חיפוש בתוכן האתר

קבלת פנים לחתונת כלב והילה צופיה בלאנק - כ סיון תשע"ב הדפסה דוא

כ׳ סיון ע"ב – שעלבים

קבלת פנים כלב והילה־צופיה בלנק

ניגנו "שיר השירים", "קול דודי", ניגון לפני מאמר. החתן חזר על הפרק "והייתי שפל בעיני" מתוך "שכינה ביניהם".

2.                  א. "מאין באת ולאן אתה הולך..." בסוד הגלגול ובקשר לנישואין

3.                  גלגולי כלב – מאליעזר עבד אברהם למשיח בן דוד

כלב, החתן, הוא הגבור של פרשת השבוע – כלב בן יפֻנה. אז צריכים "לחיות עם הזמן". כתוב "מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון". קשור למה ששמענו קודם מפי החתן, "מאין באת ולאן אתה הולך". אחד מהפירושים, שכל אחד, אם הוא זוכה ומתמזל לו להיות תלמיד האריז"ל שיכול לומר לו מה הגלגול הקודם שלו ומה הגלגול הבא שלו. מה הכוונה "ולפני מי אתה עתיד ליתן וחשבון"? על הגלגול הקודם לא תתן דין וחשבון וגם לא על הגלגול הבא – רק על הגלגול הזה, על מי שאתה. כמו שרבי זושא אמר – לא ישאלו אותי למה לא היית משה רבינו אלא למה לא היית זושא.

האריז"ל מגלה שכלב הוא גלגול אליעזר עבד אברהם – "מאין באת". לאן הוא הולך? למשיח בן דוד. גלגול זה הוא מהגלגולים הכי חשובים בכתבי האריז"ל. יש כמה תחנות חשובות באמצע, העיקרית היא בניהו בן יהוידע – מכלב מגיע ישר אליו – ואחרי עוד כמה דורות זכריה בן יהוידע הנביא. אחר כך יש עוד כמה תחנות, אבל התכל'ס, היעד, הוא משיח בן דוד.

4.                  כלאב בן דוד

במקום אחד כתוב שיש קשר בין כלב לכלאב בן דוד. יתכן שמשיח עצמו הוא כלאב בן דוד. הוא התפספס קצת – מישהו מאד גדול. יש שני פירושים למה נקרא כלאב: או שהיה דומה לאביו – כמו שליצני הדור אמרו שיצחק הוא מאבימלך, ולכן ה' צר קלסתר פניו דומה לאברהם, וכך ליצני הדור אמרו שכלב הוא מנבל (היה בנה של אביגיל), ולכן ה' צר קלסתר פניו דומה לדוד. הוא בן לדוד מאביגיל הנביאה, הבן השני לדוד המלך. הפירוש השני שהיה מכלים את פני מפיבשת, רבו של אביו בהלכה. כלומר, היה גדול מאד-מאד. גם בגשמיות – היה דומה לדוד, וגם ברוחניות היה גדול הדור, העילוי הכי גדול.

כלאב הוא כלב, כך האריז"ל כותב במקום אחד. כמו שיש אליהו ואליהוא בן ברכאל – כלב בגימטריא אליהו, ובתוספת א (של גאולה שאליהו בא לבשר, כידוע מהרבי) נעשה אליהוא-כלאב.

5.                  הצלת כלב מחטא המרגלים

בכל אופן, היעד – "לאן אתה הולך?", להיות משיח בן דוד. אבל, לא על זה אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה – לא על העבר ולא על העתיד. כעת אתה כלב בן יפונה, ועל זה תתן דין. לכן צריך ללכת להשתטח על קברי אבות בחברון.

האריז"ל אומר שהלך בעיקר לאברהם, שהרי הוא אליעזר עבדו – הלך לאדון שלו שיעורר עליו רחמים שינצל מעצת מרגלים. האריז"ל גם אומר שהיה לכלב יצר הרע מאד חזק להצטרף לשאר המרגלים, וגם היה צריך להתגבר בעצמו. ליהושע היה סיוע ממשה, שהתפלל עליו "יה יושיעך מעצת מרגלים". יהושע קבל את האור שלו מלמעלה למטה, וכלב היה צריך לבנות את עצמו מלמטה למעלה, ו"כל אור חוזר חוזר לקדמותו ממש". הוא שייך ליסוד השפלות – עליו שמענו – צריך לבנות את עצמו מעפר (תיקון עפרון ממנו קנה אברהם אבינו את מערת המכפלה לאחוזת קבר). "כל אור חוזר חוזר לקדמותו ממש", לכן כלב הוא יותר מיהושע בספור הזה – הוא הגבור העיקרי. יהושע (משבט אפרים) שייך למשיח בן יוסף, אבל כלב (משבט יהודה) שייך למשיח בן דוד.

