חיפוש בתוכן האתר

כינוס ילדים - ר"ח אדר תשע"ב הדפסה דוא

מרבין בשמחה!

כינוס ילדי החדר החסידי

לחיים כל הילדים, חדש טוב ושמח – לחיים לחיים!

משנכנס אדר מרבין בשמחת ה"ונהפוך הוא"

היום ראש חדש אדר – "משכנס אדר מרבין" במה? [בשמחה]. נכון, צריך להיות מאד שמחים בחדש אדר. קודם שרנו את השיר שכולם מכירים, "משנכנס אדר מרבין בשמחה", ובאותה מנגינה המשיכו שיר אחר – איזה? "ונהפוך ונהפוך". קודם שרים "מי-ש מי-ש מי-ש מי-שנכנס אדר" [שרו קצת] ואחר שרים באותה מנגינה את המלים מתוך מגילת אסתר, שהן השיא של כל הסיפור של פורים, ממשיכים "ונהפוך ונהפוך... ונהפוך הוא" [שרו קצת].

דבר ראשון שאפשר ללמוד ממנהג ישראל זה (של כל היהודים, לא רק בחב"ד), לשיר קודם עם המלים "משנכנס אדר מרבין בשמחה" ואחר כך באותה מנגינה את המלים של פורים "ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשֹׂנאיהם". מה אפשר ללמוד מכך? כשנכנס אדר מרבין בשמחה, אבל לא יודעים בדיוק מה צריכים לעשות כדי לשמוח, אבל מכך שממשיכים ל"ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשנאיהם" לומדים שעיקר השמחה של החדש היא מ"אשר ישלטו היהודים המה בשנאיהם". בהתחלה הגוים הרשעים רוצים להרע לנו, אבל ה' שולח לנו את הצדיקים – מרדכי היהודי ואסתר המלכה – ואז "ונהפוך הוא", הכל מתהפך לטובה לנו, עם ישראל, "אשר ישלטו היהודים המה בשנאיהם". כך צריכים להרגיש מהיום, מהרגע הראשון שנכנס אדר, "מרבין בשמחה" עם ה"ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשנאיהם". זה הדבר הראשון שצריכים ללמוד מההשגחה הפרטית, מנהג ישראל, ששרים את שני הדברים באותו ניגון – ה"ונהפוך הוא" מסביר את ה"מרבין בשמחה".

שמחה של מצוה בכל השנה (כולל תשעה באב)

נמשיך הלאה: הרי יהודי תמיד צריך להיות שמח. "עבדו את הוי' בשמחה" כל השנה, לא רק באדר. יש עוד חודש בשנה שכתוב ההיפך, לא "מרבין בשמחה" אלא "ממעטין בשמחה". איזה חדש? [אב]. אז לא שמחים באב? אפילו בימי החרבן הראשונים, לא שמחים? הרי כתוב "עבדו את הוי' בשמחה"! תמיד צריך להיות שמח! מה זאת אומרת "ממעטין" או "מרבין"? תמיד צריך להיות שמחים!

איך קוראים לשמחה של יהודי כאשר לומד תורה או זוכה לקיים מצוה? קמים בבקר, עוד לפני נטילת ידים אומרים "מודה אני", כבר עשינו משהו טוב וצריכים להיות מאד שמחים. איך קוראים לשמחה זו? זה שזוכים שה' נותן לי את הכח לעשות משהו טוב בחיים, ללמוד תורה ולקיים מצוה, איך קוראים לשמחה זו? [שמחת מצוה?]. "שמחה של מצוה". שמחה של מצוה צריך כל הזמן, כל פעם שעושים מצוה. למשל, בתשעה באב, היום הכי לא שמח בשנה, לכאורה, יש מצוות שעושים? [כן]. איזה מצוה עושים בתשעה באב למשל? [מתפללים]. נכון, גם קוראים מגלת איכה, עושים הרבה מצוות. צריך להיות שמח או עצוב כשעושים את המצוות? [שמח]. כן, כי כל פעם שיהודי זוכה לעשות מצוה, לעשות מה שה' מבקש ממנו, צריך להיות מאד שמח. שמחה של מצוה צריכים כל הזמן.

