חיפוש בתוכן האתר

כללות עשר ספירות_מקור פרקים כב-כג הדפסה דוא

פרק כב

מֵעַתָּה יֵשׁ לְהָבִין אֵיךְ יג בְּחִינוֹת הַפְּנִימִיּוֹת הַנ"ל מְרַמְּזוֹת לִכְלָלוּת סֵדֶר הָעוֹלָמוֹת מֵרֵישׁ כָּל דַּרְגִּין עַד סוֹף כָּל דַּרְגִּין – תַּכְלִית הַהִתְבּוֹנְנוּת שֶׁל "מִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ"[1].

הִנֵּה "כֹּל מַאֲמִינִים שֶׁהוּא אֵל אֱמוּנָה"[2], הִתְקַשְּׁרוּת עֶצֶם הַנְּשָׁמָה הַיִּשְׂרְאֵלִית בְּעַצְמוּתוֹ יִתְבָּרַךְ מַמָּשׁ עַל יְדֵי הָאֱמוּנָה הַפְּשׁוּטָה הַיְרוּשָּׁה לָנוּ מֵאֲבוֹתֵנוּ הַקְּדוֹשִׁים כַּנ"ל[3]. בֶּאֱמוּנָה זוֹ טְמוּנָה אֲמִיתֻּת הַכַּוָּונָה שֶׁל מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית: "נִתְאַוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִהְיוֹת לוֹ דִּירָה בַּתַּחְתּוֹנִים"[4]. "תַּאֲוָה" זוֹ הִיא סוֹד "תַּאֲוַת צַדִּיקִים אַךְ-טוֹב"[5] – "וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים"[6] – שֹׁרֶשׁ נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל בְּעַצְמוּתוֹ יִתְבָּרַךְ מַמָּשׁ – "מַחֲשַׁבְתָּן שֶׁל יִשְׂרָאֵל קָדְמָה לְכָל דָּבָר"[7]. וְהוּא עִנְיַן הַבְּחִירָה הָעַצְמִית בְּעַם סְגוּלָּתוֹ, שֶׁ"בְּחֵלֶק אֱלוֹהַּ מִמַּעַל מַמָּשׁ"[8] בָּאָה בְּכֹחַ הַבְּחִירָה הַחָפְשִׁית בֶּאֱמֶת.

שֹׁרֶשׁ הַתַּעֲנוּג הוּא "עֹנֶג שַׁבָּת" הָאֲמִיתִּי – "סוֹד סָתוּם וְנֶעְלָם הַגָּנוּז בַּהֲלָכוֹת הַגַּשְׁמִיּוֹת שֶׁשָּׁרְשׁוֹ בָּעֹנֶג הַנֶּעְלָם הַמְלוּבָּשׁ בָּרָצוֹן הַנֶּעְלָם שֶׁלֹּא יִתְגַּלֶּה רַק לֶעָתִיד לָבֹא וְאֶפֶס קָצֵהוּ מֵאִיר עַכְשָׁיו בְּיִרְאֵי ה' הַזּוֹכִים לְיִרְאָה עִילָּאָה הָאֲמִיתִּית הַמְאִירָה בְּשַׁבָּת מֵעֵין לֶעָתִיד לָבֹא"[9].

שֹׁרֶשׁ הָרָצוֹן הוּא הָרָצוֹן הַנֶּעְלָם הַנ"ל שֶׁבִּבְחִינַת "יָחִיד"[10] מַמָּשׁ הַמִּתְגַּלֶּה בְּפִסְקֵי הִלְכוֹת הַתּוֹרָה, הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה, "בְּאֵיכוּת הַנְהָגַת עוֹלָם הַזֶּה הַגַּשְׁמִי"[11].

שֹׁרֶשׁ הַבִּטּוּל הוּא בְּסוֹד "עֶשֶׂר סְפִירוֹת הַגְּנוּזוֹת בְּמַאֲצִילָן" בִּבְחִינַת יָחִיד[12] מַמָּשׁ – "הֶעְלֵם הָאוֹר הָעַצְמִי בְּעַצְמוּת הַמָּאוֹר ב"ה". וְהוּא עִנְיַן הַיְכוֹלֶת הַפְּשׁוּטָה שֶׁבְּעַצְמוּתוֹ יִתְבָּרַךְ מַמָּשׁ לְהַוּוֹת הַכֹּל – "כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ"[13]. בִּטּוּל יְכוֹלֶת זוֹ בְּעַצְמוּתוֹ יִתְבָּרַךְ הוּא בִּטּוּל מִכֹּל וָכֹל בֶּאֱמֶת לַאֲמִיתּוֹ עַד שֶׁ"אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ"[14] מַמָּשׁ.

שֹׁרֶשׁ הַשִּׂמְחָה הוּא הַ"שַּׁעֲשׁוּעִים הָעַצְמִיִּים" – "שַׁעֲשׁוּעֵי הַמֶּלֶךְ בְּעַצְמוּתוֹ"[15] – גִּלּוּי אוֹר עַצְמִי הַנ"ל לְעַצְמוֹ יִתְבָּרַךְ כִּבְיָכוֹל. וְהוּא עִנְיַן "יִשְׂמַח ה' בְּמַעֲשָׂיו"[16], כְּלוֹמַר בִּיכוֹלֶת מַעֲשָׂיו אֲשֶׁר בִּפְשִׁיטוּת עַצְמוּתוֹ. גִּלּוּי הַשַּׁעֲשׁוּעִים הוּא עַל יְדֵי "הָרָצוֹן הַפָּשׁוּט"[17] הַמְיַּחֵד – שֹׁרֶשׁ הַיִּחוּד דְּדַעַת עֶלְיוֹן – הֶעְלֵם הַבִּטּוּל וְגִלּוּי הַשִּׂמְחָה הַנ"ל. הַכֹּחַ הַנֶּעְלָם שֶׁיֵּשׁ בְּאוֹר הַשַּׁעֲשׁוּעִים לְגַלּוֹת אֶת בְּחִינַת הַזִּיו הַכָּלוּל בָּאוֹר הָעַצְמִי, שֶׁהוּא עִנְיַן הַהִתְעוֹרְרוּת לְהֵטִיב כְּדִלְקַמָּן, הוּא שֹׁרֶשׁ הַיִּחוּד דְּדַעַת תַּחְתּוֹן.

שֹׁרֶשׁ הָאַהֲבָה – בְּחִינַת אַבְרָהָם אָבִינוּ בַּגִּלּוּי כַּנ"ל – הוּא עִנְיַן עֲלִיַּת הָרָצוֹן לְהֵטִיב "כִּי-חָפֵץ חֶסֶד הוּא"[18]. בְּרָצוֹן זֶה נִכְלֶלֶת מַחֲשֶׁבֶת "אֲנָא אֶמְלוֹךְ" – בְּחִינַת שֹׁרֶשׁ הַמְּלוּכָה שֶׁנִּתְגַּלָּה בְּאַבְרָהָם אָבִינוּ כַּנ"ל. הָרָצוֹן לְהֵטִיב וּמַחֲשֶׁבֶת "אֲנָא אֶמְלוֹךְ" נִקְרְאוּ בְּחִינַת "אֶחָד" שֶׁלִּפְנֵי הַצִּמְצוּם הָרִאשׁוֹן[19] – "אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם"[20]. בְּהִתְפַּשְּׁטוּת אוֹר הַמַּלְכוּת שֶׁל מַחֲשֶׁבֶת "אֲנָא אֶמְלוֹךְ" הַנ"ל, הַנִּקְרָא "טְהִירוּ עִילָּאָה", ה' יִתְבָּרַךְ "שִׁיעֵר בְּעַצְמוֹ בְּכֹחַ כָּל מַה שֶּׁעָתִיד לִהְיוֹת בְּפוֹעַל". הַשְׁעָרָה זוֹ נִקְרֵאת בְּחִינַת "קַדְמוֹן" שֶׁלִּפְנֵי הַצִּמְצוּם, וְהוּא סוֹד בְּרִית בֵּין הַבְּתָרִים שֶׁנִּכְרְתָה עִם אַבְרָהָם אָבִינוּ.

שֹׁרֶשׁ הַיִּרְאָה – בְּחִינַת יִצְחָק אָבִינוּ – הוּא עִנְיַן הַצִּמְצוּם הָרִאשׁוֹן לִהְיוֹת חָלָל וּמָקוֹם פָּנוּי לַעֲמִידַת הָעוֹלָמוֹת כִּבְיָכוֹל (שֶׁהֲרֵי הַצִּמְצוּם אֵינוֹ כִּפְשׁוּטוֹ ח"ו, אֶלָּא שֶׁכָּךְ נִרְאֶה מִצַּד הָעוֹלָמוֹת). בְּמָקוֹם פָּנוּי זֶה נִשְׁאַר "רְשִׁימוּ" – רוֹשֶׁם הַהַשְׁעָרָה הַנ"ל עִם "כֹּחַ הַגְּבוּל שֶׁבְּאֵין סוֹף" הַנּוֹשֵׂא וְסוֹבֵל כָּל עָלְמִין בְּחֵיקוֹ[21]. וְהוּא עִנְיַן מִדַּת הַדִּין שֶׁ"בִּתְחִילָּה עָלָה בַּמַּחְשָׁבָה לִבְרוֹא אֶת הָעוֹלָם בְּמִדַּת הַדִּין..."[22].

שֹׁרֶשׁ הָרַחֲמִים – בְּחִינַת יַעֲקֹב אָבִינוּ ("אֲשֶׁר פָּדָה אֶת-אַבְרָהָם"[23]), הֶמְשֵׁךְ הַמַּאֲמָר הַנ"ל "...רָאָה שֶׁאֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּים, שִׁיתֵּף עִמּוֹ מִדַּת הָרַחֲמִים וְהִקְדִּימוֹ לְמִדַּת הַדִּין" – הוּא עִנְיַן הַמְשָׁכַת הַקַּו – אוֹר אֵין סוֹף ב"ה הַמְמַלֵּא כָּל עָלְמִין – בִּמְקוֹם הַצִּמְצוּם[24]. וְהוּא סוֹד "אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ"[25]יִבָּקַע אוֹתִיּוֹת יַעֲקֹב.

שֹׁרֶשׁ הַבִּטָּחוֹן הוּא סוֹד "אָדָם קַדְמוֹן", שֶׁבּוֹ הַמַּחְשָׁבָה הַקְּדוּמָה וְהָרָצוֹן הַכְּלָלִי לְכָל מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית שֶׁלְּאַחַר הַצִּמְצוּם. אָדָם קַדְמוֹן מַלְבִּישׁ אֶת הַקַּו הַנ"ל – סוֹד "אִיהוּ בְּנֶצַח". בְּשֵׁם "אָדָם קַדְמוֹן" שְׁנֵי הֲפָכִים בְּנוֹשֵׂא אֶחָד: "אָדָם" – שֹׁרֶשׁ וּמְקוֹר צִיּוּר אָדָם בְּהִשְׁתַּנּוּת הַמִּדּוֹת מִדִּין לְחֶסֶד וְכו' בְּעוֹלָמוֹת אבי"ע; "קַדְמוֹן" – בְּחִינַת "נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר וְלֹא יִנָּחֵם כִּי לֹא אָדָם הוּא לְהִנָּחֵם"[26] אֶלָּא בְּחִינַת קַדְמוֹן מַמָּשׁ כְּאוֹר אֵין סוֹף שֶׁלִּפְנֵי הַצִּמְצוּם שֶׁאֵין בּוֹ שׁוּם צִיּוּר כְּלָל וּכְלָל רַק אַחְדּוּת פְּשׁוּטָה בְּתַכְלִית, וּבוֹ נֶאֱמַר "אֲנִי הוי' לֹא שָׁנִיתִי"[27]. "בִּטָּחוֹן" הוּא מִלְּשׁוֹן "טִיחַ" וּדְבֵקוּת[28], וְהוּא בְּחִינַת שֹׁרֶשׁ נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל לְאַחַר הַצִּמְצוּם, כֻּלָּם קוֹמָה אַחַת שְׁלֵמָה, בְּסוֹד "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּהוי' אֱלֹקֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם"[29], וּבְסוֹד "וְהַבּוֹטֵחַ בַּהוי' חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ"[30] – גִּלּוּי אוֹר אֵין סוֹף הַסּוֹבֵב כָּל עָלְמִין, בְּחִינַת 'חֶסֶד לְאַבְרָהָם' אֹהֲבִי כַּנ"ל הַשּׁוֹרֶה עַל אָדָם קַדְמוֹן מִלְמַעְלָה וְאֵינוֹ מִתְלַבֵּשׁ בּוֹ בִּפְנִימִיּוּת כְּאוֹר הַקַּו, שֶׁהֲרֵי "לֵית מַחְשָׁבָה תְּפִיסָא בָּךְ כְּלָל"[31] – אֲפִילּוּ מַחְשָׁבָה קְדוּמָה דְּאָדָם קַדְמוֹן. עַל יְדֵי דְּבֵקוּתוֹ בְּאוֹר הַקַּו הַמְמַלֵּא כָּל עָלְמִין וַחֲסוֹתוֹ בְּאוֹר אֵין סוֹף הַסּוֹבֵב כָּל עָלְמִין בָּא הַבִּטָּחוֹן בִּבְחִינַת הַמַּחְשָׁבָה הַקְּדוּמָה וְהָרָצוֹן הַכְּלָלִי הַנ"ל לְבִצּוּעַ כָּל מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית בְּפוֹעַל מַמָּשׁ.

שֹׁרֶשׁ הַתְּמִימוּת הוּא עִנְיַן הִתְפַּשְּׁטוּת עוֹלָמוֹת "עֲקוּדִּים" וּ"נְקוּדִּים" מִנִּקְבֵי אָדָם קַדְמוֹן. "עֲקוּדִּים" הוּא "תַּם" – י אוֹרוֹת בִּכְלִי אֶחָד. "נְקוּדִּים" הוּא סוֹד "הוֹדִי נֶהְפַּךְ עָלַי לְמַשְׁחִית"[32] – "כָּל-הַיּוֹם דָּוָה"[33] – הֲפִיכַת אוֹתִיּוֹת תַּם לְמֵת – סוֹד מִיתַת הַמְּלָכִים שֶׁאֵירְעָה בְּעוֹלַם הַנְּקוּדִּים. עַל יְדֵי "מִקְרֵה הַמְּלָכִים" הֵכִין ה' יִתְבָּרַךְ אֶת הַשֹּׁרֶשׁ לִמְצִיאוּת הַיֵּשׁ הַנִּפְרָד בָּעוֹלָמוֹת הַתַּחְתּוֹנִים בי"ע – סוֹד "אִיהִי (בי"ע כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן) בְּהוֹד". הָעֲבוֹדָה שֶׁל "תָּמִים תִּהְיֶה וְגו'"[34] וְ"אִם- אֶסַּק שָׁמַיִם וְגו'"[35] הוּא שֹׁרֶשׁ תִּקּוּן הַתֹּהוּ – סוֹד "מָטֵי וְלָא מָטֵי" שֶׁנִּתְגַּלָּה בְּעוֹלַם הָעֲקוּדִּים וּמִתְיַשֵּׁב בְּעוֹלַם הָאֲצִילוּת הַמְתוּקָּן.

שֹׁרֶשׁ הָאֱמֶת (אֱמֶתא מְחַיֶּה מֵת[36]) – תִּקּוּן הַבְּרִית (יִחוּד מַה וּבַּן) וְהוּא עוֹלַם הָאֲצִילוּת הַמְתוּקָּן מֵאָז שֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית; "חוֹתָמוֹ שֶׁל הקב"ה – אֱמֶת"[37] בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית[38]. חוֹתָם הוּא סוֹד תְּחוּם שַׁבָּת – עוֹלָם הָאֲצִילוּת, כִּמְבוֹאָר בְּכִתְבֵי הָאריז"ל[39].

