חיפוש בתוכן האתר

קבלת פנים ידידיה ושולמית שי' עדני - אור לז"ך אדר ע"ח – כפ"ח הדפסה דוא

בע"ה

אור לז"ך אדר ע"ח – כפ"ח

קבלת פנים ידידיה ושולמית שי' עדני

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

א. זוג של בית המקדש

נגנו "קול דודי".

זוג של מקדש

נאמר כמה מלים לכבוד החתן והכלה – ידידיה ושולמית, שיזכו יחד לבנות בית נאמן בישראל עם דור ישרים יבורך.

שני השמות קשורים לבית המקדש: ידידיה הוא שלמה המלך, שבנה את המקדש, וכתוב "יבוא ידיד בן ידיד ויבנה ידיד לידיד בחלקו של ידיד ויתכפרו בו ידידים" (מבין המאמרים באותו סגנון בגמרא מאמר זה הוא המורכב והשלם ביותר – רוב המאמרים הם מטבעות לשון בעלות ארבע צלעות, וזהו מטבע לשון בן שש צלעות, ששה ידידים: שלמה, דוד, בית המקדש, ה', בנימין, ישראל). שולמית היא הכלה של שיר השירים, ולפי מדרשי חז"ל מגלת שיר השירים כולה קשורה לבנין בית המקדש. שולמית היא בעצם השלום האמתי שיבוא לנו כאשר נזכה בקרוב ממש לבית המקדש. לכן לזוג הזה יש זיקה חזקה מאד לבית המקדש.

הזוג שלנו הולכים להקים בית נאמן בישראל – לבנות מקדש, מקדש מעט. יש בחז"ל שמקדש מעט הוא בית כנסת בכל מקום, וכתוב שכל בית בישראל הוא בית שמגדלים בו תורה, תפלה וגמילות חסדים – כל בית הוא בית כנסת, כל בית אמור להיות מקדש מעט. לפני כמה שבועות קראנו בפרשת תרומה "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" – "'בתוכו' לא נאמר אלא 'בתוכם', בתוך הלב כל אחד ואחד". אם יש בית מקדש בלב של כל אחד ואחת, כל שכן וקל וחומר שזוג – שלכל אחד יש מקדש בלב – זוכים לבנות יחד בית מקדש מעט לה'.

בכלל, קראנו בתקופה האחרונה פרשות של בנין המשכן, והשבוע כבר מתחילים תורת כהנים, עבודת הקרבנות בבית המקדש. יש שתי רמות של המקדש – הרמה הרוחנית של הציווי בתרומה-תצוה והבנין המעשי בויקהל-פקודי – ואחר כך יש את העבודה שמתחילה בחומש ויקרא.

יחוד שם הוי' ושם אדנות

נתנו לידידיה ושולמית כמה רמזים בווארט, ולא נחזור עליהם (ראה נספח), אבל היום נעשה משהו אחר: היות שהם רומזים בצורה מובהקת ביותר לבית המקדש נקח ידידיה-שולמית ונוסיף גם בית המקדש. יוצא משהו מאד מיוחד – המספר הוא 1690, ההכאה בקבלה של שם הוי' ב"ה ושם א-דני – 26 פעמים 65.

הפסוק אומר "זה שמי לעֹלם וזה זכרי לדֹר דֹר" – "שמי לעֹלם" נקרא גם "לעלם", לשון העלם, והיינו השם "כשם שאני נכתב", י-ה-ו-ה, אבל "זכרי", "כשם שאני נקרא", הוא שם אדנות. בקבלה החתן הוא שם הוי' והכלה היא שם אדנות – שם הוי' הוא התפארת, שכוללת את כל פרצוף ז"א, ושם א-דני הוא השם של המלכות, הכלה, לשון אדון. כשמכפילים שם הוי' בשם אדנות מקבלים מספר זה – ידידיה, שולמית, בית המקדש.

יחודא עילאה ויחודא תתאה – הכלה הדדית של החתן והכלה

ידוע שכאשר אומרים "ברוך אתה הוי'" כתוב – בסידורים מסוימים – שילוב אותיות אדנות באותיות הוי'. כאשר האות הראשונה היא י ואחריה א וכו' מתחילים ב-י של הוי' ומסיימים ב-י של אדנות, ולכן קיצור השם הקדוש הוא ייי של הוי' ו-י של אדנ-י. השילוב הזה הוא כמו שילוב הכלה בחתן, שנקרא בלשון הזהר "יחודא עילאה" – למעלה מהזמן והמקום, עולם האצילות.

