בע"ה

אור לי"ג שבט ע"ח – כפר חב"ד

שבע ברכות גלעד ודנה שי' טקוני ויוסף-חיים ומנוחה-רחל שי' שפירא

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

א. רמזי גלעד-דנה

נגנו "קול דודי".

"הריעו לאלהים כל הארץ"

לגבי החתן והכלה גלעד ודנה שי' – עכשיו שמענו רמז שהם בגימטריא "צלמו" – "ויברא אלהים את האדם בצלמו", "אשר יצר את האדם בצלמו בצלם דמות תבניתו", כמו שאומרים בשבע ברכות. המלה "צלמו" יוצאת מס"ת של פסוק בתהלים – "הריעו לאלהים כל הארץ". יש שני פסוקים שיש כוונה של האריז"ל לגבי ראשי התיבות שלהם: תהלים ק מתחיל "הריעו להוי' כל הארץ", ר"ת הלכה, שמכוונים בששת ימי החול, ובשבת מכוונים "השתחו להוי' בהדרת קדש", ר"ת קבלה (למפרע). אבל כמו שיש "הריעו להוי' כל הארץ" יש "הריעו לאלהים כל הארץ", גם ר"ת הלכה, וס"ת "צלמו", שמות החתן והכלה.

הלכה היא מענין הליכה – חתן וכלה מתחילים ללכת. כתוב שהעולם הזה "כבי הילולא דמיא", ומה המיוחד של החתונה? "דאזלינן מיניה", בזכות החתונה נעשינו בבחינת מהלכים, "מהלכים בין העומדים". לפני החתונה האדם עומד – נדמה לו שהוא מתקדם, עושה משהו בחיים, אבל באמת הוא לא עושה כלום, הוא עומד. מהחתונה מתחילים ללכת, לעשות משהו, "האי עלמא דאזלינן מיניה כבי הילולא דמיא". כתוב "הליכות עולם לו", "אל תקרי 'הליכות' אלא 'הלכות'". מוסר השכל שמהחתונה צריכים ללמוד הרבה הלכה, גם החתן וגם הכלה – שיעור קבוע בהלכה. בשבת אפשר שיעור בקבלה, אבל בימות החול שיעור בהלכה.

אדם הולך על שתי רגלים, אי אפשר ללכת על רגל אחת – צריך נצח והוד. לכל אחד מהם יש שם קדוש, "הוי' צבאות" ו"אלהים צבאות". יש כמה פירושים ל"הריעו להוי' כל הארץ" – אחד הפירושים ש"הריעו" לשון שבירה, עם הלכה שוברים את הקליפה של הגשמיות; יש פירוש "הריעו" לשון שמחה, כמו הרבה פעמים בתנ"ך. יש "הריעו" לשון שבירה ו"הריעו" לשון "למען אחי ורעי", חיבור, בסוף מגיעים ל"הריעו" לשון שמחה – מתוך הארציות, הופך ל"עבדו את הוי' בשמחה", כמו שכתוב בהמשך הפרק. בכל אופן, יש "הריעו להוי' כל הארץ" ו"הריעו לאלהים כל הארץ" – "הריעו להוי' כל הארץ" יחסית הנצח ו"הריעו לאלהים כל הארץ" יחסית הוד.

שוב, הרמז שלכם בס"ת "הריעו לאלהים כל הארץ", צלמו, אתם האדם – "ויקרא את שמם אדם ביום הבראם". האדם, "צלמו", הוא שניכם יחד. עד כאן רמז אחד, בזכות גיורא שאמר שאתם שוים צלמו. לחיים לחיים.

הופעות "צלמו" בתנ"ך

היה לכם צלם טוב בחתונה? היום כל חתונה היא 'צלמו' – בלי לצלם לא קיים, זו לא חתונה בכלל... [הצלם, שלא היה נראה דתי, הכיר את "אתה תקום".] כן? זה באמת שיר טוב. ב-ז' שבט – החתונה של הזוג השני – היארצייט של אמא שלי וגם יום ההולדת שלה. היא התחילה פרק קב, שם כתובים פסוקי "אתה תקום" עם שני הרמזים של ע"ח – "עת לחננה" ו"עפרה יחננו". רציתי שנשיר ביארצייט ולא הספקנו, אז נשלים כעת.

עוד משהו על צלמו: המלה "צלמו" מופיעה פעמיים בתנ"ך, שני פסוקים בבראשית – "ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אתו זכר ונקבה ברא אתם" ופעם שניה אצל שת, בלידתו כתוב "בדמותו כצלמו". אין עוד "צלמו", רק הפעמיים האלה – "בצלמו" ו"כצלמו". הסימן "ואני אבטח בך", "בצלמו" "כצלמו", כב אותיות. הממוצע בין "בצלמו" ל"כצלמו" הוא גן עדן מקדם. לומדים לאחרונה את המאמר "אמונה ובטחון" בלב לדעת – אמונה-בטחון עולה גן עדן, והוא הערך הממוצע בין "בצלמו" ל"כצלמו", ויחד עולה ימות שנת הלבנה בשנה הממוצעת, שנד ימים בשנה (כמו השנה הזו). כל חצי שנה הוא גן עדן (חצי שנה גן עדן התחתון וחצי שנה גן עדן העליון – כמו במגלת אסתר, "ששה חדשים בשמן המֹר וששה חדשים בבשמים ובתמרוקי הנשים") – דברנו על זה לאחרונה. יחד כל השנה כולה, כל מעגל הזמן של היהודי, עולה בצלמו-כצלמו. צריך להתדמות אליו. קשור להלכה שאמרנו קודם – "והלכת בדרכיו", מצוה להתדמות אליו יתברך.

"גמול דלים"

נאמר עוד כמה רמזים יפים של גלעד ודנה: גלעד-דנה ר"ת גד, שהוא גם רו"ס של גלעד. חז"ל דורשים "גימל דלת – גמול דלים". כבר אומר שיש יעוד מיוחד לחיבור שלכם, הזיווג שלכם, שהוא גמילות חסד. שה' יזכה אתכם לקיים הרבה גמילות חסד. כמו שכתוב במאמר "באתי לגני" באות של השנה, שבזכות גמילות חסד – מצות הצדקה – זוכים להחזיר מהמצב הראשוני של אחור באחור לפנים בפנים. זהו הווארט של "באתי לגני" השנה, והוא יוצא מהר"ת שלכם – גד, גמול דלים.

זהו רמז כנגד עמוד גמילות חסדים. "על שלשה דברים העולם עומד", "צלמו" קשור לתורה-הלכה והרמז הפשוט של גד הוא גמילות חסדים. סימן שצריכים להיות גם רמזים של תפלה, עבודה, העמוד השלישי של העולם.

