חיפוש בתוכן האתר

תורות קוסוב-ויז'ניץ (ויחי-שמות) - ליל שבת קדש פרשת ויחי, י"ב טבת ע"ח – כפר חב"ד הדפסה דוא

בע"ה

ליל שבת קדש פרשת ויחי, י"ב טבת ע"ח – כפר חב"ד

תורות קוסוב-ויז'ניץ (ויחי-שמות)

שבת חתן ליהודה שי' הס

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

[אחרי הדלקת נרות:]

א. תורת חיים מקוסוב

נגנו ידיד נפש, לכתחילה אריבער, קול דודי.

חיבור ויז'ניץ לליובאוויטש

המשימה שלנו השבת היא לחבר בין ויז'ניץ (בגימטריא גל עיני) לליובאוויטש (ויז'ניץ ליובאוויטש = 553, מספר הברית ה-24 – ע"כ סכום מספרי הברית = 4624 = חיים ברבוע, סוד תורת חיים, החיבור הראשון בין ויז'ניץ לליובאוויטש, כמו שיתבאר). יש ניגון שמנגנים אותו בויז'ניץ ובנדבורנא, אני שמעתי אותו בנדבורנא. אתם מכירים אותו, אבל קבלתי אותו בסגנון קצת שונה, בעיקר בקטע של העליה. ננגן אותו כעת איך שקבלתי אותו.  בנדבורנא מנגנים אותו על "שיר היחוד" לשבת.

נגנו שיר היחוד. [במנגינה המוכרת כ"י-ה ריבון" של ויז'ניץ, עם הנוסח המעט שונה.]

מאד הייתי רוצה לדעת מה המקור של הניגון הזה,האם בויז'ניץ או בנדבורנא.

תחלת שושלת ויז'ניץ

נלמד משהו מהספר תורת חיים של רבי חיים מקוסוב, ממנו השתלשלה חסידות ויז'ניץ. יש ספר בשם הזה גם לאדמו"ר האמצעי – זה החיבור הראשון שנעשה בין וי'ניץ לחב"ד. רבי חיים מקוסוב הוא בנו של רבי מנחם מענדל מקוסוב. אבא של רבי מנחם מענדל היה רבי יעקב קופיל חסיד, שהוא למעשה ההתחלה של ויז'ניץ. הוא היה אצל הבעל שם טוב, הגיע אליו בתור יהודי פשוט, והפך להיות תלמיד שלו. היה לו קול נעים מאד, והבעש"ט מינה אותו להיות בעל תפלה קבוע אצלו. הוא לא היה רבי, אבל כשהבעש"ט חילק את האזורים לתלמידיו נתן גם לו אזור ואמר לו שההשפעה באזור הזה תהיה לו ולבניו ולבני בניו. האזור הזה הוא מרמורש בצפון רומניה.

"רבי יוסי אריך" – המתקת הדינים בשרשם

נקרא משהו מהפרשה שלנו:

איתא במדרש פרשה זו בכל מקום דאיתחמו [שראו את] רבי יוסי אריך שם פני רבי נראין [רבי יוסי אריך היה מתלמידי רבינו הקדוש, והיה מצוי אצלו תמיד, ומי שראה אותו היה רואה שם את פני רבי. בגמרא שלנו השם הזה לא מופיע בכלל (ולקמן נראה מהירושלמי עליו). תכף נקרא במקור, בתוך המדרש, שם כתוב שהשם שלו היה "רבי יוסי ארוך". זה משמעותי לפירוש שלו. כעת הוא מסביר את המאמר הזה:] כי רבינו הקדוש היה ממשיך תמיד כל ברכאן וטובן לעלמא כדאיתא בגמרא [רבי, רבי יהודה הנשיא, נקרא "רבינו הקדוש"[ב], והוא היה ממשיך את כל הברכות והטובות לעולם הזה. איך הוא היה פועל את ההמשכה? ע"י היסורים שהיו לו[ג]. הוא לא המשיך רק שפע בגשמיות, אלא גם ברוחניות. בשבילנו "רבי" הוא הרבי מליובאוויטש, ובכל מקום, כל חסידות, כשאומרים סתם "רבי" הכוונה לרבי שלהם, כשאומרים בחז"ל "רבי" סתם, הכוונה לרבינו הקדוש. באמת נשמת רבינו הקדוש, רבי יהודה הנשיא, קיימת בכל דור, כי נשיא ראשי תבות "ניצוצו של יעקב אבינו"[ד], הנשיא של אותו דור.].

וזה רבי יוסי אריך כי יוסי גימטריא אלקים [יש הרבה תנאים ואמוראים עם השם יוסי, עד שלא ברור אם זה כינוי של יוסף, ואולי כך אכן קראו להם. על כל פנים הוא עושה גימטריא שיוסי שוה אלהים. יוסף עולה ו פעמים הוי', שם הרחמים, אבל יוסי עולה אלהים (ידוע שיוסף הוא סוד כוס ייןכוס בגימטריא אלהים ויין בגימטריא הניקוד של שם אלהים, חטף סגול חולם חירק, י-י-ן למפרע, שגם שם הוי' מופיע לפעמים בניקוד זה ואז נקרא אלהים. נמצא שיוסי הוא הכוס, הכלי, של יוסף, הממלא את יוסי ביינה של תורה. הערך הממוצע של יוסף-יוסי הוא וה ברבוע. יוסף-יוסי בהכאה פרטית = 4536 שעולה זה פעמים חשמל וכן ח"פ שניאור וכו'). מהו שם אלהים? בחינה של דין. דין הוא ביקורת, לבקר את מה שאני עושה או את מה שמישהו אחר עושה. יש ווארט מהרבי הרש"ב שאדם נברא עם שתי עינים, על מנת שבעין ימין יסתכל בעין טובה על יהודי אחר ובעין שמאל יבקר את עצמו. בקורת שייכת לעין שמאל, והיא צריכה להיות מופנית רק כלפי עצמי. דין הוא גם מצב של קטנות מוחין. מי שנמצא במצב של קטנות מוחין אומר הרבה בקורת. התיקון הוא שהאדם יפנה את הבקורת כלפי עצמו.] ובחי' אריך היא המתקה בשרשן [כלומר, השם "רבי יוסי אריך" רומז להמתקת הגבורות המשתלשלות משם אלהים שעולה יוסי, על ידי העלאה לפרצוף אריך אנפין, ושם, בשרש, הכל נמתק.]. ושם רחמים וחיים ושלום בלי שום קטרוג כי שם רק טוב [(יוסי אריך = רק טוב, רבי יוסי אריך = תענוג) יפה, התענוג של רבי יוסי אריך היינו הארת עתיק באריך. ועוד יש לרמוז: המילוי של כל אות של יוסי – יוד וו סמך יוד – הוא הכפל של השרש, כך שיוסי במילוי = ב"פ אלהים, דין כפול שעליו להמתיק בשרש. והנה, יוסי אריך במילוי = "בראשית [ברא אלהים, ברא אלהים = טוב ברבוע – ראשית העבודה היא להבריא-להמתיק את שם אלהים, שיהיה רק טוב = יוסי אריך]". רק אריך במילוי – אלף ריש יוד כף = רבי יוסי אריך ועוד רבי!]. וזה בכל מקום שרבי יוס"י ארי"ך נראין שהמתקו כל הגבורות ונתגלה אור פני מלך חיים [כלומר, ההמתקה שבכתר, באריך, היא על ידי גילוי אור הפנים, שהוא התקון השביעי במדות הרחמים, "ואמת". בתקון "ואמת" אין שערות אלא הארה מהפנים עצמן, ועליו נאמר "באור פני מלך חיים".] בוודאי שם פני רבינו הקדוש נראין כי הוא הי' הגורם לזה [מי שגרם לכל ההמתקה הזאת הוא רבינו הקדוש, הוא נמצא ברקע. בכל מקום שרואים המתקת דינים – רואים את הרבי, שגרם לזה.]:

כאן הוא לא הסביר איך הענין קשור לפרשת שבוע, כדי להבין צריך לפתוח את המדרש ולקרוא בפנים[ה]:

רבי יוסי בר חלפתא: פרנסה קשה מלידה

[המדרש הוא על ברכת יעקב אבינו לשני בני יוסף. פסוק מאד מפורסם:] המלאך הגואל אותי מכל רע וגו'[ו] ["יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבתי אברהם ויצחק וידגו לרב בקרב הארץ".], אמר ר"י [יוסי אחר, לא אותו יוסי אריך, אבל בכל זאת 'יוסי-יוסי לגזרה שוה'. והרמז: רבי יוסי בר חלפתא ועוד רבי יוסי אריך (לפי גרסת בעל התורת חיים) עולה יוסי פעמים חי, 'עוד יוסי חי'!] בר חלפתא קשה הוא הפרנסה כפלים כלידה [הוא אומר שהפרנסה יותר קשה כפלים מלידה, חידוש.], בלידה כתיב [בקללת ה' את חוה אחרי חטא עץ הדעת:] (בראשית ג) בעצב תלדי בנים, בפרנסה כתיב (שם) בעצבון תאכלנה כל ימי חייך [על צער הלידה כתוב "בעצב", ובפרנסה כתוב "בעצבון", בתוספת אותיות "ון". הייתי יכול לחשוב ש"עצבון" פחות מעצב, כמו שהרבה פעמים הוספת אותיות "ון" באה במשמעות של הקטנה, כמו "אישון" שהוא איש קטן וכו'[ז], אבל הוא לא לומד כך אלא מדייק שהתוספת של "ון" באה לומר שיש כאן עצב גדול יותר. הרבה עצבים בשביל להביא פרנסה. זה חידוש, שלמרות שבלידה יש הרבה צער – חבלי לידה, צירים וכו' – הוא אומר שהפרנסה יותר קשה כפלים.],