להגביר את המרה הלבנה (על ידי אכילת דגים לבנים)

בכלל, יש ילדים שהם מאד שמחים, כל הזמן, אפילו כשלא עושים מצוות. יש ילד שיש בטבע שלו כל הזמן להיות שמח, הוא אוהב לקפוץ – יש כאן מתקנים ועצים וענינים – וכל הזמן הוא שמח. טוב להיות שמח כל הזמן, אפילו סתם, בלי איזו מצוה מיוחדת? [כן]. נכון, ה' רוצה שהילדים שלו יהיו שמחים כל הזמן? ודאי שהוא רוצה. רוצה שנהיה תמיד שמחים – זו שמחה בטבע. יש מישהו שבטבע שלו לא כל כך שמח. הוא יהודי טוב, עושה הכל מה שצריך על פי שלחן ערוך, אבל לא כל כך שמח. ליהודי כזה יש קצת מרה – איזו מרה? [שחורה]. יש לו "מרה שחורה". אפילו היו צדיקים הכי גדולים שאמרו על עצמם שיש להם מרה שחורה. יכול להיות צדיק הכי גדול, שלא כל הזמן שמח בטבעו. אם מרה שחורה לא כל כך שמחה, מה המרה שיש למי שכל הזמן שמח? [לבנה]. נכון, אז "משנכנס אדר מרבין בשמחה" – צריך להגביר את המרה הלבנה.

מישהו יודע מה המזל של חדש אדר? [דגים]. נכון, סימן שטוב לאכול דגים בחדש אדר, כי זה מזל החדש. יודעים שבתוך דגים יש משהו מאד בריא. מה חז"ל אמרו על המזל של אדר? ש"מזלו בריא". כמו שיש לילד יום הולדת, כתוב שהמזל שלו גובר ובריא ותקיף, כך בחדש אדר המזל הוא בריא. היות שהמזל הוא דגים, אפשר ללמוד מכך שדגים הם משהו בריא. יש כל מיני סוגי דגים. בתוך דגים יש גם שמן דגים. אתם יודעים שמאד בריא לאכול שמן דגים? ממש בריא מאד. איזה דגים כדאי לאכול באדר? השמן הוא כמו מרה, אז אם רוצים לאכול דגים שמחים צריך לאכול דגים לבנים! יש דג שנקרא "דג לבן", וכנראה שיש לו שמן-מרה לבנה, ואז הוא מרבה שמחה. צריך להרבות בשמחה – להרבות בשמן דגים לבן. זה ווארט אחד, לימוד אחד שאפשר ללמוד מהחדש, "משנכנס אדר מרבין בשמחה".

"מרבין בשמחה" – לחפש הזדמנויות שמוסיפות שמחה מיוחדת

נאמר עוד משהו: אמרנו שיהודי שמח שהוא עושה מצוות כל הזמן, וגם צריך להיות טיפוס שמח בטבע תמיד. לא צריך להיות טיפוס עצוב ח"ו, ה' הוא אבא שלנו ורוצה שנהיה שמחים כל הזמן, בטבע שלנו. אז מה יכולה להיות הכוונה ב"מרבין בשמחה" ו"ממעטין בשמחה"? צריך להיות משהו אחר – לא שמחה של מצוה, כי היא תמיד אותו דבר, וגם לא השמחה הטבעית של היהודי, שצריכה להיות תמידית. צריך משהו שלישי, שאפשר לומר שבחדש אדר מרבין בשמחה זו ובחדש אב ממעטין בה. קודם נאמר פירוש אחד, שכל אחד יכול להבין בקלות.

