חיפוש בתוכן האתר

קבלת פנים משה-אריה שי' ומרים כהן - ג' סיון ע"ח – בית הרב, כפר חב"ד הדפסה דוא

בע"ה

ג' סיון ע"ח – בית הרב, כפר חב"ד

קבלת פנים משה-אריה שי' ומרים כהן

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

א. סודות 851 (מספר החתן והכלה)

נגנו "קול דודי", "שיר השירים", ניגון יב-יג תמוז. ניגון הכנה, החתן חזר מאמר "לכה דודי", ניגון אחרי מאמר.

חיה (פעמים) יחידה – אותיות לם של "צלם"

שמות החתן והכלה הם משה-אריה ומרים, ה' עליהם יחיו. המספר שלהם יחד הוא 851 – מהמספרים הכי מיוחדים בקבלה, כי הוא עולה חיה פעמים יחידה. יש זוג מספרים שתמיד הולכים יחד, החל ממעשה בראשית, 23 ו-37. הכפל שלהם – ההכאה-הזיווג שלהם – הוא 851.

חיה-יחידה הם ה-ל וה-ם סתומה של הצלם – נושא שאנחנו לומדים בזמן האחרון[ב]. הפירוש הפשוט בקבלה של צלם הוא שהאורות הפנימיים (נר"נ) הם ה-צ וה-לם הם שני המקיפים, חיה-יחידה (ובפרט, ה"צלם" קשור לחתן, הוא סוד הצלמים, ולעומתו הכלה היא "דמות" – "נעשה אדם [זכר ונקבה] בצלמנו כדמותנו"). על כך כתוב "וצדיק באמונתו יחיה"[ג] – שהצדיק חי ב-ב אמונות, שני מקיפים של אמונה[ד], החיה היא אמונה בחידוש מעשה בראשית תמיד והיחידה היא אמונה בעצמות ה'. כנגד שני המקיפים, החיה והיחידה, נוהגים לשים שני כיסויים – כפה וכובע.

יחידה למעלה מחיה – "אשת חיל עטרת בעלה"

תמיד מזכירים שבמדרש כתוב ש"חמשה שמות נקראו לה – נפש, רוח, נשמה, יחידה, חיה"[ה] – משמע שהחיה יותר גבוהה מהיחידה – אבל בקבלה וחסידות תמיד מוסבר שהיחידה היא הכי גבוהה, גם על יסוד הפיוט "חבוקה ודבוקה בה, טוענת עולך, יחידה ליחדך"[ו] – היחידה מתיחדת עם עצם הניצוץ האלקי של הנשמה, שהוא "חלק אלוה ממעל ממש".

אם כן, הרמז הראשון שלכם הוא שאתם שייכים לשני המקיפים – ההכאה שלהם, הזיווג בין החיה לבין היחידה. היות ש"אשת חיל עטרת בעלה"[ז], ולפי הסדר המקובל בספרי הקבלה והחסידות שיחידה יותר גבוהה, צריך לומר שהיחידה היא ה"אשת חיל" והחיה שייכת למשה. כמו שמשה-אריה מרים הם כפולה של חיה-יחידה (חיה פעמים יחידה), רק משה עצמו הוא כפולה של חיהיה פעמים חיה.

לפי זה, כמה עולה אריה-מרים? גם כפולה של חיה – משלים ל-לז פעמים חיה, דהיינו עוד כב פעמים חיה (שהוא ה'יהלום' של כב – סכום המספרים מ-1 עד 22 ומ‑22 עד 1). אם כן, יש יה פעמים חיה (משה), כב פעמים חיה (אריה מרים), וביחד עולה יחידה פעמים חיה. שוב, צריך לכוון לפי פשט שהחתן הוא החיה – רק שלא יהיה א וילדע חיה... – והיחידה היא סוד מרים. דווקא אריה מצטרף למרים והופך אותה לכפולת חיה, וביחד הם חיה פעמים יחידה. זה הרמז הראשון. שיהיה "וצדיק באמונתו יחיה" כל החיים.

"זה הדבר אשר צוה הוי'" – "כה אמר הוי'" (במילוי)

הביטוי הכי חשוב בתורה ששוה 851 הוא נבואת משה רבינו – "זה הדבר אשר צוה הוי'"[ח]. כתוב ש"כל הנביאים נתנבאו ב'כה אמר הוי'' מוסיף עליה משה רבינו שנתנבא ב'זה הדבר אשר צוה הוי''"[ט]. מה ההבדל? משה רואה באספקלריא המאירה – רואה את האלקות, "ומראֶה ולא בחידת ותמֻנת הוי' יביט"[י], באספקלריא המאירה – ושאר הנביאים התנבאו באספקלריא שאינה מאירה, "כה אמר הוי'", בכח המדמה[יא].

