בע"ה

ח' טבת ע"ו – כפר חב"ד

ברית שמואל שי' לוי

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

אבי הבן חזר ד"ה "מי יעלה לנו השמימה" תרל"ח מהרבי המרה"ש שעל שמו נקרא הרך הנולד.

א. חזקה של 8 ביום הברית

"ביום השמיני" – ללידה, לחדש ולימות השבוע

לחיים לחיים, מזל טוב לכולם, לכל בני המשפחה, לכל החברים, התלמידים. יש משהו מאד מיוחד בברית היום, שיש פה 'חזקה' של 8. על כל ברית מילה בזמנה נאמר "וביום השמיני ימול בשר ערלתו". מוסיף על כך שהברית היום היא היום השמיני של החדש (ח טבת), וגם היום השמיני של השבוע – הרי התינוק נולד ביום ראשון של השבוע והיום השמיני הוא יום ראשון הבא. הרבה פעמים כתוב שיום ראשון הוא יום שמיני, כי הוא שמיני ליום ראשון של השבוע שעבר. שוב, יום ההולדת היה יום ראשון, הראשון לחדש טבת, נר שביעי של חנוכה כפי שהאבא הזכיר קודם. שוב, הדבר הראשון ששמנו לב הוא שיש כאן 8-8-8.

מעלת הלידה והברית ביום ראשון בשבוע

בכלל בלידה ביום ראשון של השבוע יש מעלה, כי כתוב שהברית ביום השמיני "עד שתעבור עליו שבת אחת", ואז מגיע לברית ביום השמיני שהוא יום ראשון של השבוע הבא. בזהר ובכתבי האריז"ל כתוב שהגילוי של ברית מילה הוא "חסד בפומא דאמה"[ב] – החסד של היהודי מתגלה ב"פומא דאמה", יחד עם גילוי העטרה על ידי הפריעה. היום הכי מסוגל להתגלות אותו אור של חסד – "חסד לאברהם", שנצטוה בברית המילה ועמו נכרתו יג בריתות על המילה כפי ששמענו קודם – הוא יום ראשון בשבוע, יום החסד, היום של "יהי אור". גילוי העטרה הוא כמו "יהי אור".

קודם היה חשך, ערלה שמכסה את הברית – "וחשך על פני תהום". באים למול אותו, לקיים את המצוה של ה' – האבא מוסר את הסכין למוהל ואומר לו שאני ממנה אותך שליח למול את בני – זה כבר "ורוח אלהים מרחפת על פני המים", עומדת להיות ברית קדש. עד שיש ברית, מילה ופריעה – כמו ששמענו קודם במאמר – עם כל שלש הבחינות של מילת ערלת הבשר, "ומלתם את ערלת לבבכם" ו"ומל הוי' אלהיך את לבב ואת לבב זרעך", עיקר גילוי יג מדות הרחמים, אז "ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור". כל זה ביום ראשון, "יום אחד" של מעשה בראשית.

חזקת ה-8 – חדש, מילה, שבת

שמואל שלנו נולד בנר שביעי של חנוכה. ידוע שהיונים רצו לבטל את התורה בכלל, אבל בפרט ניסו לבטל שלש מצוות – חדש, שבת ומילה. כתוב שבמיוחד על ברית מילה היתה מסירות נפש, על הברית אשר כרת ה' אלקינו עמנו. גם על השבת מסרו את נפשם, אבל במיוחד על המילה – כך כתוב במגלת אנטיוכוס. גם כל ברית מילה היא מסירות נפש, כמו להקריב את הילד על המזבח.