אבל מי שזוכר בסידורים, כאשר אומרים אמן – ששוה הוי' א-דני – הכוונה היא להקדים את שם א-דני בשילוב, מתחיל ב-א של אדנות ונגמר ב-ה תתאה של שם הוי' (אם נחבר את ה-יי של השילוב הראשון וה-אה של השילוב השני נקבל 26, כמנין שם הוי' ב"ה, דהיינו שתי האותיות הראשונות ושתי האותיות האחרונות של כל אחד משני השילובים, כאשר 4 האותיות האמצעיות עולות שם אדנות). לשילוב הזה קוראים "יחודא תתאה" – שאחדות ה' מאירה גם בתוך הזמן והמקום, בעולמות התחתונים בי"ע. מהו יחודא תתאה? "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", שילוב הוי' באדנות. "שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד" הוא יחודא עילאה, שילוב אדנות בהוי'.

לחתן ולכלה יש את שתי המעלות, כי הם עולים ההכאה – צריך לעשות את שני השילובים. כתוב שהיחוד השלם הוא לייחד את שני היחודים – "יחודא שלים". יחודא עילאה הוא שהכלה כלולה בחתן ויחודא תתאה שהחתן כלול בכלה. כדי לבנות בית מקדש בשלמות כל אחד צריך להרגיש איך הוא כלול בשני. היום משתמשים במושג הכלה – מלה לא מהמקורות, מלה מחודשת – כל אחד צריך להכיל את השני. הכלה צריכה להרגיש את עצמה כלולה בתוך החתן – זו העבודה של החתן, להכיל את הכלה, לתת לכלה להרגיש שהוא מכיל אותה. גם הכלה אותו דבר, היא צריכה להכיל את החתן – לתת לחתן הרגשה שאני מכילה אותך. הכלת הכלה את החתן נקראת יחודא תתאה והכלת החתן את הכלה הוא יחודא עילאה. זהו הרמז של בית המקדש עם החתן והכלה – יחודא שלים.

שוב, הרמז היה ש-ידידיה שולמית בית המקדש עולה הוי' פעמים א-דני. מספר זה הוא גם י"פ אחד-אהבה ברבוע, אבל בקבלה עיקר הכונה של המספר הזה הוא הוי' פעמים א-דני, שם החתן פעמים שם הכלה. בקבלה קוראים לכפל הכאה. ההבדל בין סתם חבור לבין הכפלה הוא שהכאה מולידה – הכאה היא בעצם "פרו ורבו". היות שהחתן והכלה יחד עם בית המקדש הם לא סתם הוי'-אדנות אלא הוי' פעמים א-דני זו סגולה עצומה לריבוי דור ישרים יבורך – הרבה הרבה ילדים חסידים יראי שמים למדנים, ובזכות הבית הזה נתפלל לה' יתברך שזהו הבית שיביא את הגאולה האמתית והשלמה לעם ישראל.

עיקר הבית – קדש הקדשים (חדר המטות) או המזבח (המטבח)

יש שתי דעות – כמבואר בשיחות של הרבי ודובר בהרבה שיעורים – מה העיקר בבית המקדש. לפי הרמב"ן העיקר הוא השראת השכינה בקדש הקדשים ולפי הרמב"ם העיקר הוא עבודת הקרבנות על המזבח. היחס בין הרמב"ן לרמב"ם הוא תמיד ימין ושמאל – ימין הוא "זכר חסדו", המשכה ממעלה למטה, ושמאל הוא העלאה מלמטה למעלה. בפשטות שתי הדעות האלה הן כנגד החתן והכלה – החתן הוא "חות דרגא", להוריד את השכינה למטה בארץ, כמו שכתוב על משה רבינו, שהוא הדור השביעי שהוריד את השכינה למטה, לקדש הקדשים (בסוד "באתי לגני אחתי כלה"), והכלה היא העלאת מ"נ, העבודה שעל המזבח. המזבח נקרא זאב, הוא "בחלקו של טורף", בנימין, יסוד הנוקבא – השם של המזבח הוא שם בן (בגימטריא בהמה), הכח של הנוקבא להעלות מ"נ. בכל אופן, יש התכללות, כי כל המושג שכינה הוא נוקבא – להוריד את השכינה היינו להוריד את הכלה – ומאידך גיסא העבודה במזבח כשרה רק בכהנים זכרים. המזבח הוא "בחלקו של טורף", על דרך "דרכו של איש לכבוש" – עבודת הבירורים, השייכת בעיקר לזכר (כמו שלמדנו בפורים).

המחלוקת על המקום העיקרי במקדש היא המחלוקת אם עיקר הקשר של הזוג נוצר בחדר המטות, קדש הקדשים, או במטבח, כשאוכלים ביחד (השלחן שעליו לחם הפנים הוא בקדש, אבל במזבח החיצון "אריה נחית ואכיל קרבנין"). יש פתגם עממי שהדרך אל הלב של הבעל עוברת דרך הבטן שלו – המזבח הוא הדרך בו הכלה קונה את החתן. החתן קונה את הכלה במצוות עונה – "אין האשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי" (על דרך "ירידה צורך עליה" של החתן – האשה "עולה עמו ואינה יורדת").

