ב. "עשה לך תבת עצי גפר וגו'" – עבודת ה' ממטה למעלה ("מגן אברהם")

נחזור רגע: ראשית הציווי היא "עשה לך תבת עצי גפר, קנים תעשה את התבה, וכפרת אתה מבית ומחוץ בכפר". יש עוד פירוש חסידי, של ה"מגן אברהם" (המגיד מטריסק, דור יותר מאוחר מהרבי ר' שמעלקא, הנכד של רבי נחום מטשרנוביל, תלמיד המגיד, שהיה בן דורו של הרבי ר' שמעלקא, אז הוא שני דורות, או דור וחצי, יותר מאוחר). הוא כותב על פי דברי רש"י ש"גפר" זה גפרית וגפרית ואש, ש"עשה לך תבת עצי גפר" – שחומר הגלם ממנו עושים את התבות, את המלים, צריך להיות חומר שמושך אש. הוא אומר שגפרית הוא חומר ש'מזמין', מושך אל עצמו, התלהבות. יש בזה דקות מאד יפה. ידוע בחב"ד שאם האדם עושה יותר מדי מאמץ להתלהב זו יכולה להיות "אש זרה". כמו שאדמו"ר האמצעי מסביר בתחלת קונטרס ההתפעלות, שכאשר אדם 'מחמם את עצמו' זה הכל אגו, עבודת עצמו, ולא עבודה אמיתית. הוא כותב שהרבה הרבה טועים – יסוד של טעות בחסידות שאדם חושב שצריך לחמם את עצמו בכח. הדקות של דבריו כאן היא שחומר הגלם של העבודה שאתה עובד את הקב"ה צריך להיות חומר של גפרית, שמזמין התלהבות – שההתלהבות תבוא עליו. זה חומר כזה שעשוי שההתלהבות תחול עליו, וממנו אתה בונה את העבודה שלך, את המלים שלך. זה ווארט מאד יפה. אם כן, צריך להיות זימון להתלהבות.

כעת נראה אם זה בדיוק תורה חב"דית, או שטפה לא חב"דית. מה שטוב, שאומר שצריך לעבוד בצורה כזו שהעבודה מזמינה התלהבות, מזמינה אש, וזה ה"עצי גפר". אחר כך הוא אומר "קנים תעשה את התבה", וכותב שזה "קנה חכמה קנה בינה" – זה כתוב בכתבי האריז"ל, שהכתר מתחלק ל-יש ו-יש (ישיש), ומהחלק התחתון של הכתר, היש התחתון, הפרצוף החיצוני של הכתר, אריך אנפין, מתפשטים שני קנים. כמו ש-כתר מתחלק ל-יש ו-יש כך יש מתחלק ל-קנה ו-קנה (חצי מ-יש זה 155, כמו שחצי מ-כתר זה 310. יש ר"ת של החתן והכלה שלנו – יניב שני). על זה יש פסוק – "קנה חכמה קנה בינה". קנה אחד הולך לחכמה והקנה השני הולך לבינה, כמו נח שהוא יסוד אבא והתבה שהיא יסוד אמא ("בא אל התבה"). הוא מפרש פירוש מאד יפה, שצריך להמשיך בעבודה שלך מוחין. קודם צריכה להיות עבודה שמזמינה התלהבות, עצי גפר, ואחר כך המשכת מוחין, "קנים תעשה את התבה".

כאן המקום לחקור האם זה בדיוק הסדר החב"די, או שהסדר החב"די הוא קודם "קנים", קודם המשכת מוחין, ורק אחר כך התלהבות. גם כן, לא להמשיך בכח את ההתלהבות, שזו אש זרה, או לעשות דבר שמזמין התלהבות – לבנות עם חומר שמסוגל למשוך התלהבות ואש קדש. אפשר לומר שזה בעצם השיקול של אדה"ז איזה חלק של התניא להקדים. ההו"א של אדה"ז היתה להקדים את שער היחוד והאמונה, שזה מוחין, לפני החלק הראשון שהוא מדות והתלהבות, אבל בסוף הוא חזר בו והקדים את החלק הראשון, שזה אהוי"ר, דו"ר, ורק אז המוחין. אז בסוף הכריע כמו הסדר של המגיד מטריסק המבוסס על הפסוק מפרשת נח – קודם "עצי גפר" ואחר "קנים תעשה את התבה".

בסוף "וכפרת אתה" – כפֹרת זה כתר, המשכה מהכתר. אם כן, כל הפירוש שלו הוא מלמטה למעלה: קודם לב, "עצי גפר", אחר כך עבודת מוחין, "קנים", ואחר כך "וכפרת", כמו הכפורת שיש עליה את הכרובים, שזה שרש של אהבה רבה בתענוגים איך שהוא בעל-מודע, בכתר. זה חודר גם "מבית ומחוץ", עושה את הצחצוח של הכלי גם מבפנים וגם מבחוץ (כמו בפירוש של הרבי ר' שמעלקא).