הפלא הוא ש"כה אמר הוי'" במילוי – כף הא אלף מם ריש יוד הא וו הא – עולה בדיוק "זה הדבר אשר צוה הוי'", הגימטריא שלכם! רמז מופלא זה בא ללמד שכאשר מבררים ומזככים את כח המדמה בתכלית השלמות אזי המראָה, האספקלריא שאינה מאירה, הופכת להיות מראֶה, אספקלריא מאירה, דרגת הנבואה של משה רבינו, אב כל הנביאים, דרגה שכל בני ישראל זכו לה בקריעת ים סוף (גילוי עולם האצילות) כשאמרו "זה אלי ואנוהו"[יב], ויזכו לה ביתר שאת, בבחינת "כפלים לתושיה"[יג], בביאת גואל צדק בב"א כאשר יקויים "ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו זה הוי' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו"[יד].

אם כן, יצא בינתים מהרמז הראשון שלכם – שאתם חיה פעמים יחידה, ה-ל וה-ם של הצלם, וביחד אתם "וצדיק באמונתו יחיה" (ב אמונות). הרמז השני הוא שאתם שוים "זה הדבר אשר צוה הוי'" – האספקלריא המאירה של משה רבינו. משה בעצמו הוא בחינת חיהיה פעמים חיה – וממילא אריה מרים משלימים ל-כב פעמים חיה, כדי להשלים הכל ל-יחידה פעמים חיה כנ"ל.

אריה-מרים, כב פעמים חיה, עולה השם הראשון של מב – ר"ת "אנא בכח גדולת ימינך תתיר צרורה". כתוב בקבלה שהשם הראשון, אבגיתץ, עולה תולע והשם האחרון ("שועתנו קבל ושמע צעקתנו יודע תעלומות", שקוצית) עולה תולעת – "ואנכי תולעת ולא איש"[טו] – והן שתי מדרגות שפלות, של הזכר ושל הנקבה. צריכים להיות תולע ותולעת. גם סירטוק המשי – שיהיה לך 100% תולעת, תולע ותולעת, תולעת שני (תולעת שני היא בעצם צבע אדום, שייך לכלה).

"שמע... אמת" – שמיעה פנימית

עוד גימטריא יפה: יש מצוה לקרוא בכל יום פעמיים "שמע ישראל"[טז]. "שמע" היינו התבוננות, תיקון השכל. יש שלש פרשיות בקריאת שמע, ותקנו שבסוף פרשת ציצית חותמים "הוי' אלהיכם אמת" ("חותמו של הקב"ה אמת"[יז]). מתחילים "שמע", לשון התבוננות, וחותמים "אמת". היחוד של שמע-אמת שוה משה-אריה מרים, "זה הדבר אשר צוה הוי'".

צריך להתבונן כל כך עד שתגיע לחותם אמת של כל מה שאמרת, ובמיוחד מה שהתבוננת "שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד". צריך לומר "אמת" על כל האמור, כמו שאומרים שאני 'חותם על זה', ובעיקר צריך את כל הפרשיות – גם "ואהבת", גם "והיה אם שמֹע" וגם פרשת ציצית עם יציאת מצרים – כדי לחתום על "הוי' אחד". הכל מתחיל מ"שמע" ומגיע ל"אמת". מה פירוש "שמע"? התבוננות. מה פירוש צרוף המלים שמע-אמת בשביל חב"דניק? אם אני אומר לך 'שמע אמת', איך אומרים במלה אחת באידיש? דערהער[יח]. מלה מובהקת חב"דית, כי כל העבודה של חב"ד היא תיקון נפש השכלית – הצלם, סוד הצלמים – ולכן עיקר העבודה הוא דערהער, שמיעה פנימית, שמיעת נקודת האמת שבדבר, שאפילו יותר מראיה.

ספרו על אחד מגדולי הצדיקים שהיתה חופה והחתן היה עוור מלידה – לא ראה אף פעם שום דבר. אותו צדיק אמר תחת החופה, שטייט – יש מצוה – "אסור לאדם שיקדש את האשה עד שיראנה"[יט], וחזר על זה כמה פעמים, ואז החתן פתח את העינים ורואה אותהמשח בם .

יש סיפור דומה שחתן אחד היה צריך לחתום על הכתובה – חותמים שאמת – והיה משותק ביד. גם, הרב אמר לו שצריך לחתום – 'אני לא יכול לחתום, לא יכול להזיז את היד'. הוא אמר לו הרבה בפעמים שצריך לחתום, עד שלקח את העט ביד וחתם.

בכל אופן, כתוב שאסור לקדש את האשה עד שיראנה – עד שתמצא חן בעיניו. אם הוא תלמיד חכם צריך לקחת אתו עם הארץ, כי אין לו חוש בזה. הלואי שכולם כאן יהיו תלמידי חכמים. בכל אופן, הווארט הוא שעוור יכול לקדש – יש לו דעת – אבל אם הוא חרש, לא שומע, אין לו דעת והוא לא יכול לקדש. מה אני לומד מכאן? יש באמת מצוה לראות – "אסור לו לאדם יקדש אשה" – אבל יותר חשוב ויותר עמוק לשמוע, לשמוע גם את ה"קלא פנימאה דלא אשתמע"[כ]. לעתיד לבוא "קול כלה" ישמע, אבל היום קול הכלה הוא "קלא פנימאה דלא אשתמע" – אלא שהחתן צריך לשמוע אותו, רק החתן. לשמוע את ה"קלא דלא אשתמע", את נקודת האמת שבלב שלה, הרבה יותר מלראות את פניה. [טביעות עינא דקלא כתובה בין איש ואשה, חתן וכלה.] כן, מכירים אחד את השני בקול.