שם קסו

הגימטריא שלכם, 166, כשפותחים את כתבי האריז"ל היא שם קדוש – זהו הדבר הראשון. כל מקובל שישאלו אותו מהו קסו יאמר דבר ראשון שם קדוש – שם קסו. אתם שוים שם של ה', שמופיע בהרבה כוונות של האריז"ל. מהו השם הזה? שם סג – השם של אמא, השם של אורות מרובים דתהו, שכדי להביא משיח צריכים להמשיך אותם בכלים רחבים של תיקון, המשכה שהיא על ידי האחוריים של שם סג – יוד יוד הי יוד הי ואו יוד הי ואו הי בגימטריא קסו. אחוריים – שנקראים באריז"ל גם רבוע – ענינם להמשיך את הענין למטה, להמשיך את ה"אורות מרובים דתהו" (כנראה יש לכם אחיזה שם) ב"כלים רחבים דתיקון", הנוסחה המשיחית שהרבי אמר, שרמוזה דווקא בשם הקדוש הזה, אחורי שם סג.

עליון-מעון

בתור מלה אחת, אם שואלים מה המלה הכי חשובה בתנ"ך בשם הזה, המלה היא עליון. יש בתנ"ך "עליון" במשמעות כמו שאנחנו משתמשים, אבל הרבה פעמים המשמעות היא כמו שאומרים באידיש דער אויבערשטער – "עליון" הוא ה', כינוי לקב"ה. מאד יפה במספר שלכם, כל יהודי קשור לקב"ה, אבל מכל הכינויים של הקב"ה כזוג אתם קשורים לה' בתור עליון. אולי גם אומר שכדאי ללמוד אידיש ולדבר קצת אידיש בבית... שם המלה הראשונה היא אויבערשטער. בכל אופן, אתם עליון בגימטריא.

יש עוד מלה פשוטה שקשורה לשלום בית. יש הרבה גימטריאות שאי אפשר להכחיש שהפסוק התכוון לגימטריא, ואחת מהן היא ש-עליון עולה מעון. הבית שלכם הוא מעון – גלעד-דנה עולה מעון – ויש פסוק מפורש בתהלים "עליון שמת מעונך", קשר בין עליון ל-מעון.

רקיע מעון וסוד החשמל בבית

יש גם מקום בארץ שנקרא מעון, קשור לדוד המלך, אבל בחז"ל הוא כינוי לאחד הרקיעים. למדנו בר"ח שבט שיש שתי שיטות לגבי שבעת הרקיעים. יש את הגמרא בחגיגה שהסדר מלמטה למעלה הוא – וילון, רקיע, שחקים, זבול, מעון, מכון, ערבות. אבל יש מדרש שמביא סדר אחר – שמים, שמי השמים, רקיע, שחקים, זבול, מעון, ערבות (בלי וילון ומכון ועם שמים ושמי השמים). במדרש כתוב ש"כל השביעין חביבין" הולך על רקיע ערבות – גם קשור אליכם, כמו שתיכף נאמר. בכל אופן, המעון מופיע בשתי הגרסאות (משא"כ מכון). ההבדל שלפי הגמרא מעון הוא החמישי מלמטה ולפי המדרש הוא הששי מלמטה, סמוך לערבות.

במדרש לא כתוב מה מתרחש בכל אחד מהרקיעים, אבל בגמרא כן כתוב – כתוב שמעון הוא המקום בו נמצאים המלאכים המיוחדים שנקראים חשמלים. חשמל היא המלה הכי מסתורית בנבואת יחזקאל, במעשה מרכבה, והיא מופיעה שלש פעמים – כנראה שיש שלשה חשמלים. חז"ל מפרשים "עתים חשות עתים ממללות" ובחסידות חשמל הוא בכלל ביטוי של העלם וגילוי. יש שני יסודות בחסידות – העלם וגילוי, עצם והתפשטות. חשמל הוא העלם וגילוי, בא לידי ביטוי בדבור – עתים אדם שותק ועתים מדבר.

נדבר רגע על המעון: אתם עכשיו מקימים בית, מקימים את המעון שלכם, והסוד של המעון הוא סוד החשמל, מתי לשתוק ומתי לדבר. כתוב ש"עתים חשות" היינו כאשר שומעים את ישראל אומרים קדושה – הזמן לשתוק הוא מתי שבת הזוג מדברת. כשהיא שותקת סימן שאפשר לומר משהו. כל אחד צריך ללמוד את הסוד, סוד החשמל, הוא מה שקורה בתוך המעון. שוב, רואים מהפסוק שמעון קשור לעליון. מי הוא עליון לגבי בני הזוג? השותף השלישי שביניהם. אם יש מעון, יש את סוד החשמל המתוקן בבית – בחשמל צריך לשמור שלא יהיה קצר, שכל הזמן יהיה חשמל, יהיה אור [שלא תהיינה הפסקות חשמל...]. כל פעם כתוב "עין החשמל". על פי פשט חשמל הוא גוון – יש גוון שנקרא חשמל. חז"ל אומרים שקשור לדבור-שמיעה, אבל בפשט הוא ראיה – יש "רואים את הקולות", קשר בין חוש השמיעה לחוש הראיה, בחינת מתן תורה. בכל אופן, החשמלים נמצאים בתוך המעון – המעון שלכם. אם יש את החשמלים, אתכם, יש גם את ה"עליון" – השותף השלישי, הקב"ה, ששוכן אתכם יחד.

כוונת "עליון שמת מעונך"

מתי מכוונים את הפסוק "עליון שמת מעונך"? יש כוונה שאנחנו אוהבים ש"עליון שמת מעונך" ר"ת שמע[ב]. מה צריך לכוון בשמע? איך אני בכלל יודע שצריך לכוון ר"ת? כתוב בחסידות, מאדמו"ר הזקן ומהמגיד, שכאשר אומרים "שמע" יש לכוון את הפסוק "שאו מרום עיניכם [וראו מי ברא אלה]", גם חיבור בין שמיעה לראיה. כתוב שמשה רבינו רצה לומר 'ראה ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד' ולא זכה. בכוונה זו כן מכוונים ראיה ושמיעה יחד.

רואים שיש משהו ב"שמע" שמבקש ר"ת. ר"ת הפוכים – "שמע" ר"ת "עול מלכות שמים", אותו מקבלים בקריאת שמע. יש "עליון שמת מעונך", צריך להשלים – זו כוונה יפה, להשלים את כל הו"ק, הקצוות-הרמזים, של "שמע". למשל, הפסוק אחרי שמע בתורה הוא "ואהבת" – "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך" עולה שלהבת, שייך לביטוי "שלהבת עולה מאליה", עוד צירוף של ר"ת שמע. יש לנו כבר ארבעה ר"ת – עול מלכות שמים, שלהבת עולה מאליה, עליון שמת מעונך, שאו מרום עיניכם. צריך עוד שנים – "הנה מקום אתי", "הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו". אחרון חביב, הפסוק במשלי על עלית משה לקבל את התורה – "מי עלה שמים".

