ח. התבוננות במושג ברית – הברית הראשונה בתורה

נאמר את החלק האחרון: אנחנו יודעים שאחד המושגים החשובים ביותר בתורה הוא ברית. בברית הקשת כתוב ז"פ ברית, קשור ל'סדרת הברית' שלנו. פרשת בראשית היא פרשת הבריאה. ידוע בתקו"ז ש"בראשית" גם אותיות ברית-אש (חוץ ופנים). השאלה איפה הברית הראשונה בתורה, היא בפרשת נח – עוד לפני הקשת. לכן פרשת נח היא בהחלט פרשת הברית, בה מתחיל מושג זה, והיות שזו גם הפרשה ששייכת בפרטות לחדש חשון, חדש המבול, אז אפשר לומר שחדש חשון זה חדש של ברית. חדש של תיקון הברית, ובכלל של ברית. הפסוק הוא בתחלת הפרשה – "העשירי יהיה קדש" בפרשה – "והקמתי את בריתי אתך ובאת אל התבה וגו'"). רואים שקודם יש בפרשה ברית אחת, ולא ברור בכלל מה זה הברית. אחר כך, יותר מאוחר, יש שבע בריתות אצל הקשת. קודם כל, אם רוצים להבין מה הפירוש של הברית, אז מן הסתם צריך להסתכל במפרשי המקרא כאן, בפעם הראשונה שכתוב ברית. לכן, כדי להבין מה הפירוש ברית – גם נישואין זה כריתת ברית – זה כאן בפסוק הראשון. יש גם אבן-עזרא וגם רמב"ן ועוד.

האבן-עזרא ועוד אומרים ש"ברית" זה מלשון "ברו לכם איש וירד אלי" (פסוק שאמר גלית) – זה לשון ברירה ובחירה. אב"ע אומר שברית הכוונה לבחור. הכתב והקבלה אומר שכל פעם שכתוב בריתי זה כמו בחירי. זה הפשט הכי פשוט. אבל הרמב"ן, על דרך האמת, אומר שברית זה לשון "בראשית ברא". הוא לא מסתמך על התקו"ז, ש-בראשית זה צירוף אותיות ברית-אש, אלא פשט. ש"ברית" זה מה שבראתי בתחלה, יסוד הבריאה (לא משתמש במלה יסוד, כי לא משתמש בשמות של ספירות, אך רומז שזה יסוד) – זו הבריאה היסודית מאז ומקדם, שהוא ברית עולמים, לזכור ברית עולם, שהוא מצטרף למלכות (עולם). כך יוצא מקריאה ראשונה, בלי הרבה עיון בסודות הרמב"ן כאן. בכל אופן, רואים שכאן המקום שצריך להבין גם את פירוש המלה ברית. האוה"ח גם כותב משהו חשוב מאד במלה ברית, שברית תמיד קשור עם זכרון – לא לשכוח, הוא לא מביא, אבל זו חתימת ברכת זכרונות "זכרון הברית", וגם בברית הקשת כתוב "לזכור ברית עולם" (גם יחד עם עולם). זה פירוש מאד נחמד וחסידי, ש"ברית" היינו שלא אשכח אותך בתוך התבה. אכן בהמשך כתוב "ויזכר אלהים את נח". ה' כל כך עזר לו שאחרי 120 שנה אין שום הו"א שהוא עשה את התבה, אז יש תבה והוא נכנס לשם, שנה שלמה מבול, כל יום נסים מחדש, ועדיין בנפש הוא חושש שאולי ה' ישכח אותי בסוף, ישאיר אותי בתוך תבה. הרי התבה היא כטפת חרדל, טפה בים, ולכן צריך שה' יזכור אותי. ההתחלה היא "וגם את נח באהבה זכרת", סימן שהוא פוחד שה' ישכח אותו. זה פחד שיש לאנשים משכחה (וזה גם שייך לסמינר על זקנה שרוצים בחו"ל – לא רק שאדם פוחד שהוא ישכח, אלא שה' עזר לי כל החיים אבל בסוף ישכח אותי, "אל תשליכני לעת זקנה"). בשביל שה' יזכור אותי צריך ברית – הבטחה שה' לא ישכח אותי. כלומר שברית קשור עם זכרון נצח. לא אשכח אותך, אי שם בתוך הים.