יש אחד שבאופן מודע מחפש הזדמנויות להיות שמח. הוא יודע שאם יעשה כך וכך, ילך לאיזה מקום ויעשה שם למשל מבצעים של הרבי, הדבר יוסיף לו שמחה. היות ש"משנכנס אדר מרבין בשמחה" הוא אומר ומבין שה' רוצה בחדש זה שאחפש הזדמנויות מיוחדות, חדשות, להיות שמח – חוץ מכל המצוות שאני מקיים מדי יום ביומו, חוץ מזה שאני יהודי שמח וחסיד שמח, אני מחפש הזדמנות מיוחדת שאני יודע שתעשה לי הרבה שמחה. אפשר לומר שמתחלת חדש אב עד תשעה באב לא מחפשים דברים להיות שמח באופן מיוחד, תוספת שמחה, אבל בחדש אדר צריך לחשוב – מה יעשה לי שמח בשמחה של יהודי, של חסיד? ולעשות דברים שמוסיפים לי שמחה. "משנכנס אדר מרבין בשמחה" – כלומר מחפשים הזדמנויות להיות שמח.

"בכל דרכיך דעהו" – ידיעת ה' באהבה באדר וידיעת ה' ביראה באב

אם נחשוב עוד קצת, נבין אפילו יותר טוב: כמו שיש מצוות בתורה, הרבי אמר שכל מה שיהודי עושה, אוכל וישן ומדבר, צריך להכיר שה' נמצא בדבר. יש פסוק שאומר "בכל דרכיך דעהו", שכל מה שאתה עושה – לא המצוות שאתה מקיים, אלא "דרכיך", קוראים לכך "דברי הרשות" – צריך לדעת את ה', להכיר שה' נמצא בתוך הדבר הזה. גם את זה צריכים לעשות כל הזמן, תמיד לדעת את ה'. אבל מה יכול להיות ההבדל בין חדש אב, ש"ממעטין בשמחה", לחדש אדר ש"מרבין בשמחה"? כתוב שבתוך הדעת של אדם, שיודע משהו, יכול לדעת עם אהבה או עם יראה. מי הכי אוהב בתורה, מבין האבות? [הרבי]. בסדר, אבל אמרנו בין האבות. מי הכי אוהב בדעת שלו? [אברהם]. "אברהם אֹהבי", נכון. מי הכי ירא בין האבות? [יצחק]. כתוב "פחד יצחק". אז כשאני יודע את ה', אני יכול לדעת אותו כמו שאברהם אבינו ידע אותו, עם הרבה אהבה – אהבה היא כמו שמחה – ויכול לדעת אותו עם הרבה יראה.

אפשר לומר שחוץ מהמצוות והשמחה של המצוה, וחוץ מהשמחה הטבעית של היהודי, בחדש אב, כשכתוב "ממעטין בשמחה", אני מקיים "בכל דרכיך דעהו" בעיקר עם הגבורה של הדעת, שהיא הפחד והיראה את ה' של הדעת, ואז אני לא כל כך מרגיש שמח – אני מרגיש יראה ופחד מה' בכל מעשי. אפשר לאכול ולהרגיש יראת ה' באכילה. לכך קוראים לדעת את ה' עם הגבורה של הדעת. אני יכול לאכול ולישון ולשחק אפילו, ולהרגיש אהבה לה' שאני יודע אותו באוכל שלי – לכך קוראים שאני אוהב ושמח בדעת שלי. זה משהו שלישי, אז אפשר לומר שבחדש אדר אנחנו "מרבין בשמחה" בצד השמח של לדעת את ה' בכל מה שאנחנו עושים ואילו בחדש אב, עד תשעה באב ועד בכלל, אנו גם יודעים את ה', אך בעיקר בצד הגבורה, שכל מה שאנחנו עושים הוא עם יראת ה' – מדת הפחד.