איך מכוונים את הצירופים כנגד הו"ק? מתאים לילדים – יש כאן כמה מלמדים. אם יש שלש אותיות, שמע, צריך לדעת מה החכמה, מה הבינה ומה דעת ואז ממילא יוצאים ששת הצירופים. מ היא מים, חכמה; ש היא אש – בינה; ע היא ה-ע של המלה דעת עצמה. בדעת יש בעצם שני ענינים, תרין עטרין שבדעת, סוד שתי עינים (כל עין = ה"פ הוי'), כמבואר בכתבי האריז"ל. נמצא שהצירוף של שמע הוא ה-י-ו, צירוף ההוד, ר"ת "שאו מרום עיניכם". צירוף החסד הוא משע, ר"ת "מקומו של עולם". נצח הוא "מי עלה שמים" – בדיוק מתאים למשה רבינו, שהוא נצח, "עמק רום", שעולה לשמים לקבל את התורה. גבורה היא שעמ – "שלהבת עולה מאליה", הכי מתאים, אש. מה בתפארת? עול מלכות שמים. התפארת מתחברת כאן עם המלכות. "לעולם הוי' דברך נצב בשמים" – כתר מלכות נבנה מאחורי תפארת ז"א. בנין המלכות, לקבל עול מלכות שמים, בתפארת. אחרון, ביסוד, הצדיק, הוא הרמז שלכם – "עליון שמת מעונך".

כל זה היה הקשר לכך שאתם עולים עליון וגם מעון. לחיים לחיים. כל כוונה כאן היא הזדמנות, אפשר לכוון.

"טובה חכמה עם נחלה"

יש לנו ספר שעוד לא יצא לאור – "שבעים פני חן". אחד מהפנים – רמזים של חן בתנ"ך – הוא בפסוק בקהלת "טובה חכמה עם נחלה ויותר לרואי השמש". חשוב לנו "טובה חכמה עם נחלה" – חכמה-נחלה ר"ת חן. חן הוא מתנת המלכות של החתן והכלה. יש שבע מתנות, והמלכות-התכל'ס היא מתנת החן. אחד הרמזים הכי יפים של חן בתנ"ך הוא "טובה חכמה עם נחלה". חז"ל מפרשים בהרבה צורות. אחד הפירושים הוא שחכמה היא "חכמתו של משה" עם נחלה "שהנחיל תורה לישראל", ויש פירוש שטובה חכמה היינו "חכמתו של יהושע" עם נחלה "שהנחיל את ארץ לישראל", ועוד כמה. בכל אופן, "טובה חכמה עם נחלה ויותר לרואי השמש". חכמה-נחלה גם עולה כמנין שמותיכם, 166 – זה החן שלכם.

הפשט – כפי שמסבירים הפשטנים – שחכמה היינו חכמת התורה ונחלה היא שיהיה לאדם נחלה, בפרט צריך שבארץ ישראל תהיה נחלה לכל אחד ואחד. טוב שיש גם את החכמה, הכל מתחיל מהחכמה, אבל יחד עם החכמה צריכה להיות נחלה כפשוטה. יש את חכמת התורה וחכמת החיים שלכם והנחלה שלכם בארץ ישראל. זהו סימן ורמז לכל עם ישראל – שיזכו לחכמה, חכמת התורה, חכמת האמת, חכמת חיים ולנחלה של שלמות הארץ, שלמות התורה ושלמות הארץ.

חכמה בספירת החכמה, אבל כתוב ששרש הנחלה אפילו גבוה מהחכמה – נחלה היא נחל, "נחל נבע מקור חכמה", נחל שהוא "נצר חסד לאלפים". החכמה יונקת מהמזל השמיני של הדיקנא, "נצר חסד לאלפים" ר"ת נחל. והוא ה"נחל היורד מן ההר" של מתן תורה. על הנחל הזה כתוב "נחל נבע מקור חכמה" – שפע ואור מהכתר לחכמה, מחכמה סתימאה (מוחא סתימאה של הכתר) לחכמה. אומר שכאשר יש נחלה בארץ הוא מעורר את כח המשכיל שבנפש, ממנו תזל ותנבע יותר ויותר חכמה האמת. כלומר, נחלה היא סגולה לחידושי אמת. [נשמע הפוך מ"אבא יסד ברתא", שהנחלה-המלכות מביאה את החכמה.] זה החידוש, גם בת מביאה את האבא – "אשת חיל עטרת בעלה". לחיים לחיים.

ר"ת "כי קרוב אליך הדבר מאד"

התחלנו מהס"ת "הריעו לאלהים כל הארץ", צלמו, יש קטע פסוק שראשי התיבות שלו גם שוה לגימטריא שלכם, שמופיע בדף השער של ספר התניא – הרמז הזה אומר שעליכם ללמוד תניא יחד. כתוב שכל התניא מיוסד על פסוק "כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו". ר"ת "כי קרוב אליך הדבר מאד" עולה גלעד-דנה. ר"ת 166, עליון (כינוי לקב"ה) והכל יחד עולה 655, הקדוש ברוך הוא. יש שאלה על מה הולך הפסוק, מחלוקת בין המפרשים – על איזו מצוה כתוב "כי קרוב אליך וגו'". לפי הרמב"ן מתייחס למצות התשובה ולפי רש"י לכל התורה, אך לפי המפורש כאן מדבור על ה' עצמו – הוא נמצא בפיך ובמעשיך.

מסלול

יש מלה אחת שמופיעה רק פעם אחת בתנ"ך, שעולה קסו, בספר ישעיהו: קודם דברנו על דרך והליכה. כתוב שיש שבעה שמות של דרך בלשון הקדש. מביא זאת הראב"ד על ספר יצירה בהקדמתו. יש הרבה דברים עם שבעה שמות, ואחד מהם הוא דרך. אחד השמות הוא מסלול – מלה שמופיעה רק פעם אחת בתנ"ך. יש מסלה ומסלות, אבל מסלול מופיע רק פעם אחת – בסוף פל"ה בישעיהו.

