חיפוש בתוכן האתר

ד׳ אלול ע"ב – כפר חב"ד חינוך הבנות ישיבה עם צות ביה"ס "יעלת חן" הדפסה דוא

ד׳ אלול ע"ב – כפר חב"ד

חינוך הבנות

ישיבה עם צות ביה"ס "יעלת חן"

עשו הכרות.

קודם כל, שתהיה הרבה הצלחה – שנת ברכה.

הרב: יש משהו על הפרק?

מנהלת (אורה-רבקה וינגורט): נשמח לקבל חיזוק והכוונה.

הרב: קודם נאמר ברכה, זה נותן השראה. שכולם יברכו.

א. "צדק צדק" – בחינוך בכלל וחינוך בנות בפרט

"צדק צדק" – יחוד לאה ורחל

לפני כמה ימים[1] למדנו בפרשת השבוע על הפסוק "צדק צדק תרדֹף"[2]. כתוב ש"צדק צדק", פעמיים, היינו לאה ורחל[3]. "צדק מלכותא קדישא"[4] – הצדק הוא המלכות-האשה, אבל יש בה שתי בחינות. על לאה כתוב[5] "שם הגדֹלה לאה" ועל רחל "ושם הקטנה רחל". דורשים זאת ה גדולה ("ה-גדֹלה") ו-ה קטנה ("ה-קטנה") – ה עילאה ו-ה תתאה שבשם הוי' – שהן לאה ורחל[6].

בנפש היינו אותיות המחשבה ואותיות הדבור – לאה אותיות המחשבה ורחל אותיות הדבור[7]. צריך לייחד אותן, לא להפריד בין המחשבה והדבור. בכל מצוה יש את הדבור – ההנהגה בפועל – ויש את הכוונה-המחשבה. צריך לחבר ביניהן. יש פירוש של הבעל שם טוב[8] לפסוק "חכם לב יקח מצות"[9] – מי שחכם, חכם לב, לוקח בכל מצוה שהוא עושה שתי מצוות, גם מצות המעשה וגם מצות הכוונה.

כשם שהוא במעשה המצוות כך גם כשהחכם מדבר – כל דבור אינו סתם, יש בו כוונה, לאה, עלמא דאתכסיא. הדבור הגלוי הוא רחל, עלמא דאתגליא. הבעל שם טוב מסביר[10] שלאה, בינה, המחשבה, נקראת "מי", ואילו רחל, מלכות, הדבור, נקראת "זאת", והיחוד שלהן – יחוד המחשבה והדבור בכל דבור ודבור – רמוז בפסוק "מי זאת עֹלה מן המדבר"[11]. כאשר ה"מי", לאה, וה"זאת", רחל, מתיחדות ("מי זאת" עולה נחת, שנת לידת הבעל שם טוב – "עיר וקדיש מן שמיא נחִת"), אזי המדבר-הדבור עולה לגבוה כו'.

נמצא שבכל דבר יש שני ממדים, הממד הגלוי והממד הנסתר, שעלינו ליחד.

יחוד לאה ורחל – פנימיות וחיצוניות כל ענין

יש כאן, ב"צדק צדק", יסוד גדול בחינוך, היסוד הכי גדול, וכאשר מדובר על חינוך בנות – הוא אפילו עוד יותר חשוב:

הבת היא המלכות, היא הצדק, "צדק מלכותא קדישא", כנ"ל, ויש בכך שתי רמות אותן צריך לחבר יחד. גם בחינוך, בכל דבר שלומדים, יש את הממד הגלוי-החיצוני ויש את הממד הנסתר-הפנימי, והשאיפה והעבודה הן לחבר את הממדים. קוראים לפנימיות ולחיצוניות גם נשמה וגוף. העבודה היא שבכל גוף תהיה נשמה – מצוה בלי כונה כגוף בלי נשמה. העבודה שלנו היא להפיח את רוח הנשמה בכל דבר שלומדים, בתוך כל גוף.

כל נושא, כל ענין, הוא גוף, בחינת רחל – "יפת תאר ויפת מראה"[12]. הגוף מאד יפה, הכי יפה, אבל צריך גם את לאה בתוך רחל. אז רחל גדלה – ככל שיש יותר כוונה בתוך המעשה או בתוך הדבור, כך החיצוניות גדלה, וקוראים לה בסוף "רחל הגדולה"[13], שכוללת לגמרי את לאה. כך מפרשים את הפסוק של תחלת הפרשה, "צדק צדק תרדֹף".

להצדיק את פנימיות ואת חיצוניות התלמיד

גם לגבי כל ילד או ילדה וההתנהגות שלהם נדרוש "צדק צדק תרדֹף" – צריכים לדעת איך להצדיק אותם. גם ההצדקה היא בשתי רמות:

ראשית יש לראות שהוא צודק במחשבה – כלומר, שיש כוונה טובה במה שהוא עושה. ממילא, אם אפשר להצדיק את הפנימיות, קל להצדיק גם את החיצוניות, את האופן בו הוא מתנהג בפועל. מתחילים מלמעלה. צריך לרדוף את ההצדקה, כפי שדרשו חז"ל[14] את הפסוק "בצדק תשפֹט עמיתך"[15]. צריך לשפוט אותו משפט צדק, לראות את הצדיק שבו, את הצדיקה שבה.

ודאי שהשאיפה שלנו בבית הספר יעלת חן, שהתורה תעלה חן על לומדיה[16], תתגשם רק אם יאיר האור הפנימי, אם תתגלה הפנימיות בתוך החיצוניות. בכלל חנוך הוא חן, חן-כו, חן הוי' – צריך להמשיך את החן משם הוי' לתוך כל ילד ולתוך כל ילדה. זו ההשראה מפרשת השבוע. "צדק צדק תרדֹף".

