חיפוש בתוכן האתר

שלשה דלוגים_פרק ג הדפסה דוא

פרק ג

לדלג מלמטה למעלה


עד כאן למדנו על שלשת הדלוגים – מעצמות לאין סוף, מאין סוף לאצילות ומאצילות לבריאה. בפעם הקודמת למדנו רמז על הפסוק "קול דודי הנה זה בא וכו'", המרמז כולו לכל שלשת הדלוגים שלנו. בפרק הבא יש עוד התבוננות על פי רמז חדש, פסוק חדש, שעולה לאותו סכום מספרי.

את הפסוק הזה מכנים חז"ל "פרשה קטנה שכל גופי תורה תלויים בה"[1]:

וְכֵן הוּא – עַצְמוּת, אֵין סוֹף, אֲצִילוּת, בְּרִיאָה – סוֹד הַפָּסוּק "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָּעֵהוּ וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ".

חז"ל לומדים שהפסוק הזה מדבר על דרכי הרשות – "דרכיך" – ולא על קיום המצות, שהם דרכי ה'. הכוונה היא, שגם בדרכי הרשות אנו מחויבים ומצווים לדעת את ה' – "דעהו"[2].

לדלג מדרכי הרשות

יותר בעומק ועל פי קבלה, דעת היא מלשון יחוד, כמו בפסוק "והאדם ידע את חוה אשתו"[3], ובתוך המילה "דעהו" עצמה מרומז על איזה יחוד מדובר. צריכים לעשות יחוד מלמטה למעלה – דע ה-ו. צריך לחבר את החיות שלך מלמטה, שבאה מן האות ה תתאה שבשם הוי', עם האות ו שבשם[4]. החיות הפנימית שיש ביהודי, גם כאשר הוא עוסק בענינו האישי, היא מן האות ה תתאה שבשם והפסוק כאן מורה לו שעליו לחבר את אותה החיות עם האות ו. בלשון הקבלה: לחבר את השכינה ששוכנת בתחתונים עם קוב"ה.

בכל מצוה אנו מייחדים שם יה ב-וה, מלמעלה למטה, אבל בכל דרך הרשות נעשה היחוד הזה מלמטה למעלה. בלשון ספר הזהר והחסידות: לחבר ולמשוך את אור ה"ממלא כל עלמין" אל תוך אור ה"סובב כל עלמין"[5].

"בכל דרכיך דעהו" הם ראשי תבות בדד – "ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר"[6], "הן עם לבדד ישכון"[7] – והכוונה ברמז זה היא שדוקא בדרכי הרשות האדם צריך להתבודד. עליו לחזור מרשות הרבים בה הוא נמצא ולהתבודד עם ה'. אז הוא יכול להרגיש את היחוד של הקב"ה, שאין דבר חוץ ממנו, וגם ודוקא כאשר הוא מתעסק בדרכי הרשות, בעולם הרבוי. על דרכי הרשות נאמרה התפלה "צרכי עמך מרובים"[8], ומכאן שהצרכים שייכים אל עולם הרבוי, אל העולם הנפרד. ברגע שאדם מרגיש שהוא צריך משהו זה הסימן לכך שהוא נמצא בעולם הרבוי[9], בעולם של קצה הדלוג השלישי מאחדות לרבוי, מבריאה לאצילות. הוא צריך לעלות ולהתבודד עם הקב"ה – "דעהו".

כאן הדלוג הוא מלמטה למעלה, וכל הפסוק הזה רומז אל שלושת הדלוגים בכיוון הזה. כמו שהקב"ה מדלג מלמעלה למטה כך גם היהודי יכול לדלג מלמטה למעלה, כאשר ראשית הדלוג היא מדרכי הרשות שלו. מצוה היא אור ישר, ואם הוא מתחיל לדלג ממנה יהיה זה שוב דלוג מלמעלה למטה. אמנם, לאחר דלוג מלמטה למעלה נמשך גם אור ישר מלמעלה למטה, אבל החדוש שיש בדלוג מלמטה הוא סוד האור החוזר. לכן הפסוק הזה – "בכל דרכיך דעהו" – כולל את כל התורה כולה. כל התורה כולה היא אור ישר של תרי"ג מצות התורה ואילו הפסוק הזה כולל את כולן בסוד אור חוזר מלמטה.