פרק קצר, שמתחיל "ישושום מדבר וציה ותגל הערבה וגו'" – נבואה לעתיד לבוא שכל ארץ ישראל תפרח, המדבר יפרח. בהמשך הוא אומר "אז תפקחנה עיני עורים ואזני חרשים תפתחנה אז ידלג כאיל פסח ותרון לשון אלם כי נבקעו במדבר מים ונחלים [הנחלה שדברנו קודם, נחל נובע] בערבה". יש כאן הרבה ערבה. דברנו לפני כמה ימים שרקיע ערבות, הרקיע השביעי, הכי "מעשה מרכבה", לפי הפשטנים כלל אינו שמים אלא אדמה, לשון ערבה (מדבר). הגאולה והנחמה של ארץ ישראל שהערבה תפרח. שם כתוב "סלו לרוכב בערבות" – סלו לשון מסלה, צריך לסלול דרך למרכבה. צריך שהמעשה מרכבה של האבות – אהבה-יראה-רחמים – יהיה בתוך הערבה של ארץ ישראל. "והיה השרב לאגם וגו' והיה שם מסלול ודרך הקדש יקרא לה לא יעברנו טמא והוא למו הולך דרך ואוילים לא יטעו לא יהיה שם אריה ופריץ חיות וגו'". רש"י מסביר ששום עכו"ם לא יעבור בדרך ההולך לציון. הפסוק שמסיים את הפרק הוא פסוק ידוע – "ופדויי הוי' ישובון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה". עד כאן פרק ל"ה בישעיהו.

שבעה שמות הדרך

המלבי"ם כותב על ההבדל בין מסלול לדרך (וממנו נגיע לכל שבעת השמות של דרך, להבין את היחוד שלכם כמסלול):

והיה שם מסלול ודרך – דרך הוא דרך הרבים ואצלו יהיה מסלול כבוש גם ליחידים ההולכים בצידי הדרך...

ליד הדרך של הרכבים, הסוסים והעגלות, יש מסלול – מורם – להולכי הדרך בצדי הדרך, באנגלית נקרא sidewalk. הוא גם מורם וגם מיוחד להולכי דרך, לצד הדרך. אם כן, אם יש דרך מסלול, ר"ת ד-ם, צריך להשלים ב-א שיהיה ר"ת אדם – ארח. לכולם אפשר לצרף את המלה חיים – אורח חיים, דרך חיים, מסלול חיים. אפשר לבדוק את הגימטריא של הכל יחד.

מה ההבדל בין דרך לאורח? לפי המלבי"ם מסלול הוא לצדי הדרך הרחבה – מסלול מיוחד להולכי רגל, מאד מובנה, מורם וישר. מהו אורח? הוא מסביר בהרבה מקומות, כאשר יש היקש אורח ודרך, שדרך היא לרבים ואורח לפרט, כמו ההבדל בין כלל לפרט באיז'ביצא. לא משתמש ביסודות אלה, אבל זה הווארט שלו תמיד. לכל צדיק יש את האורח שלו, שהוא לא תמיד הדרך של הכלל. את הלכה שמנו בנצח והוד (הליכה בשתי רגלים). כשמגיעים ליסוד, לפרט, הוא הצדיק עם הדרך שלו – אורח, אורחות צדיקים. דרך היא עבודת הכלל.

מה לשון הדרך שכנגד המלכות? דרך מיוחדת שכתובה רק בדוד המלך – מעגל, "מעגלי צדק", "צדק מלכותא קדישא". מעגל במלכות, אורח ביסוד – שהוא לפרט – ודרך לכלל בתפארת. כעת צריך להשלים הקצוות, הימין והשמאל. חסד הוא ענף החכמה, בה יש נתיבות חכמה – נתיב. מה הולך יחד עם נתיב הרבה פעמים בזהר? שביל. הוא כאן הגבורה, "בשביל חנינא בני". משמע בשביל שהוא מצומצם, צמצום כדי להמשיך את השפע. מסלול, שהוא בגימטריא עליון, הוא "במסלה נעלה" – עליה של נצח, "עמק רום" כנ"ל בסוד "מי עלה שמים" של משה רבינו בנצח. אותו רצינו. מסלול, חוץ מהיותו בשביל היחידים, הוא דרך שעולה – כל הזמן "ילכו מחיל אל חיל", "מעלין בקדש ולא מורידין". מה נשאר בהוד? מסלה ומסלול הם מאותו לשון, אותה בחינה של נצח. בפרשת בלק מופיע אצל בלעם "משעול הכרמים" – כרם היין בגבורה והמשעול, שעל, "אף שעל", בהוד. זה מהפרצופים הותיקים שלנו:

לעניננו, אתם מסלול – "מעלין בקדש". תסתכלו כאן בכל המפרשים, יש הרבה ווארטים נחמדים, אבל כעת צריך לסיים – לעשות שבע ברכות.

"הוי' צלך", "פני הוי'" ו"עיני הוי'"

עוד משהו נחמד: כתוב "הוי' צלך על יד ימינך". אתם שוים "הוי' צלך". הבעש"ט מפרש שה' הוא כמו צלך – איך שאתם מתנהגים פועל למעלה אותו דבר. ה' הוא כמו הצל שלך. אתה עושה ככה – גם ה' עושה ככה.

עוד שני ביטויים מאד פשוטים: אתם גם "פני הוי'" וגם "עיני הוי'" – "עיני הוי' אל צדיקים". לפי כוונת האריז"ל, כל פעם שנאמר "עיני הוי'" או "פני הוי" רומז לשם הקדוש קסו (המשכת אורות דתהו בכלים דתיקון כנ"ל). בעבודה מאד יפה הווארט של "הוי' צלך". לחיים לחיים.

כדי שנספיק את זמן החופה נעשה כעת שבע ברכות. העיקר שיהיה בנין עדי עד, עם כל הברכות, הרבה חכמה והרבה נחלה.

[ברכו ברכת המזון ראשונה ושבע ברכות.]

ב. רמזי יוסף-חיים ומנוחה-רחל

אשריכם – שלשה ראשים בכתר

מה ההפרש בין יוסף-חיים למנוחה-רחל? ענג. יש ג רישין שבכתר, שבלשון החסידות אנחנו מכנים אותם אמונה-תענוג-רצון. תענוג אפשר גם לקצר ולומר ענג. כמה שוה אמונה-ענג-רצון? אשריכם!, יוסף-חיים מנוחה-רחל. יוצא מהחשבון הזה שהממוצע של אמונה-רצון (רדל"א ורישא דאריך) הוא יוסף-חיים. עם ה-ענג שבאמצע כבר עולה השמות שלכם. גימטריא מאד מכוונת, שה"אשריכם!" שלכם הוא ג רישין שבכתר.

בסדור "אשריכם" היא מלה ששייכת לשמחת תורה – "אשריכם ישראל אשריכם ישראל אשריכם ישראל אשר בחר בכם א-ל והנחילכם התורה ממדבר מתנה", זהו סיום ההקפות של שמחת תורה. ג"פ "אשריכם ישראל" שם גם כנראה כנגד ג רישין שבכתר.