6.                  לבוא מהרווקות וללכת אל הנישואין

יש עוד פירוש שאפשר להסביר: הרי לא כל אחד מכיר "מאין באת", מה הגלגול הקודם שלו, "ולאן אתה הולך", מה הגלגול הבא. משמע מהמשנה שאם אינך יודע מאין באת ולאן אתה הולך גם אינך יכול להיות אתה – לסלק את העבר והעתיד ולעמוד בהוה, "ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון" (שכבר ברגע ההוה תרגיש ותכיר את מי שאתה עתיד כו'). אז צריך לתרגם הכל לחיים שלנו, בגלגול העכשוי. "מאין באת" היינו הזמן שלפני הנישואין – הרווקות. צריך לזכור זאת, שפעם הייתי רווק, ומה קרה איתי כשהייתי רווק. זה לא אתה – היית רווק (לשון ריקנות, ריק מהתוכן האמיתי שלך). ולאן אתה הולך? אני הולך להיות עכשיו נשוי, בחופה וקידושין כדת משה וישראל, ואבא לילדים ונכדים ונינים, עד סוף כל הדורות. אבל גם זה לא אתה. אתה זה משהו אחר. רק שהאתה האמתי, יש סיכוי שהוא יתגלה, אם באמת תשים לב מאין באת ולאן אתה הולך. אז, על ידי שלילה מסוימת של ה"מאין באת ולאן אתה הולך" אפשר להגיע למי אתה באמת.

7.                  ה"אתה" האמתי – בני הזוג כאישיות אחת

לכאורה לא נשמע לכבוד החופה. אם "לאן אתה הולך" היינו החופה וקידושין, לכאורה הבית הנאמן בישראל הוא אתה האמתי. איך יכול להיות אתה יותר ממציאת בת הזוג ולהתחתן איתה? צריך לומר שבכך גופא יש שני דברים. "מאין באת?" מהרווקות – הייתי בודד, הייתי "יש ודבר נפרד בפני עצמו" בלשון החסידות. יש "לאן אתה הולך" – פלונית בת פלוני שאני הולך להתחתן איתה, להקים איתה בית, להוליד ילדים, לחנך את הילדים לרוח ישראל סבא עד סוף כל הדורות. אבל עדיין אני הולך למישהי אחרת – אני הולך להתחתן עם מישהי. כך יכול להשאר כל החיים – שהתחתנתי עם מישהי, אנחנו יחד שותף, היא ה"עזר כנגדו", וחיים טוב מאד יחד. עדיין אני אני, ואני עושה עסק עם מישהי. זה "לאן אתה הולך". אבל אתה האמתי קשור לכך – "לפני מי אתה עתיד לתן דין וחשבון" היינו אם אתה והמישהי נעשיתם כל כך אחד, עד ש"זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי". זה אתה ממש, לא שאתה הולך להתחתן עם מישהי. על ה"עצם מעצמי" נאמר "לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון" – נראה אם תגיע לכך שתוכל לעמוד לפני ה', אתה ואשתך אותו דבר ממש. אין-סוף יותר מאשר "לאן אתה הולך".

8.                  לבוא מכיבוד הורים וללכת אל חינוך הילדים

נאמר בעוד סגנון: כל זמן שאדם רווק, מה המצוה העיקרית שלו? "מאין באת"? אפשר לומר שכאשר הוא רווק עיקר המצוה שלו, בין אדם לחברו, בעולם הזה, הוא כבוד הורים (כתבנו על כך ספר). הפשט של "מאין באת" הוא ההורים. האריז"ל אומר שההורים לא חייב להיות שייך לשרש הנשמה, לגלגול של "מאין באת", אך נותנים גוונים. צריך לכבד את ההורים כל החיים.

