חיפוש בתוכן האתר

ברית אשר הרמן הדפסה דוא

ד׳ ניסן ע"ב – כפר חב"ד

ברית אשר הרמן

א. ר׳ אשר פריינד זצ"ל וכח הצעקה

הצדיק הירושלמי ר' אשר פריינד זצ"ל – עזרה לזולת ודרך בעבודת ה'

מזל טוב מזל טוב לכולם. בזמן האחרון גלעד קרא ושמע הרבה ספורים על הצדיק הדגול הירושלמי ר' אשר פריינד זכר צדיק לברכה, ומתוך ההשראה של אותו צדיק בן דורנו ובן ארצנו הקדושה ההורים נתנו את השם לרך הנולד על שמו, אשר. בין התלמידים שלנו הוא שם דבר גדול מאד, ר' אשר. אפשר לומר כשמו כן הוא – אשרי מי שהכיר אותו ואשרי מי ששומע עליו, המעשים הטובים שלו, המסירות נפש שלו על עם ישראל.

לכל אחד יש את המצוה המיוחדת שלו, בה הוא "זהיר טפי", שהוא זוהר כזהר הרקיע בענין הזה, והנקודה הגלויה של ר' אשר היא העזרה לזולת, שאין בדורות האחרונים כדוגמתו של אדם מסור לעם ישראל לפרנס משפחות זקוקות פשוטו כמשמעו. וביחד עם זה, הדרך הכי עמוקה בעבודת ה', של התקשרות ישירה לרבונו של עולם, עם תפלות כנות, עמוקות, צועקות מתוך הלב.

בזכות שני הדברים ביחד הוא זכה לפעול נפלאות בקרב הארץ, להושיע רבים, גם בגשמיות וגם ברוחניות. ה' סייע בידו בהרבה-הרבה, בלי ספור, מופתים, אפשר לומר נסים גלוים, התגלגלו מתחת לשולחנו ומעל לשולחנו. הוא היה מדבר דברים חוצבי להבות אש בעבודת ה', בשפלות האדם ורחמי שמים ולהרגיש על כל צעד ושעל של החיים את ההשגחה הפרטית של הקב"ה. הוא היה קורא לכך "סיבות מאת הבורא יתברך".[א]

מצד היחוס המשפחתי שלו הוא היה צאצא מכמה מגדולי הצדיקים, אבל המשפחה היא משפחה של חסידי קרלין. משלב מסוים בחיים הוא התחבר לר' גדליה קעניג, היה חבר קרוב-קרוב מאד אליו, וממנו – ובעיקר מרבו של ר' גדליה, רבי אברהם שטרנהרץ זצ"ל (בעל המסורת בברסלב לעשות קיבוץ בר"ה במירון, מנהג שהמשיך ר' אשר) – הוא קבל והתעצם מאד עם הדרך של התבודדות מחוץ לישוב, בשדות (פעלד באידיש), לצעוק לה' מקרב איש ולב עמוק. את זה הוא הנחיל לכל התלמידים שלו והמקורבים שלו, לא כשיטה של חסידות מיוחדת – הוא היה כללי לגמרי. הוא בעצמו לא היה מזוהה עם שום זרם, רק עם כלל ישראל.

הקשר בין ר' אשר והרבי מליובאוויטש

יש כמה וכמה ספורים שלא נספר עכשיו על הקשר שלו עם הרבי, ועד כמה שגם הרבי העריך אותו. דבר אחד, שקשור לזמן שלנו היום, שידוע שהיום של הרבי הוא י"א ניסן – יום ההולדת, המזל הגובר, של הרבי, "יום הבהיר" בין חסידי חב"ד, והוא הנשיא של שבט אשר. גם את הנשיאות של הרבי הוא קבל בחדש שבט, שכנגד שבט אשר. כלומר, השם אשר, שבט אשר, קשור למזלו של הרבי.

יש ספור שהרבי אמר לירושלמי שבא מהארץ לשם ובקש ברכה – למה אתה מבקש ממני ברכה? יש לך צדיק בעיר שלך, תלך לרחוב דון יוסף הנשיא מספר 5 במקור ברוך ושם תוושע.

הדרך שלו היתה לומר, כמו שאמרנו קודם, דברים חוצבי להבות אש בקיצור. גם השם שלו הוא קצר ולענין, שלש אותיות. יכול להיות שם יותר קצר, כמו דן או גד, אבל השם אשר 'מספיק' קצר כדי לומר שצריך לתמצת דברים – "צמצום לשון ריכוז" (ולא לשון סילוק), בסוף החסידות. לכן גם אנחנו נדבר בקיצור – ננסה ללמוד ממנו.

קרלין וברסלב – תפלה בצעקה

מי שמכיר, קרלין – מקור משפחתו – צועקים בתפלה בקולי קולות. גם ברסלב צועקים. בחב"ד לא צועקים כאשר מתפללים – מתפללים בשקט, כראוי למוחין. אבל כמובן שאף רבי בחב"ד לא יבטל תפלה תמה של איזו חסידות אחרת, אם זו דרך מקובלת מצדיקי עליון – קרלין, ברסלב או זרם אחר.

בתורה כתוב שעם ישראל צעקו לה' לפני יציאת מצרים (כעת עומדים לפני פסח) – מי שיש לו צרה צועק לה'. יש צעקה בלב – "צעק לבם אל אדנ-י" – ויש צעקה בפה, כפשוטו. כמה שיותר כואב יותר צועקים. איפה רואים זאת אצל הרבי? כעת רוצים להתוות כמה קוים משותפים בעבודת ה' בין ר' אשר לבין הרבי.