רבי אלעזר: פרנסה כמו גאולה

ר"א ורבי שמואל בר נחמן [נחלקו מה יותר קשה להביא – פרנסה או גאולה. יש כאן שלשה מושגים: ללדת, להתפרנס, וגאולה-משיח. לידה היא הדבר הכי קל לפי כולם... השאלה אם הפרנסה זה יותר קשה מלהביא את הגאולה או שזה אותו קושי... יש קשר בין לידה לגאולה, כמו במושג "חבלי משיח"[ח]. נמצא רמוז שמשיח הוא ממוצע המחבר בין לידה לגאולה.], רבי אלעזר אמר הקיש גאולה לפרנסה, ופרנסה לגאולה [שהם שוים.], מה גאולה כפלים אף פרנסה כפלים [יש על כך כמה פירושים מה הכוונה ב"כפלים", ואחד מהם שעל הגאולה נאמר "פקד פקדתי", ובכלל כל הגאולות רמוזות במנצפ"ך, אותיות כפולות.], מה פרנסה בכל יום אף גאולה בכל יום [גם על כך יש פירוש שהכוונה לגאולה פורתא שיש בכל יום, או שהכוונה כמו שכתב הרמב"ם שצריך להאמין שמשיח יכול לבוא בכל יום.],

רבי שמואל בר נחמן: פרנסה יותר מגאולה

ורבי שמואל בר נחמן אמר וגדולה מן הגאולה [להתפרנס יותר קשה מלהביא את המשיח.], שהגאולה ע"י מלאך ופרנסה על ידו של הקדוש ברוך הוא [הרי גם לגאולה וגם לפרנסה יש מפתח. בידי מי מפתח הגאולה? – מסרנו על כך שיעור בי"ט כסלו (כהמשך למאמר שכתבנו[ט]), שהרבי אומר "עשו כל אשר ביכולתכם", מפתח הגאולה נמצא בידים שלנו. אבל יש כאלה שאומרים שמפתח הגאולה נמצא בידים של הקב"ה, וכאן הוא אומר שהוא נמצא בידי מלאך, שיש אומרים שהמלאך הזה הוא מלך המשיח, כמו שנראה. אבל מפתח הפרנסה לפי כולם נמצא רק אצל הקב"ה.], גאולה ע"י מלאך, המלאך הגואל אותי [הפסוק לפני כן מסיים "האלהים הרעה אתי מעודי עד היום הזה" – רעיה היא פרנסה – ומיד אחר כך אומר "המלאך הגֹאל אֹתי". לגבי פרנסה יעקב אבינו אומר "האלהים הרֹעה אֹתי", ולגבי גאולה הוא אומר "המלאך הגֹאל אֹתי". משמע שפרנסה היא ע"י הקב"ה, ואילו גאולה ע"י מלאך. הוא לא מביא את הפסוק הזה לגבי פרנסה כאן, אבל זה מפורש בפסוקים וכך מסבירים המפרשים.], ופרנסה ע"י הקדוש ברוך הוא (תהלים קמה) פותח את ידך ומשביע לכל חי [זהו פסוק בתהלים שאנחנו אומרים שלש פעמים בכל יום, "חזקה" – שצריך לכוון בו במיוחד, ואם לא מכוונים לא יוצאים ידי חובה – שהקב"ה הוא שנותן את הפרנסה ("פותח" לשון מפתח – מפתח הפרנסה הוא רק בידי הקב"ה).],

רבי יהושע בן לוי:

רבי יהושע בן לוי אמר קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף שנאמר (שם קלו) לגוזר ים סוף לגזרים, וכתיב תמן (שם) נותן לחם לכל בשר [באותו פרק בתהלים שכתוב "לגֹזר ים סוף לגזרים כי לעולם חסדו", פרק קלו, "הלל הגדול", נאמר "נֹתן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו", משמע שהם שוים. ורמז נאה: "מזונותיו של אדם" = 900 = 30 ברבוע = 20 פעמים אדם, דהיינו אדם פעמים חוה ועוד אדם הכולל את שניהם כאחד ממש. ים סוף = 196 = 14 ברבוע. ביחד, 900 ועוד 196 = 1096 = 4 פעמים 274, שעולה ים סוף ("לגזר ים סוף לגזרים") לחם ("נתן לחם לכל בשר")!],

"הנערים" – יהושע וגדעון

[כעת מתחילים לפרש את המשך ברכת יעקב לבני יוסף:] יברך את הנערים [מי הם הנערים הללו? הייתי חושב שהנערים האלו הם בני יוסף, אפרים ומנשה. אבל בני כמה הם היו אז? אפשר ללמוד מזה עד מתי נקראים נערים, עד מתי הגיל של "נוער הגבעות"... הרי הם נולדו ליוסף לפני שני הרעב, ויעקב ירד למצרים בשנה השניה של שני הרעב, והוא חי שם 17 שנה. נמצא שהם היו בני 20-21 לפחות. לכן חז"ל אומרים כאן שכשיעקב אומר "יברך את הנערים" הוא לא מדבר על מנשה ואפרים, אלא על הצאצאים שלהם, והם נקראים "נער" ו"צעיר".], זה יהושע [הוא צאצא של אפרים. איפה הוא נקרא נער? ("ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל"[י].) כן.] וגדעון [משבט מנשה. הוא לא נקרא "נער" אלא "צעיר", איפה? ("ואנכי הצעיר בבית אבי"[יא]) כן, הצעיר ב"אלפי מנשה"[יב]. יעקב עצמו נקרא צעיר, "ורב יעבֹד צעיר", ויוסף נקרא נער, "נער עברי עבד...". הערך הממוצע של נער-צעיר הוא משה, שאף הוא נקרא נער, "והנה נער בֹכה" – כולם "נער ישראל ואוהבהו [וממצרים קראתי לבני, רמז מיוחד למשה]". על משה נאמר "ויפן כה וכה וירא כי אין איש" – משה ועוד כה = צעיר, משה פחות כה = נער, "וירא כי [הוא עצמו] אין איש" אלא נער צעיר ועל כן "ויך את המצרי [= משה] וגו'"!],

מלאך מט"ט ושמות ה'

מה הדבר ששוה אצל יהושע וגדעון? שלשניהם היתה התגלות של מלאך, כמו שנקרא תכף, וחז"ל אומרים שזה אותו מלאך שנתגלה ליעקב, "המלאך הגאל אתי". איך קוראים למלאך הזה? ליהושע הוא אמר "אני שר צבא הוי' עתה באתי"[יג] – הוא השר של כל צבא ה', כל המלאכים למעלה. השם שלו הוא מטטרו"ן (נקרא בקיצור "מטט"), שחז"ל אומרים שהוא גימטריא שדי[יד] (314). בכתבי האריז"ל מובא שלא רק שמטטרון עולה שדי, אחד משמותיו של הקב"ה, אלא שהוא יוצא מהשם המפורש, שם הוי' ב"ה. איך החשבון? האריז"ל אומר שצריך לקחת את שם הוי', לחלק אותו לשלשה חלקים ולהעלות כל חלק ברבוע: מחלקים את האות י ל-ז ו-ג ומעלים כל אות ברבוע: ז ברבוע עולה 49, ג ברבוע עולה 9 – יחד, שני הרבועים שיוצאים מה-י של שם הוי' עולים מטט (שעולה חן, וכידוע שהוא סוד היחס בין חן ליפייפי = י ברבוע ואילו חן עולה חלוקת י ל-זג כ"א ברבוע). אחר כך, מכפילים את שאר האותיות של שם הוי' ברבוע, הוה, 16. כמה שוה 16 ברבוע? (256, רון.) כן. ביחד, מטט שיוצא מהאות י ו-רון שיוצא מאותיות הוה מרכיבים את שם המלאך מטטרו"ן, ש"שמו כשם רבו". זה מהגימטריות הכי מתוחכמות בכתבי האריז"ל.

