חיפוש בתוכן האתר

שבע ברכות מרדכי-דב ופרומה שי' ריבר - אור לכ"ה אד"ש ע"ו – יצהר הדפסה דוא

בע"ה

אור לכ"ה אד"ש ע"ו – יצהר

שבע ברכות מרדכי-דב ופרומה שי' ריבר

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

א. תור הנישואין

היום יום ראשון לבריאת העולם לפי דעת רבי יהושע, היום של "יהי אור", והוא יום ההולדת של הרבנית חיה-מושקא.

בעל הטורים: הקדמת בן יונה לתור בפרידת יולדת

אנחנו בתחלת פרשת תזריע ויש ענין "לחיות עם הזמן" כפתגם אדה"ז. יש בעל הטורים מאד נחמד בתחלת הפרשה. כתוב "ובמלאת ימי טהרה לבן או לבת תביא כבש בן שנתו לעלה ובן יונה או תֹר לעלה אל פתח אהל מועד אל הכהן" – פרשת יולדת. בע"ה שיתקיים בזוג שלנו "אשה כי תזריע וילדה זכר... וביום השמיני ימול בשר ערלתו" – בנים ובנות עוסקים בתורה ובמצות ובחסידות. כתוב "ובמלאת ימי טהרה וגו'" ואומר בעל הטורים:

"ובן יונה או תור". בכל מקום [בתורה] מקדים תורים לבני יונה [כי תור הוא הגדול ובן יונה הוא הקטן, "למגדול ועד קטן".] חוץ מכאן [משהו יוצא דופן.], לפי שאינו מביא אלא אחד [בכל מקום מביאים זוג תורים או בני יונה, שנקרא "קן". רק בקרבן יולדת מביאים פרידה אחת, או בן יונה או תור, לחטאת. הוא מביא כלל – שצריך לראות אם מופיע – שאם יש קדימה כשכתוב א' או ב' אז לכתחילה צריך להביא א' ורק אם לא מצא א' אז גם ב' כשר בדיעבד. אבל כאן,] ואם ימצא יונה לא תקח תור לפי שבן זוגו מתאבל עליו ואינו מזדווג לאחר [מה ההבדל? שבן יונה הוא רווק ותור הוא נשוי. אם לוקחים קן – מילא, לוקחים את שניהם. אבל אם לוקחים רק אחד, אז מילא אם לוקחים בן יונה, רווק, אז בסדר, אבל אם לוקחים תור הבן הזוג ישאר גלמוד כל החיים – יונים הם נאמנות, לא מתחתנות שוב – אז רחמנות. פלאי פלאים מה שהוא כותב.].

מה היה אפשר לומר על הקושיא שלו לולי התירוץ שלו? כשראיתי חשבתי שכאן מביאים קרבן על ילד קטן, שרק כעת נימול או נולד, לכן מתאים להביא קטן, בן יונה. המפרשים מסבירים שהקרבן הוא במקום הנפש. [הוא בגלל התינוק או היולדת?] היא מסורה, כולה מזדהה עם התינוק שלה. ככה חשבתי, אבל אני רואה שהוא כותב כאן משהו אחר, יותר נחמד.

"קול התור" – בשורת הגאולה

איך זה קשור לחתן ולכלה שלנו? בווארט דרשנו שהגימטריא שלהם מאד יפה – שוים תורה. תורה היא צורת הנקבה של תור – 'איהו תור, איהי תורה'. התור הכי חשוב בתנ"ך הוא "התור", הגימטריא שלהם – "קול התור נשמע בארצנו". הגאולה, משיח, "קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות", קול של משיח, נקרא "קול התור נשמע בארצנו". התור אותיות תורה, הגימטריא שלהם – הקול שיוצא מהם הוא "קול התור נשמע בארצנו", בשורת הגאולה של ביאת מלך המשיח (שיגלה לנו "תורה חדשה").

