היהודים כראויים כבר לגאולה – שלא חסר שום דבר, לא חסרה תשובה, לא חסר כלום, הכל מוכן ומזומן לגאולה – וגם עצם בשורת הגאולה היא ההלל שיוצא מהרבי. מה שנשאר הוא רק טהר, "כעצם השמים לטהר" (ללא התגלות במוחש של שמש וירח וכוכבים).

20.         אור-נגה-הלל – מספרי חשמל (המספרים המחומשים)

נחשוב כעת על המיקומים. רק בתור מאמר מוסגר: הנושא של יג אורות לפי הסדר הוא אצלנו נושא עתיק יומין, ואף פעם לא חשבנו ולא קשרנו אותו למלבי"ם עם שלשת עמודי האור שלו, אור-נגה-הלל. לכן כל החידושים שיוצאים כעת הם חידושים ממש מן השמים, בלי שום הכוונה והכנה לכך. יוצא לפי המלבי"ם שהאורות העיקריים – שלשת סוגי האור – הם 1, 5, 12. האם שלשת המספרים האלה אומרים משהו? האם הם קשורים לסדרה מסוימת של מספרים צורניים שאנחנו אוהבים לדבר עליהם? כל מי שמכיר קצת – כמו הילדים הקטנים אצלנו בחדר – מזהים ש‑1, 5, 12 הם מספרי החשמל. מי שלא מכיר לא מבין מה שאני מדבר כעת, אבל הילד אצלנו בחדר אומר – אלו מספרי החשמל. החבר שלו אומר שהם גם המספרים המחומשים, כי מספרי החשמל הם-הם המחומשים של המתמטיקה היום.

זו סדרה רבועית, כמו רוב הסדרות של המספרים הצורניים עליהן אנחנו לומדים, שמתחילה 1, 5, 12. איך ממשיך? חשבון מאד פשוט, כי עושים זאת לפי הפרשים: בין 1 ל‑5 יש 4 ובין 5 ל‑12 7 – ההפרש ביניהם 3. כל פעם צריך להוסיף 3 להפרש. מוסיפים 3 ל‑7 ומקבלים 10 אז המספר הבא הוא 22, אחר כך (מוסיפים 13 ומקבלים) 35, (מוסיפים 16 ומקבלים) 51, (מוסיפים 19 ומקבלים) 70. למשל, המספר השביעי בסדרה של מספרי חשמל, המחומשים, הוא 70 – כמו 70 פנים לתורה. אין שום סדרה רבועית-צורנית אחרת אצלנו שמכילה את המספר החשוב מאד 70. יש המון דברים בתורה שהם שבעים (כולל הגימטריא של היום – ג אלול), וכשאני רוצה לתת לו צורה סימטרית, חשובה, הצורה היחידה היא רק מחומש. או מספר חשמל – משולש על גבי רבוע.

מה אחרי 70? 92, וכך הלאה וכך הלאה. גם את זה לא היינו אומרים אם לא היה עוד רמז שחותם לי, שבאמת כאן הסוד של האורות של המלבי"ם, שהם אורות חשמליים. הרי בין יג האורות גופא יש אחד שנקרא חשמל – המזל השמיני, המזל העליון, "נֹצר חסד". המספרים האלה הם מספרי חשמל. אם לא היה עוד רמז חשבוני מאד חשוב לא היינו אומרים זאת כלל. מה הרמז? נקח את שלשת השרשים שהמלבי"ם אומר שהם העיקריים – אור נגה הלל – ונראה שהם עולים 330, שהוא עצמו מספר מחומש (המספר המחומש ה-יהיד במשולש על גבי יה ברבוע[15])! המרחק בין המספרים המחומשים, מספרי החשמל, הוא גדול. אם גם המיקום שלהם מתחיל את סדרת המחומשים וגם הגימטריא של המלים עצמן יוצאת מספר מחומש זה כבר מספיק טוב כדי לעלות על שלחן מלכים, "מאן מלכי? רבנן".

21.         "דור לדור ישבח מעשיך" – השתבחות הידע המדעי מדור לדור

נתבונן בזה עוד טפה: אמרנו שאחרי 70 מגיעים ל‑92. מה המספר 92 במעשה בראשית? מספר היסודות בטבע, דבר שלמדו רק בדורות האחרונים. יש עוד פירוש מופלא של המלבי"ם, אם כבר מזכירים אותו, על הפסוק ב"אשרי" שאומרים שלש פעמים כל יום, "דור לדור ישבח מעשיך". הוא אומר ש"ישבח" כמו להשביח נכס, לעשות אותו יותר יקר ומשובח – להוסיף יוקר, להוסיף ערך. מה זה "דור לדור ישבח מעשיך"? כותב המלבי"ם פירוש מאד חשוב, שכל דור שמתבונן וחוקר את הטבע שה' ברא לכבודו, יותר ויותר מעמיק בחכמת הטבע (שלפי הרמב"ם היא "מעשה בראשית"), מבין באין ערוך יותר טוב את מעשה הבריאה ביחס לדור שקודם, עד שהתגלית והמדע של הדור הזה מבטלים את כל הידע שידעו בדור הקודם. זה פירוש המלבי"ם, לפני כמאה וחמשים שנה. כך הוא מסביר "דור לדור ישבח מעשיך", שיש שבח מדור לדור בידיעת המעשים של ה'. אמרנו זאת בתור מאמר מוסגר, שזה שהיום – רק בדורות האחרונים – יודעים שבטבע יש 92 יסודות זו תגלית מאד חשובה, מספר מאד חשוב.

22.         מספרי חשמל – סדרת האותיות

מהי הסדרה הזאת? 1, 5, 12, 22 – האותיות בהן ה' ברא את העולם. איזו צורה יש למספר 22? כשהילד שלנו לומד בחדר הוא צריך לזהות בין מספר לצורה. אחד המספרים הכי חשובים שיש הוא 22 אתוון דאורייתא – מה הצורה? מחומש, מספר חשמל. משולש 3 (6) על גבי רבוע 4 (16). כך מציירים את האותיות – כותבים א-ו במשולש ואחר כך משלימים את הרבוע של 4 על 4 ומקבלים את כב אותיות התורה:

א

ב  ג

ד  ה  ו

ז  ח  ט  י

כ  ל  מ  נ

ס  ע  פ  צ

ק  ר  ש  ת

למה 12 בא לפני 22? כי בין כב האותיות יש יב פשוטות. לפני כן ה – כל האותיות יוצאות מ-ה מוצאות הפה, כנגד מנצפ"ך, והכל נכלל ב-א, כמו בכוונת הבעל שם טוב לתקיעת שופר. כל הסדרה הזו היא של אותיות. אחר כך בא 35, מה זה? האותיות בגדכפרת הן כפולות (דגש ורפה), אז יש עוד 7 אותיות; באותיות מנצפך יש כפופות ופשוטות, אז יש עוד 5 אותיות; ויש שׁ ו-שֹ, עוד 1. אז הוספנו עוד 13 אותיות, סה"כ 35:

א

בּ  ב

גּ  ג  דּ

ד  ה  ו  ז

ח  ט  י  כּ  כ

ך  ל  מ  ם  נ

ן  ס  ע  פּ  פ

ף  צ  ץ  ק  רּ

ר  שׁ  שׂ  תּ  ת

אם כן, 1, 5, 12, 22, 35 – הכל התפתחות של האותיות בהן ה' ברא את העולם. צריך להסביר מה ה‑51 באמצע – ג"פ טוב – היינו כב כפול (זכר ונקבה בראם כידוע מהבעל שם טוב) ועוד בגדכפר"ת כפולות (כל דגש מתהו ששם אין מתקלא של זכר ונקבה, וד"ל).

אחר כך מגיעים ל‑70, 70 פנים לתורה, לה כפול (נמצא שהמחומש ה-ז והמחומש ה-ה – "משה נתנבא ב'זה'" הם בסוד "שלם וחצי"), כמו בכוונת הקידוש של שבת. אחר כך מגיעים ל‑92, מספר היסודות של מעשה בראשית. אחד מגדולי האחרונים, שלא כל כך ידוע – רב חשוב (רבי פנחס זלמן הורוביץ) – חקר לשון הקדש וגלה שבתוך מעשה בראשית יש 92 שרשים. בשבעת ימי בראשית כמה שרשים של לשון הקדש (הכל שייך לאותיות)? 92. הוא לא קשר זאת ל‑92 היסודות של הטבע, כי עוד לא ידעו זאת.

23.         1820 – מחומש של מחומש של מחומש

מה המספר שהוא הכי אהב, וכולנו הכי אוהבים? 1820 מספר שמות הוי' בכל חמשה חומשי תורה, כמנין סוד פעמים הוי', "סוד הוי' ליראיו". בחז"ל זה ה"סודרא דרבנן". למה רבנן לובשים סודרא? אומר רב יהודה במסכת שבת שסודרא הוא "סוד הוי' ליראיו" סוד פעמים הוי' הוא 1820. מה הפלא? שגם המספר הזה הוא מספר מחומש[16]. שוב, לא מופרך לשער שהוא המספר הכי חשוב שיש בתורה.

גם הוא בסדרה של 22, כמו האותיות, הוא מספר שמות (בלשון חז"ל כל שם של ה' נקרא "אות" כמו במאמר "גדולה דעה שניתנה בין שתי אותיות, שנאמר 'אל דעות הוי''"). איזה מספר חשמל הוא? ה‑35, שראינו הרגע שהוא עצמו מספר חשמל. איזה מספר חשמל הוא 35? ה‑5, שגם הוא מספר חשמל. זאת אומרת שהמספר האהוב, 1820, הוא מחומש של מחומש של מחומש. מה המספר הקודם שהוא מחומש של מחומש של מחומש? 1. כלומר, מ‑1 ועד 1820 אין מחומש כל כך מושלם כמו 1820. כמובן ש‑1 הוא לא מחומש בגלוי, הוא סתמי – לא רואים בו את הצורה שלו, אין לו שום המחשה. אם כן, המספר הראשון שהוא מחומש של מחומש של מחומש בגלוי הוא 1820 – משהו מופלא.

24.         סכום מספרים מחומשים – מכפלת הסכום במשולש הסכום

יתכן שיש פה אנשים שכבר יודעים את כל מה שאמרנו עכשיו, לכן צריך לומר משהו שאולי עדיין לא יודעים. נקח את המחומש השמיני – 92, שהרגע אמרנו שבמעשה בראשית יש 92 שרשים ובטבע יש 92 יסודות – ונחבר את כל המחומשים עד 92: 1, 5, 12, 22, 35, 51, 70, 92. בלועזית עושים סיגמה ואחר כך כותבים את הנוסחה של מספרי החשמל, והמספרים מ‑1 (למטה מהסיגמה) עד 8 (למעלה מהסיגמה). מה מקבלים? רפח, 288 – רפח ניצוצות. כל הניצוצות שנפלו לתוך המציאות בשבירת הכלים, שהתפקיד שלנו הוא לברר ולהוציא את כולם, לגלות את כל ה'כוכבים' המתנוצצים בטבע[17]. רק בגלות מצרים ביררו רב מתוך ה-רפח ונשארו אלהים ניצוצות. עד 92 יסודות הטבע יש רפח ניצוצין – כוונה מאד יפה.

איך הגענו אליה? חברנו את כל 8 המספרים הראשונים. נחלק ל‑8 – הערך הממוצע של כל שמונת המספרים האלה הוא לו (כמו לו נרות חנוכה). מה היחס בין לו ל‑8? איך מגיעים לחשבון של לו נרות בחנוכה? משולש של שמונה. יש שמונה ימים ובכל יום "מוסיף והולך ואור", מעלין בקדש, מ‑1 עד 8. כלומר, 36 הוא המשולש של 8.

