חיפוש בתוכן האתר

אהרן הכהן_פרק ה הדפסה דוא

פרק ה

מובא בתניא, שהאות הראשונה שבשם שולטת בכל השם כולו, ולכן מובן שהאות א שולטת בשמו של אהרן. האות א היא בסוד "אאלפך חכמה", שהיא הנחל נובע מקור חכמה. האות י היא כבר התגלות החכמה, הצינור של נצר חסד לאלפים – ר"ת נחל – שמשפיע מהעל-מודע אל תוך ראשית המודע. בפרק א למדנו שמדרגת אוהב שלום היא השמן משחת קדש שיורד על הראש. האות א קשורה עם סוד הדיקנא, הזקן, המשפיע לחכמה הגלויה וטיפת השמן היא הטיפה המתגלית בחכמה הגלויה. לכן העצם של אהרן הוא אוהב שלום – יסוד אבא המתפשט בכל עולם האצילות. שם גם הוסבר, שהכוונה העיקרית של אהרן בכתבי האריז"ל הוא השם עב קפד. עב הוא שם הוי' במילוי יודין וכאשר כותבים אותו באחוריים – יוד, יוד הי, יוד הי ויו, יוד הי ויו הי – הוא עולה קפד. לפי זה, אהרן הוא הפנים והאחור של שם עב. השם הזה הוא יסוד אבא במקומו, והאחור שלו הוא ההתפשטות שלו בכל עולם האצילות כדי להחדיר בו בטול ושלום. זה אהרן במקומו, ואף על פי שאהרן גם עוסק בהשכנת שלום בחוץ, למעשה, ביחס לשאר הנשמות המתגלגלות הוא השלום במקומו, בעולם האצילות. בפשט רואים את זה בכך שאהרן הסתלק במדבר ולא נכנס לארץ. דור המדבר כולו הוא דור של עולם האצילות בעוד שהדור שנכנס לארץ הוא דור של עולם הבריאה [מחורבן הבית הראשון וכל ימי הבית השני עד הגאונים זה עולם היצירה, ימי גילוי התורה שבעל פה, ואחר כך מתחיל הגילוי של עולם העשיה. כך מוסבר בדרך כלל, בעוד שבכל דור ודור יש נשמות מתקופה מוקדמת]. כל מה שאהרן עושה שלום בין איש ורעהו או לאשתו זה הכל יחסית עדין בעולם האצילות. המדבר נקרא "במרומיו" ביחס לנכנסי הארץ.

הבא אחריו הוא עלי, שהוא בבחינת בינה, שחייו מסתיימים במקרה של דין. הוא שומע את בשורת נפילת הארון בשבי ונופל ומת. מבואר בקבלה, שהמפרקת שנשברה אצלו היא אחוריים דבינה. בהתחלה לא היה לו נחת מן הבנים שלו, שלא הלכו בדרכיו, ואחר כך מעצמו. במקום שישמור על קדש הקדשים, על הארון, הוא נשבה. דבר איום ונורא, וכשהוא שומע את זה הוא נופל מן הכסא – שהוא עולם הבריאה – ושובר את אחורי אמא, את המפרקת, שלו. בלשון הזהר זה נקרא "מינה דינין מתערין". הוא היה צדיק, אחד משושלת הקבלה לכל הדעות. אהרן אינו אחד מהשושלת. כשמזכירים את עלי חושבים בעיקר על כהן גדול, מה שאין כן בעזרא שיש אפילו מחלוקת אם שימש בכהונה או לא, למרות שהוא אחד מן השושלת. יש בעלי משהו מאוד חשוב שמגלה את תפקיד הכהן. הוא נותן ברכה לחנה כשבהתחלה הוא חושב שהיא שיכורה – שיכור בקבלה הוא חיצוניות אמא. מחנה אנחנו לומדים את רוב הלכות תפילה במסכת ברכות. בקבלה, חנה היא שם סג ועלי מברך אותה בפרי בטן והיא נודרת אותו אליו, שישמש אותו. כלומר, שמואל הופך להיות הבן שלו. אלקנה, האב הביולוגי, לא זכה לגדל אותו בכלל. אחר כך, כששמע את הקול קורא בשמו, "שמואל שמואל", חשב שזה עלי כי ה' קרא לו בקולו של עלי [הפעם השניה היתה אצל משה רבינו, שה' קרא אליו "אנכי אלקי אביך" וחז"ל אומרים שהתגלה אליו בסנה בקולו של עמרם אביו]. הוא קורא לו בקולו של אביו המאמץ, ותוכן הנבואה היתה בעצם נגדו. מה לומדים מכל זה? שהכל קשור עם חיצוניות בינה, ש"מינה דינין מתערין" מיין המשכר. נגזר על עלי שכל צאצאיו ימותו צעירים וכתוב בגמרא שעל ידי העבודה במסירות נפש בגמילות חסדים, כמו אביי, אפשר לבטל את הגזרה. לפי ההסבר שלנו, עלי אמור להיות ה"רודף שלום – במקום אחר" וכנראה שלא התעסק בזה לגמרי. שבי הארון הוא מה שארון הקדש, שבקבלה הוא גם יסוד אבא כמו אהרן הכהן, נשבה בימיו ויצא אל מחוץ למקומו בעולם האצילות. הוא צריך לרדוף אחר השלום במקום אחר ומצד שני להיזהר שלא להניק לחיצונים. מה שעלי שומע בסוף זה שחרי כל העבודה שלו בסוף היתה יניקה לחיצונים. שבי הארון הוא הדוגמה הכי טובה ליניקת החיצונים. פלשתים לפעמים קליפה יותר חזקה מעמלק, וכשעלי שומע את זה הוא נבהל נופל ומת.

