חיפוש בתוכן האתר

כינוס ילדים - ר"ח אדר תשע"ב הדפסה דוא

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א

כינוס ילדים - ראש חודש אדר

ל שבט תשע"ב

משנכנס אדר מרבין בשמחת ה"ונהפוך הוא"

היום ראש חדש אדר – "משכנס אדר מרבין בשמחה". צריך להיות מאד שמחים בחדש אדר. קודם שרנו את השיר שכולם מכירים "משנכנס אדר מרבין בשמחה" – "מִשֶׁ-מִשֶׁ-מִשֶׁ-מִשֶׁ משנכנס אדר" – ובאותה מנגינה המשכנו במלים "ונהפוך ונהפוך". המלים הללו מתוך מגילת אסתר, והן שיא כל הסיפור של פורים. מה אפשר ללמוד מכך? דבר ראשון שאפשר ללמוד ממנהג ישראל זה (של כל היהודים, לא רק בחב"ד) הוא, שכאשר נכנס אדר ומרבין בשמחה, לא יודעים בדיוק מה צריכים לעשות כדי לשמוח. אבל מכך שממשיכים במלים "ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם" לומדים שעיקר השמחה של החדש היא מ"אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם". בהתחלה הגוים הרשעים רוצים להרע לנו, אבל ה' שולח לנו את הצדיקים – מרדכי היהודי ואסתר המלכה – ואז "ונהפוך הוא", הכל מתהפך לטובה לנו, עם ישראל, "אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם". צריכים להרגיש כבר מהיום, מהרגע הראשון שנכנס אדר, ש"מרבין בשמחה" בזכות "ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם". זה הדבר הראשון שצריכים ללמוד מההשגחה הפרטית, ממנהג ישראל, לפיו שרים את שני הדברים באותו.

שמחה של מצוה בכל השנה (כולל תשעה באב)

יהודי תמיד צריך להיות שמח. כתוב "עבדו את הוי' בשמחה", וזה בכל השנה, לא רק באדר. יש עוד חודש בשנה שכתוב ההיפך, לא "מרבין בשמחה" אלא "ממעטין בשמחה", בחדש אב. האם באמת לא צריכים להיות שמחים באב? הרי כתוב "עבדו את הוי' בשמחה"! תמיד צריך להיות שמח! איך קוראים לשמחה של יהודי כאשר לומד תורה או זוכה לקיים מצוה? "שמחה של מצוה". קמים בבקר, עוד לפני נטילת ידים אומרים "מודה אני", וכבר עשינו משהו טוב וצריכים להיות מאד שמחים. שמחים כי זוכים שה' נותן לי את הכח לעשות משהו טוב בחיים, ללמוד תורה ולקיים מצוה, והשמחה הזו צריכה להמשך כל הזמן, כל פעם שעושים מצוה. גם בתשעה באב, שהוא לכאורה היום הכי לא-שמח בשנה, יש מצוות שעושים. מתפללים, קוראים מגלת איכה, עושים הרבה מצוות. צריך להיות שמח או עצוב כשעושים את המצוות? כמובן שמח. כי כל פעם שיהודי זוכה לעשות מצוה, לעשות את מה שה' מבקש ממנו, הוא צריך להיות מאד שמח. שמחה של מצוה צריכים כל הזמן.