זו דוגמה של 'שמע אמת' – שומעים את האמת, לא רואים את האמת. וכידוע שאמת ר"ת "אזן מלין תבחן"[כא] (ס"ת ן ן ן – שער הנון דבינה; אוס"ת = אור, רז, אין סוף – הכל נתפס בחוש השמיעה הפנימית, בדערהער). אדרבא, על הראיה כתוב "שקר החן והבל היפי"[כב]. צריך להחליט להתחתן, וצריך להיות משוכנע שאנחנו נאמנים אחד לשני – שאנחנו באמת אוהבים ונאמנים ונקים יחד בית נאמן בישראל – לא רואים זאת אלא שומעים. זה סוד "שמע ישראל... אחד" "אמת" – הרמז שלכם, שאתם שמע-אמת.

שם ביט – הבטה המגבירה את קצב הלב

הרמז הבא, יש שם קדוש בקבלה שאנחנו אוהבים להתבונן בו, כי הוא גם מלה – ביט[כג]. בראש הכתובה נוהגים לכתוב את הפסוק (בתוספת מלה): "מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מהוי' [הטוב]"[כד]. יש קשר בין המלה "טוב" והשם הקדוש ביט: הרב המגיד כותב[כה] ש-ט יסוד (הספירה התשיעית), ו תפארת (הספירה הששית וכללות הו"ק) ו-ב חכמה (הספירה ה-ב מהכתר) ובינה (הספירה ה-ב מהחכמה, כאשר מונים את הדעת ולא מונים את הכתר), "תרין ריעין דלא מתפרשים לעלמין"[כו] (ב היינו שנים יחד) – כך מלמטה למעלה. כאשר מלמעלה למטה זה ביט – ה-ב היינו "תרין ריעין", ה-י הוא כמו שלעתיד לבוא "יהיה הוי' אחד ושמו אחד"[כז], שגם ה-ו יהיה כמו י[כח], וה-ט הוא היסוד. מתי מכוונים את השם ביט? ביציקת השמן לנרות חנוכה[כט]. אני זוכר מסלונים בטבריה, כשהייתי בחור, שני ניגונים ליד הנרות בחנוכה. יש הרבה ניגונים מקודשים מאד, גם ניגוני רבי אברהם מקאליסק שעברו דרך סלונים, אבל שני הניגונים האלה – שנמצאים גם בדיסק של חנוכה – הם "מעוז צור" של סלונים ו"אנא בכח". מכיר? [שמעתי בישיבה ששרו.] גם נשיר תיכף.

בכל אופן, השם הזה, ששייך לכם, הוא שם שמכוונים בחנוכה. ביט לשון הבטה[ל]. בשם הזה יש גם ראיה וגם שמיעה. דברנו על שמיעה – ראיה היא לשון הבטה, "ותמֻנת הוי' יביט", בדיוק נבואת משה רבינו עליה דברנו. אבל בלועזית מהו 'ביט'? קצב, קצב של שירה, שהוא גם דופק הלב ודופק היד (סוד "פקד [דופק הלב] פקדתי [דופק היד]"[לא] = תשע"ח). צריך לקיים מצות אהבת ה' ואהבת ישראל – החל מאהבת איש ואשה – באופן שמורגש בלב, שהדופק ישקף את האהבה, שיהיה 'ביט' יותר חזק בלב. זהו סימן של קיום מצות האהבה, כך כתוב בחסידות. אם לא מגיע ל'ביט' שבלב – "עין השכל [ביט לשון הבטה] שבלב [שדופק ב'ביט' מוגבר יותר]" – 'זה לא זה'.

בכל אופן, כאשר כותבים את שם ביט במילוי – בית יוד טית – עולה "זה הדבר אשר צוה הוי'", השמות שלכם. למה מכוונים בחנוכה? כי שמן באתב"ש אותיות ביט לפי הסדר – ש-ב, מ-י, ן-ט – ושוה שם אהיה (שמן שוה יה פעמים הוי' – "בטחו בהוי' עדי עד כי ביה הוי' צור עולמים". שמן ועוד ביט = 411, יש מאין = 3 פעמים 137. שמן ביט בה"פ = 1450 = חן פעמים כה, כוונת חנֻכה). יש בזה עוד רמזים שכתובים כאן שתראה אחר כך.

