'חזקה' של תפלה - אור לח"י תשרי תשפ"א – הקלטה הדפסה

בע"ה

אור לח"י תשרי תשפ"א – הקלטה

'חזקה' של תפלה

מתוך ברכה לבת-מצוה לנכדה חיה-מושקא תחי' בלוך

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

אחד הימים החשובים בשנה הוא הושענא-רבה[ב]. הושענא רבה הוא גמר החתימה הטובה לשנה טובה ומתוקה לכל עם ישראל – כל אחד ואחד, כל משפחה ומשפחה, כל עיר ועיר, כל מדינה ומדינה וכל העולם כולו.

יש ווארט מאד יפה של הבעל שם טוב. הוא אומר[ג] שיש שלשה ימים רצופים – שלישיה מיוחדת – שמסוגלים לכוונת הלב בתפלה. שלשת הימים הם דווקא בחוץ לארץ – איפה שזכית להיות שלוחה – שם יש יו"ט שני של גלויות. ידוע שהרביים הפליגו במעלה הגדולה של יו"ט שני של גלויות, שאנו, בני ארץ ישראל, לא זוכים לה[ד]. אם כן, בסוף סוכות, "זמן שמחתנו", יש שלשה ימים, 'חזקה', של ימים טובים – הושענא-רבה (שקובע ברכה לעצמו, מכל ימי חג הסוכות), שמיני עצרת ושמחת תורה.

הבעש"ט אומר שהימים האלה מאד מסוגלים לעורר את כוונת הלב בתפלה לה'. בהושענא-רבה מוסיפים הרבה תפלות. בסיום כל התפלות מבקשים משיח ואומרים "קול מבשר מבשר ואומר" – מגיעים לשיא של גאולה ומשיח, הכל בדרך של תפלה מלב עמוק שאנחנו מתפללים, פונים לקב"ה. אחר כך, בשמיני עצרת, יש תפלת הגשם. תפלה מיוחדת, שכתוב שהיא בעצם מה שכל הנשמות שעתידות להוולד בשנה הזו – נכנסות לעיבור. הכל מתחיל מתפלת הגשם של שמיני עצרת. זו תפלה מאד חשובה, שכל מה שהולך להוולד – גם ילדים ממש, בגשמיות, וגם בכלל כל המעשים הטובים שלנו, התולדות של הצדיקים ("ועמך כֻלם צדיקים"[ה]); כעת, כשאת בת מצוה, את עושה תולדות, מצוות ומעשים טובים – הכל מתחיל להתעבר בתפלת הגשם, בשמיני עצרת. אח"כ בשמחת תורה – שמחה פורצת גדר, השיא של "זמן שמחתנו" – יש תפלות מיוחדות שנזכה להרגיש אחד עם התורה, "יש ששים רבוא אותיות לתורה" ראשי תבות ישראל[ו], שנרגיש ש"ישראל ואורייתא וקוב"ה כולא חד"[ז]. כל יום קובע ברכה לעצמו, אבל הם יוצרים רצף.

זהו רקע להבין מה שאומר הבעש"ט. הוא אומר שמי שזוכה לכוון טוב בתפלותיו בשלשת הימים האלה דווקא – מהושענא-רבה עד שמחת תורה – זו סגולה שכל התפלות במשך השנה תהיינה בכוונה ראויה, בכוונה טובה. ה'חזקה' של שלשת ימי התפלה[ח] היא סגולה שכל הזמן היהודי יוכל לכוון נכון, להיות מרוכז נכון, לפתוח את הלב נכון – "שפכי כמים לבך נֹכח פני א-דני"[ט] – הכל מתחיל מהושענא-רבה.

יש כאן שני סדרים אפשריים: או ששלשת הימים הם בדרך של מלמטה למעלה, שכל יום בונה על היום הקודם, או שדווקא הושענא-רבה הוא השיא, "הכל הולך אחר הפתיחה"[י], ומתפלות הושענא-רבה יורדים לתפלת הגשם בשמיני עצרת ולתפלות, שמתבטאות גם בריקודים, ב"שמחה פורצת את כל הגדרים"[יא], של שמחת תורה.

שוב, הכל מתחיל מהושענא-רבה. זהו יום מאד מסוגל לפתוח את הלב ולזכות שתמיד יהיה לב פתוח, להתפלל לה', לשיר לה', ואז בטוח שה' יענה וימשיך את כל הברכות, את כל השפע.



[א] נרשם (מהקלטה) על ידי איתיאל גלעדי. לא מוגה.

[ב] יום בת-המצוה של הנכדה.

[ג] בעל שם טוב השלם חג הסוכות.

[ה] ישעיה ס, כא.

[ו] מגלה עמוקות רנ"ב אופנים אופן קפו.

[ח] בארץ ישראל נכללים שלשת הימים בשני ימים, וראה הטבע היהודי עמ' קא-קב (והנסמן שם) שהמחלוקת האם 'חזקה' היא בתרי זימני או בתלת זימני נוגעת בפרט ל'חזקת מתפלל' של האדם, ודוק.

[ט] איכה ב, יט.

[יא] ראה סה"מ תרנ"ז ס"ע רכג ואילך, ובשיחות כ"ק אדמו"ר מלויבאוויטש לרוב.

Joomla Templates and Joomla Extensions by JoomlaVision.Com