מה ראינו אם כן, שסכום שמונת המחומשים הראשונים הוא 8 פעמים משולש 8. זה כבר מדליק נורה במח (= כוכב). הנורה הזאת אומרת – חברתי שמונה מספרים וקבלתי שמונה פעמים המשולש של שמונה, הסוד של רפח. אז אולי יש בזה כלל? נעשה אחד פחות – נחבר עד 70 (החביב-השביעי במספרי החשמל, "שבעים פנים לתורה", שקשור לאותיות כי יש גם שבעים לשון וכו') – נקבל 196, שהוא יד ברבוע. רפח הוא רבוע כפול, אבל עד המספר השביעי מקבלים רבוע מושלם. נחלק אותו ל‑7 – 28, המשולש של 7. שבעת המספרים הראשונים בסדרה עולים 7 פעמים משולש 7 (הסימן של הפסוק הראשון בתורה, 7 מילים ו‑28 אותיות, והסימן הוא המכפלה שלהם).

נעשה עוד פעם אחת, להווכח שאכן זה כלל גדול. רוצים להוכיח שהסכום של n מספרים מחומשים (ממחומש 1 עד מחומש n) = n כפול משולש n. משולש n הוא שני ממדים ואם אני מכפיל בעוד n זה כבר צורה בשלשה ממדים. עוד אחד – נוריד 70, נקבל 126, 6 פעמים 21, משולש 6. עשינו שלש פעמים, יצא בדיוק אותו דבר, זה מספיק בשביל ליישב את הדעת שזה כך. אפשר להתחיל מ‑1 ולחשב עד 1820 ואז כולם יהיו משוכנעים שבאמת עלינו על כלל גדול לגבי מספרי החשמל.

כמובן, לעשות הרבה פעמים זו לא הוכחה מתמטית. אפשר להוכיח את זה באופן מאד פשוט, שכל ילד בכתה ה' יכול להוכיח. משהו יחסית פשוט, שהסיגמה של מספרי החשמל הוא אותו מספר כפול משולש אותו מספר. שוב, לקחנו סכום של מספרים צורניים בשני ממדים והוא נותן מספר צורני בשלשה ממדים (וכך מחויב).

איך הגענו לזה? מהמלבי"ם, שאומר ששלשת ראשי האור הם אור-נגה-הלל, שמיקומיהם ב-יג אורות הוא ראשית סדרת מספרי החשמל וסכומם הוא עצמו מספר חשמל. זה רק היה לבלבל את השטן. עכשיו הוא כבר מבולבל, אז אפשר להמשיך במשהו יותר תוכני.

25.       ג. נבואת הדור: בעלי תשובה ישתלטו על המדינה

26.         רב יהודה – גיבור התשובה

החדש הוא חדש של תשובה. חז"ל שואלים במסכת יומא "היכי דמי בעל תשובה?". אמר רב יהודה כגון שבאת לידו דבר עבירה פעם ראשונה ושניה וניצל הימנה. מחוי רב יהודה, באותה אשה, באותו פרק, באותו מקום". אנחנו אוהבים גיבורים של השעורים. הגיבור שלנו הערב הוא הגיבור של התשובה, בחדש התשובה, והוא רב יהודה. הוא אומר כאן שני דברים רצופים – דבר אחד הוא אומר בפה ודבר אחד הוא "מחוי", דבר מיוחד ונדיר בחז"ל, שהוא רק רומז. "מחוי רב יהודה – באותה אשה, באותו פרק, באותו מקום". אבל קודם הגמרא שואלת "היכי דמי בעל תשובה?". מי שקם ועונה – סימן שהוא שייך לזה בעצם, להגדיר מיהו בעל תשובה – הוא רב יהודה. רב יהודה שוה "יהי אור" (כללות כל יג האורות הנ"ל), ארבע פעמים חן, עסמ"ב (עב-סג-מה-בן)[18].

יש תנא, רבי יהודה, אבל אנחנו מדברים על האמורא, רב יהודה. תלמידו הוא רבי זירא שהוא השתמט ממנו כדי לעלות לארץ ישראל ולהקים את המצבה עליה דברנו קודם. יש לו עסק עם רב יהודה – צריך להסביר מה סובר רב יהודה ומה סובר רבי זירא, אבל רב יהודה ורבי זירא הלכה כרב יהודה. רב יהודה מלמד אותנו כאן מיהו בעל תשובה, מהי תשובה.

27.         התחלת מסכת שבת בדף עז, ב

קודם חז"ל אומרים "היכי דמי בעל תשובה? אמר רב יהודה כגון שבאת לידו דבר עבירה פעם ראשונה ושניה [רש"י מסביר שהכוונה לעבירה שכבר נכשל בה, ואחר כך באת לידו אותו דבר עבירה פעם ראשונה ושניה] וניצל הימנה". זה נקרא בעל תשובה. אחר כך הוא ממשיך ורומז, "מחוי רב יהודה, באותה אשה, באותו פרק, באותו מקום". חדש אלול הוא החדש של עיר מקלט של לימוד התורה, לכן הזמן של הישיבה מתחיל כעת, בחדש אלול. השנה בישיבות חב"ד לומדים מסכת שבת. השאלה איפה מתחילים, איפה צריך להתחיל – לפחות אצלנו בישיבה – ללמוד את מסכת שבת? יש כאן כמה בחורים וגם כמה ר"מים – שיקחו את זה ללב – שמתחילים ללמוד את מסכת שבת מדף עז, ב.

28.         רב יהודה עונה על "כל חללי עלמא"

אמרנו שרבי זירא ורב יהודה הם צמד-חמד. לרבי זירא יש שני חכמים מאד חשובים שהוא צמד שלהם – אחד הוא רבה, דווקא בפורים ש"קם רבה ושחטיה לרבי זירא", והשני רב יהודה שהוא משתמט ממנו כדי לעלות לארץ ישראל. מה כתוב בדף עז, ב במסכת שבת? "רבי זירא אשכח לרב יהודה דהוה קאי אפיתחא דבי חמוה וחזייה דהוה בדיחא דעתיה". רבי זירא מצא את הרבי שלו, רב יהודה, שפעם אחת היה עומד על פתח בית חמיו, ודעתו היתה מאד בדוחה, היה מאד שמח, ואם היו שואלים אותו כל חללי עלמא – כל שאלה במדע, כפי שמסביר רש"י, כל שאלה שבתוך החלל הפנוי שבעולם, כל מה שיש במציאות, כל מעשה בראשית – היה משיב. סימן שזה תלוי במצב של "בדיחא דעתיה".

קודם כל, רואים שרב יהודה הוא טיפוס מיוחד, לא כתוב על אחרים ככה. יש כמה סיפורי חסידים שאחד עומד עם רגל אחת על הספסל ואחת על הארץ, 8‑9 שעות עמוק בהתבוננות. אבל כאן הוא עומד על פתח בית חמיו והוא מאד שמח, ובמצב של "בדיחא דעתיה" אם שואלים אותו כל חללי עלמא הוא עונה. מה רבי זירא שואל אותו? "מאי טעמא דעיזי מסגן ברישא והדר אימרי?" – מה הטעם שבעדר של צאן העזים הולכות קדימה ואחריהן הכבשים? אחר כך יש שורה שלמה וארוכה של הרבה שאלות כאלה בטבע, ואחרי שהוא גומר את כל השאלות של הטבע הוא מתחיל לשאול אותו מלים – שיסביר את הפשר והסוד של המלה. כמו שהזכרנו קודם, שאלה אחת למה קוראים לבגד של התלמיד-חכם סודרא – "סוד הוי' ליראיו" (נמצא שלרב יהודה נתגלה "סוד הוי' ליראיו"). כיוצא בכך, יש שם הרבה מלים שהוא מסביר את הענין שלהן, הפשט והסוד.

29.         רב יהודה בר יחזקאל והבריות המתגברות כשהן מזדקנות

קודם תופעות בטבע, אחר כך תופעות בלשון, ובסוף – הדבר האחרון, אחרי כל השאלות האלה שרבי זירא שואל את רב יהודה במצב הנפשי המיוחד הזה ש"קא בדיחא דעתיה" – מסיימת הסוגיה "תנו רבנן שלשה כל זמן שמזקינין מוסיפין גבורה". זה המשך של חכמת הטבע (של "כל חללי עלמא"), שיש שלש בריות בעולם שככל שנעשות יותר זקנות מתחזקות ומתגברות – דג, נחש וחזיר. זה הסיום של ה"בדיחא דעתיה" של רב יהודה בר יחזקאל (כך קוראים לו). בר יחזקאל שוה משיח.

כתוב משהו מיוחד, שאבא של רב יהודה היה גם תלמיד שלו. לא כל אחד אביו הוא תלמידו. אם בר יחזקאל בגימטריא משיח, סימן שרב יהודה הוא הרבי של אבא שלו – המשיח. גם משהו מיוחד. או שנפרש טפה אחרת, שמה שהוא בנו של תלמידו עושה אותו משיח. כמה שוה רב יהודה בר יחזקאל? דג נחש חזיר[19] (דג חזיר = רב יהודה, נחש = בר יחזקאל), סיום הסוגיא, שכל זמן שהוא מזקין הוא מתגבר יותר, מוסיף גבורה. כך דרכן של בעלי תשובה אמיתיים, שכל יום עושה תשובה על תשובתו (הבעל תשובה הוא קודם דג, ששוחה במי עלמא דאתכסיא, סודות התורה, אחר כך נעשה נחש, ת"ח שנוקם ונוטר ביצר הרע שלו, על דרך דוד בן נחש שהרגו בתענית כו', ולבסוף חזיר שחוזר בתשובה שלמה ומקיים בעצמו "מי יתן טהור מטמא לא אחד" על דרך אברהם מתרח, שזכה לטעום מעין עולם הבא, שעתיד חזיר להטהר כאשר דוד בן נחש חוזר-מתהפך למשיח בן דוד).

בדרך כלל כשאנשים מזקינים הם נעשים תשושים, אבל צריך ללמוד מהדג הנחש והחזיר שכל זמן שמזקינים מוסיפים גבורה. זה עיקר הסוד של רב יהודה בר יחזקאל (העונה על השאלה "היכי דמי בעל תשובה וכו'", וכמו שעוד יתבאר), ולכן זהו סיום וחותם הסוגיא ("הכל הולך אחר החיתום").

30.         "ברישא חשוכא והדר נהורא"

מה מלמדים לילד או לבחור שמתחיל מסכת שבת? שיש השגחה פרטית. ההשגחה הפרטית כאן היא שהסוגיא הזו כתובה בדף עז, ב והשאלה הראשונה היא כאן "מאי טעמא עיזי מסגן ברישא והדר אימרי". מה הוא עונה שם? "כברייתו של עולם, ברישא חשוכא והדר נהורא" – משפט מאד חשוב ומצוטט בחסידות. זה הסוד הראשון והחשוב ביותר של בריאת העולם, ומאיפה זכינו לו? מפעם אחת שהיתה בדיחא דעתו של רב יהודה, שהוא הרב של בעלי תשובה, כמו שנסביר. אז ענה על "כל חללי עלמא", והשאלה הראשונה של רבי זירא היתה על העזים שהולכות לפני הכבשים – העזים הן שחורות והכבשים לבנות, והוא שואל למה השחור מנהיג את הלבן. לפני שבוע דברנו על "ראה אנכי נתן לפניכם ברכה וקללה" – אמרנו שהברכה היא לבן, הקללה שחור ו"ראה אנכי" שוה אפור.