בהמשך נראה שבעה פירושים בה נכלל בברית הראשונה עם נח, אך לעצם מושג הברית יש כאן שלשה פירושים, כנגד חב"ד:

זה שהפירוש של ברית זה זכרון, זה מח החכמה.

הפירוש שברית זה בריאה – מח הבינה.

בירור ובחירה – מח הדעת.

וליתר העמקה: גם פירוש הזכרון וגם פירוש הבריאה שייכים בעיקר על הנה"א. בחכמה זו הברית בין ה' לנה"א – "הוי' בחכמה". הברית בבינה היא מה שהנפש האלקית היא "חלק בורא שנעשה נברא" (מאד מתאים לניסוח של הרמב"ן) – ברית עם החלק בורא שכבר נעשה נברא. מוחין דאבא היינו הברית עם הנה"א בפני עצמה, שזה כמו זכרונות – לזכור את שרש טפת הבן במח האב (כמו שכתוב בתניא בפ"ב). ברית לשון בחירה זה מה שאנחנו העם הנבחר, ואדה"ז כותב (והרבי מדגיש הרבה) שעיקר הבחירה בגוף – הכלי להכיל בו את הנפש האלקית (ובחיצוניות אי אפשר להבחין בין גוף ישראל לגופי שאר או"ה). הברית עם הגוף היהודי זה לשון בחירה. הברית עם עצם הנשמה זה הזכרון. הממוצע, כמו שבינה היא לשון בין – בין זה לזה – זה הבריאה, הברית עם ה"חלק בורא שנעשה נברא".

יש פסוק דומה ל"והקמתי את בריתי אתך" בפסוקי הקשת (אחד מז"פ ברית), שם כתוב "והקמתי את בריתי אתכם". בהתחלה כתוב "והקמתי את בריתי אתך", שהקב"ה מדבר רק עם נח, ובהמשך "והקמתי את בריתי אתכם", עם כל האנושות, כל בני נח. את זה ששני הפסוקים הולכים יחד רואים גם בחשבון, שהממוצע שלהם הוא מה ברבוע. עוד פעם, צריך לצרף את שני הפסוקים יחד. לא רק שהמלה "ברית" פעם ראשונה בתורה כאן, אלא גם "אתך" פעם ראשונה – מספר השראה של 15, "ונח מצא חן בעיני הוי'". אחר כך כתוב "והקמתי את בריתי אתכם", והממוצע בין שניהם הוא אדם ברבוע. מה זה הברית כאן? רש"י אומר שהברית שהפירות לא ירקבו ולא יעפשו. פירות לא מחזיקים מעמד שנה שלמה. אחר כך רש"י אומר עוד פירוש, שברית שלא יהרגוהו הרשעים שבדור. אני עושה תבה ואומר "אולי ישובו".

