נקרא עוד פסקה אחת מהר, כי זה מסכם. שני העמודים הבאים – שמדבר על מה שאמרנו קודם שההתעוררות של ימים נוראים אינה מחזיקה מעמד, כי זה קשור לחיה – נשאיר ונשלים בע"ה. נקרא כעת רק עוד פסקה. שוב, הפסקה הקודמת שקראנו (שבאמת היתה הכי מענינת, אז טוב שקראנו) היתה מאמר מוסגר. כי כל מה שרוצה לומר כאן זה שהמקיף לא פועל על הפנימיות, וכעת חוזר לעיקר הנקודה הזאת:

אך בחי' האהבה מוסתרת שבכאו"א מישראל שכאו"א רוצה בטבעו באלקות, הרי הרצון הזה [שמתגלה במקיף של החיה, קודם מוסתר ואחר כך מתגלה כרצון עצמי שלמעלה מטעם ודעת של החיה] אינו פועל בהחומריות, וכמו שאנו רואין בחוש דעם היות דכאו"א מישראל רוצה באמת באלקות שזהו בטבע בנפשו, ומ"מ בהכחות הגלוים ה"ה נמשך אחרי עניני העולם [מחד יש לו אהבה מסותרת לה' ולאידך נמשך לעניני העולם. הרבה פעמים בחסידות שכתוב שזה "היינו כחולמים" – מחד אני רוצה אלקות ומאידך אני רודף עניני העולם. למה? בגלל שזה מקיף. הדבר הזה של הרבי הרש"ב זה משהו חב"די, ובחב"ד בדרך כלל לא אוהבים את המלה מקיף – בדרך כלל זה גובל על מלת גנאי. כמה שזה אמיתי זה גנאי, כי תכלית הכוונה זה לפעול בפנימיות, ומקיף לא פועל בפנימיות.]. וזהו מפני שהאהבה היא בבחי' מקיף ובהעלם, הנה כמו"כ הוא גם בהתגלות בחי' הרצון דבחי' מקיף דחי' הבא ע"י התעוררות ההתבוננות הנ"ל [של הפלאת אוא"ס ב"ה], הגם שהיא מדרי' גבוה מאד והיא אמיתית בנפש מ"מ אין זה פועל על החומרי דנה"ב מפני שהרצוא הוא בבחי' מקיף דנפש שאינו מלובש בהכחות פנימיים ובכחות הטבעיים. [עוד ווארט לסיום. זה גם כלל גדול ביותר (שכתוב אצלנו בהקדמת סוד ה'), שהרבי הרש"ב, בעל ההילולא של עכשיו, בדרך כלל מזהה את המושג אמונה – שהיא מקיף שלמעלה מטעם ודעת – עם החיה שבנפש. אנחנו בדרך כלל מזהים את זה עם היחידה. בהקדמת סוד ה' מסבירים שזה חוזר לסוד הצלם, שעל ה-צ של הצלם כתוב "צדיק באמונתו יחיה", ודורשים את "באמונתו" כ-ב אמונות. הצדיק זה הכחות הפנימיים, והוא חי בתוך שני המקיפים של ה-ל וה-ם – שלכן הולכים עם שני מקיפים על הראש, כידוע – אז יש אמונה מצד החיה ואמונה מצד היחידה. אמונה מצד החיה זה כל מה שקשור עם זה שיש מציאות ה' וכו', כפי שיכתוב כאן שמאמין בה' ובהשגחתו וביכולתו. כל זה נכלל באמונת ה-ל של הצלם, שזה החיה בנפש. במאמר של "ואתה תצוה" מדרגה זאת נקראת "מזליה חזי". מחד זה אמונה, ומצד שני המזל רואה את זה. לכן אומרים שיש אנשים מחוננים ברוחניות – לא בשכל – שבדרך כלל זה ילדים, ומי שיש לו נשמה טהורה יכול לראות את ההתהוות יש מאין. זה אצל תינוקות, שלהם הבל