31.         מסירות הנפש של הרב קוק

לפני שבוע דברנו על המלה "אשר" והשבוע מדברים על "אשרה" – "איהו אשר ואיהי אשרה". אם מצבה ר"ת מדינה ציונית בארצנו הקדושה, מהי אשרה? נוטריקון אשה רעה. אם תעשו את החשובות של המשפטים האלה תראו נפלאות[20]. האיסור הראשון הוא "לא תטע לך אשרה", אשה-רעה, והאיסור השני "ולא תקים לך מצבה", רק אמרנו שיש מחלוקת ראשונים אם איסור מצבה הוא גם לשם שמים או רק לשם עבודה זרה, שזה נוגע מאד-מאד לבעל ההילולא של היום, ג' אלול, כפי שהתחלנו לדבר קודם.

בין היתר לשבחו יאמר שהוא מסר את הנפש להציל את הנפש של יהודים במצוקה, כמו השווער שלי עליו השלום, שתקע בשופר בחירוף נפש בכותל – התוקע הראשון – במוצאי יום כיפור. מיד תפסו אותו ושמו אותו בקישלה, ואז בעל ההילולא של היום הודיע לבריטים שהוא לא שובר את הצום – הוא ממשיך לצום – עד שישחררו את הבחור שתקע בכותל, וכך הוה. מאז התחילה המסורת מדי שנה בשנה לתקוע ולהעצר – עד קום המדינה. אחר כך החבר הטוב של השווער, אבא אחימאיר ביחד עם סטבסקי – שרצו לעשות בהם לינצ' בישוב היהודי לאחר רצח ארלוזורוב, כאילו הם רצחו אותו – בעל ההילולא מסר את נפשו ממש להציל אותם, עם כל החירופים והגידופים והקללות והפאשקוילים של הישוב היהודי נגדו. בסוף התברר שהרוצחים היו שני ערבים.

32.         נבואת הדור: בעלי תשובה ישתלטו על המדינה

למה רב יהודה לא רצה שרבי זירא יעלה לארץ ישראל ויקים את המדינה אז? בשביל זה צריך להסביר מה שהרבי דבר בפרשת שופטים, קשור למה שאמרנו קודם ש"תמים תהיה עם הוי' אלהיך" הוא ההקדמה וההכנה לנבואה, "נביא מקרבך וגו'", שכל יהודי ראוי להיות נביא. אלישע הנביא גם מתנוצץ בהילל בן שחר בנשמת רב יהודה – והראיה ששמואל, רבו של רב יהודה (לאחר הסתלקות רב, רבו המובהק של רב יהודה), כנה אותו "שיננא" (או בגלל היותו שנון או בגלל שהיו לו שינים גדולות, שני פירושים), בגימטריא אלישע, בגימטריא תהו. כשמלך ארם דורש ממלך ישראל שירפא את נעמן שר צבאו מצרעתו הוא קורע את בגדיו, ואלישע שולח אליו מסר – למה קרעת בגדיך? שיבוא אלי וידע ש"יש נביא בישראל".

הרבי דבר על "יש נביא בישראל", והנבואה של הרבי היא ש"הנה הנה משיח בא" (הנבואה של האור שנקרא הלל, אילת השחר כנ"ל). בכל דור יש נבואה של הדור. בפרשת שופטים, אחרי הצדק והמלך והתמים, צריך לדבר מה הנבואה המיוחדת של עכשיו. הנבואה של הדור שלנו (התקופה השלישית של הרבי) – המפרטת לפרוטות את נבואת הרבי (שהיא נבואה כללית – כלל הצריך לפרט), ובאה כדי לקרב את מימושה – היא: בעלי תשובה ישתלטו על המדינה.

33.         הלימוד מיהוא – להתלהב מנבואת הדור

ברגע ששומעים את הנבואה של הדור שלנו ראוי להתלהב ממנה. מה אלישע עשה? שלח אחד מתלמידיו, שעשה רושם שהוא משוגע – כמו כל הנביאים, כל החסידים – ואמר ליהוא שיקח את המלוכה, שהוא יהיה מלך (בזמן של אחאב). בהתחלה שיהוא שמע זאת בחדרי חדרים, בינו לבין עצמו, הוא התרשם עמוק אבל פחד לעשות משהו ליישם זאת. ברגע שהשרים האלופים שהיו שם לחצו עליו, מה הבחור המשוגע הזה אמר לך בחדרי חדרים? הוא אמר שאמר לי כך וכך, שאתה תהיה מלך, אז כולם התלהבו נורא. אז הוא התחיל לנהוג – אמרנו שכאשר הולכים בדרך יש תאונות, יש סכנה – הוא נהג כמשוגע, יהוא בן נמשי (בגימטריא דעתיהוא בן = דע, נמשי = ת – צריך בשביל זה להיות בר דעת). הוא בעצם קיים את נבואת אליהו הנביא, הרג את אחאב ואיזבל, ותפס את המלוכה. לא שהיה צדיק גדול. ה' נתן לו את המלוכה כדי להנקם מבית אחאב (אחאב = 12, יהוא = 22 – שני מספרי חשמל רודפים כנ"ל).

כשקוראים את הסיפור הזה בתנ"ך, ממה בעיקר צריך להתרשם? מההתלהבות כאשר שומעים נבואה, איך מתלהבים וקופצים ונכנסים לרכב ונוהגים כמו משוגע כדי לקיים את הנבואה. אז אם אנחנו אומרים שנבואת הדור שלנו היא 'בעלי תשובה ישתלטו על המדינה', זה אמור לפעול את הפעולה הרצויה, שבאמת כמה ישמעו את הנבואה הזאת ויקחו אותה מאד ברצינות ויעשו – ילמדו מיהוא (אותיות אהוי, שם קדוש, עיטרא דגבורות של דעת אלהים בארץ, כמבואר בספה"ק). זה מכח אלישע, בגימטריא תהו, בגימטריא שיננא, שייך לרבי יהודה (רב יהודה שיננא בא לתקן את שני הלאוין של אשרה מצבה – חושבנא דדין כחושבנא דדין[21]).

34.         עיכוב העליה מבבל – להתעצם עם ה"במחשכים הושבני" כדי לקיים "ברישא חשוכא והדר נהורא"

שוב, אם הנבואה, ה"יש נביא בישראל", היא שבעלי תשובה ישתלטו על המדינה – מה רב יהודה רצה? הרי הוא זה שמגדיר היכי דמי בעל תשובה. מה רב יהודה אומר לרבי זירא? הרי עיקר החכמה של רב יהודה היא "ברישא חשוכא והדר נהורא". כדי להיות בעל תשובה אתה צריך להיות "ברישא חשוכא". אתה, רבי זירא, עדיין צעיר – אתה לא מספיק שחור, לא מספיק חשוך עדיין. מהי בבל? למה "בבלה יובאו ושמה יהיו" (הפסוק ממנו לומד רב יהודה לא לצאת מבבל)? כי על בבל כתוב "במחשכים הושיבני כמתי עולם". ה'ראש' של רב יהודה הוא "ברישא חשוכא".

כמה זמן היה עד שה' ברא את העולם? הרבה זמן... לא יודעים כמה שנים זה היה, וכמו שהאריז"ל שואל – למה ה' לא ברא את העולם קודם? כמה שנים ה' חכה עד שברא את העולם? כל כך הרבה אפסים אחרי ה‑1 שאי אפשר לומר, לכתוב או לשער. כל הזמן הזה היה חושך. "ברישא חשוכא והדר נהורא" – האור הוא אור הגאולה, אבל בשבילו צריך להתעצם עם החשך עד שמגלים את שרש האור בעצמות (לשון עצימת עינים כנודע). זה עיקר הווארט.

35.         אורות התשובה: התשובה טמונה בחטא (שתי תשובות בכל חטא)

אם יש ווארט אחד שהוא חסידות נטו, היינו כמו שאמרנו קודם על "כאשר היתה באמנה אתו" – שגם בזמן החטא היהודי היה עם ה'. באורות התשובה הוא כותב שעיקר סוד התשובה הוא שהתשובה נמצאת בתוך החטא – התשובה היא הכח שמניע את כל העולם. מאז ששת ימי בראשית, מה שמקדם את העולם, מה שמניע אותו – סוד פנימיות הקו, פנימיות הזמן – הוא כח התשובה. הוא מעלה את העולם, לקראת הגאולה, מדור לדור – כמו שיש ירידת הדורות יש עלית הדורות. מהי עלית הדורות? הפירוש שאמרנו קודם בשם המלבי"ם, "דור לדור ישבח מעשיך", שכל דור יותר משובח מהדור הקודם. הוא יותר משובח כי הוא יותר משבח את הבורא מכח זה שהוא חוקר את הטבע.

אנחנו לומדים חת"ת – חטא תשובה תשובה (כשלומדים חומש – לימוד הפשט – יודעים שחטאתי, אמירת תהלים היא תשובה ראשונה ולימוד תניא הוא תשובה שניה). יש שתי תשובות על חטא אחד, ושתיהן כבר נמצאות בתוך החטא. הזרע של התשובה נמצא בתוך החטא, בתוך הצמצום – "חתת אלהים". התשובה הראשונה היא תשובה מיראה, ש"זדונות נעשו שגגות", והתשובה השניה תשובה מאהבה, ש"זדונות נעשו זכויות" ממש. שתי התשובות האלה הן בתוך החטא[22]. כמה שוה חטא-תשובה-תשובה? 1444. המספר הזה הוא רבוע מדויק – 38 ברבוע. מה החטא? המצבה, "ולא תקים לך מצבה", תשעד, סימן השנה הבאה. אמרנו שהוא ראשי תיבות מדינה ציונית בארצנו הקדושה = 1444. כלומר, בתוך החטא הזה יש את שתי התשובות.

36.         "אתחלתא דגאולה" – השלמה בין חב"ד ומרכז הרב

מה עיקר התשובה? קודם כל, נאמר משהו מאד חשוב. הרבי מאד לא אהב את הביטוי "אתחלתא דגאולה" (בהקשר להקמת המדינה), לכן חושבים שחב"ד היא האנטי-תזה לתורת הרב קוק. במדה מסוימת זה נכון, לכאורה. אבל, להוי ידוע, שבשנת תש"נ (שכנגד חצות יום הששי, ערב שבת, של ה"שית אלפי שנין הוי עלמא") – תהא שנת נסים, תהא שנת נפלאות – הרבי הכריז ואמר שכבר הגענו לאתחלתא דגאולה.

ברגע שיש בחב"ד אתחלתא דגאולה, אז בלי לדבר על המדינה – אם היא טובה או לא טובה – עיקר מה שהפריע לרבי לא היה מציאות המדינה כשלעצמה (ככל 'ועד הקהל' שחייב להיות במקום ישוב יהודי. כמובן, לא היה ניחא ליה מה שהמדינה היא חילונית ופועלת נגד התורה ובכך גם מסכנת את חיי היהודים בארץ ובעולם וכו') אלא האמירה שזוהי אתחלתא דגאולה, שהמדינה היא-היא אתחלתא דגאולה. אבל אם הרבי מכריז שכבר הגענו לאתחלתא דגאולה אז עיקר העוקץ יורד (לכולי עלמא אין כבר פסול בהכרזת "אתחלתא דגאולה"). זו נקודה חשובה להתבונן בה. אנחנו כבר 23 שנים לאחר "אתחלתא דגאולה" אליבא דרבי.

