חיפוש בתוכן האתר

כג חשון תש"ע - כבוש וחזקה הדפסה דוא
אינדקס המאמר
כג חשון תש"ע - כבוש וחזקה
Page 2
Page 3
כבוש וחזקה בספירות
Page 5
גדר נקודה וגדר מצטרף
Page 7
Page 8
Page 9
Page 10
השלמות
כל הדפים

כ"ג חשון תש"ע – עוד יוסף חי, יצהר

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א

א. כבוש וחזקה (פתיחה – בעיקר סיכום מהשעורים הקודמים)

לחיים לחיים! לחיים למחברים שהתפרסמו. דחינו את זה בדיוק לרגע הנכון, זה לא היה צריך לצאת קודם.

פתחנו בנושא של כבוש וחזקה. בלשון חז"ל גם כניסת עולי מצרים, בזמן יהושע, נקראת כבוש ראשון, וגם כניסת עולי בבל נקראת כבוש שני, אבל יש הבדל. לראשון יש דין כבוש ולשני יש דין חזקה. על פי פשט יש מעלה לחזקה, שהקדושה שלה לא בטלה לעולם, וכבוש כיון שמישהו אחר בא וכובש מאתנו זה מבטל את הכבוש שלנו. מצד שני, אמרנו שכבוש יותר חזק – לזמנו – מכמה בחינות, שכבוש מקדש גבולין ותחומין. אמרנו שמבחינה מסוימת זה "עד ועד בכלל", "עד מקום שכם עד אלון מורה", ואילו חזקה לא מקדשת גבולין.

הדוגמה העיקרית זה חמת – "מבוא חמת", אנטוכיא – זה נושא גדול בפני עצמו, שכבוש מגיע עד חמת ושם יש מלך שקוראים לו תועי מלך חמת. בתנ"ך הוא בסדר המלך הזה, כי שולח מתנות לדוד המלך. דוד המלך מנצח את ההדעזר, אויב של תועי, ותועי מכיר תודה ושולח זהב וכסף לדוד, ודוד מקדיש את זה – כמו את כל מה שהוא שלל במלחמה – לה', לבית המקדש. בכל אופן, שמו של תועי מלך חמת הוא כמו שבפרשת שבוע שהגר לקחה את החמת "ותתע". בכלל, כל בקר מברכים את הקב"ה "והבדילנו מן התועים" – צריך להבדל מן התועים למיניהם, אבל צריך לכבוש אותם. חמת זה בחינת כבוש, ואם כובשים אז מגיעים לתועי מלך חמת וכובשים אותו, אם לא – לא כובשים אותו. "בא לכלל כעס בא לכלל טעות" – תועי ב-ת כמו טעות ב-ט, וחמת הוא גם לשון חימה וכעס. אפילו משה רבינו נופל בזה, וצריך לכבוש את תועי מלך חמת. למה חמת כל כך חשוב אצלנו? כי בגימטריא כבוש ועוד חזקה. יש משהו בחמת שיש בו את שתי הבחינות ביחד, כבוש חזקה. דברנו על זה לפני כמה ימים בבית, וזה קצת קצור.

בכל אופן יש שני דינים, 'צווי דינים', של כבוש וחזקה. פתחנו בשיעור האחרון בישיבה שצריך משהו מיוחד בכבוש שלישי. אם יש כבוש ראשון שהוא כבוש וכבוש שני שהוא חזקה, אז בדור שלנו – זה מה שמענין אותנו, הדור של מלך המשיח – צריך להיות כבוש שלישי. מחד, לפי הלכה אין מקום לכבוש שלישי, כי הקדושה עומדת וקיימת מכבוש שני, מחזקה שאינה בטלה (לפי הרמב"ם), אבל בכל אופן צריך להיות משהו מיוחד באופן של שיבת ציון בדור שלנו. צריך להיות איזה חידוש, והתחלנו להסביר שהחדוש צריך לחבר את שניהם. צריך להיות היום אצלנו איזה בחינה, שאותה צריך לצייר. גם היום לא נסיים, זה צריך עוד פרק, אבל מה שרוצים לפתח פה זה איך העבודה של הדור שלנו – הדור שנכנס לארץ ישראל, ומתחייב במצוה הראשונה של מינוי מלך (גם מלך זה רק לאחר כיבוש, כך היה בפעם הראשונה). צריך להכנס וליישב את הארץ – סתם ליישב את הארץ זה חזקה – ואחר כך יש לנו מצוה ראשונה, מינוי מלך. פנינו לקראת מינוי מלך ומלחמת עמלק (שאינה חלק מן הכבוש) ובסוף בית המקדש. אחר כך יש קבוץ גלויות ו"אז אהפך אל עמים שפה ברורה לקרוא כלם בשם הוי' לעבדו שכם אחד". הכל מתחיל בשכם, כבוש, והכל נגמר בשכם - "לעבדו שכם אחד". ידוע שאצל הרמב"ם יש ה דרגות של מלך המשיח – מינוי מלך, הכרתת זרע עמלק, בנין בית הבחירה, קיבוץ גלויות, "אז אהפך אל עמים" – וזה כנגד הנרנח"י של מלך המשיח עצמו, "הנה ישכיל עבדי וירום ונשא וגבה מאד". אז הכל מתחיל בשכם והכל גם נגמר בשכם, "שכם אחד".