י
ז ברבוע – מט

מטט

ג ברבוע – ט

ה

הוה ברבוע - רון

רון

ו

ה

עוד חשבון שהאריז"ל עושה בשם הוי' עם רבועים: אם מחשבים כל אות בשם הוי' ברבוע – י ברבוע, ה ברבוע, ו ברבוע, ה ברבוע (בלי לחלק את ה-י ובלי לחבר את ה-הוה) – יוצא 186, מקום. לכן הקב"ה נקרא "מקום", המקום ב"ה. הפלא הוא שאם נעשה את החישוב של כל הפסוק "המלאך הגאל אתי מכל רע יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבתי אברהם ויצחק וידגו לרב בקרב הארץ" יצא לנו י-ה, גם שם קדוש, פעמים מטטרו"ן (4710), ממש המלאך הזה רמוז בפסוק! המלאך הזה היה אצל יעקב אבינו (והוא משקף את יעקב עצמו, כדמוכח מהרמז ש"המלאך הגאל אתי" = יעקב יעקב יעקב. בפסוק הקודם נאמר "האלהים... האלהים" בגימטריא יעקב, האלהים = מלאך, רק שרבי שמואל בר נחמן מחלק בין דרגות האלהים ומלאך, משא"כ רבי אלעזר, ודוק דהיינו מחלוקת עד כמה מסתמכים על שויון גימטריא. נמצא שהיחס בין יעקב למלאך הוא "שלם וחצי"), והוא ברך את צאצאי אפרים ומנשה – יהושע וגדעון שהוא יהיה אתם (האבות והצאצאים משלימים זה את זה: אפרים-מנשה יהושע-גדעון משלימים לרבוע הכפול של כה שעולה אדם במילוי. רק אפרים-יהושע משלימים לרבוע הכפול של חוה. מנשה-גדעון משלימים למשולש של לב). לפני כן המלאך הזה התגלה למשה רבינו, אבל משה סילק אותו. כך מביא רש"י ב"פשוטו של מקרא" על הפסוק "כי שמי בקרבו", שהוא מלאך מטטרו"ן, ששמו כשם רבו, שעולה שם שדי. למה משה רבינו סילק אותו? כי לא רצה התגלות של ה' דרך מלאך, אלא רצה התגלות ישירה של ה'. משה עצמו נקרא "מלאך"[טו]. אפשר לומר כיון שהוא מלאך הוא לא רצה שיהיה דרך עוד מלאך (ידוע שמשה = אל שדי, ושם שדי = מטטרון כנ"ל. נמצא שמשה כולל בעצמו את המלאך מטטרון ממש, ואף מוסיף עליו את השם אל, "חסד אל כל היום", "מוליך לימין משה... לעשות לו שם [אל] עולם").

מלאך תלוי בין שמים לארץ

על כל פנים, כתוב במדרש שאחרי שמשה סילק את המלאך הוא נשאר תלוי בין שמים וארץ – לרדת למטה הוא לא יכול, כיון שמשה סילק אותו, ולעלות למעלה הוא לא יכול כי ה' שלח אותו לעשות שליחות למטה ועדיין לא קיים את שליחות. איך נקרא המצב שאתה לא למעלה ולא למטה, או באידיש "נישט א הין און נישט א הער"? כף הקלע. כידוע, כף הקלע בגימטריא יצהר (305)... (השם של המלאך, מטטרון, עולה כפר חב"ד, לא פה ולא שם...). ככה הוא נשאר תלוי באויר עד ימי יהושע, הוא כבר קבל אותו, כמו שממשיך המדרש:

הה"ד (יהושע ה) ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא והנה איש עומד לנגדו ["וחרבו שלופה בידו וילך יהושע אליו ויאמר לו הלנו אתה אם לצרינו".] וגו', ויאמר לא כי אני שר צבא ה' עתה באתי, רבי יהושע בשם ר' חנינא בר יצחק [אמר שהמלאך] צעק מתוך צפורני רגליו [של יהושע. איך לומדים זאת? כשהתגלה המלאך ליהושע הוא נפל על פניו, אבל כאן המקום היחיד שלא כתוב "ויפל על פניו"[טז] אלא "ויפל יהושע אל פניו"[יז], אל הפנים. מה הכוונה? חז"ל אומרים שהוא נפל אל הפנים של המלאך. המלאך נפל על פניו לפני יהושע להתחנן אליו שיקבל אותו ולא יסלק אותו כמו משה. יהושע בהתגלות המלאך נעץ את צפרניו בקרקע ונפלו לו הצפרנים, והמלאך נפל מתחת לצפרני רגליו של יהושע ומשם הוא צעק:], ויאמר שר צבא ה' שר צבא של מעלן אני וכל מקום [קשור לסוד מקום שדיברנו.] שאני נראה הקדוש ברוך הוא נראה [כך הוא אמר, ולכן ראוי שאתה תקבל אותי.],

כאן מגיע הקטע שממנו הביא התורת חיים:

זה סימן בכל מקום שהיה רבי יוסי ארוך נראה היה רבי נראה [נשים לב שכאן כתוב "רבי יוסי ארוך", לא "אריך" כפי שציטט התורת חיים. הרד"ל מביא שבגמרא[יח] מצינו תנא שהיה בימי רבי שנקרא "רבי יוסף חפני"שהיה משמש שלו, שלא זז ממנו, ואולי זה רבי יוסי אריך[יט], רק שא"כ שמו הוא כן יוסף ויוסי הוא כנוי.

גירסת "רבי יוסי ערוך" – בקורת עצמית והערכה עצמית

על כל פנים, יש עוד גירסא למדרש כאן – "רבי יוסי ערוך", ב-ע – ולפיה לכאורה אי אפשר לדרוש את מה שכתב התורת חיים. מה כן אפשר לדרוש על "ערוך"? בדרך כלל אנחנו לומדים כאן את רמ"ח אותיות, שמבוסס בעיקר על ווארטים שרש"ג קבל מר' הלל מפאריטש. ר' הלל מפאריטש היה גאון עצום בנגלה, והתקרב לאדמו"ר הזקן דרך ר' זלמן זעזמיר. כשהגיע לאדמו"ר הזקן, הוא הכין קושיא מפולפלת ממסכת ערכין. הוא הלך למקום שאדמו"ר הזקן היה צריך להגיע וחכה לו מתחת למטה, ואז אדמו"ר הזקן הגיע ואמר 'אברך שיש לו קושיא ממסכת ערכין צריך קודם להעריך את עצמו'. מרוב בהלה הוא התעלף, וכשהתעורר – אדמו"ר הזקן כבר נסע משם, לכן הוא לא זכה לראות את אדמו"ר הזקן, רק לשמוע את הקול שלו.

אם כן, ערוך הוא מלשון להעריך, לדעת להעריך את עצמי. וביחס לשם "רבי יוסי ערוך", יוצא שיוסי הוא גם דין ובקורת, כמו שאמרנו, וגם ערוך הוא הערכה עצמית. איך אפשר לקשר לרבינו הקדוש, עד שאומרים שבכל מקום שרואים את ר' יוסי ערוך רואים את רבינו הקדוש? בכלל, למה רבי כל כך אהוב אצלנו? בגלל שהוא כתב את התורה שבעל פה, הוא ערך את התורה שבעל פה כמו שלחן ערוך. נמצא שרבי יוסי אריך-ארוך מגלה את פני רבי כמי שממשיך שפע ברכות לעולם ואילו רבי יוסי ערוך מגלה את פני רבי כמי שעורך את הש"ס משניות, התורה שבעל פה, כדי שכל אחד ואחד יוכל להעריך ולהכיר את מקומו בעבודת ה' שלו ועל ידי כך לתקן את עצמו ולהמתיק את הדינים של עצמו.],

מלאך משיח

ממשיך המדרש:

עתה באתי, עם משה רבך באתי אלא שהיה מתפלל ואומר (שמות לג) אם אין פניך הולכים וגו' [שהתפלל שה' יתגלה בעצמו, לא על ידי מלאך.], לעלות למעלה לא הייתי יכול שעדיין לא עשיתי שליחותי, ולמטה לא הייתי יכול שעדיין היה מתפלל ואומר אם אין פניך הולכים, אלא הזהר שלא תעשה כשם שעשה לי משה רבך ונדחתי [ויהושע קבל אותו. גם הגאולה העתידה תהיה על ידי מלאך, שהוא מלך המשיח בעצמו. איך יודעים? משה רבינו, הגואל הראשון, נקרא "מלאך" וחז"ל אומרים ש"הוא גואל ראשון הוא גואל אחרון". מה עדיף, מלאך שרואים דרכו את ה' או ה' בעצמו? (ה' בעצמו.) כאן רואים שהגאולה העתידה תבוא על ידי מלאך, אבל התכלית היא שאנחנו רוצים את הקדוש ברוך הוא בעצמו, "רצוננו לראות את מלכנו". קודם נזכה ל"מלך ביפיו תחזינה עיניך" ואח"כ מלך המשיח ימסור את המלכות לה' לבדו, כמבואר בחז"ל שמלך המשיח הוא המלך התשיעי שימלוך על כל העולם כולו ואילו הקב"ה בכבודו ובעצמו הוא המלך העשירי, "העשירי יהיה קדש להוי'" – "אני ראשון [המלך הראשון] ואני אחרון [המלך האחרון]", "והיה הוי' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה הוי' אחד ושמו אחד" .].

אם כן, למדנו ווארט מתורת חיים וראינו איך הוא קשור לפרשת השבוע.

ב. אהבת שלום מקוסוב

שושלות חב"ד וויז'ניץ

כעת נלמד משהו מאבא שלו – רבי מנחם מענדל מקוסוב, בעל "אהבת שלום", הוא הרבי הראשון של שושלת ויז'ניץ. מענין שהיום ויז'ניץ היא דור שמיני לויז'ניץ ודור עשירי לבעל שם טוב – עוד קשר לחב"ד, שהיום אנחנו דור שמיני לאדמו"ר הזקן ודור עשירי לבעש"ט, כמו שהרבי אומר[כ] (מחר נדבר על זה בע"ה). מה סדר השושלת? היה את רבי יעקב קופיל חסיד, שהיה אצל הבעל שם טוב (אבל הוא לא היה עדיין רבי, הגם שבסוף ימיו כן הנהיג עדה קטנה); הבן שלו הוא רבי מנחם מענדל מקוסוב, בעל אהבת שלום, הוא היה תלמיד של ר' משה לייב מסאסוב (והיה אצל עוד צדיקי הדור), והוא הרבי הראשון של קוסוב (שממנו יוצא ויז'ניץ). אחרי פטירת רבי משה לייב מסאסוב האהבת שלום גידל אצלו בבית (לפי בקשת רבו) את הבן והבת שלו, יתום ויתומה, ואת היתומה הזו שהוא גידל בביתו, הבת של הרבי שלו, הוא השיא אחר כך לבנו, התורת חיים. יש שם כמה שידוכים חסידיים מעניינים. [היו מחותנים של הרבי מרוז'ין.] כן. מי היה החתן של הרבי מרוז'ין? [הצמח צדיק, בנו של התורת חיים.].

