חיפוש בתוכן האתר

הכלל ועבודת הבמות בימינו הדפסה דוא
אינדקס המאמר
הכלל ועבודת הבמות בימינו
Page 2
כל הדפים

נגנו ניגון

המשנה במסכת בכורות (יד, א) אומרת:

"כל הקדשים שקדם מום קבוע להקדשן ונפדו חייבין בבכורה ובמתנות ויוצאין לחולין ליגזז וליעבד ולדן וחלבן מותר לאחר פדיונן והשוחטן בחוץ פטור, ואין עושין תמורה, ואם מתו יפדו, חוץ מן הבכור ומן המעשר...".

המשנה מונה כמה דינים ביחס לבהמה כזו. אחד מהם – השוחט קדשים בחוץ חייב כרת, ואילו בהמה כזו, שיש עליה רק קדושת דמים, פטור מכרת. ובגמרא (עמוד ב): "ר' אלעזר מתני חייב, ומוקי לה בבמת יחיד" – כלומר המקריב בהמה בעלת מום בבמת יחיד בזמן היתר הבמות, כשאין בית מקדש קיים, מתחייב בלאו. בסוגיא שלנו אין חולק עליו (ברמב"ם לא הובא, כיוון שלא נוהג לדורות).

רש"י שם מסביר:

"במת יחיד: שכל אחד ואחד בונה במה לעצמו, כגון מנוח וגדעון ושמואל".

יש עוד דוגמאות וצריך להבין למה בחר רש"י דווקא אותם. גם צ"ל למה שינה את הסדר, הרי מנוח היה אחר גדעון. רמז קטן בשביל הקדמה: שלושתם עולים יחד חכמה בינה דעת. שמואל שקול כנגד משה ואהרן, שקול הדעת. מנוח דמות נשית, בעיקר נסמך על אשתו – "וילך מנוח אחר אשתו" – לכן הוא הבינה שבחכמה, "חכם בבינה". גדעון-ירובעל כנגד יסוד אבא.

לפי הכלל הידוע מהבעל שם טוב, שכל דבר בתורה נצחי בנפש ונוהג בכל זמן, צריך להשליך על הנפש. החידוש פה הוא שגם בבמת יחיד יש להקפיד להקריב בהמה תמימה, ולא בעלת מום. בתורה, בפרשת תמורה, נקראת בעלת מום רע ותמימה נקראת טוב. על עם ישראל נאמר "ומום אין בך", אנחנו טובים. השם האחרון משם עב הוא מום, המבטא האתהפכא של הרע לטוב, המום לתמים. קשור עם חודש תמוז, שהרבי שליט"א אומר עליו לאחרונה שעניינו הוא אתהפכא. תמוז היה עבודה זרה, "מבכות את התמוז", של בחור שמת בקיץ והבנות היו מבכות אותו. שמות החודשים עלו עמם מבבל, על מנת להפוך אותם לטוב. תמוז הוא גם החודש של יוסף הצדיק [גם אדר ופורים. גם שם שמות הצדיקים – אסתר ומרדכי – הם שמות אלילי עבודה זרה, רק שם יותר בהסתר]. גם הצרוף של שם הוי' של חודש תמוז הוא בהיפוך – "זה איננו שווה לי".

בזמן שאין בית מקדש ומותרות הבמות יש במה גדולה – נציגות של עם ישראל, כמו נוב וגבעון. הגמרא דורשת שאסור לשאול שלום לפני תפילה מן הפסוק "חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא". לפי זה, תקופת הבמות הוא מצב בנפש כמו לפני תפילה. הנשמה באפו – כעס, דינים. כל הגילוי של האלוקות אצלו הוא בבחינת דינים. התיקון שלו הוא להמשיך את הנשמה ע"י רחמים, תפילה. "ברוגז רחם תזכור".

יש ביטוי הרווח היום "כל אחד בונה במה לעצמו". עשיית כלי לצורך ביטוי עצמי, תעמולה. מערכת הפקה עצמית.כמו שיש מחלקת p.r. לכל מפעל, כך גם בנפש. וצריך שגם שם יהיה בלי מום.

