חיפוש בתוכן האתר

ארבעה עולמות_פרק יב הדפסה דוא

פרק יב

מחשבה, הבל, קול, דבור


נעבור אל הפרק הבא. הפרק הזה היה אמור להיות הפרק האחרון, ולכן הוא מעין סכום של כל הנאמר עד כאן [אחר כך נוסף הפרק האחרון שאחריו]:

ד' אוֹתִיּוֹת הַשֵּׁם ב"ה שֶׁכְּנֶגֶד אבי"ע הֵן "אַיִן, יֵשׁ, כְּלָל, פְּרָט" כִּמְבוֹאָר לְעֵיל.

זו היתה ההתבוננות החשובה ביותר בכל השער הזה, בפרק א. האות י היא ה'אין' של 'בטול במציאות', האות ה עילאה היא ה'יש' של 'אפשריות המציאות' בדרך של 'יש מאין', האות ו היא 'מציאות כללית' של עולם היצירה בדרך של 'יש מיש' והאות ה תתאה היא 'המציאות הפרטית' של עולם העשיה. ענין העשיה הוא להוציא את כל הפרטים ולשכלל אותם בסוף. זו העשיה הסופית של "ואשתכלילו שמיא וארעא"[1], שבתרגום בסוף מעשה בראשית.

מחשבה, הבל, קול, דבור

אַיִן יֵשׁ כְּלָל פְּרָט עוֹלֶה מַחְשָׁבָה הֶבֶל קוֹל דִּבּוּר.

בדרך כלל, מחשבה בספר התניא[2] היא לבוש הנפש, אבל יש מחשבה שהיא כח פנימי של שכל ואז היא מתיחסת אל החכמה, כמובא בספר הזהר[3]:

יִחוּד יה שֶׁבַּשֵּׁם הוּא סוֹד "מַחְשָׁבָה וְיוֹבְלָא תְּרֵין רֵעִין דְּלָא מִתְפָּרְשִׁין לְעָלְמִין".

החכמה נקראת מחשבה והבינה נקראת יובל, והם אבא ואמא. כמו שאת המילה חכמה דורשים כח מה, כך את המילה מחשבה דורשים חשֹב מה[4].

יש לפעמים גם מחשבה יותר גבוהה, בכתר, כמו 'מחשבה קדומה דאדם קדמון', או רלא שערים, או יותר מזה בסוד 'עצם הנפש מלאה אותיות'[5]. שם האותיות הן מחשבה כפי שהיא בתוך העצם. בכל מקום שיש אותיות הכוונה היא לאותיות דבור או אותיות מחשבה ויש אותו בכמה רמות. במאמר השפלות והשמחה של ר' אייזיק יש תאור ארוך על ההתפתחות של תנוק, ממנו עולה שככל שהתנוק נמצא בשלב מוקדם יותר של ההתפתחות כך נשמתו נמצאת במקום גבוה יותר, ואז השכל שלו והאותיות שבו מושרשים במקום גבוה יותר. בתחלה הוא במדרגת 'אדם קדמון', ולפני כן, בעת העבור, הוא כמו לפני הצמצום הראשון. על המשיח כתוב "בני אתה אני היום ילדתיך"[6], שהמשיח מגיע למצב שבו הוא נולד היום.

לפי זה, כל התהליך הוא לבוא מן המחשבה שבחכמה אל הדבור לזולת. בין זה לזה יש הבל וקול. ההבל הוא בלב. הוא היולי, ללא כל צורה, אבל הוא 'יש'. הוא קיים רק בבחינת 'אפשריות המציאות'. הקול הוא בחינת כלל. יעקב, שבקבלה[7] הוא בדרך כלל בחינת קול, אמר "יש לי כל"[8]. הקול הוא כנגד ה'מציאות הכללית', שכן יש בו כבר הכל אלא שהוא עדיין לא התחלק לפרטים על ידי ה מוצאות הפה. ההתחלקות נעשית על ידי הדבור בפה, המחלק את הקול הכללי ל'מציאות פרטית'.