"שמש ומגן הוי' אלהים"

אחר כך, עוד פסוק מאד חשוב ששייך לכם – "[כי] שמש ומגן הוי' אלהים"[לב]. אפשר לומר שהוא הפסוק, ב-ה הידיעה, בשער היחוד והאמונה בתניא[לג]. היחס בין איש ואשה הוא "שמש ומגן". הייתי יכול לחשוב ש"הוי' אלהים" הם כבר הנשמה והגוף, אבל המגן מגן על השמש שלא תשרוף את העולם – צריך לומר שהמגן הוא הצלם, לא הגוף, ולכן "הוי' אלהים" כאן הם כמו הנפש האלקית והנפש השכלית (או הנשמה וכח המדמה[לד]).

"בעתה אחישנה"

עוד פסוק מאד חשוב, ביטוי ששייך לגאולה: "בעתה אחישנה"[לה] – "זכו 'אחישנה', לא זכו 'בעתה'"[לו]. "בעתה אחישנה" מדבר על החתונה – אף שהחתן והכלה עדיין צעירים, החתן חשב ש'מי יודע מתי אתחתן'. הוא חשב שהוא מקרה אבוד – בלי לחשוב שהוא משיח, בגימטריא מקרה אבוד – אבל רואים שהקב"ה מרחם, כשמגיע הרגע של החתונה יש "בעתה אחישנה", "פתאום יבא אל היכלו האדון"[לז], הפתעה גמורה. זו הגימטריא של "בעתה אחישנה" – ברגע שצריך לבוא יבוא, ואז הכל ירוץ מהר.

"טמיר וסתים וגניז"

יש ביטוי שמופיע פעם אחת בזהר ושוה הגימטריא שלכם: באדרא זוטא[לח], סיפור הסתלקות רשב"י – אנחנו יוצאים מל"ג בעומר – שידוע שהיא מהחלקים העמוקים ביותר בזהר, עם תיאור כל הפרצופים מהכתר, יש ביטוי: "טמיר וסתים וגניז". חפשתי אם ר' לוי'ק, אבא של הרבי, מדבר על כך – מתאים לו, לשון משולש (אך לא מצאתי). אצלנו כל ההתבוננות בתניא היא לפי ביטויים משולשים, וגם בזהר ככה – יתכן שזו אחת הסבות שהרבי המהר"ש אמר שהזהר הוא חסידות. ביטוי יפה "טמיר וסתים וגניז" ששייך לכם – אתם "טמיר וסתים וגניז".

המפרשים מסבירים, לפי האריז"ל, שהיינו שלשת הראשים שבאריך אנפין – גלגלתא, אוירא, מוחא סתימאה. חשבתי שאולי ביין הרקח יפרט, אבל לא כותב אחד לאחד אלא רק מביא מה שכתוב בספרי האריז"ל. כאן מדובר על "עתיקא קדישא", אריך, כתוב כאן: "עתיקא קדישא סתימא דכל סתימין, לא אדכר ולא אשתכח, ובגין דאיהו רישא עלאה לכל עלאין [למעלה מאבא ואמא] לא אדכר בר רישא חדא בלא גופא לקימא כלא [גופו מתלבש, אבל הראש מהגרון ולמעלה לא מתלבש] והאי [הראש דאריך שלא מתלבש] טמיר וסתים וגניז". כתוב שאלה שלשת הראשים דאריך – גלגלתא, אוירא, מוחא סתימאה. מה זה? אנחנו בסוף ספירת העומר, החתונה היא ביסוד שבמלכות – נקודת ציון, רחם הנוקבא. יום שהוא סגולה שיהיו הרבה ילדים.

עובדא-מילולא-רעותא

אחד מסודות המלה עמר בקבלה הוא עובדא-מילולא-רעותא[לט]. כל מצוה שמקיימים – החל מלקדש אשה, מצות עשה דאורייתא – יש בה עובדא-מילולא-רעותא. אפשר לומר שהכי 'עמר' יש בקידושין – בכל המצוות אין עמר בעצמה כמו בקידושי איש ואשה. בכל מצוה צריך להיות עובדא-מעשה, מילולא-דבור, רעותא-רצון. בכל מצוה עובדא היא מעשה המצוה, מילולא היא הברכה ורעותא הכוונה.

בקידושין הרבה יותר חזק, כי חוץ מהברכה המילולא היינו "הרי את מקודשת לי". העובדא הוא הקידושין בחפץ שהוא "שוה פרוטה"[מ] והמילולא הנוסח. גם, יותר מכל רעותא, הכוונה והרצון החזקים – צריך הרבה רצון לקדש את האשה, לא עושים זאת באתכפיא. אסור לקדש אשה באתכפיא – צריך רעותא, רצון אמתי. אין לך מצוה שיש בה עמר יותר מאשר מצות קידושין.

כתוב ששרש העמר, עובדא-מילולא-רעותא, הוא ג הרישין דאריך. נושא מאד גדול בקבלה וחסידות, שדווקא מקור העובדא הוא במוחא סתימאה, המילולא באוירא – ובתוך האוירא יש את הדעת דרדל"א, שאחר כך מתבטאת בפומא, "דעת גניז בפומא" – והרעותא בגלגלתא.