37.         בעלי תשובה ישתלטו על המדינה – נבואה שעושה שלום

שוב, ברגע שיש חזון – נאמר שהמדינה היא המצבה שאסור להקים אותה, החטא, אבל ברגע שאמרנו שיש נבואה (וצריך כמה משוגעים לשמוע אותה, להפנים אותה ולנהוג כמשוגעים כדי ליישם אותה), שגם הרב קוק (שספק אם בכלל היה מתיחס למדינה החילונית עם מגילת העצמאות שלה כאתחלתא דגאולה) היה מאד שמח בה, שבעלי תשובה ישתלטו על המדינה, וגם הרבי היה שמח, הוא כבר שמח, עם הנבואה הזאת. הרבי נבא משיח, אבל דא עקא – לדאבוננו לא רואים אותו עדיין. אבל הנבואה הזו (הפרט המתגלה מתוך הכלל של נבואת הרבי כעת, וכנ"ל), של "'ונקה' לשבים", דור של תשובה, והנבואה היא החזון שבעלי התשובה האמתיים ישתלטו על המדינה – זה מאד מוחשי, זה מאד טוב, כולם יסכימו עם זה. לכן זו גם סיסמא שיכולה לעשות הרבה שלום בעולם, בין כל הפלגים השונים.

38.         שיטת רב יהודה: רבי זירא עוד לא עז שחורה

נחזור: רב יהודה הוא אחד שיודע שהעזים הולכות קודם כל. מה זה קודם עזים? קודם העַזים. רבי זירא לכאורה כל כך עז שעושה משהו נגד הרבי שלו, משתמט ממנו, ועולה לארץ ישראל. הרבי שלו סובר שאתה רק עז קטנה, אתה לא שחור. בעל תשובה שמשתלט על המדינה צריך להיות גם עז, עז פנים (התנאי הראשון של חסיד, כמו שכתוב ברמ"ח אותיות), וגם צריך להיות שחור. גם דוד המלך הוא שחור. הוא אדמוני (שחור היינו אדום שלקה), ואיך הוא שחור? קופה של שרצים מונחת מאחוריו. כנראה שרבי זירא לא היה מספיק שחור.

39.         "המבליג שֹד על עז" – השתלטות בעלי התשובה על המדינה

מה הסוגיא לפני שרבי זירא מצא את רב יהודה על פתח השווער שלו ו"בדיחא דעתיה" וכו'? באותו דף – עז, ב – היה כתוב (החל ממאמר רב יהודה בשם רב, רבו המובהק של רב יהודה כנ"ל[23]) שיש בריות קטנות, מסכנות, שהבריות הכי גדולות, כל הגבורים בטבע, פוחדות מהן ("אימת החלש על הגבור"). בסוף הגמרא שואלת "מאי קרא?" – מה הפסוק שממנו נלמד דבר זה? שיש דברים קטנים שהגדולים פוחדים מהם? – ועונה "המבליג שֹד על עָז". הגמרא מביאה עד כאן, המשך הפסוק הוא "ושֹד על מבצר יבוא"[24]. אז יש נקודתיים, סוף סוגיא, ומתחילה הסוגיא של רבי זירא ורב יהודה, כאשר השאלה הראשונה היא על "עיזי". הסוגיא הקודמת חותמת במלה "עז" והבאה מתחילה ב"עיזי" והכל נמצא בדף עז במסכת שבת.

מבליג פירושו מגביר, ומה פירוש שוד? גם בפשט הפסוק וגם בגמרא מסביר רש"י ושאר המפרשים ששוד פירושו אחד שדוד, חלש, ועז היינו גבור. "המבליג שֹד על עז" היינו שה' מבליג ומגביר את החלוש הזה על הגבור, שאימת החלש על הגבור. אף אחד לא כותב ששוד לשון שודד, אבל אין הכי נמי – השוד הזה שודד, כמו "משודד המערכות", שהופך את הטבע, שבמקום שהחלש יפחד מהגבור הגבור יפחד מהחלש.

זו גם הקדמה חשובה לאותו דור ונבואת הדור שבעלי תשובה ישתלטו על המדינה. בעל התשובה הוא מיסודו "שוד" ואלה שמשתלטים היום על המדינה הם גבורים ועזים, עזי מצח של קליפה. לכן הפסוק הזה הוא חלק מהנבואה של הדור. ברגע שכותבים את הסיסמא הזו ועושים ממנה סטיקר – כמו שכמה חברים כאן יודעים לעשות – הדבר הזה מאד מפחיד את העזים מהשודדים. אבל עד כמה שידוע לי המשפט הזה הוא חוקי. אולי יש איזה עורך דין כאן בצבור, אבל כמדומני שהנבואה הזו חוקית לגמרי, לומר שבעלי תשובה ישתלטו על המדינה.

אם כן, קודם כל יש לנו את הפסוק שלנו "המבליג שֹד על עז ושֹד על מבצר יבוא" ואחר כך "עיזי מסגן ברישא והדר אימרי, כברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא". ככה הסדר.

40.         הסדר במדינה – "ברישא חשוכא והדר נהורא"

הסדר של "ברישא חשוכא והדר נהורא" מסביר גם את המציאות. יש כמה וכמה פירושים מהו חשך. גם מה שהתרחש עד היום הזה הוא על פי פשט "ברישא חשוכא והדר נהורא", הכל תפיסה של בעלי תשובה. שוב, רב יהודה הוא הרבי של בעלי תשובה היום, כי מגדיר מהו בעל תשובה, והוא "מחוי רב יהודה באותה אשה, באותו פרק, באותו מקום", שעוד צריך להסביר.

41.       ד. ביאור סוגית "היכי דמי בעל תשובה"

42.         ביאור הסוגיא – שפת אמת, בניהו בן יהוידע

נחזור למאמר זה. אנחנו בחדש של תשובה, וצריך ללמוד איך עושים תשובה. מכל פירושי הסוגיא ביומא הכי מתעמק בה הוא הבן איש חי. יש גם שפת אמת על הגמרא שגם מכניס מדי פעם קצת חסידות. השפת אמת כאן נשאר בכלל בצ"ע על כל האמרה של רב יהודה. קודם כל הוא שואל שאלה פשוטה – איזו מין שאלה זו "היכי דמי בעל תשובה"? אני לא יודע מה זה בעל תשובה?! מי שעושה תשובה על מעשיו הרעים (גם ללא ביאת דבר עבירה לידו כו').

אחר כך הוא שואל הלאה, למה צריך "פעם ראשונה ושניה"? הוא משאיר זאת בצריך עיון[25]. כמה דברים בפשט שהוא משאיר בצריך עיון. שוב, קודם תסתכלו בשפת אמת ואחר כך בפירוש בניהו ובן יהוידע – של הבן איש חי – ותראו כמה דברים מאד יפים, ואחר כך ספור נורא שהוא מספר. כנראה זה משל שהוא עצמו המציא, אבל הוא מספר אותו כמעשה שהיה.

43.         בעל תשובה – זיווג של תשובה מאהבה

קודם, הוא גם שואל את השאלה ההנ"ל, מהי השאלה "היכי דמי בעל תשובה". הוא עונה שני פירושים. למה אנחנו צריכים להתעמק בזה? כי אם בעלי תשובה ישתלטו על המדינה צריך לדעת מה גדרם. בפירוש הראשון הוא עונה שבביטוי בעל-תשובה יש זיווג פנימי מיניה וביה – יש בעל, המשפיע, ויש תשובה, שהיא האשה. אם יש בעל ויש תשובה, יש זיווג של בעל-תשובה, הוא מוליד תולדות. מה התולדות של הזיווג הזה? הוא מוליד זכויות מתוך עבירות. ממילא, מה החידוש של "היכי דמי בעל תשובה"? שמדובר דווקא באחד שעושה תשובה מאהבה, בה זדונות נעשו זכויות, כמבואר באותה סוגיא. אם הוא רק עושה תשובה מיראה, שזדונות נעשו כשגגות, הוא לא מוליד תולדות ולא ראוי לקרוא לו בעל-תשובה. זה פירוש אחד, מאד יפה, שצריך "אני לדודי ודודי לי", בעל ורעיה – יש בעל ויש תשובה, ואז נולדים "קישוטים דלא הוו" (דברנו על כלה נאה וחסודה וקישוטיה), זכויות מעבירות (יש מאיןשיננא[26]).

44.         בעל תשובה שלמעלה מצדיק – להפסיק להיות ת.פ. של הצדיקים

פירוש שני שהוא אומר, שבעל תשובה הוא אחד שנאמר עליו – מאמר במחלוקת, אבל כך ההלכה – ש"במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד שם". כלומר, בעל תשובה הוא אחד שיותר מצדיק – בינוני, בבנות הבינוניות, שמצד אחד מקבלות מהמיוחסות-הצדיקים, אבל יש להן אור חוזר שחוזר לקדמותו ממש, יותר גבוה מהצדיק. איך בעלי תשובה ישתלטו על המדינה? מה הבעיה של בעלי תשובה, שלכן צריכים לתת להם כח ואפילו שגעון? בעל תשובה הוא אחד שמחשיב עצמו ת. פ. של הצדיקים (כל אלה שלבושים כאן בשחור). כל זמן שהבעלי תשובה הם ת.פ. הם לא עזים. הם גם שחורים, אלה ששחורים, אבל צריך להיות עז – עז שחור שמנהיג את העדר (את העיידה). אחרת לא שייך שבעלי התשובה ישתלטו על המדינה.

חז"ל אומרים שרב יהודה עצמו נהג כבעל תשובה ולא הלך ארבע אמות בקומה זקופה – היה כל הזמן בשחיה, בשפלות, כמו שהרמב"ם מתאר בעל תשובה שצריך להיות כל הזמן עם ראש למטה. מצד אחד הוא טיפוס שלא הלך ארבע אמות בקומה זקופה, אבל מצד שני הוא רוצה ללמד את רבי זירא איך צריך להביא את המשיח – בינתים צריך להתעצם עם החשך של בבל, כדי שיתקיים בסוף "ברישא חשוכא והדר נהורא" בגדול. שתהיה עז מספיק גדולה, שבסוף יש לה את הטבע של הדג-נחש-חזיר, שכל זמן שמזדקנים מוסיפים גבורה, ואז תוכל לעשות מהפכה בארץ ישראל. אם אתה עולה בלי רצון וכח להשתלט על המדינה – אז מה עשינו?! זו דווקא הבחינה של בעל תשובה.

45.         שבחי רב יהודה

נאמר עוד דבר. יש הרבה דברים חשובים לגבי רב יהודה, ואחד מהם ששמואל משבח אותו – "אין זה ילוד אשה", שבח שלא נאמר על אחר. מי אמר על מי במסורת החסידות ש"אין זה ילוד אשה" (לקח זאת ודאי מהגמרא הזאת)? המגיד אמר על הבעל שם טוב. הוא אמר שאם לא הייתי יודע בבירור שהוא ילוד אשה לא הייתי מאמין שזה ילוד אשה. זה קשר בין הבעל שם טוב לבין רב יהודה. מי אמר את זה על רב יהודה? הרבי שלו, שמואל. מי אמר על הבעל שם טוב? התלמיד שלו, הנגה אמר על הנהר, מי שמקבל ומחזיר את האור שלו. אבל כתוב בגמרא "עולם הפוך ראיתי" – כשהוא עלה לשמים הוא ראה את שמואל יושב למטה מרב יהודה, את הרב יושב למטה מהתלמיד, כי פעם אחת רב יהודה, התלמיד, הוכיח אותו בצדק ("צדק צדק תרדֹף", "קושטא קושטא"), ולכן כאשר הוא עלה לשמים הוא ראה את שמואל יושב למטה מרב יהודה.

בכל אופן, "אין זה ילוד אשה" – שבח מאד מיוחד לגבי רב יהודה שלנו. רב יהודה גם נקרא מהראשונים ש"אתרחיש להו ניסא" – כשהוא רק שולף את נעלו מיד יורד גשם, אף על פי שהראשונים היו בקיאים רק בסדר אחד ואנחנו האחרונים בכל הסדרים, בעוקצין, אך הראשונים מסרו את נפשם על קדושת שמו יתברך. לפני כמה שבועות דברנו על רב אדא בר אהבה, אך זה נאמר גם לגבי רב יהודה.

