חיפוש בתוכן האתר

שלש אהבות הדפסה דוא

שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א

שלש אהבות

מתוך הספר "שערי אהבה רצון"

יא טבת תשמ"ט

 

 

 

מקובל מהבעל שם טוב שישנם שלש אהבות עצמיות: אהבת ה', אהבת התורה ואהבת ישראל. בחיבור הקצר שלפנינו רצינו לבאר כיצד שלושתן מתכללות אחת בשניה.

בחסידות מבואר שסדר העבודה הוא מלמטה למעלה, מאהבת ישראל לאהבת התורה ולבסוף לאהבת ה'. עוד מבואר ששלושת האהבות מכוונות כנגד שלושת העמודים: תורה, עבודה, גמילות חסדים (אף שבדרך כלל שלושת העמודים כנגד ג הקווים גופא, אך הכל הוא בבחינת חסד ואהבה). אהבת התורה היא כנגד עמוד התורה, אהבת ה' היא כנגד עמוד העבודה – "לית פולחנא כפולחנא דרחימותא" – כטבע האש העולה מלמטה למעלה (הרבי הרש"ב כתב על דבר זה קונטרס מיוחד – קונטרס העבודה), אהבת ישראל היא כנגד עמוד גמילות החסדים.

אם נחבר את שני הרעיונות הללו – סדר העבודה והקבלתה למשנה בפרקי אבות – יצא שסדר העבודה הוא חסד – תפארת – גבורה. תופעה חריגה, שבכתבי האריז"ל נמצאת רק בכוונת הברכות. באופן כללי מובא ש"ברוך" זו הקדמה כוללת לברכה, "אתה" זה בחסד, "הוי'" בתפארת, "אלקנו" בגבורה. המפרשים מציינים שזו תופעה נדירה שנמצאת רק פה, אבל מאוד מתאים שהסדר הזה יהיה בברכה. על אברהם אבינו כתוב "והיה ברכה", ומכאן שברכה קשורה מאד עם חסד. לפי חז"ל ב מרמזת לברכה ובה פותחת התורה במילה בראשית. וכן, האות העיקרית במילה אהבה היא האות ב [במקצוע הלשון אנחנו מכירים רק שורשים של ג אותיות או שערים של שתי אותיות, אבל ודאי שיש משמעות גם לאות אחת. איך עושים את זה שיטתי (שגם בלשון יוכל להבין)? לוקחים את כל השורשים בהם אותה האות מופיעה עם אותיות אהו"י בלבד ומוצאים את המכנה המשותף לשורשים שנמצאו. לדוגמה: בשורש של המילה מצוה האות צ היא העיקר, רמז למה שאמרה חז"ל בירושלמי שסתם מצוה היא צדקה]. במילה יראה האות העיקרית היא ר, ושתיהן יחד פותחות את התורה במילה בראשית, והן השורש לכל מצוות עשה ולא תעשה. הרמב"ן, בפרושו לתורה, כותב שהתורה פותחת ביראה, "ראשית חכמה יראת ה'", המוכתרת בכתר אהבה. "ביתו זו אשתו" – האות ב שלו, האהבה שלו, זו אשתו.

אהבת ישראל זה מים, היורדים מלמעלה למטה, אהבת ה' היא אש העולה מלמטה למעלה, ואילו אהבת התורה היא רוח.

היסוד להתכללות שנביא כאן הוא בדברי הרבי הריי"צ, שכותב בשיחה שכיוון ששלושת האהבות הללו כולא חד, והרי "התופס בחלק מן העצם תופס בכולו". מה המקור לדבריו? בזהר כתוב: "תלת קשרין מתקשראן דא בדא – ישראל אורייתא וקוב"ה" [הרבי שואל הרבה פעמים איך יש פה שלושה קשרים, הרי משלושה חבלים נוצרים רק שני קשרים (ישראל בתורה, והתורה בה')? ועונה שהקשר השלישי הוא החיבור הישיר של ישראל בה' עצמו שלא דרך התורה, והיא התשובה מאהבה, ההופכת זדונות לזכויות. תשובה מיראה מסוגלת להחזיר אותך לקשר עם ה' דרך התורה, אבל תשובה מאהבה מקשרת אותך ישירות אליו יתברך]. אהבה היא קשר, ופירושה התקשרות וברית שלמעלה מטעם ודעת. הצירוף של בראשית לעניננו הוא ברית אש [כל ברית של אש שבין שנים – כמו איש ואשה – היא מכח אהבת ה'. גם לאחר מריבה אפשר לחזור ולקשור את הקשר בקשר ישיר, בו זדונות הם זכויות]. אהבה שאינה תלויה בדבר היא אהבה התלויה בעצם בלבד. בלעדיו אני מת. "ונפשו קשורה בנפשו".