חשבתי שר' לוי'ק יאמר לי איך לכוון את שלשת אלה, אבל הוא לא אומר ולכן אני צריך לנחש בעצמי – מה ה"סתים", מה ה"טמיר" ומה ה"גניז". אמרנו רמז – "דעת גניז בפומא", אז ה"גניז" הוא האוירא. "סתים" עוד יותר פשוט – "מוחא סתימאה". נשאר שה"טמיר" הוא הרעותא. לא לפי הסדר, אבל היות שהאוירא הוא ממוצע בהחלט אפשר להסביר למה הוא בסוף – כמו נשמה (טמיר) וגוף (וסתים) וממוצע ביניהם (וגניז). לפי זה, ה"גניז" הוא הממוצע בין ה"טמיר" ל"סתים".

טמיר הוא כפולה של יחידה, ז"פ יחידה, וזאת אומרת שגם המלים וסתים-וגניז הן כפולת יחידהטז פעמים יחידה. זו חלוקה פנימית, שאומר ש"טמיר" קובע ברכה לעצמו, ו"סתים"-"גניז" הולכים יחד. גם האוירא נקרא "חכמה סתימאה עילאה"[מא]. בכל אופן, זהו ביטוי מאד יפה – שאתם "טמיר וסתים וגניז" (הרי צריך לדעת "מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד לתן דין וחשבון"[מב] – "טמיר" רומז לטפה הטמונה ברחם ובכלל לקדושת הזיווג בצניעות, "סתים" לסתימת הגולל ו"גניז" לאור הגנוז לצדיקים לעתיד לבא, ודוק היטב).

"אדם פטדה וברקת"

בחשן המשפט של הכהן הגדול יש ארבעה טורים. הטור הראשון הוא "אדם פטדה וברקת"[מג] – גם משה אריה ומרים. צריך שיהיה בבית אודם פטדה וברקת – כנראה לשם כך אתה בא מאנטוורפן, שצריך שיהיו בבית יהלומים ושאר האבנים היקרות, אבני חן...

שלש האבנים הראשונות, "אדם פטדה וברקת", הן האבנים של ראובן שמעון ולוי. ראובן עולה 259 (= טמיר, "מאין באת" כנ"ל) ושמעון ולוי ("שמעון ולוי אחים [מאוחים יחד על ידי ו החיבור]") עולה ראובן-ראובן, גימטריא יפהפיה, כך שראובן שמעון ולוי שוים ראובן-ראובן-ראובן, 777 (ביט פעמים יחידה. ביט ועוד יחידה = חן). בכל אופן, אתם "אדם פטדה וברקת".

"כל ישראל חברים"

אתם גם "כל ישראל חברים" – מתאים לשנת תשע"ח, תהא שנת ערבים חברים[מד] – מתחיל מ"האשה הטובה היא החבר הטוב"[מה], הברכה הכי טובה, ומתוך כך תזכו ל"כל ישראל חברים", הגימטריא שלכם.

"שעשועי המלך"

הגימטריא האחרונה: השער הראשון של עמק המלך – כל הקבלה העמוקה של לפני הצמצום שאין בעץ חיים – נקרא "שעשועי המלך בעצמותו". משה-אריה מרים שוה "שעשועי המלך". במאמר שהחתן חזר הוא אמר שהחתן דומה למלך והכלה נקראת מלכה – אם יש מלך ומלכה יש "שעשועי המלך", הגימטריא של השמות שלכם. המלה "שעשועי" באה מהשער שע, "שע נהורין"[מו], י פעמים 37, ונשאר עוד 13 פעמים 37, אבל בתוך שעשועים יש פעמיים שעי פעמים יחידה ועוד י פעמים יחידה ועוד ג פעמים יחידה, כך מתחלק. ג פעמים יחידה עולה אלף-פלא. גם כוונה מאד יפה, שאתם "שעשועי המלך". עד כאן הגימטריאות.

יש עוד הרבה, אבל זה מבחר ראשוני.

ב. רמזים בשמות

כעת נאמר עוד כמה רמזים:

גילוי "אנכי" בתוך "בית משיח"

מה הם ראשי התבות משה-אריה מרים? מאמ, בגימטריא אנכי, ט ברבוע, המלה הראשונה של מתן תורה. חג השבועות הוא בתוך השבע ברכות שלכם – כולם הולכים לבית כנסת, שומעים "אנכי", וכשאתם שומעים תכוונו שראשי התבות שלכם הם "'אנכי' מי שאנכי"[מז], "אנא נפשאי כתבית יהבית"[מח]. אם ראשי התבות שלכם עולים אנכי, מה נשאר? 770. זה מה שאתם – חב"דניקים שמבקרים ב-770 ("אחת שאלתי... ולבקר בהיכלו"[מט]). החתן היה כעת ב-770. 770 בגימטריא בית משיח – תבנו בע"ה בית משיח, שהוא בשביל "דירה בתחתונים" ל"אנכי". על ידי תורה – "אנא נפשאי כתבית יהבית" – שתהיה הרבה תורה בבית. "תורת הוי' משיבת נפש"[נ] – להשיב את הנפש שלכם, נפש לשון רצון, שרוצים אחד את השני תמיד כל הימים.