תורים ובני יונה – שבח המבוגרים ושבח הצעירים

מה לומדים מבעל הטורים כאן? שתור, גדול, הוא נשוי – הוא מבוגר ונשוי – ואילו בן יונה אינו נשוי. רק שנבין את הפשט – בן יונה ותור הם אותו מין רק שזה גדול וזה קטן? הרמב"ם כותב בפירוש שאלה שני מינים שונים. יש תקופת בינים, בין קטן לגדול – תחלת הציהוב, גיל ההתבגרות, שיצאת מכלל ילד ועדיין אינך מבוגר, אינך נשוי. כל הבחורים שלא נשויים כאן הם בתחלת הציהוב... מצב הבינים הזה לא כשר לא לזה ולא לזה, פסול לקרבן.

בפשט, למה בן יונה כשר רק כשהוא קטן, וכשהוא גדול לא? למה התור כשר רק כשהוא גדול, ולא כשהוא קטן? הרמב"ם מסביר משהו הכי פשוט בגשמיות (וכך עוד מפרשים) – אלה שני מינים שונים, כאשר אצל היונים הם טעימים רק קטנים ואצל התורים הם טעימים רק גדולים, ראוי לעלות על שלחן מלכים. אם כן, קודם כל זה מוכיח לנו שאלה שני מינים שונים, לא אותו מין. יש מין אחד בו הקטנים הם המובחרים והגדולים לא ויש מין אחר ההיפך. גם אצל חבר'ה יש כאלה וכאלה – יש כאלה שטעימים קטנים וכשמתבגרים אבדו את הטעם שלהם ויש כאלה שהפוך. אצל כולם האמצעי, תחלת הציהוב, לא טעים בכלל. השאלה מתי אתה הכי טעים, כשאתה גדול ונשוי או כשאתה ילד.

בן יונה ותור – "יונתי תמתי"

אם כן, מה שה' רוצה מאתנו – אף על פי שיש ארבע מדרגות של הכלה בשיר השירים, "אחֹתי רעיתי יונתי תמתי", ו"יונתי" היא מדרגה מאד גבוהה, פרצוף חב"ד, דווקא חב"דניק הוא "יונתי" ("תמתי" הוא פרצוף הכתר, משיח; "רעיתי" פרצוף חג"ת ו"אחֹתי" פרצוף נה"י), מין מאד משובח, עם ישראל נמשל ליונה – הוא תור, עם כל מעלות היונה ועוד יותר (תור אותיות רות ועם י אותיות יתרו-יותר). תור בעצם אומר נשוי. אנחנו יוצאים ממגילת אסתר, בה כתוב "ובהגיע תור אסתר" – אתה עומד בתור להתחתן, ובסוף אתה מתחתן, בסוף מגיע התור של כל אחד ואחד. שוב, תור זה תורה – תורה דעתיקא, בכתר, שם הסוד של התור.

אם התור הוא יותר מיונה צריך להיות רמוז כאן – מה יותר מיונה בפסוק "אחֹתי וגו'"? רק "תמתי". אם ה-ת של תור רומזת ל"תמתי" למה רומזת ה-ר של תור? לכאורה ל"רעיתי". יש כאן שתי הבחינות שמקיפות את היונה. יונה היא שכל, חב"ד, עינים, התבוננות – יש משהו בתור שהוא גם מה שלמעלה מהשכל, תמתי, וגם מה שלכאורה למטה מהשכל, רעיתי, אך כתוב בזהר ש"ז"א בעתיקא אחיד ותליא", שרש המדות, הרגש ("רעיתי") הוא למעלה מהשכל ("יונתי") בכתר ("תמתי"). ככה צריך להסביר את הסוד של התור, תורה ("תורה חדשה מאתי תצא"), שהוא תמתי-רעיתי (כתוב "תֹר" חסר ו, ר"ת תמתי רעיתי. הערך הממוצע של "תמתי" "רעיתי" = 770, ודוק), וזה עיקר חיי הנישואין, שיהיה רצון אחד לשניהם ורגש חם אחד לשני.