שֹׁרֶשׁ הַשִּׁפְלוּת הוּא יְרִידַת וְהַשְׁפָּלַת הַשְּׁכִינָה – מַלְכוּת דַּאֲצִילוּת – לְהַוּוֹת לְהַחֲיוֹת וּלְקַיֵּים אֶת שְׁלֹשֶׁת הָעוֹלָמוֹת הַתַּחְתּוֹנִים: בְּרִיאָה, יְצִירָה וַעֲשִׂיָּה. "נָעוּץ סוֹפָן בִּתְחִלָּתָן וּתְחִלָּתָן בְּסוֹפָן"[40] – תַּכְלִית הַכַּוָּנָה שֶׁל "דִּירָה בַּתַּחְתּוֹנִים", בַּתַּחְתּוֹנִים דַּוְקָא, שֶׁבָּהֶם מִתְעַצֵּם גִּלּוּי אוֹרוֹ וְשִׁפְעוֹ שֶׁל "אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא".

סוֹד שֵׁם הוי' ב"ה לְפִי הַנ"ל הוּא:

 

י       יָחִיד – אֱמוּנָה, תַּעֲנוּג, רָצוֹן, בִּטּוּל

                    (כֻּלָּם בִּבְחִינַת "יָחִיד" כַּנ"ל)

ה        הוּא – שִׂמְחָה, יִחוּד

                      (שַׁעֲשׁוּעִים עַצְמִיִּים, "אוֹר הַמֵּאִיר לְעַצְמוֹ" – "הוּא" – וּבוֹ נִכְלָל שֹׁרֶשׁ הַמְשָׁכַת הַ-ו שֶׁבַּשֵּׁם, מַה שֶּׁבִּידִיעַת עַצְמוֹ יוֹדֵעַ אֶת כָּל הַנִּמְצָאִים)

ו        וְיוֹדֵעַ – אַהֲבָה, יִרְאָה, רַחֲמִים, בִּטָּחוֹן, תְּמִימוּת, אֱמֶת

(מֵהִתְעוֹרְרוּת הָרָצוֹן לְהֵטִיב וְעַד לְתִקּוּן הָאֲצִילוּת – הַכֹּל לָדַעַת (מִלְּשֹׁון הִתְקַשְּׁרוּת וְהִתְחַבְּרוּת) אֶת הַתַּחְתּוֹנִים)

ה       הַכֹּל – שִׁפְלוּת

                     (שְׁלֹשֶׁת הָעוֹלָמוֹת הַתַּחְתּוֹנִים – בְּרִיאָה, יְצִירַָה, עֲשִׂיָּה)

 

כִּמְבוֹאָר בְּשַׁעַר "יָחִיד הוּא וְיוֹדֵעַ הַכֹּל" עיי"ש.

 

פרק כג

לְפִי הַנ"ל נִמְצָא שֶׁמֵּאֱמוּנָה עַד בִּטּוּל הַכֹּל הוּא בְּסוֹד "יָחִיד" מַמָּשׁ. וְהָרֶמֶז הוּא שֶׁאֱמוּנָה תַּעֲנוּג רָצוֹן בִּטּוּל עוֹלֶה יָחִיד (לֵב) בְּרִבּוּעַ[41].

וְהוּא מִסְפַּר הָאוֹתִיּוֹת בִּקְרִיאַת שְׁמַע, סוֹד מִצְוַת הַיִּחוּד הָאֲמִיתִּי שֶׁבִּבְחִינַת יָחִיד מַמָּשׁ. וְהִנֵּה הַמִּסְפָּר הַשָּׁלֵם הַכּוֹלֵל אֶת יג בְּחִינוֹת הַפְּנִימִיּוֹת – צֶלֶם פְּעָמִים הוי' ב"ה כַּנ"ל – מִתְחַלֵּק לִשְׁנֵי זוּגוֹת שֶׁל רִבּוּעִים: ח בְּרִבּוּעַ וְ-סד בְּרִבּוּעַ כִּמְבוֹאָר לְעֵיל; לב בְּרִבּוּעַ וְ-נו בְּרִבּוּעַ, בְּסוֹד "וְטַהֵר לִבֵּנוּ לְעָבְדְּךָ בֶּאֱמֶת"[42]. נִמְצָא, מִמֵּילָא, שֶׁשְּׁאָר הַבְּחִינוֹת: שִׂמְחָה יִחוּד אַהֲבָה יִרְאָה רַחֲמִים בִּטָּחוֹן תְּמִימוּת אֱמֶת שִׁפְלוּת עוֹלוֹת נו בְּרִבּוּעַ (ד רִאשׁוֹנוֹת הַיְינוּ ב בְּרִבּוּעַ; ט אַחֲרוֹנוֹת הַיְינוּ ג בְּרִבּוּעַ, לוֹמַר שֶׁבְּשָׁרְשָׁן נִכְלְלוּ בִּשְׁתֵּי הַבְּחִינוֹת ב וְ-ג – תַּעֲנוּג וְרָצוֹן – כַּאֲשֶׁר הָאֱמוּנָה הַפְּשׁוּטָה כּוֹלֶלֶת הַכֹּל). תֵּשַׁע בְּחִינוֹת אֵלּוּ הֵן מִגִּלּוּי הָאוֹר הָעַצְמִי לְעַצְמוֹ כִּבְיָכוֹל וְעַד לְתַכְלִית הַגִּלּוּי שֶׁל "דִּירָה בַּתַּחְתּוֹנִים" כַּנ"ל. מוּבָן, אִם כֵּן, שֶׁכְּלָלוּת הַכֹּל מִתְחַלֵּק לִשְׁתֵּי בְּחִינוֹת: הֶעְלֵם וְגִלּוּי.

זִוּוּג וְחִבּוּר הַהֶעְלֵם וְהַגִּלּוּי הוּא בְּסוֹד "תְּרֵין רֵעִין דְּלָא מִתְפָּרְשִׁין לְעָלְמִין" – יִחוּד בִּטּוּל שִׂמְחָה, שֶׁגַּם הוּא נִרְמָז בְּמִסְפָּר שָׁלֵם: כ בְּרִבּוּעַ.

כְּמוֹ כֵן הַשֹּׁרֶשׁ הָעֶלְיוֹן שֶׁל הֶעְלֵם עַצְמוּתוֹ יִתְבָּרַךְ עִם בְּחִינַת הַמְשָׁכַת הַקַּו שֶׁל אוֹר אֵין סוֹף הַמְמַלֵּא כָּל עָלְמִין – גִּלּוּי אוֹרוֹ יִתְבָּרַךְ בִּמְקוֹם הַצִּמְצוּם; אֱמוּנָה רַחֲמִים עוֹלֶה כ בְּרִבּוּעַ כַּנ"ל. שֹׁרֶשׁ הַקַּו מַגִּיעַ עַד לְתַכְלִית הַכַּוָּונָה – "רָאָה שֶׁאֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּים וְכוּ'" – שֶׁבִּבְחִינַת אֱמוּנָה. אֱמוּנָה מִתְיַחֶדֶת בְּבִטּוּל בְּסוֹד "פְּנִמִיּוּת אַבָּא פְּנִמִיּוּת עַתִּיק"[43], וְשִׂמְחָה בְּרַחֲמִים בְּסוֹד "בִּינָה-לִבָּא"[44] – סִיּוּם יְסוֹד אִמָּא בְּתִפְאֶרֶת ז"א.

אֱמֶת הִיא שְׁלֵמוּת בִּפְנֵי עַצְמָהּ – כא בְּרִבּוּעַ – סוֹד "אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה"[45] הַמְרַמֵּז לְיִחוּד מַה וּבַּן בְּתִקּוּן הָאֲצִילוּת.

וְכֵן תַּעֲנוּג הוּא שְׁלֵמוּת בִּפְנֵי עַצְמוֹ – כג בְּרִבּוּעַ – חֶדְוָה שֶׁל טַעֲמֵי תוֹרָה שֶׁיִּתְגַּלּוּ לֶעָתִיד לָבֹא בַּתִּקּוּן הַשָּׁלֵם – "שִׁפְלוּת בֶּאֱמֶת" (תִּקּוּן בי"ע לִהְיוֹת בְּמַדְרֵגַת הָאֲצִילוּת). עַל חֶדְוָה זוֹ נֶאֱמַר "עֹז וְחֶדְוָה בִּמְקֹמוֹ"[46] וְ"אֵין עֹז אֶלָּא תּוֹרָה"[47] שֶׁנֶּאֱמַר "הוי' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן הוי' יְבָרֵךְ אֶת-עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם"[48] (יִחוּד עֹז וְחֶדְוָה הוּא גַּם כֵּן שְׁלֵמוּת שֶׁל י בְּרִבּוּעַ).

תַּעֲנוּג הוּא הַבְּחִינָה הַשְּׁנִיָּה מִלְמַעְלָה, כְּנֶגֶד אֱמֶת, הַשְּׁנִיָּה מִלְּמַטָּה. כְּשֵׁם שֶׁלֶּעָתִיד הַשִּׁפְלוּת תִּהְיֶה בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ (הִתְעַצְּמוּת כְּלִי הַתַּחְתּוֹן) – יִחוּד יְסוֹד וּמַלְכוּת בְּעֶצֶם (עַל דֶּרֶךְ הַיְסוֹד וַעֲטֶרֶת הַיְסוֹד) – כֵּן הָאֱמוּנָה הַפְּשׁוּטָה מַמְשִׁיכָה אֶת כֹּחַ הָעֶצֶם בְּהֶעְלֵם הַתַּעֲנוּג הָעַצְמִי לְהִתְגַּלּוּת לְמַטָּה דַּוְקַָא (בְּחִינַת שְׁלֵמוּת פַּרְצוּף עַתִּיק יוֹמִין).

יֵשׁ עוֹד עב רִבּוּעִים בְּחִבּוּרֵי יג הַבְּחִינוֹת הַפְּנִימִיֹּות, שֶׁכָּל אֶחָד הוּא סוֹד "שְׁלֵמוּת" בַּעֲבוֹדַת ה' הַפְּנִימִית וּבְסוֹדוֹת מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית וּמַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה, אַך אֵין כָּאן הַמָּקוֹם לְהַאֲרִיךְ בְּסוֹדוֹתֵיהֶם בִּפְרָטִיּוּת, וְ"עוֹד לֶאֱלוֹהַּ מִלִּים"[49] בְּעֶזְרַת ה' יִתְבָּרַךְ.

alt



[1] איוב יט, כו.

[2] פיוט לימים נוראים. "אל אמונה" – דברים לב, ד.

[3] ובזה מדויק אמרו "אל אמונה" דוקא, ששם אל הוא בחינת אברהם אבינו, שרש האמונה בבחינת רדל"א כנ"ל, וכמו שכתוב "ויקרא-שם בשם הוי' אל עולם" (בראשית כא, לג), בחינת "חסד אל כל-היום" (תהלים נב, ג). וכאן אל קאי על עצמותו יתברך ממש על דרך "אל דעות הוי'" (שמואל א' ב, ג), וכמבואר בדא"ח (ד"ה תקעו בחדש פר"ת בסופו) "דאיתא בתקוני זהר תקון ע' דשם אל אחזי על עילת כל העילות דהיינו בחינת העצמות וכמו שכתוב בזהר בראשית (כב, ב) דאל הוא לשון תוקף כמו "אילי הארץ" (מ"ב כד, טו; יחזקאל יז, יג) והוא תוקף העצמות וכו', וזהו אל דעות שכולל ב' דעות כו'".

והנה פסוק "אילי הארץ" קאי על גלות ירושלים בחרבן בית ראשון, ובא ללמד שתקף האמונה המושרשת בלב כל ישראל היא שעמדה לנו ומעמידה אותנו במשך כל אורך הגלות (עיין בפלח הרימון בראשית בסוף ד"ה ואשה אחת). במלכים הכתיב הוא "אולי הארץ", ויש לדרוש שאפילו במצב של "תמורת חכמה איולת" (ספר יצירה פ"ד מ"ג, והיא תמורת החסד – בחינת אברהם אבינו ושם אל כנ"ל) "פתי יאמין" (משלי יד, טו), והיא שעמדה לנו כנ"ל וד"ל. ועוד יש לדרוש שהוא מלשון "אולי ירחם" (פיוט סליחות ליום ג'), סוד מקור הרחמים הפשוטים שבאמונה פשוטה שבבחינת רדל"א, וכמו שיתבאר בסוד מקור המשכת הקו שמגיע עד עצמותו יתברך ממש וד"ל. שני הפרושים עולים בקנה אחד בסוד "אולי יפתה" (ירמיה כ, י) – "בשופר אפתנו" (תפלת ר"ה) – תקיעת האמונה הפשוטה בתקיפות הדעת – "אשרי העם ידעי תרועה" (תהלים פט, טז) כמבואר במ"א וד"ל.

[4] תנחומא נשא טז; ועיין בתניא פרק לו.

[5] משלי יא, כג.

[6] ישעיה ס, כא.

[7] בראשית רבה א, ד.

[8] איוב לא, ב. תבת "ממש" היא תוספת אדמו"ר הזקן בתניא ריש פרק ב.

[9] פלח הרמון בראשית ד"ה בראשית הד', ומונה שם ה' מדרגות בבחינת התורה עיי"ש. זוהי המדרגה העליונה החמישית.

[10] שלש המדרגות באור אין סוף ב"ה שלפני הצמצום הראשון: "יחיד", "אחד", "קדמון". עיין בשער היחוד לכ"ק אדמו"ר האמצעי פ"י.

[11] פלח הרמון שם. זוהי המדרגה הרביעית בחמש המדרגות הנ"ל "ומאיר למטה במי שיש בו מדת הענוה והשפלות בעצם", דהנה הרצון הוא סוד "כתר מלכות" (התענוג – "כתר תורה"; האמונה – "כתר כהונה", שלשה כתרים דאבות (ד, יג), ע"פ הסימן, מלמעלה למטה – "ראשו כתם פז" כתם ראשי תבות כהונה תורה מלכות. ו"כתר שם טוב" עולה על גביהן בסוד אור חוזר על ידי עבודת הברורים של מעשה התחתונים וכוללם יחד כמרומז בזה שאמונה תענוג רצון עולים כתר שם טוב בדיוק) ומאיר במי שיש בו מדת המלכות בפנימיות דהיינו השפלות בעצם וד"ל.

[12] כמבואר בשער היחוד פרק הנ"ל.

[13] תהלים קד, כד.

[14] דברים ד, לה.

[15] עיין עמק המלך, שער שעשועי המלך בעצמותו.

[16] תהלים קד, לא. ועיין פלח הרמון בראשית בהוספות ד"ה חנוך לנער.

[17] עיין בארוכה בפלח הרמון שמות ד"ה וירא ישראל. ה"רצון הפשוט" בא לאחר ה"רצון המוחלט" כמבואר שם. יש לומר שהרצון המוחלט הוא על דרך הקוץ התחתון שב-י – המשכת ההעלם העצמי לבחינת גלוי השעשועים; והרצון הפשוט הוא על דרך נקודת ה-י שבראשית ציור אות ה-ה – עצם השעשועים כאשר יצאו מכלל "יחיד" אך לכלל גלוי ממש טרם הגיעו וד"ל. והם ב' בחינות "דעת עליון", מצד אבא ומצד אמא.

[18] מיכה ז, יח.

[19] כמבואר בשער היחוד כנ"ל.

[20] יחזקאל לג, כד.

