חיפוש בתוכן האתר

שלשה דלוגים_פרק טו הדפסה דוא

פרק טו

"עשה טוב"


בפרק הבא נתחיל נושא חדש, והוא מתחיל מרמז נוסף לארבעת המדרגות שלנו – עצמות, אין סוף, אצילות, בריאה – כאשר מוצאים את הערך הממוצע שלהם [חבור כולן וחלוקתן לארבע] העולה הבטוי עשה טוב. צריך להתבונן בבטוי הזה, כפי שהוא מופיע בתנ"ך. עשיה הוא לשון תקון – "אשר ברא אלקים לעשות"[1] – לתקן. טוב הוא לשון של אור – "וירא אלקים את האור כי טוב"[2].

הבטוי הזה מופיע בתנ"ך שלש פעמים בספר תהלים. בפרק לז כתוב "בטח בה' ועשה טוב שכון ארץ ורעה אמונה"[3]. כאן בפסוק לא מוזכר הרע, רק מוזכר שתעשה טוב, תבטח בה' ותרעה אמונה. לרעות אמונה זה לפרנס את האמונה על ידי דעת[4]. פעמיים נוספות מופיע הבטוי 'עשה טוב' בסמיכות למילים 'סור מרע': "סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורודפהו"[5], "סור מרע ועשה טוב ושכון לעולם"[6].

אם יש לנו מבנה כזה, של שלש פעמים שחלוקם היא ביחס של 1:2, הוא תואם את הסדר שלנו, של "חש, מל, מל". איך נסביר את זה?

עַצְמוּת, אֵין סוֹף, אֲצִילוּת בְּרִיאָה עוֹלֶה ד פְּעָמִים "עֲשֵׂה טוֹב". וְהִנֵּה בַּתַּנַ"ך כָּתוּב ג פְּעָמִים "עֲשֵׂה טוֹב": "בְּטַח בַּהוי' וַעֲשֵׂה טוֹב" (תהלים לז, ג), וּפַעֲמַיִם "סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב" (שם לד, טו; לז כז), כְּנֶגֶד "חַשׁ מַל מַל". "בְּטַח" הוּא בְּחִינַת שְׁתִיקָה וְשֶׁקֶט, בְּחִינַת "חַשׁ" שֶׁל "חַשְׁמַל",

בתנ"ך, המילה בטח היא מלשון שקט[7]. כאשר אדם בטוח הוא שקט ורגוע. בהקדמת ספר התניא כותב האדמו"ר הזקן על ספרו את המשפט: "כי בהם ימצא מרגוע לנפשו, בטוח יהיה לבו". בדרך כלל חש זו שתיקה של בטול היש, אבל כאן רואים בשתיקה ממד חדש – שתיקה של בטחון. השתיקה הזו היא כח שמניע מעשה. רואים זאת בכמה מקומות בתנ"ך:

כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "הַשְׁקֵט וָבֶטַח"[8], "הַשֹּׁקְטִים יֹשְׁבֵי לָבֶטַח"[9], [ובפסוק הבא[10] רק בדרך רמז:] "וּבָטַחְתָּ כִּי יֵשׁ תִּקְוָה" – "יֵשׁ תִּקְוָה" אוֹתִיּוֹת וּשְׁתִיקָה [אם יש תקוה אפשר לחכות בשקט ובבטחון אמיתי בקב"ה].

איזו מן טוב יוצא מ'בטח', ממצב של בטחון בה'?

הַ"טּוּב" שֶׁבִּבְחִינָה זוֹ הוּא מַעֲשֵׂה הַטּוֹב בְּפוֹעַל מַמָּשׁ בְּקִיּוּם כָּל מִצְוֹת ה' – "הַמַּעֲשֶׂה הוּא הָעִיקָר" – בְּחִינַת "אֱמוֹר מְעַט וַעֲשֵׂה הַרְבֵּה".

לעשות הרבה דברים מתוך בטחון הוא דבר שתלוי בשקט בנפש. אם האדם לא רגוע, אם הוא מתוח ועצבני, מונעת ממנו המתיחות פעילות יעילה ולעשיית הרבה דברים. "אמור מעט ועשה הרבה"[11], ושניהם תלויים אחד בשני. האדם לא צריך לדבר הרבה בגלל שהוא רגוע, וככל שהוא רגוע יותר כך הוא דורש פחות דבורים. הרבה פעמים דבור הוא סוג של פורקן מתח, של התפרקות. דבור אמיתי של צדיק – וכל יהודי הוא צדיק, "ועמך כולם צדיקים"[12] – הוא דבור של המתקה. זהו דבור שממתיק מתח, אולם סתם דבור הוא דבור של מתח, של דאגה – "דאגה בלב איש ישיחנה"[13].