46.         סיכום שני פירושי הבן איש חי ל"בעל תשובה"

נחזור. הבן איש חי אומר שני פירושים ל"בעל תשובה": או אחד שיש לו זיווג פנימי של בעל ותשובה (שהיא האשה אצלו), והפירות הם כל ה"קישוטים דלא הוו", הזכויות שנולדות מתוך הזווג הזה בחדש אלול. פירוש שני, בעל תשובה הוא אחד שראוי ונכון לומר עליו שבמקום שהוא עומד הצדיק לא יכול לעמוד. יש על זה כל מיני ווארטים ופירושים בחסידות ואפילו בדיחות, אבל הפשט הוא פשט – אחד כזה יכול להשתלט, לנהוג את המדינה, לנהוג את העדר. הוא צריך לקחת יוזמה, הוא כמו דוד המלך. דוד המלך הוא בעל תשובה.

47.         תשובה על תשובה – להפסיק להיות נעבעך

אחר כך הוא ממשיך ואומר: "היכי דמי בעל תשובה? כגון שבאת לידו דבר עבירה פעם ראשונה ושניה וניצל הימנה". הוא לא כותב בפירוש, אבל כנראה רומז לכך ש"פעם ראשונה ושניה" היינו שתי התשובות שצריך לגלות. יש עוד ווארט ידוע בחסידות, שאדם עושה תשובה ואחר כך צריך לעשות תשובה על תשובתו. גם כך אפשר לפרש את הביטוי בעל-תשובה. אותם בעלי תשובה שישתלטו על המדינה צריכים להיות כאלה שעשו תשובה פעם אחת, וכעת צריכים לעשות תשובה על התשובה הראשונה. כי עשית תשובה ונעשית נעבעך, ועכשיו צריך לעשות תשובה על זה – בעל תשובה לא אמור להיות נעבעך, ולא אמור להיות ת.פ. גם של הצדיקים-במרכאות, המיוחסים. זה התשובה על תשובתו – התשובה השניה. בשביל זה צריך להנצל הימנה פעם ראשונה, תשובה ראשונה, ואחר כך פעם שניה, תשובה שניה. עד כאן היה יחסית קל לפרש.

48.         פירושי "מחוי רב יהודה": דוגמה חיה; תשובה בעולם-שנה-נפש

עיקר הווארט, עיקר החידוש, הוא "מחוי רב יהודה – באותה אשה, באותו פרק, באותו מקום". אומר הבן איש חי גם כאן שני פירושים. פירוש אחד ש"מחוי" היינו שהוא הצביע על מישהו בבית המדרש. הוא לא רצה לומר את השם שלו, הוא הצביע על מישהו ואמר – כמו זה, שעשה תשובה אמתית, "באותה אשה, באותו פרק, באותו מקום". זה פירוש אחד, שהוא רצה להמחיש. קודם הוא הגדיר זאת בדבור, ואחר כך רצה להמחיש – סימן שצריך להמחיש מהי תשובה – ואז הצביע על מישהו ואמר 'כמו זה שעשה תשובה אמתית'.

פירוש שני ל"מחוי רב יהודה וכו'", שהוא רצה להסביר שבכל תשובה יש שלשה רבדים. הוא לא משתמש בלשון ספר יצירה בפירושו, אבל הכי מתבקש כאן – ממש כאן – שמה שכתוב אשה-פרק-מקום (פרק פירושו זמן, אותו פרק זמן) היינו נפש-שנה-עולם. כלומר, תשובה אמתית חייבת לכלול את כל הממדים של עולם-שנה-נפש (כמו ביום הכפורים, "אחת בשנה" לעבודת התשובה). אפילו שלא מדובר כאן באשה, בזנות, אלא משהו כללי כאן שרוצים להגדיר מהי תשובה – לעשות תשובה היינו לתקן את כל העש"ן (ר"ת עולם-שנה-נפש). כנראה שחטא יוצר עשן, אז צריך לנקות – "'ונקה' לשבים" – את כל העשן, כל העולם-שנה-נפש, מקום-פרק-אשה.

הוא אומר שרב יהודה היה צריך להצביע, תוך כדי שאמר זאת, ולהמחיש שמדובר בשלשה רבדים. כמו בקבלה פנימיות-אמצעיות-חיצוניות הכלים. כשאמר "באותה אשה, באותו פרק, באותו מקום" עשה סימן באצבעו – תוכיות-אמצעיות-חיצוניות, משהו כזה.

49.         רב יהודה – הדוגמה החיה לבעל תשובה

אפשר לקחת את הפירוש שלו קצת הלאה. אם שני הדברים האלה הם רב יהודה, שמלמד אותנו מהו בעל תשובה – וודאי בעל התשובה שלו הוא אותו אחד שמשתלט על המדינה – הוא צריך להיות אותו בעל תשובה. במאמר "ואתה תצוה" הרבי אומר שאחד שעושה תשובה מביא את המשיח, ומשמע שהוא עצמו המשיח. אם כאן הגבור שלנו הוא רב יהודה עם התשובה שלו, יש לומר ש"מחוי" על מישהו בבית מדרש הוא עליו. אפשר לומר שהבן איש חי פשוט לא העיז לומר זאת.

איך אני מבין "מחוי" ושהצביע על שלשה ממדים? פעם אחת שאלו את הרבי למי הוא מתכוון כשהוא אמר "נשיא דורנו", והוא עשה ככה – הצביע על עצמו, מחוי. חז"ל שואלים "היכי דמי בעל תשובה?". מי יכול לענות? רק מי שהוא הכי בעל תשובה. לכן "אמר רב יהודה" – כמו "אחד מי יודע?", מי יכול לענות לשאלה "היכי דמי בעל תשובה"? קם אחד ואומר אני יודע. בעל תשובה הוא אחד שבאת לידו אותה עבירה פעם ראשונה ושניה וניצל הימנה. מי זה? מחוי רב יהודה על עצמו – באותה אשה, באותו פרק, באותו מקום. לכאורה זו הנקודה הפנימית של הסוגיא כאן.

50.         הסיפור הנורא שמביא הבן איש חי

אחר כך הוא מביא סיפור נורא, שכל אחד יכול לפתח אותו בעצמו. נספר אותו בקיצור, הוא כותב את זה באריכות. הוא מספר זאת כמעשה שהיה:

היה בחור ישיבה שלמד אצל רב, מתמיד גדול מאד שיושב על התורה והעבודה יומם ולילה, לא מש מתוך הספר, מתוך האהל, אהלה של תורה, ולא ידע משום דבר בעולם – הוא תמים, "תמים תהיה עם הוי' אלהיך", לא יודע מכולם, רק מהתורה. פעם אחת בשנה, כנראה בתקופה הזו – מכאן אפשר להבין כמה לא רצוי המנהג, שיש כאן שנוהגים אותו, שעושים חופש ונופש ב"בין הזמנים" – הרב שלו עשה יום חופש, נסע לנופש. הוא מצא את עצמו לבד – כנראה גם כל התלמידים יצאו – והוא לא ידע בדיוק מה עושים באותו יום. הוא שבר את הראש מה עושים, וחשב שפעם אחת בשנה הוא יעשה טיול לאיזה מקום יפה, יראה את הטבע שברא ה' לכבודו, "דור לדור ישבח מעשיך".

הוא יוצא לאיזה פארק שעשועים, מקום מאד יפה, ושם הוא מוצא איזו באר מים. הוא יושב על שפת הבאר ומתבונן ומתפלל, ב'היי' מאד גדול ברוחניות. פתאום הוא מרגיש שמישהו תופס אותו. הוא מסתכל ופתאום הוא ראה שיש פה אשה אחת גויה – הוא יהודי חסיד – איזו גויה זונה שתופסת בו ומפתה אותו. בתמימות, בלי הרבה לחשוב, היא תפסה אותו והוא נכשל ונפל בעבירה. נגמר הסיפור הזה, הוא לא מפסיק לבכות, הולך הביתה ומתחיל לפתוח את כל הספרים הקדושים שהוא מכיר שיש בהם תיקוני תשובה – שצמים כך וכך צומות ועושים כך וכך סיגופים, ולהכל הוא מוכן, מקבל על עצמו את הכל. אף על פי כן, שום דבר שבעולם לא הניח את דעתו – גם כשהוא יצום מליון צומות לא יניח את דעתו, שבזה הוא יתקן את עצמו. לכן הוא החליט שהדבר היחיד שיכול לתקן את זה – שהוא יחזור לאותו מקום (לא לאותה אשה, הוא לא דמה לעצמו שתזדמן לו אותה אשה), יש באר איפה שהוא ישב, ופשוט יזרוק את עצמו לתוך הבאר, אף אחד לא נמצא שם, והוא יטבע בתוך המים וימות, ורק זה התיקון שלו.

הוא נחוש בדעתו שזה מה שהוא הולך לעשות, וכך היה – הוא חוזר למחרת, על הבקר מוקדם, לאותו מקום. הוא עומד על שפת הבאר, מוכן ומזומן להשליך את עצמו לתוך הבאר שממנה לא עולים. ופתאום, עוד פעם, תוך כדי שהוא מפיל את עצמו, הוא נתפס שוב – הוא מסתכל, אותה אחת תופסת בו. הפעם, כמו יוסף הצדיק, הוא מבין שאם הוא יתגבר עליה – כך הבן איש חי מספר את הסיפור – ויזרוק את עצמו לתוך הבאר היא מיד תזעיק הצלה ותוציא אותו משם, ולא יועיל שום דבר. מה יש לו לעשות? רק לברוח. הוא תפס את עצמו וברח כל עוד נפשו בו.

ביום השני הוא ברח לבית המדרש שלו, והרב כבר חזר מיום הנופש שהוא לקח לעצמו. אנחנו מקצרים כאן בסיפור. הרב רואה אותו נכנס לבית המדרש ורואה על הראש שלו אור גדול, "בהלו נרו עלי ראשי". כמובן שאף אחד מהתלמידים לא מבחין בשום דבר, אבל הרב שהוא צדיק גדול רואה את האור על ראשו. הוא מיד פונה לתלמיד ודורש ממנו בתוקף של רב שיספר לו מה היה. תוך כדי שהוא אומר 'ספר לי מה היה איתך היום' הוא אומר לו – דע לך שהיום, לפני שבאת לכאן, לא כדרכי, נמנמתי, ישנתי וחלמתי עליך. עד שאתה לא תספר לי מה היה איתך לא אספר לך מה שחלמתי – זה תנאי. הוא לחץ – בסוף התלמיד היה חייב לספר, אז הוא ספר לו את כל הסיפור.

בדעת התלמיד הזה היה לחזור לשם ולעשות מה שהוא תכנן, ולכן, קודם כל, כאשר הרב שמע את הסיפור אמר שכעת הוא מבין גם את החלום, אבל תדע לך שמה שאתה חושב – חס ושלום! אסור לך לבצע זאת, עוונך הוסר, כופר לך, הכל מחול לך. אדרבא, אתה כעת בדרגה של בעל תשובה. בכל זה הבן איש חי רוצה להמחיש מהו מקום שבעלי תשובה עומדים שאין צדיקים גמורים יכולים לעמוד שם – יש לך אור וכו'.