[21] סוד "רישיה דעשו בעטפוי דיצחק" וד"ל.

והנה בפרטיות, בסוד הצמצום ארבע מדרגות:

א. "המאור נכנס במקום האור" (עצמות ממש)

ב. גלוי "כח הגבול שבאין סוף" (שרשו ברצון הנעלם שבבחינת "יחיד")

ג. רשימו דאור אין סוף (בחינת "אחד")

ד. רשימו דהשערה (בחינת "קדמון")

ארבע מדרגות אלו הן כנגד ארבע אותיות יצחק (יראה, מקור כל תנועה בפועל) נוטריקון "יש צדיק אחד קדמון" ("יש צדיק אחד קדמון עולה "עבדו את הוי' ביראה" (תהלים ב, יא)). "יש" היינו עצמותו יתברך ממש שהוא היש האמיתי. "צדיק" הוא בחינת "צדיק יסוד עולם", בחינת "אבר קטן" "מועט המחזיק את המרובה" כמבואר במקום אחר. והוא ענין כח הגבול שבאין סוף שנושא ושובל את רבוי בחינות הגבול בפועל (ובפנימיותו נושא ומחזיק את כח הבלי גבול). ציור אות ה-ח ד"אחד" הוא ו ז (לפי קבלת האריז"ל), סוד "חפץ חסד" ומחשבת "אנא אמלוך" שבבחינת "אחד". סוד ציור ה-ק הוא נקודת הרשימו דהשערה בבחינת מקיף והיולי והמשכתו בפועל בכח ההתחלקות שבחצוניות הקו.

הצדיק בפני השכינה כנר בפני האבוקה, וכשרגא בטיהרא דלא מהניא. על ידי הסתלקות אור הטהירו עילאה מתגלה השרגא שבו ארבע מדרגות הנ"ל (אור הקו שבוקע את מקום הצמצום הוא סוד יעקב כמו שיתבאר לקמן, סוד הרחמים שעולה ממלא מקום עם הכולל, שהוא ממלא מקום האור הראשון שנסתלק וד"ל). הנר מתנועע תמיד בכלות הנפש אל מקורו (תניא פרק יט) בסוד "כל חי מתנועע", והוא ענין היראה – "וירא העם וינועו" – אין נוע אלא לשון זיע" – "הזזה עצמית" בלשון החסידות. והוא סוד ה"נענועים" – מקור כל "הבדלה" בין טהור לטמא – "יראת ה' לחיים (ה"קו", לשון "תקוה" – "חוט התקוה", המשולש בסוד יעקב – הוא בחינת "געגועים", כאשר האור אין סוף ב"ה בכללותו שלפני הצמצום הוא בחינת "שעשועים") שם הוי' של סוד הצמצום:

י        מאור

ה       כח הגבול

ו        רשם האור

ה       רשם השעור

בחינת ה-י מתלבש ב-ו, וכן ה עילאה ב-ה תתאה וד"ל.

אברהם הוא סוד גלוי אור ה' בעולם. "אברהם התחיל להאיר" – "ויקרא שם בשם הוי' אל עולם". יצחק הוא סוד גלוי חיות הצדיק יסוד עולם. יעקב הוא סוד גלוי כח התורה שנמשך וחודר בפנימיות כל דבר. "האבות הן הן המרכבה", כנגד "אל אמונה (אברהם – "והאמן וגו'") ואין עול צדיק (ב פעמים אמונהיצחק כנ"ל) וישר (ה פעמים אמונהיעקב סוד הקו שבפנימיותו קדושת התורה שחודר וממלא כל דבר על ידי נשמות ישראל המקיימים תורה ומצות) הוא" וד"ל. ב פעמים אמונה (צדיק) הוא סוד "שני לוחות הברית" (שמתגלה לאחר "אחד אלהינו שבשמים ובארץ") – אותיות החקיקה כמבואר בדא"ח – ברית ההתקשרות של הצדיק-עליון בצדיק-תחתון (יוסף בבנימין בכחו של יצחק וד"ל. והוא ענין "הוי דן את כל האדם לכף זכות". "דן" הוא מדת הדין, אך כאשר דן לכף זכות היינו בסוד מועט המחזיק את המרובהמ גלוי עצם נקודת היהדות – נקודת הצדיק של כל אחד ואחד מישראל – "ועמך כלם צדיקים" – על ידי ההתקשרות ל"צדיק יסוד עולם" שבכל דור ודור). ה פעמים אמונה הוא סוד "חמשה חמשי תורה", בחינת יעקב (סוד הקו, שחצוניותו – כח ההתחלקות – הוא ענין המשכת ה גבורות, ופנימיותו – כח ההתכללות – הוא ענין המשכת ה חסדים כמבואר בדא"ח). אמונה צדיק ישר עולה שפלותפנימיות המלכות – דוד מלך ישראל חי וקים, שהוא המשלים את מרכבת אבות העולם להיות מרכבה שלמה על ידי שמקבל מכולם כנודע.

[22] רש"י בראשית א, א ד"ה ברא אלקים, בשם המדרש. והרמז הוא ש"בראשית ברא" במספר סידורי עולה דין, כאשר כל הפסוק הראשון: "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ" במספר סידורי עולה רחמים וד"ל.

[23] ישעיה כט, כב. עיין תניא פרק לב.

[24] עיין בפלח הרמון (שמות ד"ה החדש הזה הב') שג' המדות חסד, גבורה ותפארת הן: בטול במציאות (שבשרשו הוא ענין ההשערה דכל עלמין בטהירו עילאה כנ"ל, בריאה יש מאין ("בראשית ברא אלקים" – מדת הדין), "ואחר כך מתגלה מדת הרחמים להמשיך תוספת אור בבחינת העולם שיתגלה בו בחינת הבטול למקורו בבחינת היש שלו כמו שהוא לאחר שנצטמצם". והנה יש בזה רמז נפלא: חסד גבורה תפארת עולה בדיוק בטול במציאות, יש מאין, בטול היש שהוא לז ברבוע, סוד מעשה בראשית כמבואר במקום אחר.

והנה לפי סוד שם הוי' ב"ה הוא על דרך זה: י – "נושא הפכים", ה חסדים ו-ה גבורות ביחוד גמור (שהרי בבחינת "יחיד" אינם הפכים כלל); ה עילאה – גלוי ה חסדים, כח הבלי גבול (וכח הגבול בהעלם) ששרשו בענג הנעלם – ה דאברהם (במדרגתו הגלויה – חסד וד"ל); ה תתאהגלוי ה גבורות, כח הגבול (וכח הבלי גבול בהעלם) ששרשו ברצון הנעלם – בחינת יצחק (במדרגתו הגלויה – גבורה וד"ל); ו – המשכת הרחמים על ידי פנימיות הקו לגלות בכל יש נברא בחינת הבטול למקורו. והוא סוד צרוף יההו, צרוף תפלין דרבינו תם – מוחין דאבא כנודע.

 

י         "נושא הפכים" בהעלם עצמותו יתברך

ה        גלוי ה חסדים (כח הבלי גבול), בטול במציאות

ו        המשכת תוספת אור ביש הנברא, בטול היש (תכליתו – גלוי בחינת "נושא הפכים" בפועל – "דירה בתחתונים")

ה        גלוי ה גבורות (כח הגבול), יש מאין

 

הקו שבא לחבר את שני ההפכים של ה חסדים ו-ה גבורות כלול משניהם – ה גבורות בכח ההתחלקות שמצד חצוניות הקו, ו-ה חסדים בכח ההתכללות שמצד פנימיות הקו, כמבואר בהערה כא.

[25] ישעיה נח, ח.

[26] שמואל א טו, כט.

[27] מלאכי ג, ו.

[28] עיין בבאורי הזהר לאדמו"ר האמצעי ריש פרשת וארא.

[29] דברים ד, ד.

[30] תהלים לב, י. "הבוטח בהוי'" היינו הוי' שם הרחמים – התלבשות אור הקו בפנימיות אדם קדמון; "חסד יסובבנו" – השראת אור אין סוף הסובב כל עלמין.

[31] פתח אליהו.

[32] דניאל י, ח.

[33] איכה א, יג.

[34] דברים יח, יג.

[35] תהלים קלט, ח.

[36] כמבואר בכתבי האריז"ל בסוד יונה בן אמתי – בן אליהו הנקרא "אמת" – "ודבר ה' בפיך אמת" (מלכים א יז, כד) – כאשר החיה את המת, בן הצרפית – יונה הנביא.

[37] שבת נח, א.

[38] "בראשית ברא אלהים" סופי תבות אמת (בצרוף תאם – לשון התאמה ומציאת חן), ו"אשר ברא אלהים לעשות" סופי תבות אמת (בצרוף הישר ביום השבת קדש – זמן הזווג, "לעשות" – לתקן – תקון אות ברית קדש). וכן מספר האותיות של יום א' דמעשה בראשית ויום ז' דמעשה בראשית עם שני הפסוקים המקיפים אותו מכאן ומכאן (נ אותיות מכאן ו-נ מכאן – י ברבוע, והוא עצמו יב ברבוע, ויום א' בו יד ברבוע עם הכולל – א ברבוע. הכל סוד לז דמעשה בראשית כנ"ל וד"ל) הוא אמת אותיות.

[39] והנה אדם קדמון, עקודים ונקודים, אצילות הם בי"ע דכללות – שלשה מיני "אדם". אדם קדמון הוא "אדם דבריאה". עקודים ונקודים (שרש עתיק יומין ואריך אנפין – כתר בעולם האצילות המתוקן – "הוד והדר" כמבואר בדא"ח) הוא "אדם דיצירה". עשר ספירות דאצילות הוא "אדם דעשיה". נמצא שבי"ע דכללות הנ"ל הם כנגד נה"י, כאשר בי"ע דפרטות נכללו במלכות כדלקמן. וממילא מובן שסוד הקו – תפארת – הוא המשכת "אדם דאצילות" במקום הצמצום (סוד "שכינה" כמבואר בדא"ח).

[40] ספר יצירה א, ז.

[41] והוא מספר האותיות בקריאת שמע, סוד מצות היחוד האמיתי שבבחינת יחיד ממש.

[42] ברכה האמצעית בתפלת שבת ויו"ט.

[43] פרי עץ חיים שער הק"ש פט"ו.

[44] פתח אליהו.

[45] שמות ג, יד.

[46] דברי הימים א טז, כז.

[47] שיר השירים רבה ב, י ועוד.

[48] תהלים כט, יא.

[49] איוב לו, ב.

Normal 0 false false false MicrosoftInternetExplorer4

פרק כב

מֵעַתָּה יֵשׁ לְהָבִין אֵיךְ יג בְּחִינוֹת הַפְּנִימִיּוֹת הַנ"ל מְרַמְּזוֹת לִכְלָלוּת סֵדֶר הָעוֹלָמוֹת מֵרֵישׁ כָּל דַּרְגִּין עַד סוֹף כָּל דַּרְגִּין – תַּכְלִית הַהִתְבּוֹנְנוּת שֶׁל "מִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ"[1].

הִנֵּה "כֹּל מַאֲמִינִים שֶׁהוּא אֵל אֱמוּנָה"[2], הִתְקַשְּׁרוּת עֶצֶם הַנְּשָׁמָה הַיִּשְׂרְאֵלִית בְּעַצְמוּתוֹ יִתְבָּרַךְ מַמָּשׁ עַל יְדֵי הָאֱמוּנָה הַפְּשׁוּטָה הַיְרוּשָּׁה לָנוּ מֵאֲבוֹתֵנוּ הַקְּדוֹשִׁים כַּנ"ל[3]. בֶּאֱמוּנָה זוֹ טְמוּנָה אֲמִיתֻּת הַכַּוָּונָה שֶׁל מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית: "נִתְאַוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִהְיוֹת לוֹ דִּירָה בַּתַּחְתּוֹנִים"[4]. "תַּאֲוָה" זוֹ הִיא סוֹד "תַּאֲוַת צַדִּיקִים אַךְ-טוֹב"[5] – "וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים"[6] – שֹׁרֶשׁ נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל בְּעַצְמוּתוֹ יִתְבָּרַךְ מַמָּשׁ – "מַחֲשַׁבְתָּן שֶׁל יִשְׂרָאֵל קָדְמָה לְכָל דָּבָר"[7]. וְהוּא עִנְיַן הַבְּחִירָה הָעַצְמִית בְּעַם סְגוּלָּתוֹ, שֶׁ"בְּחֵלֶק אֱלוֹהַּ מִמַּעַל מַמָּשׁ"[8] בָּאָה בְּכֹחַ הַבְּחִירָה הַחָפְשִׁית בֶּאֱמֶת.

שֹׁרֶשׁ הַתַּעֲנוּג הוּא "עֹנֶג שַׁבָּת" הָאֲמִיתִּי – "סוֹד סָתוּם וְנֶעְלָם הַגָּנוּז בַּהֲלָכוֹת הַגַּשְׁמִיּוֹת שֶׁשָּׁרְשׁוֹ בָּעֹנֶג הַנֶּעְלָם הַמְלוּבָּשׁ בָּרָצוֹן הַנֶּעְלָם שֶׁלֹּא יִתְגַּלֶּה רַק לֶעָתִיד לָבֹא וְאֶפֶס קָצֵהוּ מֵאִיר עַכְשָׁיו בְּיִרְאֵי ה' הַזּוֹכִים לְיִרְאָה עִילָּאָה הָאֲמִיתִּית הַמְאִירָה בְּשַׁבָּת מֵעֵין לֶעָתִיד לָבֹא"[9].

שֹׁרֶשׁ הָרָצוֹן הוּא הָרָצוֹן הַנֶּעְלָם הַנ"ל שֶׁבִּבְחִינַת "יָחִיד"[10] מַמָּשׁ הַמִּתְגַּלֶּה בְּפִסְקֵי הִלְכוֹת הַתּוֹרָה, הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה, "בְּאֵיכוּת הַנְהָגַת עוֹלָם הַזֶּה הַגַּשְׁמִי"[11].

שֹׁרֶשׁ הַבִּטּוּל הוּא בְּסוֹד "עֶשֶׂר סְפִירוֹת הַגְּנוּזוֹת בְּמַאֲצִילָן" בִּבְחִינַת יָחִיד[12] מַמָּשׁ – "הֶעְלֵם הָאוֹר הָעַצְמִי בְּעַצְמוּת הַמָּאוֹר ב"ה". וְהוּא עִנְיַן הַיְכוֹלֶת הַפְּשׁוּטָה שֶׁבְּעַצְמוּתוֹ יִתְבָּרַךְ מַמָּשׁ לְהַוּוֹת הַכֹּל – "כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ"[13]. בִּטּוּל יְכוֹלֶת זוֹ בְּעַצְמוּתוֹ יִתְבָּרַךְ הוּא בִּטּוּל מִכֹּל וָכֹל בֶּאֱמֶת לַאֲמִיתּוֹ עַד שֶׁ"אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ"[14] מַמָּשׁ.

