חיפוש בתוכן האתר

שבע מצוות בני נח בעשרת הדברות - י"ז שבט ע"ז – כפ"ח הדפסה דוא

בע"ה

י"ז שבט ע"ז – כפ"ח

שבע מצוות בני נח בעשרת הדברות

הקלטה לכינוס תנועת בית דוד

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

תרך עמודי אור – תרי"ג מצוות ו-ז מצוות בני נח

השבת קוראים בתורה את פרשת יתרו, שבמובן מסוים היא גולת הכותרת של כל התורה כולה, כי בה מתן תורה. הכתר של התורה הוא עשרת הדברות, שיש בהם בדיוק כתר אותיות, "תרך עמודי אור", כל אות היא עמוד של אור. כשיהודי עושה מצוה הוא נכנס לתוך עמוד של אור ונשאב למעלה עד אין סוף ממש.

אנחנו מדברים הרבה מאד בזמן האחרון על המהפכה הרביעית, שהיא להפיץ אור, אור של תורה, גם לאומות העולם, וככה לקרב את הגאולה. כל אחד צריך לחשוב על זה, מה הוא יכול לתרום למהפכה זו. חוץ מזה שצריך להפיץ אור בקרבנו, שאנחנו בעצמנו נתקרב, להפיץ אור לעוד יהודי וגם לעצמי, גם צריכים לחשוב בגדול, שבגדול אנחנו אחראיים על כל העולם כולו, וצריך שהאור שלנו יגיע לכולם ויקרב את כולם, עד כדי כך ש"ורבים מעמי הארץ מתייהדים", מתייהדים ממש, שזה גיור כהלכה, "כי נפל פחד היהודים עליהם", "כי נפל פחד מרדכי עליהם". פחד לפעמים הוא משהו טוב, "פחד יצחק", שהפחד צוחק. החוש של חדש אדר, המתקרב, הוא חוש הצחוק.

נתבונן רגע בעשרת הדברות: אנחנו יודעים שיש שבע מצוות בני נח, שהם יסוד התורה שמפיצים לבני נח. ברגע שהוא מתחיל להתקרב אפשר להאיר לו יותר אור של תורה, ומותר לו לקיים עוד מצוות (כפסק הרמב"ם), אבל קודם כל יש את שבע המצוות שה' נתן לו בתורת משה ועלינו להביא אליו את המצוות שלו. נקדים שדברנו על כתר אותיות של עשרת הדברות, יש בתורה תריג מצוות ויש דעה ששבע המצוות שמשלימות את הכתר הן שבע מצוות בני נח. יש דעה אחרת, ששבע המצוות המשלימות את הכתר הן שבע מצוות דרבנן, אבל יש את הדעה שאלה שבע מצוות בני נח.

"אנכי" לישראל ו"לא יהיה לך" גם לבני נח

האם שבע מצוות בני נח משתקפות בפשט בעשרת הדברות? כן, אפשר למצוא בפשט את שבע המצוות בעשרת הדברות, ואז תשארנה רק שלשה דברות שמיוחדים רק ליהודים. איך זה? הדבר הראשון, "אנכי הוי' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים" מיוחד ליהודים, "אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים", יציאת מצרים היא ליהודים, אנחנו יצאנו ממצרים ומעתה "עבדי הם ולא עבדים לעבדים".

אבל הדבר השני, בן זוגו, עד כדי כך ששתי הדברות הראשונות שמענו מפי הגבורה, "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני", היא גם לבני נח שאסורה להם עבודה זרה. אם הדבר הראשון הוא רק האמנת אלקות, מציאות הבורא, הוא גם שייך לגוי, לא כמצוה אלא כתנאי לכל המצוות, אבל ברגע שכתוב שם "אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים" המצוה הזו מופנית באופן מיוחד לעם ישראל (וזה גופא הטעם למה לא נאמר "אשר בראתי שמים וארץ", וכידוע הקושיה בזה).

שני הדברות הראשונים (שמפי הגבורה שמענו) הם כנגד שני פרצופי הכתר – עתיק יומין ואריך אנפין. עתיק יומין הוא סוף הארת המאציל העליון ואריך אנפין הוא ראשית הנאצלים. ובנפש, הם כנגד תענוג ורצון בהתאמה. מזה מובן למה הדבר הראשון שייך ליהודים דווקא (הרי ליהודי יש "חלק אלוה ממעל ממש", ניצוץ של המאציל העליון) ואילו הדבר השני שייך לכל באי עולם. גם מובן לפי זה הקשר בין הדבר הראשון, "אנכי וגו'", והדבר הרביעי, "זכור את יום השבת לקדשו" – מקור התענוג האלהי וענג שבת, וכמו שיתבאר.

"לא תשא" – מקור ברכת ה' במצוות בני נח

הדבר הבא, "לא תשא", היא המקור של איסור ברכת ה' שבשבע מצוות בני נח. גם, הולך יחד עם איסור עבודה זרה, הדבר הסמוך לו מלפניו.