אצל אהרן החכמה רמוזה בשמו, אהרן אותיות נראה, בתכונת הראיה. איך רמוזה הבינה אצל עלי? עלי הוא מלשון העלאה מלמטה למעלה. הבינה עומדת בסדר הספירות בראש קו שמאל, שתכונתו העלאה. קו ימין הוא המשכה, אבל שורש ההעלאה הוא באש של הבינה. הבינה היא הסתלקות אור ולכן "מינה דינין מתערין".

בית המקדש בהרבה מקומות הוא מקום לברכת הולדת בנים. חז"ל מסבירים שראשית הברכה ב"יברכך" שבברכת כהנים היא ברכת הבנים. הוא חושב בהתחלה שחנה היא שיכורה והוא ממשיך לה ברכה ב"מקום אחר", ממקום שלפי הסלקא דעתא הראשונה שלו הוא "מקום אחר" למקום האמיתי שלה.

עלי עומד על הפרק, מלשון מפרקת, בין תקופת הזקנים והשופטים לבין תקופת הנביאים. בכתבי האריז"ל כתוב שהנבואה באה מאות ה שבשם הוי', וכן נביא עולה סג. לכן הנבואה מתחילה משמואל, בנה של חנה, והיא גם הנביאה האמצעית מבין ז הנביאות שעמדו לישראל – שרה, מרים, דבורה, חנה, אביגיל, חולדה, אסתר. היא עמוד התווך שלהן.

 

אחרי בא עלי בא הגלגול של עזרא, העולה עם בני הגולה ומחזיר עטרת תפארת ליושנה. מה ההבדל העיקרי בין אהרן ועלי לעזרא? אהרן חי בדור דעה, דור של אנשים גדולים, של עולם האצילות. כתוב בחסידות, שמה ש"דור המדבר אין להם חלק לעולם הבא" זה כי הם למעלה מזה. הם למעלה מן הבינה, עולם הבא, הם בחכמה. זה אהרן. עלי הוא בארץ, ובשם הרבי מהר"ש ידוע, שיהודי פשוט בארץ היא מעלה מאד גדולה. צריך לדעת את זה בדור שלנו, שאם אתה רואה יהודי פשוט ברחוב, אי אפשר לדעת את שורש נשמתו.

 

* * *

 

 

 

לפי זה, אהרן עצמו הוא "אוהב שלום", עלי הוא "רודף שלום" ועזרא צריך להיות כנגד "אוהב את הבריות". הוא אהב את דורו בעצמותו.

