חיפוש בתוכן האתר

שלשה דלוגים_פרק יב הדפסה דוא

פרק יב

יראה-אהבה-אהבה-יראה


נלמד עוד פרק, הקשור עם שני הפרקים הקודמים, שענינו הוא להסביר את אותה המערכת הקודמת בדרך עבודת ה'. הרבה פעמים מוסבר, שכאשר רוצים לכוון את המושגים חומר וצורה כנגד שם הוי' הם מסודרים כך: חומר-צורה-צורה-חומר. זהו מבנה שנקרא 'חותם המתהפך', בו שני הערכים העליונים – חומר-צורה – מתהפכים כאשר הם הופכים לערכים תחתונים – צורה-חומר. על פי זה, שתי המדרגות התחתונות – פועל ותכלית – נקראות צורה וחומר: לתכלית אנחנו קוראים חומר, חומר גשמי, והפועל אותו הוא הצורה הרוחנית שלו.

בעבודת ה' התופעה הזו היא תופעת האהבה והיראה בנפש. בהקדמה לספר הדבר מוסבר בהרחבה[1], והוא אחד מן היסודות החשובים ביותר בחסידות. אצלנו, יראה היא חומר ואילו אהבה היא צורה. כפי הסדר חומר-צורה-צורה-חומר כך הוא הסדר גם בעבודת ה': יראה-אהבה-אהבה-יראה. בלשון הנוסח של 'לשם יחוד': "בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו".

בַּעֲבוֹדָה, אַרְבַּע מַדְרֵגוֹת הַנַּ"ל הֵן "דְּחִילוּ וּרְחִימוּ רְחִימוּ וּדְחִילוּ". "דְּחִילוּ עִילָּאָה" הוּא "יְרֵא בֹּשֶׁת"

'ירא בשת' הוא אחד שמתבייש מן המציאות שלו עד שהוא חפץ לברוח ממנה ועל ידי כך הוא חוזר אל ה'אין המוחלט', 'אין האמיתי'. הוא מתבייש כאשר הוא רואה, כביכול, את ה'. יהודי הוא עד לה' – "אתם עדי נאם ה'"[2] – וכאשר הוא עוצם את העיניים ומסלק מהן את כל "חיזו דהאי עלמא"[3], את כל השקר של העולם הזה, הוא רואה את עצמות ה'. הוא חוזר להתקשר אל מדרגת העצמות. מן הדבר הזה הוא מתבייש. כאשר אני רואה דבר שלא הייתי צריך לראות אני מתבייש. הדבר דומה לאדם שיכנס אל תוך בית ורואה את בעל הבית במצב שלא היה צריך לראות. זו בושה שבאה מתוך גלוי אלקות שלא אמור היה להיראות – ה'אין האמיתי'.

כַּאֲשֶׁר מִתְגַּלֶּה "עֵד הוי' בָּכֶם" (אַתְוָון רַבְרְבִין דִּ"שְּׁמָע... אֶחָד") – "עֵד" לִבְחִינַת "יָחִיד" מַמָּשׁ כַּנַּ"ל.

"רְחִימוּ עִילָּאָה", הוּא סוֹד "אַהֲבָה רַבָּה בְּתַעֲנוּגִים", בְּגִלּוּי אוֹר אֵין סוֹף ב"ה, בְּחִינַת "אַבְרָהָם אוֹהֲבַי", "כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא" – "חֶסֶד לְאַבְרָהָם" – שֶׁזָּכָה לִהְיוֹת "מֶלֶךְ" בְּסוֹד הָרָצוֹן וְהַמַּחְשָׁבָה דְּ"אֲנָא אֶמְלוֹךְ".

זו מדרגת האהבה של אברהם אבינו, אהבה של רצון פשוט להטיב. הסיום של אהבה זו היא עליית הרצון והמחשבה של "אנא אמלוך". אברהם הוא בעיקר חסד, אבל הוא גם מלך. נאמר עליו בפסוק "עמק המלך"[4], ובדרשת חז"ל עליו[5] הם מתארים איך כל מלכי העולם באו להמליך אותו עליהם למלך. כלומר, הרצון להטיב לכולם מושלם על ידי מחשבת המלוכה. זהו אור אין סוף של 'רחימו עילאה'. בסדר ההשתלשלות זו מדרגת 'אחד', שלמטה ממדרגת 'יחיד', והיא תואמת את אברהם שגם נקרא אחד – "אחד היה אברהם"[6]. אחד עולה אהבה.