תפלת ר' אשר – בשקט ובצנעה

ר' אשר עצמו שוב, יש לו גם השפעה של קרלין מהבית, וגם השפעה מברסלב היה מתפלל בהצנע לחלוטין, בשקט, אף פעם לא היו שומעים אותו צועק בתפלה כלל וכלל. לגבי אופי התפלה שלו, אנחנו נאמר עוד ווארט בהמשך. בכל אופן, הוא היה עומד בסוף בית הכנסת, מסתתר באיזו פינה שלא יראו אותו, ומתפלל בשקט גמור.

יש סיפור שפעם אחת, בחול המועד פסח כמדומני, יצא – בצעירותו – שכבדו אותו להתפלל לפני העמוד. כשהוא התחיל להתפלל הוא התפלל בנעימות מיוחדת מאד, וכולם השתתקו לשמע תפלתו. הוא הרגיש שכל הצבור מאחוריו בהתפעלות מתפלתו, ולכן אף פעם לא ירד יותר לפני התיבה. היה מתפלל בסוף בפינה, בשקט, ואחר כך גם היה מטאטא את בית הכנסת. מי שלא הכיר אותו חשב שהוא השמש של בית הכנסת. ליד השטיבלאך בזכרון משה יש בית כנסת של חסידים – שם כיהן בזמנו רבי שהוא היה קשור אליו – והתפלל שם הרבה שנים. האופרוף שלי היה באותו בית כנסת, בשבת שמחת תורה.

שוב, הוא נהג כמו שמש של בית הכנסת. זה רק לומר שכמה שיש כאן שרש של קרלין וגם משהו מברסלב, הוא לא צעק בתפלות.

צעקות בפעלד ובדבורי עבודת ה' עם זולתו

איפה כן היה צועק? כאשר יצא לפעלד, לשדה, היה צועק ומלמד את כולם לצעוק. אבל עוד יותר מזה, כאשר היה הולך ברחוב לפעמים – בדרך כלל היה מתלוה למישהו ומדבר איתו בעבודת ה', והיה מתרגש מהדבור ומדבר בקולי קולות, כמעט בצעקות. היה הולך ברח' יפו בירושלים, ושם יש הרבה אנשים, ומדבר עם מישהו לידו והיה צועק. אף אחד ברחוב, אפילו מי שעמד במרחק חצי מטר ממנו, כאילו לא שמע אותו – לא שם לב. הוא צועק, ואף אחד לא שומע צעקות, לא מסתובב לראות מישהו מוזר שמדבר בקולי קולות.

לפי זה יש לנו פירוש קצת חדש של סוד החשמל – יש בו הרבה פירושים. אפשר לפרש שמי ששותק הוא מדבר, אבל אפשר לפרש גם הפוך – שמי שמדבר (ולא סתם, אלא בקולי קולות) הוא שותק. הבעל שם טוב אומר שחש לאחד ומל לשני – שמי שצריך לשמוע שומע והאחר לו, "השומע ישמע והחדל יחדל".

צעקת ה'פסוקים'

בכל אופן, אחרי הקדמה זו, איפה מצאנו גם בחב"ד, אצל הרבי, צעקה? היום, לפני כמה שעות, היה כינוס ילדים של החדר בכפר חב"ד. הרבי הנהיג לומר פסוקים. אז ילד קם וגם עם הידים וגם עם כל הכח שלו צועק "תורה" וכולם צועקים אחריו. איזו מן הנהגה חב"דית זו לצעוק פסוקים?! זכורני, ויתכן שזכור לכמה אנשים פה, שכאשר הרבי התחיל עם הפסוקים בצעקות היו כמה אנשים "עדיני נפש" שמאד הפריעה להם הנהגה זו – איזה חינוך זה?! לחנך ילדים לצעוק?! ככה לומדים תורה?! אנשי חינוך לכאורה, שתמהו – צעקות מחנכות ילד להיות פרא אדם, ולא חסיד עדין נפש.

לתת אפיק לצעקות

לא, יש עצמה וערך חינוכי מאד-מאד לכך שנותנים אפיק לצעוק. יש מורים בעצמם, מחנכים בעצמם, שנחוץ להם אפיק – איזה היתר – שמותר לך לצעוק. כל בן אדם צריך אפיק לצעוק. לא לחשוב שחב"ד זה כך וכך וכו'. אותו ילד שיתחנך על ברכי יב פסוקים וצועק אותם, לא שיצעק במשך כל החיים את כל מה שידבר, אבל לפחות משהו נפתח אצלו בלב שאפשר לצעוק – לצעוק צעקות של קדושה. "תורה צוה" וכל הפסוקים הם קדושה, וצועקים אותם. עד כאן קשר בין ר' אשר לרבי.

שוב, ר' אשר לא צעק פסוקים – זה של הרבי – אבל המכנה המשותף כאן הוא שיש אפיק לצעוק. דבר חשוב ביותר. אחר כך אפשר לצעוק איפה שצריך, צריך לשמור את הצעקות. כמו שכתוב בגמרא על "גדולה נקמה שנתנה בין שתי אותיות" – שני שמות ה', "אל נקמות הוי' אל נקמות הופיע". חז"ל שואלים, מובן ש"גדול מקדש" ו"גדולה דעה", אבל האם "גדולה נקמה"? דבר כל כך גדול כמו דעת ובית המקדש?! הגמרא עונה, "אין, במילתא", הנקמה גדולה במקום הנכון.