שוב, אחרי האהבת שלום היה התורת חיים, שגם הוא היה מקוסוב; אחר כך בא רבי מנחם מענדל בעל הצמח צדיק, שהיה הרבי הראשון בעיר ויז'ניץ. מעניין ששלשת הדורות הראשונים של ויז'ניץ (אהבת שלום-תורת חיים-צמח צדיק) מקבילים לשלשת הדורות הראשונים בחב"ד (אדמו"ר הזקן-אדמו"ר האמצעי-הצמח צדק) – בשניהם בדור השני שם הספר שלהם הוא "תורת חיים", ובדור השלישי קוראים לרבי מנחם מענדל והספר הוא "צמח צדק"-"צמח צדיק" (מנחם מענדיל). הדור הבא של ויז'ניץ הוא האמרי ברוך; אחריו היה האהבת ישראל; אחריו האמרי חיים; ואחר כך הישועות משה; ואחריו האדמו"ר של היום, שהוא השמיני לויז'ניץ (החל משני אדמו"רי קוסוב) ועשירי לבעש"ט. מעניין שכל האדמו"רים נקראים על שם ספרים שכתבו. מתי הסתלק הישועות משה? [ה'תשע"ג.]

חב"ד

קוסוב-ויז'ניץ

הבעש"ט

המגיד ממעזריטש

רבי יעקב קופיל חסיד

אדמו"ר הזקן

רבי מנחם מענדל מקוסוב (אהבת שלום)

אדמו"ר האמצעי (תורת חיים)

רבי חיים הגר מקוסוב (תורת חיים)

רבי מנחם מענדל (הצמח צדק)

רבי מנחם מענדיל מויז'ניץ (צמח צדיק)

הרבי המהר"ש

רבי ברוך הגר (האמרי ברוך)

הרבי הרש"ב

רבי ישראל הגר (האהבת ישראל)

הרבי הריי"צ

רבי חיים מאיר הגר (האמרי חיים)

הרבי מליובאוויטש

רבי משה יהושע הגר (הישועות משה)

דור העשירי עליו דבר הרבי

האדמו"ר הנוכחי

 

נלמד מהאהבת שלום משהו מפרשת שבוע בקשר לשם יהודה, לכבוד החתן שלנו:

מלכות ברצון העם

יהודה אתה יודוך אחיך [בברכת יעקב לבנו יהודה.]. י"ל עד"ז דהנה יהודה [מלשון הודאה והודיה.] רומז למל' כנודע ופי' אימתי יש לך מדת מלכות אם יודוך אחיך [הוא דורש את הפסוק "יהודה אתה יודוך אחיך": מתי תהיה יהודה, מלך – אם יודוך אחיך.] פי' שאתה מתקבל ומרוצה לעם [המלך צריך להיות מרוצה לעם, שהעם ירגיש שהמלך חושב על האינטרסים של העם. (זה דמוקרטיה.) כן, ב"ואביטה" של השבוע בסוף אחד השיעורים כתוב על "אדמו"ר דמוקרטי", תקראו את זה. כשכתבתי זאת לא ראיתי את האהבת שלום. לכן קוראים אותו כעת.]

הענין של מלכות שייך לרצון, כמו שאומרים בתפלה "ומלכותו ברצון קבלו עליהם". גם הרבי דיבר על כך שצריך לקבל את המלכות שלו גם למעלה וגם למטה[כא]. יש מאמר חז"ל[כב] "כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו". מסופר שפעם הבעש"ט יצא מהחדר שלו ואמר את המשנה הזו – וכל התלמידים נכנסו להתפעלות עצומה.

חשיבות המלך – רק בשביל העם

לאפוקי אם ח"ו אינך מרוצה להם לא תוכל לזכות לבחי' מל' כי יש כח ביד ישראל להעדא מלכין ולהקים מלכין [יש ביד ישראל כח לסלק מלכים ולמנות מלכים.]. וע"כ צריך להיות כל מגמת המלך רק לטובת ישראל כיון שהן העיקר בדבר [אם הוא רוצה להמשיך למלוך, הוא צריך להיות מסור כולו לטובת הציבור, עם ישראל.]. והוא ע"ד [מה שאמר הקב"ה למשה אחרי חטא העגל[כג]:] כלום לא נתתי לך גדול' רק בשביל ישראל ועכשיו שחטאו לך רד מגדולתך [כלומר, אפילו שמשה רבינו היה מלך צדיק ודאג לעם – אם ישראל חוטאים, אין חשיבות למלכותו, שעל ידי החטא העם מתנתק מהמלך הצדיק והרי "אין מלך בלא עם". בדקות – קשה לומר ביחס למשה שאוהב ישראל היה – אבל בכל זאת צריך לומר שהדבר מצביע על כך שלכתחילה המלך (משה) לא היה מספיק מסור לטובת העם בגו"ר, שאם כן העם היה כל כך קשור אליו בלב ובנפש שהיו מרגישים שהוא לא מת ולא היו חוטאים.]. וזהו וירד יהודה מאת אחיו [אחרי מכירת יוסף.] פי' שהן הורידוהו מגדולתו כפירש"י [הוא היה מלך על אחיו, ואחרי החטא שהם ראו את הצער שזה גרם לאבא שלהם יעקב, ראו את התוצאות של המעשה – הורידו אותו מגדולתו.] והיינו באמצעות הפגם שפגמו במכירת יוסף לזה ירד מגדולתו [יש חטא של המלך, ויש חטא של העם. החטא של העם עושה נתק בין המלך לעם כנ"ל, ולכן אין כבר כח למלך למלוך והוא חייב לרדת מגדולתו.]. ובתיקון השורש [המלך.] יתוקנו הענפים [העם.] כ"א לפי מדריגתו ודו"ק [(למה היום זה לא כך, שהממשלה לא בהכרח רצויה על העם?) צריך לפעול ליישם את מה שכתוב כאן, שהעם יקבל על עצמו ברצון מלך צדיק, שיתמסר לגמרי לצרכים של העם בגו"ר, על פי תורה, תורת אמת שהיא תורת חסד ותורת חיים, וכך נזכה לחסדי דוד – דא מלכא משיחא – הנאמנים.]:

השלמת הדרוש: "אתה" – יחס אישי

רק נשלים את הדרוש שלו: כשהוא דורש את הפסוק "יהודה אתה יודוך אחיך", הוא מסביר את המלים "יהודה... יודוך אחיך", אבל על המלה "אתה" הוא לא אומר כלום. יש אמירה בגוף שני – "אתה", ויש אמירה בגוף שלישי – "הוא". יש לומר ש"אתה" מורה למלך שיתייחס לכל אחד מהעם שלו בתור "אתה", לנוכח, שכל העם זה אתה'ים, ולא הוא'ים (ידוע שאתה בגימטריא עם הארץ, העם שבגינו נבראת הארץ). היחס של "אתה" אומר שיש למלך יחס אינטימי, אישי, עם כל אחד ואחד. [כך גם העם מתייחס אל המלך?] בחיצוניות העם פונה אל המלך בגוף שלישי, בדרך כבוד, אבל בפנימיות גם העם מתייחס אל המלך כ"אתה". גם לקב"ה אנחנו פונים אליו בתור אתה, "ברוך אתה הוי'", אבל אחרי "אתה הוי'" אומרים "אלהינו מלך העולם", שזה כבר נהיה גוף שלישי, מ"אתה" מגיעים ל"הוא" (דרך שם הוי' ב"ה, שהוא בעצם סוד הממוצע המעביר ומחבר בין נוכח, אתה, לנסתר, הוא).

בדרך כלל מסבירים במלה "אתה" ש"את" כולל את האלף-בית, כב אותיות התורה מ-א עד ת, ו-ה כנגד ה מוצאות הפה. אבל יש מאמר של אדמו"ר הזקן בהמשך תקס"ה שמסביר את המלה "אתה" אחרת: הוא מסביר ש"את" כנגד התורה, כב אותיות התורה כנ"ל, וה-ה היא כנגד המעשה, תורה ומצוות.