הרב אומר שהחלום – בקיצור – שאני רואה אותך בחיק הטבע באיזה מקום, ופתאום מתקרב אליך נחש גדול מאד, לבלוע אותך. אתה מוציא מחיקך משהו קטן, סכין קטנה – כמו בסיפור של "המבליג שוד על עז" – כדי להרוג את עצמך, ופתאום הסכין הקטנה (שאין בה בכדי להמית נחש עצום) נופלת לתוך הפה של הנחש והורג אותו, הוא מת וכלה מן המציאות. אותה אחת, אותה זונה, היא הנחש שראיתי בחלום. הוא מסביר לו את פשר החלום. מה שנפל ממך לתוך הפה של הנחש והרג אותו הוא הכוונה שלך – הכוונה שלך למות כדי לכפר על החטא. חוץ מזה שגם בפועל בפעם השניה הוא ניצל הימנה, אבל הכוונה שלו למות הרגה את הנחש. עכשיו מחול לך לגמרי וחלילה לחשוב הלאה לבצע מה שרצית. עד כאן, בקיצור, הסיפור שלו – כדאי לקרוא אותו בלשונו:

ואכתוב כאן מעשה נפלאה לקיים דברי חכמינו ז"ל. והוא תלמיד אחד בחור היה שקדן בתורה וירא שמים ולומד בישיבה לפני רב אחד גדול בחכמה ומעשים, וזה הבחור לא היה פוסק לימודו יום אחד, אך נזדמן יום אחד שידע התלמיד שהרב לא יבא יום זה לישיבה, על כן הלך התלמיד בבוקר חוץ לעיר לטייל ונכנס לפרדס אחד גדול ומפואר מאד לטייל שם ובאמצע הפרדס היה באר מים גדול ורחב עשר אמות על עשר אמות ועומקו עשרים אמה ומוקף סביביו אילנות יפים והדורים ומיני בשמים ועל שפתו מתוקן אצטבא מקום רחב מושב בני אדם לישב שם לרחוץ ולהתענג, והתלמיד היה יפה תואר ויפה מראה ואחר שישב שם על האצטבא אשר על שפת הבאר לנוח נזדמנה לו אשה זונה גויה שגם היא היתה יפה הרבה שהיתה מטיילת בתוך הפרדס וראתה אותו מבין האילנות וחשקה בו ותגש איליו ותעשה לפניו געגועין של פתוי עד שהכניסה בו יצר הרע ושכב עמה על אותה אצטבא אשר על שפת הבאר ההוא, ואחר שעשה מעשה תכף ומיד נתחרט חרטה גדולה ויקום בבהלה ויחזור לביתו ולא אכל כלום כל היום וכל הלילה והיה בוכה ומתאבל על המעשה אשר עשה ויועץ בלבו מה לעשות תיקון, והוא היה חכם, ופתח ספרי הקודש שמדברים בתיקון עונות, וימצא שם סדר תיקון על סך ימים של תעניות ועוד סיגופים, אך הוא לא נשתככה דעתו בכל אופנים וסדרים של תיקון שמצא בספרים וסוף דבר הסכים בדעתו רק בזאת יושלם תיקון שלו, והוא שילך למחר בבוקר במקום אשר שכב שם עם הזונה ויקרא תחלה קריאת שמע ואחר כך ישליך עצמו לתוך הבאר העמוק ההוא וימות שם כי הנופל שם ואין אדם רואהו אי אפשר שיוכל לעלות, ואמרי בדעתו רק בזאת יכופר עונו ויושלם תיקון נפשו, ונשתככה דעתו בזה האופן והיה מצפה לאור היום לילך שם ולעשות דבר זה בנפשו בשמחה רבה וברצון לב, וכן עשה הלך אחר תפלת שחרית בבוקר בשמחה וזריזות לאותו פרדס, ועמד על האצטבא אשר על שפת הבאר ששם שכב עם הזונה אתמול לעת כזאת, והתחיל לקרא קריאת שמע בשמחה כדי שישליך עצמו אחר קריאת שמע, והנה נזדמן שאותה הזונה של אתמול באה גם כן אותו היום לאותו פרדס ותרא אותו והוא בסוף קריאת שמע אשר הגיע הרגע להפיל עצמו באה הזונה וחבקתו מאחוריו ותנשקהו ותאמר לו לבי הרגיש שאתה עתה בפרדס הזה ורצתי ובאתי לכאן להתעלס עמך כיום אתמול, וזה התלמיד נבהל על הדבר הזה ויצטער מאד על אשר נזדמנה זו לפניו, ולא נעשית מחשבתו אשר חשב, כי עתה לא יוכל להפיל עצמו שאם יפול תצעק הזונה וירדו אומנים השטים במים ויוציאוהו תכף, לכן הוכרח לצאת מן הפרדס ויניח זה ליום מחר שיקדים לבא בחשך בעלות השחר, והזונה עודנה מחבקתו ויאמר לה תעזבי אותי עתה כי לא אוכל לעשות דבר עתה שאני נחפז לילך לביתי בשביל עסק נחוץ שיש לי, ותשבע בחיי אביה הנבל שלא תעזבהו עד שישכב עמה כיום אתמול, ובראותו כי העיזה פניה ואינה מתפייסת בדברים והתחילה לעשות לו מיני שעשוע למשוך לבו לדבר זימה נשמט ממנה בחזקה ורץ וברח ולא רצה לשכב עמה להיות אצלה, ויצא מן הפרדס ולא הלך לביתו ולא אכל כלום, אלא בא לישיבה ויסכים בדעתו למחר יעשה מה שחשב מחמת שיקדים לבא לפרדס קודם זריחת השמש, ורק נצטער הרבה מאד על אשר נתאחר הדבר הזה ליום מחר, ומה דבני ובני עבר שתי שעות מעת שהתחיל ראש הישיבה ללמוד עם התלמידים באותו היום.

והנה אחר שהתחיל הרב בלימוד עם התלמידים בעודו יושב והגמרא בידו נתנמנם, וראה בחלום, שהוא היה עומד בארמון אחד גבוה מאד, וירא מרחוק את התלמיד ההוא עומד בבקעה אחת סמוך לבור אחד, והנה יצא נחש אחד מן הבור אורכו ד' אמות ורחבו אמה ויש לו שלשה ראשים, והנחש ההוא בא לקראת התלמיד לבלעו ונבהל התלמיד ממנו, והרב רואה מן הארמון שהתלמיד ההוא הוציא סכין מחיקו להרוג עצמו קודם שיקרב הנחש לבלעו, וירא כאשר בא לתחוב הסכין בבטנו נשמטה הסכין מידו וחזרה לאחור ותבא בראש הגדול של אותו הנחש ותהרגהו ויצא ממנו דם כנחל שוטף, ויתפלא הרב על המראה איך הסכין נשמטה מאיליה מיד התלמיד ונזרקה בראש הנחש ותהרגהו, והתפלא עוד איך הסכין היתה קטנה ואין בה שיעור להרוג נחש גדול כזה, וראה שהתלמיד אחר כן נשא עיניו לשמים להודות ולהלל להשם יתברך על הנס הזה, וכל זה היה רואה הרב מרחוק בעומדו בארמון, ואחר כך הקיץ הרב והנה חלום הוא. ויתפלא הרב על החלום ולא ידע מה לפרש בו, אך הבין שהתלמיד היה עומד בצרה גדולה ועשה לו הקב"ה נס וניצול, ויקרא הרב למשרת ויאמר לו שילך לבית התלמיד לשאל עליו למה לא בא היום לישיבה, והנה המשרת יוצא והתלמיד בא ונכנס לחדר רבו ששם הישיבה וראה הרב עמוד דק של אור זקוף למעלה מראש התלמיד וכל התלמידים לא ראו זאת, ואחר שישב התלמיד במקומו שאלו הרב היכן היית עד עתה ביום זה ויאמר הלכתי לטייל בפרדס פלוני, אמר לו מה היום מיומים, ומימיך לא בטלת קביעות לימוד הישיבה כדי לטייל, על כן גוזר אני עליך שתגיד לי מה שקרה כי חלום טוב חלמתי עתה בשבילך ולא אגיד לך עד שאתה תגיד לי מה שקרה לך ולא תכחד ממני מאומה, והתחיל התלמיד לבכות, ויאמר את חטאי אני מזכיר היום, כי אתמול אשר אתה לא באת בו לישיבה הלכתי לטייל בפרדס פלוני וכך וכך קרה לי, ובלילה הסכמתי לעשות תיקון לעצמי כך וכך, והלכתי היום בבוקר לאותו פרדס לעשות, וכך וכך קרה לי, ולא יכולתי לעשות מה שגמרתי בלבי, והנחתי דבר זה עד למחר, כי לא תנוח דעתי בתיקון שלי אלא רק באופן זה דוקא, ואני הגדתי לאדוני הכל, על כן תמהר להגיד לי החלום הטוב כאשר הבטחתני.

ויקם הרב וישקהו על ראשו, ויאמר לו לא תבכה עוד ולא תעשה רעה בעצמך כאשר אתה חושב כי כבר סר עונך וחטאתך תכופר שנשלם התיקון שלך ביום זה יען כך וכך ראיתי עתה בחלומי, ופירוש החלום הוא מובן, כי אותה המחשבה אשר חשבת להמית עצמך בשביל תיקון נפשך עלתה לרצון לפני הקב"ה, אך הקב"ה אינו חפץ במיתת האדם, ולכך זכות התורה שאתה לומד וזכות אותה המחשבה שהסכמת בדעתך למסור עצמך למיתה בשביל תיקון נפשך הגינה שנשלם התיקון שלך ביום זה באופן זה הנעשה היום, כי מן השמים נגזר על השטן לעורר לב אותה זונה שתבא גם היא היום הזה בבוקר לאותו פרדס והיצר הרע שהוא נחש הקדמוני אשר פיתה אותך אתמול והכשילך באותה זונה חזר ונכנס בה בזה היום ובאה להכשילך עוד הפעם, וזהו הנחש שראיתי בחלומי, ואתה ברוך ה' נלחמת היום הזה עם יצר הרע הוא הנחש, באותו מקום באותו פרק באותה אשה, ולא יכול לך, אלא אף על פי שחבקה ונשקה אותך ועשתה דברים המושכים לזימה אתה נתגברת ונשמטת מידה וברחת ממנה ועזבת אותה, ואז אותה המחשבה אשר חשבת למסור עצמך למיתה בשביל תיקון נפשך נהפכה אל האויב שהרגה את הנחש הוא היצר הרע באותו מקום באותו פרק באותה אשה, וזה הכח של המחשבה שלך הוא הסכין אשר ראיתי בחלומי שנשמטה מידך ונזרקה בראש הנחש והרגתו, ועתה כבר מת אותו המשחית הנעשה מביאה אסורה של אתמול ונהפכה לך העבירה ההיא לזכות ומי יודע כמה וכמה מתוקן לך בגן עדן בעבור הדבר הזה, והעד על זאת הוא העמוד של אור אשר ראיתי עתה זקוף למעלה מראשך, ומן השמים הפילו על עיני עתה חבלי שינה ותנומה שלא בעיתם כדי להראות לי החלום הזה להגיד לך שלא תעשה עוד נזק בעצמך כי סר עוניך ונשלם תיקון נפשך אשריך ואשרי חלקיך. וישמח התלמיד בדברי הרב והאמין בעצמו שנתקן עונו ונתרצה לפני המקום ברוך הוא עד כאן. ומזו המעשה יבין האדם כמה גדולים דברי חכמים דמחוי רב יהודה איזהו בעל תשובה אמיתי באותו מקום באותו פרק באותה אשה וכאשר היה אצל התלמיד הנזכר.