שלשת ה'שמונה' ששמענו כרגע הם ממש שלש המצוות האלה: "ביום השמיני ימול" היינו ברית מילה. דברנו בחנוכה על קושית הבית יוסף, למה חנוכה הוא שמונה ימים ולא שבעה ימים. יש על זה הרבה תירוצים, ואחד מהם שעיקר תקנת שמונה ימים הוא כנגד שמונת ימי מילה – היום השמיני הוא זכר למסירות הנפש על ברית המילה. גזרו על הברית ועמדנו במסירות נפש ממש, ולכן החג הוא שמונה ימים. היום גם יום ראשון בשבת, כל השבוע הוא "בשבת" – "שבעה ימי שבתא" – אם כן, זה שהברית שלנו מיום ראשון עד יום ראשון, "וביום השמיני" לשבתא, היינו כנגד שבת. הדבר השלישי עוד יותר פשוט – הילד נולד בראש חדש, א' טבת, והיום הוא יום השמיני לטבת, "ביום השמיני [לחדש טבת] ימול בשר ערלתו", כנגד מצות ראש חדש. אם כן, ממש ה'חזקה' של שמונה בברית היום היא כנגד שלש המצוות שהיונים רצו לבטל – אין מתאים מזה.

שמונה הוא למעלה מהטבע, אין סוף. כל ענין חג החנוכה הוא "להודות ולהלל", קודם כל להודות ואחר כך להלל. שמענו קודם שהאבא מודה עד אין סוף – מודה בבחינת שמונה. מתאים לחנוכה, החג של להודות. הוא גם הודה, ואחר כך הוא גם הלל כל אחד בפני עצמו על מה שהוא עשה. זה "להודות ולהלל".

בכל אופן, זה משהו מאד מיוחד, שיש לנו ג' שמונה כנגד ג' המצוות שהיוונים רצו לבטל. גם במלה חשמונאי כתוב ששלש האותיות הראשונות – עיקר השרש – הן ר"ת חדש שבת מילה. "ביום השמיני" – "השמיני" שוה חשמונאי שמתחיל חדש-שבת-מילה.

התחדשות בעולם-שנה-נפש

אנחנו אוהבים לחזור על ווארט של השפת אמת, ששלש המצוות האלה הן שלש בחינות של התחדשות. היונים כפרו בהתחדשות העולם, האמינו בפילוסופיה שלהם שהעולם קדמון. עיקר המלחמה הרוחנית בינינו לבין היונים הוא על חידוש המציאות בכל רגע תמיד, מה שהקב"ה מחדש בטובו בכל יום ובכל רגע תמיד מעשה בראשית. זה עיקר המלחמה, לכן הזכרנו קודם את פסוקי תחלת התורה – "והארץ היתה תהו ובהו וחשך וגו' ויאמר אלהים יהי אור". "יהי אור" רומז גם לחנוכה, חנו-כה – יהי שוה כה והמלה "[יהי] אור" היא המלה ה-כה מתחלת התורה.

בכל אופן, מסביר השפת אמת ששבת היא האות והעדות שלנו על חידוש העולם בכלל – זה הפשט של מצות שבת. למה ה' נתן לנו את השבת? השבת היא רק לנו ו"גוי ששבת חייב מיתה", כי יש לנו משהו מיוחד שאנו חשים וחיים ומעידים על חידוש העולם. איך אפשר להעיד על חידוש העולם? כתוב ש"עם המלך במלאכתו" היינו, "במי נמלך? בנשמותיהם של צדיקים"  ו"עמך כֻלם צדיקים" – לפני הצמצום, לפני עלית הרצון לברוא את העולם. מי כמונו, עם ישראל קדושים, שיכולים להעיד שה' ברא את העולם יש מאין ואפס המוחלט וכך ממשיך להוות כל רגע. זה נצחון שלנו על היוונים. גם חדש הוא לשון חידוש, התחדשות, "החדש הזה לכם ראש חדשים" – "לכם" דווקא יש זיקה וענין וקשר מיוחד להתחדשות. כל יהודי יכול גם בעבודת ה' שלו להתחדש בכל רגע. מהי ברית המילה? כתוב שברית המילה היא התחדשות בנפש, בבשר ממש, בגוף.