על כל פנים, לומדים מכאן מה ראוי להיות היחס של המלך לעם, ובתוספת ההשלמה שאמרנו הפסוק "יהודה אתה יודוך אחיך" מתפרש כך: אם תתייחס לעם שלך בתור "אתה" אז "יודוך אחיך", שירצו אותך. [את"ה זה גם איגוד תלמידי הישיבות.] כן, מה שיש כאן. כנראה שב"את"ה" היחס צריך להיות יחס של "אתה" לכל אחד ואחד. אתה הוא המשולש של כח-יחי ועולה ז פעמים חן – על ידי יחס של "אתה" נמשך "חיים חן וחסד" לעולם. "יהודה אתה" = ד"פ דוד המלך. "יהודה אתה יודוך אחיך" = שרביט, שרביט הזהב של דוד (= זהב) מלכא משיחא (שבו הוא מנהיג את העם בחסד וברחמים, "כי מרחמם [= משיח] ינהגם"). במספר קדמי, "יהודה אתה יודוך אחיך" = 1976 = עבד פעמים הוי'. יש 20 פעמים "עבד הוי'" בתנ"ך – חי פעמים "משה עבד הוי'" וב"פ "יהושע בן נון עבד הוי'". חי פעמים משה ועוד ב"פ יהושע בן נון (= חי פעמים אני = "משה עבד הוי'" "יהושע בן נון עבד הוי'"!) = חי פעמים אתה – "יהודה אתה יודוך אחיך". גם מלכות משה וגם מלכות יהושע צריך להמשך ולהתגלות במלכות "דוד עבדי" (כמבואר שלש בחינות מלכות אלה בשיחה של הרבי), דוד מלכא משיחא. "עבד הוי'" הוא עבד עם הוי', והא בהא תליא, שהרי "אין מלך [הוי' – 'והיה הוי' למלך...'] בלא עם [הוי']". "עבד מלך מלך" – "עבד מלך" ר"ת עם. "עבד הוי'" = אמונה, 'עבד עם הוי'' = רבי, וביחד = שדי, "שאמר [ישראל] לעולמו [יעקב] די [דוד]".

התפללו קבלת שבת וערבית.


בע"ה

שבת קדש פרשת ויחי, י"ב טבת ע"ח – כפר חב"ד

דרושי סה"מ תקס"ה

שבת חתן ליהודה שי' הס

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[כד]

א. שמות החתן והכלה בהפטרת שבת חנוכה

[אחרי מנחה:]

נגנו אשר ברא (ע"ו).

נאמר משהו על שמות החתן והכלה, יהודה ובת ציון. יש כאן דברים מופלאים בנבואת זכריה.

ההפטרה של שבת חנוכה (שהיא גם ההפטרה של שבת פרשת בהעלותך את הנרות) מתחילה בארבעת הפסוקים האחרונים מפרק ב מספר זכריה ואחר כך ממשיכה בפרק ג. ההפטרה מתחילה בפסוק "רני ושמחי בת ציון", שם הכלה. אחר כך השם של החתן מופיע בפסוק "ונחל הוי' את יהודה", והפסוק שאחריו פותח במלה "הס", שם המשפחה – ממש רמז מופלא. בפסוקים האלה יש מט תבות, 7 ברבוע, כך שאפשר לעשות מזה רבוע (נשים לב לאלכסון: רני בתוכך ביום כי יהודה הס קדשו):

רני

ושמחי

בת

ציון

כי

הנני

בא

ושכנתי

בתוכך

נאם

הוי'

ונלוו

גוים

רבים

אל

הוי'

ביום

ההוא

והיו

לי

לעם

ושכנתי

בתוכך

וידעת

כי

הוי'

צבאות

שלחני

אליך

ונחל

הוי'

את

יהודה

חלקו

על

אדמת

הקדש

ובחר

עוד

בירושלים

הס

כל

בשר

מפני

הוי'

כי

נעור

ממעון

קדשו

 

הפסוק הראשון של פרק ג מתחיל "ויראני את יהושע", שם האבא של החתן... [לפני "הס" כתוב "בירושלם" – "ובחר עוד בירושלם. הס..." – שעולה יהודה בת ציון, ג פעמים דוד ברבוע.], יפה. [גם אחרי "בת ציון" כתוב "כי" – "רני ושמחי בת ציון כי הנני בא" – שעולה יהודה.] כן, על זה חשבתי, ויש עוד שתי "כי" בפסוקים.

איזו מלה אפשר להרכיב מראשי התבות של החתן והכלה? [צבי.] כן. פעם דברנו על זה שיש ששה צרופים למלה "צבי", ויש ששה פסוקים בתנ"ך שיש ראשי תבות של צבי לפי ששת הצרופים באופן שה-צ היא ר"ת "צדיק" או "צדיקים". אם כותבים את יהודה לפני בת ציון, הצרוף הוא יבצ. איזה פסוק פותח בשתי מלים שמתחילות ב-י ו-ב, ואחר כך יש "צדיק"? זה אחד מהשירים על הפרקים של הרבי, שאפשר לנגן. ["יפרח בימיו צדיק"[כה].] אוס"ת "יפרח בימיו צדיק" = חי פעמים הוי', ג פעמים יוסף הצדיק (ממוצע האוס"ת של ג התבות). היחס בין הרוא"ת לס"ת הוא 4:1 כאשר ה-1 הוא 114 = ו צירופי חוה, והוא הוא היחס בין 10 האותיות הראשונות ל-3 האותיות האחרונות (באוס"ת של התבה האחרונה, "צדיק"), ודוק.

נגנו "יפרח בימיו".

ידוע שדורשים על הפסוק "צדיק באמונתו יחיה"[כו] שהוא ראשי תבות צבי, אבל שם יש ו לפני ה-צ, "וצדיק באמונתו יחיה". איפה יש ראשי תבות יצב (בת ציון יהודה למפרע) בסדר הזה? [יש "ישמח צדיק בהוי'"[כז].] נכון, זה אחד מששת הפסוקים. שמות החתן והכלה יהודה בת ציון עולים 588. ממוצע המלים הוא 196 –14 (דוד) ברבוע.

אם כן, דברנו על תחלת הפסוק הראשון, השלישי והרביעי. מה עם הפסוק השני? הפסוק השני הוא: "ונלוו גוים רבים אל הוי' ביום ההוא והיו לי לעם ושכנתי בתוכך וידעת כי הוי' אלהיך שלחני אליך". זה ממש פסוק של המהפכה הרביעית[כח], שגוים רבים מצטרפים לעם ישראל ומתגיירים ועוזבים את העבודה זרה שלהם. חז"ל[כט] אומרים שיהודי הוא אחד שכופר בעבודה זרה. אבל, מודגש כאן בנבואה שלמרות ש"נלוו גוים רבים אל הוי'", עם ישראל לא מאבד מהייחודויות שלו, אלא "ושכנתי בתוכך" (שהוא המשך של הפסוק הראשון, שגם בו נאמר "ושכנתי בתוכך". אין עוד "ושכנתי בתוכך" בתנ"ך. "ושכנתי בתוכך" עולה 1234 = כתר-חכמה-בינה-דעת – ספירות מספר 4-3-2-1! והיינו רמז מובהק ליחוד של עם ישראל גם לאחר גיור "גוים רבים" כהלכה – יחוד המוחין ביחס למדות הלב, שבעים אומות העולם כנגד שבע מדות הלב). כל האומות שיבואו להתגייר יקבלו את השפע שלהם בפנימיות דרך עם ישראל. על דרך זה אפשר לשאול, אם לעתיד לבא ארץ ישראל תתפשט בכל הארצות וכולם יעבדו את ה' – למה שלא יבנה בית המקדש בניו יורק? אלא למרות שארץ ישראל תתפשט בכל הארצות (כל הארצות 'יתגיירו' כהלכה) בכל זאת תישאר ייחודיות לארץ ישראל, וכך בנוגע לעם ישראל.

ד. ד"ה "רני ושמחי" תקס"ה

"בת ציון" ו"בת ירושלם"

נלמד כעת מאמר על הפסוק "רני ושמחי בת ציון" מתוך מאמרי אדמו"ר הזקן תקס"ה. אדמו"ר הזקן מבאר את הפסוק על פי מאמר חז"ל[ל] "לא זז מחבבה עד שקראה בתי, לא זז מחבבה עד שקראה אחֹתי, לא זז מחבבה עד שקראה אמי". הוא אומר שבפשטות "בת ציון" זו המדרגה של "בתי". יש שני בטויים בנביא, "בת ציון" ו"בת ירושלים", וציון יותר נעלה מירושלים. הבטוי "בת ציון" מופיע הרבה פעמים בתנ"ך, אבל העיקריים זה שכתוב כאן בתחלת זכריה, "רני ושמחי בת ציון", ומה שנאמר בסוף זכריה, שם נאמר גם "בת ירושלים": "גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלם הנה מלכך יבוא לך צדיק ונושע הוא עני ורכב על חמור ועל עיר בן אתנות" – הפסוק שנאמר על מלך המשיח שהוא "עני ורֹכב על חמור".

בתי-אחֹתי-אמי-בת ציון

נקרא בפנים:

רני ושמחי בת ציון כו'. הנה להבין למה נק׳ כנ״י בשם בת כמו בת ציון בת ירושלים כו', יש להקדים מאמרם הידוע לא זז מחבבה עד שקראה בתי כמ״ש שמעי בת וראה [צ"ל וראי] כו' לא זז מחבבה עד שקראה אחותי כמ״ש אחותי רעייתי כו׳ [פסוק משיר השירים ששרנו אתמול.] ולא זז מחבבה עד שקראה אמי כמ״ש בעטרה שעטרה לו אמו כו׳

יש שלש דרגות: בתי-אחֹתי-אמי (בתי-אחתי-אמי = אמת אמת. באמי-אחתי יש אותיות אמת ובאחתי-בתי יש אותיות את, כאשר שאר ה האותיות – ביחיי = מ, להשלים את האמת השניה. אמת לשון אם, הכל נכלל באמי). בפשטות "בת ציון" זו הדרגה של "בתי", אבל בהמשך הוא יסביר שיש דרגה של בת ציון שגבוהה אפילו יותר מ"אמי", ועל זה נאמר "בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו" – "אשת חיל עטרת בעלה", קשור לחתונה. הוא מסביר ש"עטרה" היא דרגת "בת ציון" בדרגה הגבוהה.