יסוד המים בשמות והמתקת המרירות

כמה אותיות יש בשמות שלכם? 11. היות שהוא מספר לא-זוגי יש אות באמצע – משה אריה מרים – ראש-תוך-סוף מים. מה הקשר? שידוך של מים – כל אחד צריך להכיר את היסוד, היסוד כאן הוא יסוד המים. משה הוא "מן המים משיתהו"[נא] וגם בתוך מרים יש מים.

מרים היא בעצם האחות הגדולה של משה. במאמר המקביל של הרבי, "לכה דודי" תשי"ד, הוא מדבר על מצות כיבוד אח גדול. כמו שיש מצות כיבוד אח גדול יש כיבוד אחות גדולה – משה צריך לכבד את מרים. מרים מרגישה אחריות על משה, כמו שהיתה אחראית עליו כשהיה תינוק כך היא מרגישה כל החיים. לכן היא גם מדברת נגדו, היא מרגישה כמו אמא שלו. בכלל צריך לדעת את היחס כאן בין משה למרים, אבל הראש-תוך-סוף הם מים.

מרים נולדה בעצמת הגלות, ונקראת כך על שם "וימררו את חייהם"[נב]. אחרי קריעת ים סוף[נג] מרים דווקא לוקחת את התוף ויוצאת במחול עם הנשים, ומיד אחר כך מגיעים למרה ויש שם מים מרים. אז משה צריך לקחת את העץ ולעשות רפואת "דומה בדומה" – בירור כח המדמה. כח המדמה שייך לצלמים – עץ שוה צלם. הוא לוקח עץ, שהוא הצלם – הצלם היה דומה בדומה, עץ מר – והשליך אותו למים "וימתקו המים"[נד]. זו הופעה יחידה בתורה של השרש מתק. כאן, הראש-תוך-סוף שלכם הוא מים מתוקים, סוד הזיווג שלכם (בחינת "מים מצמיחים כל מיני תענוג"[נה] דקדושה, "מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים"[נו], "ראה חיים [לשון תענוג] עם אשה אשר אהבת"[נז]). לכל אחד יש את המרירות, וכאשר מתחתנים זו המתקת הדינים בדרך של "דומה בדומה" (סוד מציאת החן של בני הזוג, בחינת "יונתי"[נח], "עיניך יונים"[נט]) – תיקון הצלם, תיקון כח המדמה. זהו הראש-תוך-סוף שלכם.

"ירים משה" מכח ה"מראה"

נכתוב את הצורה – 11 הוא מספר חוה:

מ  ש  ה

א  ר

י

ה  מ

ר  י  ם

הרמז הכי יפה הוא בדילוג שורות – משה, י, רים – "ירים משה", פסוק בתורה, "כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל"[ס]. נצחון במלחמת עמלק – נצחון על כל הבלבולים והספקות. ה-רים כאן היינו הכלה – היא נתינת כח למשה שירים את ידו "וגבר ישראל", התגברות הקדושה נגד קליפת הספק. מהו הספק? הדמיון השקרי של עמלק. יש גם ספרים שנקראים "ירים משה" (גם שם ספר של ר' משה ובר, גדול המשפיעים של חב"ד בירושלים, שזכיתי להכיר טוב ולקבל ממנו), רעיון טוב בשביל הספר שהחתן יכתוב (בעזרת הכלה, "עזר כנגדו", גם מנגדת לו במלחמתה של תורה, ועל ידי כך מתבררים יפה דברי התורה).

שתי השורות האחרות הן צירוף אותיות מראה. אם מנקדים עם סגול, מראֶה, היינו "אספקלריא המאירה", "זה הדבר אשר צוה הוי'", ואם מנקדים עם קמץ, מראָה, היינו אספקלריא שאינה מאירה, "כה אמר הוי'" במילוי כנ"ל. זה שאותה מלה בתורה, רק בשינוי ניקוד, כבר אומר שהתכלית היא לחבר אותן – לחבר את נפש השכלית עם כח המדמה. כמה שוה מראה? "צלם אלהים", ממוצע, נושא הדרוש שלנו.

אז יש פה צירופי אותיות של השמות שלכם – שרואים רק בצורה – "ירים משה" ו"מראה" – משה מרים את ידו, סוד "וביד הנביאים אדמה", מדרגת מראָה לדרגת מראֶה, וכך משפיע ומחלק מדרגת נבואתו לישראל בכלל וללוחמים בעמלק בפרט. כך מנצחים את קליפת עמלק מכח "ומראֶה ולא בחידת ותמנת הוי' יביט" של משה רבינו – התגברות עם ישראל על קליפת עמלק בגימטריא ספק באה מכח הנבואה שיש בעם ישראל, מכח העין היפה של משה רבינו לחלק ממדרגת נבואתו לכולם, "ומי יתן כל עם הוי' נביאים כי יתן הוי' את רוחו עליהם"[סא]. התכלית – כמו שכתוב בכוזרי ובעוד ספרים – היא "ונבאו בניכם ובנותיכם"[סב], שכולנו נהיה נביאים, החל מהחתן והכלה.