אמרנו עוד לפני הווארט שלכם שהמלה "אשריכם" כתובה רק פעם אחת בתנ"ך. הפסוק מופיע בישעיהו, בו כתוב "אשריכם זֹרעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור" – פסוק שמובא כמה פעמים במסכת בבא קמא, שלומדים כעת בישיבות, בהתחלה. הדרוש על הפסוק הזה הוא בעצם סיום פרק א של ב"ק. יש לכם שתי גימטריאות שמתחילות פסוק.

הפסוק "אשריכם זֹרעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור" שוה בדיוק הדבור הראשון של עשרת הדברות, "אנכי הוי' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים". יש עוד פסוק שמתחיל בגימטריא שלכם (שנראה בהמשך אי"ה), והוא עולה פסוק הכותרת של עשרת הדברות (שלפני "אנכי וגו'") – "וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר". "על פי שני עדים יקום דבר" שאתם שייכים למתן תורה, לפרשת השבוע. שתי גימטריאות ששייכות באופן מובהק לעשרת הדברות, סוד ג רישין שבכתר.

דרשת הפסוק "אשריכם זֹרעי על כל מים" בב"ק

ב"ק יז, א – סיום פרק ראשון של ב"ק:

אמר רבי יוחנן משום ר"ש בן יוחאי מאי דכתיב אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים זוכה לנחלת שני שבטים [רש"י: "דהכי משמע רגליכם ישולחו בנחלת השור והחמור יוסף ויששכר".] שנאמר אשריכם זורעי ואין זריעה אלא צדקה שנאמר זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד ואין מים אלא תורה שנאמר הוי כל צמא לכו למים [אשריכם שיש לכם גם גמילות חסדים וגם תורה – לפי סדר הפסוק גמ"ח קודם לתורה, זריעה לפני מים. "זרעי... מים" = 377 = 13 פעמים 29, והוא מספר האהבה ה-14, וביחד עם גמילות-חסדים תורה – גמילות חסדים = תורה! – עולה 1599 = 13, אהבה, פעמים 123, ענג, קשור לשמות שלכם כנ"ל = "ראה חיים עם אשה אשר אהבת", סוד אהבה בתענוגים, כמבואר אצלנו בכ"ד.] וזוכה לנחלת שני שבטים זוכה לכילה כיוסף דכתיב בן פורת יוסף בנות צעדה עלי שור [דורש שוּר כמו שוֹר. היה יכול לומר סתם שיוסף נקרא שור, "בכור שורו", אבל לא אומר כך אלא דורש מ"בנות צעדה עלי שור". רואים שיש ענין גדול שלכל אחד תהיה כילה כמו יוסף. שם החתן מתחיל יוסף – צריך שתהיה לך כילה כיוסף, אבל בלי כלה אין כילה, רק שצריך בתוך הכלה להמשיך את ה-י ואז תהיה "כילה [אותיות היכל = א-דני, שם המלכות, הכלה] כיוסף".] וזוכה לנחלת יששכר דכתיב יששכר חמור גרם [רש"י: "מתרגמא עתיר בניכסין", כמו שאמרנו לעיל על נחלה, "טובה חכמה עם נחלה".]

אית דאמרי [אולי אומר משהו אחר מ"כילה כיוסף", אך נפרש שמוסיף – לא רק "כילה כיוסף" אלא גם] אויביו נופלין לפניו כיוסף דכתיב [בהמשך ל"בכור שורו" – "בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו] בהם עמים ינגח יחדו אפסי ארץ[". כאן דורש את הפסוק בו כתוב בפירוש שיוסף נמשל לשור.] וזוכה לבינה כיששכר דכתיב ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל [לפי הפירוש הראשון כילה וחן – "פרת יוסף" לשון אפריון – כיוסף ונחלה כיששכר ולפי הפירוש השני נצחון כיוסף ובינה כיששכר. נברך את החתן והכלה בשניהם, "אלו ואלו דברי אלהים חיים". יוסף הוא יוסף ו-פרת הוא י"פ חיים, אז "בן פרת יוסף" הוא ממש יוסף-חיים. בזכות הכלה יהיו לך גם כילה, גם נחלה, גם נצחון – שהאויבים, המתנגדים להפצת החסידות, תורה חדשה, בעולם, יפלו לפניך, החל מהיצר הרע המתכחש לאור החסידות, כמו יוסף שהיה "נבון וחכם" ודמות אביו, יעקב, עמוד התורה, עזרה לו לנצח – ובינה כיששכר לקבוע עתים.].

דרשת הפסוק "אשריכם זֹרעי על כל מים" בע"ז

מענין שדרוש דומה לזה מאד מובא בתחלת ע"ז (ה, ב). בב"ק למדנו מאמר של רבי יוחנן בשם רשב"י ובע"ז רבי יוחנן בשם רבי בנאה – משהו מיוחד, שמופיע רק כמה פעמים בתוך הש"ס. למה הם הולכים יחד טוב? בנאה שוה חן ויוחנן לשון חן. יוחנן-בנאה עולה יעקב, ז"פ הוי' – צירוף מאד מיוחד. נראה בפנים:

אמר רבי יוחנן משום רבי בנאה מאי דכתיב אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור אשריהם ישראל בזמן שעוסקין בתורה ובגמילות חסדים [אף שהסדר בפסוק הוא גמ"ח ותורה, בשתי הגמרות הביטוי 'עוסק בתורה ובגמ"ח', לפי סדר המשנה בתחלת פרקי אבות – כנראה שכאשר אומרים 'עוסק' מסמיכים תמיד תורה.] יצרם מסור בידם ואין הם מסורים ביד יצרם [בתניא זהו צדיק, שאינו מסור ביד יצרו. אפשר לומר שגם בינוני, ש"אלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו". "אין הם מסורים ביד יצרם" מתאים לבינוני ו"יצרם מסור בידם" לכאורה יותר מתאים לצדיק.] שנאמר אשריכם זורעי על כל מים ואין זריעה אלא צדקה שנאמר זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד ואין מים אלא תורה שנאמר הוי כל צמא לכו למים [את ה"זורעי על כל מים" דרש כמו בב"ק, אבל כעת אומר משהו חדש:] משלחי רגל השור והחמור תנא דבי אליהו [עוד מקור חשוב ביותר. לא מפרש שור וחמור על יוסף ויששכר, אלא הכל על התורה:] לעולם ישים אדם עצמו על דברי תורה כשור לעול וכחמור למשאוי ["רגל השור והחמור" – שאדם ירגיל עצמו בדברי תורה, שייך לישיבת המתמידים. אפשר גם לומר שדורש על יוסף ויששכר, שמסורים לדברי תורה.].