שני הממדים כמושגים נרדפים

יש פירוש ש"תרדֹף" משמעותו כמו שמות נרדפים בדקדוק. יש לרדוף אחרי משהו כדי להשיג אותו, ויש לרדוף במשמעות של הבנה שיש פה קשר עצמי, ששני הממדים הם בעצם מושגים נרדפים – לשניהם יש שרש משותף, כמו שתי אחיות (לאה ורחל), שעם כל השוני באופי ובמראה, יש להן שרש אחד (סוד לבן, הלובן העליוןז).

הבעל שם טוב אמר שצריכים ליחד את שני הממדים של "מי זאת", המחשבה והדבור (לאה ורחל). כשכותבים "מי זאת" במילוי: מם יוד זין אלף תו הכל עולה בגימטריא "תרדֹף" (שעולה לאה פעמים חוה. לפי חז"ל[17] היו שתי "חוה" – חוה ראשונה, שחזרה לעפרה, וחוה שניה שהתקימה. האריז"ל מלמד[18] שחוה ראשונה נתקנה בלאה ואילו חוה שניה נתקנה ברחל).

לאה ורחל – ילדה מופנמת וילדה מוחצנת

יש כמובן התכללות, אבל הדבר הראשון בחינוך הוא לקבוע האם הבת (או הבן) היא טיפוס מופנם (introvert) או מוחצן (extrovert). ילדה שהיא בבחינת לאה היא ילדה מופנמת יחסית – "ועיני לאה רכות", עלמא דאתכסיא. עלמא דאתגליא, לעומת זאת, היינו ילד מוחצן, בחינת רחל.

מכך אפשר להבין גם למה לבן שלח את רחל לרעות את הצאן, אפילו שלאה היתה יותר גדולה – רחל היתה חבר'מנית, טיפוס מוחצן יחסית. כמו שאמרנו פעם בשם הרבי מלעלוב שגברים אוהבים נשים שמחות, חיכניות, לכן יעקב התאהב ברחל[19]. אחר כך ה' עשה התכללות, ורחל קצת אבדה – בחיצוניות על כל פנים – את השמחה הטבעית שלה. היא הצטערה מאד על היותה עקרה, ואחר כך, בזמן הגלות של עם ישראל, "רחל מבכה על בניה"[20]. אבל מיסודה רחל היא טיפוס מוחצן ולאה טיפוס מופנם. בעולם הפסיכולוגיה המושגים introvert ו-extrovert הם חדשים יחסית, אבחנה מאד פשוטה, שבתורה מקבילה לאבי הטיפוס של לאה ורחל.

אפשר לומר – נושא שלם שצריכים לפתח – שיש ארבע אמהות כי האשה היא בכלל דואלית. התחיל משרה ורבקה – שרה בחינת לאה ("איה שרה... הנה באהל"[21] – צנועה ומופנמת) ורבקה בחינת רחל. לכן רבקה היא מוחצנת ונועזת, אומרת חד-משמעית "אלך"[22] (מרצונכם או לא מרצונכם) – בגיל שלש היא עוזבת את המשפחה שלה (לשם האיזון והתיקון שרה נישאת לאברהם, טיפוס מוחצן, ואילו רבקה נישאת ליצחק, טיפוס מופנם). אחר כך היחס הזה חוזר בעיקר בלאה ורחל. דברנו הרבה פעמים על מה שהאריז"ל אומר שהן חוה ראשונה וחוה שניה (כנ"ל).

חינוך להתכללות

אחרי האבחון הראשון (האם הילדה היא בעיקר טיפוס מופנם או מוחצן), העיקר הוא לא לקבוע מסמרות – תפקיד החינוך הוא ההתכללות, שהיא התיקון, להגיע בכל אחד לאיזון הנכון. שגם אחד שמאד מופנם מצד עצמו יהיה לו את האיזון של החברתיות – ענין שכבר נוגע לסוגיא החשובה של חינוך-ביתי (home-schooling) – שחייבים לפתח את ממד העלמא דאתגליא בילד (על ידי שהוא נמצא בתוך חברה טובה). מאידך, גם צריך להיות חינוך לפנימיות, לעיון, "ועיני לאה רכות".

שוב, הווארט הוא שאף על פי שמופנמות ומוחצנות שייכים לכל אחד יש בזה משהו נשי. לא ראיתי שאף אחד אומר שהאבחון הזה הוא יותר נשי מאשר גברי, אבל יתכן מאד שכן כך, ודווקא בחנוך בנות יש את הדואליות הזו במיוחד. יש משהו בבת בכלל שהיא דואלית. אצל בנים יתכן שיש בן מופנם ויש בן מוחצן, אבל פחות טבע קבוע. אפשר לומר עוד יותר, שגם אצל בן המופנמות והמוחצנות שלו שייכות לצד הנשי שלו. כלומר, שהזכר המופשט הוא מושלל שניהם – לא מופנם ולא מוחצן.

ממילא אם כל כתבי האריז"ל שייכים בפרט לשער פנימיות וחיצוניות – כמו שהאריז"ל מעיד על עצמו, שזה כל עיקר הקבלה שלו – ממילא הכל נשי (כראוי, שקבלה היא רצון לקבל). שוב, הצות צריך רגישות גבוהה ללאה ורחל, ואחר כך העבודה היא "צדק צדק תרדֹף" – לחבר את שתיהן – "למען תחיה וירשת את הארץ אשר הוי' אלהיך נתן לך".

