בע"ה

כ' תשרי ע"ח – סביון

ברית שניאור-יעקב שי' מילר

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

לחיים לחיים, חג שמח, מזל טוב!

נאמר כמה מילים לכבוד הרך הנימול, שניאור-יעקב מילר שיחיה.

שני אורות

ידוע שהשם שניאור הוא כי פעם היה מישהו שרצה לתת שם על שני סבים, שלאחד קראו אורי ולשני קראו מאיר, ועלה לו לחבר אותם ביחד וככה התהווה השם שניאור, שני אורות. ככה מובא בספרים, ששניאור הוא הרכב של אורי ומאיר ביחד. מכאן פן נוסף למה שכתוב בחסידות ששניאור היינו שני אורות (והנה, פלא, אורי מאיר שניאור = ה"פ אור של יום אחד של מעשה בראשית, כנגד חמשה חומשי "תורה אור" כמבואר בחז"ל. הערך הממוצע של שלשת השמות = משה – "תורה [אור] צוה לנו משה").

כשה' ברא את העולם, הדבר הראשון שהוא ברא היה אור, ובפסוק כתוב פעמיים אור – "ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור". יש הרבה פירושים מהם שני האורות – אור ישר ואור חוזר, אור מקיף ואור פנימי, יש שני אורות. אנחנו יודעים שתורתנו הקדושה נקראת אור, "תורה אור" כנ"ל, וכתוב שבתורה שני האורות הם אור הנגלה של התורה, ההלכה, שו"ע, והאור הנסתר של התורה, קבלה וחסידות. הנשמה המיוחדת על שמה נקרא הרך הנימול, אדמו"ר הזקן בעל התניא, כאשר הוא נולד וקבל את השם שניאור הבעל שם טוב אמר שהוא נשמה מיוחדת שירדה לעולם על מנת לחבר יחד את שני האורות של התורה – את אור הנגלה של התורה, השו"ע שלו, ואור הנסתר, ספר התניא קדישא.

דבר ראשון אנחנו מאחלים לרך הנימול שלנו, שניאור, שיהיה גדול בתורה. "זה הקטן גדול יהיה", שיהיה מאור לעם ישראל, ושיהיה גדול בשני האורות, גם אור הנגלה של התורה, ההלכה – שכל עם ישראל ילך לאור ההלכה, שפה בארץ נחיה על פי ההלכה – וגם האור הפנימי של התורה, נשמת התורה. יש "גופא דאורייתא" שגם הוא אור, גם הגוף הוא אור, ויש "נשמתא דאורייתא", שהיא ודאי אור, והם מצטרפים יחד.

הצטרפות אדמו"ר הזקן ליעקב אבינו

השם שניאור מצטרף מאד יפה עם יעקב, כי בין האבות יעקב הוא עמוד התורה. אברהם אבינו הוא עמוד החסד, יצחק הוא עמוד העבודה-התפלה ויעקב אבינו הוא עמוד התורה, "עמודא דאמצעיתא", "עץ חיים". אחד מסימני תשע"ח הוא תהא שנת עץ חיים, "עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר".

יש משהו מאד עמוק בחשבון שמקשר את השם הזה דווקא לשנת תשע"ח, אבל דבר ראשון שתהא שנת עץ חיים ו"עץ חיים" היינו תורה. "עץ החיים" בגימטריא "אור הוי'" – אור הוא תורה. שוב, שהילד הזה יהיה גדול בתורה בשני האורות של התורה, שני הממדים של התורה, ויעקב הוא עמוד התורה – הולך מאד יפה יחד.

ציינו קודם – עופר דבר עם הבן שלנו, שאמר – שבאושפיזין של החג יש את האושפיזין של כל עם ישראל, והאושפיז של היום השלישי הוא יעקב אבינו, היה בשבת. כתוב שהברית היא ביום השמיני "כדי שתעבור עליו שבת אחת" – יש משהו מאד מיוחד בשבת שלפני הברית, שלכן עושים בה "שלום זכר". בשבת האושפיז היה יעקב אבינו, ויש גם מושג אצל החסידים של האושפיזין החסידיים – הראשון הוא הבעל שם טוב, כמו אברהם אבינו; השני הרב המגיד ממעזריטש, בחינת יצחק אבינו; והשלישי, אדמו"ר הזקן, על שמו נקרא הרך הנימול, הוא כנגד יעקב אבינו. אם כן, יש כן קשר מאד חשוב שקשור לשבת של שבוע הברית.