איך נקשר באותיות שם אהרן בין עזרא לאות ר? בספר יצירה מובא שהאות ר היא ביסוד. קודם אמרנו שעזרא הוא באות ו של שם הוי', בעטרת תפארת. עטרת התפארת היא עטרת היסוד, מלכות יסוד דז"א בקבלה. זה המלכות שבזכר, הנקבה שבזכר. עזרא הוא אותיות אור זרע לצדיק. בגמרא כתוב שעזרא היה מודע לזרע בכך שתקן את תקנת עזרא, שבעלי קרי לא יעסקו בתורה. היא בטלה כי אין רוב הציבור יכולין לעמוד בה, כלומר היא לא שייכת למלכות אלא רק למלכות של ז"א. הסיבה שהוא תקן אותה היא כדי שתלמידי חכמים לא יהיו מצויים אצל נשותיהם כתרנגולים [אפשר להוסיף בדרך מליצה, שכתוב שאלמלא נתנה תורה – והרביים היו מוסיפים 'חס ושלום' – הינו לומדים דרך ארץ מתרנגולים, ודרך ארץ זה גם ענין הזיווג, איך והתנהג ולפייס וכו', אז למה זה כל כך גרוע שיהיו מצויים כתרנגולים? החידוש של עזרא שהוא רוצה תורה. לא שתרנגול זה רע אבל זה עבודה של קודם מתן תורה... אחרי שבטלה התקנה, מה בכל זאת הועילה? הועילה שיש חסידים, ויש על זה תשובה בשו"ת מן השמים, שכן מקיימים את התקנה, והם בבחינת עטרת היסוד כעזרא, שהחזיר עטרה ליושנה. אין שוא אצל מעשי צדיקים וכל אור של קדושה משאיר רושם אפילו שמסתלק]. את העיסוק שלו בשמירת הברית רואים במלחמה שלו נגד ההתבוללות. אז עזרא הוא בדור של 'בריות', הוא מתמסר לתקונם. אחד מן התקנות שלו היא אכילת שום בערבי שבתות, עד כדי שבמסכת נדרים נקראו ישראל אוכלי שומין [פעם דרשנו, ששמשון היה הכי מבורך בזרע – "ויברכהו ה' – שזרעו יהיה כנחל שוטף" עד כדי שהפלשתים בסוף ניצלו את והביאו את נשותיהם שתתעברנה ממנו. דרשנו ששמשון זה כמו שן שום, ושן היא תאות אכילה, כמו שן של ארבע אבות נזיקין. אם אומרים שיש לך שן זה ביטוי לזה שיש לך תאוה. אז שמשון זה שיש תאוה לשום. חז"ל מגלים שלשמשון היתה גם אחות – לאמו קראו הצללפונית העולה שמשון – שקראו לה נָשְׁיָן. אם שמשון זה שן שום, תאוה לשום, אז נשין זה שן יין, תאוה ליין. למה? כי הוא נזיר ואסור ביין, אז כל תאות היין נכנסה אצלה]. עזרא הוא גם אור הגנוז, אור הגנוז בתוך היסוד.

בשניהם, בעזרא ובאהרן יש את האות ר ובשניהם היא האות השלישית בשם. שם הם נפגשים. על פי שפט, ר היא ראש, עטרת היסוד. עליו נדרש הפסוק "ברכות לראש צדיק". היסוד נקרא אמת – "ראש דברך אמת" – וכך תורתו של עזרא.

אמנם היה כהן, אבל אצלו ואצל כל דורו זה כבר מעבר מכהונה לתורה. לכן הוא מרביץ התורה בעם ישראל. לגבי שימושו בכהונה יש מחלוקת בראשונים אם שימש או לא. מן המחלוקת רואים שזה ספק. אצל עלי אין ספק, אם כי הוא משמש חוליה בשלשלת הקבלה של התורה ואהרן הוא הכהן הגדול, ב-ה הידיעה, בלי תפקיד נוסף. עזרא הוא כבר בעיקר תורה. עיקר המעבר ממדרגה למדרגה היא באות ו שבשם, מעלמין סתימין דלא אתגליין לעלמין דאתגליין, "מן העולם ועד העולם". אם מסבירים את ארבע אותיות שם הוי' כתהליך אז כאן זה בעיקר המעבר. היחוד הזה, בין אהרן ועלי, בין אבא לאמא, הוליד את עזרא והלל. הלל הזקן הוא כמו אברהם אבינו ביחס לתורה שבעל פה. שבעה דורות אחרי אברהם מגיע משה רבינו ומוריד את התורה שבכתב, ושבעה דורות אחרי הלל הזקן מגיע ר' יהודה הנשיא וחותם את המשנה. השורש האמיתי של התורה שבעל פה הוא באהרן הכהן, כמו שהסברנו בהתחלה, ואילו עזרא הוא ההמשכה לצורך הגלוי אצל הלל. תורה שבעל פה היא גילוי וחשיפה של נשמת היהודי, וזה מתחיל עוד קודם, אצל אברהם אבינו, היהודי הראשון. שושבינא דמטרוניתא. רק שחפני מתן תורה זה רק כמו ריח, כמו נערה שרוצה להתחתן, שיש כבר תשוקה אצלה, אבל עוד אין חתן בינתיים. כל ברית שה' עושה עם האבות זה כמו 'ווארט', אבל החתונה זה במתן תורה. לפי מנהג חב"ד, שיש תנאים בסמוך לחופה, אז זה סמוך ליציאת מצרים, כשהקריבו קרבן פסח וקבלת המצוות במרה. תנאים זה שטר, התחלת מתן תורה ממש, שמקבלים מצוות. ווארט זה רק הבטחה. שוב, לפני מתן תורה השורש לתורה שבעל פה הוא אצל אברהם. אחרי מתן תורה זה אהרן ביחס למשה ובסוף זה נמשך עד להלל. למה השורש לתורה שבעל פה צריך להימשך דוקא מכהונה? בתחילת הספר הסברנו, שיש ג כתרים – כהונה, תורה, מלכות – וכתר הכהונה היא האמונה, גילוי עצם האהבה המסותרת בה' והאמונה הפשוטה כמו אצל אברהם אבינו – "ויאמין בה' ויחשבה לו צדקה". עליו נאמר "אתה כהן לעולם".