כאמור, דלוג הוא מעבר ביחס של 'אין ערוך' ממצב למצב וכך גם הדלוג הזה מלמטה הוא דלוג ביחס של 'אין ערוך'.

לדלג בעבודת קיום המצות

עֲבוֹדַת הָאָדָם לְמַטָּה בְּתוֹרָה וּמִצְוֹת, בִּבְחִינַת "לְאִתְּהַפְּכָא חֲשׁוֹכָא לִנְהוֹרָא וְטַעֲמִין מְרִירוֹ לְמִיתְּקָא" [רק כאשר עובד יהודי כך יכולה העבודה להיקרא על שמו],

עד עכשיו הארכנו להסביר שהדלוג הראשון מלמטה למעלה, מרבוי לאחדות, נעשה בדרכי הרשות של האדם כאשר הוא עושה אותם לשם שמים, כאכילה ושתיה. בשביל לדלג הלאה צריך כבר קיום מצות, אבל דוקא בדרך של עבודה, בדרך של אתכפייא ואתהפכא. אמנם, גם כאשר אתה מקיים מצוה בדרך של סגולה אתה ממשיך על ידה אור אין סוף. אכן, יש במצוה סגולה כזו, אבל אין בכך עבודה ומאמץ מלמטה להפוך את הטבע שלך. לעומת זאת, כאשר יהודי עובד תוך כדי מאמץ של אתכפייא – והעיקר זו אתכפייא שמביאה לידי אתהפכא – נכללות גם כל המצות שלו בתוך הכלל הגדול של "בכל דרכיך". הן הופכות להיות חלק מדרכיו שלו.

כך הוא הדבר גם ביחס ללמוד תורה. כתוב בנביא "ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלקים לאשר לא עבדו"[10], ודרשו חז"ל על כך: "אינו דומה מי ששונה פרקו מאה פעמים למי ששונה מאה ואחת"[11]. יש הבדל בין מי שעובד את ה' לבין מי שאינו. בחסידות כתוב[12], שהתאור שבפסוק אודות מי שאינו עובד את ה' אינו על אדם רשע שעושה עברות, אלא על 'צדיק' שמקיים את כל המצות אבל לא שולט וכופה את הטבע שלו בעבודתו. הוא לא עובד על מנת להפוך את המוגבלות שלו לאין סופיות ביחס לטבע הראשון שלו. לא כופה ולא הופך. הוא מקיים את כל המצות אבל לא עובד את ה'.

ברגע שאדם עובד בצורה של אתכפיא ואתהפכא זו כבר עבודה באופן אישי, זו כבר העבודה שלך, שאפשר לומר עליה שהיא "דרכיך". עבודה היא מלשון עִיבּוּד[13], לעבד את עצמך על ידי קיום המצות. זה עיבוד שלא יכול להיעשות על ידי דרכי הרשות לשם שמים. המרירות אותה הופכים היא המרירות שבך וממילא העבודה היא העבודה שלך.

אם כן, את הדלוג הראשון ניתן ליישם על ידי מעשי הרשות לשם שמים, ואילו שני הדלוגים הבאים נעשים על ידי קיום המצות, אבל בדרך של עבודה מלמטה למעלה ולא בדרך של המשכת אור ישר מלמעלה למטה. זו עבודה בדרכי אתכפיא ואתהפכא. עבודה בדרכי הרשות מסוגלת לעבד את הגוף שלו כדי שיהיה גוף זך, כדי שיוכל לקבל את האור כי טוב. למשל, אדם יכול לעבוד על האכילה שלו, לכפות ולהפוך את הטבע שלו. זו עבודה שיכולה להעלות אותו מן הרבוי אל האחדות בדלוג הראשון. הדלוגים הבאים יכולים לבוא על ידי קיום המצות בדרך של אתכפיא ואתהפכא.