בכללות, גם על זה דברנו, כבוש זה כח של תהו. לכן זה גם נפסק, כי בעולם התהו כתוב כל פעם "וימלך... וימת". כל פעם מישהו מולך, כובש את המציאות, אבל זה רק זמני. יש הרבה כח ב"אלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל", שזה כח אדומי. גם דוד מלך ישראל חי וקים הוא אדמוני, גם צריך לאמץ את הכח האדומי הזה, שזה היכולת לכבוש, רק שהוא "עם יפה עינים", ש"יפה עינים" זה חזקה, זה אחוזת עולם. שוב, עולם התהו הוא משהו חזק, אורות מרובים של תהו, אבל הוא מחזיק רק לפרק זמן קצר, כמו שכתוב על ירבעם בן יואש שכבש (לפי מ"ד אחד) אפילו יותר מאשר כבש יהושע בן נון – גם "מלבוא חמת עד נחל מצרים" (שזה חלק הקדמי של שכם, גימטריא שכדאי לחשב) – כבש הכי הרבה (הוא מלך לא צדיק), אבל כתוב בפירוש שזה החזיק מעמד רק ימים מעטים. זמן מאד מאד קצר אחרי זה היתה גלות ממלכת ישראל. אז הכי הרבה כבוש שהיה בהסטוריה החזיק מעמד זמן מאד קצר.

שוב, רואים שכבוש זה "וימלך... וימת", בחינה של תהו, ויש בזה אורות מרובים. משא"כ, אם חזקה מחזיקה מעמד, שהקדושה לא בטלה, זו הגדרה של עולם התיקון. אם כי שהאורות מועטים, לכן לא מגיע "עד ועד בכלל", לא מקדש את הגבולים, אבל יחד עם זה זה חי וקים. אז מה ש"דוד מלך ישראל חי וקים" זה מצד התיקון שלו, כמובן, מצד ה"יפה עינים" שלו. אם היה רק אדמוני הוא לא היה חי וקים, אלא רק כוכב באופק ומיד מתעלם. אם כן, אם אנחנו יודעים – כך הרבי למד אותנו – שמשיח, הדור שלנו, זה דור שצריך לחזור לאורות מרובים דתהו (אבל בכלים דתיקון). זה שיש כלים דתיקון זה לא חידוש, זה תורה ומצוות כמו שאנו מכירים, אבל החידוש בדור שלנו הוא שצריך לחזור לאורות דתהו, ולהמשיך אותם בתוך הכלים דתיקון, ואז מתגלים גם עצמות האורות דתהו שאף פעם לא נמשכו, גם בפעם הראשונה שהתהו נשבר, וממשיכים גם למעלה מתהו, מעקודים, מא"ק, מאוא"ס שלפנה"צ, הכל. על ידי שמכניסים את האורות דתהו, כח של כיבוש, לתוך הכלים של התיקון, שזה חזקה. אם כן, זה נושא הכי כללי שיש, נושא שכולל את כל התורה כולה, גם בנגלה וגם בחסידות. לכן ראוי להתיישב בתיקון בנושא הזה של אורות דתהו, שזה כבוש.

 



 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2017. מלכות ישראל - האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com