חיפוש בתוכן האתר

המשל ופחד עמו הדפסה דוא

המשל ופחד עמו

כז טבת תשמ"ט


פרק א

הרב קורא במהירות את הפרק

"המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו". רש"י: המשל – מיכאל, פחד – גבריאל. מצודות: המשל: יראת הרוממות. פחד – יראת העונש. חז"ל מפרשים על הפסוק כי השלום נעשה בין מיכאל וגבריאל עצמם, בין ה"המשל" ובין ה"פחד". העולה מחיבור שני הפירושים על הפסוק עם דברי חז"ל הוא שהשלום העליון בין מיכאל וגבריאל, בין מחנה אש ומחנה מים, הוא שורש השלום בין הכוחות המנוגדים הפועלים בעולם התחתון. יותר מזה, בקבלה מבואר שהשלום מתחיל כבר בעולם האצילות (סתם מיכאל וגבריאל הם חיצוניות כלי החסד והגבורה בעולם הבריאה), עולם האחדות, בעקבות הארת הכתר העליון בשאר הספירות שבו.

לפי זה, תפקיד החסד הוא להמשיך למטה יראה עליונה, יראה עילאה – יראת הרוממות, ואילו תפקיד הגבורה הוא למשוך יראת העונש. בקבלה, החסד ממשיך את קו הימין מתחת החכמה. בזהר על הפסוק "השמים מספרים כבוד אל" מבואר שמידת אל – חסד – מאירה את ז"א – השמים – באור החכמה. הביטוי הוא "אל נהירו דחכמתא". אברהם אבינו, שורש מידת החסד, נקרא בטבעו אב-רם על שם מדרגתו העצמית בחכמה, שכל הנעלם מכל רעיון. רק לאחר קבלת האות ה, ה החסדים, הוא מסוגל להשפיע את אותה יראת הרוממות לבריות.

פרק ב

הרב קורא במהירות את הפרק

כל האמור לעיל מתבטא אצלנו, בעולם הזה, בעשיית השלום. גם אצלנו עושים שלום קודם בינינו, וביחס לעולם כולו משתמשים ב"המשל ופחד". כל האמור במאמר הזה מתייחס רק לשלב הראשוני, שלב ההכנעה, אולם לאחר מכן באים עוד שני שלבים נוספים, הבדלה והמתקה.

מבואר באריכות בחסידות, ובמיוחד בכתבי ר' אייזיק מהומיל, שטבע האדם הראשוני זקוק להכנעה. בתחילה אינו מכיר בטיב הכניעה ואז שוררת אנרכיה – בכלל ובפרט. כשרוצים למסד את האנרכיה קוראים לזה דמוקרטיה. רק אחרי המכה הראשונה באה ההכרה הראשונית. זוהי הסיבה שמושג המלכות נשמע כיום כמעט מופרך. שורש ההכנעה הוא מה' יתברך, והמשכתו בעולם נעשה ע"י הכנעה מישראל – "המשל ופחד עַמו". הרבי שליט"א אומר שלמרות כל השלטון שיש לנו פה בארץ ובעיקרון יכולה להיות "יד ישראל תקיפה" המצב, לדאבוננו, עדיין בגדר "אכתי עבדי אחשורוש אנן", ולכן לא שייכת אמירת הלל. אי אפשר לומר "הללו את ה' כל גויים... כי גבר עלינו חסדו" – המשכת יראה ע"י החסד.

הערה ב

התרגום על הפסוק באיוב נראה כמחליף בין הפירושים. מיכאל מיוחס לאש וגבריאל למים, בסוד אחליפו דוכתייהו. גם בקריאת שמע תופעה דומה: שם עב של החסד מתגלה בפרשה שניה של ק"ש של הגבורה ואילו שם מב של הגבורה מתגלה בפרשה ראשונה של החסד. גם קריאת שמע היא סגולה לשלום. באגרת הקודש יב מבואר שכדי לעשות שלום בין חסד לגבורה צריך להאיר אור למעלה ממקור המידות בחב"ד, אלא מן הכתר. המשל לזה שם הוא משני שרים שרבים המפסיקים מיד עם כניסת המלך ומשלימים ביניהם.

הרי שיש לנו ג רמות של שלום: שלום במקום האחדות שלא מורגש בה שוני, במידות של עולם האצילות. שלום בין הכוחות המשלימים של צבא השמים, שאינם מתנגדים בגלי אבל שונים. לבסוף יש לעשות שלום למטה בארץ בין הכוחות המתנגדים בגלוי זה לזה. כל היורד מטה ביותר נמשך ממקום גבוה יותר, ולעניינינו, מ-ג רישין שבכתר: רישא דאריך, רישא דאין, רישא דלא אתיידע. איך נבין את זה בנפש? את השלום הראשון צריך האדם לעשות בעצמו. עולם האצילות נקרא באריז"ל רשות היחיד. רק לאחר מכן ניתן וצריך לפרוץ החוצה, אבל קודם פונים אל אנשים נבונים ה"מבינים ענין", בעלי תפיסה אחדותית בעיקרון. איך עושים את זה? צריך לתת לכל אחד יחד עם הארת האור העליון את התחושה ש"אני ראשון". רק לבסוף ניתן לפנות אל הרחוקים ביותר – רשות הרבים.

