חיפוש בתוכן האתר

שיטת הר"ן: היתר שותפות עם גוי בזה"ז - ט"ו אלול ע"ה – כולל תורת חיים, כפ"ח הדפסה דוא

בע"ה

ט"ו אלול ע"ה – כולל תורת חיים, כפ"ח

שיטת הר"ן: היתר שותפות עם גוי בזה"ז

מסכת והלכות עבודה זרה (4)

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

נגנו "אני לדודי ודודי לי".

למדנו את הדין של עשית שותפות עם גוי. משמע שאסור, מהפסוק "לא ישמע על פיך", ששייך לסוגיה הראשונה של מסכת עבודה זרה – לא לגרום שגוי יודה וישבח את הע"ז שלו וגם שלא ישבע בשם הע"ז שלו. כעת נקרא את הר"ן. אמרנו שיש ר"ן מענין שמסכם את הדעות בזה, שהן מן הקצה אל הקצה, בסוף פ"א דע"ז:

אם עבר ועשה שותפות, האם מותר להשביע גוי (מחלוקת ר"ש ור"ת)

גרסינן בפרק ארבע מיתות ב"ד (דף סג ע"ב) אמר אבוה דשמואל אסור לאדם שיעשה שותפות עם העובד כוכבים [כפי שראינו כבר.] וכו' כתבו בתוס' בשם רבינו שמואל ז"ל דכל שכן אם עבר ועשה שותפות שאסור לקבל ממנו שבועה [אם אדם עשה שלא כדין, ויש מחלוקת כספית, אז פשיטא שאסור להסכים שהוא ישבע לך – כי ישבע בשם ע"ז. זו דעת רבינו שמואל בתוס',]

אבל ר"ת ז"ל [חולק ו]אומר שאם עשה שותפות עמו [באיסור] שמותר להביאו לידי שבועה להציל מידו [אם יביא אותו לידי שבועה והגוי לא ישבע הוא יצטרך לשלם לו. יש גוים שפוחדים להשבע לשקר. היהודי טוען שהשותף שלו חייב לו כסף, ואם הגוי ישבע הוא לא ישלם אך אם לא ישבע הוא ישלם. לכן, לדעת ר"ת מותר לחייב אותו שבועה כדי לגרום שיפחד וישלם. שוב, רבינו שמואל אומר שלכתחילה אסור לעשות שותפות שמא ישבע, וודאי שאם עשה שותפות באיסור אסור להשביעו. ר"ת חולק ואומר שאפילו שעשית לא בסדר, כדי להציל מידו מותר לך להשביעו.] כדאמרינן [דף ו ע"ב] מלוה על פה נפרעים מהן [מסכת ע"ז מתחילה שלפני אידיהן אסור להפרע מהן שמא ילך ויודה לע"ז ביום אידיהן. כל זה אם יש שטר – אז אפשר לחכות, לא קרה שום דבר, תחכה כמה ימים. אבל אם אין שטר, וכעת יש הזדמנות פז שהוא מודה ומוכן לשלם, אם לא תפרע היום אתה עלול להפסיד לגמרי – אין שטר, ורק כעת רוחו טובה עליו ומוכן לשלם – ובמקרה כזה מותר להפרע מהם] מפני שהוא כמציל מידן [ואומר ר"ת שאותו דבר לגבי שבועה – מותר להביאו לידי שבועה כדי להציל ממון ישראל.].

ההבדל בין קבלת שבועה ל"מציל מידם" (דחית הר"ן את סברת ר"ת)

[אומר הר"ן:] ולאו ראיה היא [מה שמביא ממלוה בע"פ אינו ראיה טובה.] דהתם שאני דדילמא לא אזיל ומודה [לא בטוח שהוא יודה לעבודה זרה ששלם את החוב. זו מדה מאד טובה, שמישהו מודה שהצליח לשלם את החוב. גוי לכאורה – ואפילו להבדיל לא כל יהודי – לא מודה שהצליח להחזיר את החוב, ובפרט שעל פי דין יכול היה להשתמט ולא להחזיר. לכן לא בטוח שהוא יודה לעבודה זרה, והצלת הכסף היא ודאי.] אבל הכא ודאי נשבע [אם תשביע אותו הוא ישבע בשם עבודה זרה.]

ותו דהתם ודאי מציל [אם הגוי מוכן עכשיו לשלם לו במלוה על פה, בלי שטר, הוא הציל את הכסף.] אבל הכא שמא אינו מציל דדילמא משתבע [כפי שאמרנו קודם – אולי הגוי ישבע ויפטר מתשלום, ואז לא היתה הצלת ממון. לכן, אומר הר"ן, איני מסכים – אם עשית עבירה ועשית שותפות עם הגוי, צודק רבינו שמואל שאסור להביא אותו לידי שבועה.]