בכל אופן, ברגע שאדם מתחתן ויש ילדים, "לאן אתה הולך"? בכל זאת, תשומת הלב העיקרית צריכה להיות על חינוך הילדים. זה כמו הגלגול הבא. כמו שההורים הם הגלגול הקודם, במובן מסוים, כך הילדים שלך – עד סוף כל הדורות, ילדים-נכדים-נינים וכו' – הם הגלגול הבא שלך. מאין באת? ההורים שלך. לאן אתה הולך? הילדים שלך. אבל מי אתה? "לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה". קשור לכך, אבל שונה.

למשל, אשה שמשועבדת לבעלה, עוברת שינוי אחרי החתונה – עד כה היתה לה מצוות כבוד הורים מוחלטת, ואחר כך קצת נחלש לפי ההלכה (הגם שכתוב בספר[1] שככל שמתקדמים למשיח האשה עולה, ואז גם כבוד ההורים שלה עולה, גם לאחר שהיא נשאת). בכל אופן, כבוד ההורים הוא תמיד הקשר של "מאין באת".

ידוע, בקיצור, שיש שלש דעות בראשונים בטעם כבוד הורים[2] – או כי הולידו אותי, ובכך דומים לקב"ה שברא אותי (דעת הרמב"ן); שגמלו איתי חסד גדול – גדלו אותי, התמסרו בגשמיות (דעת החינוך); שחנכו אותי – שמסורת התורה עוברת דרך ההורים (אברבנאל). לא זוכר אם כתוב בספר שזה נה"י-חג"ת-חב"ד. דוקא הרמב"ן, שהכי רוחני, דומים לקב"ה, הוא בעצם הנה"י – עשו אותי. זה שהתמסרו והשקיעו בי – החג"ת. שחנכו אותי – החב"ד. אשרי מי שהוריו אכן מחנכים אותו בדרך התורה והמצוות.

בכל אופן, ככל שעולה – מכין אותי לדור הבא. אני כלפי הילדים שלי. יש הורה לא רציני, שמסתפק בכך שהוליד את הילד ויכול לזרוק אותו, ר"ל. יש הורה יותר טוב, שמשקיע בו, מגדל אותו, מטפח אותו. יש הורה הכי טוב – שמחנך אותו. לכן גם בשביל ה"לאן אתה הולך" צריך להתעצם עם חב"ד של הקשר עם ההורים – שלא רק ללדת ולגדל, אלא לחנך בדרך התורה והמצוות.

9.                  "לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון" – קבלת הבעל שם טוב

בכל אופן, אלה רק שני פרמטרים כדי להגיע ל"לפני מי אתה [לא אתה מצד ההורים ולא אתה מצד הילדים] עתיד ליתן דין וחשבון". על דרך שכתוב בספר התניא "ואהבת את הוי' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך", שצריך לשכוח מהכל – כמו שהרמב"ם אומר בשעת מלחמה, צריך לשכוח מהעבר והעתיד, מכל המשפחה, ורק שאתה כעת מוסר את הנפש עבור הקב"ה. כך גם באהבת ה'. בכל אופן, אלה שני פרמטרים שבונים אותי, שני עמודי תווך כדי שיעמוד באמצע בשביל עצמות ה'.

בעומק יותר, אלו שלש הקבלות הידועות – קבלת הרמ"ק, קבלת האריז"ל וקבלת הבעש"ט. קבלת הרמ"ק היא קבלת ההשתלשלות היינו "מאין באת" (תודעת השתלשלות הדורות זה אחר זה). קבלת האריז"ל היא קבלת ההתלבשות, במי אתה עתיד להתלבש (הדור הקודם מתלבש בדור הבא) – "ולאן אתה הולך". אך קבלת הבעש"ט, קבלת ההשראה האלקית ממש, היא "ולפני מי אתה עתיד לתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא", היינו תחושת העמידה נכח פני עצמותו יתברך בכל רגע ורגע תמיד.

10.             כלב בן יפֻנה וחוש ההילוך

עד כאן הקדמה, שהענין של "מאין באת ולאן אתה הולך" מאד מתאים לפרשת שבוע, לסוד גלגולי כלב בן יפנה, שמתפנה מגלגול לגלגול (באר"י מוסבר שאליעזר עבד אברהם, שרש כלב, יצא מכלל ארור, "ארור כנען", ונכנס לכלל ברוך כאשר לבן אמר לו "בוא ברוך הוי'... ואנכי פניתי את הבית...", ועל כן לבן, שהתגלגל בנבל הכרמלי, נחשב לו ל"אבא" רוחני – כלב שנקרא "בן יפֻנה" היינו בן לבן שאמר "ואנכי פניתי את הבית", הוא פינה את הבית מע"ז.