נראה תוספות, אולי נבין טוב יותר את "יצרם מסור בידם":

יצרם מסור בידם - דריש ליה ממשלחי רגל דיצה"ר נקרא אורח [קשור לאורח, היסוד בשבעת שמות הדרך – יצר הרע של פגם הברית דווקא.] כדכתיב ויבא הלך לאיש העשיר.

תוספות בעצם מעתיקים את רש"י, שכותב:

משלחי רגל - משלחים ומשליכין רגלי יצר הרע הבא על האדם מעליהם יצר הרע קרוי אורח כדכתיב ויבא הלך לאיש העשיר (שמואל ב יב).

[ההמשך של "יששכר חמור גרם" הוא "וירא מנֻחה"...] תחפש שם את רחל בדילוג אותיות. "דרכו של איש לחזר אחרי אשה – אתה צריך לחזר אחריה שם בדילוג אותיות ("וירא מנחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה ויט שכמו לסבל ויהי למס עבד" – רחל בדילוג פנימי של לד-לד אותיות בחזרת הגלגל. רחל = ז פעמים לד, טוב-טוב, ודוק. שלש התבות שבהן אותיות רחל – "... מנחה... הארץ... למס..." = 529 = חיה ברבוע = תענוג = רחל ועוד ג"פ מהיטבאל, ארץ, ודוק).

מאז השידוך שלכם עדיין בתכנית לעשות שיעור על הפסוק "אשריכם וגו'" – לא אתסייעא מילתא עדיין, נשאיר. בכל אופן, ראינו שתי דרשות על "אשריכם זרעי על כל מים", והיפי, כמו שאמרנו, ששוה לדבור הראשון בעשרת הדברות בפרשת השבוע. מה שכן, יתכן שפעם דרשנו מכאן, שאפשר ללמוד מנהג טוב – שכתוב בספרים – שלפני יחוד, אם זהו יום חול נותנים צדקה. "אשריכם זרעי על כל מים" – צריך גם ללמוד משהו לפני כן וגם לתת צדקה. אם זו עונת תלמידי חכמים נותנים את הצדקה לפני שבת. אשה נותנת צדקה לפני הדלקת נרות, וכדאי שגם הבעל יתן צדקה לפני כניסת השבת. ["יצרם מסור בידם" גימטריא שבת.]

נגנו ניגון ההמראה.

"יסוד היסודות"

נקשר אתכם ללימוד רמב"ם: שתי המלים הראשונות של הרמב"ם הן "יסוד היסודות". הרבה פעמים אנחנו דורשים את כל השם הוי' – "יסוד היסודות ועמוד החכמות". הרמב"ם הוא המחבר הראשון שחדש את המנהג לפתוח את חיבורו בשם הוי'. אתם חתן וכלה, כתוב ש"זכו שכינה ביניהם" היינו י של איש ו-ה של אשה. רק י-ה הוא שם קדוש בפני עצמו – משא"כ וה – והוא ר"ת "יסוד היסודות". ה-וה אצלו היינו "ועמוד החכמות", שתי מלים שונות, אבל "יסוד היסודות" – כאן התרדלמ"ל – הם אותה מלה. והנה, "יסוד היסודות" עולה יוסף-חיים מנוחה-רחל. רמז מאד יפה, שאתם "יסוד היסודות", זו השכינה ששרויה ביניכם.

מהו "יסוד היסודות"? היסוד של כל היסודות של פרצופי אצילות הוא יסוד עתיק יומין (= ביאת המשיח = "בטחו בהוי' עדי עד כי ביה הוי' צור עולמים", כמבואר בשער ביאת המשיח בסוד הוי' ליראיו). בכל פרצוף יש יסוד והיסוד של כל היסודות הוא יסוד עתיק (= סתר, "ישב בסתר עליון" כנ"ל) – בחינת משיח. יסוד עתיק מאיר ומתלבש במצח הרצון של אריך. כתוב שהיחוד השלם של איש ואשה הוא כאשר בשעת הזיווג מסתכלים במצחא דאריך. זיווג לא שלם הוא כאשר מסתכלים בפנים – תיקון "ואמת" של אריך, שהוא גם מדרגה מאד גבוהה. אם בשעת הזיווג כביכול החתן והכלה מסתכלים בפנים של אריך – אור הפנים, "באור פני מלך חיים", תיקון "ואמת" – עדיין נקרא זיווג שאינו שלם. זיווג שלם נקרא כאשר מסתכלים במצחא, שם אין שום תוי פנים, כמו מדבר שממה. הישוב מתחיל מהעינים ולמטה, אבל מצח הוא בחינת מדבר. דווקא שם, במצח הרצון, רעוא דכל רעוין, מתלבש יסוד היסודות – יסוד עתיק. כנראה שאתם שייכים גם למצח הרצון – הרי אתם שוים אמונה-ענג-רצון – ובפרט ל"יסוד היסודות", יסוד עתיק יומין שמתלבש שם, סוד ביאת המשיח. בקיצור, אתם משיחיסטים... זו הנקודה, להביא משיח תיכף ומיד ממש. זהו הרמז שלכם, "יסוד היסודות".

[מה הכוונה שמסתכלים במצחא דאריך? מה ההסבר?] אמרנו שהמצחא הוא בחינת אין, כתוב שהוא כמו מדבר שממה, כתוב ש"לא ישב אדם שם" – להגיע למקום שלמעלה מישוב האדם. פני אריך היינו מקור האור והטוב – הסתכלות שם היינו להמשיך משם זרעא חייא וקיימא. בסדר, אבל על המצח כתוב שהוא המקום אשר "לא ישב אדם שם" – לצאת מהישוב. כמו אצל רבי נחמן, בשביל להתבודד עם ה' צריך לצאת מהישוב – לצאת מהישוב היינו להגיע למצח, התבטלות, מקום אחר. צריך להגיע למקום שאינו מוכר. תיכף אולי נגיע. מה פירוש "הכרת פניהם ענתה בם"? מהי הכרת הפנים? הפרצוף שעיקרו האף. כל מה שאתה מכיר הוא מהחטם, שמגיע עד העינים – זהו שטח מוכר. הזיווג השלם הוא שאתה לא נמצא בשטח מוכר, לא מכיר, לא יודע מה קורה כאן בכלל – אתה במקום לא מוכר לחלוטין. זהו סוד המצח (שמשם צומח ה"צמח שמו ומתחתיו יצמח", מלך המשיח, סוד יסוד עתיק יומין המלובש במצח הרצון כנ"ל).