יש בטחון יוזם שבא מצד הנצח, אבל כאן מדובר על בטחון סביל שבא מצד ההוד[14]. זהו בטחון בה', המתבטא בכך שהאדם סומך על ה' ולכן הוא שקט. הבטחון הזה, של ההוד, ממשיך לו גם בטחון של נצח הגורם לו גם ליזום ולעשות.

בפסוק הראשון לא מוזכר הרע בכלל. הוא בכלל לא תופס בו מקום. קודם כל תרגע (take it easy) ותעשה מצות מתוך קבלת עול מלכות שמים. זו הכנעה. הכנעה בכלל אינה חשיבה על הרע. זהו ה"עשה טוב" שבא מצד ה-חש.

שתי הפעמים הבאות – "סור מרע ועשה טוב" – הם בסוד מל-מל. סתם "סור מרע" הוא ודאי עבודה של הבדלה, להיבדל מן הרע ולעשות רק טוב:

בְּ"סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב" יֵשׁ שְׁנֵי פֵּרוּשִׁים. הַפֵּרוּשׁ הַפָּשׁוּט הוּא הִבָּדֵל מֵהָרַע וַעֲשֵׂה רַק טוֹב, [הסברנו, שהבדלה היא עבודת התורה שמבדילה בין טוב ורע, והיא] בְּחִינַת "אֵין טוֹב אֶלָּא תּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר 'כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזוֹבוּ'", בְּחִינַת "הַבְדָּלָה וּ"מַל" מִלְּשׁוֹן "מִילָה" כַּנַּ"ל. הַפֵּרוּשׁ הַשֵּׁנִי הוּא פֵּרוּשׁ הַבֶּעְשׁ"ט זִי"ע: "סוּר מֵרָע – וַעֲשֵׂהוּ טוֹב",

בהמשך נראה שני פרושים מן הבעש"ט לפסוק הזה. בפרוש הנכחי [המובא בספר כתר שם טוב[15]] אתה לא נבדל מן הרע במודע, אלא על ידי הפיכתך אותו לטוב. זו ממש אתהפכא. הרע צריך לסור מהיותו רע, כמו בדרשת ברוריה על הפסוק "'יתמו חטאים'[16] – ולא חוטאים"[17].

כְּלוֹמַר הָעֲבוֹדָה שֶׁל "הַמְתָּקָה" וְהַשְׁרָאַת אֱלֹהוּת בְּכָל דָּבָר – "אִתְּהַפְּכָא חֲשׁוּכָא לִנְהוֹרָא" – "מַל" מִלְּשׁוֹן "מִי מִלֵּל לְאַבְרָהָם" [אברהם הוא חסד ונמשך בו הכח – "והיה ברכה"[18] – להמתיק], שֶׁהוּא עִנְיָן הַמְתָּקַת הַדִּין בְּשֹׁרֶשׁ הַחֶסֶד שֶׁבּוֹ (וְהוּא כְּנֶגֶד הַפָּסוּק "סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ", שֶׁ"בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ" הוּא עִנְיָן הֲבָאַת שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ וְכוּ' בְּחִינַת הַמְתָּקָה בְּכֹחַ הַדִּבּוּר הַטּוֹב.

כמו שהיה מקיים אהרן הכהן, שהיה משנה בדבורו כדי להביא שלום בין יהודים עד שהיו מתחבקים ומתנשקים[19]. זה נקרא להמתיק את הדין בשרשו. הוא ידע להשתמש בסם המות, בשקר [אף שלא היה משקר ממש אלא רק משנה[20]][21], ולהפוך אותו לטוב. על ידי כך הוא הפך את הרגש הרע שהיה לאדם כלפי חברו לרגש טוב. לכן, הפסוק הזה שנדרש על אהרן הכהן, ודאי מרמז להמתקה של 'ועשהו טוב', כפרוש הבעש"ט.


סיום פרק טו, וכן פרקים טז-יז חסרים [לעת עתה].



[1] בראשית ב, ג.

[2] שם א, ד.

[3] תהלים לז, ג.

[4] תניא פרק מב.

[5] שם לד, טו.

[6] שם לז, כז.

[7] דברים לג, יב; ירמיה כג, ו; תהלים טז, ט ועוד.

[8] ישעיה לב, יז.

[9] יחזקאל לח, יא.

[10] איוב יא, יח.

[11] אבות פ"א מט"ו.

[12] ישעיה ס, כא.

[13] משלי יב, עה.

[14] ראה שער א פרקים י-יא.

[15] כתר שם טוב סט, פט.

[16] תהלים קד, לה.

[17] ברכות י, א.

[18] בראשית יב, ב.

[19] אבות דר' נתן פי"ב מ"ג; ילקוט שמעוני מלאכי רמז תקפח.

[20] יבמות סה, ב.

[21] כתר שם טוב ט (ב).

Joomla Templates and Joomla Extensions by JoomlaVision.Com
 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2017. מלכות ישראל - האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com