הוא יסביר בהמשך את הדרגות הללו, אבל קודם אפשר להקביל את הדרגות הללו לפסוק "סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו"[לא]: "סור מרע" – בתי, "ועשה טוב" – אחֹתי, "בקש שלום" – אמי, "ורדפהו" – בתי בדרגה העליונה. אנחנו מדברים בשנה הזאת על הבטוי "בקש שלום" שעולה בגימטריא תשע"ח. על המלים "בקש שלום" כותב רש"י – "במקומך", אבל על "ורדפהו" כותב – "במקום אחר". זה רודף שלום.

"בקש שלום" זו המדרגה של "אמי". איזו אשה קראו לה "אמא שלום" (אמא שלום = כב פעמים חוה, "אם כל חי")? אשתו של רבי אליעזר הגדול (ששרשו במוחין דאמא, ד"מינה דינין מתערין", והמתקתם בשרשם בפנימיות אמא, אמא שלום) ואחות של רבן גמליאל. מסופר עליה שרצתה למנוע מרבי אליעזר בעלה לגרום למיתת אחיה. יש כמה נשים גדולות, מיוחדות, שמוזכרות בגמרא נשות תנאים, כמו ברוריה אשת רבי מאיר. האמת שברוריה החשיבה את עצמה ממה שאמרו חז"ל לגבי שאר הנשים (ש"נשים דעתן קלה"), היא היתה בגדר תלמיד חכם (בבחינת "אחֹתי", כדלקמן). [יש גם את ילתא, אשת רב נחמן.] נכון, אבל היא כבר מהדור של האמוראים (ילתא = אמת, מתאים לרמז הנ"ל לגבי בתי-אחתי-אמי).

שלום עם עשו

מי שוה שלום? [עשו.] עיקר השלום שעושים הוא עם עשו. גם יעקב רצה לעשות שלום עם עשו, ובאמת כתוב שעשו רץ לקראתו ובמקום להרגו נשקו – "וישקהו", עם נקודות. יש בענין כמה פירושים. רש"י[לב] מביא את דברי רבי שמעון בר יוחאי – מרא דנשמתא דאורייתא – שאף על פי ש"הלכה היא, בידוע שעשו שונא ליעקב" – "נכמרו רחמיו באותה שעה, ונשקו בכל לבו". אבל כך היה רק לפי שעה. הרבי אומר שהיום עשו כבר מוכן לגאולה, ואומות העולם רוצות לקבל מעם ישראל – דבר הקשור קשור למהפכה הרביעית, עליה אנחנו מדברים בזמן האחרון – לבקש שלום מעשו, לאחד את יעקב ועשו, ומכך מגיעים לדרגה הנעלית של בת ציון. [בת ציון עולה יעקב עשו.] כן, והוא אל פעמים חי, "אל חי בקרבכם"[לג], כמו שנדרוש בע"ה בשבע ברכות. יעקב אמר "יש לי כל", עשו אמר "יש לי רב" – ה"כל" של יעקב הוא המועט שמחזיק את ה"רב" של עשו. יעקב הוא הבחיר שבאבות ולו דווקא בחירה חפשית בדרגה הנעלית ביותר, משא"כ עשו, ולכן ה"כל" של יעקב בולע את ה"רב" של עשו (מועט עם בחירה מחזיק מרובה ללא בחירה – הבחירה היא עיקר ההתדמות להשי"ת הנושא הפכים), וד"ל.

בתי-אחתי-אמי-בת ציון – הכנעה-הבדלה-המתקה-הכנעה

במאמר כאן אדמו"ר הזקן מסביר שמדרגת "בתי" היא לשכוח מהתאוות של העולם הזה. אשה מלשון נשיה, שכחה, למעליותא. כתוב "ושכחי עמך ובית אביך. ויתאו המלך יפיך"[לד]. רק כשאתה שוכח את התאוות אתה יפה בעיני המלך. יש מאמר חז"ל[לה] "עם הארץ אסור לאכול בשר", איך מסבירים[לו]? שהוא אסור, קשור, באכילת בשר. איך נקרא היום מישהו שמשועבד לתאוות? [מכור.] מכור כמו מכוער (גרסת הירושלמי, מכואר). מכור לזה, אם יש לי פה משהו טעים, בשבת מותר (הרי זה ענג שבת)... אבל אם אני מכור לו אני כאילו חייב לאכול אותו. הגמילה מההכרח היא הדרגה של בת. [עבודת אתכפיא?] דומה אבל לא בדיוק, אתכפיא היא כמו אחד שמכור למשהו והולך לרטורנו לעשות גמילה, זו אתכפיא נטו, אבל בת היינו שעל ידי הגמילה כבר נעשה כלי לקבל אורות מלמעלה, כמו שהוא מסביר כאן.. אחרי שאותו אחד נגמל הוא כבר שוכח מזה, שוכח שהיה מכור בכלל. זו הדרגה (הנמוכה) של "בת ציון". אחר כך יש דרגה של "אחֹתי", זו דרגה שאנחנו כביכול שוים עם המלך הקב"ה, ו"מאן מלכי – רבנן", תלמידי חכמים. החתן הוא תלמיד חכם, וכולם פה תלמידי חכמים.

הדרגה השלישית, "אמי", היינו השלום שנעשה בעולם על ידי לימוד התורה וקיום מצותיה לשמה. ועל גבי זה יש דרגה רביעית בסוד "אשת חיל עטרת בעלה", "בעטרה שעטרה לו אמו", ועל זה נאמר "רני ושמחי בת ציון". על דרגת "אחתי" הוא כותב בפירוש שזו דרגה של הבדלה, שהת"ח יודעים להבדיל בין הטמא לטהור, בין האסור למותר, בין החייב לזכאי. לפי זה אפשר לבנות את כל ההקבלה:

הדרגה הראשונה, "בתי", היא דרגה של הכנעה, שהבת היא כלי. הרעיון הוא כמו שכתוב "תתן אמת ליעקב חסד לאברהם" ומוסבר שאין הכוונה שיעקב הוא מדת האמת, אלא שהוא כלי לקבל את מדת האמת מלמעלה[לז] (מהדעת, משה רבינו, "משה מלגאו יעקב מלבר"), וכך אברהם הוא כלי למדת החסד (לגבי מדת היראה, המדה של יצחק – הוא עצמו היראה והפחד של "פחד יצחק", בעוד אברהם ויעקב "פנימיים", מקבלים אור ה' בפנימיות, יצחק הוא "עצמי", ועל כן לע"ל נאמר ליצחק דווקא "כי אתה אבינו, כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו", ועליו נאמר המשך הפסוק "אשר נשבעת לאבותינו", וד"ל). כך אנחנו עם ישראל בחינת בת לקב"ה, עושים כלי, וזה ע"י הכנעה, ששוכחים מכל תאוות הגוף; על ידי לימוד התורה, שעיקרה בירור והבדלה בין טמא לטהור, אסור ומותר, חייב וזכאי, מתעצמים עם הקב"ה בבחינת "אחתי"; השלב השלישי הוא "אמי", המתקה, השלום עם עשו (על ידי שאנחנו "אור לגוים", מאירים לגוי את אור התורה ומצותיה, עד שיקוים "ונלוו גוים רבים אל הוי' ביום ההוא והיו לי לעם"), כמו שאמרנו קודם. לפי זה, מהי מדרגת "בת ציון" שלמעלה מההמתקה? זו ההכנעה שאחרי ההמתקה. כך מוסבר בתורת בעש"ט המקורית מכתר שם טוב פרשת לך לך, "לך לך מארצך [הכנעה] וממולדתך [הבדלה] ומבית אביך [המתקה] אל הארץ אשר אראך [הכנעה שהיא בטול במציאות מול ה', קדושת ארץ ישראל, ש"תמיד עיני הוי' אלהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה".]". כדאי להסתכל בפנים, כתר שם טוב אות כח[לח].

 שכחת עניני העולם

וכן כתיב הקשיבו אלי עמי ולאומי אלי האזינו א״ת לאומי אלא לאמי כו׳ [כמו "ולאם מלאם יאמץ". לאום מלשון אמא. אפשר ללמוד מכך לגבי המלים לאום ואומה, שהן על שם האמא. "אום אני חומה ברה כחמה".] והנה מ״ש שמעי בת וראה [צ"ל וראי] שכחי עמך ובית אביך כו' הענין הוא בעבודת ה׳ שכאשר יתפעל האדם בנקודת לבבו לה׳ אחד ולא יהי׳ לו שום רצון אחר זולת הרצון לה׳ כמ״ש מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ כו׳ עד שישכח לגמרי על רצונות הזרות השקועות בעניני גופו הגשמי וזהו שכחי עמך ובית אביך פי׳ שתשכח הנפש לגמרי מקום התקשרותה בעוה"ז הנק׳ עמך ובית אביך כו׳ ואז יתאו המלך יפייך פי׳ יפייך כמ״ש [גם משיר השירים.] רעייתי יפתי עד שיתפאר בה ה׳ כמ״ש אשר בך אתפאר והוא הענין הנאמר בנשמה אשר חפץ בה המלך ונקראה בשם כו׳ [פסוק ממגלת אסתר, הכנה לפורים, החג הבא.] כמ״ש בר״מ וד״ל משא״כ כשעדיין לא שכחה הנפש על מקום התקשרותה בגופה החומרי לא יתאוו המלך אל יפייה כו׳ וד״ל.

הקטע היפה הזה פותח את המאמר, לכן קראנו אותו, וסיכמנו את שאר המאמר.