שניאור-יעקב – ז"פ "אנכי הוי'" (בסיס השנה)

אמרנו שיש רמז עוד יותר עמוק, בשבילו צריך לעשות חשבון של השמות: גם השם שניאור וגם השם יעקב ואפילו שם המשפחה, מילר – "בתלת זימני הוי' חזקה" – הם כפולה של 7. שניאור עולה 567, 7 פעמים 81 (שתיכף נאמר מה הוא), יעקב עולה 182, 7 פעמים 26, שכולנו יודעים שהוא שם הוי', ו-מילר עולה 280, 7 פעמים 40.

מה ההסתברות שיהיו שלשה מספרים שכל אחד כפולת 7? 1 ל-7 בחזקת 3, סוד של גשם, 343. החג הזה הוא חג שחז"ל אומרים עליו שהוא סוד "שבע שמחות" – המדרש אומר שיש שבע שמחות בסוכות, ועליו דורשים את הפסוק "שֹׂבע שמחות את פניך". שבע לשון שובע ולשון שבועה – כמו שמסבירים בתחלת התניא את הלשון "משביעין אותו" – וחז"ל דורשים שחדש תשרי, "החדש השביעי", הוא חודש שמושבע בכל טוב, בכל השמחות. תהיה פה הרבה שמחה, שבע שמחות, שייך לשם הזה.

נדייק יותר: אמרנו ש-שניאור עולה 7 פעמים 81. המלה הכי חשובה בתורה שעולה 81 היא המלה הראשונה של עשרת הדברות. כשה' נתן לנו תורה הוא פתח ב"אנכי", וכתוב בזהר שהיינו "אנכי מי שאנכי", עצמות ה', "דלא אתרמיז בשום אות ובשום קוץ". שניאור עולה ז"פ אנכי ואמרנו ש-יעקב עולה ז"פ הוי' אז ביחד – בלי מילר, שתיכף נוסיף – שניאור-יעקב עולה ז"פ "אנכי הוי'", שתי המלים הראשונות של עשרת הדברות, כפי שה' פותח. "אנכי הוי'" יחד כבר עולה 107.

אמרנו שיש קשר מיוחד לשנה הזו – שנת ה'תשע"ח, 5778 לפ"ג (כשמשמיטים את האלפים נקרא לפ"ק, כך כותבים בשערי עמוד של ספר, לפ"ג או לפ"ק – לפרט גדול או לפרט קטן). יש מושג בקבלה של מספר קדמי, שבמתמטיקה נקרא משולש – סכום כל המספרים מ-1 עד מספר מסוים. הסגולה המיוחדת של המספר 5778 שהוא המשולש של 107, של "אנכי הוי'". כלומר, 1 ועוד 2 ועוד 3 ועוד 4 – עד 107, כל המספרים מ-1 עד 107 יחד, שבמתמטיקה נקרא משולש ובקבלה נקרא 'קדמי', שכולל את כל מה שקדם לו, "קדם מפעליו מאז" – עולה 5778. יש להשנה קשר מיוחד למספר 107, שבתורה היינו "אנכי הוי'". והנה, הילד שלנו הוא שבע פעמים – "שבע שמחות" – "אנכי הוי'". ממש בהשראה אלקית של ההורים. כתוב שהורים נותנים שם ברוח הקדש, ומוסיף שמחה כשמגלים את רוח הקדש – כמה רוח הקדש יש בשם, בהשראה של ההורים.

צורת השם

יש עוד משהו שאנחנו מאד אוהבים לעשות כשמקבלים שם – צורה של השם. כמו שיש משולש יש רבוע, יש מספרי השראה ועוד מספרים שיש להם צורה. אם מספר אותיות השם הוא מספר צורני – מספר שאפשר לצייר אותו – מוסיף שמחה כשכותבים את השם בצורה המתבקשת. בינתים רק השם הפרטי, בלי מילר, בשניאור-יעקב יש 10 אותיות, שהן משולש. משולש של 4 נקרא בספר הזהר "שיר פשוט, שיר כפול, שיר משולש, שיר מרובע" – זו חשיבות המספר עשר, שיש עשר ספירות, כי הוא פשוט-כפול-משולש-מרובע. בשניאור יש 6 אותיות, משולש של 3, ועוד 4 אותיות של יעקב. לכן מתבקש לצייר בדיוק כך:

ש

נ  י

א  ו  ר

י  ע  ק  ב

השורה השלישית היא אור – קובע ברכה לעצמו, שורה בפני עצמה. אם כן, כבר אפשר לצייר לילד – לעשות לו כפה או כל מיני דברים עם הצורה של השם, אחד הדברים שאנחנו אוהבים. ברגע שעושים צורה כזו פתאום צצים הרבה רמזים חדשים, שלא הייתי רואה רק בכתיבת המלים שניאור-יעקב.