חשבון אלכסוני צורת השמות

עוד רמז יפה: כמה שוים שני האלכסונים (שיש בעצם רק שתי אותיות לא בתוכן – ש למעלה ו-י למטה)? 541, ישראל. אותיות שי הן ישישראל היינו יש-רלא[סג] ו-יש היינו עמר[סד]. יש לנו כאן חבר שנקרא עמר-ישראל. כל צדיק לעתיד לבוא יורש "שי עולמות"[סה], "ועמך כֻלם צדיקים"[סו]. יש כאן עמר-ישראל, חלוקה יפה בשם.

יש כאן עוד כמה דברים יפים – תנסה לפענח, מתנה לחתונה.

ג. כוונת ההקפות בחופה – הגדלת החתן

הקפות החופה והר הבית עם כוונות "אנא בכח"

[שרו "מעוז צור" ו"אנא בכח".] "אנא בכח" הוא כוונה להקפות – תשיר את הכל (מהר...). זו אחת הכוונות בהקפות – כל הקפה שורה מהפיוט. יש חתנים וכלות שעולים להר הבית ביום החופה – אצלנו מן הסתם לא תעלה להר הבית... – הרבי דבר הרבה פעמים על עליה להר הבית, למקומות המותרים. היות שהשווער היה "זהיר טפי" בזה, קשור לשחרור ירושלים, הייתי עולה איתו. עד שפעם אחת שאלנו לגבי העליה עם הישיבה "עוד יוסף חי" בשכם והרבי אמר שלא – מאז אני לא עולה. בכל אופן, שם לא נותנים להתפלל לכן אמרנו – ויש שעושים כך באופן קבוע – בהקפת ההר (היום יש שהולכים רק הלוך ושוב, אבל אז היינו עושים הקפה שלמה) לשיר "אנא בכח". [היום גם עושים הקפה.] יש שחוששים למקום האסור והולכים רק הלוך ושוב, אבל עיקר הענין לעשות הקפה. שרנו בשקט "אנא בכח" בהקפה – זה לקח הרבה זמן. אפשר גם לכוון היום בחופה שאתם בהר הבית ומקיפים.

יש עובדא ורעותא – בהקפות הכלה היא העובדא ואתה, החתן, הרעותא באמצע. אם העובדא והרעותא יתחברו טוב – החומות (של יריחו, המוחזקת לעת עתה ביד זרים) נופלות וכובשים את מנעולה של ארץ ישראל וממילא כל הארץ נפתחת לפנינו.

"מלך גדול" – מכח המטרוניתא

אמרת קודם במאמר, ש"מלכא בלא מטרוניתא לאו איהו מלך ולאו איהו גדול"[סז] – מה שעושה את החתן מלך עושה אותו גם גדול, כמו שעל הקב"ה כתוב "מלך גדול"[סח]. כתוב במאמר שהחתן מלך והכלה מלכה, אבל יש תוספת – צריך להיות מלך גדול. היום אנחנו עדיין בהוד שבמלכות, קטנות, אבל בלילה כבר יהיה יסוד שבמלכות, גדלות ב' דאבא, מהמצב הכי קטן למצב הכי גדול בתוך המלכות – צריך לגדול בבת אחת, להוסיף קומה. לא רק להיות רק מלך אלא "מלך גדול" – "מלך גדול" בזכות הכלה, כי "מלכא בלא מטרוניתא לאו איהו מלך ולאו איהו גדול", לא מלך ובוודאי לא גדול.

כשהיא מסובבת אותך, מה קורה לך? היא עושה פעולה רוחנית כשהיא מסתובבת – 'מה היא עושה לי?!'. היא מגדלת אותך – כל סיבוב אתה גדל, עוד קצת ועוד קצת. כשאתה והיא בחופה אתם מלך ומלכה, אבל צריך להיות גדול – היא מסובבת שבע פעמים שתהיה "מלך גדול".

כמה אותיות יש במלים "מלך גדול"? שבע אותיות. מלך גדול הוא בגדלות מוחין – כדי להתחתן צריך להיות בגדלות מוחין, אי אפשר בקטנות מוחין. מהי קטנות מוחין? שאדם חושב רק על עצמו. בגדלות מוחין אדם חושב על הזולת, לא חושב על עצמו. בשבע ההקפות היא פועלת, גם על פי פשט, שיפסיק לחשוב על עצמו – יתחיל לחשוב עלי. "מלך גדול" מתחלק ב-7? שוה 133. גם קשור לחופה, בה הברכה הראשונה היא "בורא פרי הגפן" – גפן עולה "מלך גדול". מתחלק ב-7 – ז"פ חוה. כל ה"מלך גדול" הוא רק בזכות חוה, הערך הממוצע של כל אות. זו כוונה יפה של "מלכא בלא מטרוניתא לאו איהו מלך ולאו איהו גדול".



[א] נרשם על ידי איתיאל גלעדי. לא מוגה.

[ב] החל מפרשת בחקתי ע"ח. גם חלקה השני של קבלת הפנים עסקה בסוד הצלם.

