חיפוש בתוכן האתר

שלשה דלוגים_פרק יד הדפסה דוא

הפרק הבא הוא פרק של רמזים לתוכן שלמדנו בפרק הקודם. הארכנו בעיקר בסדר הראשון, כיוון שהוא נוגע יותר לעבודה שלנו, בעוד הסדר השני שייך יותר לעבודה של יחידי סגולה העובדים לפי הסדר של הקב"ה, מלמעלה למטה.

הרמז כאן מסכם את שלש הדלוגים "חש מל מל", כאשר ביניהם יש ארבעה מדאגות הרמוזות בשם הוי' ב"ה:

 

פרק יד

י מל ה מל ו חש ה (או י חש ה מל ו מל ה) עולה דעת [ובה גופא יש שתי מדרגות: דעת עליון ודעת תחתון] (דעת תחתון בסוד "חש מל מל" מלמטה למעלה, [דעת זו התקשרות, ויש התקשרות של המדרגות שבין הדלוגים מלמטה למעלה] "הכנעה, הבדלה, המתקה" כנ"ל, שבו עיקר היסוד הוא בטול היש

הכל הולך אחר ההתחלה. כמה שאדם יאריך בבסיס של העבודה, בהכנעה וקבלת עול מלכות שמים, יהיה הבנין מוסד עם יסוד חזק, ושאר המדרגות תבאנה כמעט מאליהן.

להכיר [בהתבוננות] במציאות האין האלהי ב"ה; [זה בעיקר מצד דעת תחתון, מלמטה למעלה. ואילו ] ודעת עליון בסוד "חש מל מל" מלמעלה למטה שמצדו יתברך, כביכול, עיקר הדלוג הוא בסוד "ישת חשך סתרו" כנ"ל [שזה שהוא מגלה את עצמו זה שהוא מכניע את עצמו][בלשון החסידות:] "הנחת עצמותו" ו"הכנעה" בעצם כנ"ל [וזה כאילו שה' נכנע, כמו אצל הבעש"ט, ומניח את עצמו בצד] – וה"המתקה" (סוד "תשובה מאהבה" ד"משכין ליה בחילא יתיר"

עיקר ההמתקה אצל ה' זה כאשר הוא מדלג את המדרגה האחרונה, לברוא יש מאין ולפעול ברור כל הנצוצות הקדושים והתהפכות "חשוכא לנהורא". תשובה זו התהפכות. מה היא התשובה אצל ה'? שהוא התהפך ומתחרט בכל יום על כך שברא את היצר הרע. יצר הרע היא הרגשת הפרוד שיש בעולמות התחתונים. איך הוא עושה תשובה? על ידי שהוא מגלה את האין בתוך היש. ככל שהבורא מגלה את עצמו בתוך היש הנברא כך הוא חוזר יותר בתשובה ומעלה את כל הנצוצות מתוך הרגשת היש הנפרד והם עולים ונכללים בקדושת האצילות.

זה מה שנקרא בספר הזהר "דמשכין ליה בחילא יתיר", שדוקא בעלי התשובה שהיו הנצוצות הרחוקים מאור ה' עובדים בכח גדול יותר ויותר.

לגלות עצמותו יתברך ממש בכל נשמה פרטית המלובשת בגוף בעולם הזה התחתון וד"ל.

זה מה שאומרים, שהתשובה של ה' זה לגאול אותנו. להביא את המשיח. רק שהוא מחכה שגם אנחנו קצת נחזור בתשובה כדי להראות לו איך עושים את זה... "פתחו לי כפתחו של מחט", "שובו אלי ואשובה אליכם".

מה שאין כן לעיל מבואר שכללות עבודת התשובה היא ההתקשרות לעצמותו יתברך ממש, בחינת "יחיד". אך באמת תכלית הכונה העליונה ושלמות עבודת התשובה – בפרט דוקא – הוא גלוי עצמותו יתברך ממש, שמסתתר כביכול בדלוג הראשון, בדלוג השלישי דוקא כנ"ל) באה בסוף, בהשראת אור עצמותו יתברך בתחתונים ממש – "דירה בתחתונים" כנ"ל וד"ל),

קודם הוספנו דבר חשוב, שבתוך הגלוי של ה' הוא דוקא מסתתר יותר, ולהיפך, כמה שלא יגלה את עצמו יותר כך יסתתר יותר. כעת מסבירים שהתשובה של ה' היא לא לגלות אור אין סוף. את זה הוא כבר גילה קודם. זה לא חידוש. התשובה של ה' היא לגלות את מה שהוא הסתיר בעת גלוי אור אין סוף – את גלוי עצמותו כאן למטה. את ה"ישת חשך סתרו" הוא רוצה לגלות ב"דירה בתחתונים". זו התשובה שלו.