ה. ד"ה "כי אם זכרתני" תקס"ה

כעת נקרא עוד מאמר ונקשר לאיחוד יוסף ויהודה, עץ יוסף ועץ יהודה מהפטרה של פרשת ויגש, שתי העצות של "כליות יועצות" (בסוד "איהו [יוסף] בנצח ואיה [יהודה] בהוד", ו"עד דוד הגדיל" בסוד "תתאה גבר").

עונש יוסף על עשיית כלים

כי אם זכרתני אתך כאשר ייטיב לך ועשית עמדי חסד והזכרתני אל פרעה וגו' ולא זכר שר המשקים את יוסף ויהי מקץ שנתיים ימים וגו' [מה שיוסף בקש משר המשקים שיזכור אותו אצל פרעה.], ודרז״ל על שנענש יוסף לישב בבית הסוהר עוד שנתיים ימים ע״ז שבקש את שר המשקים את שיזכרנו לפרעה ולא סמך על הקב״ה כו׳ ולכאורה תמוה מ״ט נענש יוסף ע״ז הלא יעקב אביו עשה כן ולא נענש כלל בזה דהיינו ששלח מנחה לעשו אחיו אכפרה פניו במנחה כו׳ והכניע א״ע לפניו בז׳ השתחוואות כמ״ש וישתחו ז״פ עד גשתו עד אחיו וגו׳ וקראו אדוני [זה הכי חמור, לקרוא לקליפה "אדוני".] וגו׳ שהכניע א״ע לפני עשו אחיו בכ״ז לא נענש בזה כלל ויוסף שבקש את שר המשקים שיזכרהו לפני פרעה נענש מה בכך שביקש שיזכרנו לפני פרעה כו' [מי שזוכר, למדנו כאן לפני כמה שבתות[לט] ברמ"ח אותיות ששאלו את ר' הלל את השאלה הזאת, למה נענש יוסף הרי גם אביו יעקב עשה כן. שם הוא מוסיף עוד נקודה: שודאי שיוסף חשב שהוא פחות מיעקב, שהרי "אין קורין אבות אלא לשלשה" ו"האבות הן הן המרכבה", והוא בפשטות למטה מיעקב (או לכל היותר שוה אליו), כך חשב בענוותנותו. מסבה זו הוא בקש עזרה משר המשקים. אם כן, שאלו את ר' הלל, מדוע יוסף נענש על כך? מישהו זוכר מה ר' הלל ענה על זה? הוא ענה שחוש אסור להזניח. האדם צריך לדעת מה החוש שלו ועליו לעבוד ולפתח אותו.

כאן אדמו"ר הזקן שואל את אותה השאלה, ועונה:], אך הענין הוא כנ״ל ששרשו של יוסף הוא הגבה למעלה משרשו של יעקב שיוסף הוא בחי׳ הד״ר מלך הח׳ [כל פעם שהוא מזכיר כאן את הדר הוא מדגיש הוא "מלך הח'", מלך השמיני, קשור לדור השמיני, שאמרנו אתמול שנדבר עליו, יש פה הדר אחד...] שרש התיקון דאצי׳ שלמעלה מבחי׳ האורו׳ והכלים שהוא מקור האורו׳ וכלים דתיקו״ן [יוסף הוא בחינת המלך הדר שהוא למעלה מהכל. הדר קשור עם בעלי תשובה – הדר הוא מלשון חזרה, לחזור בתשובה.] לכך לא הי׳ לו להכניע א״ע לפני שר המשקים שיזכרנו לפני פרעה משא״כ יעקב לו זאת שיכניע א״ע לפני עשו אחיו כו׳ והיינו מפני שיעקב הוא בחי׳ ז״א דאצי׳ ששם האורות מתחלקים בתוך הכלים בהתחלקו׳ ממש להיותם מתלבשי׳ בתוך הכלים א״פ ממש וכנודע שמחיצוני׳ הכלים דז״א דאצי׳ יונקים החיצוני׳ ומקבלים חיות ג״כ [יעקב הוא ז"א, שם מתחלקים האורות בכלים. ידוע שעולם התיקון הוא מיעוט האורות וריבוי הכלים. וממקום כזה יכול להיות יניקת החיצונים. לכן יעקב היה אח לעשו, כיון שעשו היה אותה דרגה שלו בקליפה, וינק ממדרגת יעקב שהוא אור פנימי. ולכן הוא נכנע לפניו, כיון שהיה לו מציאות של מנגד לעומתו. אבל יוסף הוא בחי' מלך השמיני שאין לו מנגד כלל, אין לו לעומתו בקליפה, לכן הוא לא צריך שום סיוע מהם.].

והנה כתי׳ ולאום מלאום יאמץ שזלע״ז עשה האלקים דהיינו כמו שנמצא בקדושה בחי׳ יעקב שהוא ז״א דאצי׳ כך ימצא לעומת ונגד זה בחי׳ עש״ו אחי״ו שהוא מקור החיצוני׳ שמקבלי׳ חיות מחיצוני׳ הכלי׳ דז״א שהוא הזלעו״ז דיעקב כו׳ ולכך ולאום מלאום יאמץ שלפעמים יתגבר הזלעו״ז ויתאמץ להיות למעלה כו׳ לכך צריך יעקב להכניע א״ע לפני עשו אחיו בעת ההיא [זה חידוש, אנחנו לא אוהבים לשמוע משפט כזה, אבל הוא אומר שכשעשו מתגבר – "צריך יעקב להכניע את עצמו לפני עשו בעת ההיא", כיון שזהו זמן של התגברות עשו. אכן "מפני חטאינו גלינו מארצנו", כלומר, הדבר שתלוי בנו, אבל ברגע שחטאנו החטא נותן כח לעשו להתגבר כאילו מעצמו ולהיות למעלה וצריך להכנע מפניו. עם זאת, צריך כמובן לתקן את ה"חטאינו" ואז נוכל להתגבר עליו.

אצל המלך הדר – הדור השמיני – אין מתנגדים

כעת נקרא את הדבר שבגללו רציתי שנלמד את המאמר:] אבל יוסף הוא בחי׳ הדר מלך השמיני שהוא שרש התיקו״ן שלמעלה מבחי׳ אורו׳ וכלים שאין החיצוני׳ יוכלו לינק משם ואין נמצא בחי׳ זלעו״ז כלל אצלו לכך נענש יוסף על מה שהכניע א״ע לפני שר המשקי׳ ופרעה כי לא יאתה לך כך מצד שרשך הנעלה אשר אין נמצא נגדך לעו״ז בחי׳ חיצוני׳ וקליפות כלל לכך מוכרח אתה לישב כו׳ וא״ל יושיעך הקב״ה בכבודו ובעצמו ומה לך להכניע א״ע עליהם אשר אין זה מקומך כלל שאתה נשגב מאד נעלה להיותך בחי׳ הדר מלך הח׳ שלמעלה מאו״כ שאין נמצא כנגדו ולעומתו בסט״א וחיצוני׳ כלל שאין יכולים להגיע לשם לינק כלל, לכך לא יאתה לך לבקש את שר המשקי׳ להזכירך לפני פרעה כי אין אתה מצטרך לא לפרעה ולא לשר המשקי׳ כו׳ כנ״ל ולכך נענש ע״ז יוסף דוקא ולא נענש יעקב בהכנעתו לפני עשו אחיו כנ״ל וד״ל.

יוסף הוא בחי' הדר, מלך השמיני שלמעלה מאורות וכלים, ואין לו בכלל מנגדים, לא שר המשקים ולא פרעה, ולכן הוא לא צריך להכניע עצמו בפניהם, וכאשר הכניע את עצמו נענש לישב לעוד שנתיים בכלא.

הנקודה הזו מאד חשובה עבורנו: כל מי שאוחז מדור השמיני, צריך לאחוז בדרגה הזאת שאין לך מנגדים כלל. בדור השביעי עוד היה מנגדים, לרבי היו מתנגדים אמיתיים, אבל אצלנו אין בכלל מתנגדים, מה שנדמה שיש הוא בכלל לא אמיתי. ידוע, אנחנו תמיד מזכירים, שהיתה מחלוקת בין ר' יעקב עמדין לר' יהונתן אייבשיץ, שר' יעקב עמדין חשד אותו בשבתאות, וזה הסעיר את כל העולם המחלוקת הזאת. שאלו את הבעש"ט מה אתה אומר, באיזה צד אתה? הוא אמר שהוא בכלל לא במחלוקת הזאת, לא בשום צד אלא למעלה מכל הענין – המחלוקת הזו היא תופעה-שארית של העבר אבל אני חי את גילוי האלקות שבהוה וממילא איני שייך לה בכלל. גם אצלנו שואלים אם אתה במשיחיסטים או באנטי משיחיסט, זה בכלל לא מעניין אותי, זה לא הנקודה. כך בכל מחלוקת שיש, אנחנו לא כאן ולא כאן, אלא מעל זה בכלל, במקום שאין מנגדים ואין מחלוקת, אין לנו אויבים.