שֹׁרֶשׁ הַשִּׂמְחָה הוּא הַ"שַּׁעֲשׁוּעִים הָעַצְמִיִּים" – "שַׁעֲשׁוּעֵי הַמֶּלֶךְ בְּעַצְמוּתוֹ"[15] – גִּלּוּי אוֹר עַצְמִי הַנ"ל לְעַצְמוֹ יִתְבָּרַךְ כִּבְיָכוֹל. וְהוּא עִנְיַן "יִשְׂמַח ה' בְּמַעֲשָׂיו"[16], כְּלוֹמַר בִּיכוֹלֶת מַעֲשָׂיו אֲשֶׁר בִּפְשִׁיטוּת עַצְמוּתוֹ. גִּלּוּי הַשַּׁעֲשׁוּעִים הוּא עַל יְדֵי "הָרָצוֹן הַפָּשׁוּט"[17] הַמְיַּחֵד – שֹׁרֶשׁ הַיִּחוּד דְּדַעַת עֶלְיוֹן – הֶעְלֵם הַבִּטּוּל וְגִלּוּי הַשִּׂמְחָה הַנ"ל. הַכֹּחַ הַנֶּעְלָם שֶׁיֵּשׁ בְּאוֹר הַשַּׁעֲשׁוּעִים לְגַלּוֹת אֶת בְּחִינַת הַזִּיו הַכָּלוּל בָּאוֹר הָעַצְמִי, שֶׁהוּא עִנְיַן הַהִתְעוֹרְרוּת לְהֵטִיב כְּדִלְקַמָּן, הוּא שֹׁרֶשׁ הַיִּחוּד דְּדַעַת תַּחְתּוֹן.

שֹׁרֶשׁ הָאַהֲבָה – בְּחִינַת אַבְרָהָם אָבִינוּ בַּגִּלּוּי כַּנ"ל – הוּא עִנְיַן עֲלִיַּת הָרָצוֹן לְהֵטִיב "כִּי-חָפֵץ חֶסֶד הוּא"[18]. בְּרָצוֹן זֶה נִכְלֶלֶת מַחֲשֶׁבֶת "אֲנָא אֶמְלוֹךְ" – בְּחִינַת שֹׁרֶשׁ הַמְּלוּכָה שֶׁנִּתְגַּלָּה בְּאַבְרָהָם אָבִינוּ כַּנ"ל. הָרָצוֹן לְהֵטִיב וּמַחֲשֶׁבֶת "אֲנָא אֶמְלוֹךְ" נִקְרְאוּ בְּחִינַת "אֶחָד" שֶׁלִּפְנֵי הַצִּמְצוּם הָרִאשׁוֹן[19] – "אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם"[20]. בְּהִתְפַּשְּׁטוּת אוֹר הַמַּלְכוּת שֶׁל מַחֲשֶׁבֶת "אֲנָא אֶמְלוֹךְ" הַנ"ל, הַנִּקְרָא "טְהִירוּ עִילָּאָה", ה' יִתְבָּרַךְ "שִׁיעֵר בְּעַצְמוֹ בְּכֹחַ כָּל מַה שֶּׁעָתִיד לִהְיוֹת בְּפוֹעַל". הַשְׁעָרָה זוֹ נִקְרֵאת בְּחִינַת "קַדְמוֹן" שֶׁלִּפְנֵי הַצִּמְצוּם, וְהוּא סוֹד בְּרִית בֵּין הַבְּתָרִים שֶׁנִּכְרְתָה עִם אַבְרָהָם אָבִינוּ.

שֹׁרֶשׁ הַיִּרְאָה – בְּחִינַת יִצְחָק אָבִינוּ – הוּא עִנְיַן הַצִּמְצוּם הָרִאשׁוֹן לִהְיוֹת חָלָל וּמָקוֹם פָּנוּי לַעֲמִידַת הָעוֹלָמוֹת כִּבְיָכוֹל (שֶׁהֲרֵי הַצִּמְצוּם אֵינוֹ כִּפְשׁוּטוֹ ח"ו, אֶלָּא שֶׁכָּךְ נִרְאֶה מִצַּד הָעוֹלָמוֹת). בְּמָקוֹם פָּנוּי זֶה נִשְׁאַר "רְשִׁימוּ" – רוֹשֶׁם הַהַשְׁעָרָה הַנ"ל עִם "כֹּחַ הַגְּבוּל שֶׁבְּאֵין סוֹף" הַנּוֹשֵׂא וְסוֹבֵל כָּל עָלְמִין בְּחֵיקוֹ[21]. וְהוּא עִנְיַן מִדַּת הַדִּין שֶׁ"בִּתְחִילָּה עָלָה בַּמַּחְשָׁבָה לִבְרוֹא אֶת הָעוֹלָם בְּמִדַּת הַדִּין..."[22].

שֹׁרֶשׁ הָרַחֲמִים – בְּחִינַת יַעֲקֹב אָבִינוּ ("אֲשֶׁר פָּדָה אֶת-אַבְרָהָם"[23]), הֶמְשֵׁךְ הַמַּאֲמָר הַנ"ל "...רָאָה שֶׁאֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּים, שִׁיתֵּף עִמּוֹ מִדַּת הָרַחֲמִים וְהִקְדִּימוֹ לְמִדַּת הַדִּין" – הוּא עִנְיַן הַמְשָׁכַת הַקַּו – אוֹר אֵין סוֹף ב"ה הַמְמַלֵּא כָּל עָלְמִין – בִּמְקוֹם הַצִּמְצוּם[24]. וְהוּא סוֹד "אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ"[25]יִבָּקַע אוֹתִיּוֹת יַעֲקֹב.

שֹׁרֶשׁ הַבִּטָּחוֹן הוּא סוֹד "אָדָם קַדְמוֹן", שֶׁבּוֹ הַמַּחְשָׁבָה הַקְּדוּמָה וְהָרָצוֹן הַכְּלָלִי לְכָל מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית שֶׁלְּאַחַר הַצִּמְצוּם. אָדָם קַדְמוֹן מַלְבִּישׁ אֶת הַקַּו הַנ"ל – סוֹד "אִיהוּ בְּנֶצַח". בְּשֵׁם "אָדָם קַדְמוֹן" שְׁנֵי הֲפָכִים בְּנוֹשֵׂא אֶחָד: "אָדָם" – שֹׁרֶשׁ וּמְקוֹר צִיּוּר אָדָם בְּהִשְׁתַּנּוּת הַמִּדּוֹת מִדִּין לְחֶסֶד וְכו' בְּעוֹלָמוֹת אבי"ע; "קַדְמוֹן" – בְּחִינַת "נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר וְלֹא יִנָּחֵם כִּי לֹא אָדָם הוּא לְהִנָּחֵם"[26] אֶלָּא בְּחִינַת קַדְמוֹן מַמָּשׁ כְּאוֹר אֵין סוֹף שֶׁלִּפְנֵי הַצִּמְצוּם שֶׁאֵין בּוֹ שׁוּם צִיּוּר כְּלָל וּכְלָל רַק אַחְדּוּת פְּשׁוּטָה בְּתַכְלִית, וּבוֹ נֶאֱמַר "אֲנִי הוי' לֹא שָׁנִיתִי"[27]. "בִּטָּחוֹן" הוּא מִלְּשׁוֹן "טִיחַ" וּדְבֵקוּת[28], וְהוּא בְּחִינַת שֹׁרֶשׁ נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל לְאַחַר הַצִּמְצוּם, כֻּלָּם קוֹמָה אַחַת שְׁלֵמָה, בְּסוֹד "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּהוי' אֱלֹקֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם"[29], וּבְסוֹד "וְהַבּוֹטֵחַ בַּהוי' חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ"[30] – גִּלּוּי אוֹר אֵין סוֹף הַסּוֹבֵב כָּל עָלְמִין, בְּחִינַת 'חֶסֶד לְאַבְרָהָם' אֹהֲבִי כַּנ"ל הַשּׁוֹרֶה עַל אָדָם קַדְמוֹן מִלְמַעְלָה וְאֵינוֹ מִתְלַבֵּשׁ בּוֹ בִּפְנִימִיּוּת כְּאוֹר הַקַּו, שֶׁהֲרֵי "לֵית מַחְשָׁבָה תְּפִיסָא בָּךְ כְּלָל"[31] – אֲפִילּוּ מַחְשָׁבָה קְדוּמָה דְּאָדָם קַדְמוֹן. עַל יְדֵי דְּבֵקוּתוֹ בְּאוֹר הַקַּו הַמְמַלֵּא כָּל עָלְמִין וַחֲסוֹתוֹ בְּאוֹר אֵין סוֹף הַסּוֹבֵב כָּל עָלְמִין בָּא הַבִּטָּחוֹן בִּבְחִינַת הַמַּחְשָׁבָה הַקְּדוּמָה וְהָרָצוֹן הַכְּלָלִי הַנ"ל לְבִצּוּעַ כָּל מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית בְּפוֹעַל מַמָּשׁ.

שֹׁרֶשׁ הַתְּמִימוּת הוּא עִנְיַן הִתְפַּשְּׁטוּת עוֹלָמוֹת "עֲקוּדִּים" וּ"נְקוּדִּים" מִנִּקְבֵי אָדָם קַדְמוֹן. "עֲקוּדִּים" הוּא "תַּם" – י אוֹרוֹת בִּכְלִי אֶחָד. "נְקוּדִּים" הוּא סוֹד "הוֹדִי נֶהְפַּךְ עָלַי לְמַשְׁחִית"[32] – "כָּל-הַיּוֹם דָּוָה"[33] – הֲפִיכַת אוֹתִיּוֹת תַּם לְמֵת – סוֹד מִיתַת הַמְּלָכִים שֶׁאֵירְעָה בְּעוֹלַם הַנְּקוּדִּים. עַל יְדֵי "מִקְרֵה הַמְּלָכִים" הֵכִין ה' יִתְבָּרַךְ אֶת הַשֹּׁרֶשׁ לִמְצִיאוּת הַיֵּשׁ הַנִּפְרָד בָּעוֹלָמוֹת הַתַּחְתּוֹנִים בי"ע – סוֹד "אִיהִי (בי"ע כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן) בְּהוֹד". הָעֲבוֹדָה שֶׁל "תָּמִים תִּהְיֶה וְגו'"[34] וְ"אִם- אֶסַּק שָׁמַיִם וְגו'"[35] הוּא שֹׁרֶשׁ תִּקּוּן הַתֹּהוּ – סוֹד "מָטֵי וְלָא מָטֵי" שֶׁנִּתְגַּלָּה בְּעוֹלַם הָעֲקוּדִּים וּמִתְיַשֵּׁב בְּעוֹלַם הָאֲצִילוּת הַמְתוּקָּן.

שֹׁרֶשׁ הָאֱמֶת (אֱמֶתא מְחַיֶּה מֵת[36]) – תִּקּוּן הַבְּרִית (יִחוּד מַה וּבַּן) וְהוּא עוֹלַם הָאֲצִילוּת הַמְתוּקָּן מֵאָז שֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית; "חוֹתָמוֹ שֶׁל הקב"ה – אֱמֶת"[37] בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית[38]. חוֹתָם הוּא סוֹד תְּחוּם שַׁבָּת – עוֹלָם הָאֲצִילוּת, כִּמְבוֹאָר בְּכִתְבֵי הָאריז"ל[39].

שֹׁרֶשׁ הַשִּׁפְלוּת הוּא יְרִידַת וְהַשְׁפָּלַת הַשְּׁכִינָה – מַלְכוּת דַּאֲצִילוּת – לְהַוּוֹת לְהַחֲיוֹת וּלְקַיֵּים אֶת שְׁלֹשֶׁת הָעוֹלָמוֹת הַתַּחְתּוֹנִים: בְּרִיאָה, יְצִירָה וַעֲשִׂיָּה. "נָעוּץ סוֹפָן בִּתְחִלָּתָן וּתְחִלָּתָן בְּסוֹפָן"[40] – תַּכְלִית הַכַּוָּנָה שֶׁל "דִּירָה בַּתַּחְתּוֹנִים", בַּתַּחְתּוֹנִים דַּוְקָא, שֶׁבָּהֶם מִתְעַצֵּם גִּלּוּי אוֹרוֹ וְשִׁפְעוֹ שֶׁל "אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא".

סוֹד שֵׁם הוי' ב"ה לְפִי הַנ"ל הוּא:

 

י     יָחִיד – אֱמוּנָה, תַּעֲנוּג, רָצוֹן, בִּטּוּל

       (כֻּלָּם בִּבְחִינַת "יָחִיד" כַּנ"ל)

ה     הוּא – שִׂמְחָה, יִחוּד

(שַׁעֲשׁוּעִים עַצְמִיִּים, "אוֹר הַמֵּאִיר לְעַצְמוֹ" – "הוּא" – וּבוֹ נִכְלָל שֹׁרֶשׁ הַמְשָׁכַת הַ-ו שֶׁבַּשֵּׁם, מַה שֶּׁבִּידִיעַת עַצְמוֹ יוֹדֵעַ אֶת כָּל הַנִּמְצָאִים)

ו      וְיוֹדֵעַ – אַהֲבָה, יִרְאָה, רַחֲמִים, בִּטָּחוֹן, תְּמִימוּת, אֱמֶת

(מֵהִתְעוֹרְרוּת הָרָצוֹן לְהֵטִיב וְעַד לְתִקּוּן הָאֲצִילוּת – הַכֹּל לָדַעַת (מִלְּשֹׁון הִתְקַשְּׁרוּת וְהִתְחַבְּרוּת) אֶת הַתַּחְתּוֹנִים)

ה     הַכֹּל – שִׁפְלוּת

(שְׁלֹשֶׁת הָעוֹלָמוֹת הַתַּחְתּוֹנִים – בְּרִיאָה, יְצִירַָה, עֲשִׂיָּה)

 

כִּמְבוֹאָר בְּשַׁעַר "יָחִיד הוּא וְיוֹדֵעַ הַכֹּל" עיי"ש.

 

פרק כג

לְפִי הַנ"ל נִמְצָא שֶׁמֵּאֱמוּנָה עַד בִּטּוּל הַכֹּל הוּא בְּסוֹד "יָחִיד" מַמָּשׁ. וְהָרֶמֶז הוּא שֶׁאֱמוּנָה תַּעֲנוּג רָצוֹן בִּטּוּל עוֹלֶה יָחִיד (לֵב) בְּרִבּוּעַ[41].

וְהוּא מִסְפַּר הָאוֹתִיּוֹת בִּקְרִיאַת שְׁמַע, סוֹד מִצְוַת הַיִּחוּד הָאֲמִיתִּי שֶׁבִּבְחִינַת יָחִיד מַמָּשׁ. וְהִנֵּה הַמִּסְפָּר הַשָּׁלֵם הַכּוֹלֵל אֶת יג בְּחִינוֹת הַפְּנִימִיּוֹת – צֶלֶם פְּעָמִים הוי' ב"ה כַּנ"ל – מִתְחַלֵּק לִשְׁנֵי זוּגוֹת שֶׁל רִבּוּעִים: ח בְּרִבּוּעַ וְ-סד בְּרִבּוּעַ כִּמְבוֹאָר לְעֵיל; לב בְּרִבּוּעַ וְ-נו בְּרִבּוּעַ, בְּסוֹד "וְטַהֵר לִבֵּנוּ לְעָבְדְּךָ בֶּאֱמֶת"[42]. נִמְצָא, מִמֵּילָא, שֶׁשְּׁאָר הַבְּחִינוֹת: שִׂמְחָה יִחוּד אַהֲבָה יִרְאָה רַחֲמִים בִּטָּחוֹן תְּמִימוּת אֱמֶת שִׁפְלוּת עוֹלוֹת נו בְּרִבּוּעַ (ד רִאשׁוֹנוֹת הַיְינוּ ב בְּרִבּוּעַ; ט אַחֲרוֹנוֹת הַיְינוּ ג בְּרִבּוּעַ, לוֹמַר שֶׁבְּשָׁרְשָׁן נִכְלְלוּ בִּשְׁתֵּי הַבְּחִינוֹת ב וְ-ג – תַּעֲנוּג וְרָצוֹן – כַּאֲשֶׁר הָאֱמוּנָה הַפְּשׁוּטָה כּוֹלֶלֶת הַכֹּל). תֵּשַׁע בְּחִינוֹת אֵלּוּ הֵן מִגִּלּוּי הָאוֹר הָעַצְמִי לְעַצְמוֹ כִּבְיָכוֹל וְעַד לְתַכְלִית הַגִּלּוּי שֶׁל "דִּירָה בַּתַּחְתּוֹנִים" כַּנ"ל. מוּבָן, אִם כֵּן, שֶׁכְּלָלוּת הַכֹּל מִתְחַלֵּק לִשְׁתֵּי בְּחִינוֹת: הֶעְלֵם וְגִלּוּי.