עבודת ה' היא עבודה. עבודה שייכת אל קו השמאל, קו של העלאה מלמטה למעלה, ועל ידה:

עוֹלָה בְּדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ לְדַלֵּג מִבְּרִיאָה לַאֲצִילוּת, מֵאֲצִילוּת לְאֵין סוֹף וּמֵאֵין סוֹף לָעֲצְמוּת מַמָּשׁ כִּבְיָכוֹל.

כאן, בפסוק שלנו, כל שלשת הדלוגים נכללים בפסוק מבלי לחלק ביניהם (כמו ברמז הקודם). כללות שלשת הדלוגים מלמטה למעלה מביאים את היהודי עד למדרגת ה'יחיד', הנקראת "בדד" – "בכל דרכיך דעהו".

"והוא יישר ארחתיך"

מה סיום הפסוק? "והוא יישר ארחתיך". כתוב בחסידות[14], שזו היא ההמשכה מלמעלה למטה שבאה בעקבות העבודה של "בכל דרכיך דעהו" שמלמטה למעלה.

נסביר. דרכי ה' הם בעיקר ירידה ואילו הדרכים שלנו הם העליה אותה כל אחד ואחד עולה. יש אפשרות לנצל כל דרך ודרך מדרכי הרשות שלך, להעלות אותם למעלה ולהתעלות עמם. בדרך הסוד: לעלות וליחד אות ה תתאה באות ו, אות ו באות ה עילאה, אות ה עילאה באות י. לעומת זאת, התוצאה של "והוא יישר ארחתיך" זו המשכה שבאה לאחר ההעלאה. ה' ממשיך יושר – מלשון אור ישר – בתוך הדרכים שלך, בתוך "ארחתיך". דרך היא העבודה שלך ואילו אורח היא הדרך שה' מיישר.

מה ההבדל בין דרך לבין אורח? כתוב בקבלה[15], שהמילה 'אורח' היא כנוי לספירת היסוד ואילו המילה 'דרך' היא כנוי לספירת המלכות [בכל התורה יש שבע לשונות של דרך, כנגד ז מדות התחתונות שבלב: נתיב, שביל, מעגל, מסלול (מסילה), משעול, ארח, דרך. ההקבלה לגבי השאר לא מספיק ברורה, אבל בשתי האחרונות היא ברורה]. כתבנו לעיל את הבטוי "דרך המלך" כיוון שזהו הכנוי המתאים אל המלכות, בעוד המילה ארח מופיעה בפסוק "ארח צדיקים"[16], וצדיק הוא היסוד.

מה ההבדל בין היסוד והמלכות? המלכות מתגלה תמיד כאור חוזר מלמטה למעלה ואילו היסוד הוא בא כאור ישר היורד מלמעלה למטה. זהו עוד סימן מובהק לכך שראשית הפסוק מדבר על האור החוזר, העולה מדברי הרשות, ואילו סיום הפסוק מדבר על האור הישר שבא במעשה המצות.

[כיוון שחז"ל אומרים שהפסוק הזה כולל את כל התורה כולה, יש רמז לכך מן המקובלים שמביא החיד"א, שראשית הפסוק וסופו הן אותיות בך. 'בך' הוא תמיד כנוי לעצמות ה' כפי שהוא מתייחד עם כב אותיות התורה. רמז נוסף: בפסוק ישנן כו אותיות, כנגד שם הוי'. נחבר את שני הרמזים יחד: סוד הפסוק הוא "דרך כוכב מיעקב"[17]כו ו-כב. גם המספר כו קשור עם כב אותיות התורה. האבן עזרא מסביר[18] שיש ארבע אותיות שמשמשות תפקיד כפול, תפקיד של אות עיצורית ותפקיד של תנועה. ארבע אותיות אלו הן אותיות א-ה-ו-י, שמהם נוצר שם העצם של ה' – שם הוי'. לכן הוא מסביר שיש בעצם כו אותיות – כב אותיות עיצוריות ועוד ד אותיות תנועה. זה הרמז ביחס לסימן הפסוק – האות הראשונה והאחרונה בפסוק].