51.         סיכום: תהיה בעל תשובה ותשתלט על המדינה

אם כן, מה שעשינו הערב – מכח זה שהשבוע מדברים על נבואה, להגיע לתמימות כזו שמכשירה לנבואה, והיות שמדברים על הדור שלנו, "'ונקה' לשבים", צריך לומר ולהתחיל לחשוב מה הנבואה של הדור. כמו שאמרנו, כששומעים את זה היו קופצים על הרכב ונוהגים כמשוגעים עד שיתפסו את השלטון – שישתלטו על המדינה. לא נייגע את הצבור ביותר גימטריאות, אבל בכל הדברים שאמרנו מי שאוהב להשתעשע כדאי שיעשה חשבונות של המשפטים האלה[27]. כל מי שנמצא יכול להיות בעל תשובה. אם אתה חושב שאתה בעל תשובה – טוב. אם אתה חושב שאתה לא בעל תשובה – תהיה בעל תשובה.

52.       ה. הרב קוק (השלמה מיד אחרי השיעור)

53.         אהבת ישראל

נאמר כמה דברים לכבוד הרב קוק. על המצבה – הוא צוה לא לכתוב שום תואר, רק הרב. גם בכל הספרים כתוב כך – הרב אברהם יצחק הכהן קוק – שוה אחד המספרים הכי אהובים אצלנו, אהבת ישראל (אהבה פעמים חכמה, חבור לויתן בהמות, נשמות בעלי הנסתר ונשמות בעלי הנגלה וכו').

54.         הרב קוק וחב"ד

מה שהתחלנו לדבר לגבי היחסים עם חב"ד, שיש מתח – כמו עם הרבה חרדים – אבל אחד הרבנים שמאד שבח אותו, כאשר פנה אליו בכתב, הוא הרבי הקודם. עם הרבה רבנים היתה התנגדות, ואף על פי כן שבחו אותו 'עד הגג', בתארים מופלגים. ושוב, אחד מהם, שחלק על שיטתו בנוגע לציונות אבל בכל אופן כתב עליו תארים מאד נעלים, הוא הרבי הריי"ץ. כמובן שהרב קוק החשיב עצמו חב"דניק במדה מסוימת – סבו מצד אמו היה חסיד של הצ"צ. כשהוא נולד אמו שמה לו כפה מבגד של הצ"צ. כתוב אפילו שהוא למד אצל הסבא הזה בצעירותו, כשהיה ילד – הוא חנך אותו לחסידות לפני שהוא הלך לוואלז'ין, לנצי"ב. אחר כך בכלל כל סעודה שלישית הוא אמר מאמר מלקו"ת, ניגונים וכו'. את זה הרב נריה כותב, שבסעודה שלישית הוא היה חב"דניק. כמובן, רואים בתורתו שהיה גאון עצום – למד 60 דף ביום, גמר את התנ"ך פעם בחדש, ידע המון בעל פה (זהר בעל פה מהר"ל בעל פה וכו').

55.         תמונות הרב קוק

יש כמה תמונות שלו, אבל יש תמונה אחת שכולם מכירים. יש הרבה תמונות שלא היית מכיר שזה אותו אחד בכלל – שינוי צורה. התמונה הכי ראשונית שראיתי היא כאשר נתמנה להיות רב בגיל 23 באיזו עירה – יש משהו אחר לגמרי בהבעת הפנים.

56.         מהדורה חדשה לחזון הרב קוק – התשובה שמקדמת את ההיסטוריה

רצינו לומר שכעת הגיע הזמן להחזיר את החזון שלו במהדורה חדשה. כמו שכולם אומרים, לא בטוח מה הוא היה אומר על המדינה בכלל. זה הכל השערות – לסמוך על בנו, הרב צבי יהודה. לכל אחד משלשת המקבלים העיקריים שלו היה כיוון אחר, אבל מן הסתם הוא יצטרף להכרזה של הדור הזה, שצריך להשתלט על המדינה עם כח התשובה.

רציתי יותר לדבר על השיטה של אורות התשובה – לגמרי חסידי. זה לכאורה הספר הכי מסודר אצלו, הכי מובנה ובסוף אפשר להבין בדיוק את השיטה. עיקר הווארט הוא מה שאמרנו, שהתשובה נמצאת בתוך החטא והיא דוחפת את ההיסטוריה.

57.         יום ההולדת של הרב קוק – רדיפת אמת ולימוד זכות

עוד דבר: "צדק צדק תרדף" = טז פעמים אלול. לא כולם יודעים – לא יודע אם כתוב על המצבה – טז אלול הוא יום ההולדת שלו. כלומר, הוא גם נולד וגם נפטר באלול, 13 יום לפני יום הולדת שבעים (ע = ג אלול כנ"ל). תכננו לעשות איזה אירוע כבוד – כמדומני שהוא אמר שלא יעשו, שאם רוצים לעשות לו נח"ר ירדו מזה.

בכלל, לא פתחנו את כל הנושא הראשון של צדק-מלך-תמים. רדיפת הצדק גם במובן של לרדוף אמת וגם במובן של ללמד זכות על כל יהודי – זה המזל של יום ההולדת שלו. קוראים את זה בשבוע של היארצייט, אבל הרמז הזה רומז ליום ההולדת. כלומר, כולו חדש אלול – "אני לדודי ודודי לי". אם כי יש לו עוד יום מאד חשוב, היום שהוא עלה לארץ – כ"ח אייר, יום ירושלים, יום ההילולא של שמואל הרמתי. בהתחלה, כשהוא היה צעיר מאד (בן 23 כנ"ל), הוא התמנה להיות רב באיזו עירה.

אחר כך הוא נעשה רב במקום יותר גדול, ושם מאד ניסו לפתות אותו בכסף שלא יעלה לארץ אלא ישאר אצלם. כאשר הציעו לו את הרבנות ביפו ניסו לשדל אותו שישאר. הוא היה מאד עצמי ובעל מסירות נפש. היתה לו תכנית מאז שהוא היה צעיר על כל החיים. עוד משהו שראיתי כתוב, שבמרכז הרב היו אמורים ללמוד בוטניקה וביולוגיה – השאלה אם זה קרה בפועל. [תכננו ללמוד, בפרוגרמה של הרב הנזיר הוא הכניס, בהסכמת הרב קוק, אבל לא יצא לפועל. כנראה חכו לדור שילמדו את זה על טהרת הקדש...]. "דור לדור ישבח מעשיך". בהשגחה פרטית, בגלל המלחמה הראשונה, הוא היה באנגליה. לכן, שלא כמו רוב הרבנים באותו דור, היה לו קשר בעולם האנגלוסכסי. היות שהיה שם כמה שנים, השאלה אם הוא דבר אנגלית.

58.         עח שנה להסתלקות – סוד ברכת כהנים

עוד משהו לגבי השנה הזו: 78 שנים להסתלקותו – מספר שמאד שייך להיותו כהן. ברכת כהנים כוללת שלשה שמות הוי' (שם של יב אותיות) – עולה 78. בשנה הזו דווקא הוא מברך את עם ישראל בברכת כהנים. איני זוכר, אבל מן הסתם הוא עלה לדוכן כל יום.



[1]. ראה גם לקמן שיעור אור לי' אלול.

[2]. אלול תשובה = 780, 39 (טל, הוי' אחד) במשולש (גילוי "טל אורת טלך" בחדש אלול, ראה לקמן בסוד יג אורות שכנגד יג מדות הרחמים המתגלות בחדש אלול – טל = ג"פ יג, יג אורות יג דורות יג מדות) = ל פעמים הוי' ב"ה = יוסף (וכן ציון) פנים ואחור (לרמז על שלמות תיקון הברית בחדש אלול).

[3]. "צדק צדק תרדף" ועוד "תמים תהיה עם הוי' אלהיך" = 2184 = 12 פעמים יעקב (כנגד יב השבטים היוצאים ממנו) = פד פעמים הוי' ב"ה (סוד תיקון הברית). "שום תשים עליך מלך" = 1316 = בטול (פנימיות החכמה) פעמים יחוד (פנימיות הדעת). יחד, שלשת הפסוקים = 3500 = 50 פעמים 70, חמשים שערי בינה פעמים שבעים פנים לתורה (סוד ה אותיות םןץףך סופיות, מ‑500 עד 900, שרש המספרים המחומשים כמו שיתבאר), וד"ל. מבנה הלשונות הוא 3‑4‑5 תבות ו 10‑14‑19 אותיות (סדרת האותיות: 4 5 7 10 14 19 25 32 40 49 59 70 82, עד כאן 13 פעמים 32 – ה-ח הוא ממוצע ה-יג כידוע בכגון דא). הרו"ס: "צ...ף" "ש...ך" "ת...ך" = 910 = 13 פעמים 70 (490 ועוד 420, 7 פעמים 70 ועוד 6 פעמים 70 = "תמים תהיה"!) והאמצע = 2590 = 37 פעמים 70 (37 הנו המספר הראשוני ה‑13), ודוק.

[4]. "תמים יהיה לרצון" = תמימות! יש "תמים יהיה" ו"תמים תהיה" – 520 (כפולת 13) ו‑910 (כפולת 7 ו‑13). יחד = 1430 = הכל פעמים הוי' וכו'.

[5]. בחמשת הפסוקים הראשונים של הפרשה (שלפי חלוקת התורה לפרקים, עד כאן סוף הפרק) יש חיים (ד פעמים טוב, טוב פנים ואחור) תבות: בשני הפסוקים הראשונים – "שפטים ושטרים תתן לך בכל שעריך אשר הוי' אלהיך נתן לך לשבטיך ושפטו את העם משפט צדק. לא תטה משפט לא תכיר פנים ולא תקח שחד כי השחד יעור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקם" – יש טוב-טוב תבות. בשני הפסוקים הבאים – "צדק צדק תרדף למען תחיה וירשת את הארץ אשר הוי' אלהיך נתן לך. לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח הוי' אלהיך אשר תעשה לך" – יש אחד-אחד תבות. בפסוק החמישי – "ולא תקים לך מצבה אשר שנא הוי' אלהיך" – יש ח תבות (הערך הממוצע של ה הרבועים של טוב טוב אחד אחד ח = יד ברבוע). אחד-אחד ועוד ח = טוב-טוב. ח יג לד (טוב-טוב; הפסוק הראשון של הפרשה עולה 5610 = 34 פעמים 165, והוא עולה טוב פעמים אור נגה הלל, ראה לקמן) הם אברים בסדרת האהבה, השייכת ליחס של חתך זהב (השייך להקמת מצבה). רק בשני הפסוקים האחרונים (של האשרה והמצבה) יש חיים אותיות! כל חמשת הפסוקים = 18750 = 6 פעמים 5 בחזקת 5 (השתלשלות התלבשות השראה וכו' [שלכל אחת מהשלישיות החשובות העולות בגימטריא מספר זה – 3125 = 5 בחזקת 5 – יש ששה צירופים, היינו 6 פעמים 5 בחזקת 5 = 18750])!

    רק "ולא תקח שחד כי השחד יעור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקם" = "צדק צדק... שום תשים... תמים תהיה" כנ"ל (2394 = 14 פעמים 171, משולש 18 ומספר האותיות של שלשת הפסוקים הראשונים של הפרשה עד "צדק צדק תרדף וגו'").

[6]. הרמז הוזכר בשיעור כ"א טבת תשע"ב, פ"ג, תחת הכותרת "מצבה – תחליף למלך – 'אהובה לאבות ושנואה לבנים'", עיי"ש.