שוב, "תמתי" היינו פרצוף הכתר, פרצוף הרצון – שיש כתר אחד לשניהם, רצון אחד לשניהם. שניהם רוצים אותו דבר – להיות שלוחים של הרבי, להפיץ תורה בעולם, להביא משיח. זה "תמתי" – רצון אחד חזק משותף לשניהם. יחד עם זה כלול גם "רעיתי", רגש, פשוט אהבה מאד חמה אחד לשני. זה התור שיותר גבוה גם מהיונה. זה מה שהוא כותב כאן, שדווקא ביולדת, פרידה, מביאים רק אחד – אז התור הוא דיעבד, כי לא רוצים להפריד בין הדבקים. על זה כתוב "ודבק באשתו והיו לבשר אחד", שלפי רש"י היינו הולד שלהם – תחלת הפרשה, "אשה כי תזריע וילדה זכר". אם כן, הברכה הראשונה שהזוג שלנו – שבגימטריא התור – יהיו באמת התור ב-ה הידיעה, "וקול התור נשמע בארצנו", בשורת הגאולה.

ב. סנפיר וקשקשת – היחס בין חידושי תורה ויראת שמים

קשקשת וסנפיר – "נעשה ונשמע"

עוד ווארט כאן, שקשור לפרשת שמיני ממנה אנו יוצאים – סימני הכשרות של המינים השונים: החתן אמר ווארט בשבע ברכות בשבת, חזר על הווארט של הרבי על "כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר". הנשמות הגבוהות הן הדגים – יש ענין לאכול דגים בשבת – ואם יש לו קשקשת בטוח יש לו סנפיר. מהו סנפיר? הרבי אומר שסנפיר הוא חידושי תורה, שיכול לחדש בתורה, וקשקשת היא לבוש, שמירה, שהיא יראת שמים – שמירת המצוות. שוב, העיקר הוא הקשקשת, הלבוש, השמירה – כל מי שיש לו את השמירה בסוף גם יהיה גדול בתורה ויחדש חידושי תורה.

כתוב בתניא, אדה"ז מביא בשם המקובלים, שכל יהודי חייב לחדש את כל החידושים ששייכים לשרש נשמתו. אם ח"ו לא יחדש את כל החידושים – בכל פרד"ס התורה, כפי שהוא כותב שם, גם בחסידות – צריך לחזור בגלגול כדי לגמור. כלומר, הוא צריך סנפירים – את כל הסנפירים האפשריים – ובלעדיהם הוא צריך להתגלגל עוד פעם. ובכל אופן, כמה שחשובים חידושי התורה האלה, הם טפלים לקשקשת – העיקר הוא יראת השמים, שמירת המצוות, "נעשה ונשמע". קודם "נעשה", הקשקשת, ואז "ונשמע", הסנפיר. למה כתוב סנפיר בתורה? הגמרא אומרת "יגדיל תורה ויאדיר". יוצא יפה, לפי הפירוש של הרבי, ש"יגדיל תורה ויאדיר" פשוטו כמשמעו – סנפירים, חידושי תורה. ה' רוצה שיהיו הרבה סנפירים, הרבה חידושי תורה, אבל היסוד אמור להיות הקשקשת.

מעשה אחד של יראת שמים מזכה בשלשה חידושי תורה

יש גימטריא מפורסמת, ש-קשקשת שוה 1200 ו-סנפיר שוה 400 – יחס של 3 ל-1. לא רק זה, אלא ש-קשקשת מתחלק סנפיר-סנפיר-סנפיר, קש-קש-ת. מה זה אומר? שיראת שמים אחת שוה שלשה חידושי תורה. מה פירוש "יראת שמים" אחת? אפשר לחלק יראת שמים? מילא חידושי תורה, כל פעם אומרים ווארט חדש, אבל מה פירוש יראת שמים אחת? קשקשת הוא לבוש שמכסה את כל הגוף, אבל כמה קשקשים צריכים למצוא כדי שנדע שטהור? כתוב בהלכה שאפילו אחד. יראת שמים אחת, אפילו קטנה, שוה שלשה סנפירים הכי גדולים. כתוב "הן יראת הוי' היא חכמה" וחז"ל דורשים ש"הן" ביונית אחת – אפילו יראת ה' אחת. אבל איך מחלקים יראת ה' בפשט, לומר שיראת ה' אחת שוה שלשה חידושי תורה מבריקים, סנפירים?

