חיפוש בתוכן האתר

פקד יפקד הדפסה דוא
אינדקס המאמר
פקד יפקד
פרק ב
פרק ג
כל הדפים

פקֹד יפקד

קבר יוסף הצדיק, שכם ת"ו – כג חשון תש"נ

 

פרק א

נלמד היום את הפרק פקֹד יפקד במלכות ישראל (ח"א עמ' קמג). קשור למה שלמדנו בפעם הקודמת על סוד החשמל. חשמל עולה פקד יפקד. הניב פקד הוא בצורת מקור, שמשמעותו בלשון הקודש הוא המשכת הפעולה מתוך ממד הזמן אל מעבר לגבולותיו.

מסורת שהיתה ביד ישראל במצרים שמי שיאמר את הקוד הזה – הגיע הזמן לגאולה. ביחס למצוות מינוי מלך נאמר ניב דומה – שום תשים – שעליו פירשו בזהר "שום לעילא, תשים לתתא". הפעולה למטה נפעלת מכח ההמשכה מלמעלה.

מי אמור לפקוד? הפשט הוא שזה עסק שלו – "פקד יפקד אלקים אתכם". אבל בעומק קשור אלינו. ראשית, כמו בכל דבר יש מצוות "והלכת בדרכיו" – להדמות אליו. אבל יש פה משהו יותר מזה. האמת היא שהפשט מעורר את השאלה האם בכלל מותר להתערב במהלכי הגאולה, אולי יש איסור לדחוק את הקץ. אבל נניח שיבוא מישהו ויאמר שקיבל מפי נביא שאכן הגיע הזמן – מי אמר שהתפקיד שלנו לטול חלק פעיל בזה?

[יש קדושת לוי חשוב, "זמירות מכנף הארץ שמענו". כלל גדול אצלנו שגלות יוון נשארת גם בגלות אדום, ונמצאת גם במצרים]

 

אם כן, צריך לפרש גם אצלנו בדרך דומה. 'פקוד לעילא' זה לדעת בעיקר שרוצים לגאול את השכינה מגלותה, ואח"כ 'יפקד לתתא' את עם ישראל היושב בציון ובעולם. השכינה היא המלכות, ההבעה האלקית. בגלות המלכות – הכח הממלא כל עלמין – בשביה, "כרחל לפני גוזזיה נאלמה", גלות השכינה. חותני היה מזכיר תמיד מספר "יסוד ושרש העבודה" (שבא להתקרב למגיד והמגיד אמר עליו שלא צריך אותו, הוא כבר מתוקן) בפרוש תפילת ימים נראים – "מלוך על כל העולם כולו" – שכל התפילות הולכות על פדיית שכינת עוזנו. ההעלם הוא של "אנכי אסתר אסתיר פני ביום ההוא", ושל הגילוי של השכינה כפי שהיא כיום בגלות – "שכיבת עד עפרא". הכלל אצל ר' אייזיק הוא שהקמת השכינה זה שלא מספיק שרק ידעו שה' מהווה את העולם בכל רגע יש מאין, אלא גם שידעו שהשפע הזה עובר דרך ישראל.

מהי פקידה? זכירה איננה מחייבת מעשה, ואילו פקידה היא זכירה המחייבת מעשה בפועל. היחס כמו זכר ונקבה. פקידה היא התלבשות הזכר במוחין של הנוקבא. "וה' פקד את שרה" ולא את אברהם. זכירה היא כמו מעלת התורה – "תלמוד גדול", ואילו פקידה היא מעלת המעשה – "לעתיד לבא [יתגלה כי] מעשה גדול". כתוב שלעתיד "הנשמה תיזון מן הגוף", ונלמד מתוך המציאות. לפני מתן תורה כתוב: "אלמלא נתנה תורה לישראל למדנו צניעות מחתול" וכו' (ובחב"ד מוסיפים חס ושלום...), אבל אחרי מתן תורה זה כבר לא שייך, ואילו לעתיד המציאות עצמה הופכת ל'חפצא' של מצווה, על דרך "נקבה תסובב גבר".

איזה מעשה הוא מעשה שיכול ללמד תורה? מעשה של מסירות נפש, כמו של פינחס, שהמעשה כל כך גדול עד שאח"כ נקבע כהלכה. לעתיד כל העשייה שלנו תהיה גילוי עז ותעצומות כאלו.

 

ניגנו ניגון פורים של הרב ועוד ניגון

נחזור לנושא: מי הוא הפוקד? על זה נאמר "אני אמרתי [רציתי] אלקים אתם". נדרש על חטא אדם הראשון, שגורש מגן עדן. עץ הדעת היה לקחת את האלקות באונס. לאחר מתן תורה חזרה הגישה אל עץ החיים, "עץ חיים היא", ואפשר שוב להיות כאלקים. לא רק שיש אפשרות כזו, אלא שזה גילוי נקודת הצדיק, נקודת המשיח, שבכל אחד ואחד. שם הוי' מתגלה בצדיק ("מאן את פני האדון ה' – דא רשב"י") ושם אלקים בעם ישראל. ביחד הם יחוד הוי' אלקים.

הפקידה הזו צריכה לבא מאתנו, מן המקום הכי עמוק בתוכנו – היחידה שבנפש – שחווה את עצמו כאלקים. בתניא פרק ב מביא מן הפסוק "חלק אלו-ה ממעל", ובאגרת התשובה מן הפסוק "חלק הוי' עמו", ואילו האריז"ל מביא מן הפסוק שלנו "אני אמרתי אלקים אתם", כנראה בגלל שקרוב יותר לפשט הפסוק. בלשונו: "ניצוץ אחד בורא המתלבש בניצוץ אחד נברא, הנקרא יחידה". אפשר לכוון כנגד חש מל מל. בפסוק הזה מוזכר שם אלקים, ששם אלו-ה הוא מעליו, וכן הפסוק הולך על כל האנושות – אדם.

 



 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2017. מלכות ישראל - האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com