ב. שו"ת עם הצות

זו הפתיחה. כעת נשמע מה עומד על הפרק.

מורה: היתה לנו שאלה גם על "שמע ישראל". דברתי עם מלמדים בצוות של "תורת חיים" והבנו שהנושא של הניגונים בתפלה מאד משמעותי. המלמד של כתה א' אמר שכל ניגון הרב אמר בדיוק איפה, ומלמד אחר דבר על הכתות היותר גבוהות, שכן הוסיפו מעצמם עוד קטעים. חשבנו מה הכוונה ניגון – יש כל מיני ניגונים עממיים שאיננו יודעים את מקורם. כמה לחוץ שיהיה ניגון ומה הניגון?

הרב: נקח דוגמה, "הושיעה את עמך", ניגון עממי ארץ ישראלי, שהרבי מאד אהב ואמר לנגן בכל התוועדות. הוא קרא לו "מזמרת הארץ", שרו את הניגון והרבי מאד התלהב. סימן שיש כאלה ניגונים טובים. אבל לכל ניגון צריך שיקול דעת, חוש בשיפוט – "ושפטו את העם משפט צדק" של הפרשה. גם בנגינה צריך חוש בשיפוט, כל ניגון לגופו – השגחה פרטית.

מנהלת: כרגע רוב הניגונים הם ניגונים של הרב, אבל יש עוד ניגונים.

הרב: כאן בכפר חב"ד אמרנו בהכללה שני שליש ניגוני חב"ד ושליש ניגונים שלנו.

מורה: ניגונים אחרים – לשאול על כל ניגון?

הרב: אם זה ניגון עממי שהוא ניגון חסידי בעצם, רק לא חב"ד – נאמר "וטהר לבנו לעבדך באמת", ניגון מעולה, טוב מאד, לא חב"די אבל ניגון חשוב שראוי שכל אחד יכיר וישיר. יש הרבה כאלה. אפילו ניגון פשוט, כמו כשיש שמחה, יום הולדת – כל יום יש יום הולדת – סימן טוב ומזל טוב, דוד מלך ישראל חי וקים. זה ניגון עממי, והוא מעולה. ככלל, כדאי לשפוט כל ניגון, כדאי לשאול.

מנהלת: הבנו שבישיבת "תום ודעת" קבלו הוראה ללמוד כל שבוע ניגון חדש. לאמץ גם אצלנו?

הרב: ב"ה שמתחילים מניגונים, זה הענין הכי טוב. ודאי, כמה שיותר – יותר טוב. לגבי גירסאות, אפילו של ניגוני חב"ד העמוקים, לכתחילה כדאי להקפיד על הגירסא. לכל ניגון יש את הגירסא שלו. יש ניגונים שכולם שרים אותו דבר, בסדר. כשתתקדמו עוד יותר, לניגונים ממש עמוקים – יש ניגונים מופלאים – שם צריך להקפיד גם על הגירסא. למשל, מה שקוראים הניגונים המכוונים של הרביים, כולם שרים פחות או יותר אותו דבר – זה בסדר. אם כבר מלמדים ניגונים של רבי הלל מפאריטש יכולים להיות שינויים. לאחר הניגונים של הרביים, הניגונים המכוונים, בחב"ד הכי חשובים אחר כך הם ניגוני רבי הלל מפאריטש. להם כבר צריך לקבל את הגירסא הנכונה. יש פה מורה לנגינה?

מנהלת: יש מורה שעוסקת בכך, היא מלמדת גם בגני "תורת חיים" בשכונה.

הרב: כמובן שבגיל היותר רך אלה יותר ניגוני שמחה, וככל שעולים כתה – תום ודעת, אחרי בר מצוה – יכולים לקלוט ניגונים עמוקים. בנות בכלל מתבגרות יותר מהר, לכן בגיל יותר מוקדם אפשר להתחיל ללמד ניגונים עמוקים. יש לנו חוברת שהוצאנו – ניגוני חב"ד מבעל המנגן הדגול בכפר חב"ד, ר' אליהו רבקין ע"ה. חוץ מספרי ניחו"ח, ניגוני חב"ד, יש חוברת שרוב הניגונים בה לא מופיעים בספר הניגונים הכללי. אלה ניגוני חב"ד יפים, עתיקים. אם יש פה מורה לנגינה, שודאי קוראת תוים, כדאי להעזר בחוברת. הרבה מהניגונים ששרים בישיבה ביצהר ובכל המקומות שלנו לקוחים מחוברת הניגונים הזו. [חלק ב"כל עצמותי"?]. לא, אלה ניגונים של ר' זלמן לוין ע"ה – גם חשוב מאד, אבל אחר.

המורה לנגינה: על ניגונים אפשר להוסיף מילים? אני מתכוון בעיקר בגנים.

הרב: בגנים ודאי מתאים. תמיד כשיש מילים נקלט יותר טוב. אבל יש ביטוי, שהרבי אמר גם לי, שלקבוע מסמרות יותר מדי לא טוב. להפוך שזהו זה, "כזה ראה וקדש", לא כדאי. אפשר פעם מלים כאלה ופעם מלים כאלה. עקרונית, בשביל ילדים, זה ודאי טוב. יש גם דוגמאות. יש כל מיני ניגוני חב"ד שגם אצל הרבי חברו עליהם מילים. אבל זה לא פשוט. אפילו הניגון הכי נפוץ בחב"ד בעולם, "ופרצת" – הרבי בקש שיתאימו למלים האלה איזה ניגון חב"ד עתיק, ולקח הרבה זמן. היו כל מיני הצעות שלא עלו יפה, ובסוף מי ששפטה היתה הרבנית חיה-מושקא. היא שמעה את הניגון ששרים כעת, ואמרה שמתאים למילים. אפשר להדביק מילים על כל דבר, אבל לא תמיד מתאים. צריך שיתאים.