כח, חיות, אור

וְהוּא סוֹד "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָּעֵהוּ", שֶׁ"דָעֵהוּ" הוּא עִנְיָן הַיִּחוּד מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה – דַּע [כלומר, חבר ויחד את האות] ה לְ[אות]-ו וְכוּ' –

המילה וכו' רומזת לכך שצריך להמשיך וליחד גם את האות ו לאות ה עילאה, ואת האות ה עילאה לאות י, ובכך מדלגים את שלשת הדלוגים – מבריאה לאצילות, מאצילות לאין סוף ומאין סוף לעצמות.

כאשר אדם יודע את הקב"ה, החל מן העבודה בדרכי הרשות ממש וכולל את כל עבודת התורה והמצות באתכפיא ובאתהפכא, עד ל"טעמין מרירא למיתקא"[19], אחר כך:

שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ אוֹר וְחַיִּים (נוֹטָרִיקוֹן אֹרַח),

יש בחסידות שלש מדרגות: אור חיים וכח[20], והן מקבילות אל שלשת המושגים "השראה, התלבשות, השתלשלות"[21]. אור, בשונה מחיות, הוא בעיקר מקיף, המתגלה בדרך השראה. חיות היא אור המתלבש בתוך הגוף. בחיות יש תמיד טבע של 'רצוא ושוב' – "'והחיות רצוא ושוב'[22] – אל תקרי חיוֹת אלא חיוּת"[23]. זה נקרא דופק החיים. באור אין דופק, אלא היא בבחינת "מנוחה לחיי העולמים"[24].

מהו כח? כח זו האנרגיה שזהה למציאות החומר, כמו בכלל של איינשטין, שהחומר עצמו מלא וגדוש אנרגיה. כך גם בטבע: כאשר יש גוף חי יש בו משהו נוסף על הנוסחה הפשוטה של חומר=אנרגיה. כח הוא אחיד ואחד עם החומר, עם הדומם בעצמו. אמנם, יש בו כמובן התעלות ושחרור, וזה כבר נקרא גלוי הכח. זה נקרא להפוך את החושך לאור. למשל, כאשר משחררים אנרגיה מתוך חומר זו הפיכת חושך לאור במדרגה הכי נמוכה, במדרגת הכח. דומה הדבר לאדם המזכך את עצמו ללא תורה ומצות. זה נקרא עבודה בכח, וזהו הדלוג הראשון מלמטה למעלה.

במילים אחרות: כל עבודה שאדם עובד מלמטה למעלה בכח עצמו היא עבודה בכח, ואילו כל מה שיורד מן הקב"ה, מלמעלה למטה, נקרא אור וחיות, על פי הסדר הזה. על בעל תשובה שמתעסק בעבודת האתהפכא כתוב בספר הזהר [ומוסבר בספר התניא[25]] שהוא עובד "בחילא סגי"[26]. עבודתו היא בכח רב וגדול, אפילו יותר מאשר עבודת הצדיק. המעלה של בעל תשובה היא מעלה של כח, של התעלות הכח מלמטה והיפוך החומר שלו לאור. זו התעדנות והזדככות של החומריות, ובה הוא עולה על עבודת הצדיק. עבודת הצדיק היא בעיקר עבודה של גלוי אור ישר. הוא צנור מן הקב"ה שנועד להמשיך אור וחיות למטה. אין לו בכלל עסק עם כח, בעוד בעל תשובה מתעסק קודם כל בהתעלות הכח. זה נקרא התעלות ממד ה'השתלשלות'.