אחר כך באה מדרגת:

"רְחִימוּ תַּתָּאָה" הוּא "אַהֲבַת עוֹלָם",

'אהבת עולם' היא אהבה שמתגלה לאחר הצמצום, בעוד 'אהבה רבה' של אברהם אבינו היא האהבה שמתגלה לפניו. לכן רבה עולה אין סוף, בעוד שיראה נקראת 'יראה עילאה' ולא 'יראה רבה'. 'רבה' אינו מלשון רבוי אלא מלשון אין סוף. לעומתה, 'אהבת עולם' היא אהבה בבחינת גבול:

בְּחִינַת "לְאַהֲבָה אֶת הוי' אֱלֹקֶיךָ כִּי הוּא חַיֶּיךָ"

ככתוב בחסידות[7], ש'אהבת עולם' נולדת מתוך ההתבוננות בכך שה' מחיה אותי ובתגובה לכך אני מתקשר אל ה'אין האלקי' שבתוך ה'יש הנברא' שלי. האהבה שמבטאת את ההרגשה הזו של ההתקשרות אל ה'אין' שמהווה אותי נקראת 'אהבת עולם'. באהבה מתקיים הכלל של "כמים הפנים לפנים"[8], על פיו מה שמתגלה בתוכי מעורר באותה המדה את האהבה כלפי האהוב. אהבה כלפי מדרגה מוגבלת מעוררת אהבה מוגבלת, ואילו באהבה כלפי מדרגה לא מוגבלת מתגלה אהבה רבה ללא גבול.

האהבה הזו – 'אהבת עולם' – היא אהבה על פי טעם. הטעם הוא זה שמחיה אותי, וטעם הוא דבר מוגבל. האהבה הראשונה היא ההרגשה של האהבה האין סופית של הקב"ה שעוד לפני הצמצום הראשון. לעומתה, ב'אהבת עולם' גם הנושא של האהבה וגם המושא שלה מוגבלים.

עַל יְדֵי הַרְגָּשַׁת כֹּחַ הַפּוֹעֵל הָאֱלֹהִי, שֶׁהוּא כָּל חִיּוּתוֹ וְקִיּוּמוֹ שֶׁל כָּל נִבְרָא וְנִבְרָא [זו אהבה מן הצורה המוחשית שלי].

לבסוף באה היראה הנמוכה:

דְּחִילוּ תַּתָּאָה" הוּא "יִרְאַת הַמַּלְכוּת" שֶׁהוּא הַתַּכְלִית בְּפוֹעַל,

יראת המלכות פועלת על קיום המצות. כל המצות הן מצות המלך והכח המניע של כל המצות הוא כח היראה. אמנם, כתוב בשם הרמב"ן[9] שאהבת ה' היא המניע של קיום כל מצות עשה ואילו יראה היא המניע של קיום כל מצות לא-תעשה, ובכל זאת כתוב בספר התניא שיראת ה' היא "ראשית העבודה ועיקרה ושרשה"[10].

היחס למלך הוא, בראש ובראשונה, יחס של יראה. אין הכוונה אל יראת העונש, שמקורה הוא מצד הקליפה[11], אלא אל יראת המלך. מרגישים את המלך ואת המלכות שלו. היראה הזו היא כנגד התכלית כיוון שהיא פועלת את התכלית – קיום המצות בפועל:

כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמַע אֶת הָאֱלֹקִים יְרָא וְאֵת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם".

לכן לכל יהודי חרדי שומר מצות קוראים כיום 'ירא שמים', ולא 'אוהב שמים'. יש אחד שזכה לאהבה ויש אחד שלא זכה, אבל הדרישה הבסיסית מכל אחד היא שיהיה ירא שמים, שעל כל פנים יקיים את המצות.

י דְּחִילוּ יְרֵא בֹּשֶׁת

ה רְחִימוּ אַהֲבָה רַבָּה בְּתַעֲנוּגִים

ו רְחִימוּ אַהֲבַת עוֹלָם

ה דְּחִילוּ יִרְאַת הַמַּלְכוּת

* * *



[1] ראה פרק ד.

[2] ישעיה מג, י.

[3] זח"ג קסט, א.

[4] בראשית יד, יז.

[5] במדבר רבה טו, יד (הובא בפרש"י לבראשית יד, יז); עוד על הקשר בין אברהם למלוכה ראה שער א פרק כב (בבאור מדת האהבה).

[6] יחזקאל לג, כד.

[7] תניא פרק מד.

[8] משלי כז, יט.

[9] ראה גם של"ה מאמר ג ומאמר ד נד, ב.

[10] פרק מא.

[11] ראה לעיל פרק ח***

Joomla Templates and Joomla Extensions by JoomlaVision.Com
 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2017. מלכות ישראל - האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com