 

שלושת הראשונים הם כהנים ורק הלל הוא מבית דוד. כלומר, דוד מקבל את הנשמה שלו מן הכהונה. זה קשור לכל מלכות החשמונאים, שחיו בין עזרא להלל. הלל הוא נשיא בבחינת מלך – "לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו – אלו נשיאים שבארץ ישראל וראשי גלויות שבבבל", ובאותה תקופה מתעוררת הזיקה של הכהנים מלכות. זה שכהן ירגיש את עצמו מלך – שזה לא על פי תורה, כמו שאמרו החכמים לינאי שיחליט או כהן או מלך – זה לא סתם. זה התחיל בקדושה. זה בגלל שזה בדיוק המעבר בין עזרא להלל. זה לא יקרה עוד הפעם, זה רק בבחינת הוראת שעה. לתופעה הזו, שהמלך מושרש בכהונה, קוראים "חסדי דוד הנאמנים", שדוד בא מאברהם אבינו. שני העיקרים שכתוב עליהם הביטוי "בא בימים" אלו אברהם ודוד – "ונגד זקניו כבוד". באיזה גיל נאמר על אברהם? 140. ואצל דוד? 70, יחס של שלם וחצי. מתאים עם מאמר של הצמח צדק, ומובא בפלח הרימון, ש"נגד זקניו כבוד" זה שלמות בנין הזכר ובנין הנקבה. נגד זקניו כבוד הוא סופי תבות דוד ושאר האותיות עולות אברהם. זה אומר שהסוף של אברהם, המלכות שלו, הוא דוד. אברהם רק התחיל להתעסק במלכות, "עמק המלך", וכל מה שחתר הוא לקראת 'דוד מלך ישראל חי וקים'. המלכות נולדה מן הכהונה.

מה ישאר מן הכהן כאשר המלכות תתגלה בשלמות? יש מדרש שמתאר את סעודת הלויתן לעתיד, עם בהמות וזיז שדי ויין המשומר, ובסוף יביאו כוס של ברכה וכולם מסרבים. רק דוד אומר "לי נאה לברך". הוא החותם. נראה לומר שהתפקיד של הכהן בסעודה הוא יהיה להגיש את המנות. הוא ההתחלה שבתוך הסוף, איפה שלא יהיה. הוא המניע. הוא הצינור דרכו השפע נמשך, כמו בברכת כהנים, והוא נעשה יותר ויותר צדיק. יותר צינור חלול, שרק מעביר ולא מחזיק טובה לעצמו. לפני בנין המלכות משהו מעכב את השפע מלרדת ואחר כך זה משתחרר מהעיכוב ונעשה צינור פתוח. פותח בברכה.

נחזור לענין. הכהן נקרא כהן צדק והמשיח נקרא גואל צדק. בזהר, צדק הוא כינוי למלכות. כהן בכלל הוא לשון הכנה, והוא המכין ומכוון – כמו יהוידע לגבי יואש שכל זמן שהיה חי כיוון אותו בדרך הישרה – את המלכות, אבל מי שבסוף גואל את הצדק, את המלכות, ומגלה את הניצוצות שיש במציאות התחתונה הוא המשיח. הלל עולה אדני, שם המלכות. הוא זה ה"מקרבן לתורה" כמסופר על סיפורי הגיורים שלו. על אהרן לא רואים בפירוש. עזרא היה קנאי לברית – "חרב נוקמת נקם ברית" – כמו פינחס, לכן הוא ודאי עזר לבריות, אבל לא רואים שהוא ממש קירב אנשים ועשה אותם בעלי תשובה, או גר צדק. הלל הוא היחיד שרואים אצלו בפירוש. אהרן הוא הראש לגבי הלל, אבל אברהם הוא התחילה שלפני הראש לגביו. זה כמו הקוצו של י שלפני ה-י. והרמז: אברהם אומר "הן לי לא נתת זרע" ראשי תבות הלל.

מה הקשר בין הלל לאות ן אצל אהרן? זה מלשון ינון, לשון מלכות – "לפני שמש ינון שמו". נון פשוטה היא בסוד היד הפשוטה לקבל שבים בתשובה, לעורר את כל הניצוצות ולקרב אותם תחת כנפי השכינה.

Joomla Templates and Joomla Extensions by JoomlaVision.Com
 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2017. מלכות ישראל - האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com