עולם-שנה-נפש בסוד אמש

פותחים את ספר יצירה ורואים שהקב"ה ברא את העולם בשלשה ממדים שונים – עולם-שנה-נפש. עולם-שנה-נפש הם גם כנגד שלש אמות אמ"ש. לא נסביר זאת, רק רוצים להזכיר את אמ"ש כי אליהו הזכיר קודם את משה, אהרן ושמואל, ורמז עיקרי שלהם הוא אמ"ש – אהרן-משה-שמואל[ג] (לפי סדר הלידה שלהם, אהרן הוא הגדול וכו'). כנגדן יש גם את שלשת הממדים של העולם בכלל, עולם-שנה-נפש.

מסביר השפת אמת ששבת היא התחדשות העולם בכלל (והוא שייך למשה בפרט, משה הוא בחינת שבת, על שניהם נאמר "כל השביעין חביבין" ולכולי עלמא בשבת נתנה תורת משה לישראל), ראש חדש התחדשות הזמן בפרט – התחדשות בממד השנה ("החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה"; והוא שייך לשמואל בפרט, שמואל = שנה טובה כנודע, על לידתו קוראים בהפטרת היום הראשון של ראש השנה. על שמואל נאמר "והלך מדי שנה בשנה וסבב בית אל והגלגל והמצפה ושפט את ישראל את כל המקומות האלה", והוא סוד "גלגל בשנה כמלך במדינה") – והמילה היא ההתחדשות של הנפש (והוא שייך לאהרן בפרט, "בזאת יבא אהרן אל הקדש", בזכות ברית מילה כנודע). הנפש היא גם הגוף, הגוף החי של היהודי, מה שהקב"ה בוחר בגוף של היהודי – הנשמה בלאו הכי היא "חלק אלוק ממעל ממש", אבל הבחירה העצמית של הקב"ה בנו היא דווקא בגוף שלנו, כמו שכתוב בתניא. מתי זה מתגלה? בברית המילה. הגוף מתחדש בכל יום, מתחדש לקיים את רצון ה' באהבה וביראה.

עד כאן ההסבר של השפת אמת, ששלש המצוות הן שלש בחינות של התחדשות בה אנו מאמינים והיונים כפרו בה. שוב, שלש המצוות הן שלש השמיניות של "ביום השמיני" בברית שלנו היום.

ב. סוד אחד – פרו ורבו, ברית מילה, ציצית

"אחד" בעולם-שנה-נפש במעשה בראשית

נסיים בעוד ווארט קצר. כתוב שבמעשה בראשית חוזרת שלש פעמים המלה "אחד", גם כנגד עולם-שנה-נפש:

הפעם הראשונה בסיום היום הראשון של מעשה בראשית, היום הראשון בשבוע, "ויקרא אלהים לאור יום  ולחשך קרא לילה ויהי ערב ויהי בקר יום אחד" – "יום אחד". אחר כך הפסוק הראשון של היום השלישי: "ויאמר אלהים יקוו המים תחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה ויהי כן" – "מקום אחד". ה"אחד" השלישי הוא בסיפור השני של מעשה בראשית – שלפי הזהר הוא מצטרף לעשרה מאמרות – "על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד", "בשר אחד"[ד]. שלשת ה"אחד" הם כנגד עולם-שנה-נפש, אבל בסדר של שנה-עולם-נפש, יום-מקום-בשר.

הפלא, אחד הדברים הכי יפהפיים – להראות גם לילדים בחדר – שבכל הופעה של "אחד" במעשה בראשית יש בפסוק בדיוק אחד מילים: "ויקרא אליהם לאור יום ולחשך קרא לילה ויהי ערב ויהי בקר יום אחד", "ויאמר אלהים יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה ויהי כן", "על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד". זו ממש פנינה, משהו מיוחד בתורה, שבשלשת פסוקי ה"אחד" בכל אחד יש אחד מילים[ה].

