חיפוש בתוכן האתר

שלשה דלוגים_פרק יד הדפסה דוא

פרק יד

דעת עליון ודעת תחתון


הפרק הבא הוא פרק של רמזים לתוכן שלמדנו בפרק הקודם. הארכנו בעיקר בסדר הראשון, כיוון שהוא נוגע יותר לעבודה שלנו, בעוד הסדר השני שייך יותר לעבודה של יחידי סגולה העובדים על פי הסדר של הקב"ה, מלמעלה למטה.

הרמז כאן מסכם את שלשת הדלוגים – "חש, מל, מל" – המדלגים בין ארבעת המדרגות הרמוזות באותיות שם הוי' ב"ה:

י מַל ה מַל ו חַשׁ ה (אוֹ י חַשׁ ה מַל ו מַל ה) עוֹלֶה דַּעַת [ובדעת עצמה יש שתי מדרגות: דעת עליון ודעת תחתון:] (דַּעַת תַּחְתּוֹן בְּסוֹד "חַשׁ מַל מַל" מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה, [דעת זו התקשרות, ויש התקשרות של המדרגות שבין הדלוגים מלמטה למעלה] "הַכְנָעָה, הַבְדָּלָה, הַמְתָּקָה" כַּנַּ"ל, שֶׁבּוֹ עִיקָר הַיְּסוֹד הוּא בִּטּוּל הַיֵּשׁ

הכל הולך אחר ההתחלה. ככל שאדם יאריך בבסיסה של העבודה, בהכנעה ובקבלת עול מלכות שמים, יהיה הבנין מוסד עם יסוד חזק. שאר המדרגות תבואנה כמעט מאליהן.

לְהַכִּיר [בהתבוננות] בִּמְצִיאוּת הָאַיִן הָאֱלֹהִי ב"ה [זו הכרה בעיקר מצד דעת תחתון, מלמטה למעלה]; [ואילו] וְדַעַת עֶלְיוֹן בְּסוֹד "חַשׁ מַל מַל" מִלְמַעְלָה לְמַטָּה שֶׁמִּצִּדּוֹ יִתְבָּרֵךְ, כִּבְיָכוֹל, עִיקָר הַדִּלּוּג הוּא בְּסוֹד "יָשֶׁת חֹשֶׁךְ סִתְרוֹ" כַּנַּ"ל [וככל שהוא מגלה את עצמו כך הוא מכניע את עצמו][בלשון החסידות:] "הַנָּחַת עַצְמוּתוֹ" וְ"הַכְנָעָה" בְּעֶצֶם כַּנַּ"ל [כאילו שה' נכנע ומניח את עצמו בצד, כמו אצל הבעש"ט] – וְהַ"הַמְתָּקָה" (סוֹד "תְּשׁוּבָה מֵאַהֲבָה" דְּ"מַשְׁכִּין לֵיהּ בְּחֵילָא יַתִּיר"

עיקר ההמתקה אצל ה' היא כאשר הוא מדלג את המדרגה האחרונה, לברוא 'יש מאין' ולפעול את ברור כל הנצוצות הקדושים והתהפכותם מ"חשוכא לנהורא"[1]. תשובה היא פעולה של התהפכות. מה היא התשובה אצל ה'? שהוא התהפך ומתחרט בכל יום על כך שברא את היצר הרע[2], ויצר הרע הוא הרגשת הפרוד שיש בעולמות התחתונים. איך ה' עושה תשובה? על ידי שהוא מגלה את ה'אין' בתוך ה'יש'. ככל שהבורא מגלה את עצמו בתוך ה'יש הנברא' כך הוא יותר 'חוזר בתשובה' ומעלה את כל הנצוצות מתוך הרגשת ה'יש הנפרד'. הם עולים ונכללים בקדושת האצילות.

זה מה שנקרא בספר הזהר "דמשכין ליה בחילא יתיר"[3]. דוקא בעלי התשובה, שהיו בעברם הנצוצות הרחוקים ביותר מאור ה', הם אלו שעובדים אותו בכח גדול יותר ויותר.

לְגַלּוֹת עַצְמוּתוֹ יִתְבָּרֵךְ מַמָּשׁ בְּכָל נְשָׁמָה פְּרָטִית הַמְּלֻבֶּשֶׁת בְּגוּף בָּעוֹלָם הַזֶּה הַתַּחְתּוֹן וְדַ"ל.

התשובה של הקב"ה

במילים אחרות: התשובה של ה' היא לגאול אותנו. להביא את המשיח. אלא שה' מחכה שגם אנחנו קצת נחזור בתשובה [כדי להראות לו איך עושים את זה...]. "פתחו לי כפתחו של מחט"[4], "שובו אלי ואשובה אליכם"[5].