מה ההבדל בין המשל לפחד? המשל זו אתכפייא, "מח שליט על הלב". הפחד כבר נמצא בלב, והזיכוך שלו הוא שם. הנביא ישעיהו מתאר את שיבת ציון "ופחד ורחב לבבך". בלשון החסידות – שהלב יעשה כלי לקבלת המרחב העצמי. 'הזזה עצמית' מגילוי רוב טובה באופן פתאומי. הפחד הזה הוא פחד חיובי, הפחד יצחק, גילוי אור הכתר. במילים אחרות, בפחד מתגלה חדוה, שמחה חדה. אותה הזזה עצמית נדרשת על הפסוק "עבדו את ה' בשמחה וגילו ברעדה".

לעיל הוזכר שיש עוד שתי רמות של שלום – הבדלה והמתקה – חוץ מן המתבאר בגוף המאמר [שלום של גילוי אור עליון]. הרבי בשיחה מסביר אותן: הראשונה היא גילוי אור של התכללות בין המדרגות עצמן. הוא כן דומה למי שהיה נראה כשונה ממנו. איך עושים בנפש שלום בין השכל והרגש? מגלים את המידות שבשכל ואת השכל שבמידות. כך מחלישים את תוקף ההתנגדות של הכוחות המנגדים. מה חסר בגילוי שלום כזה (וק"ו בשלום הראשון)? הניגוד לא התבטל מכל וכל אלא רק 'התעלף'. בגילוי התיקון בעולם האצילות נתקנים המידות התקיפות של עולם התהו, אבל הפסדנו את האופי המקורי של המידות. לכן באה המדרגה השלישית, ע"י גילוי תכלית הכוונה של כל אחד ואחד בפני עצמו. לשם מה ברא ה' יתברך את ההפכים הללו. הכל אחד ממש, הכל מכוון ליעד ותכלית אחת. זו העצמי האמיתי של כל אחד ואחד. שלושת המדרגות הם גילוי העבר (מאין באת), ההווה (התכללות) והעתיד (היעוד).

כל זה נכון גם ביחס לשלום בין האומות בעולם. תפקידנו להאיר עליהם אור כזה שיגרום להם הכנעה, מציאת נקודות ההתכללות ביניהם ולבסוף מציאת תפקידם ושליחותם.

שאלה: מה יגרום ששלב ההמתקה לא יגרום בעצמו מלחמה?

תשובה: התכלית וייעוד של שלב ההמתקה היא מטרה משותפת, ולא תחרותית. ווארט חסידי אומר שיש שני סוגי שלוחים של הרבי. סוג אחד בטוח שיודע את דרכו וצר לו בשיטות עבודה אחרות. אם יבוא שליח אחד לאזור שלו ינסה אפילו להצר את צעדיו. זה יחסית תהו, אע"פ שכוונתו טובה. אבל עיקר תכלית השליחות היא שהעניין יעשה. הוא פועל במלוא המרץ אבל מרגיש כל הזמן שהעיקר שזה ייעשה, לא משנה על ידי מי. התמונה שלי על אופן העשיה לא 'מודבקת' על המציאות בכל מחיר. 

עם כל זה האלקות עצמה היא דורשת שאעשה כפי שנראה לי, אבל זה לא מבטל את השני. אכן שלב זה יכול להיקלט רק לאחר גילוי שני השלבים המוקדמים.

שאלה: נראה שהרבי תמיד מדבר על הטלת מורא של תקיפות מעמידה על עקרונותינו (מתוך יראת שמים) ואילו הרב מתאר הטלת מורא ע"י גילוי גבורה ברוטאלית במלחמה וכיו"ב.

תשובה: הכנעת הגויים עצמה היא ע"י פחד, כמו במגילת אסתר – "כי נפל פחד היהודים עליהם". לאחר מעשה ניתן לראות את הממשלה. התנאי לכך הוא להכיר בניסים שה' מחולל לעינינו. "כי גבר עלינו חסדו", אף על פי שבאה ע"י מלחמה ברוטאלית. ככל שאנו זוכים לגמור כך את ההלל ולהודות לו על נסיו עמנו זורח ומאיר על הגויים אור של יראת הרוממות, אור של אמת – "ואמת ה' לעולם".

שאלה: הכל בנוי על זה שאנו צריכים ללכת בדרכי ה'. אבל נראה מן הפסוקים שהכוונה היא לפחד של הרתעה ולא לפחד של מלחמה?

תשובה: ודאי שאם הרתעה מספיקה אין צורך במלחמה. כך גם אני חושב בנוגע למצב שלנו. אבל אם צריך – אז נלחמים. כך מביא הרמב"ם בהלכות מלכים על אחד מתפקידי המלך המשיח. "עת מלחמה ועת שלום". 

Joomla Templates and Joomla Extensions by JoomlaVision.Com
 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2017. מלכות ישראל - האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com