ח' ד"אחד" – סוד המילה

אם כן, נסיים בדרוש על המלה "אחד": כתוב שכאשר אומרים "שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד" – ה"אחד" שמחבר את כולם – יש כוונה שמובאת בפסוקים, שה-א היא אלופו של עולם, ח היינו ז רקיעים וארץ וה-ד היא ד רוחות העולם, שה' הוא אחד בשבעה רקיעים וארץ וב-ד רוחות העולם, "לית אתר פנוי מיניה".

יש עוד הרבה פירושים לאותיות המלה "אחד". מה שקשור לברית מילה הוא לכאורה האות ח – השמונה. כמו שאמרנו, בברית שלנו יש שלש פעמים שמונה, חזקה של שמונה. אם כן, יש משהו בברית מילה שאומר ז רקיעים וארץ. אחרי ירידת הנשמה דרך כל שבעת הרקיעים היא מגיעה לתכל'ס, לארץ, שבה הנשמה מתלבשת בגוף ויכולה לקיים את המצוות. ואכן יש כוונה ב-ח של אחד לירידת הנשמה לארץ דרך שבעה רקיעים. יום השמיני למילה הוא סוד התלבשות הנשמה בגוף לקיים את המצות בפועל ממש, ובמסירות נפש.

אם נאמר שה-ח של אחד רומזת ל-ח של מצות ברית מילה, צריך לומר משהו גם לגבי ה-א וה-ד – שכל אות רומזת למצוה מיוחדת. צריכים ללכת לפי הסדר, קודם א, אחר כך ח ובסוף ד. הסבה שאנחנו אומרים זאת היא קצת לחדש משהו בשביל כל החבר'ה שלנו, שידעו משהו שלא כולם יודעים שכתוב בצוואת הרבי הרש"ב, הבן של הרבי מהר"ש (שעל שמו נקרא הרך הנמול). תיכף נגיע לזה.

א ד"אחד" – "פרו ורבו" שקודם למילה

קודם כל, מהי ה-א? כתוב בשער מ"ן ומ"ד בעץ חיים שסוד האות א היא עצם הזיווג, "והיו לבשר אחד" – בציור ה-א, ה-י למעלה היא מ"ד וה-י למטה היא מ"ן וה-ו באמצע היא הברית-קדש שמחברת את המ"ן והמ"ד. אם כן, יש מצוה בתורה של "פרו ורבו" – עוד לפני מצות ברית מילה האבא מקיים את המצוה להתחתן ולקים "פרו ורבו", כמו שאמרנו קודם בפיוט "בן בא לנו"[ו]. בשביל לזכות לברכה הזו ש"בן בא לנו" צריך לכוון לקיום מצוה זו, "והיו לבשר אחד". אחר כך ה-ח היא מצות מילה, כנ"ל.

ד' ד"אחד" – לבישת ד' כנפות כשהולכים ל-ד' רוחות

אחר כך ה-ד – בדרך כלל נוהגים להלביש לילד ציצית מהחאלקה, כך נוהגים רוב עם ישראל ורוב החסידים וכך גם מופיע בפירוש בסדר היום-יום, אבל בצוואת הרבי הרש"ב כתוב שמלבישים לילד ציצית מהרגע שהוא מתחיל ללכת (הרבה קודם). המצוה הזו רמוזה ב-ד של "אחד". למה? כל זמן שהילד שוכב בעריסה הוא לא יכול לקיים "ופרצת [תשע"ו] ימה וקדמה וצפֹנה ונגבה", עיקר קיום השליחות ל-ד רוחות העולם, לפרסם אלקותו יתברך בעולם (הענין של חנוכה, פרסומי ניסא, שדורש לצאת החוצה). אם הוא לא יכול ללכת יש לו ח אבל אין לו ד. ברגע שהוא שייך ל-ד, שהוא יכול ללכת, צריך להלביש אותו "ארבע כנפות". מצות ציצית, ששקולה כנגד כל תריג מצות התורה כנודע, נקראת על שם ה-ד, זה השם של המצוה – "ארבע כנפות".