שוב, קודם הוא לא היה שייך לא להעלם ולא לגלוי. ככל שהוא 'רוצה', כביכול, הוא מסתיר את זה שהוא לא שייך בזה בכלל. כיוון שהוא בסוף כן 'רוצה' אז יש כתוצאה מכך את כל העולמות כולם, אבל מה הוא רוצה בסוף? הוא רוצה "דירה בתחתונים" – לגלות בדיוק את אותו הדבר שהסתתר ברגע שהוא רצה לברוא את העולם.

במילים פשוטות: ברגע שה' רצה לברוא את העולם, ברגע שהוא רצה משהו, באותו הרגע היה העלם והסתר מוחלט, ואת אותו הדבר שהסתתר ברגע הזה הוא רוצה לחזור בתשובה ולגלות בסוף כל הבריאה שלו. שבסוף, אותו הדבר שהסתתר יתגלה.

הדבר הזה הוא מה שצריך להתגלות בדלוג השלישי, וזו עבודת התשובה של הקב"ה. על מה התשובה? התשובה על זה שהוא ברא את העולם. כתוב שחלקו בית הלל ובית שמאי האם טוב לאדם שנברא או לא, עד שבסוף "נמנו וגמרו נח לו שלא נברא משנברא". תוספות במקום שואלים, איך יתכן? והרי יש צדיקים? הם עושים חילוק, ואומרים שודאי כל זה נאמר על סתם אנשים רגילים ואילו על צדיקים ודאי "נח לו שנברא".

אצלנו, "נח לו שלא נברא" זו ההכרה שכל הבריאה – מהרצון של אור אין סוף ועד הבריאה בפועל – זה הכל הסתרה של העצמות, אז בשביל מה צריך את זה? התשובה לכך היא שבסוף אותו הדבר שהסתתר – מרגע תחלת השעשועים דרך הרצון להיטיב והרצון למלוך – הוא זה שיתגלה. הכל יתוקן בהתגלות ה"דירה בתחתונים. את זה אנו מזכירים לה' בעצם היום הקדוש בכך שאנו אומרים שנמנו וגמרו ש"נח לו שלא לברא משנברא".

 

כל זה היה להסביר למה הרמז של כללות העבודה עולה דעת, שיש דעת עליון מלמעלה למטה ויש דעת תחתון מלמטה למעלה, והיא:

התקשרות והתחברות כל המדרגות יחד ממש (ובאמת "אל דעות הוי'" שעצמותו יתברך, שהוא "נמנע הנמנעות" ו"נושא הפכים", כוללת שתי הדעות הנ"ל כאחד ממש).

הוא כולל את שתי הדעות, את שתי העבודות, כאחד.

 

 

בפרק הבא נתחיל נושא חדש, והוא מתחיל מרמז נוסף לארבעת המדרגות שלנו – עצמות, אין סוף, אצילות, בריאה – כאשר מוצאים את הערך הממוצע שלהם [חבור כולן וחלוקתן לארבע] העולה הבטוי עשה טוב. צריך להתבונן בבטוי הזה, כפי שהוא מופיע בתנ"ך. עשה הוא לשון תקון – "אשר ברא אלקים לעשות – לתקן" – וטוב הוא לשון של אור – "וירא אלקים את האור כי טוב.

הבטוי הזה מופיע בתנ"ך שלש פעמים בספר תהלים. בפרק לז כתוב "בטח בה' ועשה טוב שכון ארץ ורעה אמונה". כאן בפסוק לא מוזכר הרע, רק מוזכר שתעשה טוב, תבטח בה' ותראה אמונה. לראות אמונה זה לפרנס את האמונה על ידי דעת. פעמיים נוספות מופיע הבטוי 'עשה טוב' בסמיכות למילים 'סור מרע': "סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורודפהו" (פרק לד), "סור מרע ועשה טוב ושכון לעולם" (פרק לז).

אם יש לנו מבנה כזה, של שלש פעמים שמתחלקות לשתים ואחד, זה תואם את הסדר שלנו, של "חש מל מל". איך נסביר את זה?

Joomla Templates and Joomla Extensions by JoomlaVision.Com
 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2017. מלכות ישראל - האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com