זִוּוּג וְחִבּוּר הַהֶעְלֵם וְהַגִּלּוּי הוּא בְּסוֹד "תְּרֵין רֵעִין דְּלָא מִתְפָּרְשִׁין לְעָלְמִין" – יִחוּד בִּטּוּל שִׂמְחָה, שֶׁגַּם הוּא נִרְמָז בְּמִסְפָּר שָׁלֵם: כ בְּרִבּוּעַ.

כְּמוֹ כֵן הַשֹּׁרֶשׁ הָעֶלְיוֹן שֶׁל הֶעְלֵם עַצְמוּתוֹ יִתְבָּרַךְ עִם בְּחִינַת הַמְשָׁכַת הַקַּו שֶׁל אוֹר אֵין סוֹף הַמְמַלֵּא כָּל עָלְמִין – גִּלּוּי אוֹרוֹ יִתְבָּרַךְ בִּמְקוֹם הַצִּמְצוּם; אֱמוּנָה רַחֲמִים עוֹלֶה כ בְּרִבּוּעַ כַּנ"ל. שֹׁרֶשׁ הַקַּו מַגִּיעַ עַד לְתַכְלִית הַכַּוָּונָה – "רָאָה שֶׁאֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּים וְכוּ'" – שֶׁבִּבְחִינַת אֱמוּנָה. אֱמוּנָה מִתְיַחֶדֶת בְּבִטּוּל בְּסוֹד "פְּנִמִיּוּת אַבָּא פְּנִמִיּוּת עַתִּיק"[43], וְשִׂמְחָה בְּרַחֲמִים בְּסוֹד "בִּינָה-לִבָּא"[44] – סִיּוּם יְסוֹד אִמָּא בְּתִפְאֶרֶת ז"א.

אֱמֶת הִיא שְׁלֵמוּת בִּפְנֵי עַצְמָהּ – כא בְּרִבּוּעַ – סוֹד "אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה"[45] הַמְרַמֵּז לְיִחוּד מַה וּבַּן בְּתִקּוּן הָאֲצִילוּת.

וְכֵן תַּעֲנוּג הוּא שְׁלֵמוּת בִּפְנֵי עַצְמוֹ – כג בְּרִבּוּעַ – חֶדְוָה שֶׁל טַעֲמֵי תוֹרָה שֶׁיִּתְגַּלּוּ לֶעָתִיד לָבֹא בַּתִּקּוּן הַשָּׁלֵם – "שִׁפְלוּת בֶּאֱמֶת" (תִּקּוּן בי"ע לִהְיוֹת בְּמַדְרֵגַת הָאֲצִילוּת). עַל חֶדְוָה זוֹ נֶאֱמַר "עֹז וְחֶדְוָה בִּמְקֹמוֹ"[46] וְ"אֵין עֹז אֶלָּא תּוֹרָה"[47] שֶׁנֶּאֱמַר "הוי' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן הוי' יְבָרֵךְ אֶת-עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם"[48] (יִחוּד עֹז וְחֶדְוָה הוּא גַּם כֵּן שְׁלֵמוּת שֶׁל י בְּרִבּוּעַ).

תַּעֲנוּג הוּא הַבְּחִינָה הַשְּׁנִיָּה מִלְמַעְלָה, כְּנֶגֶד אֱמֶת, הַשְּׁנִיָּה מִלְּמַטָּה. כְּשֵׁם שֶׁלֶּעָתִיד הַשִּׁפְלוּת תִּהְיֶה בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ (הִתְעַצְּמוּת כְּלִי הַתַּחְתּוֹן) – יִחוּד יְסוֹד וּמַלְכוּת בְּעֶצֶם (עַל דֶּרֶךְ הַיְסוֹד וַעֲטֶרֶת הַיְסוֹד) – כֵּן הָאֱמוּנָה הַפְּשׁוּטָה מַמְשִׁיכָה אֶת כֹּחַ הָעֶצֶם בְּהֶעְלֵם הַתַּעֲנוּג הָעַצְמִי לְהִתְגַּלּוּת לְמַטָּה דַּוְקַָא (בְּחִינַת שְׁלֵמוּת פַּרְצוּף עַתִּיק יוֹמִין).

יֵשׁ עוֹד עב רִבּוּעִים בְּחִבּוּרֵי יג הַבְּחִינוֹת הַפְּנִימִיֹּות, שֶׁכָּל אֶחָד הוּא סוֹד "שְׁלֵמוּת" בַּעֲבוֹדַת ה' הַפְּנִימִית וּבְסוֹדוֹת מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית וּמַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה, אַך אֵין כָּאן הַמָּקוֹם לְהַאֲרִיךְ בְּסוֹדוֹתֵיהֶם בִּפְרָטִיּוּת, וְ"עוֹד לֶאֱלוֹהַּ מִלִּים"[49] בְּעֶזְרַת ה' יִתְבָּרַךְ.



[1] איוב יט, כו.

[2] פיוט לימים נוראים. "אל אמונה" – דברים לב, ד.

[3] ובזה מדויק אמרו "אל אמונה" דוקא, ששם אל הוא בחינת אברהם אבינו, שרש האמונה בבחינת רדל"א כנ"ל, וכמו שכתוב "ויקרא-שם בשם הוי' אל עולם" (בראשית כא, לג), בחינת "חסד אל כל-היום" (תהלים נב, ג). וכאן אל קאי על עצמותו יתברך ממש על דרך "אל דעות הוי'" (שמואל א' ב, ג), וכמבואר בדא"ח (ד"ה תקעו בחדש פר"ת בסופו) "דאיתא בתקוני זהר תקון ע' דשם אל אחזי על עילת כל העילות דהיינו בחינת העצמות וכמו שכתוב בזהר בראשית (כב, ב) דאל הוא לשון תוקף כמו "אילי הארץ" (מ"ב כד, טו; יחזקאל יז, יג) והוא תוקף העצמות וכו', וזהו אל דעות שכולל ב' דעות כו'".

והנה פסוק "אילי הארץ" קאי על גלות ירושלים בחרבן בית ראשון, ובא ללמד שתקף האמונה המושרשת בלב כל ישראל היא שעמדה לנו ומעמידה אותנו במשך כל אורך הגלות (עיין בפלח הרימון בראשית בסוף ד"ה ואשה אחת). במלכים הכתיב הוא "אולי הארץ", ויש לדרוש שאפילו במצב של "תמורת חכמה איולת" (ספר יצירה פ"ד מ"ג, והיא תמורת החסד – בחינת אברהם אבינו ושם אל כנ"ל) "פתי יאמין" (משלי יד, טו), והיא שעמדה לנו כנ"ל וד"ל. ועוד יש לדרוש שהוא מלשון "אולי ירחם" (פיוט סליחות ליום ג'), סוד מקור הרחמים הפשוטים שבאמונה פשוטה שבבחינת רדל"א, וכמו שיתבאר בסוד מקור המשכת הקו שמגיע עד עצמותו יתברך ממש וד"ל. שני הפרושים עולים בקנה אחד בסוד "אולי יפתה" (ירמיה כ, י) – "בשופר אפתנו" (תפלת ר"ה) – תקיעת האמונה הפשוטה בתקיפות הדעת – "אשרי העם ידעי תרועה" (תהלים פט, טז) כמבואר במ"א וד"ל.

[4] תנחומא נשא טז; ועיין בתניא פרק לו.

[5] משלי יא, כג.

[6] ישעיה ס, כא.

[7] בראשית רבה א, ד.

[8] איוב לא, ב. תבת "ממש" היא תוספת אדמו"ר הזקן בתניא ריש פרק ב.

[9] פלח הרמון בראשית ד"ה בראשית הד', ומונה שם ה' מדרגות בבחינת התורה עיי"ש. זוהי המדרגה העליונה החמישית.

[10] שלש המדרגות באור אין סוף ב"ה שלפני הצמצום הראשון: "יחיד", "אחד", "קדמון". עיין בשער היחוד לכ"ק אדמו"ר האמצעי פ"י.

[11] פלח הרמון שם. זוהי המדרגה הרביעית בחמש המדרגות הנ"ל "ומאיר למטה במי שיש בו מדת הענוה והשפלות בעצם", דהנה הרצון הוא סוד "כתר מלכות" (התענוג – "כתר תורה"; האמונה – "כתר כהונה", שלשה כתרים דאבות (ד, יג), ע"פ הסימן, מלמעלה למטה – "ראשו כתם פז" כתם ראשי תבות כהונה תורה מלכות. ו"כתר שם טוב" עולה על גביהן בסוד אור חוזר על ידי עבודת הברורים של מעשה התחתונים וכוללם יחד כמרומז בזה שאמונה תענוג רצון עולים כתר שם טוב בדיוק) ומאיר במי שיש בו מדת המלכות בפנימיות דהיינו השפלות בעצם וד"ל.

[12] כמבואר בשער היחוד פרק הנ"ל.

[13] תהלים קד, כד.

[14] דברים ד, לה.

[15] עיין עמק המלך, שער שעשועי המלך בעצמותו.

[16] תהלים קד, לא. ועיין פלח הרמון בראשית בהוספות ד"ה חנוך לנער.

[17] עיין בארוכה בפלח הרמון שמות ד"ה וירא ישראל. ה"רצון הפשוט" בא לאחר ה"רצון המוחלט" כמבואר שם. יש לומר שהרצון המוחלט הוא על דרך הקוץ התחתון שב-י – המשכת ההעלם העצמי לבחינת גלוי השעשועים; והרצון הפשוט הוא על דרך נקודת ה-י שבראשית ציור אות ה-ה – עצם השעשועים כאשר יצאו מכלל "יחיד" אך לכלל גלוי ממש טרם הגיעו וד"ל. והם ב' בחינות "דעת עליון", מצד אבא ומצד אמא.

[18] מיכה ז, יח.

[19] כמבואר בשער היחוד כנ"ל.

[20] יחזקאל לג, כד.

[21] סוד "רישיה דעשו בעטפוי דיצחק" וד"ל.

והנה בפרטיות, בסוד הצמצום ארבע מדרגות:

א. "המאור נכנס במקום האור" (עצמות ממש)

ב. גלוי "כח הגבול שבאין סוף" (שרשו ברצון הנעלם שבבחינת "יחיד")

ג. רשימו דאור אין סוף (בחינת "אחד")

ד. רשימו דהשערה (בחינת "קדמון")

ארבע מדרגות אלו הן כנגד ארבע אותיות יצחק (יראה, מקור כל תנועה בפועל) נוטריקון "יש צדיק אחד קדמון" ("יש צדיק אחד קדמון עולה "עבדו את הוי' ביראה" (תהלים ב, יא)). "יש" היינו עצמותו יתברך ממש שהוא היש האמיתי. "צדיק" הוא בחינת "צדיק יסוד עולם", בחינת "אבר קטן" "מועט המחזיק את המרובה" כמבואר במקום אחר. והוא ענין כח הגבול שבאין סוף שנושא ושובל את רבוי בחינות הגבול בפועל (ובפנימיותו נושא ומחזיק את כח הבלי גבול). ציור אות ה-ח ד"אחד" הוא ו ז (לפי קבלת האריז"ל), סוד "חפץ חסד" ומחשבת "אנא אמלוך" שבבחינת "אחד". סוד ציור ה-ק הוא נקודת הרשימו דהשערה בבחינת מקיף והיולי והמשכתו בפועל בכח ההתחלקות שבחצוניות הקו.

הצדיק בפני השכינה כנר בפני האבוקה, וכשרגא בטיהרא דלא מהניא. על ידי הסתלקות אור הטהירו עילאה מתגלה השרגא שבו ארבע מדרגות הנ"ל (אור הקו שבוקע את מקום הצמצום הוא סוד יעקב כמו שיתבאר לקמן, סוד הרחמים שעולה ממלא מקום עם הכולל, שהוא ממלא מקום האור הראשון שנסתלק וד"ל). הנר מתנועע תמיד בכלות הנפש אל מקורו (תניא פרק יט) בסוד "כל חי מתנועע", והוא ענין היראה – "וירא העם וינועו" – אין נוע אלא לשון זיע" – "הזזה עצמית" בלשון החסידות. והוא סוד ה"נענועים" – מקור כל "הבדלה" בין טהור לטמא – "יראת ה' לחיים (ה"קו", לשון "תקוה" – "חוט התקוה", המשולש בסוד יעקב – הוא בחינת "געגועים", כאשר האור אין סוף ב"ה בכללותו שלפני הצמצום הוא בחינת "שעשועים") שם הוי' של סוד הצמצום:

י        מאור

ה       כח הגבול

ו        רשם האור

ה       רשם השעור

בחינת ה-י מתלבש ב-ו, וכן ה עילאה ב-ה תתאה וד"ל.

אברהם הוא סוד גלוי אור ה' בעולם. "אברהם התחיל להאיר" – "ויקרא שם בשם הוי' אל עולם". יצחק הוא סוד גלוי חיות הצדיק יסוד עולם. יעקב הוא סוד גלוי כח התורה שנמשך וחודר בפנימיות כל דבר. "האבות הן הן המרכבה", כנגד "אל אמונה (אברהם – "והאמן וגו'") ואין עול צדיק (ב פעמים אמונהיצחק כנ"ל) וישר (ה פעמים אמונהיעקב סוד הקו שבפנימיותו קדושת התורה שחודר וממלא כל דבר על ידי נשמות ישראל המקיימים תורה ומצות) הוא" וד"ל. ב פעמים אמונה (צדיק) הוא סוד "שני לוחות הברית" (שמתגלה לאחר "אחד אלהינו שבשמים ובארץ") – אותיות החקיקה כמבואר בדא"ח – ברית ההתקשרות של הצדיק-עליון בצדיק-תחתון (יוסף בבנימין בכחו של יצחק וד"ל. והוא ענין "הוי דן את כל האדם לכף זכות". "דן" הוא מדת הדין, אך כאשר דן לכף זכות היינו בסוד מועט המחזיק את המרובהמ גלוי עצם נקודת היהדות – נקודת הצדיק של כל אחד ואחד מישראל – "ועמך כלם צדיקים" – על ידי ההתקשרות ל"צדיק יסוד עולם" שבכל דור ודור). ה פעמים אמונה הוא סוד "חמשה חמשי תורה", בחינת יעקב (סוד הקו, שחצוניותו – כח ההתחלקות – הוא ענין המשכת ה גבורות, ופנימיותו – כח ההתכללות – הוא ענין המשכת ה חסדים כמבואר בדא"ח). אמונה צדיק ישר עולה שפלותפנימיות המלכות – דוד מלך ישראל חי וקים, שהוא המשלים את מרכבת אבות העולם להיות מרכבה שלמה על ידי שמקבל מכולם כנודע.

[22] רש"י בראשית א, א ד"ה ברא אלקים, בשם המדרש. והרמז הוא ש"בראשית ברא" במספר סידורי עולה דין, כאשר כל הפסוק הראשון: "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ" במספר סידורי עולה רחמים וד"ל.

[23] ישעיה כט, כב. עיין תניא פרק לב.