מנהלת: לגבי לימוד חסידות. בנוסף על המגמה הכללית, ללמוד את הפנימיות של כל ענין, יש שלש שעות בכל כתה. יש "תורת הנפש", שם לומדים משפטים מהתניא – הבנתי שזו היתה ההוראה, לא ללמוד תניא בע"פ כסדר, אלא משפטים נבחרים ולהעמיק בהם.

הרב: אלה היו ההוראות לכתות הנמוכות. כתות גבוהות זה אחרת.

מנהלת: כתה ד?

הרב: אולי אפשר להתחיל ללמוד כסדר – פרק שלם, אולי כמה פרקים. הראשון הוא פרק לב.

מנהלת: באלול שייך ללמוד אגרת התשובה?

הרב: לא כל כך מתאים לבנות קטנות. ודאי שלא צריך את כל הצומות בהתחלה.

מנהלת: חוץ מהשעה של תורת הנפש, יש שעתיים שנקראות חסידות. השאלה באיזה נושאים? בכתה א' שנה שעברה למדו חצי שנה "אותיות מלמדות" וחצי שנה "פרק שירה". אם אפשר לקבל מיקוד – אם לשנות בא', ובעיקר מיקוד ל-ב' ו-ד'.

הרב: כעת תהיה חוברת שיוצאת לאור על "אמת למד פיך". החוברת הזו טובה גם לתיכון ולמדרשה, לא רק כתה א'. כלומר, אפשר להתאים לכל כתה. משהו מאד יפה שניר מנוסי ערך. היות שזה גם משהו חדש, יש בכך שמחת החידוש, ודאי כדאי ללמד את זה השנה – אפשר בכל הכתות, לפי ערך. את הרעיונות. לגבי פרק שירה – איך למדתן עד עכשיו?

מורה: הביאו לי סיכומים מהתוועדויות של הרב, והפכנו לשיעור.

הרב: כמה חיות או דברים עשיתם שם?

מורה: היו כמה. לא זוכרת. גם לקחנו חלק מהשיעורים וגם מדברים שעודד מזרחי הכניס לאוצר הנפש.

היה גם הבקור בגן חיות.

הרב: יש בקור פעם בשנה בגן חיות? פרק שירה צריך להיות הכנה, וגם אחרי, לבקור בגן חיות – שהולכים לשיר עם כל חיה את השיר שהיא שרה לה'.

מנהלת: אשה הרה ומינקת בסדר שתלכנה לגן חיות?

הרב: יתכן שלא כדאי. צריך עיון. למינקת לא כל כך נורא. אשה הרה – לא יודע, צריך לשאול.

שוב, יש דברים נוספים. למשל, בדיסק של פרק שירה, בחרנו בכוונה רק חיות טהורות. אף על פי שלצורך לימוד כן אפשר ללמוד על חיות טמאות, במיוחד שאנחנו רואים שהאריה והדב וכו' וכו' הם שמות קודש של צדיקים גדולים. האריה נמצא במרכבה של ה', וגם הנשר, וכו' וכו'. בכל אופן, להרגיל ילדים, במיוחד בשירים, עשינו דווקא על דברים טהורים. יש בפרק שירה, חוץ מחיות, את כל הטבע. למשל, היו שיעורים – כמות של ספר – רק על שירת המדבר, לדוגמה. אפשר ללמוד שנה שלמה על המדבר, ואחר כך לעשות טיול למדבר.

מנהלת: לפי זה, בכתה ב' להמשיך עם שני הנושאים.

הרב: הכל ענין של לבנות תכניות לימוד. יש חומר בלי סוף. אם מדברים רק על שלש שעות שבועיות לכל מה שנקרא "חסידות", צריך לגוון – לא רק פרק שירה ו"אמת למד פיך".

מנהלת: לכן אני שואלת מה הנושאים החשובים, כעת ב ו-ד, וחושבים על תכנית רב-שנתית.

הרב: מה עם סיפורי צדיקים?

מנהלת: זו עוד שעה, שעה של סיפור חסידי וניגון, ויש בכלל הרבה סיפורים כהכנה לתפלה, התוועדויות וכו'.

הרב: מנסים לספר גם לפי תאריכי היארצייטים של צדיקים?

מנהלת: כן. השנה חשבנו להכניס חוברת על הבעל שם טוב.

הרב: זה המחנכת עושה?

מנהלת: משתנה בכל כתה.

הרב: יש את החומר מהכינוסים וכו'?

מורה: כן.

הרב: הכי חשוב בלימוד החסידות הוא לקחת הספירות – לא השמות של הקבלה אלא של החסידות, אמונה-תענוג-רצון-בטול-שמחה וכו', יג השמות של הספירות בפנימיות – וללמוד.

מורה: בכתה ב' או ד'?

הרב: אפשר להתחיל מכתה ב'. בכל כתה. צריך ללמוד את המושגים. מהי אמונה? מהו תענוג בעבודת ה'? תענוג הוא שבת. יש לנו – ודאי לא ראיתן – פרצוף של "החויה היהודית", שמאד-מאד מתאים בכלל לילדים, ובמיוחד לבנות. למשל, כשלומדים על תענוג – זה המקום ללמוד על שבת. אותו דבר ב"אמת למד פיך", האות עין היא "ענג יום נעם" – ענג שבת. שם, בפרצוף החויה היהודית, כל ספירה היא חויה אחרת של היהדות. משהו מאד-מאד יפה. היו לנו שני פרצופים בסיסיים – אחד של 'משכילים' והשני של 'עובדים' – האקדמיה היהודית והחויה היהודית. לחינוך ילדים, בפרט בנות, החויה היהודית הוא הפרצוף חשוב.