בחז"ל מצאנו שנקרא "בן יפנה" כי פנה מעצת מרגלים. על דרך החסידות הוא מתפנה מכל פניה של יש וכו', הוא מגיע לפִנה, לבחינת אין כו', "מאין באת ולאן אתה הולך וכו'"). אמרנו שכל הענין שייך לחדש סיון – שם המשפחה של הכלה – החדש השלישי, התחלת פרק שלישי של פרקי אבות.

11.             ב. רמזי החתן והכלה

יש כמה גימטריאות מאד יפות של החתן והכלה יחד. בכל גימטריא צריך להתבונן הרבה. נאמר כמה גימטריאות מבין הרבה, שיש בהן כובד משקל של משמעות בשביל החתן והכלה להתבונן.

12.             אם אין אני לי מי לי

אחת מהן: מאמר הלל הזקן – אולי המאמר הכי מפורסם בפרק א של פרקי אבות – "אם אין אני לי מי לי", עולה כלב הילה צופיה. יש לכם את הערב, שבע ברכות, וכל החיים להתבונן בכך – "אם אין אני לי מי לי".

13.             חכמה חסד נצח

דבר שני, יש בספירות העליונות שלשה קוים, כידוע – ימין-שמאל-אמצע. ימין הוא קו האהבה. בימין יש שלש ספירות – חכמה-חסד-נצח, ר"ת חח"ן (גם רומז לחן). שלש הספירות של קו ימין – חכמה חסד נצח – הן גם הגימטריא של החתן והכלה (בכל אחד משלשת שמות הספירות הנ"ל יש את האות חית, לשון יראה ולשון חיות, חיים, סוד "יראת הוי' לחיים", לרמוז על גבורה דעתיק שמתלבשת בחכמה דאריך ומשם מאירה לחכמה עילאה דאצילות ומשם לאורך כל קו הימין של הספירות העליונות, לתת כח בימין לגבור על השמאל ואף לכלול את השמאל בימין).

אתם צריכים להתמקד ולהתעצם דוקא עם קו ימין (מתוך יראת שמים כנ"ל), שהוא כטבע המים היורדים ממקום גבוה למקום נמוך. מחכמה (ברק המבריק על השכל, ראשית גילוי נקודת ההתקרבות העצמית בין האוהבים), דרך חסד שבלב (עצם מדת האהבה), עד נצח (ביצוע משימות של אהבה בפועל ממש) – "נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם".

14.             יהואל-ענפיאל

יש גימטריא מכוונת מאד-מאד על פי סוד, קשורה לקבלה מעשית. הרי קבלה מעשית היא להפעיל מלאכים – על ידי השבעות או כחות אחרים. כתוב ב"פרקי היכלות" – עוד לפני ספר הזהר הקדוש – ומובא ב"עץ חיים" וב"נהר שלום" של הרש"ש (כלומר, המקור עתיק מאד, אבל מופיע גם ככוונת האריז"ל ואפילו של הרש"ש, שלא כותב כל דבר), שיש זוג של מלאכים שהם ראשי המלאכים של עולם הבריאה, העולם של חב"ד. אסור לומר את השמות, כמו שכתוב, אחד הוא "ענפיאל", מלשון ענף – אומרים שהמלאך הזה יוצא מהפסוק "[כסו הרים צלה] וענפיה ארזי אל" (הערך הממוצע של שש התבות של פסוק זה עולה יוסף, ו פעמים הוי' ב"ה, שעולה עוף – המלאך "ענפיאל" הוא השר הממונה על כל העופות שבכל העולמות, כך מבואר בקבלה, וראה בסיפורו של רבי נחמן על הבת מלך שאבדה).