כל זה בא להסביר יותר את ההבדל בין 'ארח' לבין 'דרך'. 'דרך' היא בעיקר התעלות הכח ואילו ארח הוא נוטריקון אור חיים. יש הרבה פסוקים שקושרים בין ארח לאור, כמו הפסוק "ארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום"[27].

בְּסוֹד "וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ", מִלְמַעְלָה לְמָטָּה ("יְיַשֵּׁר" מִלְּשׁוֹן "אוֹר יָשָׁר" הַמֵּאִיר מִלְמַעְלָה לְמַטָּה).

ככל שאדם הוא יותר בעל תשובה יש פחות סכוי שאורחותיו יהיו ישרים. להיות ישר זו זכות וסייעתא דשמיא שניתנת לאדם מלמעלה. זו הוראה יסודית בחיים: כאשר מתחיל יהודי להלך בדרכי התשובה שלא יצפה שיהיה מיד ישר ['גְּלַיְיךְ' באידיש], חלק. זה דבר שבא מלמעלה. ברגע שאדם מתעסק רק בהתעלות הכוחות שלו הוא ודאי קצת לא ישר. לא יתכן שיגיע אל יושר רק בעבודה מלמטה למעלה. היושר מגיע ונמשך אחר כך מלמעלה למטה. כך הוא גם סדר הפסוק שלנו.

שבעת ההיכלות

כיוון שהמילה העיקרית הרומזת בפסוק אל המושג 'דלוג' היא המילה 'דרך', ובה טמון סוד העליה של היהודי מלמטה למעלה, נתמקד בה וברמזיה. אותו המספר הכולל של הפסוק – "בכל דרכך דעהו והוא יישר ארחתיך" – עולה גם ז פעמים המילה דרך. זה אומר לי שיש בפרטיות שבעה דרכים, שבעה דלוגים, בעבודה:

בִּפְרָטִיּוּת הוּא כּוֹלֵל ז פְּעָמִים דֶּרֶךְ, כְּנֶגֶד הַהֲלִיכָה וְהַדִּלּוּג מֵהֵיכָל לְהֵיכָל בְּסוֹד ז הֵיכָלוֹת כַּנּוֹדָע.

זהו מושג מאד חשוב בקבלה, ששייך אל סדר התפלה בכל יום. כאשר אדם מתפלל הוא עובר ומדלג מהיכל להיכל. על פי כוונות האריז"ל[28] מכוונים ז ההיכלות בתוך חלק אחד של התפלה, החלק שכנגד עולם הבריאה, מ'ברכו' ועד לתפלת שמונה עשרה: ההיכל הראשון נקרא היכל לבנת הספיר; השני נקרא עצם השמים לטהר; השלישי נקרא היכל נגה; הרביעי נקרא היכל הזכות; ההיכל החמישי – מתחלת ברכת 'אהבת עולם' ועד סוף קריאת שמע – הוא היכל האהבה; ההיכל השישי – מסוף קריאת שמע ועד לפני תפלת שמונה עשרה – הוא היכל הרצון; ההיכל השביעי הוא בפסוק "א-דני שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך", והוא היכל קדש הקדשים. משם והלאה אנו עוברים אל עולם אחר לגמרי, אל עולם האצילות. כל זה אומר לי שבתוך התפלה יש הליכה מהיכל להיכל.

לעניננו, בין דלוג לדלוג בשלשת הדלוגים יש הליכה בת שבע מדרגות. בתוך סדר התפלה ההליכה היא בתוך עולם הבריאה, ואצלנו מדרגת הבריאה היא רק ההכנה אל הדלוג הראשון, אבל כך צריך לומר לגבי כל המדרגות שלנו.