מַה שֶׁאֵין כֵּן לְעֵיל מְבֹאָר שֶׁכְּלָלוּת עֲבוֹדַת הַתְּשׁוּבָה הִיא הַהִתְקַשְּׁרוּת לְעַצְמוּתוֹ יִתְבָּרֵךְ מַמָּשׁ, בְּחִינַת "יָחִיד". אַךְ בֶּאֱמֶת תַּכְלִית הַכַּוָּנָה הָעֶלְיוֹנָה וּשְׁלֵמוּת עֲבוֹדַת הַתְּשׁוּבָה – בִּפְרָט דַּוְקָא – הוּא גִּלּוּי עַצְמוּתוֹ יִתְבָּרֵךְ מַמָּשׁ, שֶׁמִּסְתַּתֵּר כִּבְיָכוֹל בַּדִּלּוּג הָרִאשׁוֹן, בַּדִּלּוּג הַשְּׁלִישִׁי דַּוְקָא כַּנַּ"ל) בָּאָה בַּסּוֹף, בְּהַשְׁרָאַת אוֹר עַצְמוּתוֹ יִתְבָּרֵךְ בַּתַּחְתּוֹנִים מַמָּשׁ – "דִּירָה בַּתַּחְתּוֹנִים" כַּנַּ"ל וְדַ"ל),

קודם הוספנו דבר חשוב. דוקא בתוך הגלוי של ה' הוא מסתתר יותר. להיפך, ככל שהוא יגלה את עצמו יותר כך הוא יסתתר יותר. על פי זה מוסבר כעת, שהתשובה של ה' היא לא לגלות אור אין סוף. אותו הוא כבר גילה קודם, ולכן זה אינו חידוש. התשובה של ה' היא לגלות את מה שהוא הסתיר בעת אותו הגלוי של אור אין סוף – את גלוי עצמותו, כאן למטה. את אותו "ישת חשך סתרו"[6] הוא רוצה לגלות כ"דירה בתחתונים"[7]. זו בעצם התשובה שלו.

שוב, קודם הוא לא היה שייך לא להעלם ולא לגלוי. ככל שהוא יותר 'רוצה', כביכול, כך הוא מסתיר את אי-היותו שייך בזה כלל. אכן, כיוון שבסופו של דבר הוא התגלה כ'רוצה' קיימים כל העולמות כולם, אבל מה הוא באמת רוצה בסוף? הוא רוצה "דירה בתחתונים". הוא רוצה לגלות בדיוק את אותו הדבר שהסתתר ברגע שהוא רצה לברוא את העולם.

במילים פשוטות: ברגע שה' רצה לברוא את העולם, ברגע שהוא רצה משהו, באותו הרגע היה העלם והסתר מוחלט. על כך הוא רוצה לחזור בתשובה, ואת אותו הדבר שהסתתר באותו הרגע הוא רוצה לגלות בסוף כל הבריאה שלו. הוא רוצה שאותו הדבר שהסתתר – יתגלה.

זה הדבר שצריך להתגלות בדלוג השלישי, וזוהי עבודת התשובה של הקב"ה. על מה התשובה? התשובה על כך שהוא ברא את העולם. כתוב שחלקו בית הלל ובית שמאי האם טוב לאדם שנברא או לא, עד שבסוף "נמנו וגמרו נח לו שלא נברא משנברא"[8]. תוספות במקום שואלים, איך יתכן? והרי יש צדיקים? לכן הם מחלקים ואומרים, שכל זה ודאי נאמר רק על סתם אנשים רגילים ואילו על צדיקים ודאי נאמר "נח לו שנברא".

אצלנו, "נח לו שלא נברא" זו ההכרה שכל הבריאה כולה היא הסתרה של העצמות. מן הרצון של אור אין סוף ועד הבריאה בפועל. אם כן, לשם מה צריך את כל זה? התשובה לכך היא, שבסופו של דבר אותו הדבר שהסתתר – מרגע תחלת השעשועים דרך הרצון להטיב והרצון למלוך – הוא זה שיתגלה. הכל יתוקן בהתגלות ה"דירה בתחתונים". את זה אנו מזכירים לה' בעצומו של היום הקדוש[9] בכך שאנו אומרים שנמנו וגמרו ש"נח לו שלא לברא משנברא".

כל זה הסבר אל הרמז של כללות העבודה העולה דעת. דעת זו כוללת 'דעת עליון' מלמעלה למטה ו'דעת תחתון' מלמטה למעלה, והיא:

הִתְקַשְּׁרוּת וְהִתְחַבְּרוּת כָּל הַמַּדְרֵגוֹת יַחַד מַמָּשׁ (וּבֶאֱמֶת "אֵל דֵּעוֹת הוי'" שֶׁעַצְמוּתוֹ יִתְבָּרֵךְ, שֶׁהוּא "נִמְנַע הַנִּמְנָעוֹת" וְ"נוֹשֵׂא הֲפָכִים", כּוֹלֶלֶת שְׁתֵּי הַדֵּעוֹת הַנַּ"ל כְּאֶחָד מַמָּשׁ).

הוא יתברך כולל את שתי הדעות, את שתי העבודות, כאחד.



[1] זח"א ד, א.

[2] סוכה נב, ב.

[3] זח"א קכט, ב.

[4] ראה שיר השירים רבה ה, ג.

[5] מלאכי ג, ז.

[6] תהלים יח, יב.

[7] תנחומא נשא טז.

[8] עירובין יג, ב.

[9] בנוסח הוידוי; ראה יומא פז, ב.

Joomla Templates and Joomla Extensions by JoomlaVision.Com
 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2017. מלכות ישראל - האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com