במת יחיד עולה דעת. כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות. למה המשחק היום כל כך גרוע, או מי באמת משחק טוב? הרבה מקרים ששחקן שיחק כ"כ טוב משוגע עד שהפך בעצמו לכך. להתפלל זה אותו דבר. ר' פנחס מקוריץ היה נפרד מאשתו לפני התפילה, שמא לא יחזור. כל שחקן מתמסר ומקריב את עצמו על הבמה בשביל עולם הבא. כל אחד והעולם הבא שלו.

הבמה היא מול ה', אבל אם נשליך על היחס לציבור נראה שזו השאלה ביחס למדינה כיום, האם זה בית עולמים או רק במה. אם אין ארון – אין תורה, מדינה חילונית – יכול להיות גם בית עולמים, ומספיק רק רשימו מן הארון (כמו בבית שני). אבל אם זה רק במה זמנית אז חייבים את הארון. יש הרוצים לדמות את התקופה שלנו לבית שני (הרב ישראל אריאל ועוד), אני לא מסכים, גם הרבי בשיחות, אלא דומה לכניסה לארץ, או לפניה. לכן לא בונים כמו בתקופת עזרא אלא כמו בזמן יהושע. אצל עזרא היה רק המשך לראשון עם הפסקה קצובה מראש. אבל היום זו התחלה חדשה, לכן היתה לנו גלות כזו ארוכה. הכנסת היא כמו במה גדולה, ויש עניין כיום שכל אחד יבנה לו במת יחיד בחצרו. במה שמבטא את רעיונותיו – עיתון וכו'. מכל שלושת הדוגמאות שנותן רש"י לבמת יחיד צמחה ישועה וגאולה לעם ישראל. זה מתחיל בתור רוח קנאות (נשמה באפו) להושיע את ישראל, עד התיקון המלא בבית עולמים, דוד ושלמה [כמובן מה שייחסנו למדינה מעמד של במה, מעמד מכובד שלא כולם היו מסכימים עליו, זה רק לימוד זכות ו"התחשבות בגישות הנוכחים"...].

 

שאלה: מה אומרת בנפש ההלכה שלא תחזור עבודת הבמות?

תשובה: כתוב ששלמה יחד עם בית עולמים תיקן ועשה אוזניים לתורה, וקידם בכך את תורה שבעל פה. מאז יש שולחן ערוך לכולם. מאז אתה מוגבל. יש ד' אמות של הלכה-ארון. צריך להאזין למה שהתורה אומרת.

 

נחזור לבמת יחיד, הישועה שבאה מבמת יחיד היא על דרך נדר ונדבה, הוראת שעה. התורה היא בעיקר דרכים להתיר את הנדרים, אבל במת יחיד היא בעיקר אתעוררותא דלתתא. בשבת האחרונה הרבי סיפר על מספר צדיקים (ביניהם ר' לוי יצחק מברדיצ'ב) שנדרו שלא יכנסו לגן עדן עד שה' יביא את המשיח ואיך 'סידרו' כל אחד מהם. העצה היחידה היא – וכנראה התכוון לעצמו – לנדור נדר על דעת רבים, שאין לו התרה. לרבים אין פתח להתרה. עם ישראל, ובמיוחד הפשוטים, רוצה בפשטות משיח, ואי אפשר לפתות אותו עם חסידות וכו'.

הווארט הוא שבזמן כמו שלנו, של במה גדולה, צריך לדעת שהישועה תבוא באופן של במת יחיד, על דרך נדר של יחיד על דעת (בשביל) הרבים. כמו גדעון, כמו יוסף הצדיק. כתוב שהוא היחיד ביחס לאחים, אבל יחיד למען הרבים. הגאולה השלמה היא התעוררות הרבים. נדר עולה עוד יוסף חי.

 



 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2017. מלכות ישראל - האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com