ז הדרכים הטהורות

זו דרך אחת לרמז הזה. בפעם אחרת[29] – ולא נאריך בזה כעת – רמזנו ששבע הדרכים הרמוזות בפסוק הן שבע דרכים בעבודת ה' בימינו בעם ישראל. יש פסוק נוסף שעולה בדיוק כמנין הפסוק שלנו, והוא הפסוק המונה את שבע החיות הטהורות בפרשת ראה: "איל וצבי ויחמור ואקו ודשון ותאו וזמר"[30]. לכל חיה יש דרך מיוחדת, מסוימת, וכולן חיות טהורות. כולן דרכים טהורות בעבודת ה', המקבילות בספירות אל שבע מדות הלב. את כל שבע הדרכים הללו צריך לחבר וליחד – "דעהו". לכל דרך ביהדות יש את החיה המיוחדת לה. לא נפרט את כל הדרכים, רק נרמוז שמסתבר מאד שהחיה המיוחדת לחסידות חב"ד היא היחמור, שכנגד ספירת התפארת, ובדרך זו ניתן להמשיך ולהקביל את כולן.

יש אפשרות לדעת את ה' בכולן, ולכן חלילה וחס מלפסול אחד את השני. יש ערך ויחס ביניהם וראוי לדעת אותו. יש מעלות בכל אחד שאין בשני. למשל: המעלה בתפארת היא מיקומה באמצע והיותה כוללת את הכל, אבל פסילת דרך אחרת היא כמו חתוך אבר מן הגוף השלם. כמו שפרוש הפועל "דעהו" בהקשר הזה הוא לדעת את ה' בכל אחד ואחת מן הדרכים הללו, כך גם פרוש "דעהו" הוא לחבר וליחד את כל הדרכים הללו בינן לבין עצמן.

יותר מזה, עליך לדעת שכל ההבדלים שיש בין הדרכים הללו נובעים ממך. כאמור, קיום התורה והמצות מצד עצמן, רק כסגולות, אינו מהווה עבודה מצידי, ולפיכך אם אני מושך את האור הזה מלמעלה למטה לא ניכר בו הבדל בין היהודים. כולם מקיימים את המצות. דוקא ברגע שאני מכיר בכח שיש במצות לתקן אותי ועבודה זו היא המאמץ שלי – עלול להיגרם חילוק בין הדרכים. דוקא האישיות שלי, כאשר היא מעורבת בתוך התורה והמצות, היא זו שמביאה את החילוק בין השיטות והדרכים בעבודת ה'. כל אחד מרגיש שהוא מתתקן דוקא בדרך המסוימת הזו. את הדבר הזה צריך לדעת.

לכן אלו שבע חיות, ולא שבע מיני אדם. זו החיה שבך, שבגללה קיימות דרכים שונות. בכל זאת, צריך ליחד את ה' דרך כולן, ולדלג כמו חיה מלמטה למעלה, מן הפרוד אל האחדות, אל האין סוף ואל העצם שלמעלה מלהיקרא אור. ההבנה שכל הפרוד שיש בין השיטות הוא רק מצדנו, ואילו האמת היא שכולם בשרש באחדות אלקית, זה נקרא לעלות מרבוי לאחדות. זהו הדלוג הראשון. אבל אחר כך צריך לדלג עוד הפעם, ולגלות איך האחדות הזו תהיה אחדות בלי-גבול. בסוף צריך לעלות עוד דלוג אחד ולתפוס שגלוי האחדות הזו אינו רק גלוי של אור אלא הוא עצם ממש – "אנכי מי שאנכי"[31] – זה הקב"ה.