כלל גדול אצל הרבי ש"המעשה הוא העיקר". יראת ה' אחת היינו מעשה אחד שאדם עושה מתוך יראת שמים – משהו לא פשוט. כשאדם יש לו יראת שמים, כמו "תֹלה ארץ על בלימה", שה' תולה את הארץ על מי שבולם את פיו בשעת מריבה. שמירה היא בדרך כלל לאו, התאפקות, לא לעשות משהו. בא לך לעשות משהו – מהו פגם הברית? אנחנו מסבירים שהוא אימפולסיביות, דחף, דחף שבא מהנפש הבהמית – ויראת שמים היא כח בנפש שיכול לעצור את זה. יראת שמים היא מח שליט על הלב. כמו הדוגמה הזו של "בולם פיו בשעת מריבה", שהוא מחליט חזק, רוצה לפתוח את פיו ובולם אותו. זו יראת שמים אחת – מעשה אחד שאדם עושה מתוך יראת שמים. יש בזה עמידה בנסיון, לא פשוט. כתוב שאחד מפירושי נישואין הוא לשון נסיון – כמו ניסן. הכח לעמוד בנסיון הוא יראת שמים, ויראת שמים אחת שוה שלשה חידושי תורה. גם ה' אומר – עשית פעם אחת יראת שמים אחת אז ניתן לך שלשה חידושים, שלשה סנפירים, בקשיש כנגד קשקשת אחת. העיקר הוא הקשקשת.

חידושי החתן בזכות יראת הכלה – זיווג סנפיר וקשקשת

יראת שמים שייכת לכלה, ועל זה כתוב "הכל מן האשה" – "אשה יראת הוי'". כמו שהגימטריא של החתן והכלה היא תורה, היא גם יראת – ר"ת "אחתי רעיתי יונתי תמתי" – הכל האשה, היא "יראת הוי' היא תתהלל". הכח הזה בא מהאשה, על זה אמרו חז"ל "הכל מן האשה", היא הראש של יראת שמים. החתן בעיקר מביא את התורה הביתה, את אור התורה, אבל האמונה והתפלה ויראת השמים, יסוד היסודות בחינוך הילדים, הכל מן האשה. כלומר, בדגים הטהורים הכלה היא הקשקשת והחתן הוא הסנפיר.

הלשון של חז"ל שבסנפיר הדג פורח – לשוט, לשחות במים, נקרא לפרוח. אבל השמירה שלו, התוקף העצמי שלו, מתבטא בקשקשת. לשון המשנה ש"כל שיש לו קשקשת", "אשה יראת הוי'", "יש לו סנפיר" – אם רק ירצה יוכל להיות גדול בתורה, כי יש לו שמירה, "כל השרוי בלא אשה שרוי בלא חומה [שמירה]".

"ויש שיש לו סנפיר ואין לו קשקשת" – הוא מלא חידושים, אבל לא כשר בכלל. אם קשקשת עולה ג"פ 400 ו-סנפיר עוד 400 (20 ברבוע) – יחד 1600, 40 ברבוע, 40 ימי מתן תורה. יש כמה רמזים חשובים ב-40 ברבוע – שכתובים בספרים – תלמוד בבלי תלמוד ירושלמי; "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה"; "ומספר את רבע ישראל" (הזרעא חייא וקיימא של הזוג). נברך אותם שהכלה היא הקשקשת – עיקר סימן הטהרה, לכן יחוס היהודים תלוי באמא – והחתן הוא סנפיר. לחיים לחיים.

ג. "מהרה"

שרו "מהרה ישמע".