פֵּרוּשׁ מַחְשָׁבָה בְּמַאֲמָר זֶה הוּא [בהקשר הזה] חֲשֹׁב מָה עַל דֶּרֶךְ חָכְמָהכֹּחַ מָה, וְ"יוֹבְלָא" הוּא סוֹד שַׁעַר הַנ' דְּבִינָה – סוֹד שְׁנַת הַיּוֹבֵל [שהיא שנת החמישים].

"הֶבֶל" "לַהַב" "הַלֵּב" [אלו שני הצרופים העיקריים בקבלה למילה הבל] הוּא סוּד "בִּינָה – לִבָּא", סוֹד "יוֹבְלָא". הַ"מַּחְשָׁבַָה" שֶׁבַּמֹּחַ ([כמו שכתוב בפרוש ב"פתח אליהו"] "חָכְמָה מוֹחָא – אִיהִי מַחְשָׁבָה מִלְּגָאו")

המחשבה כאן היא פנימיות החכמה. החכמה היא המח ובפנימיותה – "מלגאו" – נמצאת המחשבה. היא פנימיות אבא, כמו שיובל הוא פנימיות אמא. באמא יש נ שערים והיובל הוא שער ה-נ. אותה הפנימיות של המחשבה:

מִתְחַבֶּרֶת עִם "הֶבֶל" הַהִתְבּוֹנְנוּת שֶׁבַּלֵּב. הַ"מַּחְשָׁבָה" הִיא בְּחִינַת "אַיִן" – "חֵשֶׁב מָה" כַּנ"ל, וְהַ"הֶבֶל" בִּבְחִינַת "יֵשׁ" דְּבִינָה, בְּחִינַת 'אֶפְשָׁרִיּוּת הַמְצִיאוּת' דְּעוֹלַם הַבְּרִיאָה (סוֹד "הַכֹּל הָבֶל" –

אמרנו ש'אפשריות המציאות' בעולם הבריאה היא כמו ה'רשימו', הרושם ההיולי של הקול. כאן המובן של 'כל' במילים "הכל הבל" הוא לפני שיש כלל בעולם היצירה, שהזכרנו קודם.

בְּחִינַת הָ"רְשִׁימוּ", רוֹשֶׁם הַהִיּוּלִי, בְּסוֹד הַבְּרִיאָה "יֵשׁ מֵאַיִן" כַּנ"ל).

יציאת הדבור מן הלב

עד כאן הסברנו את הזוג 'אין'-'יש', שכנגד המחשבה וההבל, המחשבה במח וההבל בלב. אחר כך יוצא הקול דרך הקנה והדבור דרך הפה. כך יוצא, שלכל אחד מן הכוחות שבסדר הזה יש אבר מיוחד בגוף. בספר 'תקוני זהר' כתוב[9], שהקנה בנוי משש דרגות – "שית דרגין" – בסוד האות ו שבשם, שכנגד עולם היצירה. הפה הוא כסא הכבוד שבמלכות, ולכסא הזה יש "שש מעלות לכסא"[10] דרכם עולים אליו. באמת, הקנה היה ראוי להיות מעל לכסא, אבל בכל זאת כיוון שהוא בא מן הלב, שהוא כנגד הבינה, הסדר הוא מלמטה למעלה. שוב, כנגד האותיות הוה שבשם מלמטה למעלה יש לנו את הלב, את הקנה ואת הפה, בעוד האות י שבשם משקיפה עליהם מלמעלה:

          מח           מחשבה

          פה           דבור

         קנה           קול

         לב            הבל

הסדר הוא כך: יש את הלב, בתוכו יש את להב הלב, שהיא ההתלהבות שבו, ואחר כך היא יוצאת החוצה בתור הבל[11]. אותו ההבל היוצא מן הלב נכנס אל תוך הריאות ומשם דרך נקב יוצא ועולה אל תוך הקנה. שם הופך ההבל להיות קול. הריאות עצמן באות לקרר את חום הבל-הלב (הן גם אותיות בהל, מלשון בהלה). המעבר הראשוני, מן המח אל תוך הלב, הוא יחוד רוחני ובקבלה כתוב[12] שהוא נעשה על ידי גידים לבנים שנמצאים בתוך הקנה [זה משהו רוחני שקשה להבין במובן פיזי. אולי אלו עצבים]. לפי זה, הקנה משמש גם למעבר מלמעלה למטה, מן המח אל הלב, וגם למעבר מלמטה למעלה, מן הלב אל הפה כאשר הוא הופך את ההבל לקול.