שבת וכיבוד הורים לישראל

אחר כך יש את שבת. שבת לא שייכת לבני נח, עד כדי כך שדווקא עליה, יותר משאר המצוות, כתוב "גוי ששבת חייב מיתה". שבת שייכת רק ליהודים, היא בן/בת הזוג של עם ישראל.

אחר כך בא כיבוד הורים, "כבד את אביך ואת אמך". זו לא אחת המצוות של בני נח, אבל ראה זה פלא שחז"ל מציינים שדווקא גוי קיים כל כך בהידור את המצוה של כבוד הורים עד שעלינו ללמוד ממנו. יש מקום אחר בחז"ל שרבי עקיבא אומר שראה גוי שהרג את אבא שלו, שיסה בו את הכלב שלו. מצד שרשם, גוים שייכים לאורות מרובים של עולם התהו, יש אצלם עוצמות של טוב תוהי לעומת רע תוהי. בכל אופן, זו לא אחת ממצוות בני נח. זאת אומרת שבלוח הימני של עשרת הדברות יש את שתי המצוות העיקריות של גוי, איסור עבודה זרה ואיסור ברכת ה', ושאר המצוות ששם לא שייכות לו.

הלוח השמאלי – מצוות בני נח; "לא תחמד" – שרש אבר מן החי

אבל בלוח השמאלי, מצוות בין אדם לחברו, הכל מצוות בני נח. איך? לא תרצח, לא תנאף, לא תגנב – בפירוש. מהי עדות שקר, המצוה הבאה? זו בעצם המצוה להקים מערכת משפט, דינים. בתוך הדינים צריך להקפיד שאף עד לא יעיד שקר, שהכל יהיה על פי צדק ועל פי מדת האמת.

מה המצוה האחרונה? "לא תחמד". זו גם המצוה האחרונה שקבלו בני נח, אחרי שקבלו את כל שש המצוות בזמן אדם הראשון, היתה עוד מצוה אחת שחיכו עשרת הדורות לקבל, עד נח, והיא המצוה של "אבר מן החי". אנחנו מסבירים, וזה דבר פשוט, שאיסור אבר מן החי הוא עצם החמדה, הפן האימפולסיבי של הנפש, ולכן שום דבר לא אסור באכילה לבן נח, לגוי, חוץ מאבר מן החי – שהוא החמדה, עצמת החום של היצר, שבצורה אימפולסיבית תופס אבר חי וקורע אותו, תולש אותו ואוכל אותו. עוד פעם, מצות "לא תחמד" היא שרש, קשורה בעצם, למצות אבר מן החי.

כך מצאנו את כל שבע המצוות בתוך עשרת הדברות בפרשת השבוע.

שבת וארץ ישראל

נחזור לשבת קדש: קודם כל, איפה ארץ ישראל נמצאת בתוך עשרת הדברות. כתוב בחסידות שארץ ישראל במקום היא-היא שבת בזמן. איפה שיש שבת ושמירת שבת יש גם שלמות ארץ ישראל. לגבי משהו מעשי מאד של תנועת הנוער בית דוד, זה לשים דגש מיוחד על שמירת שבת כמובן, וגם על פעילות בשבת – פעילות שעושים בשבת, שעושים כינוסים, עושים "הקהל" בשבת, מעוררים את הלב.

כל ההתעוררות שלנו לפעול למען ישוב ארץ ישראל, שלמות ארץ ישראל, למען הגאולה, למען מלכות בית דוד – התנועה נקראת בית דוד כי רוצים מלכות בית דוד במהרה בימינו ("ובקשו את הוי' אלהיהם ואת דויד מלכם") – מתי הזמן הכי טוב לחשוב על זה וגם לתכנן את זה? בשבת לא עושים תכנוני חול, "כל מלאכתך עשויה", אבל דווקא בשבת זה הזמן הכי טוב לחשוב על ארץ ישראל ועל הגאולה ולתכנן מה עלינו לעשות כדי לזרז את הגאולה.

מחשבת הגאולה מקרינה לאומות העולם

היות שהגאולה היא גאולה גם לאומות העולם, מחשבת הגאולה בשבת היא הקושרת את קדושת השבת גם לאינם-יהודים. "מחשבה מועלת" – קרינת המחשבה הטובה שלנו אודות הגאולה החוצה מגיעה בפועל לאינם-יהודים ומעוררת אותם לחזור בתשובה (שבת אותיות תשוב כנודע). זה הדבר הרביעי.