אגב, נח היה מקטני אמנה, הוא גם היה 'מתנגד'. מה בין נח לאברהם ומשה, שהם בקשו רחמים על הדור והוא לא (כמו שכתוב בזהר), הרי הוא 120 שנה עושה תבה בשביל שישובו, מה הבעיה בזה?! מה יותר חשוב, להתפלל או לעשות מעשה? הרבה פעמים כתוב שלעשות זה יותר, הוא טורח ומזיע כל היום וכל הלילה 120 שנה, אז למה אומרים שהוא לא שוה כלום, שלא בקש רחמים על הדור. הרי זה חלק ממציאות התבה 120 שנה אלה. הרבי מביא צטוט מדהים מהרבי הקודם (שבדיוק מתאים לו), שכותב – לא המלים, אבל הווארט – שכל מה שעשה אולי יעשו תשובה לא היה אכפת לו, אלא עשה כדי לצאת ידי חובת הצווי של ה'. עשה כי ה' צוה, אבל לא היה אכפת לו אם ישובו או לא, לכן לא מסר נפשו על הדור. זה נקרא שיש עדיין שקר אצלו – עושה דברים מפני הצווי. כמו שהרבי אמר שהקב"ה לא מביא את המשיח עדיין כי צועקים "עד מתי" מפני הצווי. לא שוה כלום, לא פועל כלום, ואולי מעורר ההיפך. כך יש ווארט של הרבי הקודם, שכל מה שנח עשה היה מפני הצווי – כנראה זה המקור לדברי הרבי ב-כח ניסן – "ויעש כן נח", מאה אחוז נכון, הכל כמו השו"ע, אבל בלב בפנימיות לא היה אכפת לו אם יעשו תשובה או לא. והראיה, שהקב"ה זמן את זה במקצת, כי לא עשה תבה שתכיל את כל האנושות – גם המעשה שלו זה "אני את נפשי הצלתי", זה לא מספיק גדול בשביל כולם. מי שעושה מפני הצווי, זה 'הגדרה' במלון שלנו ל'מתנגד'. "'מתנגד' – מי שעושה מפני הצווי". מי שאין לו מס"נ על עם ישראל, שזה לא בגלל הצווי אלא בגלל שיש לו מס"נ על עם ישראל. יש לו מס"נ גם על גוים, אנשי סדום. מס"נ על נשמות, עד כדי כך שרואים שמשה מתפלל עד שנעשה חולה. אפשר לומר שאדם הראשון היה  גוי, נח היה מתנגד ואברהם אבינו חסיד. זו סדרה. כולם יכולים להיות יהודים, כפי שבמוסדות חינוך חרדיים מסוימים קוראים לחילוני גוי – אדם היה יהודי אולי, אבל חילוני. נח מאד דתי, אבל מפני הציווי. הראשון שהיה חסיד הוא באמת היהודי הראשון. אדם-נח-אברהם = משולש 26. גוי-מתנגד-חסיד = 26 פעמים 23. אז יחד אדם-גוי-נח-מתנגד-אברהם-חסיד = 949 = אהבת ישראל.

אמרנו שממדי התבה עולים יחד 500 = רש. אבל צריך להכניס בתוך ה-רש גם את השנה של המבול – עוד א – וזה התקון. זה עיקר ה"בא אל התבה", להכניס את ה-א. אמרנו שיש עוד ממד, הנפש. ממד הנפש קשור עם הזמן – זה ה-א שנוסף ל-קכ שנים, עוד שנה אחת. זה עושה ראש. מה המילוי העיקרי של ר (רק עם אות אחת)? – ש. המילוי העיקרי של א – ל, של ש – ן. אלו המדות המקוריות של התבה. רואים שהתיקון של כל הספור זה תקון הראש. להכניס את ה-א לתוך ה-רש, מ"רשית השנה" ל"ראשית השנה", שיהיה "ראש דברך אמת".

נסיים עם פירושי הברית, ואחר כך נחזור אל הקשר לסדרת הברית (חדוש גדול וחשוב למאמר של סדרת הברית). כפי שהזכרנו, רש"י אומר שני פירושים – קיום הפירות, שלא ירקבו, ופירוש שני שלא יהרגו אותו רשעי הדור. מי שרוצה לראות את כל הפירושים יסתכל בפירוש כתב והקבלה (מביא את כל הפירושים, אבל לא מדייק מי אמר את מה). האבן עזרא אומר שהברית היא שלא ימות בתבה – שנה של סכנות, ויש ברית שיחזיק מעמד. יש פירוש שגם האבן עזרא כותב וגם הרמב"ן מביא, שזה כבר רמז לקשת – "והקמתי את בריתי" שאני עתיד לכרות איתך אחרי המבול. אני כבר מקדים רפואה למכה, שבסוף תהיה ברית, וכבר מעכשיו אני רומז לך ש"והקמתי את בריתי אתך". יש פירוש, לראות בהעמק דבר (זה גם של ראשונים, שהוא לא מזכיר), שהכוונה היא שיש ברית שלא כתובה בתורה על קיום העולם, ברית על הבריאה. קצת קשור לפירוש הרמב"ן שכל ברית זה לשון בריאה חדשה, בריאת יסוד. ה' ברא את העולם לא על מנת להחזיר אותו לתהו ובהו. אז יש "בריתי" שלא כתובה בתורה על קיום העולם. זה קשור לקשת, שהיא ברית שה' לא ישחית את העולם עם מים. זה שבכלל יש עולם, ושה' לא הולך לעשות את הכווץ הגדול אחרי המפץ הגדול – שלא תיכף ומיד העולם הולך להיות אויס – על זה ה' עשה ברית, שקשורה תמיד עם שבועה, גם בתחלת מעשה בראשית. יש פירוש הרא"ש שהברית זה על התורה – תורת הבהמות הטהורות וכו'. צריך להסתכל בפירוש הרא"ש על התורה. זה חדוש נפלא. עוד פירוש, שגם הרמב"ן רומז לזה, ובכתב והקבלה זה הפירוש העיקרי, שהברית היא על הנס והפלא של המועט המחזיק את המרובה, שנח והמשפחה וכל החיות שבעולם הצליחו להצטופף לתוך התבה הזו. אני אמרתי שמשך 120 שנה תעשה טובה, וגם אמרתי לך שתצליח להכנס לתוכה עם כולם יחד. זה פלאי פלאים, בשביל זה צריך ברית.

