חיפוש בתוכן האתר

חנה אריאל פרשת קרח הדפסה דוא

ארכיון שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א

חנה אריאל פרשת קרח

תשמ"ט

 

 

 

היות שעדין אנחנו בשבת אז נאמר עוד כמה נקודות יפות ממה שיש בפרשת קרח. יש כאן משהו שנוגע לצורת הנהגת המדינה. קרח מייצג את הדמוקרטיה. נקרא משפטים בודדים:

וקרח לא האמין שמאת ה' היתה זאת, שאהרן יהיה כהן גדול ועל ידי משה רבינו דוקא יהיה פירוש כל מצוה ומצוה, שכבר נתן הכח של המצוות לישראל, ו"עם תורתי בלבם" כתיב, וכל איש ישראל אלוקיו יורנו איך לעשות המצוות להפיק רצון מה'.

זה הדמוקרטיה הכי נפלאה. קרח באמת האמין שעד מתן תורה צריך את משה – "תורה ציוה לנו משה" – אבל עכשיו אחר מתן התורה ה' נתן בכל אחד ואחד את ההשראה לפרש את המצוות כמו שרוצה.

וזה שכתוב "ומדוע תתנשאו על קהל הוי'", פירוש כי מה שאהרן לקח לעצמו הכהונה הגדולה זאת הוא גופא התנשאות, כי לסברת קרח כל החפץ ימלא את ידו ועשה את עבודת הכהונה, גדולה או קטנה. וכן משה רבינו עליו השלום, מה שהיה הוא המנהיג לדרוש את ה' בכל דבר, חשב קרח בסברתו שזה הוא שמשה רבינו מתנשא בסברתו להנהגה זאת, ולא שה' פעל כל זאת מתקונא דלעילא.

בקיצור, מה שאומר שיש מדרגה של אור פשוט ואחדות פשוטה ששם אין באמת סדר של מערכה של מי למעלה ומי למטה. אין רצון מוחלט בה' לגבי ההיררכיה וסולם של משפיע ומקבל לגבי האור הפשוט. כל הסדר של עליון ותחתון תלוי רק באתעוררותא דלתתא. לכן, מי שיש לו יותר כח מלמטה הוא המעורר שה' יבחר בו וישים אותו על גבי מישהו אחר, אבל לגבי הקב"ה לא איכפת לו כלל מי למעלה ומי למטה. האור העליון פאסיבי לגבי זה.

הוא שואל שאלה מאד פשוטה בפשט, שאחרי שהארץ בלעה את העדה שוב התלוננו, והרי אין לך הוכחה טובה יותר מזה שמשה רבינו צודק? לשם מה היה צורך בסיפור המטות להוכחה סופית? הוא מסביר שעל פתיחת הארץ את פיה ובליעת קרח ועדתו אפשר עדין לומר – על פי סברת קרח – שמשה רבינו רק יותר חזק ממנו, רק מכשף יותר גדול ממנו. טענת קרח היא שלגבי הקב"ה ממש אין שם סדר מוחלט בו הוא גוזר אומר מי יהיה המלך. משה אמנם הצליח להוריד את התורה, אבל עכשיו כולם אותו הדבר וכל אחד יכול לפרש את המצוות כמו שרוצה. אם יפרש את המצוה אליבא דידיה – יפיק רצון מה'. אלא שמצד ההתעוררות מלמטה אפשר 'להכריח' את ה' מי יהיה עליון ומי יהיה תחתון. לכן עדין אפשר לומר שמשה יותר מוכשר ולכן ניצח את כח. כמו ברירה טבעית בתורת האבולוציה, ש"כל דאלים גבר" – משה היה יותר 'אלים' מקרח ברוחניות ולכן גבר. מה קרה במטות? המטות, כך הוא מסביר, זו התעוררות בדרך ממילא המגיעה עד הכתר, עד האור הפשוט, שאינו תלוי בשום אתעוררותא דלתתא אלא רק הקב"ה קובע בעצמו מי אני רוצה בעצמי, בלי שום אימות מצד הגורמים שלמטה. שה' עצמו בוחר באהרן ומשה ולא שהם פועלים את זה באלימות רוחנית של "למה תתנשאו".