גם את שני הדברות האחרים, "אנכי וגו'" ו"כבד את אביך ואת אמך וגו'", שלכאורה מיוחדים לנו, צריכים לחשוב כיצד הם קשורים לגאולה וממילא איך הם קשורים גם לאומות העולם. ברגע שחושבים ככה מאירים את האור של המצות הללו החוצה, זו המהפכה הרביעית שלנו. בנוגע לשבת ושלמות הארץ, המסר הנ"ל, האור של שבת (אור = 207, שבת = 702 – היפוך ספרות, סימן של השלמה זא"ז), האור של ארץ ישראל (ארץ ישראל = אור הכתר), יופץ וגם ידליק את הניצוץ בלב של כך וכך לעת-עתה-אינם-יהודים שירצו להתקרב ולהצטרף לעם ישראל (כגרי צדק), ואז יזכו גם הם לחלק בארץ ולשמור שבת, לטעום מענג שבת.

החילוק בין ישראל לעמים בכיבוד המסורת

נסביר נקודה מיוחדת לגבי כיבוד הורים: יש שלשה טעמים בראשונים למצות כיבוד הורים. הטעם הראשון הוא שצריך לכבד את ההורים כי הם שותפים עם הקב"ה בבריאה שלו. יש איזו השתקפות של הקב"ה בהורים, שאני מכבד את ההורים אני מכבד את ה'. זו דעת הרמב"ן, לכן גם מובן למה הדבר הזה נמצא בלוח הימני, השייך למצות שבין אדם למקום. יש את סברת ספר החינוך, פשוט לא להיות כפוי טובה לאבא ואמא שהתמסרו ממש, גם בצער העיבור והלידה ובעיקר במשך כל הגידול שלי וכו'. אבל יש גם דעה שלישית, באמצע, שהיא דעת האברבנאל, שעיקר הטעם של כיבוד הורים הוא כי דרך ההורים עוברת המסורת של התורה, האמת עוברת מדור לדור, מאב (ואם) לבן ("שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך"). ההורים שלי מנחילים את המסורת, וה'תודה רבה' שאני אומר להם והכבוד שאני מכבד אותם הוא בעיקר בגלל הדבר הזה.

נחשוב על לא-יהודי, על גוי, לכאורה גם הטעם העליון של הרמב"ן וגם הטעם התחתון של החינוך שוים במדה מסוימת אצל הגוי. הורי הגוי לא הולידו אותו לבד אלא עם השותף השלישי, ה', והם אם היו טובים גמלו לו הרבה טוב, כטעם החינוך. אבל מה שאין, ולא רק שאין אלא ההיפך אצלם, הוא הטעם השלישי (של האברבנאל, הטעם האמצעי בין הרמב"ן לחינוך) – כנראה לכן לא מצווים בכך, וזה חיזוק לאברבנאל – כי לא רק שההורים לא מנחילים לבניהם תורת אמת אלא מנחילים להם דמיונות שוא, עבודה זרה וכפירה ר"ל. לכן לא שייכת אצלם המצוה הזו.

אבל שוב, כאשר נפיץ להם את האור, שגם הם יהיו שייכים לתורה, אז גם להם תהיה שייכות למצות כיבוד אב ואם. שנזכה בקרוב שיהיו גם גוים טובים, כאשר נלמד אותם תורה, וגם לא יהיה רק דור ראשון אלא גם דור שני וכו', שהאבא והאמא יחנכו את הילדים לאור התורה שמאמינים בה, ואז יהיו כל הסבות לגוי לכבד את ההורים.

יציאת מצרים בקריאת שמע – יעד ההתפשטות לאומות העולם

נסיים בדבר הראשון, "אנכי הוי' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים" – אמונה בה', "אנכי וגו'", ואמונה בהשגחה פרטית, ועד לתכלית ההשגחה הפרטית שה' מוציא אותנו לגמרי ממצרים. מתי אנחנו מקיימים כל יום יציאת מצרים? כתוב בספר התניא שזה ב"שמע ישראל", שאז יוצאים מכל המיצרים.

"שמע ישראל" שייך לגוי? לכאורה לא, כתוב בו "הוי' אלהינו". אבל רש"י מסביר ש"הוי' אלהינו" היינו רק בזמן הזה, אבל או-טו-טו באים ל"הוי' אחד", "כי אז אהפוך אל עמים וגו'", כולם יעבדו את ה' שכם אחד. כמו שהשייכות של אחדות ה' שייכת לכולם, כך גם יציאת מצרים נוגעת לכולם. זה מסביר את אחד ממחוללי המהפכה הרביעית, החיד"א הקדוש, שהמליץ לשר שהיה בקשר איתו ושאל מה טוב לו לומר כל יום, שיאמר "שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד". למרות שעדיין הוא לא ישראל ולא הגענו ל"הוי' אחד", צריך גם הוא, כגוי טוב, כבר להתבונן ולהתדבק ב"שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד".



[א] נרשם על ידי איתיאל גלעדי. לא מוגה.

Joomla Templates and Joomla Extensions by JoomlaVision.Com
 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2017. מלכות ישראל - האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com