נסדר בקצור נמרץ, הפירושים האלה הם הז"ת:

חסד: מועט המחזיק את המרובה, האדם הגדול בענקים. יכולת התבה להכיל את כל מעשה בראשית. שכולם יכנסו ויחיו בשלום בתוך התבה (וגם שהקב"ה יביא את כולם לשם), זה החסד.

גבורה: שלא יהרגו אותו רשעי הדור. ראו בפירוש הגרי"ז (מופיע בתקליטור), והוא מאריך בפירוש רש"י הזה – זה הפירוש שהוא אוהב, ומסביר לפי רש"י שלשם כך ה' הקיף את התבה בדובים ואריות שהיו הורגים בהם, גבורה כנגד גבורה. אריות מילא (אריה = גבורה), אבל למה מתחיל בדובים? זה צ"ע.

תפארת: ברית על התורה.

נצח: קיום הפירות.

הוד: שהוא לא ימות בתבה, שהתבה (שבאה להציל אותו) לא תהיה "הודי נהפך עלי למשחית". זה תחת הגבורה, שלא יהרגו אותו רשעי הדור. גם קשור לנצח, כי אם הפרות ירקבו הוא גם ימות, כי לא יהיה לו מה לאכול. ה' שם אריות בחוץ, אבל יש גם אריה בפנים – גם תחת הגבור הוגם מול הנצח. אם לא יהיה פרות הוא ימות, ואם האריה יכיש יותר מדי הוא ימות, ויש עוד סבות.

יסוד: רמז לברית הקשת – יסוד.

מלכות: ברית על קיום העולם זה המלכות, קיום העולם, שהעולם לא יחרב. מה שהרמב"ן רומז שזה ספירת היסוד מתחבר עם עולמים שזה ברית קיום העולם, יחוד יסוד ומלכות.

ולסיכום פירושי הברית:

לסיום, נחזור לסדרת מספרי הברית: יש בפרשת נח סולם, א-ז, ברית אחת ואז ז בריתות. א זה גם אחד ממספרי הברית, אבל יש לנו כבר ברית של א – ברית בין הבתרים של אברהם. מה ההבדל? כאן זה המקורי, הראשון. אבל סדרת הברית היא 1-3-7-13. הנוסחא שני משולשים פלוס אחד (או N ברבוע פלוס N פלוס 1). המספר שאחרי 13 הוא 21, 31 וכו'. איך יכול להיות שני 1? כי זו סדרת חן נקבי. אם מספרי ברית הם שני משולשים פלוס 1, אז שני משולשי 0 פלוס 1 זה 1, אבל שני משולשי מינוס 1 פלוס 1 זה גם 1 (כי משולש מינוס 1 הוא 0). אז יש שני 1, למי שמבין בחשבון. כעת רק צריך להחליט איזה 1 זה ברית בין הבתרים ואיזה 1 זה "והקמתי את בריתי אתך". נראה שהברית על הארץ קודמת גם לברית עם נח. הברית עם נח יוצאת מ-0, כמו מדות התבה, אבל ברית אברהם יוצאת ממינוס 1, שזה מספרים שלפני הצמצום (שהופך את הממד ממינוס לפלוס). ה-1 שיוצא ממינוס 1 זה ברית בין הבתרים. יוצא מזה יפה מאד, שהבריתות היהודיות הן בדילוג. קודם היה קצת קשה, 1 היה יהודי, 3 יהודי, 7 גוי, 13 יהודי. כעת זה יהודי-גוי-יהודי-גוי-יהודי.