[ג] חבקוק ב, ד.

[ד] ראה סוד ה' ליראיו כללי השערים פ"ח.

[ה] בראשית רבה יד, ט. וראה דברים רבה ב, לז.

[ו] מהושענא ליום ג'.

[ז] משלי יב, ד.

[ח] ראה גם בענין הצלם לקמן, חלק שני בקשר שבין הבטוי "זה הדבר אשר צוה הוי'" ל"כה אמר הוי'".

[ט] רש"י במדבר ל, ב (ע"פ ספרי מטות א).

[י] במדבר יב, ח.

[יא] ראה שיעור סוד הצלם (3).

[יב] שמות טו, ב.

[יג] איוב יא, ו.

[יד] ישעיה כה, ט.

[טו] תהלים כב, ז.

[טז] דברים ו, ד.

[יז] שבת נה, א.

[יח] ראה שיעורים בסוד ה' ח"א פ"ו (עמ' קמו ואילך), וש"נ.

[יט] קידושין מא, א.

[כא] איוב יב, יא ושם לד, ג.

[כב] משלי לא, א.

[כד] שם יח, כב.

[כו] ראה זהר ח"ג רצ, ב; זהר ח"א קכג, א.

[כז] זכריה יד, ט.

[כח] ראה לקו"ת לאריז"ל על זכריה.

[כט] מחברת הקדש שער חנוכה.

[ל] קדושת לוי חנוכה, קדושה חמישית.

[לא] שמות ג, טז.

[לב] תהלים פד, יב.

[לג] ראה פ"ד ואילך.

[לד] ראה – בחלקו השני של השיעור – בביאור החסד לאברהם (סלונים) בענין פרה אדומה.

[לה] ישעיה ס, כב.

[לו] סנהדרין צח, א.

[לז] מלאכי ג, א.

[לח] זהר ח"ג רפט, ב.

[לט] ראה זהר ח"א קסא, א. ובסוד ספירת העומר – אוצר החיים (קאמרנא) אמר ד"ה "ומעתה נשכיל" רכא, ד; ובאורך בסעודת משיח תש"ע ובשיעור אור לכ"ח ניסן ע"א.

[מ] כדעת בית הלל, וכך הלכה. "שוה פרוטה" = 611 = 13, אחד-אהבה, פעמים 47, בטול = תורה = "רצוא ושוב" = גמילות חסדים, כנגד שלשת הדברים עליהם העולם עומד. נוהגים לקדש בטבעת = 481 = 13 פעמים 37. יחד, "שוה פרוטה" טבעת = 1092 = 26, שם הוי' ב"ה, פעמים 42, שם מב, שהוא מספר האזכרות של שם הוי' ב"ה בתפילין כנודע בסוד הפסוק "ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ" שכתוב בתפילין דמרי עלמא. הבעל שם טוב מדמה את אהבת איש לאשתו כאהבתו לתפילין שלו. "שוה פרוטה" = תורה היינו סוד תפילין של ראש וטבעת סוד תפילין של יד. הרב מסדר הקידושין מרים את הטבעת ושואל את החתן "זה שלך?" ואת שני העדים "זה שוה פרוטה?", היינו כנגד תש"י ותש"ר, וד"ל. ראוי לציין שבמשנה, עיקר התורה שבעל פה, יש בדיוק 10 פעמים מטבע הלשון "שוה פרוטה" ללא אות שימושית לפני "שוה" וס"ה 26 פעמים "שוה פרוטה" עם אות שימושית, כנגד "עשר ספירות בלימה" ושם הוי' ב"ה.

[מא] ראה מבוא שערים שער ג ח"ב פ"ד; קול ברמה פכ"ט (ע"פ זהר ח"ג קכח, ב).

[מב] אבות פ"ג מ"א.

[מג] שמות כח, יז.

[מד] ראה ש"פ יתרו י"ח שבט ע"ח.

[מה] משלי ישראל תקפח. ראה באורך שכינה ביניהם בפרק "חברים נאמנים".

[מו] ראה זהר ח"ג קלג, ב-קלד, א.

[מז] ראב"ע בראשית כז, יט.

[מח] שבת קה, א.

[מט] תהלים כז, ד.

[נ] שם יט, ח.

[נא] שמות ב, י.

[נב] שם א, יד.

[נג] שם טו, כ.

[נד] שם שם, כג.

[נה] ראה תניא פ"א.

[נו] שה"ש ז, ז.

[נז] קהלת ט, ט.

[נח] שה"ש ה, ב.

[נט] שם א, טו.

[ס] שמות יז, יא.

[סא] במדבר יא, כט.

[סב] יואל ג, א.

[סד] ספר הלקוטים בשלח.

[סה] עוקצין פ"ג מי"ב.

[סו] ישעיה ס, כא.

[סז] ע"פ זהר ח"ג ה, א.

[סח] מלאכי א, יד; תהלים מז, ג.

Joomla Templates and Joomla Extensions by JoomlaVision.Com
 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2024. מלכות ישראל - חסידות וקבלה האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com