נסביר יותר. כל הדלוגים הללו הם דלוגים בדעת, להגדיל את הדעת. ממילא, עם הדעת גדלות גם כל מדות הלב, שכן הדעת היא "מפתחא דכליל שית"[32], הכוללת את כולן. גדלות דעת היא לראות שכל רבוי השיטות – חסידים, מתנגדים וכו' – הכל אחד. מי שאין לו את הדעת הזו מצוי בקטנוניות, ועל מנת לצאת ממנה עליו לדעת שהכל אחד, הכל הוא "דעהו" – לדעת את ה'. זו הגדלות הראשונה. הגדלות השניה היא להרגיש שיש בדרכים המאוחדות של עם ישראל כח אין סוף, אור אין סוף. יש סגולה וכח בדרכים המאוחדות שלנו לברוא עולמות עד אין סוף. לבסוף, הגדלות האחרונה היא לגלות שכל הדרכים של עם ישראל – כולן ה' יתברך בעצמו ממש. כולן מוסיפות בו כח להתגלות ביתר שאת בתחתונים. אם כן, אחדות הדרכים, אין סופיות הדרכים ועצמות הדרכים – כולן דרכים המסוגלות לקיום היעוד של "נתאוה לו הקב"ה לבהיות לו דירה בתחתונים"[33].

דלוג – להתבגר באמת

כפי שהפסוק כולו מתחלק ל-ז כך גם המילה דרך עצמה מתחלקת ל-ז. כלומר, כל דרך כוללת שבע דרכים איך לתקן את שבע מדות הלב:

וְכֵן כָּל דֶּרֶךְ הוּא ז פְּעָמִים לב, כְּנֶגֶד תִּקּוּן ז מִדּוֹת שֶׁבַּלֵּב, בְּסוֹד "דִּלּוּג" אוֹתִיּוֹת "גָּדוֹל", בְּחִינַת חֶסֶד כַּנּוֹדָע

איך כל זה קשור לדלוג? דלוג הן אותיות גדול, וגדולה היא מדת החסד[34], הכוללת את כל ז מדות הלב[35]. איך מתקנים מדות? על ידי המשכת מוחין. זה נקרא להגדיל את המדות. ממילא, עבודה של דלוג היא עבודה של הגדלת מדות בלב, כמו דלוג מקטן לגדול. אתמול היית קטן והים אתה גדול, בר-מצוה.

זו לא גדילה של סדר והדרגה, לאט לאט. לפני רגע היית קטן והיום אתה גדול– "והיית לאיש"[36]. יש הרבה חוויות בחיים, בדרך כלל של משברים, שלאחר שעוברים אותם נעשה האדם מקטן לגדול. הוא הופך ממצומצם בהרגשה לגדול. זו דוגמה לדלוג בחיים. הגדלה שאינה באה בדרך של דלוג, אלא בסדר והדרגה, לא הופכת את האדם לגדול. זו גדילה של "ימים ידברו ורוב שנים יודיעו חכמה"[37]. זו חכמה של נסיון חיים מצטבר. כך נשארים האדם קטן – קטן שנעשה כל העת יותר ויותר גדול – ולא נעשה גדול אמיתי.

(כְּמוֹ שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים בִּבְרָכָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל תְּפִלַּת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה "הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא" כְּנֶגֶד חֶסֶד, גְּבוּרָה, תִּפְאֶרֶת),

בכל שלשת המילים הללו – גדול, גבור, נורא – יש משמעות של דלוג. גם גבור הוא מי שמתגבר על משהו שלא לפי ערך, ואילו נורא הוא גלוי שלגמרי לא לפי ערך המקובל והרגיל.

אנשי כנסת הגדולה נקראו כך "על שם שהחזירו עטרה ליושנה"[38]. משה רבינו אמר בפסוק את שלשת הכנויים הללו[39] ואילו הנביאים החסירו אותם בעקבות הצרות שעבר עם ישראל באותן התקופות. אנשי כנסת הגדולה החזירו אותן. מה זה אומר? אם כל אחת משלש המדות הללו יכולה להתעלם זהו סימן לכך שהן גלוי שלא על פי ערך הטבע. אי-אפשר להיות גדול או גבור או נורא אמתיים לאט לאט.