אופני וטעמי היתר שותפות עם גוי (בפוטרו משבועה; היום אין נוהגים להשבע בתרפותם)

ומ"מ איכא למידק מדאמרינן בפרק בני העיר (דף כח.) תיתי לי דלא עבדי שותפות בהדי עובד כוכבים מעולם [הוא מביא כעת משהו חדש. כל הענין כאן הוא כמה חמור האיסור של שותפות. רבינו תם אומר שאם עשית שותפות בעבירה, כדי להציל כסף מותר לך להשביעו. פשיטא שלדעת רבינו תם האיסור הוא לא כל כך נורא. יש דרגות באיסורים. רש"י בחומש כותב בפשטות שאסור, וכך גם כתוב בשו"ע. יש שלש אפשרויות: כתוב בתורה "לא ישמע על פיך", ואבוה דשמואל אומר שמכאן אסור לעשות שותפות עם גוי. יתכן שזהו איסור דאורייתא. יתכן שהאיסור לעשות שותפות עם גוי בגלל "לא ישמע על פיך" זו אסמכתא מדרבנן. יש עוד אפשרות, שמביא בסוף בשם הרמב"ן, שזה אפילו לא דרבנן – שסך הכל כל האיסור לעשות שותפות עם גוי הוא רק מדת חסידות. איך הוא מגיע לזה? (מה עם הלוואה לגוי ברבית?) מותר ואפילו מצוה לחלק מהדעות. (וזה גם יכול להגיע לשבועה, לא?) לכן רבינו תם, שזו היתה פרנסתו להלוות לגוים ברבית – ושל הרבה יהודים אז – ידע טוב-טוב שנוהגים כך ולא כל כך חמור. עם זאת, שותפות כנראה יותר חמור – אתה אתו כל הזמן, ובטח פעם יהיה סכסוך ביניכם ויבואו לידי שבועה. בכל אופן, מביא גמרא אחרת, שאחד החכמים השתבח – "תיתי לי", תחזיקו לי טובה – שלא עשה שותפות עם עובדי כוכבים בחייו.] וכיון דאסור מאי רבותיה [מישהו שלא עשה דבר שאסור לא אומר "תיתי לי" – פשוט אסור לעשות.]

ותירצו בזה [אחד מכמה תירוצים.] דהכי קאמר לא עבדי שותפותא בהדי עובד כוכבים ואפילו הייתי פוטרו משבועה [אם יש שותפות בה כתוב בחוזה מראש שהגוי אף פעם לא צריך להשבע לו כבר אין חשש של "לא ישמע על פיך", ואז לכאורה מותר, אך הוא אומר "תיתי לי" שכל כך התרחקתי מלהשתתף עם גוי, אפילו לא כשהוא פטור מראש משבועה. אם אין חשש שבועה, מה באמת הבעיה לעשות איתו שותפות?] כדי שלא יהא רגיל אצלו וילמוד ממעשיו [כמו שאמרנו קודם, שותפות הוא חברות – אתה איתו יום-יום, כל הזמן, יושב ועובד איתו במשרד. אם השותפות מצליחה הוא הופך להיות החבר הכי טוב שלך. אם אותו גוי הוא החבר הכי טוב שלך, אתה עלול ללמוד ממעשיו. כלומר, "תיתי לי" שלא עשיתי שותפות עם גוים, גם בלי איסור, כדי לא להתחבר עמם וללמוד ממעשיהם.]

ועוד כתבו [תירוץ נוסף.] דה"ק דאפילו בזמן שאין רגילות העובד כוכבים להשבע בתרופתם לא עבדי שותפותא בהדיה [יש מקומות ויש זמנים שהגוים לא נשבעים בשם ע"ז, לא מנהגם – אולי נשבעים, אבל בלי להזכיר עבודה זרה – ואפילו בזמנים ומקומות כאלה לא עשיתי איתם שותפות. למה? מן הסתם מאותה סבה – שלא יהיה רגיל אצלו וילמוד ממעשיו.] ומן הטעם הזה [השני] נהגו היתר בדבר [הלכה למעשה כיום. למה?] לפי שאין נשבעין בעבודת כוכבים [בזמן הראשונים כבר לא נשבעו בע"ז שלהם. עד כאן לפי ההנחה הראשונה, שיש איסור ממש – דאורייתא או דרבנן – לעשות שותפות עם גוי.

הרמב"ן: איסור שותפות עם גוי – מדת חסידות בעלמא

כעת עובר לעוד כיוון:] והרמב"ן כתב דמאי דאמרינן אסור לישראל לעשות שותפות עם העובד כוכבים לאו איסורא ממש קאמר דהא לא מיתסר אפילו מדרבנן דמשום לפני עור ליכא [אפשר לחשוב שיש כאן איסור דאורייתא של "לפני עור" – שאתה גורם לגוי להשבע בשם ע"ז, מה שאסור לו. אז למה אין כאן "לפני עור"?] אלא במה שאי אפשר לו לעשות אלא ע"י ישראל [מה שאי אפשר לגוי לעשות בלי סיוע של ישראל.] כמושיט כוס יין לנזיר בדקאי בתרי עברי נהרא [כאן מדובר בשני יהודים, החבר שלך נדר בנזיר, אתה יהודי טוב, רוצה לתת לו יין שירגיש טוב, והוא לא יכול להגיע ליין בלעדיך. אם עומדים באותו מקום, והכוס על השלחן, והוא מבקש את היין – הוא יודע שהוא נזיר ואתה יודע שהוא נזיר – אם תתן לו לא עברת על לפני עור, כי הוא יכול לקחת בעצמו. במקרה שלנו לא ככה – אתה לא מכריח את הגוי הזה להשבע (בשם ע"ז). יכול להשבע או לא להשבע – תלוי בו.]