ג. "נעשה אדם" ו"עשה לך תבה"

פתחנו בשני פירושים יפים על תחלת הצווי של מלאכת תבת נח. כמובן שזה קשור לחדש חשון בכלל, חדש בול שנקרא כולו על שם המבול. האות של חדש חשון בספר יצירה היא נ – נח מתחיל ב-נ. גם בשמות החתן והכלה שלנו יש נ אצל כל אחד, וגם י (שלש י ושני נ סה"כ). האות של החדש לפי ספר יצירה היא נ, כפי שהתחלנו לדבר במוצאי שבת – אות של מלכות ואות של בחירה, באיזה מועמד לבחור ל"לפני שמש ינון שמו". נשים לב שה-נ עליה דברנו מוצאי שבת היא ה-נ של "נעשה אדם". אבל בתבת נח מתחיל "עשה לך" – אותה גימטריא, אם מחלקים נ ל-"לך" אז "נעשה" עולה "עשה לך".

 בהמשך נראה כמה פעמים כתוב "עשה לך", אבל בכל פעם חז"ל דורשים "'לך' –  משלך". כך "חג הסֻכֹת תעשה לך" – "משלך". אם "לך" זה מ"שלך", וה"לך" של "עשה לך" זה בעצם ה-נ של "נעשה אדם", מה אפשר ללמוד? אמרנו שיש משהו מיוחד מאד ב"נעשה אדם" – שהוא המאמר היחיד מעשרה מאמרות שהקב"ה מדבר בעד עצמו, בגוף ראשון, שאני עושה משהו. כל שאר המאמרות הם בלשון נסתר, "יהי אור", "יהי רקיע", שיהיה משהו. רש"י מסביר שהיה חומר היולי – שנברא ב"בראשית ברא אלהים" – ומתוך החומר הזה "יהי" משהו ועוד משהו. אבל כשמגיע לאדם יש חידוש, שלא כתוב "יהי" או "תדשא" או "ישרצו", אלא "נעשה". במוצאי שבת הדגשנו רק את הפן האישי, שהקב"ה עושה (שלפי האוה"ח היינו יחיד מדבר דרך ענוה), אך צריך לומר שה-נ, בין היתר, הופכת את הדבור ל"לך" שזה "משלך", אז אפשר לדרוש ש"נעשה" פירושו "משלנו". כל השאר מהחומר ההיולי הזה, אבל עכשיו, כשאני בא לברוא את האדם, זה "נעשה" – חוץ מהחומר ההיולי, שאולי משמש חומר גלם לגוף, אני לוקח משהו משלי בשביל הנפש האלקית, הצלם האמיתי הפנימי, ה"חלק אלוה ממעל ממש". אפשר ללמוד את ה"חלק אלוה ממעל ממש" במלה "נעשה" מהווארט ש"עשה לך" זה "משלך".

איפה עוד כתוב "עשה לך"? קשר חשוב בין נח למשה רבינו. בכל התורה כולה יש רק עוד פעמיים "עשה לך", שניהם במשה – "עשה לך שתי חצוצרֹת כסף" ו"עשה לך שרף" (שרף = י"פ נח, הכל מתחיל מ-נח). יש "עשה לך תבת עצי גפר", ואחר כך "עשה לך שתי חצוצרת כסף", ואחר כך "עשה לך שרף". אחר כך יש אצל יהושע, "עשה לך חרבות צֻרים ושוב מֹל את בני ישראל שנית". כל ה"עשה לך" של עשית חפצים בתנ"ך: בהתחלה התבה, אחר כך חצוצרות ושרף ("משה משה לא פסיק טעמא בגוויהו"), חרבות צורים ביהושע, מוסרות בירמיהו וכלי גולה ביחזקאל הנביא. אין הרבה "עשה לך", וזה מאד משמעותי – רמז יפה: משה, משה, יהושע, ירמיהו, יחזקאל = נח פעמים הוי'. מתחיל מ-נח, ואז יש עוד הוי' פעמים נח. סה"כ זה זך פעמים נח. רואים שכל המושג "עשה לך" קשור לנח. לגבי "עשה לך שתי חצוצרת כסף" יש ברש"י שלשה פירושים – השני הוא "משלך", אבל הפירוש הראשון הוא שתהיה כמו מלך, שהחצוצרות הן שיתקעו ויריעו לפניך כמו שמריעים לפני מלך, "תרועת מלך". "עשה לך" – בשביל שמשה רבינו יהיה מלך. הפירוש השני – "משלך", שהחצוצרות צריכות להיות של משה רבינו עצמו. הפירוש השלישי – שרק לך מותר להשתמש בזה, ואין אחר משתמש בזה. קצת חוזר לפירוש הראשון, שזה לשם גדולה, שתהיה מלך. בסוף אומר שהסמל המלכותי שייך רק לך, ולא למישהו אחר. כל זה לומדים מ"עשה לך", שהוא איזו השתקפות של "נעשה [אדם]".