מה זה "נפשו"? בחסידות מבואר שנפש פה זה רצון ("אם יש את נפשכם"). שורש המילה אהבה הוא אבה, רצון, לכן חוזר הביטוי בחז"ל אהבה-ורצון (נוטריקון אור). פחד הוא חושך. ילדים מפחדים מחושך. הצמצום, שבא ממדת היראה, הוא העדר האור. לעומת זאת, אור זו התגשמות האהבה. בלשון החסידות אהבה היא גילוי של אור, ואילו יראה מתייחסת לעצם החשוך. אהבה היא ריצת הנפש אל הנאהב, ויראה היא בריחה ממנו. המילה היותר שימושית היום למרוצת הנפש היא משיכה – "משכני אחריך נרוצה", תתחיל למשוך ולעורר אצלי את האהבה הטבעית, ואז כבר ארוץ אחריך. כמו רווק זקן, המפחד מכל אשה שפוגש, שצריך להתפלל לה' שיתן לו משיכה, שתגבר על הרתיעה.

אם כן, צריך לדבר על משיכה לשלושת האהבות הללו: ישראל, תורה וה' עצמו. איך מתבטאת משיכה ליהודים? נדיבות לב. נמשך לכל יהודי, בגופו או בממונו. יותר מדויק: מדברים. זה הסימן להתחלה של קשר חם, עוד לפני שאתה כבר מחבק או מנשק אותו [במקום אחר התבאר שאצל רעי איוב רואים שהסימן לאהבה היא הרגשת החיסרון שלו. אמנם אצלם לא היה בשלמות, כפי שמתברר במהלך הספר]. בגלל זה מתפללים בבית הכנסת – כדי להיות עם יהודים.

המשיכה לתורה מתבטאת בדיבור בפה – "ודברת בם". "חיים הם למוצאיהם – למוציאהם בפה". אבל לא רק דיבור בדברי תורה אלא גם דיבור אל התורה. הלימוד שלך הופך לדו-שיח. תורה לשמה, בפירוש העמוק שלה הוא לימוד לשם התורה בעצמה, להשתעשע עם התורה, ובעיקר עם פנימיות התורה.

הביטוי למשיכה אל ה', לאהבת ה', היא תפילה מעומק הלב. מי שאוהב רק ללמוד ולא להתפלל יש לו בעיה עם ה'. אולי לא אוהב אותו מספיק. אם אתה לא אוהב לצאת לשדה ולדבר עם ה' – אז קושיה על התורה שלך (קושיית ברסלב, הצודקת, על חב"ד באופן הלא-מתוקן). יש צדיקים שהיו מקצרים בתפילה מטעם של "מעט המחזיק את המרובה", אז לא לזה הכוונה. כשאדמו"ר הזקן התלבט אם ללכת לווילנה ללמוד או למעזריטש להתפלל זה כי היתה לו משיכה לזה. עוד ביטוי אהבה זו היא המשיכה לקיים מצוות שבין אדם למקום.

שאלה: איך מתבטא הסדר של שלושת האהבות הללו בסדר היום של התפילה?

תשובה: זה שמתחילים עם מודה אני, עוד לפני נטילת ידים, זה כי מתייחסים אל ה' קודם כל כאל יהודי. שיחת רעים, אומרים תודה. את ההמשך נראה בהמשך ההתכללות.