יש את החבר שלו – שני המלאכים האלה ביחד – שקוראים לו "יהואל" (צירוף של אליהו). אנחנו כבר מכירים – כתוב בפירוש בקבלה – ש-כלב הוא שם בן, אליהו (וכאשר הוא משחק-צוחק סימן שאליהו הנביא בא לעיר – מכאן שעל כלב חתן דידן תמיד לצחוק ובכך לבשר לנו על ביאת אליהו ומשיח צדקנו), כלומר שהוא יהוא"ל. אבל, הנה פלא, שהילה צופיה עולה בדיוק המלאך השני – ענפיאל. כוונה ממש מכוונת, פרטית, מתוך עץ חיים שער מז (השער של כל המלאכים). הזוג הזה הוא זוג מאד-מאד קדוש.

יש כמה וכמה פירושים מה המלאכים האלה עושים. יש פירוש אחד שדוקא "ענפיאל" – "וענפיה ארזי אל" – קשור לכתר של עולם הבריאה, והוא אחראי, הוא מוליד ענפים. מי הענפים שלו? כל השרפים. יש שבעה שרפים – חוץ משני השרפים הראשיים – בעולם הבריאה, וכולם יוצאים ממנו, כולם הענפים שלו. בכתר יש מושג "ז תקוני גלגלתא". בעולם הבריאה גם הם יוצאים מהמלאך הזה. הוא גם מכוון ומווסת את המלאכים הנקראים חשמלים להיות "עתים חשות ועתים ממללות" – הוא שרש סוד החשמל, הסוד העיקרי של תורת מורנו הבעל שם טוב – חש-מל-מל (כנגד הכנעה-הבדלה-המתקה וכו'). בקיצור, למלאך הזה יש הרבה ענפים טובים (כל ענף שלו הוא ענין פלאי), הרבה ילדים, ואמרנו שהוא שם הכלה (האחראית על תיקון סוד הדבור – חש-מל).

מה לגבי המלאך השני, "יהואל"? כתוב שהוא החכמה של עולם הבריאה. יהו היינו שם הוי' "הוי' בחכמה" ו-אל היינו "אל נהירו דחכמה", הכל בראש עולם הבריאה. בדיוק מתאים החכמה היא החתן, אבל "אשת חיל עטרת בעלה" עולה לכתר.

קודם כל, מדגיש שלא בעשיה או יצירה, אלא בעולם הבריאה, הכי גבוה, שגובל באלקות ממש – עולם האצילות. ושני השרשים שם, "אשת חיל עטרת בעלה" ומקור החכמה שם, הם בדיוק שוים לשמות החתן והכלה. עוד משהו נחמד, אבל לא העיקר. אומר שהם שייכים לחב"ד, אבל מקום מאד גבוה בחב"ד – הכי גבוה, הכתר והחכמה של חב"ד.

15.             ג. פרק קלג בתהלים

16.             סגולה לשלום בית – שירי המעלות

הגימטריא העיקרית, שהיא משהו יפהפה ביותר – כוונה פשוטה: הרי כתוב ש"זכו – שכינה ביניהם". כאשר חתן וכלה זוכים הם זוכים שהשכינה שורה ביניהם. מה השכינה? ה-י של האיש וה-ה של האשה. כלומר, השכינה ששורה בין החתן והכלה היא שם יה.

אחת הכוונות, שהיא גם סגולה לשלום בית – טוב לדעת, כל מי שחשוב לו שלום בית, ובמיוחד אנשים שרוצים לתת עצות טובות לזוגות בעניני שלום בית – יש בספר תהלים, דברנו על כך לאחרונה, מאה וחמשים פרקים (כנגד מאה וחמשים אותיות של פרשת ברכת כהנים בתורה). אבל יש מעשר – המעשר של ספר תהלים הוא 15 פרקים מיוחדים, שיש להם שם מיוחד, 15 "שיר המעלות". מפרק קכ, 120, עד פרק קלד. מה הן חמש עשרה המעלות? העליה למקדש, למחנה שכינה (סוד שכינה ביניהם). הבית שבונים חתן וכלה הוא מקדש מעט, וצריך שיר המעלות לעלות ולהגיע לכך – מי ששם יש לו שלום בית מוחלט. פשוט, חמשה עשר שירי המעלות הם סגולה לשלום בית – יה, המעשר של ספר תהלים[3].

17.             חיים עד העולם

שני הפרקים האחרונים הם זוג – קלג-קלד. הגימטריא של החתן והכלה היא החותם של פרק קלג – ביטוי שהרבי מאד אהב והזכיר רבות: "כי שם צוה הוי' את הברכה חיים עד העולם". מכל הגימטריאות, זו הכי חשובה, שאתם, החתן והכלה, כלב הילה צופיה, שוים "חיים עד העולם".