מנהלת: היתה לנו מחשבה להתמקד כל חדש בענין. אחת האמהות הציעה לעשות לפי המבצעים של הרבי. יש לנו עשרה חדשים. התלבטתי אם כדאי לפי 'מבצעים' או לפי הפרצוף של 'החויה היהודית'. האם שייך להקביל לעשרת החדשים של הלימוד בפועל?

הרב: צריך להסתכל. אם לומדים לפי החדשים – הכי חשוב החוש של החדש.

מנהלת: זה קצת פיתחו בתלמוד תורה, אבל כנושא בבית הספר – כדאי כל חדש להתמקד במבצע?

הרב: נעבור על המבצעים ונראה מה שייך לבנות – לא הכל שייך.

מנהלת: זו היתה הבעיה...

הרב: לבנות קטנות, גם מה שמפורש לנשים לא שייך, כמו טהרת המשפחה.

אפשר לעבור לפי הסדר שלנו, של הפרצוף[23]: תורה – כן; תפילין – לא (אלא אם כן הבת מקפידה על התפלין של אבא שלה והאחים שלה); אחדות ישראל – כן; נש"ק – כן; כשרות – כן; טהרת המשפחה – לא; חינוך – לעזור בחינוך האחים הקטנים בבית; בית מלא ספרים – ודאי מתאים, לקשט את הבית, את החדר שלה, עם הרבה ספרי קדש; צדקה – כן; מזוזה – ודאי שייך, זה הבית. הרוב מתאים, יש כמה שלא בדיוק מתאים.

מנהלת: חשבתי במקום טהרת המשפחה – צניעות.

הרב: אפשר. במקום תפלין יכול להיות בכלל, בכתות היותר גבוהות, הכנה לבת-מצוה. שאדם מקבל עליו עול מצוות בכלל. כל מה שהוא הכנה לקבלת מצוות שייך למבצע תפילין.

מנהלת: כשנגיע לשם, מה עיקר ההכנה לבת מצוה?

הרב: כמו שיש את המאמר של התפלין, "איתא במדרש תילים" לבר מצוה, לפני כמה שנים אמרנו שגם בת מצוה צריכה מאמר חסידות שמתאים לה, ואמרנו שהדבר הכי חשוב אצל בנות – כמו שהזכרנו הרגע – הוא שבת. שבת היא בחינת שבת, ש-בת, היא ה"בת עין". לכן בחרנו מאמר מאד יפה וחשוב של הרבי הקודם על שבת, "את שבתתי תשמרו" ה'ש"ת, שאמרנו שאצלנו הוא יהיה המאמר של בת מצוה. למדנו את זה, ויש פירוש, ובע"ה שיצא לאור בקרוב. מאמר יותר גדול מ"איתא במדרש תילים". בכל אופן, הנושא, עיקר ההכנה לבת מצוה, הוא קדושת השבת עם כל מה שזה אומר. גם קשור למבצע נש"ק. זה החידוש של הרבי, שמהגיל הכי רך, שהבת רק יכולה לדבר, היא כבר מדליקה נר – זו גם הכנה לבת מצוה.

מנהלת: צדקה ואהבת ישראל הם שני מבצעים שונים?

הרב: ודאי. הרבי תמיד מדגיש "אהבת ישראל ואחדות ישראל". עיקר החידוש הוא "אחדות ישראל". אחדות היא להרגיש חבור בעצם, "כל ישראל חברים". חוץ מזה שאחד עוזר לשני ונותן צדקה, למשל החיבור הוא כמו באלף-בית שלנו האות ו, ואו החבור, שהפתגם שלה הוא "ותר אהוב ורחם". זה מבצע של אחדות ישראל. אחר כך גם ה-יוד שייך, "ידיד ורע דרוש", רק ששם ה"רֵע" הוא גם הקב"ה. יש שם הרבה אותיות שקשורות – "סלח מחל כפר". הכל קשור לאחדות ישראל – ויתור, סליחה וכו'.

מנהלת: האם ראוי שקופות הצדקה של בית הספר תהיינה של המוסדות – דווקא כן, דווקא לא, או לא משנה?

הרב: לא משנה. שיהיו דברים טובים. לגבי צדקה, יש ודאי ענין – אפילו כתוב ב"היום יום" כמה פתגמים – לתת למוסדות תורה. אף על פי כן, כמה שזה חשוב, עיקר התודעה של צדקה היא לתת צדקה לעני, לנזקק. לכן, טוב שהקופה של צדקה – בשביל המודעות מהי צדקה – תהיה עבור נזקקים. אפילו בתוך השכונה. כמובן, מי שמארגן את המבצע צריך להיות אחראי איך מחלקים. אבל שהבת תדע שהיא עוזרת למשפחה נזקקת – יותר חשוב מכל צדקה אחרת. זו עיקר התודעה של הצדקה.

מורה: בשנה שעברה היתה לכל בת קופת צדקה על השלחן. לפחות לי היתה תחושה שזה אובר-עיסוק בכסף, כל אחת בדקה כמה יש לה וכמה אין לה. זה היה אישי – לא משהו שנתתי והלך הלאה, אלא איסוף אישי.