מוחא סתימאה – "לב חכם ישכיל פיהו"

כמו שיש יסוד עתיק – הוא מקבל מגבורה דעתיק שמלובשת במו"ס דאריך. לך קוראים יוסף-חיים, אבל יש גם יוסף-יצחק – יסוד עתיק המקבל מגבורה דעתיק. זה קשור לעוד גימטריא של המספר שלכם, חוץ מ"יסוד היסודות", אתם שוים מוחא סתימאה. ביטוי מאד מקודש בזהר, בפרט באידרא. מהו מוחא סתימאה בלשון החסידות? כח המשכיל. תיכף נביא את הפסוק לענין. יש לכם כח ביחד, ליחוד שלכם, להשכיל, כמו שכתוב על משיח "הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד" – להשכיל דברים חדשים. בלשון התנ"ך להשכיל פירושו גם להצליח. גם כפשוטו, שאתם משכילים, ויהיו בנים משכילים – משכיל שמחדש ממו"ס אור לתוך החכמה הגלויה – וגם מצליחים. זו גימטריא יפה שלכם.

איך קשור באמת למלה משכיל? מלשונות הפסוקים בתנ"ך שלכם יש את "אשריכם", כמו שאמרנו, ועוד לשון מאד חביב ואהוב אצלנו – "לב חכם ישכיל פיהו", ששוה בדיוק הגימטריא שלכם. אפשר לחשוב שעל דרך "אבא יסד ברתא", אבל "לב חכם" יותר גבוה מהמח שלו, הוא המוחא סתימאה שלו. הוא "ישכיל", ימשיך חידושי תורה אמתיים, ל"פיהו", "מלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה", הכלה. אנחנו דורשים ש"לב... פיהו" היינו ל-פ וב"[לב] חכם" יש א – "אאלפך חכמה" – אז קבלנו ר"ת אלף, פלא.

מתקלא – פרו-רבו-מלאו

עוד כמה דברים יפים: ספרא דצניעותא, שכולו סובב והולך על עולם התיקון – עולם התיקון הוא נישואין, עולם התהו הוא רווק ועולם התיקון הוא "איש ואשה זכו" – מתחיל מהמשפט המפורסם "עד דלא הוה מתקלא לא הוו אשגחן אפין באפין". כל זמן שלא היה שווי משקל, מאזניים, לא היו מביטים פנים בפנים, לא היה יחוד בפנים – הכל היה יחוד אחור באחור (הנושא שדברנו לאחרונה, אחור באחור לעומת פנים בפנים). כמה שוה מתקלא? 571, המספר שלכם. גם גימטריא יפה. יש כמה דברים בארמית, שמאד קולעים – אתם גם מוחא סתימאה ואתם גם מתקלא, עוד יותר טוב וחשוב. מתקלא הוא עולם התיקון – עולם שיש בו איש ואשה פנים בפנים. כדאי ללמוד את כל הפירושים שם, על המשפט הראשון של ספרא דצניעותא.

אחר כך יש משהו בתוך הפסוק של "פרו ורבו" שקשור אליכם, כל החב"ד: "פרו ורבו ומלאו [את הארץ וכבשה]". "פרו ורבו" הם חכמה ובינה – הפריה מצד אבא והרביה, ההתרבות וההתפשטות, מצד אמא, "ומלאו" היינו דעת. רק שלש המלים, שלשת הפעלים – פרו-רבו-מלאו עולים המספר שלכם. תלוי ב-מתקלא. רמז מובהק שלכם, חב"דניקים אמתיים – החב"ד האמתי הוא כל הזמן להוליד, "א איד דארף מאכען נאך א איד" (על יהודי לעשות עוד יהודי), כמו שפירש אדמו"ר הזקן.

אז יש לנו מוחא סתימאה, מתקלא, פרו-רבו-מלאו, יסוד היסודות, אשריכם, לב חכם ישכיל פיהו, אמונה-ענג-רצון.

בחירה-רצון

עוד דבר לגבי אמונה-ענג-רצון: אמונה-ענג עולה 225, יה ברבוע (שכינה ביניהם), שעולה בחירה. אתם גם בחירה-רצון. למדנו לפני כמה ימים קטע בכתר שם טוב, איך הבעש"ט מפרש בחירה חפשית – לבחור ברצון של ה' נגד הידיעה של ה'. מאד קשה להבין, אבל כך הוא אומר. יתכן שה' יודע שתהיה רשע אבל הוא רוצה שתהיה צדיק – יש לך כח לבחור ברצון ולא בידיעה. מהווארטים הכי חזקים של הבעל שם טוב. זהו הכח שלכם – בחירה-רצון, כל הזמן לבחור במה שה' רוצה, לא במה שהוא יודע. גם אתם, לא ללכת אחרי הידיעה – הרבי הרש"ב אמר שהנגע הכי גדול שאנשים הולכים אחרי השכל שלכם. אתם מוחא-סתימאה, מספיק שכל יש לכם – לא ללכת אחרי השכל אלא אחרי האמונה והרצון. מה שמחבר הוא הענג.

חמש אימות

מתקשר לדבר האחרון שנסביר. יש גמרא במסכת שבת עז, ב שאנחנו מאד אוהבים – סוגיא של חכמת הטבע:

אמר רב יהודה אמר רב כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו לא ברא דבר אחד לבטלה [מביא חמש דוגמאות של דברים שהייתי חושב שהם לבטלה, וכל אחד מהם טוב לרפואה – נסביר שהם חמשה דברים כנגד חמשה חסדים. אחר כך יש חמשה דברים נוספים – שהם העיקר בשבילנו – כנגד חמש גבורות.] ברא שבלול לכתית [מכה על גב גמל.] ברא זבוב לצירעה [מניחים זבוב כתוש על עקיצת צרעה ומרפא.] יתוש לנחש [לנשיכת נחש.] ונחש [עצמו טוב] לחפפית [מין שחין.] וסממית [עכביש] לעקרב [כותשים את העכביש ושמים על מכת עקרב ומרפא אותו.] היכי עביד ליה [את התרופה הראשונה?] מייתי חדא אוכמא וחדא חיורא [שבלול שחור ושבלול לבן. שייך לצד האפל ולצד המואר. כנראה ששני הפרופילים הם שני שבלולים – שבלול אוכמא ושבלול חיורא. צריך להביא את שניהם כדי לרפא כתית.] ושלקי להו ושייפי ליה [על הכתית. אלה חמשה דברים שה' לא ברא לבטלה. אחר כך יש עוד חמשה דברים:]

תנו רבנן חמשה אימות הן [חמשה פחדים שהחידוש בהם שהם:] אימת חלש על גבור [אנחנו אומרים שאלה סוד חמש הגבורות הקדושות – הסוד איך אנחנו מתגברים על אומות העולם. המפרשים, כמו המהרש"א, כותבים שמוסר הסוגיא הוא שלא נסמוך על הגבורה שלנו – כמו היום במדינה, לא לסמוך על "כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה", אצל הצבא – אבל לאידך גם אומרת מה כן, שדווקא אם נהיה חלשים יתקיים "תפול עליהם אימתה ופחד", על כל הגבורים. הכח האמתי שלנו הוא שאנחנו החלשים, "אתם המעט מכל העמים". מכח זה בסוף נחלוש על כל העולם כולו.]