צריך את המקום הנכון, הסיטואציה הנכונה. בסיטואציה הנכונה "גדולה נקמה", אבל לא בכל סיטואציה. כך גם צעקה, צריך מקום שמור בכבוד לצעקה גם אצל חב"דניק. זה חלק מהחנוך של הרבי.

לקבל צעקה מצדיק

נחזור לר' אשר, שעל שמו נקרא הרך הנימול: ככלל הוא היה בשקט, אבל היו הרבה פעמים – לא רק בשדה, בפעלד, כלפי שמיא, אלא גם מול בן אדם – שהיה צועק. לא כל צדיק זה כך. שיש מישהו שלא מודע לעומק הפגם הנפשי שלו, שבדרך כלל הוא פגם של גאוה – לפעמים צריך פשוט לצעוק עליו, צעקות בכל הכח. כך היה אצל מי שהיה 'זוכה'. גם בחב"ד מקובל שאם הרבי אומר לך איזו בקורת חריפה, זו זכות. אם תזכה שהרבי יתן לך סטירת לחי – על אחת כמה וכמה, אתה עושה יום טוב. אצל ר' אשר היה אפשר לזכות לקבל צעקות – מי שזכה.

יש עוד כל מיני דברים. צריך לספר הרבה ספורים על סוגים שונים של סגולות לקבל ממנו דברים מיוחדים, שניט שייך בכלל לקבל התייחסות כזו אצל צדיק רגיל.

ב. ר׳ אשר פריינד זצ"ל וספר תהלים

ספר תהלים וקבר דוד המלך

עיקר הווארט שרצינו לומר, שחוץ ממסירות הנפש בלי-גבול עבור הזולת בגשמיות וגם ברוחניות – הכלל אצל הבעל שם טוב, שקודם עושים טובה לזולת בגשמיות, וזה עושה כלי לעשות לו טובה ברוחניות, וכך היתה ההנהגה אצלו – בתור עמוד התפלה היה מאד-מאד קשור לספר תהלים. היו זמנים שהוא היה אומר ביום אחד כמה פעמים את כל ספר תהלים.

היה משהו שקשור לרבי הקודם. ידוע שלא כולם מחזיקים מהאוטנטיות של קבר דוד בהר ציון. והנה, הרבי הקודם יסד חברת תהלים שחסידי חב"ד ילכו כל שבת לומר תהלים ליד ציון דוד המלך בהר ציון. כלומר, וזה חידוש, שהרבי הקודם מאד החזיק מהאתר הקדוש קבר דוד בירושלים.

זה היה המקום של ר' אשר. עד ששת הימים, עד ששחררו את הכותל בעיר העתיקה, זה גם היה המקום הכי קרוב למקום מקדשנו. גם אחרי ששת הימים, מי שהיה הכי קשור לאותו מקום הוא ר' אשר. כל שבת היה מכתת רגלים מביתו ברח' דון יוסף נשיא במקור ברוך ומגיע להר ציון (מטפס ועולה). לא רק בשבת, גם בערב שבת וערב חג – יש מלא סיפורים. חוץ מזה שהיה חסיד גדול של מירון והיה נוסע לכל המקומות הקדושים.

מה זה קבר דוד? העצם של ספר תהלים. דוד הוא המחבר, הוא "נעים זמירות ישראל", מחבר ספר תהלים, ואין לך מקום יותר מסוגל לשפוך את הלב והנפש תוך כדי אמירת תהלים כבקבר דוד, מחבר הספר.

תהלים המבואר

ידוע גם, בדרך אגב, שהוא יזם – כבר עשרות שנים לפני שהתבצע בפועל – את ספר התהלים הראשון המבואר, שיהודים פשוטים יוכלו להבין את הפשט של הפסוקים של ספר תהלים. מבין ספרי התנ"ך ספר תהלים הוא הכי קשה להבין פשט. הוא הספר הכי עממי, שכולם אומרים, אבל הכי קשה להבין את פירוש המלות. איך התבצע? על ידי אחד התלמידים שכתב ספר, שבמשך הרבה-הרבה שנים הוא טרח וכתב ספר תהלים המבואר, שתחת כל פסוק יש את פירושו. בעקבותיו יצאו עוד הרבה ספרים מבוארים, אבל זה הספר הראשון שמישהו חשב שצריך לכתוב פסוק בשורה עם ביאור עממי מתחתיו, שמישהו פשוט יכול לומר מה שאומר עם הבנת הנקרא. כמדומני שספר זה כבר נדפס בקרוב לחצי מליון עותקים (פעם אחרונה ששמעתי 300 אלף נמכרו ועוד 100 אלף חולקו). זו זכות פשוטה של ר' אשר, שיהודים אומרים תהלים, והרבה גם מתחילים להבין מה שאומרים.