"עוד ישמע" ו"מהרה ישמע" – עם של עוד'ניקים ומהרה'ניקים

נאמר משהו על השיר ששרו כעת. כל העולם שרים "עוד ישמע", כלשון הפסוק, והרבי דייק לשיר כמטבע הברכה, "מהרה ישמע" (וככה שר הנכד, משה-צבי שי' פבזנר, שהוא חב"דניק, חסיד של הרבי). מה ההבדל בין "עוד ישמע" (לשון הפסוק בירמיהו) ו"מהרה ישמע" (מטבע הברכה)? בפשט דבר והיפוכו – "עוד ישמע" נשמע שמתי שהוא ישמע, ויכול להיות עוד הרבה זמן, ו"מהרה ישמע" אומר עכשיו, "וי וואנט משיח נאו". בדיוק מתאים שהרבי יעשה את השינוי הזה – הרבי לא יעשה שינוי סתם, אלא שינוי שנוגע לצפור נפשו, שאיני רוצה "עוד ישמע" אלא "מהרה ישמע".

אנחנו אוהבים לדרוש רמזים של עם – "אין מלך בלא עם", שני דברים הקשורים זה לזה ("מכלול") שאחד מתחיל ב-ע והשני מתחיל ב-מ. יש לנו כבר מאות רמזים כאלה, כן ירבו, ומסתמא עוד לא אמרנו שאין מלך בלי שני סוגי נתינים – יש לו מתנגדים שאומרים "עוד ישמע", אי אפשר לזלזל בהם, כך כתוב בנביא, מה אפשר לעשות... ויש חסידים שמתעקשים על משיח נאו, ויש להם אסמכתא בברכה אחריתא (עליה התשורה של החתן והכלה), והם אומרים "מהרה ישמע", וי וואנט משיח נאו. מהו עם? עוד'ניקים ומהרה'ניקים. [למה צריך את שניהם?] לשם האיזון. כמדומני שהיה אפילו אחד מגדולי החסידים שלולי המתנגדים זה לא היה הולך בכיוון הנכון... [שמעתי שהצ"צ אמר זאת.] כן, השאלה אם שמועה זו מוסמכת או לא. אכן הצ"צ היה איש שלום.

חיבור העם – "עד מהרה"

לכבוד אכסניא: בעל הבית שלנו הוא כהן, הכהנים מברכים את העם, ועל ברכת כהנים כתוב "עד מהרה ירוץ דברו". מסתמא אמרנו ש"אין מלך בלא עם" היינו "עד מהרה" – כשהעוד מצטרף למהרה נעשה "עד מהרה ירוץ דברו". סימן שיש משהו ב"עוד" שמצטרף ל"מהרה" ואף מגביר את ה"מהרה". כתוב "וידע האדם עוד את אשתו" וחז"ל אומרים "שנוספה תאוה על תאותו" – עוד יותר, עוד-מהרה פירושו עוד יותר מהר. אתה החסיד אמרת מהרה, אבל כאשר המתנגד נעשה חסיד הוא עוד יותר מהר – צריך משיח ממש בשניה הזו. צריך את הבסיס, שכולם ישירו "עוד ישמע", ושהחסידים ישירו "מהרה ישמע". הברכה השביעית היא ברכה של משיח, כל הענין שלה, ושמה נאמר "מהרה ישמע".

לכבוד החתן והכלה: כמה שוה עוד מהרה? 330 (הר"ת = 110. נמצא שיחס הר"ת לאוס"ת = א:ב, סוד "שלם וחצי"), ועם הכולל היינו שם הכלה בגימטריא – פרומה. הכולל אומר לצרף, שיהיה עוד יותר מהר. כמה שוה "עוד ישמע" "מהרה ישמע"? 1170 = הוי' ב"ה פעמים שם מה (יוד הא ואו הא, "אורח אצילות" בפתח אליהו), סוד עולם התיקון שהוא אדם השלם, יחוד החתן והכלה (מרדכי דב פרומה = תורה, סוד שם מה החדש היוצא ממצחא דא"ק לתקן עולם בסוד יחוד וזיווג פנים בפנים) כאשר "שכינה ביניהם" (רק הר"ת: ע י מ י = 130 = ה פעמים הוי'. נמצא שהיחס בין הר"ת לאוס"ת הוא א:ח, אח של אחד, ודוק). לחיים לחיים ומזל טוב, שיהיה בנין עדי עד!



[א] נרשם על ידי איתיאל גלעדי. לא מוגה.

Joomla Templates and Joomla Extensions by JoomlaVision.Com
 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2024. מלכות ישראל - חסידות וקבלה האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com