מהן ארבע כנפות? ארבע כנפות הארץ, בדיוק כוונת ה-ד של אחד, מה שהקב"ה נמצא ומושל בארבע רוחות העולם. התודעה הזו שייכת לילד מאותו רגע שהוא יודע ללכת, שיכול להתקדם לכל כיוון שהוא רוצה. לכן אז הזמן להלביש אותו במצות ארבע כנפות, הכל חינוך כמובן. האור, ההשראה, משפיעה על כל החיים שלו – שהולכים עם מצות ה', ארבע כנפות, הציצית. כידוע מהנעם אלימלך שזו המצוה המיוחדת של דורו של משיח, כפי שדברנו הרבה פעמים. אם כן, יש לנו כוונה יפה ל"אחד" – שלש מצוות, קודם כל "פרו ורבו" (א, "והיו לבשר אחד", לפי רש"י שהולך על הולד), אז מילה (ח, "וביום השמיני מול בשר ערלתו", כמו בברית שלנו היום שיש ג"פ ח), ציצית (ד, שמהר מאד נראה את הילד שלנו עם ציצית, יכול להיות גם בתוך השנה, שברגע שיודע ללכת הוא לובש ציצית ויכול לפרסם אלקות בארבע רוחות תבל – "ממנו יראו וכן יעשו"). לחיים לחיים.

רמזי שמואל

נאמר גימטריא לגבי השם, שמואל. המלחמה נגד היונים קשורה גם לחכמת היפי של היונים, האסתטיקה, ועיקרה הוא חתך זהב. שמואל, 377, הוא מספר "אהבה" – מספר בסדרת מספרי חתך זהב (פיבונצ'י) – מספר האהבה ה-דוד. שמואל מושח את דוד, ובתוך סדרת מספרי האהבה (סדרה שמופיעה רבות בתורה החל ממעשה בראשית) שמואל הוא ה-דוד. הוא נולד בנר השביעי. המספר השביעי של סדרת האהבה הוא יג, יג בריתות שנכרתו על המילה, יג מדות הרחמים (שמאירות מסוד כתר עליון, שלמעלה מ-ד אותיות שם הוי' ב"ה, בסוד "מי יעלה לנו השמימה" ר"ת מילה וס"ת הוי', כמו ששמענו קודם במאמר).

אחד מהכללים של סדרה זו, שכל מספר שביעי הוא כפולה של 13 – הראשון הוא 13, השני (המספר ה-יד) הוא 29 (8 ועוד 21, שני המספרים בסדרה שמקיפים את המספר 13) פעמים 13 (שמואל), וכך הלאה (לגבי כפולות של 7, המספר הראשון בסדרה שהוא כפולה של 7 הוא 21, המספר השמיני בסדרה. "וביום השמיני ימול בשר ערלתו". וכך כל מספר שמיני בסדרה הוא כפולה של 7, קשר מובהק בין 7 ל-8, בין "שבעה רועים" ל"שמונה נסיכי אדם", סוד חנוכה). לחיים לחיים.

אמרנו קודם שיש אמ"ש, ג ה"אמות" (מקורות) של לשון הקדש שכנגד ג היסודות אויר מים אש. לפי זה, אהרן הוא אויר (סוד ענני הכבוד בזכות אהרן), ה-א של אמ"ש; משה הוא מים – זה פשוט, "ותקרא שמו משה ותאמר כי מן המים משיתהו" – יש כאן ז ממין, משה הוא השביעי, במקום: 7 [ז] 9 15 19 22 24 25 [5 ברבוע] = 121 = 11 ברבוע. כל מספר ברבוע = 2401 = 49 ברבוע = 7 בחזקת 4! – ה-מ של אמ"ש; ושמואל הוא האש, ה-ש של אמ"ש. צריכים להתבונן בזה, איך שה-ש (שמואל) שקול כנגד ה-א (אהרן) וה-מ (משה) – "משה ואהרן בכהניו ושמואל בקראי שמו"[ז].