הרב: צריך בחדר, בבית, קופה שלה, אבל לא בבית ספר. בבית ספר יכולה להיות קופה לכולן. "לשכת חשאין" – בבית המקדש היה מקום מיוחד שכולם שמים את הצדקה. זה גם מתן בסתר. צריך ללמוד על המעלה של מתן בסתר. הכי חשוב במבצע צדקה ללמוד את שמונה המעלות של הרמב"ם על צדקה. זה שיעור שודאי בכתה ד' אפשר ללמוד גם לעומק.

מנהלת: שאלנו את הרב על משנה, וקבלנו תשובה שבעיקר פרקי אבות. חשבנו להתחיל מכתה ג'. מה עם לימוד הלכה? ללמוד מתוך שו"ע הרב, ישר מקצור שלחן ערוך, או שעדיף רמב"ם?

הרב: צריך לבחור. שלחן ערוך של אדמו"ר הזקן הוא מאד רחב ועמוק. זה קצת יותר מדי בשביל בנות קטנות. קיצור שלחן ערוך עם מסגרת השלחן – שתמיד מביא את הפסק של אדמו"ר הזקן – טוב לכולם, תמיד כולם למדו את זה, גם בחב"ד. היום יש גם עם פסקי אדה"ז, אבל מסגרת השלחן מסביר טוב (מכתה ד כדאי ללמוד עם מסגרת השלחן). ממליצים לכולם, גם בישיבה הקטנה, שתהיה בקיאות בקיצור שלחן ערוך עם מסגרת השלחן. יש דברים מיוחדים שכן אפשר ללמוד ישר משלחן ערוך אדה"ז. יש שני סימנים של בין אדם לחברו, מהפנינים של שלחן ערוך אדה"ז. זה כדאי ללמוד. הולך יחד עם פרקי אבות. ודאי צריך ללמוד את זה מתוך אדמו"ר הזקן. בלימוד זה הרבה יחסית, בשביל ילד זה הרבה – יקח כמה חודשים ללמוד טוב.

מורה: היתה לנו עוד שאלה בתפלה, על הניגון של אדמו"ר הזקן על "שמע ישראל". מהמקור שאנחנו למדנו, ב"אחד" ה-ח ארוכה, ומישהי העירה שאולי בעיה – אולי אנחנו לא שרות נכון.

הרב: יש ניגונים שלא הייתי ממליץ שישירו כל יום, קבוע, וזה אחד מהם. זה רק בעת רצון מיוחד. שיכירו את הניגון, אבל לא חייבים לשיר אותו כל יום. איך ללמוד נכון? צריך את כל הניגונים ללמוד נכון. צריכה להיות הקלטה, שמישהו יבוא ויקליט אותי.

מורה: מבחינת הלכה זו בעיה להאריך, שיצא "אחאאאד".

הרב: עיקר השירה לא תוך כדי האמירה, אלא אחרי.

מורה: בניגוני תפלה, לשיר את הניגון עם שם ה'?

הרב: כשמתפללים – ודאי.

מורה: בברכות לפני קריאת שמע הן שרות רק חלק מהברכה – לומר?

הרב: זה מה שהן מתפללות – כן.

מורה: וששרים "ה' מתיר אסורים" וחוזרים רק פעם אחת לומר?

הרב: כן. בכלל, לחסידי חב"ד תמיד היתה בעיה כשלקחו ניגון חסידי והתפללו עמו בבית כנסת, והניגון בטבע חוזר על עצמו, החזנים היו צריכים להקפיד לומר רק פעם אחת. לא תמיד קל. בתפלה אומרים רק פעם אחת.

מורה: עוד לא הגענו לראש חדש, אבל יש בהלל.

מורה: בניגון ה' מלך שרים רק פעם אחת עם שם ה'?

הרב: אם אנחנו רק מחנכים ילדים להתפלל, אפשר לעניות דעתי לשיר הרבה פעמים – זו מנגינה, שיר. אבל אם שרים הרבה פעמים – כבר לא עם שם ה'. עד מתי החינוך? תלוי בגיל. אם אומרים את כל "יהי כבוד" אומרים פעם אחת. אפשר לומר פעם אחת בשירה – אבל פעם אחת. אם רוצים להמשיך לשיר – בלי מילים. אבל אם בשביל הילדים מבודדים רק את הפסוקים האלה, בשביל הילדים, אפשר לשיר הרבה פעמים – אבל רק פעם אחת עם שם ה' ואחר כך בלי.

מנהלת: כדאי שהילדות תצאנה למבצע נש"ק, מטעם בית הספר? אם כן, אחת לכמה זמן?

הרב: מבצע נש"ק עושים ביום ששי, כן?

מנהלת: כל יום ששי?

הרב: איך מקובל בבית ספר חב"ד?

מורה: אני מרגישה שזו יותר מדי אחריות על המורות, שהבנות מתפזרות.

מורה: בזמנו הלכנו עם הבנות בקבוצות. פחדתי שאנחנו ממילא בלי אישורים ועוד הולכים ברחובות.

הרב: יש ברחוב ויש בבתי רפואה.

מורה: בבתי ספר חב"ד עושות יותר פרטי. אולי עושות בכתה ו', אולי עם האמהות.

מנהלת: בשנה שעברה עשו פעם אחת, ודווחו שהיתה חויה מיוחדת.

הרב: אמרנו שבנות מתבגרות יותר מהר, וגם עם הבנות. זה לפי חוש השיפוט של הצות.