[24] עיין בפלח הרמון (שמות ד"ה החדש הזה הב') שג' המדות חסד, גבורה ותפארת הן: בטול במציאות (שבשרשו הוא ענין ההשערה דכל עלמין בטהירו עילאה כנ"ל, בריאה יש מאין ("בראשית ברא אלקים" – מדת הדין), "ואחר כך מתגלה מדת הרחמים להמשיך תוספת אור בבחינת העולם שיתגלה בו בחינת הבטול למקורו בבחינת היש שלו כמו שהוא לאחר שנצטמצם". והנה יש בזה רמז נפלא: חסד גבורה תפארת עולה בדיוק בטול במציאות, יש מאין, בטול היש שהוא לז ברבוע, סוד מעשה בראשית כמבואר במקום אחר.

והנה לפי סוד שם הוי' ב"ה הוא על דרך זה: י – "נושא הפכים", ה חסדים ו-ה גבורות ביחוד גמור (שהרי בבחינת "יחיד" אינם הפכים כלל); ה עילאה – גלוי ה חסדים, כח הבלי גבול (וכח הגבול בהעלם) ששרשו בענג הנעלם – ה דאברהם (במדרגתו הגלויה – חסד וד"ל); ה תתאהגלוי ה גבורות, כח הגבול (וכח הבלי גבול בהעלם) ששרשו ברצון הנעלם – בחינת יצחק (במדרגתו הגלויה – גבורה וד"ל); ו – המשכת הרחמים על ידי פנימיות הקו לגלות בכל יש נברא בחינת הבטול למקורו. והוא סוד צרוף יההו, צרוף תפלין דרבינו תם – מוחין דאבא כנודע.

 

י         "נושא הפכים" בהעלם עצמותו יתברך

ה        גלוי ה חסדים (כח הבלי גבול), בטול במציאות

ו        המשכת תוספת אור ביש הנברא, בטול היש (תכליתו – גלוי בחינת "נושא הפכים" בפועל – "דירה בתחתונים")

ה        גלוי ה גבורות (כח הגבול), יש מאין

 

הקו שבא לחבר את שני ההפכים של ה חסדים ו-ה גבורות כלול משניהם – ה גבורות בכח ההתחלקות שמצד חצוניות הקו, ו-ה חסדים בכח ההתכללות שמצד פנימיות הקו, כמבואר בהערה כא.

[25] ישעיה נח, ח.

[26] שמואל א טו, כט.

[27] מלאכי ג, ו.

[28] עיין בבאורי הזהר לאדמו"ר האמצעי ריש פרשת וארא.

[29] דברים ד, ד.

[30] תהלים לב, י. "הבוטח בהוי'" היינו הוי' שם הרחמים – התלבשות אור הקו בפנימיות אדם קדמון; "חסד יסובבנו" – השראת אור אין סוף הסובב כל עלמין.

[31] פתח אליהו.

[32] דניאל י, ח.

[33] איכה א, יג.

[34] דברים יח, יג.

[35] תהלים קלט, ח.

[36] כמבואר בכתבי האריז"ל בסוד יונה בן אמתי – בן אליהו הנקרא "אמת" – "ודבר ה' בפיך אמת" (מלכים א יז, כד) – כאשר החיה את המת, בן הצרפית – יונה הנביא.

[37] שבת נח, א.

[38] "בראשית ברא אלהים" סופי תבות אמת (בצרוף תאם – לשון התאמה ומציאת חן), ו"אשר ברא אלהים לעשות" סופי תבות אמת (בצרוף הישר ביום השבת קדש – זמן הזווג, "לעשות" – לתקן – תקון אות ברית קדש). וכן מספר האותיות של יום א' דמעשה בראשית ויום ז' דמעשה בראשית עם שני הפסוקים המקיפים אותו מכאן ומכאן (נ אותיות מכאן ו-נ מכאן – י ברבוע, והוא עצמו יב ברבוע, ויום א' בו יד ברבוע עם הכולל – א ברבוע. הכל סוד לז דמעשה בראשית כנ"ל וד"ל) הוא אמת אותיות.

[39] והנה אדם קדמון, עקודים ונקודים, אצילות הם בי"ע דכללות – שלשה מיני "אדם". אדם קדמון הוא "אדם דבריאה". עקודים ונקודים (שרש עתיק יומין ואריך אנפין – כתר בעולם האצילות המתוקן – "הוד והדר" כמבואר בדא"ח) הוא "אדם דיצירה". עשר ספירות דאצילות הוא "אדם דעשיה". נמצא שבי"ע דכללות הנ"ל הם כנגד נה"י, כאשר בי"ע דפרטות נכללו במלכות כדלקמן. וממילא מובן שסוד הקו – תפארת – הוא המשכת "אדם דאצילות" במקום הצמצום (סוד "שכינה" כמבואר בדא"ח).

[40] ספר יצירה א, ז.

[41] והוא מספר האותיות בקריאת שמע, סוד מצות היחוד האמיתי שבבחינת יחיד ממש.

[42] ברכה האמצעית בתפלת שבת ויו"ט.

[43] פרי עץ חיים שער הק"ש פט"ו.

[44] פתח אליהו.

[45] שמות ג, יד.

[46] דברי הימים א טז, כז.

[47] שיר השירים רבה ב, י ועוד.

[48] תהלים כט, יא.

[49] איוב לו, ב.

Normal 0 false false false MicrosoftInternetExplorer4 /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"טבלה רגילה"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt; mso-para-margin:0cm; mso-para-margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:10.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-ansi-language:#0400; mso-fareast-language:#0400; mso-bidi-language:#0400;}

פרק כב

מֵעַתָּה יֵשׁ לְהָבִין אֵיךְ יג בְּחִינוֹת הַפְּנִימִיּוֹת הַנ"ל מְרַמְּזוֹת לִכְלָלוּת סֵדֶר הָעוֹלָמוֹת מֵרֵישׁ כָּל דַּרְגִּין עַד סוֹף כָּל דַּרְגִּין – תַּכְלִית הַהִתְבּוֹנְנוּת שֶׁל "מִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ"[1].

הִנֵּה "כֹּל מַאֲמִינִים שֶׁהוּא אֵל אֱמוּנָה"[2], הִתְקַשְּׁרוּת עֶצֶם הַנְּשָׁמָה הַיִּשְׂרְאֵלִית בְּעַצְמוּתוֹ יִתְבָּרַךְ מַמָּשׁ עַל יְדֵי הָאֱמוּנָה הַפְּשׁוּטָה הַיְרוּשָּׁה לָנוּ מֵאֲבוֹתֵנוּ הַקְּדוֹשִׁים כַּנ"ל[3]. בֶּאֱמוּנָה זוֹ טְמוּנָה אֲמִיתֻּת הַכַּוָּונָה שֶׁל מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית: "נִתְאַוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִהְיוֹת לוֹ דִּירָה בַּתַּחְתּוֹנִים"[4]. "תַּאֲוָה" זוֹ הִיא סוֹד "תַּאֲוַת צַדִּיקִים אַךְ-טוֹב"[5] – "וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים"[6] – שֹׁרֶשׁ נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל בְּעַצְמוּתוֹ יִתְבָּרַךְ מַמָּשׁ – "מַחֲשַׁבְתָּן שֶׁל יִשְׂרָאֵל קָדְמָה לְכָל דָּבָר"[7]. וְהוּא עִנְיַן הַבְּחִירָה הָעַצְמִית בְּעַם סְגוּלָּתוֹ, שֶׁ"בְּחֵלֶק אֱלוֹהַּ מִמַּעַל מַמָּשׁ"[8] בָּאָה בְּכֹחַ הַבְּחִירָה הַחָפְשִׁית בֶּאֱמֶת.

שֹׁרֶשׁ הַתַּעֲנוּג הוּא "עֹנֶג שַׁבָּת" הָאֲמִיתִּי – "סוֹד סָתוּם וְנֶעְלָם הַגָּנוּז בַּהֲלָכוֹת הַגַּשְׁמִיּוֹת שֶׁשָּׁרְשׁוֹ בָּעֹנֶג הַנֶּעְלָם הַמְלוּבָּשׁ בָּרָצוֹן הַנֶּעְלָם שֶׁלֹּא יִתְגַּלֶּה רַק לֶעָתִיד לָבֹא וְאֶפֶס קָצֵהוּ מֵאִיר עַכְשָׁיו בְּיִרְאֵי ה' הַזּוֹכִים לְיִרְאָה עִילָּאָה הָאֲמִיתִּית הַמְאִירָה בְּשַׁבָּת מֵעֵין לֶעָתִיד לָבֹא"[9].

שֹׁרֶשׁ הָרָצוֹן הוּא הָרָצוֹן הַנֶּעְלָם הַנ"ל שֶׁבִּבְחִינַת "יָחִיד"[10] מַמָּשׁ הַמִּתְגַּלֶּה בְּפִסְקֵי הִלְכוֹת הַתּוֹרָה, הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה, "בְּאֵיכוּת הַנְהָגַת עוֹלָם הַזֶּה הַגַּשְׁמִי"[11].

שֹׁרֶשׁ הַבִּטּוּל הוּא בְּסוֹד "עֶשֶׂר סְפִירוֹת הַגְּנוּזוֹת בְּמַאֲצִילָן" בִּבְחִינַת יָחִיד[12] מַמָּשׁ – "הֶעְלֵם הָאוֹר הָעַצְמִי בְּעַצְמוּת הַמָּאוֹר ב"ה". וְהוּא עִנְיַן הַיְכוֹלֶת הַפְּשׁוּטָה שֶׁבְּעַצְמוּתוֹ יִתְבָּרַךְ מַמָּשׁ לְהַוּוֹת הַכֹּל – "כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ"[13]. בִּטּוּל יְכוֹלֶת זוֹ בְּעַצְמוּתוֹ יִתְבָּרַךְ הוּא בִּטּוּל מִכֹּל וָכֹל בֶּאֱמֶת לַאֲמִיתּוֹ עַד שֶׁ"אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ"[14] מַמָּשׁ.

שֹׁרֶשׁ הַשִּׂמְחָה הוּא הַ"שַּׁעֲשׁוּעִים הָעַצְמִיִּים" – "שַׁעֲשׁוּעֵי הַמֶּלֶךְ בְּעַצְמוּתוֹ"[15] – גִּלּוּי אוֹר עַצְמִי הַנ"ל לְעַצְמוֹ יִתְבָּרַךְ כִּבְיָכוֹל. וְהוּא עִנְיַן "יִשְׂמַח ה' בְּמַעֲשָׂיו"[16], כְּלוֹמַר בִּיכוֹלֶת מַעֲשָׂיו אֲשֶׁר בִּפְשִׁיטוּת עַצְמוּתוֹ. גִּלּוּי הַשַּׁעֲשׁוּעִים הוּא עַל יְדֵי "הָרָצוֹן הַפָּשׁוּט"[17] הַמְיַּחֵד – שֹׁרֶשׁ הַיִּחוּד דְּדַעַת עֶלְיוֹן – הֶעְלֵם הַבִּטּוּל וְגִלּוּי הַשִּׂמְחָה הַנ"ל. הַכֹּחַ הַנֶּעְלָם שֶׁיֵּשׁ בְּאוֹר הַשַּׁעֲשׁוּעִים לְגַלּוֹת אֶת בְּחִינַת הַזִּיו הַכָּלוּל בָּאוֹר הָעַצְמִי, שֶׁהוּא עִנְיַן הַהִתְעוֹרְרוּת לְהֵטִיב כְּדִלְקַמָּן, הוּא שֹׁרֶשׁ הַיִּחוּד דְּדַעַת תַּחְתּוֹן.

שֹׁרֶשׁ הָאַהֲבָה – בְּחִינַת אַבְרָהָם אָבִינוּ בַּגִּלּוּי כַּנ"ל – הוּא עִנְיַן עֲלִיַּת הָרָצוֹן לְהֵטִיב "כִּי-חָפֵץ חֶסֶד הוּא"[18]. בְּרָצוֹן זֶה נִכְלֶלֶת מַחֲשֶׁבֶת "אֲנָא אֶמְלוֹךְ" – בְּחִינַת שֹׁרֶשׁ הַמְּלוּכָה שֶׁנִּתְגַּלָּה בְּאַבְרָהָם אָבִינוּ כַּנ"ל. הָרָצוֹן לְהֵטִיב וּמַחֲשֶׁבֶת "אֲנָא אֶמְלוֹךְ" נִקְרְאוּ בְּחִינַת "אֶחָד" שֶׁלִּפְנֵי הַצִּמְצוּם הָרִאשׁוֹן[19] – "אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם"[20]. בְּהִתְפַּשְּׁטוּת אוֹר הַמַּלְכוּת שֶׁל מַחֲשֶׁבֶת "אֲנָא אֶמְלוֹךְ" הַנ"ל, הַנִּקְרָא "טְהִירוּ עִילָּאָה", ה' יִתְבָּרַךְ "שִׁיעֵר בְּעַצְמוֹ בְּכֹחַ כָּל מַה שֶּׁעָתִיד לִהְיוֹת בְּפוֹעַל". הַשְׁעָרָה זוֹ נִקְרֵאת בְּחִינַת "קַדְמוֹן" שֶׁלִּפְנֵי הַצִּמְצוּם, וְהוּא סוֹד בְּרִית בֵּין הַבְּתָרִים שֶׁנִּכְרְתָה עִם אַבְרָהָם אָבִינוּ.

שֹׁרֶשׁ הַיִּרְאָה – בְּחִינַת יִצְחָק אָבִינוּ – הוּא עִנְיַן הַצִּמְצוּם הָרִאשׁוֹן לִהְיוֹת חָלָל וּמָקוֹם פָּנוּי לַעֲמִידַת הָעוֹלָמוֹת כִּבְיָכוֹל (שֶׁהֲרֵי הַצִּמְצוּם אֵינוֹ כִּפְשׁוּטוֹ ח"ו, אֶלָּא שֶׁכָּךְ נִרְאֶה מִצַּד הָעוֹלָמוֹת). בְּמָקוֹם פָּנוּי זֶה נִשְׁאַר "רְשִׁימוּ" – רוֹשֶׁם הַהַשְׁעָרָה הַנ"ל עִם "כֹּחַ הַגְּבוּל שֶׁבְּאֵין סוֹף" הַנּוֹשֵׂא וְסוֹבֵל כָּל עָלְמִין בְּחֵיקוֹ[21]. וְהוּא עִנְיַן מִדַּת הַדִּין שֶׁ"בִּתְחִילָּה עָלָה בַּמַּחְשָׁבָה לִבְרוֹא אֶת הָעוֹלָם בְּמִדַּת הַדִּין..."[22].

שֹׁרֶשׁ הָרַחֲמִים – בְּחִינַת יַעֲקֹב אָבִינוּ ("אֲשֶׁר פָּדָה אֶת-אַבְרָהָם"[23]), הֶמְשֵׁךְ הַמַּאֲמָר הַנ"ל "...רָאָה שֶׁאֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּים, שִׁיתֵּף עִמּוֹ מִדַּת הָרַחֲמִים וְהִקְדִּימוֹ לְמִדַּת הַדִּין" – הוּא עִנְיַן הַמְשָׁכַת הַקַּו – אוֹר אֵין סוֹף ב"ה הַמְמַלֵּא כָּל עָלְמִין – בִּמְקוֹם הַצִּמְצוּם[24]. וְהוּא סוֹד "אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ"[25]יִבָּקַע אוֹתִיּוֹת יַעֲקֹב.

