חיפוש בתוכן האתר

כג הדפסה דוא

ניגנו ניגון

 

נשלים את ההסבר. את האש הדליק נמרוד, אבל אברהם שקפץ לתוכה הפך אותה למקור התורה שבכתב. איך יודעים? "הלא כל דברי כאש וכפטיש יפוצץ סלע", ורש"י מביא שזה על התורה שבכתב שמתחלקת לריבוי ניצוצות. כתוב בזהר שהתורה שבכתב היא אש שחורה על גבי אש לבנה. הדרש שהבאנו – "חביבין עלי דברי סופרים יותר מיינה של תורה" – כתוב ביחס לניסוך היין וניסוך המים בחג הסוכות. ניסוך היין הוא מדאורייתא, בחינת אש, וניסוך המים מדרבנן, בבחינת מים. אברהם בשורש הוא מים – "זכור אב נמשך [ממילא] אחריך כמים". נחל איתן הוא נחל של מים. הוא מים חזקים, מי איתן. יש תוקף עצמי במים שאין באש, ולכן מים מכבים אש. אברהם הוא מים הנזרקים אל תוך האש, ומקדש את האש ומגלה את שורש התורה שנקראת אש.

רמז: להב אש עולה הוי' פעמים אחד, השם שצריך לכוון בפסוק ראשון של קריאת שמע. אם 'נזרוק' את האיתן לתוך הלהב אש – איתן הוי' אחד עולה 500, פרו ורבו.

 

כג. ראש חודש חשון דיבר [כנראה ר' הלל] מענין קליפת הלבושים [זה דבר שנוגע כאן לכולם], שאמר שנוכל לראות עוצם קליפה זו מיעקב שאמר "אנכי עשו בכורך" וכתיב "ותלבש בגדי עשו" וכו' [לבושים זה דבר שמתחיל ברגע שאדם מתחיל להיכנס לעולם הזה. לתוך עסקים, כמו להפיץ ספרים וכו'. אז הוא חייב להתלבש בלבושים של העולם הזה. הקליפה מתבטאת בשקר. את זה רואים מיעקב, שברגע שלבש את בגדי עשו מיד שיקר – "אנכי עשו בכורך", לפי הפשט]. ואם נאמר שיעקב אמר שקר [שידע והיה מודע לכך שאומר שקר], ואף שרש"י פירש, מכל מקום דיבורו היה פשוט [לא משנה מה התכוון, יצחק שמע בסופו של דבר שקר] הרי זה גופא ראיה שלבושיו של עשו פעלו, שאף יעקב אמר שקר. ואם נאמר שאמר זאת בפשיטות [בטבעיות, בלי לחשוב אם משקר או לא] מכל מקום  זה ראיה שרק לבש לבושי עשו מיד אמר על עצמו עשו [וזה עוד יותר גרוע], והבן.

ברגע שאדם מתלבש בלבושי עשו, בלבושי עולם הזה, הוא מיד מתחיל לשקר, רק השאלה איך... יש לו שתי אפשרויות של שקר: או מתוך מודעות או בתום לב.

המשפט הבא שמסיים את הפסקה הוא בלי קשר, אבל אנו נמצא בהשגחה פרטית:

מהר"ש אמר [באידיש]: שום כבוד אני לא צריך ולא מחפש, ולהשפיל את עצמי אני גם לא מחפש.

מה הקשר? לבושים נקראים כבוד. היפך הכבוד היא השפלות. יש אחד שמתלבש בלבושים וזה משפיל אותו ויש אחד שזה מרומם אותו. בסיפורי מעשיות הבעל תפילה נותן לכל אחד לבושים לפי הענין שלו. מי שלא מחפש לא כבוד ולא שפלות הוא אחד שאין לו עסק עם לבושים. גם שפלות היא לבוש. בספירות לבוש זה מלכות – "הוי' מלך גאות לבש". גאות כידוע עולה שפל, הוי' מלך הם ראשי תבות ים, וגאות לבש הם ראשי תבות גל. אז יש גל שיוצא מן הים, וזה הגאות, ויש גל שחוזר את הים וזה השפל. שתי תנועות של כבוד בים המלכות. אחד שלא דורש את שניהם אין לו ענין עם לבושים בכלל. לא מלכות ולא היפך המלכות, ומה שבא – בא. הוא לא מחפש את זה. לא רודף אחרי הכבוד וגם לא בורח ממנו. יש אחד שבורח מן הכבוד כדי שהוא ירדוף אחריו...

על זה כתוב "תתן אמת ליעקב", והרי יעקב הוא איש תם מצד עצמו? אלא שהוא בשפלות – "קטונתי מכל החסדים" – אבל יש יותר מזה, והיא האמת. זה נקרא יחוד אמת  ושפלות – יחוד יסוד ומלכות – כאשר היא חוזרת להיות נקודה תחת היסוד, שרדיפת השפלות בטלה לגבי האמת. אז האמת ממציאה את השפלות מחדש, כמו שצריך. כך יעקב יכול לנצח את עשו, מלכות של קליפה, כמבואר בליקוטי מוהר"ן תורה א. למה יעקב רצה את הברכות? מה זה הברכות בכלל? זה היה ביזנס, שיהיה פרנסה ברווח – "מטל השמים...". לכן זה הולך עם רמאות. בשביל ביזנס ילד מרמה את אבא שלו... התקון לזה הוא בטול הכבוד והיפך הכבוד מול האמת. "תתן אמת ליעקב" זה התקון לשקר היחיד שלו. כל דבר עצמי בקדושה לא יכולה להתגלות כל עוד הדבר קיים מצד הסטרא אחרא. כל זמן שיש ערלה הברית לא יכול להתגלות. כמו שיש שפלות בקדושה כך יש בסטרא אחרא – "זה לעומת זה עשה אלקים".

Joomla Templates and Joomla Extensions by JoomlaVision.Com
 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2017. מלכות ישראל - האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com