חיפוש בתוכן האתר

א אלול תש"ע - שיעורים לתלמידי דורשי יחודך הדפסה דוא
אינדקס המאמר
א אלול תש"ע - שיעורים לתלמידי דורשי יחודך
עיון בפסוקים הראשונים של פרשת שופטים
כל הדפים

בדר"ח אלול תש"ע – הכרות עם תלמידי דורשי יחודך

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א

שיעור א:

[אביחי אביעזר סיפר בשם פרופ' רקובר שבכל העולם רק יהודים לומדים משפטים בלי תכלית, מנער ועד זקן.] זה כמו הסיפור על רבי אהרן הגדול מקרלין, שבקרלין אומרים כל ברכה ותפלה בצעקות, ופעם חסיד ראה את רבי אהרן מברך בשקט על משהו. הוא הרהר, שהרבי מלמד לברך בקול גדול, והרבי תפס את מחשבתו ואמר לו – אתה מברך בשביל לאכול, ולכן צריך רעש, אבל אני אוכל בשביל לברך. כשזה התכלית – לא הרבה חיצוניות. זה אותו רעיון. כאן התכלית שהלימוד יהיה בפנימיות.

[התלמידים הציגו את עצמם ואיפה גרים]

מה לומדים?

אביחי: התחלנו שו"ע סימן א', ולמדנו על ההבדל בין הרמ"א "מיד תגיע אליו היראה" ולבין אדה"ז שמוסיף "ואם לא תגיע...". זה הקדמה, אחר כך נלמד את ההלכות בפנים, ובע"ה נלמד הלכות שבת.

הרב: השאלה הזו היא ההתחלה של סוד ה' ליראיו.

בע"ה תעשו חיל בלימוד, בחסידות, בשמחה, ושהכל יהיה תכל'ס.

 

שיעור ג:

הרב: יש פה מישהו שלא היה שנה שעברה.

דודו בן נתן: יש כמה שהצטרפו באמצע שנה שעברה.

הרב: מה התחדש היום?

דודו: למדנו את התוס' הראשון במסכת שבת, למה מתחיל ב"יציאות השבת", ולא לפי סדר הזמנים כדרך הש"ס. הוא מביא שלשה תירוצים, והוספנו עוד שנים קצת יותר בפנימיות, שהמהר"ל אומר שעיקר ההבדל בין שבת ליו"ט זה שבשבת יש איסור הוצאה – אז הכי חשוב לפתוח בזה. הסברנו קצת על הענין הפנימי ששבת זה התכלית של "כל מלאכתו עשויה", כל דבר במקום הזה, ולכן אסור להוציא. עוד פשט של הפנ"י, ש"אל תצאו איש ממקומו" נאמר לפני שבת בעשרת הדברות.

הרב: זה לא פשט, גם פנימיות. בכל אופן, לגבי מה שהמהר"ל אומר כתוב שעיקר הענין של שבת הוא רשות היחיד. איסור הוצאה הוא מרשות לרשות – רשות היחיד זה עולם האצילות ו-ג' העולמות התחתונים זה רשות הרבים, שבעצמם מתחלקים לכרמלית ורה"י ומקום פטור, כמבואר בכתבי האריז"ל. העיקר שבשבת אנחנו באצילות, ביום ראשון יורדים לבריאה, ביום שני ליצירה, ביום שלישי לעשיה – הכל ירידה. אחר כך מתחילים לעלות – יום רביעי עדיין בעשיה, אבל בעליה, יום חמישי ביצירה (שני וחמישי, שני הימים בהם בי"ד יושב, הם ביצירה – שם יש שני יצרים, יצר הטוב ויצר הרע, כמו שני בעלי דין שבאים לפני בית דין, אז בי"ד יושב וקוראים בתורה), וביום ששי כבר בריאה לקראת העליה לאצילות. זה מתאים לפירוש של המהר"ל, שהעיקר בשבת זה לא לצאת מהאצילות. יש רק יום אחד בו אנו אצילים, "אצילי בני ישראל". בכלל, כשלומדים מסכת שבת – זה כדי להיות אציל, לא לצאת משם. כתוב ב"הון עשיר" על המשניות, של בעל המשנת חסידים – ספר חשוב מאד, נגלה על המשניות, הכל זה נגלה, רק שלפני כל מסכת הוא מביא כמה רמזים לפי נסתר (זה לא נמצא פה? אין את זה לכל תלמיד?! ברשימת ספרים לפני הזמן החדש) – תסתכל שם, הרמז ש"יציאות השבת" מתחיל יה (לכן לא "הוצאות השבת"), השם של החכמה, גם שייך לעולם האצילות. אם כן, הברכה שכולם ילמדו שבת באצילות רוח, ו"אצילות איז אויך דא" – המגיד אמר, שאצילות היא גם פה. אצל תלמיד חכם אמיתי כל השבוע הוא שבת, כי הוא ממשיך את האצילות גם למטה מטה, לכל הרשויות. הכל זה אצילות, אין רשות הרבים – הכל רשות היחיד, יחידו של עולם. זה בדיוק מה שמפריע לכמה אנשים, שמשתדלים להמשיך את רשות היחיד לתוך הרשות הרבים. חושבים שזה רשות הרבים – בלועזית פרי??? – שכל אחד עושה מה שהוא רוצה. אנחנו רוצים להמשיך את רשות היחיד, אז זה מרגיז כמה אנשים. זו גם כוונה חשובה בלימוד מסכת שבת – להמשיך את רה"י בכל מקום. שתהיה שנה טובה.