[7]. וז"ל מל"ת י (בסופה):

וראיתי בפסיקתא זוטרתא (פרשת שופטים) שכתב וז"ל "'ולא תקים לך מצבה' אף על פי שהמצבות היו לראשונים קודם שניתנה התורה, מלמד שאף המצבה אסורה בהנאה", עכ"ל עיי"ש. והדברים כמו שהם תמוהים ואינם מובנים. אבל נראה ברור שיש שם חסרון והשמטת סופר. וכצ"ל "'אשר שנא ה' אלקיך' מלמד שאף המצבה אסורה בהנאה", דמדכתיב בסיפא דקרא "אשר שנא" דריש דאסורה בהנאה, ששנואה למקום. ובלתי ספק שכן היתה גירסתו בספרי. והשתא ע"כ צ"ל דבמצבה דלשם ע"ז מתפרש קרא, ו"אשר שנא" שנאה דמעיקרא היא, דאילו מצבה שהקים לשם שמים לא יתכן לומר שתיאסר בהנאה אפילו משום הקדש, וכמש"כ הרמב"ן ז"ל (בפרשת קרח) גבי מחתות קרח ועדתו עייש"ה. ואם אין לנו הכרח כלל לומר דאיכא אזהרה בהקמת מצבה לשם שמים. וכבר כתב הראב"ע ז"ל ד"לא תקים לך מצבה" היינו לעבודת גילולים, אבל מצבה שלא לשם ע"ג אינו אסורה עיי"ש. והר"ב כנה"ג (בדינא דחיי לאוין מ"א) כתב עליו שהוא כמכחיש דברי רבותינו ושדבריו לא ניתנו ליכתב עיי"ש. ולפי המבואר הפריז על המדה. וכן משמע מפשטות לשון הבה"ג במנין המצות שלו. ומאזהרות הר"ש אבן גבירול ז"ל, דאזהרה ד"לא תקים לך מצבה" היינו בסתם מצבה שהיא לשם ע"ז עייש"ה. וכן פירש רבינו יעקב מווינא ז"ל (בפי' עה"ת פרשת שופטים) עיי"ש. ואם כן אף אנו נאמר שזו הוא דעת רבינו הגאון ז"ל באזהרותיו. ולכן אחר שמנה עשה ד"שבר תשבר את מצבותיהם" לא הוצרך לפי דרכו למנות שוב לאו ד"לא תקים לך מצבה", וזולת זה אפשר לומר דס"ל כדעת הרשב"ם ז"ל שפירש (בפרשת שופטים) דלאו זה הוא אזהרה שלא להקריב בבמה בזמן איסור הבמות עיי"ש. ולזה אחר שמנה שם לקמן אזהרת העלאה בחוץ שוב לא הוצרך למנות לאו ד"לא תקים לך מצבה" לשם שמים דהו"ל בכלל אזהרה דמקריב בחוץ שכבר נמנה במנין הלאוין, וכדרכו בכל דוכתי כיו"ב. וגם מה שלא מנה שם לאו דאבן משכית אפשר לומר דהוה ס"ל התם כפירש"י (בפ"ב דמגילה כ"ב ע"ב), ואם כן הוה ליה בכלל עשה דמורא מקדש. וכמו שביארנו לעיל (עשין י"ג) עיי"ש.

[8]. ראה למשל ב"לחיות עם הזמן" בראשית בהוספה לחנוכה.

[9]. אור-דור = אדם דוד משיח.

[10]. בהר זהר נהר צהר טהר = 1183 = 7 פעמים 13 ברבוע = 13 פעמים 91 (משולש 13, אמן – שילוב הוי' א-דני כנודע). יש כאן יה אותיות, פנות המשולש (של ה, ה אורות) בשני הכיוונים – בהר, ללמד שהכל נכלל בבהר, הראשון (בתר רישא כו'), שכנגד משה רבינו.

    והנה, בפסוק הראשון של יג מדות הרחמים יש עוד ג אורות: אור נגה זיו = רפח (ניצוצין של אור; בתנ"ך זִו חסר כתיב [זו = 13, כללות ה‑13 באמצע] ואז אור נגה זו = אור הגנוז; וכך כל יג מדות הרחמים יחד עם יג האורות [שבהם טל אותיות, "טל אורת טלך", ויחד עם נט האותיות של יג המדות – צח אותיות, אור צח ומצוחצח] = 5746 = 13 פעמים 442, טוב פעמים הוי', הערך הממוצע של כל אור-מדה [= יאיר-יאיר). בפסוק השני יש עוד ה אורות: חשמל יקר בהק זרח הלל = 1075 = 5 פעמים זרח, הממוצע (סוד "חסד לאברהם" במדות של מיכה, "מי העיר-האיר ממזרח") = ה האורות של יום אחד של מעשה בראשית: אור אור האור האור לאור (= ישראל מלא: יוד שין ריש אלף למד, "אור ישראל" = שיר השירים, אורו של עולם)!

[11]. אור-דור-מדה ר"ת אדם ושאר האותיות עולות "ונח מצא חן בעיני הוי'". בהכאה – א פעמים ד פעמים מ, ו פעמים ו פעמים ד, ר פעמים ר פעמים ה – עולה 200304, יצחק (ח פעמים הוי') פעמים "וירא אלהים את האור כי טוב".

    מדה = 49, 7 ברבוע. יחד עם אור = 256, 16 ברבוע, 4 בחזקת 4, 2 בחזקת 8, אהרן אותיות "באורך נראה אור". וביחד עם "דור דור" (היות שדור הוא הממוצע המחבר אור למדה לכן הוא בא כפול [בתנ"ך לרוב], כנודע הכלל בזה) = 676 = 26, שם הוי' ב"ה, ברבוע (ג שרשי הרבועים: 7 16 26 = 49 = מדה = 7 ברבוע [גם בהמשך הסדרה של 7 16 26 בא 49])!

[12]. "הילל בן שחר" הוא שלמה בן יצחק (רש"י) ויצחק בן שלמה (האריז"ל), שני מבשרי הגאולה.

[13]. כוכב קסם = רמח (קסם = ר, כוכב = מח) = אברהם = בצלם אלהים – רוס"ת כוכב קסם = בצלם, אמ"ת כוכב קסם = אלהים. הערך הממוצע של שתי התבות כוכב קסם במילוי: כף וו כף בית קוף סמך מם = שרה (חלק המילוי = 762 = 6 פעמים 127, חיי שרה – בשלש החלוקות של "מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים" יש ששה צירופים, ודוק).

[14]. הפסוק השלישי של התורה: "ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור" שנים מקרא ואחד תרגום ("ואמר הוי' יהי נהורא והוה נהורא") = 2470 = 10 פעמים מאור (= 95 פעמים הוי' ב"ה) – עשר ספירות בלימה שבהן ברא ה' את העולם נקראים בזהר עשרה מאורות!

[15]. והוא עולה יה פעמים כב, כאשר ה-כב מתחלק ל-יה ו-ז – ראה השיעור הקודם בסוד העיגול והקוטר.

[16]. 1820 = 10 פעמים יעקב, והוא גם משולש בארבעה ממדים (ה‑13). המשולש בארבעה ממדים הבא אחריו (ה‑14) הוא 2380 = 10 פעמים רחל! והנה, 2380 הוא גם מספר מחומש (1820 הוא המחומש ה‑35 ו‑2380 הוא המחומש ה‑40 [35 הוא עצמו המחומש ה‑5, כמו שיתבאר, ולפניו ארבעת המחומשים – 1 5 12 22 = 40])!

[17]. רפח = ו"פ כוכב. חלק המילוי של כוכב: כף וו כף בית = ב"פ רפח (כד ברבוע, "ושמתי כדכד שמשתיך" = כוכב)!

[18]. והוא עולה "בחוריו" בפסוק "בחוריו אכלה אש ובתולתיו לא הוללו", הרומז לבחורים שנכשלו ב"דבר עבירה" (אש זרה), נמצא שרב יהודה הוא התיקון של "בחוריו" ובזכותו תרבנה שמחות – הילולות – בישראל. וכן "אמר ליה שמואל לרב יהודה שיננא חטוף ואכול חטוף ואישתי דעלמא דאזלינן מיניה כהלולא דמי" (ראה רש"י על הפסוק הנ"ל).

[19]. והוא מספר המחומש (חשמל) ה-כ.

[20]. "מדינה ציונית בארצנו הקדושה" = 1444 = 38 ברבוע. ובתוספת "אשה רעה" = 2025 = 45 ברבוע (הר"ת = הרבוע הכפול של 13 כאשר הכנף = 32, הרבוע הכפול של 4 [ההפרש = 8 ברבוע]).

[21]. רו"ס רב יהודה שיננא אותיות אשרה – נמצא שהמצבה (אותיות דין בניהו, סוד יחוד חכמה נבואה = קבלה-מצבה) נמצאת בתוך האשרה, ובסוד "לא יקֻמו אשרים וחמנים [מצבות]" ("יקמו אשרים וחמנים" היינו הלעומת זה של בית המקדש, ודוק), הכל בלשון הקמה (ששייך בפרט למצבה) כלשון רס"ג, ראה מהרי"פ פערלא לספר המצות ל"ת ח.

[22]. וראה שמונה קבצים קובץ א תתנט1: "כל נפילה היא מכשרת עליה כפולה".

[23]. הערך הממוצע של שלשת הדורות: רב רב יהודה רבי זירא = רפח ניצוצות קדושים שנפלו לתוך המציאות בשבירת הכלים ושעלינו לברר. בגמר הבירור יבוא ינון. הערך הממוצע של יו אותיות שמותיהם = ג פעמים חי, סוד "ורוח אלהים מרחפת על פני המים" – "מרחפת" היא התבה ה-חי בתורה והיא אותיות מת רפח, בסוד רוחו של מלך המשיח המחיה מתים ברחמים רבים, וד"ל.

[24]. כל הפסוק: "המבליג שד על עז ושד על מבצר יבוא" = 1332, יהלום 36 (36 פעמים 37) = "וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר" – כותרת עשרת הדברות. יש בפסוק כה אותיות, נתבונן ברבוע של ה על ה ("חמשה אימות הן אימת חלש על גבור..."):

ה  מ  ב  ל  י

ג  ש  ד  ע  ל

ע  ז  ו  ש  ד

ע  ל  מ  ב  צ

ר  י  ב  ו  א

    הפנות הן אותיות אריה-יראה (אימת החלש על הגבור – אחת מהחמש אימות היא אימת מפגיע על ארי = גבור) = 6 בחזקת 3, 6 פעמים 36. שאר האותיות = 1116 = 31 פעמים 36, סוד אלול (אל [ר"ת "אני לדודי", אתערותא דלתתא] פעמים ול [ר"ת "ודודי לי", אתערותא דלעילא]) = "בראשית ברא" = "כתר מלכות" וכו'. תן לחכם ויחכם עוד.

[25]. וז"ל השפת אמת:

היכי דמי בע"ת שבא דבר עבירה לידו פעם א' וב' וניצל, אין מובן לשון הגמ' ה"ד בע"ת אטו אם לא יבוא עבירה לידו אין לו תשובה, ודוחק לפרש דה"ק ששב כ"כ עד שאם הי' בא לידו הי' ניצל, ואפשר הכוונה דמי שהוא בעל תשובה באמת מזמינין לידו עבירה כזו שינצל כדי שידע שנתקבלה תשובתו, מיהו פעם א' וב' א"י למה לו [אכן לגי' הרי"ף והרא"ש שבא דבר עבירה לידו ופירש שפיר י"ל כנ"ל]:

[26]. "ושננתם לבניך" – תלמד אותם אודות כח התשובה.

[27]. "[היכי דמי בעל תשובה, אמר רב יהודה:] כגון שבאת לידו דבר עבירה פעם ראשונה ושניה וניצל הימנה" = יד בחזקת ג (סוד ג ידות – יד הגדולה יד החזקה יד רמה – אליהן זוכה הבעל תשובה). "[מחוי רב יהודה] באותה אשה באותו פרק באותו מקום" = אילה ברבוע (ד פעמים תענוג, חיה-חדוה ברבוע).

Joomla Templates and Joomla Extensions by JoomlaVision.Com
 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2017. מלכות ישראל - האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com