אשר – פתיחת תהלים ב"אשרי"

השם אשר מאד קשור לספר תהלים, כמו ששמענו מהסבא שפתח את דבריו ב"אשרינו" מלשון אשר. ספר תהלים פותח "אשרי האיש". כל ספר תהלים פותח באשר, אשרי, ומסיים ב"הללויה". יסוד ספר תהלים הוא שקודם האדם, האיש, צריך להיות מאושר – "אשרי האיש...", שאם תתנהג כך וכך תהיה אדם מאושר. סוף הספר הוא "כל הנשמה תהלל יה הללויה", שרבי מאיר דורש שעל כל נשימה ונשימה שאדם זוכה לנשום בעולם הזה צריך לומר תודה רבה לרבונו של עולם. לא מגיע לי לנשום אפילו נשימה אחת – כדרכו של ר' אשר – ואם אני נושם, כלומר שהקב"ה מנשים אותי, כמו בתחלת בריאת האדם, "וייצר הוי' אלהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים", זו מתנה מן השמים ו"על כל נשימה ונשימה" צריך להלל את ה'.

יש הרבה פסוקי "אשרי". הדבר הראשון הוא שאשר קשור לספר תהלים, שמתחיל – ו"הכל הולך אחר הפתיחה" – ב"אשרי". יש עוד הרבה פסוקי "אשרי", כמו "אשרי יושבי ביתך" ועוד ועוד.

רמז לאשר בפתיחת התורה

כבר נאמר רמז: היות שאשר הוא שם קצר, כמו שאמרנו קודם – שם מרוכז אנרגיה, אין-סוף אנרגיה וכח יש בו – לפי הקבלה אשר היינו פנימיות עתיק, אושר. עיקר התגלות עתיקא באמא עילאה נקרא אושר. המלה הראשונה של התורה היא "בראשית" – בית אשר, כפי שכתוב בתיקוני הזהר. הפעם הראשונה שיש אשר בדילוג שוה של אותיות היא בפסוק הראשון של התורה ("בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ") – כמו שתהלים פותחים "אשרי" – מדלגים 9 אותיות מה-א של "ברא" ומגיעים ל-ש של "השמים" ועוד 9 אותיות מגיעים ל-ר של "הארץ" (לפי דילוג זה, לפני ה-א של אשר יבוא הלובן הפשוט שלפני ה-ב של "בראשית", ללמד שהשרש של אשר הוא לפני הצמצום כו', וד"ל). כלומר שיש כח באשר לחבר את השמים ואת הארץ (משרשו הנעלם הנ"ל), את הרוחניות והגשמיות, את הנשמה והגוף, על דרך "את השמים ואת הארץ" (סוד שם הטוב המייחד שמים וארץ) – לברוא, גם לשון בריאות, גוף בריא עם נשמה בריאה, נשמה בריאה בגוף בריא.

"מאמר" השם "אשר" בפסוקי התורה

כשיש מילה קצרה יש ענין גדול לעשות ממנה מה שנקרא "מאמר" בלשון הקבלה – לפתח כל אות למלה או אפילו משפט ופסוק שלם – וכך מתבקש מאד בשם אשר. נקח כעת רק פסוקים מתהלים. אם הייתי רוצה למשל לבנות מאמר מ-אשר בפסוקי התורה, הייתי אומר ש-א היא "אנכי הוי' אלהיך", הדבור הראשון של עשרת הדברות, ש "שמע ישראל" – שני עמודי התווך, שני הפסוקים הכי חשובים בתורה – ו-ר הייתי אומר פסוק (שדברנו עליו לפני כמה שבועות[ב]) שמופיע מלה במלה ואות באות בשני מקומות.

יש מנהג בברית מילה לחבר את ה-ר של רבי עם השם ולעשות ר"ת. הצדיק הכי גדול בתולדות ישראל שנקרא אשר (לאחר אשר בן יעקב אבינו, משבטי יה) הוא הרא"ש (משלשת עמודי ההוראה – הרי"ף, הרמב"ם והרא"ש; בנו הוא רבינו יעקב בעל הטורים, יעקב בן אשר – 'גלגול' אשר בן יעקב). נקרא אשר, אבל עם ה-ר נקרא רא"ש.

לפי המנהג הנ"ל ראוי לכנות את הרך הנימול גם רא"ש. כמו ש-א רומז לאשרי, כך מתאים ל-ר להיות לשון ראשית, ראש. הפסוק הכי חשוב של "ראשית" בתורה, שכתוב פעמיים אותו דבר, הוא "ראשית בכורי אדמתך תביא בית הוי' אלהיך לא תבשל גדי בחלב אמו". "ראשית" היא מלה מאד חשובה, לכן דורשים חז"ל שלא נברא העולם אלא בשביל ראשית – תורה, ישראל, תרומה, בכורים, חלה וכו', כל מה שנקרא "ראשית".

"מאמר" השם "אשר" בפסוקי תהלים

אמרנו דרך אגב, אם היינו רוצים לעשות "מאמר" מפסוקי התורה, אך אנו רוצים דוקא מתהלים, כי אשר שעל שמו נקרא הרך הנימול דבוק במיוחד בספר תהלים. דוד המלך בקש שאמירת ספרו תחשב כלימוד נגעים ואהלות, החלק הכי עמוק בנגלה שבתורה. כל יהודי פשוט ששופך את נפשו באמירת תהלים בדבקות – כמה שחב"ד לפי טעם ודעת, יש דבקות למעלה מטעם ודעת באמירת תהלים, כמו שעולה ממכתבי הרבי הריי"צ שנדפסו בסוף ספר תהלים – כאילו עוסק בנגעים ואהלות.