איך מתחיל הפרק? כל הפרק מתחיל מחתן וכלה – "שיר המעלות לדוד הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד". היחס הבסיסי בין החתן והכלה הוא "פתחי לי אחֹתי" – "שבת אחים". חז"ל דורשים על משה ואהרן, שושבינא דמלכא ושושבינא דמטרוניתא, מייצגי החתן והכלה. אחר כך ממשיך "כשמן הטוב על הראש ירד על הזקן זקן אהרן שירד על פי מדותיו" – כולו קשור לכתר כהונה, ראש וזקנו של אהרן, עד לחשן המשפט שלו. ממשיך עד הסוף, "כטל חרמון שיֹרד על הררי ציון כי שם צוה הוי' את הברכה חיים עד העולם".

18.             טל חרמון על הררי ציון

עיקר הקושיא של המפרשים בפרק היא מה הכוונה "כטל חרמון שירד על הררי ציון"? הר החרמון אינו הר ציון. פלא שלרש"י אין פירוש על כך. האבן עזרא אומר שני פירושים. את הראשון אומר ולא מקבל – כטל חרמון שהיה ראוי לרדת על הררי ציון. אחר כך אומר פירוש לפי שטתו, ש"כטל" הוא כפול – "כטל חרמון" וכטל שיורד על הררי ציון.

אבל המלבי"ם אומר דבר הכי יפה לדעתנו. הוא אומר שיש דברים שצריכים לעבור מאיזה מקור עד שמגיעים לתכלית שלהם. יש אמצעי, שאינו התכלית, אבל חייב להגיע קודם לשם, ואחר כך מתפשט – בגשמיות או ברוחניות – עד שמגיע לתכלית.

הוא אומר שיש כאן טל אחד, ולא שנים, ולא שהיה ראוי לרדת על הררי ציון אלא שבאמת יורד, אבל מתחיל מהר חרמון. "הררי ציון" היינו לשון רבים, ומיעוט רבים שנים. לעניננו, הררי ציון היינו שני הורים, החתן והכלה שלנו. לא כתוב 'הר חרמון' אלא "טל חרמון". אתם הולכים להיות "הררי ציון", הורים, אבל הטל שלכם, ה"זרעא חייא וקיימא" (רבי אברהם אבולעפיא כותב שטל ר"ת טפה לבנה) – חוץ מילדים הרד"ק אומר שהטל הוא מלכות (כמו שהשמן הוא כהונה) – שייך קודם כל לחרמון, גבול צפוני של ארץ ישראל, רחוק, אבל מאד גבוה (סוד "תשורי מראש אמנה מראש שניר וחרמון" בביאת מלך המשיח מהצפון כנודע, היינו שטפת הטל נמשכת מהאמונה הפשוטה בנפש, מסוד רדל"א. והנה, כלב הילה = אמונה. וכן הר חרמון רומז ל"צדיק יסוד עולם" שבדור, המשיח שבדור, שממנו נמשך הטל להררי ציון, על ידי אמונת צדיקים).

משהו מיוחד שם. משם הטל מגיע להררי ציון, "כי שם [בהררי ציון] צוה הוי' את הברכה חיים עד העולם". מה הכוונה "חיים עד העולם"? הרד"ק אומר שני פירושים – או עד סוף חיי העולם הזה, חיים ארוכים, או חיי העולם הבא. "אלו ואלו דברי אלהים חיים" – אצל החתן העולם הוא העולם הבא ואצל הכלה העולם הזה, וצריך לחבר אותם. חיים נצחיים בשני העולמות – עיקר החידוש בעולם הזה.