מורה: לגבי לימוד אנגלית, העברנו את ההוראה שיהיה בתודעה ברורה של שליחות. השאלה אם אפשר להשתמש בחומרים של בתי ספר חרדיים בשביל לקנות את הבסיס של הקריאה – חוברות של לימוד קריאה וכתיבה. חשבנו לחלק לשתים, בשתי שעות אנגלית – שעה אחת להפוך את הכתה לסוג של בית חב"ד. לעשות סימולציה של שיחות של שליחות, וכך להקנות את השפה. אבל צריך גם שעה של לקנות של כלים לאנגלית. הרב אמר להשתמש בספר הזכרונות וכו', אבל זה ברמה הרבה יותר גבוהה – קשה אפילו לכתה ד' (כך אמרו). השאלה אם אפשר לקחת חוברות פשוטות.

הרב: אפשר לעשות משחק כמו בית חב"ד או מבצעים. מה המשפט הראשון שהבנות שלנו למדו באנגלית? "אר יו ג'ואיש?".

מורה: אבל בכתה ד' מדובר על הכרת האותיות וכו'.

הרב: אם הופכים לבית חב"ד חי – נחמד מאד.

מורה: השאלה אם את השיעור השני, יסוד השפה – אותיות, מילים, כללים – אפשר להשתמש בזה?

הרב: אפשר לעשות כל מיני סיטואציות. מישהו נכנס ואתה רוצה לכבד אותו בכוס מים – אפשר להשתמש במילים, דברים פשוטים, איך מכניסים אורח.

מורה: זה דיבור, לא אותיות. השאלה על הקריאה.

הרב: רוצים ללמוד אי-בי-סי? אפשר. צריך להאמין שדברים בסיסיים אפשר לעשות מאד מהר, לא לעשות מזה ענין גדול. ללמוד את האלף-בית בשיעור אחד. צריך הרבה אמון, "טראכט גוט" על הילד, שדברים בסיסיים – אם משדרים בפשטות ובשמחה – הוא קולט. אומרים בכלל שילדים קטנים קולטים שפה מהר.

מנהלת: יש לנו אחת לשבוע ישיבת צות של המורות ולימוד משותף. רציתי לדעת אם יש ספר מסוים שהרב רוצה שנקח ממנו ונלמד ביחד.

הרב: אולי פנים אל פנים.

מנהלת: על הסדר?

הרב: שיקול דעת. יכול להיות על הסדר.

מורה: רצינו לשאול על שיעור חדש, ידיעת הארץ, מה להכניס שם?

הרב: ידיעת הארץ היא נושא חשוב.

מנהלת: ללמוד על כל העולם? להתחיל בארץ ישראל?

הרב: ודאי להתחיל בארץ ישראל, "תמיד עיני הוי' אלהיך בא מרשית שנה ועד אחרית שנה" – ה' מסתכל כאן ומכאן יודע את כל הארצות. צריך לקשר גם עם הצדיקים שכאן, עם המקומות הקדושים. יש אלבום מאד יפה של כל המקומות הקדושים בארץ. תוך כדי שלומדים על המקומות, גם לומדים על הצדיקים שנמצאים שם. גם כשלומדים תנ"ך. עיקר ידיעת הארץ קשורה לתנ"ך. אם יש הר תבור, מה קרה שם? מה קרה בגלבוע? לספר את הסיפור של התנ"ך יחד עם הלימוד. אם למשל לומדים את הסיפור בתנ"ך ומראים תמונות של המקום היום, איך הוא – זה מאד יפה. מתחילים מאברהם אבינו, שהיה בבאר שבע וחברון. לא כל הילדים יודעים מה היא באר שבע.

מנהלת: כלומר, להכניס ללימוד התורה.

הרב: לנסות לתאר את באר שבע כמו שהיתה פעם, עם הגמלים.

מורה: אז צריך קשר בין המורות.

הרב: אמרנו בבנים שלכתחילה כל לימודי הטבע וכו' יהיו בתוך התורה.

מנהלת: עדיף היה שלא יהיו מקצועות בפני עצמם?

הרב: עדיף כן. גם אנגלית, אני מבין שיש הורים שדורשים.

מורה: ידיעת הארץ, השאלה אם להכניס שם נושאים כמו אקלים, אקוויפר ההר וכו'.

מנהלת: זו שאלה בכל המקצועות, להכניס דברים כלליים?

הרב: גיאולוגיה הוא דוגמה ל'מדע' שדורש בירור. אי אפשר ללמד אותו מתוך הספרים.

מורה: היא שואלת על דברים פשוטים, כמו אקלים וכו'.

הרב: זה כן. לדוגמה, אם מדברים על אקלים, יש בסידור רבי יעקב עמדין – בית יעקב, סידור מאד חשוב – יש לו בהקדמה את כל הדברים שמשפיעים על אופי האדם. אחד מהם הוא אקלים. יש הרבה דברים בטבע שמשפיעים על האדם. אז לפני שמתחילים נושא כמו אקלים, שאפשר לחשוב שהוא לא של התורה – חייבים קודם כל למצוא את המושג בתוך התורה, וכמה הוא חשוב. לדעת שאקלים משפיע מאד, על כל הטבע של האדם, וגם על הפנים שלו – במשך הדורות. יהודים שגרים בסין כך וכך דורות – בלי התבוללות ח"ו – לאט לאט נעשים דומים בפניהם לסינים. שוב, צריך לדעת מאיפה לקחת את המושג מהתורה, לקדש אותו, ואחר כך אפשר ללמוד עליו הרבה.

מורה: יש איזה מקום שהיא יכולה לקחת?