אימת מפגיע [רש"י: "חיה קטנה וקול גדול". (לילד בקהל:) שומע? יש יהודי קטן, ילד יהודי, שיש לו קול גדול – כשצועק בקול גדול אריה בורח ממנו. מוסר השכל חשוב, צריך לדעת איך לצעוק בקול גדול.] על ארי [ששומע את הקול הגדול וחושב שזו חיה גדולה ובורח. (מפגיע הוא מתפלל, אין פגיעה אלא תפלה.) כן. שיעור שממש מתאים לחיידר.]

אימת יתוש על הפיל [הפיל הגדול פוחד מהיתוש, כי היתוש יכול מה? אצל טיטוס כתוב שהיתוש נכנס דרך חוטמו למוח שלו. היתוש יכול להכנס לאף של הפיל – יש לו אף גדול – ולשגע אותו. הפיל נורא פוחד מהיתוש.]

אימת סממית [העכביש.] על העקרב [כי יכולה להכנס לאוזן שלו.]

אימת סנונית על הנשר [סנונית היא עוף קטן, שנכנס מתחת לכנפי הנשר הגדול ומעכב אותו מלפרוש כנפים, מנטרל אותו.]

אימת כילבית על לויתן [לויתן הוא דג גדול בים וכילבית הוא שרץ קטן שנכנס לדג הגדול באזנו.]

"המבליג שד על עז"

עד כאן ברייתא של חמש אימות. לפני הברייתא היתה מימרא של "אמר רב יהודה אמר רב" ש"לא ברא הקב"ה וכו'", ואחרי הברייתא שוב מימרא שלו:

אמר רב יהודה אמר רב מאי קרא המבליג שוד על עז [רש"י: "המחזיק שדוד על הגיבור". מפרש "שוד" לשון "שדוד" שהוא חלש. "עז" הוא גיבור ו"מבליג" היינו שמחזק אותו. זהו פסוק בנביא עמוס, וגם בנביא מפרש רש"י ש"מבליג" לשון מגביר.].

"המבליג שד על עז" עולה המספר שלכם. גימטריא אחרונה שלכם, שה' מגביר את החלש על הגבור, שפוחד פחד מות מהחלש. אמרנו שאלה חמש גבורות של קדושה, מתחיל ממפגיע על ארי ונגמר בכלבית על לויתן. מכל הפירושים כאן, יש דרוש נחמד של הבן יהוידע[ג] – הבן איש חי, שנקרא יוסף-חיים – שדורש "אל תקרי חמש אימות אלא חמש אומות", שכל סיפור כאן הוא אומה אחרת מהגלויות של עם ישראל, איך אנחנו נצליח ובסוף מנצחים את כל הגוים שמשעבדים אותנו. מיהו האריה? "עלה אריה מסובכו", נבוכדנצר נקרא אריה. כנגד בבל צריך להיות מפגיע – תראו שם איך הוא מסביר. אומר שהפיל הוא מדי-פרס, אחשורוש הוא הפיל. כנראה בעצם הופך את הסדר, שיון היינו פיל – רכבו על פילים – ויתוש הם המכבים. כל המושג של "מסרת גבורים ביחד חלשים" הוא בחנוכה – הכל לקוח מכאן, "המבליג שד על עז". באמת "עז כנמר" היינו יון, כמו הווארט של השפת אמת שאנחנו חוזרים כל פעם. בנבואת דניאל העז הוא יון. נשר הוא רומי. אופייני לחכמי המזרח, שלא רק ארבע גלויות אלא חמש גלויות – כי מחלק בין רומי לישמעאל. אומר שהלויתן הוא ישמעאל, סוד גלות אדום. כנגד אדום צריך סממית ונגד לויתן – אקטואלי עכשיו – צריך כלבית. לויתן עולה מלכות. מה ההפרש בין ישראל ל-ישמעאל? ההפרש הוא מלך. לויתן הוא האמצע ביניהם – ישמעאל-מה עולה לויתן, ישראל פחות מה עולה לויתן. כלבית הוא בריאת ים, כנראה כנגד כלב ביבשה – "מיד כלב יחידתי", המדרגה החמישית. יש הרבה דרושים על הגמרא הזו.

נאמר עוד דבר אחד לגבי היתוש והפיל: במקום אחר בחז"ל כתוב שאם אדם מתגאה אומרים לו אל תזוח דעתך עליך כי "יתוש קדמך". "יתוש קדמך" במעשה בראשית, אבל שם הרבה דברים קטנים קדמו לאדם – למה לוקחים דווקא יתוש? אומרים – הפירוש שאמרנו קודם – שעיקר גאות האדם, תפארת הפנים שלו, מתגלה באף. היתוש, כמו אצל טיטוס, נכנס לאף ויכול לשגע אותו – כמו אצל טיטוס – נכנס לתוך הכרת הפנים שלו, התפארת שלו. גם אצל הפיל השיר הוא "מה גדלו מעשיך הוי'" – אם בקדושה, כל הגדולה לה'. אם זהו פיל של קליפה זו גאוה. צריך יתוש בשביל לבטל אותו.

מה המשך הפסוק? אמרנו קודם שיש פסוק שמתחיל מהגימטריא שלכם ושוה לפסוק הכותרת של עשרת הדברות, "וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר". הפסוק הוא "המבליג שד על עז [עד כאן הגימטריא שלכם] ושד על מבצר יבוא", החלש הזה בא על מבצר אדיר וכובש אותו. כל הפסוק הוא היהלום של 36 – 36 כפול 37 – שעולה "וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר".

מהו שרש בלג? היום לא רק להתחזק, גם מי שכותב בלוג הוא "המבליג שֹד על עז". מהו בחסידות בל"ג? בלי גבול. השֹד של הקדושה הוא הרו"ס של "שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד" וגם של "שויתי הוי' לנגדי תמיד", שתי בחינות שֹד. צריך להבליג שוד על עז.

יש כבר הרבה חומר ללמד מחר בחיידר.

נגנו "אשר ברא" בניגון 386 (והמשיכו "שתי גדות" ו"אם המלך גזר").

[בת"ת נתנו לילדים משימה לשיר זאת בבית בשבת.] צריך לומר להם לא להחליף מלך באבא. זו אותה הלכה, אבל לא צריך לשיר זאת בבית...

שיר המעלות.