ננסה להפשיט את האהבות הללו, כדי לכלול אתן כולן זה בזה. איש שאוהב ללמוד תורה, מה זה אומר בנפש? את מה הוא אוהב? הוא אוהב את האמת. נמשך לאמת. ידע זה חיצוני, אבל האמת זה הפנימיות. יותר מדויק – את האלוקות שבתורה. מה זה לאהוב יהודי? מה זה יהודי בשביל אחד כזה? יהודי זה טוב. גוי לא. אני נמשך לטוב. "טבע הטוב להיטיב", ויהודי הוא התגשמות של טוב. יהודי רע זה בושה בשביל הקב"ה. עם ישראל הוא התשובה של ה' יתברך על כל הלא-טוב שיש בבריאה. הוא שותל בעולם צדיקים, "ועמך כולם צדיקים", וצדיק הוא דמות שכולה טוב – "אמרו צדיק כי טוב". אברהם אבינו, עמוד החסד, הוא היהודי הראשון שנברא במסגרת זו. חז"ל אומרים: "יבא טוב (משה) ויקבל טוב (תורה) מטוב (ה') ויתנה לטובים (ישראל)". במאמר זה מרומזים כל בחינות ה'ישראל' שבכל אחד מהם: בה', בתורה, בצדיק ובישראל עצמם. כשקשה לראות את הטוב הזה אז צריך לחפש, כמו שאומר ר' נחמן (בתורה רפב) שצריך לחפש נקודות טובות. מהי משיכה אל ה'? מה זה ה' אליו נמשכים? המשיכה כאן היא אל הקדש, אל הנבדל והנעלם בעצם. "ויקדש אתו". קדש הוא מלשון יקד אש. אם אין בך רצון לכלות את עצמך אז אתה לא מבין באהבת ה'. גם בלעומת-זה יש משיכה אל מה שנדמה כקדש, רק שזה בבחינת קדשה, זונה, אש זרה. כמובן שאוהבים את ה' גם מצד האמת, אבל זו כבר התכללות של אהבת התורה שיש באהבת ה', אבל אל ה' בעצמו זה כנבדל בעצם. הרמב"ם אומר לקדש הוא למעלה מהשגה, ואפשר רק בידיעת השלילה להשיג אותו, אבל כאן מדובר על משיכה בנפש אל אותו לא-נודע הזה.

המבנה הזה הוא הבסיס לכל ההתבוננות שתבוא בהמשך. יש לומר שהוא מקביל לכתר-חכמה-בינה.

יש אצל הראשונים, במיוחד אצל המהרש"ל, שלישיה מפורסמת – טוב ערב ומועיל (ר"ת טעם) – של פילוסופיות.

אחרי כל ההקדמה יהיה קל להבין את ההתכללות. אם אתה מתייחס לה' בתור עצם הטוב – זו אהבת ישראל שבה'. אם ה' הוא בשבילך אמת – "ה' אלקים אמת" – אז זה התורה שבה'. אבל ה' עצמו זה "אין קדוש כה', ובזהר מפרש "כמה קדישין אינון – ישראל ואורייתא", ובכל זאת אין קדוש כה' עצמו.

כשמרגישים את הקדושה שבתורה זה ה' שבתורה. כשמרגישים שהתורה היא האמת לאמתו – זה התורה שבתורה. אם מרגישים את הטוב שבתורה – זה ישראל שבתורה.

אותו דבר עם יהודים: אם מרגישים את הקדושה שבו – ה' שביהודי. יש הרבה סיפורים על גדולי הצדיקים שמאד התפעלו מיהודים. אם אני רואה יהודי עושה מצוה – זו הלכה בשו"ע – צריך לקום בפניו, בפני השכינה, מפני הקדושה שבו. אם אתה רואה ביהודי את הנצחיות, את כל הדורות שקדמו והוא מגלם אותם – זה התורה שבישראל. ואם אתה רואה יהודי ואתה רואה טוב – זה יהודי שביהודי.

קדוש קדוש קדוש – כנגד הקדושה שיש בשלושתם. יש בהתכללות יכולת להתבלבל, לכן צריך להגדיר קודם כל בכל אחד מהם את ההתכללות, ואחר כך לעשות "אחליפו דוכתייהו". סתם התכללות זה שאתה נושא את עיניך לדבר אחד ורואה את השני משתקף בתוכו. כמו שהרמח"ל מסביר בקל"ח פתחי חכמה את הספקות ברדל"א, שתוך כדי שאתה מנסה להתרכז בדבר אחד הוא 'בורח' ממך ואתה רואה משהו אחר. אתה מסתכל על ה' בתור הקדש העליון, ופתאום אתה רואה בו את חזות עצם הטוב, שאין יותר טוב מזה. או שאתה מסתכל על יהודי ופתאום רואה בו תורה מהלכת על שנים, ואתה נמשך אליו בגלל זה. בשלב השני זה כבר זיווג.