אחר כך בהמשך יש עוד מאמר, "ועבד הלוי הוא", שבו יש משהו ששייך לבעיה שלנו כאן, בישיבה, על ההבדל בין מצב של תהו ולתקון. יש לר' אייזיק ביטוי – התחלה. איפה אדם מתחיל את התהליך שלו. זה מושג שקשור עם בחירה חופשית. בחירה חופשית נמצאת רק במקום התחלתי. אם אתה נמצא במקום לא התחלתי, באמצע, אין שם בחירה. יש סיבה קודמת. תהו זה שהיתה לך התחלה עוד קודם למצב הנוכחי. יש מסגרת נוכחית, כמו גוף, ואם התחלת את המצב שלך במקום עליון עוד לפני שנכנסת למסגרת הזו, והמסגרת הזו היא המשך שלה – כמו מי שהתחיל את הקרירה שלו במקום אחד ואחר כך עבר למקום שני וכעת רוצה לברר את הגוף הקודם שלו – זה מצב של תהו. אז יש את כל הסיכוי שהמסגרת החדשה תישבר מעוצמה שלא התחילה במקום הזה. מה שאין כן תקון, זה על דרך גלגול נשמות, שכל פעם הנשמה מתחילה מחדש. בכל גוף שהיא יורדת מחדש היא מתחילה את כל הסיפור מחדש. לכן יש גם בחירה חופשית בתוך הגוף הזה מכח הנשמה. להתחיל מחדש בתוך המסגרת הנתונה של ההווה. אם אתה לא מתחיל מחדש ואתה מסתמך על המציאות הקודמת בתוך הגוף הזה – זה תהו.

באותיות של קבלה, הוא מסביר שעולם התהו מתחיל באמא וההמשך הוא בתוך המידות, שנשברות אחר כך. לכן הבירור תמיד הוא באמא, כי שמה מקור האורות. מה שאין כן עולם התקון, שהוא ז"א דאצילות, האור ניכנס בתור התחלה. זה מיסודות החסידות בלשונו של ר' אייזיק. אצלו התחלה זהה עם בחירה חופשית ועם תקון.

לדוגמה: כשהרבי הקודם הגיע לאמריקה בשנת ת"ש, לחצי התחתון של כדור הארץ שהוא ההיפך ממקום הבירור הקודם שלו, אמר המשך מאמרים על זה שמתחיל מחדש. חזר על המושגים הכי ראשוניים ובסיסיים מחדש. כאן לא יודעים כלום אז מלמדים כמו שמלמדים ילד בכיתה א. המאמרים היו חדשים אבל ההסברים היו מהתחלה מחדש [זו היתה הבעיה כאן, שרצו שנתחיל את המושגים מהתחלה. זו הוכחה מוחצת שמה שאני עשיתי כאן היתה בחינת תהו מוחלטת, מחמת חוסר אונים רוחניים, ומה שהיה ועדין נדרש הוא תקון. בתוך מסגרת קיימת להתחיל את הכל מחדש. אם אני רוצה להצדיק את עצמי, זה רק אם אני עדין בוחן את הגוף הזה אם אני רוצה להתגלגל בתוכו...].

"אין חבוש מתיר את עצמו מבית האסורים". זה ההבדל בין יוסף לדוד, שיוסף הוא קצת בחוץ ודוד בפנים וצריך לאחוז בשתי הקצוות. אם יש רק את המסגרת הקודמת אפשר להיטמע – אורות מועטים בתוך כלים רחבים. להישאר עם אחיזה באורות המרובים של התהו וגם להישאר בתוך הקיים – זה הקונץ. זה 'אין וועלט אויס וועלט'. העיקר היא בחינת דוד, אבל צריך להיות קשר עם יוסף. בצדיק יסוד עולם הסברנו את הפסוק "ואני נסכתי מלכי על ציון הר קדשי" – ציון זה יוסף, ההרהור הקדוש שה' הוא הכל, ו"על" הוא על ידי, שעל ידי ההרהור בנקודת ציון ויוסף מגיעים לדוד ולמלוכה.

המאמר השלישי בפרשת קרח הוא מה שכתוב בתחילת ספרו שני המאורות על יחוד השמש והירח בקיצור. הגוים מקבלים מן השמש על ידי צמצומים וישראל מקבלים את מה שהלבנה מקבלת ישירות מן השמש, ללא המגן. יש תכונה בלבנה לקבל את אור השמש כמו שהוא, והיא מעבירה אלינו אותה כפי שהיא התקבלה אצלה. מה שאין כן כשמקבלים ישירות דרך צמצומים ומסכים. זה אחד הדוגמאות לדרך ארוכה שהיא קצרה. על פי זה הוא מסביר הרבה דברים בקשר לארץ ישראל ולדרך שבה נוהגים בה. 

Joomla Templates and Joomla Extensions by JoomlaVision.Com
 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2017. מלכות ישראל - האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com