דבר ראשון שמים לב לפנות – שיב, שרש ישב, השרש של "בסכת תשבו שבעת ימים", "שבעת ימים" הם שבעת האושפיזין שהם גם ה"שבע שמחות" של החג. יש כמה הלכות שחז"ל לומדים מ"בסכת תשבו" – "'תשבו' כעין תדורו". המלה הכי חשובה בסוכות היא לשבת, כמו שרואים גם בברכה, אנחנו אוכלים כאן, נוטלים ידים ומברכים "לישב בסוכה". סוכה היא אור מקיף וצריך ליישב אותו, להמשיך אותו לתוך הלב. לכן גם נוהגים ליטול את הלולב בתוך הסוכה, להמשיך את אור הסוכה בפנים. קודם אמרנו ששניאור הוא "יהי אור ויהי אור", שאחד הפירושים הוא אור מקיף, אור הסוכה, ואור פנימי, האור שאני יושב בסוכה או נוטל את הלולב בסוכה. אחרי "יהי אור" של הסוכה יש "ויהי אור", עיקר המצוה – "לישב בסוכה". כתוב – וזו הלכה – "למען ידעו דֹרֹתיכם כי בסֻכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים אני הוי' אלהיכם", צריך להפנים, לדעת, ליישב (ישוב הדעת). שייך גם ליעקב, "וישב יעקב" – יעקב מיישב אורות.

מה האות באמצע? ה-ו של אור. הפנות הן שרש ישב, ואם מוסיפים את ה-ו באמצע כבר אותיות ישוב. רק הפנות, ישב, עולות יב פעמים הוי', ב"פ יוסף. היום האושפיזין הוא יוסף הצדיק, הבן של יעקב – הם הולכים יחד, "אלה תלדות יעקב יוסף". כתוב ששרש ישב, שיב, עולה פעמיים יוסף. היום הוא היום של יוסף ומסתתר בשם שניאור יעקב גם יוסף. כשעושים את הצורה רואים כל מיני דברים שמסתתרים בתוך אותיות השם, ויש כאן גם יוסף (כפול).

עיקר הווארט, הפשט, שהשם הזה הוא שם מאד מיושב, עם ישוב הדעת – שילמד תורה, תורת הנגלה ותורת הנסתר, עם הרבה ישוב הדעת. ישוב גם רומז לנו שצריך ליישב את ארצנו הקדושה, שיהיה ישוב ארץ ישראל. משיח יבוא וכל הארץ תהיה שייכת לעם ישראל והכל יהיה בישוב, קודם כל בישוב הדעת – שלכל אחד תהיה הנחלה שלו, המקום המיושב שלו בארץ.

רמזי שניאור-יעקב מילר

אחרון-אחרון – נחבר גם עם מילר. עם מילר כבר 14 אותיות – עוד פעם כפולה של 7, פעמיים 7 – ומה החשבון? שניאור-יעקב עלה 749 ואם מחברים ל-מילר, עוד 280, כבר יהיה 1029. נחלק את המספר ב-3, לראות מה הערך הממוצע של כל מלה – שניאור יעקב מילר – ונראה שעולה 343, 7 כפול 7 כפול 7, "כצאת השמש בגבֻרתו". הסוכה היא להציל אותנו מהשמש, אבל רוצים שהשמש שלעתיד לבוא תופיע ברוב עוצמתה, וכתוב[ב] שהשמש של המשיח היא פי 343 בבהירות ובעצמה של אור ביחס לשמש של העולם הזה, "שבעתים כאור שבעת הימים", "כצאת השמש בגבֻרתו". זהו הערך הממוצע של שלשת שמות הילד, 7 בחזקת 3.

גם כל שם מתחלק ב-7 ואפילו ראשי התיבות שי"מ הם 7 פעמים 50 (בגימטריא עפר! האבא הוא ראשי התיבות של הבן). הילד הזה כולו שבע, כולו שׂובע וכולו שמח – "שֹבע שמחות את פניך". שתהיה שמחה אין סופית לכל בני המשפחה, לאבא ולאמא ולסבים, ולכולנו, כל הידידים, וגם אני מרגיש עצמי חלק מהמשפחה. שתהיה שמחה אין סוף, "שבע שמחות את פניך". לחיים לחיים.