ניקח לדוגמה את הפסוק: "אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקים". זו דוגמה להתכללות של האמת, התורה, בקב"ה. זה לא פסוק שמבטא את זה שה' הוא מושלל מן העולם, אלא זה פסוק המבטא את הרצף והאחדות שיש לה' ביחס לבריאה. אמת היא בלתי משתנה וה' הוא האמת המוחלטת. כשאחד הולך ללמוד באוניברסיטה הוא רוצה עוגן של ידע בתוך המציאות המשתנה והמתמוטטת ללא הרף על פי חוק האנטרופיה. אבל כשחושבים על ה' בתור עצם הטוב, זה גם כשהוא משתנה. "טבע הטוב להטיב". רע זה משהו שמשתנה לטובה ואילו הטוב זו השתנות לטובה. יהודי – שהוא ביטוי של הטוב בעולם – הוא אחד שכל הזמן משנה את העולם. יהודי הוא בעל בחירה חופשית ואצל גוי זה מוגבל. טוב מתבטא בתענוג, ותענוג נצחי אינו תענוג אמיתי. הוא על רקע חידוש – "המחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית". טוב ואמת הם הפכים: טוב הוא השתנות בכיוון אחד, ואמת אינה משתנה. האמת המרה שהעולם לא יברא והטוב טען שכדאי, כי כל הזמן תהיה פה התקדמות. קדש הוא נושא את ההפכים הללו. אי אפשר לומר עליו לא את זה ולא את זה. לא סטטי ולא דינאמי. קדש הוא אור אין סוף שלפני הצמצום, אמת הוא הרשימו – הארת האין סוף בתוך הצמצום, וטוב הוא גילוי אור הקו.

נגיד במילים אחרות: קדש היא המשיכה אל המהות הנעלמת מן העין, הלא-מציאותית. אמת היא המשיכה למציאות כמו שהיא. התורה היא המציאות האמיתית ורוצים לדעת את תכנית העולם כפי שהיא. שלא בקדושה זה לחפש את הפטאליות של חוקי הטבע שבמציאות. אחד שרוצה להיות מציאותי. טוב היא המשיכה אל איכות ההנהגה של המציאות. כש"צדיק גוזר והקב"ה מקיים" זה שהטוב גובר והקב"ה חותם את זה בחותם האמת. "כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד" זה שה' מנהיג לא רק לפי האמת אלא לפי הטוב.

אם נגיד את שלושתם בה' במושגים של חסידות, באור אין סוף שלפני הצמצום, אז אהבת התורה-האמת שבה' זה שורש הרשימו שבאור אין סוף, הזיו של האור בלשון ר' הלל. אהבת ישראל שבה' זה שורש הקו בתפארת הנעלם. אהבת ה' זה העלם האור במאור.

השלמנו רק את פרק א. מה שסר לנו זה להסביר בשביל יותר טוב מה צריך את ההתכללות.

דבר נוסף שלא נגענו בו הוא מה שמתחדש בדורנו, שזכינו להגיע לארץ הקדש, והיא אהבה נוספת – אהבת ארץ ישראל. ההתכללות תתן לנו תשע אהבות, כאשר המלכות, הכלי, להן היא אהבת ארץ ישראל, בה ישתקפו כל שלושת האהבות הללו. ההשתקפות תהיה במקדש – אהבת ה', בירושלים – אהבת התורה ובכל הארץ – אהבת ישראל. ובתוך ארץ ישראל גופא: גם פה יש את שלושת המרכיבים ה'-תורה-ישראל, שכן ארץ ישראל מתחלקת לשלוש קדושות: ערים המוקפות חומה-ישובים-מדבר ארץ ישראל (הרוגצ'ובי ועוד מסתפקים אם בכלל יש במקומות כאלו קדושת ארץ ישראל). לראות קדושה ביהודי זה שהוא "מוקף חומה" של קדושה. לראות תורה ביהודי זה לראות "אדם מן הישוב" (קידושין). אבל לאהוב יהודי ללא תורה ומצוות רק בגלל שהוא יהודי – זה כמו מדבר ארץ ישראל.

Joomla Templates and Joomla Extensions by JoomlaVision.Com
 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2017. מלכות ישראל - האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com