הפסוק הכי מתאים לר' אשר ב-א הוא "אשרי אדם עוז לו בך מסילות בלבבם". על הפסוק הזה יש מאמר מאד יפה של הרבי הקודם, שמסביר בפרט מה זה "מסילות בלבבם", כפי שדברנו הרבה פעמים. אבל כאן העיקר הוא "אשרי אדם עוז לו בך" (= ברית מילה = עצמות בגוף, כמבואר במ"א) – אשרי אשר שלנו – ש"עוז לו בך". שיהיה יהודי עז, "הוי עז כנמר", כהלכה הראשונה בטור שו"ע. מתאים להתחיל רמז בענין זה. גם האבא של אשר, שלא ישכח שיש לו עזות דקדושה, שלא ידחיק אותה אלא יעורר אותה. האשר שלו יעזור לו בכך, ולכל בני המשפחה ולכל הידידים – כולנו כאן ידידים – לגלות ולפתח את מדת העזות דקדושה. ישראל הם "עזין שבאומות", ואשרי מי שיש לו עזות דקדושה – "אשרי אדם עוז לו בך", שכל העזות שלו היא בך, מקבל את העזות מ-כב אתוואן דאורייתא ועוד יותר מ"בך" ממש, עצמותו ומהותו יתברך.

מה הביטוי הכי חשוב של ש בתהלים? "שויתי הוי' לנגדי תמיד". ומה ה-ר? אמרנו שאם א היא אשרי אז מתאים ש-ר יהיה ראשית. למרבית הפלא אין הרבה פסוקים בכל התנ"ך שמתחילים ראשית ארבע בתורה, אחד בתהלים ואחד במשלי. גם הפסוק בתהלים וגם הפסוק במשלי מתחילים "ראשית חכמה". הפסוק בתהלים הוא מהפרק החדש של הרבי, ששרנו קודם ותיכף נשיר שוב, "ראשית חכמה יראת הוי' שכל טוב לכל עשיהם תהלתו עמדת לעד". במשלי כתוב "ראשית חכמה קנה חכמה ובכל קנינך קנה בינה". שני פסוקים בכל הנ"ך שמתחילים "ראשית", ושניהם "ראשית חכמה". כמובן שהעיקר בעבודה, וגם אצל ר' אשר דוגמה מובהקת הוא יראתו קודמת לחכמתו שרק אז חכמתו מתקיימת (והפוך לא), "ראשית חכמה יראת הוי' שכל טוב לכל עשיהם" ("ללומדיהם לא נאמר אלא 'לעושיהם'" "המעשה הוא העיקר"). נתבונן בכך, תן לחכם ויחכם עוד, אפשר לעשות הרבה רמזים[ג].

רק בענין הזה שאשר שלנו הוא "אשרי אדם עוז לו בך", "שויתי הוי' לנגדי תמיד", "ראשית חכמה יראת הוי'" – שלשה קטעי פסוקים מספר תהלים, הספר של ר' אשר. מי שאומר תהלים מתקשר לכל הרביים של חב"ד וגם יש את הקשר עם ר' אשר, על שמו נקרא הרך הנימול, שהיתה הערכה והערצה מאד גדולה משותפת בינו לבין הרבי.

נקצר. שיהיה רב נחת ונזכה לגאולה האמתית והשלמה על ידי משיח צדקנו מכח המזל של אשר. י"א ניסן עוד כמה ימים. עם משיח צדקנו בראשנו נצא מכל הגלויות שלנו, מכל המיצרים שלנו, ונזכה לגאולה תיכף ומיד ממש.


ד׳ ניסן ע"ב – כפר חב"ד

הכנה לליל־הסדר

כינוס ילדי הת"ת החסידי

למדו את הניגון לפרק החדש של הרבי, שרו את הפרק הקודם, "יהי רצון... שיבנה בית המקדש", פסוקים.

נשיר שוב את הניגון של הפרק החדש של הרבי.

"חור כרפס ותכלת"

ילדים, אנחנו בתחלת חדש ניסן ועוד מעט חג הפסח. איך קוראים לחג הפסח, "זמן..."? [זמן חרותנו]. "זמן חרותנו". מה היא חרות? [שאפשר לעשות מה שרוצים]. נכון, שאנחנו חפשיים, בני חורין. אנחנו בני חורין ואוכלים כרפס. כתוב "חור כרפס ותכלת", כך קראנו במגלת אסתר. "חור" היינו בני חורין, ואוכלים כרפס, ונזכה שיבוא מלך המשיח ונלבש גם תכלת. כמה שוה בגימטריא "חור כרפס ותכלת"? 1430 = הכל פעמים הוי' = יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד – נשיר את זה.

רק שנבין, נכוון – "חור כרפס ותכלת" הם שלשה צבעים. מה הצבע של כרפס בליל הסדר? [ירוק]. נכון, ירוק. תכלת הוא תכלת, ומה הוא "חור"? כמו חִוור, מישהו חוור [לבן]. נכון, לבן. כדי להיות בני חורין, זמן חרותנו, צריך הרבה לובן, לובן העליון. בחסידות הכתר הוא לבן, מי שהוא בן חורין יש לו כתר על הראש. כרפס, ירוק, הוא תפארת. תכלת הוא במלכות. אז מה סדר הספירות ב"חור כרפס ותכלת"? כתר-תפארת-מלכות (= 2197 = 13 פעמים 13 פעמים 13, הכל אחד-אהבה). הכי גבוה הכתר (ה"לא-מודע" – למעלה מהשכל, שם הכל לבן, רק בשכל מתחיל להיות אבחון בין גוונים), האמצע הוא התפארת, שהיא הלב, והמלכות היא התכלית (סוד תכלת) בסוף, "המעשה הוא העיקר".