הרב: יש כל מיני. לגבי ידיעת הארץ הכי חשוב ללמוד שהארץ שלנו, "ארץ הצבי", היא מועט המחזיק את המרובה – כל מה שיש בעולם יש בארץ. זה עיקר המסר. לכן כל הארצות מתפרטות מהארץ. אפילו בפשטות, שהכי נמוך מתחת פני הים הוא כאן בארץ. עוד כל מיני תופעות כאלה.

מנהלת: מאיזה גיל כדאי להכניס חת"ת? להתרגל לחת"ת וספר המצוות?

הרב: זה לאט לאט. בשביל לומר את כל החת"ת וכל ספר המצות, צריך לשאול מה מקובל בבתי ספר של חב"ד. אפשר לשאול את הבנות שלי מתי התחילו.

עוד משהו בנושא האקלים, "אוירא דארץ ישראל מחכים" – לכל מקום יש אקלים שונה, אויר אחר. אפשר הרבה לדבר על המושג אויר – מאד חשוב בתורה, בחסידות, בקבלה. מכל האלף-בית, האות א בספר יצירה היא האויר – הכל מתחיל מאויר. אם לומדים חסידות, אפשר מתוך הספר "גוף נפש ונשמה" את מערכות הגוף – באיזה שלב, באיזו כתה, צריך ללמוד על הגוף, על המערכות הפיזיולוגיות של גוף האדם. מערכת הנשימה שם היא הכתר, הכי גבוה, לשאוף אויר של ארץ ישראל. יש מושגים רוחניים שבשום מסגרת לא-דתית לא יכניסו למדע, כי הם רוחניים, כמו המושג טמא-טהור. אף אחד לא יחלום להכניס את המילים טומאה וטהרה בלימוד של משהו פיזי. אבל זה לא נכון. בתורה יש מקום טהור ומקום טמא. צריך להכניס רוחניות. אם טומאה נשמעת לא טוב – זה שיש משהו רוחני, כבר הרבה יותר טוב מאחד שאין לו את המושג טומאה. ישנה במציאות טומאה, וישנה גם טהרה (ומרובה מדה טובה כו'), וממילא יש גם הקב"ה.

מכינוסי הילדים שהיו פה השלמנו שנה שלמה. יש הרבה חומרים על החודשים. יש את החוש של החדש. מהספר החדש של ניר מנוסי, עולמות, אפשר לעבד בקלות מהמאמרים ששם לכל כתה. יש שם על כל החגים ועל כל החדשים והחושים. זה ספר מצוין, רק צריך להוריד אותו לרמת כל כתה וכתה. ושוב, כינוסי הילדים שהיו פה הם גם חומר מצוין בשביל הלימוד אודות החדשים.

מנהלת: רק כינוסי ילדים, מה עם ילדות?

איתיאל: תלוי בעיקר בתקציב.

הרב: צריך ברכה גשמית, שיהיה הרבה תקציב. הכרת הארץ דורשת טיולים. בין הבנים אצלנו יש כמה וכמה שאני חושב שהם ממש בקיאים בידיעת הארץ. השאלה אם יש גם אשה כזו, שיכולה להיות מדריכת טיולים. טוב מאד שתהיה אשה כזו.

מנהלת: אם אפשר רק לסיים בברכה.

הרב: הברכה שתהיה כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה לכל הצות, לכל הבנות ולכל המשפחות של הצות והבנות, גאולה ומשיח תיכף ומיד ממש. בהצלחה רבה.



[1]. ב' אלול ש"ז (וראה שם לכללות הדברים לקמן).

[2]. דברים טז, כ.

[3]. שער הכוונות דרושי תפלת השחר א – ובכ"ד בכתבי האריז"ל – בשם התיקונים (וראה גם זהר ח"ג רעד, א).

[4]. הקדמת תקוני הזהר ("פתח אליהו").

[5]. בראשית כט, טז.

[6]. תו"א ויצא ד"ה "אם לא תדעי לך היפה בנשים" (כג, ד).

[7]. שם ד"ה "וללבן שתי בנות" (כב, ד ואילך).

[8]. כש"ט (הוצאת קה"ת) אות ט.

[9]. משלי י, ח.

[10]. ראה כתר שם טוב (הוצאת קה"ת) אותיות סז ו-תה.

[11]. שה"ש ג, ו; ח, ה.

[12]. בראשית כט, יז.

[13]. ראה חסדי דוד הנאמנים ח"י עמ' מט-נב ועמ' קלו -קמה, חתן עם הכלה הערה פט, התוועדות י"א מרחשון תשע"א ובכ"ד.

[14]. שבועות ל, א.

[15]. ויקרא יט, טו.

[16]. עירובין נד, א.

[17]. בראשית רבה כב, ז.

[18]. ע"ח של"ח פ"ב (מ"ת), לקו"ת לאריז"ל בראשית ד"ה "זאת הפעם עצם מעצמי" ובכ"ד.

[19]. וראה גם בישמח משה ויצא ד"ה "נפתולי אלהים נפתלתי": "ורחל שמחה, לכן היתה יפת תאר" (אך שם מבואר כי יפיה לא היה הסיבה לאהבת יעקב אליה, אלא שהיא שמחה משום שידעה שהיא זווגו האמתי של יעקב, ועובדת היותה זווגו האמתי היא שגרמה לו לאהוב אותה).

[20]. ירמיה לא, יד.

[21]. בראשית יח, ט (וראה רש"י עה"פ).

[22]. שם כד, נח (וראה רש"י עה"פ).

[23]. ראה כינוס ילדים ו' טבת עב (ובכ"ד).

Joomla Templates and Joomla Extensions by JoomlaVision.Com
 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2017. מלכות ישראל - האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com