שֹׁרֶשׁ הַבִּטָּחוֹן הוּא סוֹד "אָדָם קַדְמוֹן", שֶׁבּוֹ הַמַּחְשָׁבָה הַקְּדוּמָה וְהָרָצוֹן הַכְּלָלִי לְכָל מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית שֶׁלְּאַחַר הַצִּמְצוּם. אָדָם קַדְמוֹן מַלְבִּישׁ אֶת הַקַּו הַנ"ל – סוֹד "אִיהוּ בְּנֶצַח". בְּשֵׁם "אָדָם קַדְמוֹן" שְׁנֵי הֲפָכִים בְּנוֹשֵׂא אֶחָד: "אָדָם" – שֹׁרֶשׁ וּמְקוֹר צִיּוּר אָדָם בְּהִשְׁתַּנּוּת הַמִּדּוֹת מִדִּין לְחֶסֶד וְכו' בְּעוֹלָמוֹת אבי"ע; "קַדְמוֹן" – בְּחִינַת "נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר וְלֹא יִנָּחֵם כִּי לֹא אָדָם הוּא לְהִנָּחֵם"[26] אֶלָּא בְּחִינַת קַדְמוֹן מַמָּשׁ כְּאוֹר אֵין סוֹף שֶׁלִּפְנֵי הַצִּמְצוּם שֶׁאֵין בּוֹ שׁוּם צִיּוּר כְּלָל וּכְלָל רַק אַחְדּוּת פְּשׁוּטָה בְּתַכְלִית, וּבוֹ נֶאֱמַר "אֲנִי הוי' לֹא שָׁנִיתִי"[27]. "בִּטָּחוֹן" הוּא מִלְּשׁוֹן "טִיחַ" וּדְבֵקוּת[28], וְהוּא בְּחִינַת שֹׁרֶשׁ נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל לְאַחַר הַצִּמְצוּם, כֻּלָּם קוֹמָה אַחַת שְׁלֵמָה, בְּסוֹד "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּהוי' אֱלֹקֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם"[29], וּבְסוֹד "וְהַבּוֹטֵחַ בַּהוי' חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ"[30] – גִּלּוּי אוֹר אֵין סוֹף הַסּוֹבֵב כָּל עָלְמִין, בְּחִינַת 'חֶסֶד לְאַבְרָהָם' אֹהֲבִי כַּנ"ל הַשּׁוֹרֶה עַל אָדָם קַדְמוֹן מִלְמַעְלָה וְאֵינוֹ מִתְלַבֵּשׁ בּוֹ בִּפְנִימִיּוּת כְּאוֹר הַקַּו, שֶׁהֲרֵי "לֵית מַחְשָׁבָה תְּפִיסָא בָּךְ כְּלָל"[31] – אֲפִילּוּ מַחְשָׁבָה קְדוּמָה דְּאָדָם קַדְמוֹן. עַל יְדֵי דְּבֵקוּתוֹ בְּאוֹר הַקַּו הַמְמַלֵּא כָּל עָלְמִין וַחֲסוֹתוֹ בְּאוֹר אֵין סוֹף הַסּוֹבֵב כָּל עָלְמִין בָּא הַבִּטָּחוֹן בִּבְחִינַת הַמַּחְשָׁבָה הַקְּדוּמָה וְהָרָצוֹן הַכְּלָלִי הַנ"ל לְבִצּוּעַ כָּל מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית בְּפוֹעַל מַמָּשׁ.

שֹׁרֶשׁ הַתְּמִימוּת הוּא עִנְיַן הִתְפַּשְּׁטוּת עוֹלָמוֹת "עֲקוּדִּים" וּ"נְקוּדִּים" מִנִּקְבֵי אָדָם קַדְמוֹן. "עֲקוּדִּים" הוּא "תַּם" – י אוֹרוֹת בִּכְלִי אֶחָד. "נְקוּדִּים" הוּא סוֹד "הוֹדִי נֶהְפַּךְ עָלַי לְמַשְׁחִית"[32] – "כָּל-הַיּוֹם דָּוָה"[33] – הֲפִיכַת אוֹתִיּוֹת תַּם לְמֵת – סוֹד מִיתַת הַמְּלָכִים שֶׁאֵירְעָה בְּעוֹלַם הַנְּקוּדִּים. עַל יְדֵי "מִקְרֵה הַמְּלָכִים" הֵכִין ה' יִתְבָּרַךְ אֶת הַשֹּׁרֶשׁ לִמְצִיאוּת הַיֵּשׁ הַנִּפְרָד בָּעוֹלָמוֹת הַתַּחְתּוֹנִים בי"ע – סוֹד "אִיהִי (בי"ע כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן) בְּהוֹד". הָעֲבוֹדָה שֶׁל "תָּמִים תִּהְיֶה וְגו'"[34] וְ"אִם- אֶסַּק שָׁמַיִם וְגו'"[35] הוּא שֹׁרֶשׁ תִּקּוּן הַתֹּהוּ – סוֹד "מָטֵי וְלָא מָטֵי" שֶׁנִּתְגַּלָּה בְּעוֹלַם הָעֲקוּדִּים וּמִתְיַשֵּׁב בְּעוֹלַם הָאֲצִילוּת הַמְתוּקָּן.

שֹׁרֶשׁ הָאֱמֶת (אֱמֶתא מְחַיֶּה מֵת[36]) – תִּקּוּן הַבְּרִית (יִחוּד מַה וּבַּן) וְהוּא עוֹלַם הָאֲצִילוּת הַמְתוּקָּן מֵאָז שֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית; "חוֹתָמוֹ שֶׁל הקב"ה – אֱמֶת"[37] בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית[38]. חוֹתָם הוּא סוֹד תְּחוּם שַׁבָּת – עוֹלָם הָאֲצִילוּת, כִּמְבוֹאָר בְּכִתְבֵי הָאריז"ל[39].

שֹׁרֶשׁ הַשִּׁפְלוּת הוּא יְרִידַת וְהַשְׁפָּלַת הַשְּׁכִינָה – מַלְכוּת דַּאֲצִילוּת – לְהַוּוֹת לְהַחֲיוֹת וּלְקַיֵּים אֶת שְׁלֹשֶׁת הָעוֹלָמוֹת הַתַּחְתּוֹנִים: בְּרִיאָה, יְצִירָה וַעֲשִׂיָּה. "נָעוּץ סוֹפָן בִּתְחִלָּתָן וּתְחִלָּתָן בְּסוֹפָן"[40] – תַּכְלִית הַכַּוָּנָה שֶׁל "דִּירָה בַּתַּחְתּוֹנִים", בַּתַּחְתּוֹנִים דַּוְקָא, שֶׁבָּהֶם מִתְעַצֵּם גִּלּוּי אוֹרוֹ וְשִׁפְעוֹ שֶׁל "אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא".

סוֹד שֵׁם הוי' ב"ה לְפִי הַנ"ל הוּא:

 

י   יָחִיד – אֱמוּנָה, תַּעֲנוּג, רָצוֹן, בִּטּוּל

     (כֻּלָּם בִּבְחִינַת "יָחִיד" כַּנ"ל)

ה   הוּא – שִׂמְחָה, יִחוּד

(שַׁעֲשׁוּעִים עַצְמִיִּים, "אוֹר הַמֵּאִיר לְעַצְמוֹ" – "הוּא" – וּבוֹ נִכְלָל שֹׁרֶשׁ הַמְשָׁכַת הַ-ו שֶׁבַּשֵּׁם, מַה שֶּׁבִּידִיעַת עַצְמוֹ יוֹדֵעַ אֶת כָּל הַנִּמְצָאִים)

ו    וְיוֹדֵעַ – אַהֲבָה, יִרְאָה, רַחֲמִים, בִּטָּחוֹן, תְּמִימוּת, אֱמֶת

(מֵהִתְעוֹרְרוּת הָרָצוֹן לְהֵטִיב וְעַד לְתִקּוּן הָאֲצִילוּת – הַכֹּל לָדַעַת (מִלְּשֹׁון הִתְקַשְּׁרוּת וְהִתְחַבְּרוּת) אֶת הַתַּחְתּוֹנִים)

ה   הַכֹּל – שִׁפְלוּת

(שְׁלֹשֶׁת הָעוֹלָמוֹת הַתַּחְתּוֹנִים – בְּרִיאָה, יְצִירַָה, עֲשִׂיָּה)

 

כִּמְבוֹאָר בְּשַׁעַר "יָחִיד הוּא וְיוֹדֵעַ הַכֹּל" עיי"ש.

 

פרק כג

לְפִי הַנ"ל נִמְצָא שֶׁמֵּאֱמוּנָה עַד בִּטּוּל הַכֹּל הוּא בְּסוֹד "יָחִיד" מַמָּשׁ. וְהָרֶמֶז הוּא שֶׁאֱמוּנָה תַּעֲנוּג רָצוֹן בִּטּוּל עוֹלֶה יָחִיד (לֵב) בְּרִבּוּעַ[41].

וְהוּא מִסְפַּר הָאוֹתִיּוֹת בִּקְרִיאַת שְׁמַע, סוֹד מִצְוַת הַיִּחוּד הָאֲמִיתִּי שֶׁבִּבְחִינַת יָחִיד מַמָּשׁ. וְהִנֵּה הַמִּסְפָּר הַשָּׁלֵם הַכּוֹלֵל אֶת יג בְּחִינוֹת הַפְּנִימִיּוֹת – צֶלֶם פְּעָמִים הוי' ב"ה כַּנ"ל – מִתְחַלֵּק לִשְׁנֵי זוּגוֹת שֶׁל רִבּוּעִים: ח בְּרִבּוּעַ וְ-סד בְּרִבּוּעַ כִּמְבוֹאָר לְעֵיל; לב בְּרִבּוּעַ וְ-נו בְּרִבּוּעַ, בְּסוֹד "וְטַהֵר לִבֵּנוּ לְעָבְדְּךָ בֶּאֱמֶת"[42]. נִמְצָא, מִמֵּילָא, שֶׁשְּׁאָר הַבְּחִינוֹת: שִׂמְחָה יִחוּד אַהֲבָה יִרְאָה רַחֲמִים בִּטָּחוֹן תְּמִימוּת אֱמֶת שִׁפְלוּת עוֹלוֹת נו בְּרִבּוּעַ (ד רִאשׁוֹנוֹת הַיְינוּ ב בְּרִבּוּעַ; ט אַחֲרוֹנוֹת הַיְינוּ ג בְּרִבּוּעַ, לוֹמַר שֶׁבְּשָׁרְשָׁן נִכְלְלוּ בִּשְׁתֵּי הַבְּחִינוֹת ב וְ-ג – תַּעֲנוּג וְרָצוֹן – כַּאֲשֶׁר הָאֱמוּנָה הַפְּשׁוּטָה כּוֹלֶלֶת הַכֹּל). תֵּשַׁע בְּחִינוֹת אֵלּוּ הֵן מִגִּלּוּי הָאוֹר הָעַצְמִי לְעַצְמוֹ כִּבְיָכוֹל וְעַד לְתַכְלִית הַגִּלּוּי שֶׁל "דִּירָה בַּתַּחְתּוֹנִים" כַּנ"ל. מוּבָן, אִם כֵּן, שֶׁכְּלָלוּת הַכֹּל מִתְחַלֵּק לִשְׁתֵּי בְּחִינוֹת: הֶעְלֵם וְגִלּוּי.

זִוּוּג וְחִבּוּר הַהֶעְלֵם וְהַגִּלּוּי הוּא בְּסוֹד "תְּרֵין רֵעִין דְּלָא מִתְפָּרְשִׁין לְעָלְמִין" – יִחוּד בִּטּוּל שִׂמְחָה, שֶׁגַּם הוּא נִרְמָז בְּמִסְפָּר שָׁלֵם: כ בְּרִבּוּעַ.

כְּמוֹ כֵן הַשֹּׁרֶשׁ הָעֶלְיוֹן שֶׁל הֶעְלֵם עַצְמוּתוֹ יִתְבָּרַךְ עִם בְּחִינַת הַמְשָׁכַת הַקַּו שֶׁל אוֹר אֵין סוֹף הַמְמַלֵּא כָּל עָלְמִין – גִּלּוּי אוֹרוֹ יִתְבָּרַךְ בִּמְקוֹם הַצִּמְצוּם; אֱמוּנָה רַחֲמִים עוֹלֶה כ בְּרִבּוּעַ כַּנ"ל. שֹׁרֶשׁ הַקַּו מַגִּיעַ עַד לְתַכְלִית הַכַּוָּונָה – "רָאָה שֶׁאֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּים וְכוּ'" – שֶׁבִּבְחִינַת אֱמוּנָה. אֱמוּנָה מִתְיַחֶדֶת בְּבִטּוּל בְּסוֹד "פְּנִמִיּוּת אַבָּא פְּנִמִיּוּת עַתִּיק"[43], וְשִׂמְחָה בְּרַחֲמִים בְּסוֹד "בִּינָה-לִבָּא"[44] – סִיּוּם יְסוֹד אִמָּא בְּתִפְאֶרֶת ז"א.

אֱמֶת הִיא שְׁלֵמוּת בִּפְנֵי עַצְמָהּ – כא בְּרִבּוּעַ – סוֹד "אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה"[45] הַמְרַמֵּז לְיִחוּד מַה וּבַּן בְּתִקּוּן הָאֲצִילוּת.

וְכֵן תַּעֲנוּג הוּא שְׁלֵמוּת בִּפְנֵי עַצְמוֹ – כג בְּרִבּוּעַ – חֶדְוָה שֶׁל טַעֲמֵי תוֹרָה שֶׁיִּתְגַּלּוּ לֶעָתִיד לָבֹא בַּתִּקּוּן הַשָּׁלֵם – "שִׁפְלוּת בֶּאֱמֶת" (תִּקּוּן בי"ע לִהְיוֹת בְּמַדְרֵגַת הָאֲצִילוּת). עַל חֶדְוָה זוֹ נֶאֱמַר "עֹז וְחֶדְוָה בִּמְקֹמוֹ"[46] וְ"אֵין עֹז אֶלָּא תּוֹרָה"[47] שֶׁנֶּאֱמַר "הוי' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן הוי' יְבָרֵךְ אֶת-עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם"[48] (יִחוּד עֹז וְחֶדְוָה הוּא גַּם כֵּן שְׁלֵמוּת שֶׁל י בְּרִבּוּעַ).

תַּעֲנוּג הוּא הַבְּחִינָה הַשְּׁנִיָּה מִלְמַעְלָה, כְּנֶגֶד אֱמֶת, הַשְּׁנִיָּה מִלְּמַטָּה. כְּשֵׁם שֶׁלֶּעָתִיד הַשִּׁפְלוּת תִּהְיֶה בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ (הִתְעַצְּמוּת כְּלִי הַתַּחְתּוֹן) – יִחוּד יְסוֹד וּמַלְכוּת בְּעֶצֶם (עַל דֶּרֶךְ הַיְסוֹד וַעֲטֶרֶת הַיְסוֹד) – כֵּן הָאֱמוּנָה הַפְּשׁוּטָה מַמְשִׁיכָה אֶת כֹּחַ הָעֶצֶם בְּהֶעְלֵם הַתַּעֲנוּג הָעַצְמִי לְהִתְגַּלּוּת לְמַטָּה דַּוְקַָא (בְּחִינַת שְׁלֵמוּת פַּרְצוּף עַתִּיק יוֹמִין).

יֵשׁ עוֹד עב רִבּוּעִים בְּחִבּוּרֵי יג הַבְּחִינוֹת הַפְּנִימִיֹּות, שֶׁכָּל אֶחָד הוּא סוֹד "שְׁלֵמוּת" בַּעֲבוֹדַת ה' הַפְּנִימִית וּבְסוֹדוֹת מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית וּמַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה, אַך אֵין כָּאן הַמָּקוֹם לְהַאֲרִיךְ בְּסוֹדוֹתֵיהֶם בִּפְרָטִיּוּת, וְ"עוֹד לֶאֱלוֹהַּ מִלִּים"[49] בְּעֶזְרַת ה' יִתְבָּרַךְ.