להגביר את המרה הלבנה

בכלל, יש ילדים שהם מאד שמחים, כל הזמן, אפילו כאשר אינם עושים מצוות. יש ילד שבטבע שלו כל הזמן להיות שמח, הוא אוהב לקפוץ וכל הזמן הוא שמח. האם טוב להיות שמח כל הזמן, אפילו סתם, בלי איזו מצוה מיוחדת? ה' רוצה שהילדים שלו יהיו שמחים כל הזמן, שמחה בטבע. לפעמים יש אדם שבטבע שלו לא כל כך שמח. הוא יהודי טוב, עושה הכל מה שצריך על פי שלחן ערוך, אבל הוא לא כל כך שמח. ליהודי כזה יש קצת "מרה שחורה". אפילו היו צדיקים הכי גדולים שאמרו על עצמם שיש להם מרה שחורה. יכול להיות צדיק הכי גדול, שלא כל הזמן שמח בטבעו. אם מרה שחורה לא כל כך שמחה, מהי המרה שיש לאדם שכל הזמן שמח? "מרה לבנה". אז "משנכנס אדר" צריך להגביר את המרה הלבנה. מה המזל של חדש אדר? דגים, וזה סימן שטוב לאכול דגים בחדש אדר. ידוע שבתוך דגים יש משהו מאד בריא. חז"ל אמרו על חודש אדר ש"מזלו בריא", כמו ביום הולדת של ילד בו "מזלו גובר, בריא ותקיף". היות שמזל חודש אדר הוא דגים, אפשר ללמוד מכך שדגים הם משהו בריא. יש כל מיני סוגי דגים. בתוך דגים יש גם שמן דגים. אתם יודעים שמאד בריא לאכול שמן דגים? ממש בריא מאד. איזה דגים כדאי לאכול באדר? הַשֶּׁמֶן דומה למרה, אז אם רוצים לאכול דגים שמחים צריך לאכול דגים לבנים! יש דג שנקרא "דג לבן", וכנראה שיש לו שמן-מרה לבנה, ואז הוא מרבה שמחה. צריך להרבות בשמחה – להרבות בשמן דגים לבן.

"מרבין בשמחה" – מחפשים הזדמנויות לשמחה מיוחדת

כאמור, יהודי שמח מכך שהוא עושה מצוות כל הזמן, וגם צריך להיות טיפוס שמח בטבע תמיד. לא צריך להיות טיפוס עצוב ח"ו. ה' הוא אבא שלנו ורוצה שנהיה שמחים כל הזמן, בטבע שלנו. מה הכוונה ב"מרבין בשמחה" ו"ממעטין בשמחה" יותר מהשמחה הרגילה? השמחה צריכה להיות משהו אחר – לא שמחה של מצוה, כי היא תמיד אותו דבר, וגם לא השמחה הטבעית של היהודי, שצריכה להיות תמידית. צריך שמחה מסוג שלישי, שאפשר לומר עליה שבחדש אדר מרבין בה ובחדש אב ממעטין בה.

פירוש אחד, שכל אחד יכול להבין אותו בקלות, אומר כך: יש אחד שבאופן מודע מחפש הזדמנויות להיות שמח. הוא יודע שאם יעשה כך וכך, ילך לאיזה מקום ויעשה שם מבצעים של הרבי, הדבר יוסיף לו שמחה. היות ש"משנכנס אדר מרבין בשמחה" הוא אומר ומבין שה' רוצה בחדש זה שאחפש הזדמנויות מיוחדות, חדשות, להיות שמח. חוץ מכל המצוות שאני מקיים מדי יום ביומו, חוץ מכך שאני יהודי שמח וחסיד שמח, אני מחפש הזדמנות מיוחדת שאני יודע שתעשה לי הרבה שמחה. אפשר לומר שמתחלת חדש אב עד תשעה באב לא מחפשים דברים להיות שמח באופן מיוחד, תוספת שמחה, אבל בחדש אדר צריך לחשוב – מה יעשה לי שמח בשמחה של יהודי, של חסיד? "משנכנס אדר מרבין בשמחה" – כלומר מחפשים הזדמנויות להיות שמח.

"בכל דרכיך דעהו" – ידיעת ה' באהבה באדר וידיעת ה' ביראה באב

אם נחשוב עוד קצת, נבין אפילו  יותר טוב: הרבי אמר שבכל מה שיהודי עושה – אוכל, ישן או מדבר – הוא צריך להכיר שה' נמצא בדבר. כתוב "בכל דרכיך דעהו", שכל מה שאתה עושה – לא רק המצוות שאתה מקיים, אלא גם ב"דרכיך", שהם דברי הרשות – צריך לדעת את ה', להכיר שה' נמצא בתוך הדבר הזה. גם הידיעה הזו צריכה להיות כל הזמן, תמיד לדעת את ה'. מה יכול להיות ההבדל בין חדש אב, ש"ממעטין בשמחה", לחדש אדר ש"מרבין בשמחה"? כתוב שבתוך הדעת של אדם שיודע משהו, יכול לדעת עם אהבה או עם יראה. מי מבין האבות הכי אוהב? מי הכי אוהב את ה' בדעת שלו? "אברהם אֹהבי". מי הכי ירא בין האבות? יצחק, כמו שכתוב "פחד יצחק". אז כאשר אני יודע את ה', אני יכול לדעת אותו כמו שאברהם אבינו ידע אותו, עם הרבה אהבה – אהבה היא כמו שמחה – ויכול לדעת אותו עם הרבה יראה.