[להגיד את השמות? בקיצור. הזכירו שמישהו מתל אביב. הרב: אם אתה מתל-אביב, כל תל-אביב בנויה עליך.]

שכל אחד יקבל פה אצילות וימשיך את זה למקום שלו.

 

שיעור ב:

[הר"מ חסר – יהושע אנטמן, שתהיה לו רפואה שלמה]

דודו, תאמר בקיצור את השמות והמקומות.

מה למדו היום?

דודו: היה להם היום אנסין.

דביר: למדנו את תחלת פרק "כלל גדול" – המשנה הראשונה עם רש"י.

הרב: אז כמה שוה "כלל גדול"? רק אתם זוכים לגימטריא, הכתות האחרות לא זכו.

יוסף: 123.

הרב: מה זה? אם הייתי שואל מה הכלל הגדול של שבת? מה החויה של שבת? מה צריך לעשות, לבכות בשבת?

יוסף: לנוח.

הרב: לנוח? גם הבהמה נחה, גם הגוים נחים – כל אחד יכול לנוח. צריך לנוח, אבל זה לא העיקר. בשביל מה ה' נתן שבת? [לשמור], לשמור – אבל צריך להרגיש. אמרנו שלנוח זה נכון, אבל יש יותר. [תענוג], כן, אבל מה הביטוי? [ענג שבת]. נכון, כמה שוה ענג? 123, זה ה"כלל גדול". כשאתם לומדים את הפרק הזה, זה ה"ענג שבת" האמיתי. כל ה-לט  מלאכות שלא צריך לעשות – ללמוד היטב. הכיף של היהודי זה מה לא עושים, להבין את זה טוב טוב. זה גם שוה "יחי המלך", זה גם כלל גדול. שנזכה לכלל גדול, שתלמדו עם כיף. זה הווארט, שלומדים עם ענג – ענג שבת – שכל הלימוד וכל התורה והמצוות יהיו עם ענג.

מה רבי עקיבא אומר שזה "כלל גדול"? "ואהבת לרעך כמוך", אהבת ישראל. כנראה שיש קשר. כל החסידות הוא שאהבת ישראל היא הענג הכי גדול של היהודי, שהוא אוהב יהודי. כנראה שגם שבת זה יום של אהבת ישראל, יום של כלל גדול.

לא אמרנו את הפשט הכי פשוט – שבת זה יום השביעי, ופרק שביעי הוא ודאי הפרק הכי חשוב בשבת. כתוב ש"כל השביעין חביבין", אז פרק זה הוא החביב שבחביב – שבת הוא היום השביעי החביב וזה הפרק השביעי החביב במסכת שבת. כמה פרקים יש במסכת שבת? [24, כד קשוטי כלה]. כתוב משהו יותר פשוט, למה יש כד פרקים בשבת? כתוב דבר פשוט, שזה כנגד שעות היום. יש שלומדים בכל סעודה שמונה פרקים – בסעודת הלילה שמונה פרקים, בבקר שמונה פרקים, וברעוא דרעוין שמונה פרקים, וזה כולל את כל השעות. אם שבת מתחילה משש פרק שביעי הוא מחצות עד אחת בלילה – השעה הכי חביבה. זה כלל גדול, צריך לשמור את השעה הזאת, להיות בדבקות אלקית מ-12 עד 1 בלילה, השעה השביעית.



 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2017. מלכות ישראל - האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com