[במקום אחר למדנו[13] על סוד מעין-נהר-נחלים, שהם כנגד אותיות י-ה-ו שבשם, כאשר "כל הנחלים הולכים אל הים"[14] – אל האות ה תתאה שבשם. כמו שיש נחלים גלויים, שמחברים בין הבינה ובין המלכות, כך יש גם נחל בין החכמה ובין הבינה ונחל בין הכתר לבין החכמה. נחל הוא תמיד זרם ומעבר בין שתי מדרגות. לעניננו, הקנה הוא כמו נחל, שבהעלם הוא המעבר בין המח ללב ובגלוי הוא המעבר בין הלב אל הפה, אל הדבור].

"כְּלָל וּפְרָט" הוּא עִנְיַן "קוֹל וְדִבּוּר" [וזה כתוב בפרוש בכתבי האריז"ל[15]] שֶׁהֲרֵי הַקּוֹל הוּא הַכְּלָל שֶׁל כָּל פְּרָטֵי הַדִּבּוּר הַמִּתְחַלֵּק לְכ"ב אוֹתִיּוֹת בְּרִבּוּי צֵרוּפִים שׁוֹנִים בִּפְרָט, עַל יְדֵי ה' מוֹצָאוֹת הַפֶּה וְכוּ'. הַ"קּוֹל" נִמְשָׁךְ מֵ"הֶבֶל" הַלֵּב עַל דֶּרֶךְ "יוֹצֵר אוֹר" מִתּוֹךְ "בּוֹרֵא חֹשֶׁךְ" – "יֵשׁ מִיֵּשׁ".

ההבל הוא עדיין בבחינת "בורא חשך"[16], ללא גלוי וללא צורה, אבל הקול הוא כבר בבחינת "יוצר אור" מתוך "בורא חשך", שזו יצירת 'יש מיש' – 'מציאות כללית' מתוך 'אפשריות המציאות'. יציאת ההבל מתוך המחשבה היא בבחינת 'יש מאין'. הבל להב הלב ג פעמים הבל – עולה אלף, האות הראשונה. הקול הפשוט בעצמו, לפני ההתחלקות לאותיות, הוא כמו האות א. כך מסביר אדמו"ר הזקן במאמרו בסידור על כוונת תקיעת שופר[17], על פי הבעש"ט.

בסוף באה ההתחלקות הפרטית של האותיות בדבור על ידי ה מוצאות הפה. ה מוצאות הפה הן ה הגבורות, שתפקידן הוא לחלק את הכלל לרבוי פרטים ולשכלל אותם:

alt




[1] תרגום אונקלוס לבראשית ב, א.

[2] לקוטי אמרים פרק ד.

[3] זח"א קכג, א.

[4] שם כד, א; תקו"ז סט (קיב, ב).

[5] ראה הקדמת תקו"ז (יב, ב); עץ חיים שער ה פ"ג; לקוטי תורה בחוקותי מה, ד; שם נשא כו, ב; שיר השירים ד, ב; שער היחוד פל"ח (קלה, ב) ועוד.

[6] תהלים ב, ז.

[7] זח"א לו, א; שם נ, ב; עד, א ועוד.

[8] בראשית לג, יא.

[9] ראה תקו"ז כב (סג, ב); שם (קמ, ב).

[10] מלכים א י, יט וראה בתקו"ז הנ"ל.

[11] תקו"ז כא (מט, ב); ראה לקוטי תורה אחרי כה, ג; קדושים כט, ג; במדבר ח, ד ועוד.

[12] עץ חיים שער מ דרוש יב.

[13] ראה 'תפלה קודם הלמוד' פרק ב.

[14] קהלת א, ז.

[15] ראה גם זח"א רמו, ב; ח"ב ג, א; תורת חיים ויצא קסו, ג ועוד.

[16] ישעיהו מה, ז.

[17] סידור עם דא"ח שער התקיעות (רמד, ג).

Joomla Templates and Joomla Extensions by JoomlaVision.Com
 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2017. מלכות ישראל - האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com