אם יש לנו גם לבן, גם ירוק וגם תכלת – "חור כרפס ותכלת" – זה גם פסח וגם פורים יחד. יש מצוה "למיסמך גאולה לגאולה", גאולת פורים לגאולת פסח, ובלשון הזה ("חור כרפס ותכלת") יש רמז גם לגאולת פורים וגם לגאולת פסח (רק ב"כרפס" יש אותיות פר של פורים, וכן כפר של יום כפורים, ואותיות פס של פסח, ודוק היטב). "חור כרפס ותכלת" שוה "יחי וכו'" כנ"ל, אז נשיר.

ארבעה וחמשה בליל הסדר[4]

בריאת ניסן באות ה והדגשתה בהגדה של פסח

האם למדו את החרוז של סדר פסח? מישהו יודע בעל פה? תאמר [קדש ורחץ, כרפס יחץ, מגיד רחצה[5], מוציא מצה. מרור כורך, שלחן עורך, צפון ברך, הלל נרצה]. (אחר כך שרו). ברוך ה' שיודעים את הסדר. נשאל שאלה מאד קלה, בשביל הקטנים: מה האות הראשונה של הסדר שאמרנו ("קדש ורחץ כו'")? [ק]. מה האות האחרונה של כל הסדר ("... הלל נרצה")? [ה]. אז כל הסדר מתחיל מ-ק ונגמר ב-ה. באיזו אות ה' ברא את חדש אדר? [ק]. נכון, יפה. עכשיו אנחנו כבר בחדש ניסן, ובאיזו אות ה' בורא את חדש ניסן? [ה]. כמו שאמרנו קודם שיש מצוה לחבר את פורים עם פסח, שתי גאולות שה' גואל אותנו. כך הסדר מתחיל באות ק, בה ה' ברא את חדש אדר ונגמר באות ה בה ה' ברא ובורא את חדש הגאולה, חדש ניסן. אם ה' בורא את כל החדש באות ה, סימן שהיא מאד חשובה לפסח.

איך דורשים פסח? הפירוש הפשוט של המלה הוא קרבן, והיא גם לשון דילוג, ורש"י אומר גם לשון חמלה-רחמים. אבל איך דורשים? [פה-סח]. נכון, איזו אות הוספנו? [ה]. נכון, פה-סח פירושו לדבר בדיבורי קדושה, לספר בסיפור יציאת מצרים. "כל המרבה... הרי זה משובח" – במה מרבים? [דברי תורה]. אבל במה מרבים בליל הסדר? [בסיפור יציאת מצרים]. צריך הרבה לספר על יציאת מצרים, זה עיקר הענין של ליל הסדר. מספרים באות ה, שמעוררת את האדם להרבות בדברי קדושה – סיפור יציאת מצרים בסדר, ואחר כך דברי תורה וקדושה, דברי אהבה וחסד בין האנשים.

האות ה היא 5, מה החמישי בסדר החרוזים? [מגיד]. להגיד את ההגדה. באיזו אות הגדה מתחילה ומסיימת [ה]. מה המלה הראשונה של חלק ה"מגיד" בסדר? [עבדים]. קודם, "עבדים היינו" כבר אחרי הקושיות. כתוב בהגדה "מגיד", ומה המלה הראשונה אחריה? [הא] – "הא לחמא עניא". [הרב נעם דוד: מי מכתה ב' זוכר למה אומרים "הֵא לחמא עניא" ולא "הָא"]. יש אנשים שאומרים "הָא לחמא עניא", אבל אדמו"ר הזקן בסידור שלנו כתב שצריך לומר "הֵא לחמא עניא". מי אמר בתורה "הֵא"? צדיק גדול, שמשה לקח את עצמותיו [יוסף]. הוא אמר "הא לכם זרע". "הא" פירושו הנה לכם, קחו. וגם לשון "הנה". כשאומרים "הא לחמא עניא" מגלים את המצות, הנה המצות, שאכלו אבותינו במצרים. אז יש פה שלשה דברים – ש"מגיד" הוא החמישי בסימן, ה-ה היא כל סיפור ההגדה, ומתחילים ב"הא". הרבה מאד ה.

הגדה של פסח – מבוססת על המספר ארבע

הייתי חושב שאם כל החדש נברא ב-ה ויש כל כך דגש על ה-ה והדבור אז כל הדברים שעושים בסדר היו צריכים להיות מחומשים, כמו שכתוב "וחמֻשים עלו בני ישראל מארץ מצרים". אבל הנה – כמה קושיות יש? [4]. מה עוד יש 4 בליל הסדר? [4 כוסות]. מה עוד? [4 לשונות של גאולה]. נכון, בגלל שיש 4 לשונות של גאולה תקנו חז"ל לשתות 4 כוסות. מה עוד? [4 בנים].