ועוד דאפשר שאין בני נח מוזהרים שלא לידור ולא לקיים בשם עבודת כוכבים [ובכלל, מי אומר שלגוי אסור לידור ולהשבע בשם עבודה זרה?! אני יודע שלגוי אסור לעבוד ע"ז – אחת משבע המצוות שלו, הדבר הכי חמור – אבל איפה כתוב שלגוי אסור להשבע בשם ע"ז? הרי לא נקרא שכעת הוא עובד ע"ז בכך שהוא נשבע. והפסוק "ושם אלהים אחרים לא תזכירו לא ישמע על פיך" נאמר ליהודים, לא לגוים.] וקרא דלא ישמע על פיך נמי לא אתי להכי כלל [הרמב"ן חולק לגמרי על פירש"י על החומש. בכלל לא בטוח שאסור לגוי להשבע, אז כ"ש שהפסוק לא בא לאסור את היהודי מלגרום כך. אז למה בא הפסוק?] אלא לישראל גופיה מזהר רחמנא [כאן רואים את הדיוק שאמרנו, שמאד חידוש לפרש את הלשון "על פיך" על כך שאתה גורם למישהו אחר להשבע – הרי בפה שלך לא אמרת שום דבר, רק גרמת לו להשבע בפה שלו. למה נקרא "על פיך"? אם באמת מפרשים כך, כמו פירש"י, אז יש כאן דבר מאד חזק, שהאמירה שלו כאילו נאמרה בפה שלי. אומר הרמב"ן שאיני יכול לפרש כך, והכוונה של הפסוק היא שאתה בעצמך לא תשמיע שם ע"ז.] אבל כי האי גוונא אפילו מדרבנן לא מיתסר כיון שאין ישראל משביעו בעבודת כוכבים [היהודי משביע אותו, אבל לא אומר לו להשבע בשם עבודה זרה – לא דומה לכוס יין לנזיר – אלא רק משביע אותו, ומצדו לא רוצה שיזכיר עבודה זרה.] אלא העובד כוכבים הוא שנשבע מאליו על ידי שנתחייב לו שבועה לישראל [ואיני יודע אם הגוי נאסר בשבועה בשם ע"ז, וגם אם כן – לא היהודי גורם לכך.]

ומשום דלא מיתסר אלא ממדת חסידות בעלמא אמרינן התם תיתי לי [היות שדברי אבוה דשמואל הם רק מדת חסידות, מובן למה אומר "תיתי לי". אם היה ממש אסור, מדאורייתא או מדרבנן, קשה מה הרבותא. אם זו רק מדת חסידות – ודאי אפשר לומר "תיתי לי".].

חבור לגוי על מנת להשפיע

אם כן, מה למדנו פה? שיש את כל מגוון הקשת לגבי האיסור של לעשות שותפות עם גוי. גם מדת חסידות היא ודאי בשל הטעם שאמר קודם – לא להתחבר עם גוים, לא להיות כל היום באותו משרד עם הגוי שמא תלמד ממעשיו. זה מדובר בזמן שאתה לא משפיע – כל מה שלומדים כאן הוא להכין עצמנו למהפכה הרביעית, להפיץ אור לגוים, הפטרת השבוע הזה, "קומי אורי כי בא אורך וגו'", "והלכו גוים לאורך". אם רוצים ללמוד איתם גמרא, כמו שבקוריאה הגוים רוצים ללמוד גמרא ולהיות חכמים כמו היהודים, הכי טוב ללמוד איתם מסכת עבודה זרה. מומלץ שיתפעלו מחכמת היהודים דווקא בשלילת כל הע"ז שלהם.

רציתי להגיע גם לשו"ע, אך כבר מאוחר – נשאיר לשיעור הבא בע"ה. גם ברש"י וגם בשו"ע משמע שיש כאן איסור – לפי רש"י איסור דאורייתא – ולפי הרמב"ן אין אפילו איסור דרבנן אלא רק מדת חסידות. כל אחד שמקיים זאת יכול לומר "תיתי לי". [מה ההלכה?] עפ"י השו"ע אסור לעשות שותפות. לפי הטעם שכתב הר"ן, שהיום לא נשבעים בשם ע"ז הוא כותב בפירוש שהיום נוהגים להתיר – הוא יודע מה שנוהגים – אז זה הדין, כפי שראינו שהרמ"א כותב (בשמו) שנוהגים להתיר.

 



[א] נרשם על ידי איתיאל גלעדי. לא מוגה.

Joomla Templates and Joomla Extensions by JoomlaVision.Com
 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2017. מלכות ישראל - האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com