19.             צורת הפרק

יש בפרק 135 אותיות. יש למספר זה ציור מיוחד (על בסיס המשולש של טוב, ללא הפנות – בן יפנה – של שש-שש). הציור הזה הוא עיקר המתנה שלנו לכם לחתונה. העיקר שתהיו בקיאים בפרק הזה, פרק קלג, שחותם בגימטריא שלכם ("הכל הולך אחר החיתום"). גם אתה וגם הכלה שתדעו את הפרק בעל פה – זה טוב מאד:

ש י ר ה

מ ע ל ו ת

ל ד ו ד ה נ

ה מ ה ט ו ב ו

מ ה נ ע י ם ש ב

ת א ח י ם ג ם י ח

ד כ ש מ ן ה ט ו ב ע

ל ה ר א ש י ר ד ע ל ה

ז ק ן ז ק ן א ה ר ן ש י

ר ד ע ל פ י מ ד ו ת י ו כ

ט ל ח ר מ ו ן ש י ר ד ע ל ה

ר ר י צ י ו ן כ י ש ם צ ו

ה י ה ו ה א ת ה ב ר כ ה

ח י י ם ע ד ה ע ו ל ם

קודם כל, רואים שהרמז של החתן והכלה – "חיים עד העולם" – החותם הפרק, הוא השורה התחתונה, הבסיס של הצורה. במקיף הרחוק של הצורה יש טל אותיות – "כטל חרמון שירד על הררי ציון". המעיין היטב בצורה יגלה יגלה שה"לב" (הפנימיות שמסביב לה יש ה מקיפים) של הצורה הוא אותיות אין (ו בהשראה). כלומר שכל הפרק הוא בסוד ההתהוות יש מאין. מסביב לאותיות אין כל השאר = 8281 = 91 (משולש 13, 7 פעמים 13), אמן (שילוב הוי' אדנ-י, סוד יחודא עילאה ויחודא תתאה), ברבוע! והנה, 12 האותיות של הפנות המקוטעות (שירה טרהח הוהם) עולות 793 (מספר מגן דוד) = 13 פעמים אין, וביחד עם ה-אין המפורש באמצע = 854 = אני פעמים דוד = "יברכך הוי' וישמרך", הברכה הראשונה של ברכת כהנים ("'יברכך' בבנים 'וישמרך' בבנות), כאשר בכל אחד מהחשבונות יש יה אותיות – "שכינה ביניהם". כל שאר 120 (המשולש של יה) אותיות הצורה = 7488 = הוי' ב"ה פעמים רפח = אהבה פעמים כד ברבוע – יחוד יסוד מלכות שהוא הוא יחוד אמונה דעת

20.             רמזי הפרק

נסיים עם עוד כמה רמזים יפהפיים בפרק זה: בפסוק הראשון נאמר "הנה מה טוב ומה נעים וגו'" – נעים = י פעמים טוב, שלמות של טוב בכל עשר הספירות שכנגד עשרת כוחות הנפש. "טוב" רומז ל"מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מהוי'". אשה = היהלום של טוב (טוב פעמים חי). הפרק מתחיל "שיר [המעלות לדוד]" = כי פעמים טוב (כמו שנאמר בתחלת מעשה בראשית "וירא אלהים את האור כי טוב"). יש עוד שתי מלים בפרק שהן כפולות של טוב: "...כי שם צוה הוי' את הברכה חיים עד העולם" – שם = כ פעמים טוב ו-חיים = ד פעמים טוב (הערך הממוצע של ד אותיות חיים, הקשר בין עץ החיים ועץ הדעת טוב). ה התבות שמתחלקות ב-17 – שיר טוב נעים שם חיים = 1105 = 17 פעמים 65 (שם אהוה, שם הטוב, פעמים שם אדנ-י) = 5 פעמים 221, טוב פעמים אחד (חילוף טוב באטב"ח כנודע), הערך הממוצע של כל תבה. ב-ה התבות יש 16 אותיות – פנות הרבוע = 357 = 21 (אהיה) פעמים טוב (אהוה)! אך רק הכותרת של הפרק "שיר המעלות לדוד" = 1105 (נמצא ש"המעלות לדוד" = טוב נעים שם חיים)! והוא עולה "שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' [אחד]" (יש פסיק טעמא בין הוי' ה-ב לבין אחד, וכמבואר סודו במ"א). ועוד, יש ארבע פעמים בתהלים (הכל ב-יה "שיר המעלות") "שיר המעלות לדוד", בפרקים 122 124 131 133 = 510 = "שיר" (כי פעמים טוב כנ"ל)! ולגבי המלה "חיים" (ד"פ טוב) – בכל התנ"ך יש פה פעמים "חיים". פה = ה פעמים טוב. רק בספר תהלים יש 12, זה, פעמים חיים, כנגד יב צירופי חיים, כאשר "חיים עד העולם" חותם את יב ה"חיים" של ספר תהלים.