נחזור אל החסד:

שֶׁכּוֹלֵל אֶת כָּל ז הַמִּדּוֹת שֶׁבַּלֵּב.

הרמז הזה אומר שתקון מדות הלב צריך לפעול בדרך של דלוג, בבת אחת מקטן לגדול. אתמול היית ב'עלמא דפרודא' – עולם העשיה – והיום אתה כבר בעולם האחדות; אתמול היית בעולם האחדות והיום אתה בבלי גבול של אור אין סוף; אתמול היית בגלוי אור אין סוף והיום אתה בעצם.

אלו שלשה דלוגים של 'גדול גדול גדול', כנגד 'קדוש קדוש קדוש' שהזכיר ר' הלל, אותם למדנו בתחלת המאמר. באמת כתוב בקבלה, ש-ג פעמים גדול עולים הוי' הוא האלקים [שהוא פעם וחצי אלהים], אותו אנו אומרים ז פעמים במוצאי יום כיפור.

נסכם: היום למדנו את הרמז בפסוק העולה כמנין שמות ארבעת המדרגות, שבין שלשת הדלוגים, הרומז לעבודת האדם בדלוגים מלמטה למעלה.

* * *



[1] ברכות סג, א.

[2] משלי ג, ו.

[3] בראשית ד, א.

[4] כתר שם טוב רפב.

[5] תניא פרק מא.

[6] דברים לב, יב.

[7] במדבר כג, ט.

[8] ברכות כט, ב.

[9] ראה רמ"ח אותיות אות יב.

[10] מלאכי ג, יח.

[11] חגיגה ט, ב.

[12] תניא פרק טו.

[13] תורה אור בראשית ה, ב; שם משפטים עו, א; לקוטי תורה ויקרא ב, ד; אור התורה שיר השירים ח"ג עמ' תתקפז ואילך.

[14] תורת מנחם חי"א עמ' 49; שם חכ"ז עמ' 212.

[15] ספר הליקוטים ריש פרשת כי תשא; טעמי המצות (לאריז"ל) שם.

[16] משלי ד, יח.

[17] במדבר כד, יז.

[18] בפרושו לשמות ג, טו.

[19] זח"א ד, א.

[20] תניא, שער היחוד והאמונה פרק יב בהגהה.

[21] מאמר 'השפלות והשמחה' לר' אייזיק מהומיל.

[22] יחזקאל א, יד.

[23] ראה אור תורה תרומה ס"ע א'שנז ואילך; במדבר (דרושים לשבועות) ס"ע קלט ואילך; סה"מ תרכ"ט עמ' רג ועוד.

[24] תמיד לג, ב.

[25] אגרת התשובה פרק ח.

[26] זח"א קכט, ב.

[27] משלי ד, יח.

[28] סידור האריז"ל; שער הכוונות דרושי תפלת השחר דרוש א; פרי עץ חיים שער הק"ש פ"א; ראה זח"א לח, א והלאה; ח"ב רמד ב והלאה; שם רסב, א.

[29] הובא בעלון 'מעין גנים' לפרשת ראה שנת תשס"א.

[30] דברים יד, ה.

[31] זח"א קסז, ב.

[32] זח"ב קעז, א.

[33] תנחומא נשא טז.

[34] דברי הימים א כט, יא; פרדס שער כג פ"ג ערך 'גדולה'.

[35] עץ חיים שער כה דרוש ה; פרי עץ חיים שער חה"ס פ"א; ראה זח"ג קג, א-ב; קצא, א.

[36] מלכים א ב, ב.

[37] איוב לב, ז; ראה הקדמה פרקים א ו-ח וב'תפלה קודם הלמוד' פרק ד.

[38] יומא סט, ב.

[39] דברים י, יז.

Joomla Templates and Joomla Extensions by JoomlaVision.Com
 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2017. מלכות ישראל - האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com