נראה אם מישהו יודע עוד משהו שהוא 4? זו כבר שאלה קשה. עד עכשיו אמרו ארבעה דברים חשובים מאד של 4 – 4 קושיות, 4 לשונות של גאולה וממילא 4 כוסות, וגם "כנגד ארבעה בנים דברה תורה". יש עוד משהו? [4 אמהות]. יש פה ילדים שאבא שר בסוף הסדר "אחד מי יודע"? בחב"ד לא כולם שרים, אבל אפילו הרבי, לאו דוקא בליל הסדר, מאד אהב את השיר הזה. הרבה מאד יהודים אומרים בסוף הסדר, שם מזכירים ארבע אמהות – חוץ מזה אין לכאורה בסדר – אבל שם יש את כל המספרים (מ"אחד מי יודע" עד "שלשה עשר מי יודע", והרבי גם הוסיף "ארבעה עשר מי יודע" – ארבעה עשר ספרי הרמב"ם [שנולד ביום הארבעה-עשר לחדש ניסן, בערב פסח אחר חצות היום]).

יש עוד משהו ב-4? יש עוד דבר מאד חשוב. כל ההגדה של פסח היא דרשה של פסוקים בתורה. מה עיקר הפסוקים שדורשים? לא יודע כמה למדתם את ההגדה של פסח, אבל עיקר הפסוקים שדורשים בהגדה מתחילים "ארמי אובד אבי". מי היה ה"ארמי" שרצה לאבד את "אבי"? [לבן]. לבן הארמי הרשע. ככה מתחיל, ואחר כך כתוב שירדו למצרים וכל ענין השעבוד וכו'. כל הפסוקים שדורשים בהגדה, מ"ארמי אבד אבי" והלאה, הם בדיוק ארבעה פסוקים. צריכים ללמוד ב'חדר', להסתכל בהגדה של פסח בימים שלפני פסח ולראות שיש שם 4 פסוקים. יש הרבה דברים שהם ארבע.

ארבעה דברים והחמישי נסתר

אבל שאלנו בהתחלה שלכאורה המספר הכי חשוב הוא המספר של האות ה, 5, אז למה יש כל כך הרבה דברים של 4 אם ה-ה הוא 5? נאמר רק את הרעיון העיקרי. כל פעם שיש ארבעה דברים הם כמו 4 אותיות שם הוי', י-ה-ו-ה. הדבר הכי חשוב בתורה של 4 הוא ארבע אותיות שם הוי'. אבל מה יש למעלה מה-י? נקודה קטנה שנקראת "קוצו של י". זו המדרגה החמישית, מדרגה נסתרת, שהיא כמו הכתר (ה"חור" שאמרנו קודם). כל פעם שיש ארבע בתורה יש באמת חמש, רק שהמדרגה החמישית היא נסתרת. יש ארבע מדרגות גלויות, ותמיד עוד מדרגה חמישית-משיחית נסתרת. אבל מי שלומד חסידות ועושה מצוות עם כוונות של חסידות מגלה את הדבר החמישי.

הבן החמישי – בעל התשובה הנעלה מכולם

למשל, הרבי אמר שחוץ מארבעת הבנים, "כנגד ארבעה בנים דברה תורה", יש בן חמישי. למדו מי הבן החמישי? כל פעם שיש 4 יש עוד אחד שהוא 5, קשור עם האות ה של חדש ניסן.

קודם כל, מי ארבעת הבנים? [חכם, רשע, תם, שאינו יודע לשאול]. אלה הבנים שכתובים, אבל אמרנו שכל פעם שיש ארבעה על פשט יש אחד חמישי סודי. מי הבן החמישי? [מי שבכלל לא בא לסעודה, בכלל לא יודע שיש תורה]. נכון, כך הרבי אומר, שהבן החמישי כלל לא בא מעצמו לסדר (צריכים לצאת החוצה ולחפש אותו ולהביא אותו הביתה).

אם הוא כזה בן שכל כך לא בסדר שלא בא לסדר, אז איך דוקא הוא המדרגה הכי גבוהה? אמרנו שיש ארבעה שהם הפשט והחמישי הוא הסוד. איך יתכן שהבן שכל כך לא בסדר, שלא בא לסדר, הוא הבן החמישי-המשיחי? יש למישהו רעיון? למה הוא הכי חשוב מכל הבנים? [כי הוא היסוד]. איך אני יודע? יש לך רעיון? [כי צריכים ללמד אותו לבוא]. בסוף הוא מגיע מהמקום הכי רחוק, הוא מתקרב, ומי שהיה הכי רחוק ומתקרב הוא בעל התשובה הכי גדול – אפילו יותר מהרשע, שכן בא לסדר. גם הרשע יחזור בתשובה, וגם הבן שאינו יודע לשאול, אבל מי שהכי רחוק – אפילו לא בא, אפילו לא ידע מה הוא סדר – ובסוף מקרבים אותו (זה הכח של הרבי, של כל הרביים, לכן הרבי גלה שיש בן חמישי), והוא נעשה הכי קרוב.

על כך כתוב "במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד שם", ואפילו לא סוגים אחרים של בעלי תשובה, כמו הבן הרשע וכו'. אם יש ארבעה בנים צריך עוד בן.

הקושיא החמישית – מה נשתנה שאומרים הלל בלילה?

