התוועדות פורים תשמ"ו

נגנו 'ליהודים היתה אורה', 'ויהי בימי אחשורוש', נגון משתה היין, אבינו מלכנו, נגון ההפתעה

"ונהפוך הוא" – צריך להפוך את ה"הוא". יש בזה כמה פירושים. "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא" – זה ה"הוא" של הסטרא אחרא, של חושך הגלות, ואתו צריך להפוך. למה? או שמתגלה "אתה", הנוכח, או שמתגלה יותר מזה – המגלה ה"אנכי". "הוא" זה גילוי של עולמות, "אתה" הוא גילוי הנשמות – "אתם [הנשמות] עדי נאום ה'", "אנכי" הוא גילוי האלוקות – "אנכי, מי שאנכי".

מרדכי הוא הגלגול העיקרי של משה רבינו באריז"ל. על משה במלחמת עמלק כתוב "ומחר אנכי... ניצב על ראש הגבעה ומטה אלקים בידי". מחר עולה חצי מלכות, מחר-מחר (מחרתיים) עולה מלכות שלימה. עיקר ה"נהפוך הוא" נעשה ביום יג, לכן יום יד הוא בחינת 'מחר' ובירושלים עושים ביום טו, בבחינת 'מחר-מחר', שלימות המלכות. מחר אחד זה ביאת המשיח, מחר-מחר זה תחית המתים.

פירוש נוסף [לכבוד האנשים שבאו מצפת] – הוא באתב"ש עולה צפת. קודם שמענו תקיעת שופר, שזה מתאים מאד לפורים [שופר הוא נוטריקון סוס (אשר רכב עליו המלך) פר. אחשורוש מלך על סוס מדינות, ולפי חז"ל על חצי עולם, בו יש רנב אפרכיות]. "תקע בשופר גדול לחרותנו" – תקע עולה צפת, בשופר עולה ירושלים. בצפת זה ספק, אבל בירושלים זה ודאי, לכן כשתוקעים בשופר זה בשביל האורחים שלנו. "מחר אנכי ניצב על ראש הגבעה" – עולה שופר. זה הכל היה דרך אגב...

הפירוש הכי פנימי ל"הוא" שזה ראשי תיבות המן-ושתי-אחשורוש. פורים הוא יום האתהפכא, וצריך להפוך את שלושת הרשעים שבמגילה לקדושה. נשלים את הרמז ואז נסביר. "אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם" – המילה 'המה' מיותרת, ובמיוחד האות ה שבסוף המילה [מילה עם חן, שנקראת ישר והפוך]. צריך לומר שהמילה הזו מרמזת לאלו שהופכים את הרשעים הללו: הדסה (אסתר) ומרדכי. האות הנוספת היא הדסה פעם נוספת, שצריך להסביר למה חוזרת שוב.

לחיים לחיים!

נגנו 'עד דלא ידע'