הענין קשור גם לכך שיש כאלה שיש להם פארנויה כאילו יש מנגדים ורדיפה. צריך להבין שאנחנו לגמרי מעל זה. השב"כ לא מנגדים לנו וגם הערבים לא מנגדים שלנו (לא בכדי ערבים = שב"כ). גם אם שמים אותך בכלא, זה לא אומר שמתנגדים לך. אנחנו חברים של כל היהודים. זה הראש של הדר, מלך השמיני. רק הבעיה, גם שאף אחד לא נגד, אבל עדיין לא בחרו בנו, כמו שלמדנו אתמול על "מלכותו ברצון קבלו עליהם". זה מעבר ממשיח בן יוסף למשיח בן דוד – קודם צריך להיות משיח בן יוסף, הדר מלך השמיני, להבין שאנחנו מעל מושגים של מחלוקת ומנגדים, מעל הכל, ואחר כך יש משיח בן דוד, שהעם גם רוצה בנו. [אפשר לומר קשר בין יוסף להדר, שהדר עולה הצדיק, יוסף הצדיק.] כן, יוסף הצדיק עולה שסה, הוא שומר הברית, שרש שמירת כל שסה מצות לא תעשה של התורה.

היה אפשר גם לתרץ בפשטות למה יוסף נענש ויעקב לא: אצל יעקב היה מולו עשו שהיה מאד מיוחס, הבן של יצחק ורבקה והנכד של אברהם ושרה, לכן כדי לרצות אותו השתחוה וכו'. אבל אצל יוסף הוא היה מול שר המשקים ופרעה שהם גוים, ומולם לא היה צריך להכנע. זהו תירוץ פשוט. למה לא תרצו כך? כי גם ירידת יוסף למצרים היתה בשביל לברר רב נצוצות קדושה שהיו שם, ואם כן היה לו עסק עם מצרים, לברר את מצרים, וחשב שלשם כך צריך להכנע בפני הממסד המצרי. לעתיד לבא כתוב שישארו רק שליש מהעולם, רק הצאצאים של שם, ולפי גרסא אחרת שילך שליש, אבל לשתי הדעות הצאצאים של חם יאבדו. על כל פנים, בעשו – שהוא מצאצאי שם – יש מה להשקיע, שישאר ממנו משהו לעתיד לבא, אבל במצרים שהם צאצאי חם אין מה להשקיע כיון שיאבדו לעתיד לבא – כל זה הו"א, אבל באמת יש מה להשקיע שם על מנת לברר את רב הניצוצות הקדושים שהיו שם, כמו שבאמת יוסף השקיע רבות לטובת מצרים, אבל לשם כך לא צריך להכנע לממסד, יוסף הוא למעלה מהכניעה.

תורת חיים על "זה שמי לעלם" – שנאה בפנים ואהבה בחוץ

נקרא לסיום עוד ווארט מתורת חיים (קוסוב), אתמול קראנו מפרשת ויחי, עכשיו נקרא מפרשת שמות, שהתחלנו לקרוא במנחה:

זה שמי לעלם ["וזה זכרי לדר דר".] וכו'. שונא מתנות יחי' [פסוק ממשלי[מ].] ר"ת שמי. כי האמת כי אהבת השי"ת ב"ה צריך להיות בלב כל אדם כל כך שישנא כל הדברים שבעולם כי המה הבל וריק רק אהבת השי"ת [לכאורה זו הדרגה של הצדיק גמור בתניא, שאנחנו קוראים בימים אלה בחת"ת, ששונא את הרע בתכלית.]. וזה כל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך שלא יהא שום דבר חשוב אצלו בעולם. כדאיתא בח"ה [בחובות הלבבות.]. וזה שונא מתנות ששונא כל דבר, יחי' זה החיות של אדם [שזו החיות שלו, השנאה לכל הדברים שבעולם חוץ מה', בגלל אהבתו את ה'.] זה שמי לעלם חסר ואו [עלם מלשון העלם.] כי אהבה זאת צריך להעלימו מב"א כי תיקון עולם צריך להיות ולהראות בחי' אהבה לכל צרכי אדם. רק שמי לעלם [את השנאה הזו לכל הדברים שבעולם ואהבה לה' בכל לב ונפש ומאד לא צריך להראות לזולתו, צריך להעלים את זה, "לעלם כתיב"[מא]. כלפי חוץ צריך להראות שמשתלבים עם הנוהג שבעולם (לא פורשים מן הצבור), אבל בפנים צריך לשנוא את תאוות הגוף בתכלית. החידוש כאן הוא שגם מה ש"והארץ נתן לבני אדם" נכלל ב"שונא מתנות יחיה" – גם מתנה מאת ה' של גשמיות או אפילו של רוחניות שמסיחה את דעת האדם מדבקות בה', "בלתי להוי' לבדו", יש לשנוא. ועל דרך זה נשמע מפי אדמו"ר הזקן בשעת דבקותו – "איני רוצה את העולם הבא שלך... רוצה אני רק אותך בעצמך".].

נגנו ניגון ניסן מניגוני חן, דידן נצח.

 



[א] נרשם (מהזכרון) על ידי אליעזר שלמה מזרחי. לא מוגה מאד.

[ב] שבת קיח, ב.

[ג] ב"מ פה, ב.

[ד] קהלת יעקב ערך 'רבי'.

[ה] בראשית רבה צז, ג.

[ו] בראשית מח, טז.

[ז] ראה ספר השרשים רד"ק שרש איש. רד"ק תהלים יז, ח.

[ח] וכלשון הפסוק בישעיה סו, ז: "בטרם תחיל ילדה בטרם יבוא חבל לה והמליטה זכר".

[ט] מלכות ישראל ח"א מאמר "בידי מי מפתח הגאולה?".

[י] שמות לג, יא.

[יא] שפטים ו, טו.

[יב] דברים לג, יז.

[יג] יהושע ה, יד.

[יד] רש"י שמות כג, כא: "'כי שמי בקרבו'... ורבותינו אמרו, זה מטטרו"ן, ששמו כשם רבו, מטטרו"ן בגימטריא שדי".

[טו] רש"י במדבר כ, טז: "'מלאך'. זה משה".

[טז] כפי שנאמר ביהושע ז, ו.

[יז] שם ה, יד.

[יח] כתובות קג, א. וראה ירושלמי פי"ב ה"ג.

[יט] ראה תולדות תנאים ואמוראים ח"ב ערך 'ר' יהודה הנשיא', בחלק 'תלמידיו הגדולים וכו'':

יוסף חפני, בכתובות קג: (י"כ: צ"ל קג.) צוה רבי קודם פטירתו ואמר יוסף חפני שמעון אפרתי הם שמשוני בחיי והם ישמשוני במותי, ונפטר קודם רבי. ובש"ר פ"ב-ה אמרו שבכ"מ שהיו רואין אותו אמרו שם רבינו הקדוש, ושם נקרא יוסף הארוך.

[כ] "באתי לגני" י"א שבט ה'תשמ"ח אות יב ("... ובפרט צבאות הוי' דדורנו זה, דור השביעי מאדמו"ר הזקן, ודור  התשיעי מהבעש"ט, ומיד נעשה דור זה (דור האחרון דהגלות) דור הגאולה, דור העשירי שהולך לקראת משיח צדקנו"). ראה שיעור כ"ח חשון ס"ט פ"ו (הסבר על מהות כל דור); שידור לפרשת יתרו ע"א (הקבלת הדורות לעשרת הדברות) ושיעור א' תמוז ע"ב פ"ב (עשרת הדורות בסדר של "יש" ו"אין").

[כא] ראה שיעור אור לז' שבט ע"ב.

[כב] אבות פ"ג מ"י.

[כג] רש"י שמות לב, ז.

[כד] נרשם (מהזכרון) על ידי אליעזר שלמה מזרחי. לא מוגה מאד.

[כה] תהלים עב, ז.

[כו] חבקוק ב, ד.

[כז] תהלים סד, יא.

[כח] החל מכ"ד טבת תשע"ה מוסבר שהיו שלש מהפכות בתולדות עם ישראל בנוגע ללימוד התורה, ובדורנו יש לעשות מהפכה רביעית – לימוד תורה לגוים.

[כט] מגילה יג, א: "שכל הכופר בעבודה זרה נקרא יהודי".

[ל] שמות רבה נב, ה.

[לא] תהלים לד, טו.

[לב] בראשית לג, ד.

[לג] יהושע ג, י.

[לד] תהלים מה, יא-יב.

[לה] פסחים מט, ב.

[לו] בשם המהר"ש.

[לז] ראה ש"פ ראה ע"ז.

[לח] זה לשונו:

ובזה יובן לך לך מארצך שיתרחק מן ג' בחינות הכנעה הבדלה והמתקה שביאר מורי זלה"ה, כי מצד ארציות ועכירות החומר והקליפות נמשך גסות הרוח, לכך הזהירו לך לך מארצך ויבוא להכנעה, וממולדתך שהוא תרח עע"ז שורש הקליפות ויש כח האב בבן, כמ"ש הראב"ד בס' יצירה כי כח הבנאי בבנין, ולכך צריך הבדלה להפריש ולהבדיל הקליפות שמצד האב המולידו, ומבית אביך שהי' בחרן כמ"ש וימת תרח בחרן ודרז"ל עד אברהם הי' חרון אף של מקום, שהוא דין וגבורה, ואברם בחי' חסד ימתיק הדין בשורש החסד שיש בגבורה והדין ההוא, כמ"ש במ"א בשם מורי זלה"ה איך למתוק הדין בשורשו, ואחר המתקה אז תשיג בחינת הארץ אשר אראך, והבן.

[לט] ש"פ מטות-מסעי ע"ז פ"א.

[מ] משלי טו, כז.

[מא] ראה פסחים נ, א; קידושין עא, א.

Joomla Templates and Joomla Extensions by JoomlaVision.Com
 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2024. מלכות ישראל - חסידות וקבלה האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com