לאחר הכותרת ("שיר המעלות לדוד") הפסוק הראשון ממשיך "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד". יש כאן ט מלים. הפסוק האחרון מסיים "כי שם צוה הוי' את הברכה חיים עד העולם" – גם ט מלים. ביחד ה-טט (סוד "טטפת" וסוד מטטרון) = הרבוע הכפול של לו, שעולה ו בחזקת ד (הממוצע של שני הלשונות). נמצא שהערך הממוצע של כל תבה = 144 = 12 ברבוע = קדם (מספר האהבה ה-12).

בפסוק הראשון יש 40 אותיות – כנגד 40 התבות של כל הפרק (בפרק הבא יש בפסוק האחרון 25 אותיות – כנגד 25 התבות של כל הפרק). סדרת התבות של ג פסוקי הפרק: 12 13 15. כל מספר במשולש = 289 = טוב ברבוע! סדרת האותיות של ג פסוקי הפרק: 40 44 51. כל מספר במשולש = 3136 = 56 (יום – יום טוב) ברבוע! שני הרבועים הנ"ל = 3425 = 25, יהי (ה ברבוע) פעמים 137 (קבלה וכו').

לאחר הכותרת, הפסוק הראשון מתחיל "הנה", הפסוק השני מתחיל "כשמן" והפסוק השלישי מתחיל "כטל" = 529 = 23 ברבוע = תענוג. הר"ת – ככה (שם קדוש, שחבב ביותר מורנו הבעל שם טוב, ר"ת כתר כל הכתרים) = מה ("הנה מה טוב וגו'"). השאר = 484 = 22 ברבוע!

על "כטל חרמון" כותב הרד"ק ש"טל" קאי על מלך כנ"ל. ומביא ראיה לכך מהפסוק "נהם ככפיר זעף מלך וכטל על עשב רצונו". הוא כותב שגם הגאולה מכונה "טל", מהפסוק "והיה שארית יעקב בקרב עמים רבים כטל מאת הוי' וגו'". והנה, "כטל חרמון" ועוד "כטל מאת הוי'" = 889 = "וכטל על עשב רצונו"! פעמיים 889 = 1778 = 7 פעמים "עוד יוסף חי" וכו'.

"תן לחכם ויחכם עוד" – העיקר להתעצם עם פרק קלג בתהלים.



[1]. "מצות כבוד הורים" נספח "חיוב אשה נשואה בכבוד הוריה".

[2]. ראה שיעור שבת פרשת חקת ס"ט ובהרחבה בספר "מצות כבוד הורים".

[3]. וראה דברי הכלי יקר לבראשית ו, טו (אחרי אריכות דברים על המספר יה – שהוא גם המעשר של מאה וחמשים – כמסמל את תיקון וקדושת הברית והקשר בין איש לאשתו):

וזהו שמסיק במסכת סוכה פרק החליל (נג.) "כשכרה דוד השיתין בקש התהום להציף עלמא כו' עד אמר דוד ט"ו שיר המעלות ואסקיה". לפי שידע דוד שדור המבול נענשו בתהום רבה בעון הזנות... לפיכך כשהיה דוד צריך להעלות התהום היה מתירא שמא על ידי שיעלהו יציף העולם כדרך שנעשה לדור המבול, על כן אמר ט"ו שיר המעלות לרמוז שבזכות שישראל גדורין מעריות ושם יה מתווך ביניהם ינצלו מתהום רבה. וזהו שמסיק באותן ט"ו שיר המעלות (תהלים קכח) "אשתך כגפן פוריה וגו'", אמר "אשתך", האל"ף נקודה בסגול, להורות שמדבר בזמן שג' שותפין באדם, אב ואם והקב"ה, וכשהקב"ה שותף בדבר אם כן שם יה מתווך ביניהם, לכך נאמר "פוריה" בתוספת י"ה. וכן ארז"ל (סוכה נא ע"ב) בין עזרת אנשים לעזרת נשים היו ט"ו מעלות, וכל זה מורה שמספר ט"ו תמיד מתווך בין איש לאשה כי כל זה נמשך מקדושת שם של יה על כן היו כל מדות הללו של התיבה תמיד קרובים למספר ט"ו כאמור.

Joomla Templates and Joomla Extensions by JoomlaVision.Com
 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2017. מלכות ישראל - האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com