[1] איוב יט, כו.

[2] פיוט לימים נוראים. "אל אמונה" – דברים לב, ד.

[3] ובזה מדויק אמרו "אל אמונה" דוקא, ששם אל הוא בחינת אברהם אבינו, שרש האמונה בבחינת רדל"א כנ"ל, וכמו שכתוב "ויקרא-שם בשם הוי' אל עולם" (בראשית כא, לג), בחינת "חסד אל כל-היום" (תהלים נב, ג). וכאן אל קאי על עצמותו יתברך ממש על דרך "אל דעות הוי'" (שמואל א' ב, ג), וכמבואר בדא"ח (ד"ה תקעו בחדש פר"ת בסופו) "דאיתא בתקוני זהר תקון ע' דשם אל אחזי על עילת כל העילות דהיינו בחינת העצמות וכמו שכתוב בזהר בראשית (כב, ב) דאל הוא לשון תוקף כמו "אילי הארץ" (מ"ב כד, טו; יחזקאל יז, יג) והוא תוקף העצמות וכו', וזהו אל דעות שכולל ב' דעות כו'".

והנה פסוק "אילי הארץ" קאי על גלות ירושלים בחרבן בית ראשון, ובא ללמד שתקף האמונה המושרשת בלב כל ישראל היא שעמדה לנו ומעמידה אותנו במשך כל אורך הגלות (עיין בפלח הרימון בראשית בסוף ד"ה ואשה אחת). במלכים הכתיב הוא "אולי הארץ", ויש לדרוש שאפילו במצב של "תמורת חכמה איולת" (ספר יצירה פ"ד מ"ג, והיא תמורת החסד – בחינת אברהם אבינו ושם אל כנ"ל) "פתי יאמין" (משלי יד, טו), והיא שעמדה לנו כנ"ל וד"ל. ועוד יש לדרוש שהוא מלשון "אולי ירחם" (פיוט סליחות ליום ג'), סוד מקור הרחמים הפשוטים שבאמונה פשוטה שבבחינת רדל"א, וכמו שיתבאר בסוד מקור המשכת הקו שמגיע עד עצמותו יתברך ממש וד"ל. שני הפרושים עולים בקנה אחד בסוד "אולי יפתה" (ירמיה כ, י) – "בשופר אפתנו" (תפלת ר"ה) – תקיעת האמונה הפשוטה בתקיפות הדעת – "אשרי העם ידעי תרועה" (תהלים פט, טז) כמבואר במ"א וד"ל.

[4] תנחומא נשא טז; ועיין בתניא פרק לו.

[5] משלי יא, כג.

[6] ישעיה ס, כא.

[7] בראשית רבה א, ד.

[8] איוב לא, ב. תבת "ממש" היא תוספת אדמו"ר הזקן בתניא ריש פרק ב.

[9] פלח הרמון בראשית ד"ה בראשית הד', ומונה שם ה' מדרגות בבחינת התורה עיי"ש. זוהי המדרגה העליונה החמישית.

[10] שלש המדרגות באור אין סוף ב"ה שלפני הצמצום הראשון: "יחיד", "אחד", "קדמון". עיין בשער היחוד לכ"ק אדמו"ר האמצעי פ"י.

[11] פלח הרמון שם. זוהי המדרגה הרביעית בחמש המדרגות הנ"ל "ומאיר למטה במי שיש בו מדת הענוה והשפלות בעצם", דהנה הרצון הוא סוד "כתר מלכות" (התענוג – "כתר תורה"; האמונה – "כתר כהונה", שלשה כתרים דאבות (ד, יג), ע"פ הסימן, מלמעלה למטה – "ראשו כתם פז" כתם ראשי תבות כהונה תורה מלכות. ו"כתר שם טוב" עולה על גביהן בסוד אור חוזר על ידי עבודת הברורים של מעשה התחתונים וכוללם יחד כמרומז בזה שאמונה תענוג רצון עולים כתר שם טוב בדיוק) ומאיר במי שיש בו מדת המלכות בפנימיות דהיינו השפלות בעצם וד"ל.

[12] כמבואר בשער היחוד פרק הנ"ל.

[13] תהלים קד, כד.

[14] דברים ד, לה.

[15] עיין עמק המלך, שער שעשועי המלך בעצמותו.

[16] תהלים קד, לא. ועיין פלח הרמון בראשית בהוספות ד"ה חנוך לנער.

[17] עיין בארוכה בפלח הרמון שמות ד"ה וירא ישראל. ה"רצון הפשוט" בא לאחר ה"רצון המוחלט" כמבואר שם. יש לומר שהרצון המוחלט הוא על דרך הקוץ התחתון שב-י – המשכת ההעלם העצמי לבחינת גלוי השעשועים; והרצון הפשוט הוא על דרך נקודת ה-י שבראשית ציור אות ה-ה – עצם השעשועים כאשר יצאו מכלל "יחיד" אך לכלל גלוי ממש טרם הגיעו וד"ל. והם ב' בחינות "דעת עליון", מצד אבא ומצד אמא.

[18] מיכה ז, יח.

[19] כמבואר בשער היחוד כנ"ל.

[20] יחזקאל לג, כד.

[21] סוד "רישיה דעשו בעטפוי דיצחק" וד"ל.

והנה בפרטיות, בסוד הצמצום ארבע מדרגות:

א. "המאור נכנס במקום האור" (עצמות ממש)

ב. גלוי "כח הגבול שבאין סוף" (שרשו ברצון הנעלם שבבחינת "יחיד")

ג. רשימו דאור אין סוף (בחינת "אחד")

ד. רשימו דהשערה (בחינת "קדמון")

ארבע מדרגות אלו הן כנגד ארבע אותיות יצחק (יראה, מקור כל תנועה בפועל) נוטריקון "יש צדיק אחד קדמון" ("יש צדיק אחד קדמון עולה "עבדו את הוי' ביראה" (תהלים ב, יא)). "יש" היינו עצמותו יתברך ממש שהוא היש האמיתי. "צדיק" הוא בחינת "צדיק יסוד עולם", בחינת "אבר קטן" "מועט המחזיק את המרובה" כמבואר במקום אחר. והוא ענין כח הגבול שבאין סוף שנושא ושובל את רבוי בחינות הגבול בפועל (ובפנימיותו נושא ומחזיק את כח הבלי גבול). ציור אות ה-ח ד"אחד" הוא ו ז (לפי קבלת האריז"ל), סוד "חפץ חסד" ומחשבת "אנא אמלוך" שבבחינת "אחד". סוד ציור ה-ק הוא נקודת הרשימו דהשערה בבחינת מקיף והיולי והמשכתו בפועל בכח ההתחלקות שבחצוניות הקו.

הצדיק בפני השכינה כנר בפני האבוקה, וכשרגא בטיהרא דלא מהניא. על ידי הסתלקות אור הטהירו עילאה מתגלה השרגא שבו ארבע מדרגות הנ"ל (אור הקו שבוקע את מקום הצמצום הוא סוד יעקב כמו שיתבאר לקמן, סוד הרחמים שעולה ממלא מקום עם הכולל, שהוא ממלא מקום האור הראשון שנסתלק וד"ל). הנר מתנועע תמיד בכלות הנפש אל מקורו (תניא פרק יט) בסוד "כל חי מתנועע", והוא ענין היראה – "וירא העם וינועו" – אין נוע אלא לשון זיע" – "הזזה עצמית" בלשון החסידות. והוא סוד ה"נענועים" – מקור כל "הבדלה" בין טהור לטמא – "יראת ה' לחיים (ה"קו", לשון "תקוה" – "חוט התקוה", המשולש בסוד יעקב – הוא בחינת "געגועים", כאשר האור אין סוף ב"ה בכללותו שלפני הצמצום הוא בחינת "שעשועים") שם הוי' של סוד הצמצום:

י        מאור

ה       כח הגבול

ו        רשם האור

ה       רשם השעור

בחינת ה-י מתלבש ב-ו, וכן ה עילאה ב-ה תתאה וד"ל.

אברהם הוא סוד גלוי אור ה' בעולם. "אברהם התחיל להאיר" – "ויקרא שם בשם הוי' אל עולם". יצחק הוא סוד גלוי חיות הצדיק יסוד עולם. יעקב הוא סוד גלוי כח התורה שנמשך וחודר בפנימיות כל דבר. "האבות הן הן המרכבה", כנגד "אל אמונה (אברהם – "והאמן וגו'") ואין עול צדיק (ב פעמים אמונהיצחק כנ"ל) וישר (ה פעמים אמונהיעקב סוד הקו שבפנימיותו קדושת התורה שחודר וממלא כל דבר על ידי נשמות ישראל המקיימים תורה ומצות) הוא" וד"ל. ב פעמים אמונה (צדיק) הוא סוד "שני לוחות הברית" (שמתגלה לאחר "אחד אלהינו שבשמים ובארץ") – אותיות החקיקה כמבואר בדא"ח – ברית ההתקשרות של הצדיק-עליון בצדיק-תחתון (יוסף בבנימין בכחו של יצחק וד"ל. והוא ענין "הוי דן את כל האדם לכף זכות". "דן" הוא מדת הדין, אך כאשר דן לכף זכות היינו בסוד מועט המחזיק את המרובהמ גלוי עצם נקודת היהדות – נקודת הצדיק של כל אחד ואחד מישראל – "ועמך כלם צדיקים" – על ידי ההתקשרות ל"צדיק יסוד עולם" שבכל דור ודור). ה פעמים אמונה הוא סוד "חמשה חמשי תורה", בחינת יעקב (סוד הקו, שחצוניותו – כח ההתחלקות – הוא ענין המשכת ה גבורות, ופנימיותו – כח ההתכללות – הוא ענין המשכת ה חסדים כמבואר בדא"ח). אמונה צדיק ישר עולה שפלותפנימיות המלכות – דוד מלך ישראל חי וקים, שהוא המשלים את מרכבת אבות העולם להיות מרכבה שלמה על ידי שמקבל מכולם כנודע.

[22] רש"י בראשית א, א ד"ה ברא אלקים, בשם המדרש. והרמז הוא ש"בראשית ברא" במספר סידורי עולה דין, כאשר כל הפסוק הראשון: "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ" במספר סידורי עולה רחמים וד"ל.

[23] ישעיה כט, כב. עיין תניא פרק לב.

[24] עיין בפלח הרמון (שמות ד"ה החדש הזה הב') שג' המדות חסד, גבורה ותפארת הן: בטול במציאות (שבשרשו הוא ענין ההשערה דכל עלמין בטהירו עילאה כנ"ל, בריאה יש מאין ("בראשית ברא אלקים" – מדת הדין), "ואחר כך מתגלה מדת הרחמים להמשיך תוספת אור בבחינת העולם שיתגלה בו בחינת הבטול למקורו בבחינת היש שלו כמו שהוא לאחר שנצטמצם". והנה יש בזה רמז נפלא: חסד גבורה תפארת עולה בדיוק בטול במציאות, יש מאין, בטול היש שהוא לז ברבוע, סוד מעשה בראשית כמבואר במקום אחר.

והנה לפי סוד שם הוי' ב"ה הוא על דרך זה: י – "נושא הפכים", ה חסדים ו-ה גבורות ביחוד גמור (שהרי בבחינת "יחיד" אינם הפכים כלל); ה עילאה – גלוי ה חסדים, כח הבלי גבול (וכח הגבול בהעלם) ששרשו בענג הנעלם – ה דאברהם (במדרגתו הגלויה – חסד וד"ל); ה תתאהגלוי ה גבורות, כח הגבול (וכח הבלי גבול בהעלם) ששרשו ברצון הנעלם – בחינת יצחק (במדרגתו הגלויה – גבורה וד"ל); ו – המשכת הרחמים על ידי פנימיות הקו לגלות בכל יש נברא בחינת הבטול למקורו. והוא סוד צרוף יההו, צרוף תפלין דרבינו תם – מוחין דאבא כנודע.

 

י         "נושא הפכים" בהעלם עצמותו יתברך

ה        גלוי ה חסדים (כח הבלי גבול), בטול במציאות

ו        המשכת תוספת אור ביש הנברא, בטול היש (תכליתו – גלוי בחינת "נושא הפכים" בפועל – "דירה בתחתונים")

ה        גלוי ה גבורות (כח הגבול), יש מאין

 

הקו שבא לחבר את שני ההפכים של ה חסדים ו-ה גבורות כלול משניהם – ה גבורות בכח ההתחלקות שמצד חצוניות הקו, ו-ה חסדים בכח ההתכללות שמצד פנימיות הקו, כמבואר בהערה כא.

[25] ישעיה נח, ח.

[26] שמואל א טו, כט.

[27] מלאכי ג, ו.

[28] עיין בבאורי הזהר לאדמו"ר האמצעי ריש פרשת וארא.

[29] דברים ד, ד.

[30] תהלים לב, י. "הבוטח בהוי'" היינו הוי' שם הרחמים – התלבשות אור הקו בפנימיות אדם קדמון; "חסד יסובבנו" – השראת אור אין סוף הסובב כל עלמין.

[31] פתח אליהו.

[32] דניאל י, ח.

[33] איכה א, יג.

[34] דברים יח, יג.

[35] תהלים קלט, ח.

[36] כמבואר בכתבי האריז"ל בסוד יונה בן אמתי – בן אליהו הנקרא "אמת" – "ודבר ה' בפיך אמת" (מלכים א יז, כד) – כאשר החיה את המת, בן הצרפית – יונה הנביא.

[37] שבת נח, א.

[38] "בראשית ברא אלהים" סופי תבות אמת (בצרוף תאם – לשון התאמה ומציאת חן), ו"אשר ברא אלהים לעשות" סופי תבות אמת (בצרוף הישר ביום השבת קדש – זמן הזווג, "לעשות" – לתקן – תקון אות ברית קדש). וכן מספר האותיות של יום א' דמעשה בראשית ויום ז' דמעשה בראשית עם שני הפסוקים המקיפים אותו מכאן ומכאן (נ אותיות מכאן ו-נ מכאן – י ברבוע, והוא עצמו יב ברבוע, ויום א' בו יד ברבוע עם הכולל – א ברבוע. הכל סוד לז דמעשה בראשית כנ"ל וד"ל) הוא אמת אותיות.

[39] והנה אדם קדמון, עקודים ונקודים, אצילות הם בי"ע דכללות – שלשה מיני "אדם". אדם קדמון הוא "אדם דבריאה". עקודים ונקודים (שרש עתיק יומין ואריך אנפין – כתר בעולם האצילות המתוקן – "הוד והדר" כמבואר בדא"ח) הוא "אדם דיצירה". עשר ספירות דאצילות הוא "אדם דעשיה". נמצא שבי"ע דכללות הנ"ל הם כנגד נה"י, כאשר בי"ע דפרטות נכללו במלכות כדלקמן. וממילא מובן שסוד הקו – תפארת – הוא המשכת "אדם דאצילות" במקום הצמצום (סוד "שכינה" כמבואר בדא"ח).

[40] ספר יצירה א, ז.

[41] והוא מספר האותיות בקריאת שמע, סוד מצות היחוד האמיתי שבבחינת יחיד ממש.

[42] ברכה האמצעית בתפלת שבת ויו"ט.

[43] פרי עץ חיים שער הק"ש פט"ו.

[44] פתח אליהו.

[45] שמות ג, יד.

[46] דברי הימים א טז, כז.

[47] שיר השירים רבה ב, י ועוד.

[48] תהלים כט, יא.

[49] איוב לו, ב.

Joomla Templates and Joomla Extensions by JoomlaVision.Com
 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2017. מלכות ישראל - האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com