ב. נספח: מכתב לרגל השידוך

מזל טוב לידידיה ושולמית ה' עליהם יחיו – תזכו יחד להקים בית נאמן בישראל, בנין עדי עד!

כמה רמזים לכבוד החתן והכלה:

א. ידידיה שולמית = 829 = "חומת אש סביב" – "פרזות תשב ירושלם... ואני אהיה לה נאם הוי' חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה"[ב] (סוד "אהיה אשר אהיה"[ג], שם הגאולה). סופי התבות "חומת אש סביב" הם תשב – "פרזות תשב ירושלם" – אותיות שבת קדש (קדש נוטריקון יקוד אש קדש של יחוד חתן וכלה, הקב"ה וכנסת ישראל). נמצא שהחתן והכלה הם בסוד ירושלם עיר הקדש בימות המשיח. יש כאן נשיאת הפכים (סוד נישואין) של "פרזות תשב" ו"חומת אש סביב", בחינת "ופרצת" של החתן ובחינת "כל השרוי בלא אשה שרוי בלא חומה" של הכלה – "ואני אהיה לה... ולכבוד אהיה בתוכה".

ב. ידידיה שולמית = "תשועה גדולה", ביטוי החוזר ארבע פעמים בתנ"ך[ד] בהקשר לדוד וגבוריו בהלחמם בחרוף נפש נגד פלשתים, "ויעש הוי' תשועה גדולה" על ידם. מה"תשועה גדולה" של דוד נולדו שעשועי שלמה-ידידיה ושולמית (השרש שלם = שע כנודע) בשיר השירים.

ג. ידידיה שולמית = "השיבנו הוי' אליך ונשובה"[ה] (אתערותא דלעילא המעוררת אתערותא דלתתא) = תשובה עילאה. תשובה עילאה היא תשובה לה' מתוך שמחה רבה על התקרבות הנפש להשי"ת. על תשובה זו נאמר "כל ימיו בתשובה"[ו]. אין זה תשובה על חטא ועון אלא תשובה בבחינת "והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה"[ז]. ידידיה ושולמית יחד ישובו אל חיק השותף השלישי, ה"שכינה ביניהם", שיברך אותם בזרעא חייא וקיימא דור ישרים יבורך.

ד. ידידיה שולמית = "זכר ימות עולם"[ח]. ביחד בני הזוג יתקשרו לאבות עולם, צדיקי יסוד עולם, ויקבלו השראה מהם להקים את ביתם על אדני התורה והחסידות.

ה. ידידיה שולמית = "שער המטרה"[ט]. "זה השער להוי' צדיקים יבואו בו"[י]. שער זה הוא שער הבינה להבין מהי מטרת החיים, להקים בית נאמן בישראל ובכך לזרז את הגאולה – "אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף". ה"גוף" העליון, בית הרחם של כנסת ישראל, מכונה "מטרה" (לשון מטרוניתא, כידוע בחז"ל). בני הזוג תמיד יקלעו אל השערה ולא יחטיאו, יכירו היטב את המטרה ויתקדמו חיש מהר לקראתה.

ו. ידידיה שולמית ר"ת יש – "להנחיל אֹהבי יש"[יא] (כל צדיק וצדיק יורש שי עולמות לעתיד לבוא. והוא גילוי ה"יש האמיתי", סוד עמק אחרית = ידידיה שולמית). שאר האותיות = חתן וכלה, נמצא שידידיה שולמית = יש חתן וכלה, לאריכות ימים ושנים טובות!

ז. בכל שם יש ו אותיות, סוד "ווי העמודים", קישור וחיבור אמיתי העומדת לעד. כאשר עושים פעולת "הכאה פרטית" על ו-ו האותיות של שני השמות (י של ידידיה פעמים ש של שולמית, ד של ידידיה פעמים ו של שולמית וכו') מקבלים 5544 = מזל פעמים חסד (המשכה מהחסד של המזל העליון, הנקרא "נצר חסד").

בברכה, אוהבכם

 



[א] נרשם (שחזור מפי הרב) על ידי איתיאל גלעדי. לא מוגה.

[ב] זכריה ב, ח-ט.

[ג] שמות ג, יד.

[ד] ש"א יט, ה; ש"ב כג, י; שם שם, יב; דה"א יא, יד.

[ה] איכה ה, כא.

[ו] שבת קנג, א. ראה תניא, לקוטי אמרים פל"א; אגה"ת פי"א.

[ז] קהלת יב, ז.

[ח] דברים לב, ז.

[ט] נחמיה יב, טל.

[י] תהלים קיח, כ.

[יא] משלי ח, כא.

Joomla Templates and Joomla Extensions by JoomlaVision.Com
 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2024. מלכות ישראל - חסידות וקבלה האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com