"לדעת בארץ דרכך" – ידיעת ה' באהבה-שמחה וביראה-צחוק בחדש אדר

אבל כעת נסביר את עיקר הנקודה: מישהו יודע מה החוש של חדש אדר? לכל חדש, כמו שיש מזל יש חוש. מה החוש? [חוש הטעם]. לא, הוא שייך לשבט – אנחנו ביום האחרון של שבט, שהוא ר"ח אדר, עוברים מחוש האכילה לחוש אחר, של אדר, שקשור ל"מרבין בשמחה". מה החוש של אדר? החוש הכי שמח שיכול להיות. כשכולם מאד שמחים, מה עושים? [צוחקים]. אז מה החוש של חדש אדר? [חוש השחוק]. יפה מאד. אמרנו שכאשר יש לאדם אהבה הוא מאד שמח, אבל ממה בא חוש הצחוק, מאהבה? הרי אמרנו שיצחק אבינו הוא יראה ופחד, אבל מה פירוש המלה יצחק? [צוחק]. נכון. אז מה לומדים מזה? ש"פחד יצחק", שהפחד בסוף צוחק.

אז מה למדנו? שבחדש אב היה סתם פחד, ולכן לא היו כל כך שמחים בקיום הענין של "בכל דרכיך דעהו", אבל בחדש אדר, לא רק שאנחנו שמחים עם אהבת ה' "בכל דרכיך דעהו", אלא שגם יראת ה' של "בכל דרכיך דעהו" בחדש אדר היא צוחקת – חוש הצחוק. כלומר, בחדש אדר – "לדעת בארץ דרכך" (כתוב בקבלה שהאותיות השניות הן אדר) – אנחנו יודעים את ה' לגמרי, בכל מה שאנחנו עושים, גם עם האהבה-החסד, סתם "מרבין בשמחה", וגם הפחד של הידיעה מגיע לשיא שלו, "עד דלא ידע", ואז הפחד צוחק. אז בחדש אדר יש לנו הכל, את השלמות של "לדעת בארץ דרכך", לדעת את ה' גם בארציות שלנו, בדברי הרשות שלנו.

"פחד יצחק" אבינו – התכללות אב ואדר

אחרי הדברים האלה נשיר עוד פעם "משנכנס". [שאלה: נכון אמרת שמזל דגים בחדש אדר? אז איך אין יום מיוחד שאוכלים בו דגים, ובראש השנה יש?]. בתורה שלנו יש מושג שנקרא "התכללות", ובמיוחד בראש השנה שכולל את כל ימי השנה. מה שאנחנו אוכלים דגים בראש השנה, זה חדש אדר שבראש השנה. ראש השנה הוא הראש של כל השנה, אז יש בו משהו שכולל את כל החדשים. באמת הדגים שאוכלים בראש השנה הם חדש אדר של ראש השנה (גם יום הכפורים, יום העשור של חדש תשרי שגם נקרא בתנ"ך "ראש השנה", הוא יום כ-פורים – יש הרבה 'אדר' בתחילת השנה).

כמה שוה אדר בגימטריא? [205]. יפה. כמה שוה אב? [3]. אלה שני חדשי השמחה (יש פירוש חסידי ל"משנכנס אב ממעטין בשמחה" – ממעטין בכל הדברים הבלתי רצויים שארעו בתחילת חדש אב על ידי שמחה). כמה עולים יחד? [208]. איזה אב בין האבות שוה 208? [יצחק]. אמרנו שעל פי פשט יצחק שייך ליראה ופחד, שזה הגבורה של הדעת של חדש אב, אבל אמרנו בסוף שעיקר יצחק, השחוק, מה שהפחד צוחק, הוא חדש אדר. אז איזה אב מחבר את שני החדשים יחד? יצחק, כי בחדש אב הוא סתם יראה בידיעת ה', ובחדש אדר הוא "פחד יצחק", לכן אדר-אב שוה יצחק. נחזור לשאלה אודות ראש השנה. אפשר לחשוב איך כל דבר שאוכלים ועושים בראש השנה שייך לאיזה חדש – כי ראש השנה שייך לכל השנה כולה, הוא הראש של השנה (דבר השייך בפרט לראש של איל או ראש של דג שאוכלים בו).

קודם רקדו כל אחד לבד – כעת נרקוד כולם יחד.

Joomla Templates and Joomla Extensions by JoomlaVision.Com
 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2017. מלכות ישראל - האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com