חיפוש בתוכן האתר

יט סיון תש"ע - מאמרי רבה בש"ס - חלק ג - דף 15 הדפסה דוא
אינדקס המאמר
יט סיון תש"ע - מאמרי רבה בש"ס - חלק ג
Page 2
Page 3
Page 4
Page 5
Page 6
Page 7
Page 8
Page 9
Page 10
Page 11
Page 12
Page 13
Page 14
Page 15
Page 16
כל הדפים

אחר כך דין גדול שנוגע לכל התורה – דין רודף. נגיד את הספירות – שייך גם לגבורה וגם ליסוד. ה"דינא קשיא" זה גבורה, אבל כתוב שמי שרודף זה היסוד. "בקש שלום [במקומו] ורדפהו [במקום אחר]". אפילו בלשון, יש מילים נרדפות – רדיפה זה השוואה, והשוואה זו גם תכונה של יסוד. הדין של רודף הוא דין של רבה:

שם קיז, ב: דאמר רבה רודף שהיה רודף אחר חבירו להורגו [זה הרשע-הרודף] ושיבר את הכלים בין של נרדף בין של כל אדם פטור שהרי מתחייב בנפשו ['קים ליה בדרבה מיניה' – זה כלל גדול בתורה, שהיות שחייב מיתה פטור מתשלומין.] ונרדף ששיבר את הכלים של רודף פטור שלא יהא ממונו חביב עליו מגופו [הרי הנרדף יכול גם להרוג אותו, ואם מותר לו להרוג את הרודף ודאי שיכול לשבור לו את הכלים.] אבל [אם הנרדף שבר כלי] של כל אדם חייב דאסור להציל עצמו בממון חבירו [באמת מותר לו, אבל צריך לשלם. אם הדרך היחידה להציל את חייו זה לשבור כלי של מישהו אחר – שיעשה את זה, אבל שישלם.] [כאן עיקר דין רודף, שרואים מישהו שרודף להרוג (וכן הדין לגבי עריות) ויש מצוה עלי לרדוף אחריו להרוג אותו:] ורודף שהיה רודף אחר רודף להציל ושבר כלים בין של נרדף בין של כל אדם פטור ולא מן הדין [זה לא דין תורה, אבל גזירת חז"ל, וזה עיקר החידוש של רבה כאן. הוא קצת משנה דין תורה, כדי לעודד רדיפה אחר הרודף, "לא תעמוד על דם רעך" אלא תרדוף אחר הרודף. לכן, כדי שתעשה את זה תמיד, אומר שאיזה כלי שלא תשבור באמצע אתה פטור, כדי שלא להחליש את דעתך.] אלא שאם אי אתה אומר כן אין לך אדם שמציל את חבירו מן הרודף [רואים שעיקר הדין של רבה בדין רודף הוא עידוד מי שרודף אחרי הרודף.].

הדבר הזה קשור למצוה בתורה – "לא תעמוד על דם רעך". כל מה שקשור לדם קשור למאדים, כח המדמה. רק בתור מאמר מוסגר לגמרי, אחד שמקיים את זה כנראה שגם דמיין לעצמו סיטואציה זו הרבה פעמים קודם. תכנת את עצמו – זה גם תיקון כח המדמה – שאם אראה רודף ארדוף אחריו. לפי הדין לכתחילה, אם אפשר להציל אותו באחד מאבריו ולא להרוג אותו – מה טוב. אם אי אפשר – גם הורגים. שוב, זה תכנות בנפש. מה שרבה עושה – הוא קובע את זה, מעודד את זה. זה נקרא ערבות הדדית. זה הדין של ערבות הדדית. אז כל ערבות הדדית שלנו – בעצם זה רבה. רואים – מי באמת אכפת לו? אדמו"ר הזקן. רבה זה אדמו"ר הזקן, שאכפת לו – עושים לו גם קולא, פוטרים אותך משבירת כלים, אבל זה מסירות נפש, יתכן שיהרגו אותך, זה לא פשוט. אם הרודף יהרוג את הרודף אחריו – הוא פטור. אמרנו שזה יסוד וגבורה, אבל אם העיקר זה אכפתיות – זה גם רחמים, שרש היסוד. גם חסד, וגם מסירות נפש – כתר. יש כאן הרבה ספירות.

[השלמה: רבה ר"ת רודף בתר הרודף – גדול הרודפים אחרי הרודפים.]

המימרא הבאה זה השיעור הראשון:

ב"מ פו, א: דאמר רבה בר נחמני אני יחיד בנגעים אני יחיד באהלות.

הסברנו באריכות שזה חכמה ובינה, ש"אנת הוא חכים ולא בחכמה ידיעא, אנת הוא מבין ולא בבינה ידיעא".

הבא הוא התפארת הפשוט בכל מאמריו:

בב"ב יב, ב: אמר רבה כגון זה כופין על מדת סדום.

יהודי חייב להיות רחמן, וכופים על מדת אכזריות.

שם קיט, א: אמר רבה ארץ ישראל מוחזקת היא [ליוצאי מצרים, לכן חפר ירש את צלפחד וכו'.].

זה מתאים לדין של "אזלינן בתר מעיקרא" (חכמה וחכמה סתימאה), וזה גם שייך ליחוס (יסוד). עיקר החידוש שארץ ישראל מוחזקת למי שלא היה שם – שוב, זה משהו בשרש. "ארץ ישראל מוחזקת היא" ר"ת אימה – בזה "תפול עליהם אימתה ופחד", "מה להלן באימה ביראה ברתת בזיע אף כאן וכו'". אימה-יראה-רתת-זיע זה הוי', והעיקר זה ה-י – אימה.

אחר כך מצות כתיבת ס"ת:

סנהדרין כא, ב: אמר (רבא) [רבה] אף על פי שהניחו לו אבותיו לאדם ספר תורה מצוה לכתוב משלו שנאמר ועתה כתבו לכם את השירה

זה "מה שמו ומה שם בנו כי תדע". אבא נתן לי ספר תורה, "מה שמו", אבל מצוה גם על הבן לכתוב – "מה שם בנו", זה תפארת. ספר תורה זה או חכמה או תפארת, או אבא או ברא, ורבה אומר שאף שאבי הניח ס"ת מצוה עלי, הברא, לכתוב ס"ת. ס"ת הוא סוד שם מה, ויש מה בחכמה (כח-מה) ויש מה בתפארת ז"א.

אחר כך דין גדול בתורה:

שם סח, ב: דאמר רבה קטן אינו מוליד.

זה שייך ליסוד. הדין הוא שהזרע שלו לא פורה, לא מוליד. לפני בר מצוה לא מוליד, ואחר כך נעשה בר-דעת ולכן מוליד. זה סוד הלולב, שהיסוד עולה עד לדעת. קודם דבר על לולב בימין ואתרוג בשמאל – חתן וכלה שצריך לזווג – וכוונת הלולב שהיסוד צריך לעלות לדעת ולהמשיך משם הזרעא חייא וקיימא. לקטן יש קישוי, מגיל תשע, ולכן ביאתו ביאה – יש לו ביאה – אבל הוא לא מוליד. כלומר, יש לו יסוד, יש לו קישוי – זה כנראה סוג של חיצוניות הדעת, כי "אין קישוי אלא לדעת" – אבל אין זרעו מוליד, כי היסוד לא עולה לדעת. כתוב שהדורות הראשונים כן הולידו. יש כאן 'שינוי קונה' בטבע. ברגע שזה 'קונה' זה דעת וזה נגמר, אבל דורות הראשונים כן הולידו קודם (אצל "בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה").



 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2024. מלכות ישראל - חסידות וקבלה האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com