מה לגבי הקושיות? קודם מישהו אמר שיש חמש קושיות, אבל אף פעם לא שמעתי ששואלים כך. אבל אמרנו כלל שאם יש ארבע צריך להיות עוד אחד חמישי סודי. מה התחלת הקושיות? עוד לפני ששואלים, איך מתחיל? "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות" (כך צריך לומר, במנגינה זו – המנגינה המסורתית של "מה נשתנה"). יש דברים שעושים בליל הסדר שאחרת מכל לילות השנה. יש משהו אחד שעושים בבית כנסת, עוד לפני שבאים הביתה, שאף פעם לא עושים בכל השנה. הבן תמה שיש דברים מיוחדים שעושים בליל הסדר ולא עושים אף פעם בכל לילות כל השנה, ולכאורה הקושיה הראשונה שצריך להקשות היא מיד כשהוא חוזר מבית הכנסת, לפני שמתחילים את הסדר, כי בבית הכנסת ראה דבר שלא עושים אף פעם, בשום לילה. מה עושים בבית כנסת בליל הסדר? [הלל]. זו באמת מדרגה חמישית-משיחית, לכן דוקא חסידים עושים זאת. רק פעם אחת בכל השנה כולה אומרים את כל ההלל – הלל שלם – עם ברכה לפניה ואחריה בלילה. לכאורה תמוה מאד, כל כך תמוה שיש אנשים שלא עושים זאת.

לכאורה הקושיא הראשונה שצריך להקשות היא איך שבבית הכנסת אחרי תפלת ערבית אמרו הלל בברכה תחלה וסוף עם שם ומלכות. מה זה הלל? אור, אור הכתר. למה רק בלילה הזה אומרים הלל? מה שאומרים הלל בהגדה של פסח – הוא חלק מהסיפור של יציאת מצרים (ואין מברכים עליה, ראה פירוש הרבי להגדה). אבל מה שאומרים הלל בבית כנסת לפני כן בברכה ובעמידה (כדין אמירת הלל) – הוא גילוי של אור, שהוא כמו יום. "הלילה הזה" הוא בכלל לא לילה, אלא "לילה כיום יאיר". לכאורה הקושיא הראשונה היא מה פתאום אמרנו הלל בבית הכנסת.

לשון "והבאתי" והכוס החמישי

מה לגבי ארבעה לשונות של גאולה, האם יש לשון חמישי? הכי קל מכל השאלות. מי יודע מה הן ארבעה לשונות של גאולה? [והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי]. האם יש חמישי? [והבאתי]. נכון, זה מפורש בתורה, שיש עוד פסוק אחרי "ולקחתי", שמתחיל "והבאתי", ולכן יש מי ששותה כוס חמישית. לאן ה' מביא אותנו? [לארץ ישראל]. בגלל שיש לשון חמישי יש מי ששותה כוס חמישי. אפילו מי שלא שותה כוס חמישי, אנחנו מוזגים כוס חמישי בשביל אליהו הנביא. זה גם מוכיח שהחמישי הוא המשיחי, שייך למשיח.

הפסוק החמישי של מקרא בכורים

מה לגבי ארבעת הפסוקים שדורשים? זה עיקר החידוש, כי רוב הילדים לא יודעים. יש הגדה של פסח בתוך הסידור, תראו שם את כל ארבעת הפסוקים. עכשיו השאלה, האם יש גם פסוק חמישי? בהגדה דורשים רק ארבעה פסוקים, אבל בתורה יש פסוק חמישי – "ויבאנו אל המקום הזה ויתן לנו את הארץ הזאת ארץ זבת חלב ודבש", בדיוק כמו לשון "והבאתי" החמישי. בנוסח של הברכה יש רמז לפסוק החמישי.

חמש – היחידה שבנפש – ניצוץ משיח

אם כן, מה היה כאן הרעיון? שכל מקום שיש 4 – יש גם 5, רק שה-5 הוא הכתר, הסוד. בנפש ל-5 קוראים "היחידה שבנפש", מה שכל יהודי, כל ילד יהודי, יש לו ניצוץ של מלך המשיח. לכן כל פעם שיש 4 צריך להוסיף את החמישי, הניצוץ שלך של מלך המשיח, היחידה שבנפש.



[א]. ראה שיעור י"א אדר פ"ו. וראה גם שיעור מוצאי ב' דר"ח איר פ"א והתוועדות ל"ג בעומר פ"ב.

[ב]. שיעור כ' שבט.

[ג]. "אשרי אדם עוז לו בך" ועוד "שויתי הוי' לנגדי תמיד" = 2000, סוד ה-ב רבתי של בראשית, בה נברא העולם (בשני הלשונות, ר"ת אש [בראשית היינו ברית אש], יש לב אותיות, סוד "נעוץ סופן בתחלתן", ה-ל של "לעיני כל ישראל" ב-ב של "בראשית ברא אלהים"). כל ג הלשונות הם ר"ת אשר ועוד 3120 = 120 פעמים 26, הוי' ב"ה וכו'. יש ב-ג הלשונות 49 אותיות, הרבוע של 7 (תן לחכם ויחכם עוד):

א  ש  ר  י  א  ד  ם

ע  ו  ז  ל  ו  ב  ך

ש  ו  י  ת  י  י  ה

ו  ה  ל  נ  ג  ד  י

ת  מ  י  ד  ר  א  ש

י  ת  ח  כ  מ  ה  י

ר  א  ת  י  ה  ו  ה

[4]. ראה סוד ה' ליראיו שער "ארבעה לשונות של גאולה". וראה דף "התחדשות" גליון 51.

[5]. ראה הגדה של פסח עם הערות הרבי, על הפיוט "קדש ורחץ".

Joomla Templates and Joomla Extensions by JoomlaVision.Com
 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2017. מלכות ישראל - האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com