פה שאין בו חטא, וזה מתבטא גם בעינים – יכולת לראות אלקות בפשטות, "מזליה חזי". כאן דוגמה מצוינת שאצל הרבי הרש"ב אמונה זה מצד החיה. אבל יש גם אמונה מצד היחידה, כמובן – לא שיש ה' כאן ומשגיח עלי ויכול להציל אותי אם רוצה (שהוא כל יכול). שוב, זה נושא גדול וכללי וחשוב. אצלנו האמונה כידוע זה רדל"א, זו אמונה והתקשרות לעצמותו יתברך ממש, חביון עז העצמות שמתגלה ברדל"א, שלמעלה מעלה מכל השייך להתהוות העולמות, וכאן הוא אומר שזה כתר מלכות כפי שנראה. הוא מדמה כאן אמונה למקיף של החיה, ומסביר שזה לא חייב לפעול על הפנימיות ולא כלום. אדם יכול להיות מאמין באמת בה' וזה לא מזיז אצלו שום דבר, זה חלק מהחלום. הוא חולם, והוא נמשך אחרי הגשמיות, והוא מאמין בה' באמונה שלמה.] וה"ז כמו ענין האמונה שהיא ג"כ בבחי' מקיף (רק שזהו כמו שבא בבחי' מל' והוא בחי' כתר מל' כו' [מקיף, אבל אם זה מצד החיה – אבא או אריך, כפי הפירושים בזה – זה נמשך להיות כתר מלכות]) שארז"ל ע"ז גנבא אפום מחתרתא רחמנא קרי' [שפתאום צועק לה' שיעזור לו ויציל אותו ויצליח את דרכו. מאמין בה' וגונב – זה דבר והיפוכו, זו מציאות של חלום] שהוא מאמין בה' ובהשגחתו ויכולתו ית' [מה זה שלשת הדברים? מאמין שיש ה', שברא את העולם, שיש עילה ראשונה – זה דבר ראשון. דבר שני, מאמין שה' מסתכל עלי – השגחתו. דבר שלישי, הוא לא רק מסתכל אלא יכול גם לעשות – יכול לעזור לי בפועל ממש. מסתבר שזה כנגד בי"ע, היות שאמר שאמונה זה בכתר מלכות דאצילות – זה ירידת המלכות לעולמות התחתונים בי"ע והופעתה שם. בעולם הבריאה ה' נמצא, בעולם היצירה הוא מסתכל עלי ורואה את כל מעשי ("היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם"), ובעולם העשיה תכל'ס, המעשה הוא העיקר, יכול לעזור לי בפועל שאצליח. ממש יהודי צדיק גמור... יש לו את ה' בכל העולמות] ומ"מ אין זה פועל עליו שלא לעבור על רצונו ית' [זה נקרא "אף עשיתיו", שגם מי שמגיע לעולם העשיה, שה' יכול, הוא עדיין עושה נגד רצון ה'. דווקא בגלל שה' יכול לעזור לי לגנוב – לכן הוא גונב, נגד רצון ה', בגלל "אף עשיתיו", שכל כך מאמין בה' שיעזור לו להצליח לגנוב.] דעם היות שמצד הנפש הוא מאמין באמת מ"מ מצד החומריות ה"ה עושה היפך רצונו ית' והיינו מפני שזהו בבחי' מקיף לבד שאינו נרגש בפנימיות [שוב: זה מה שרוצה לומר בפרק הזה, שמקיף זה לא פועל בפנימיות.] וכמו"כ הוא בחי' האהבה שבבחי' מקיף שבנפש שאינו פועל כ"כ על החומריות דעם היות שמצד המקיף הוא בבחי' קירוב ורוצה באמת באלקות הנה כשבא בבחי' כחות פנימיים וכחות טבעיים הוא באו"א לגמרי.