אפשר לומר כך: בחדש אב, עליו כתוב "ממעטין בשמחה", אני מקיים "בכל דרכיך דעהו" בעיקר עם הגבורה של הדעת, שהיא הפחד והיראה את ה' של הדעת. אני לא כל כך מרגיש שמח, אלא יראה ופחד מה' בכל מעשי. אפשר לאכול ולהרגיש יראת ה' באכילה. לכך קוראים לדעת את ה' עם הגבורה של הדעת. אני יכול לאכול ולישון ואפילו לשחק, ולהרגיש אהבה לה', שאני יודע אותו באוכל שלי. לכך קוראים שאני אוהב ושמח בדעת שלי (זאת חוץ מהשמחה של המצוה, וחוץ מהשמחה הטבעית של היהודי). לפי זה, בחדש אדר אנחנו "מרבין בשמחה" בצד השמח של הדעת את ה' בכל מה שאנחנו עושים, ואילו בחדש אב, עד תשעה באב ועד בכלל, אנו יודעים את ה' בעיקר בצד הגבורה, וכל מה שאנחנו עושים מלווה ביראת ה', במדת הפחד.

"לדעת בארץ דרכך" –הצחוק המיוחד של חדש אדר

ולעיקר הנקודה: מישהו יודע מה החוש של חדש אדר? זהו החוש הכי שמח שיכול להיות – חוש הצחוק. אמרנו שכאשר יש לאדם אהבה הוא מאד שמח, אבל ממה בא חוש הצחוק? אמרנו שמדתו של יצחק אבינו היא יראה ופחד, אבל מה פירוש המלה יצחק? צחוק. לומדים מזה שהפחד של יצחק בסוף צוחק, ש"פחד יצחק". בחדש אב היה פחד רגיל, ולכן לא היינו כל כך שמחים בו בקיום "בכל דרכיך דעהו", אבל בחדש אדר, קורים שני דברים: לא רק שאנחנו שמחים עם אהבת ה' "בכל דרכיך דעהו", אלא שגם יראת ה' של "בכל דרכיך דעהו" בחדש אדר צוחקת. כלומר, בחדש אדר – "לדעת בארץ דרכך" (כתוב בקבלה שהאותיות השניות הן אדר) – אנחנו יודעים את ה' לגמרי, בכל מה שאנחנו עושים, גם עם האהבה-החסד וגם הפחד של הידיעה מגיע לשיא שלו, "עד דלא ידע", ואז גם הפחד צוחק. בחדש אדר יש לנו הכל, את השלמות של "לדעת בארץ דרכך" – לדעת את ה' גם בארציות שלנו, בדברי הרשות שלנו.

"פחד יצחק" אבינו – התכללות אב ואדר

כמה שוה אדר בגימטריא? 205. כמה שוה אב? 3. אלה שני חדשי השמחה (יש פירוש חסידי ל"משנכנס אב ממעטין בשמחה" – ממעטין בכל הדברים הבלתי רצויים שארעו בתחילת חדש אב על ידי שמחה). כמה עולים שני החודשים יחד? 208. איזה אב בין האבות שוה 208? יצחק. על פי פשט יצחק שייך ליראה ולפחד, שהם הגבורה של הדעת של חדש אב, אבל אמרנו גם שעיקר שמו של יצחק הוא על שם השחוק, שהפחד צוחק, וזה כבר חדש אדר. יוצא שיצחק הוא זה שמחבר את שני החדשים יחד. חדש אב יש יראה רגילה בידיעת ה', בחדש אדר יש יראה מיוחדת של "פחד יצחק", ולכן אדר-אב שוה יצחק.

חודש טוב ושמח לכולם!

Joomla Templates and Joomla Extensions by JoomlaVision.Com
 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2017. מלכות ישראל - האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com